אתחיל בזה שאם היה אפשר להניק לנצח כנראה היתי עושה את זה... מבחינתי הרבה יותר קל להניק ולהיות רגועה שהם שבעו מאשר לדאוג לאוכל שלהם אחר כך,לגיוון, לבריאות, לתדירות..
בפועל אין ברירה והשלב הזה מגיע. הילדה כבר בת שנתיים וחצי ולצערי מאד בררנית.. זה לא הגיע משום מקום. אמא שלה בהחלט מהווה דוגמה טובה לכך (אחלה מקור לרגשות אשם) , אבל עדין שאפתי למציאות סבירה יותר בנושא וכרגע זה רחוק משם..
אנסה למקד יותר מה המצב ומה השאלה שלי.
בגדול אני דוגלת בשיטה של להציע ולאפשר ולהמנע כמה שאפשר מלקשר את האוכל בכפיה או במשהו שהילד עושה להורים שלו טובה. הגישה הזאת כמובן מגובה במחקרים אבל ברור לי שיש צד שני למטבע שהוא לאפשר לילד סביבה באמת מגוונת מבחינת מאכלים,לחשוף אותו שוב ושוב לכל אבות המזון ולהמנע כמה שאפשר מחשיפה לדברים לא בריאים. לצערי את החלקים האחרים אני פחות מצליחה ליישם. מכיוון שאני בעצמי לא אוהבת כמעט בכלל ירקות וגם בררנית בפירות החשיפה שלה נמוכה יותר. גם לעצב עבורה סביבה נטולת ממתקים וגאנק זה לא משהו שביכולת שלי כרגע שאנחנו עדין זוג צעיר ומתארחים הרבה אצל ההורים( בטח בתקופה כזאת כמו חגים והלידה שבאופק) למרות שבבית אני יותר מצליחה וממש לא מכניסה ממתקים מעבר לבמבה ובייגלה.. מצד שני מה שאני כן אוהבת אני חושפת אותה בתדירות די גבוהה ודואגת שיהיה בזמינות גבוהה(בשר, עוף, דגים, קטניות,אורז, פסטה, מאכלי חלב). בהתחלה היא אהבה הרבה מהדברים כולל מרקים עשירים בירקות ובכלל העיזה יותר לטעום דברים. לאחרונה היא נהיתה יותר ויותר בררנית וגם דברים שבעבר אהבה לא מוכנה לטעום. אני שמה לב שעדין בבית שלנו יש יותר סכוי שתטעם ותאכל משהו מהרשימה שכתבתי , אבל כשאנחנו מחוץ לבית הסכוי פשוט שואף לאפס.. גם במעון שחשבתי שאולי חברת ילדים תעשה לה משהו הגננת מדווחת שלא טועמת כמעט כלום מהארוחה הבשרית למרות שנשמע ממש מגוון וטעים.
בקיצור כרגע המצב הוא שהיא חיה בעיקר על פחמימות במקרה הטוב. נגיד טוסט, חלה בלי כלום, לחמניה עם קוטג, קרקרים, יוגורט או מעדן, תפוח לפעמים מסכימה גם חביתה עם קוואקר או פריכית עם חמאת בוטנים ובנוסף מקבלת כל יום מחית פירות שמגיעה סגורה בצורת טרופית. חלבונים מזינים היא כמעט ולא מוכנה לטעום. בטח לא שאנחנו לא בבית ועכשיו אנחנו הרבה לא. במקרה הפחות טוב שזה קורה כשאנחנו מתארחים במקום עם הרבה ממתקים וכו היא יכולה לשבוע גם מחטיפים/ ופלים וכדומה.
כשהיא מגיעה למצבים כאלה שיום שלם כמעט לא אכלה שום דבר נורמלי אני תמיד תוהה לעצמי אם הדרך שלי של לא לחייב ורק להציע היא נכונה ולאן היא עוד תדרדר עם ההכלה שלי. מצד שני הדרך השניה של לשדל ולנסות בכל מיני תחבולות לא מתאימה לי לא לאופי ולא לאידיאל וכשאני מנסה את הכיוון ולא מצליחה זה רק מגביר את רמת התסכול שלי..
מה אני רוצה מכן בעצם? קודם כל לשמוע ממכן איך אתן מתנהלות עם הנושא. כמה אתן משדלות לעומת משחררות?
ובכללי מה לדעתכן אני יכולה לשנות או לעשות אחרת? משהו אחד שאני מנסה זה למתן את כמות הגאנק שהיא אוכלת כשהיא אצל הסבתות. אם פעם דגלתי שאצל סבתא משחררים לגמרי אני עכשיו קצת יותר עם יד על ההדק ואומרת לה על הרבה דברים שאני לא מסכימה או מסכימה רק כמות קטנה או מסכימה רק אחרי שתאכל משהו בריא(לרב לא עובד והיא פשוט מותרת על הממתק בלי לאכול את הבריא) ובה רואה שזה יותר קל ממה שחשבתי. אבל עדין אשמח לשמוע עוד הצעות לשיפור...
בפועל אין ברירה והשלב הזה מגיע. הילדה כבר בת שנתיים וחצי ולצערי מאד בררנית.. זה לא הגיע משום מקום. אמא שלה בהחלט מהווה דוגמה טובה לכך (אחלה מקור לרגשות אשם) , אבל עדין שאפתי למציאות סבירה יותר בנושא וכרגע זה רחוק משם..
אנסה למקד יותר מה המצב ומה השאלה שלי.
בגדול אני דוגלת בשיטה של להציע ולאפשר ולהמנע כמה שאפשר מלקשר את האוכל בכפיה או במשהו שהילד עושה להורים שלו טובה. הגישה הזאת כמובן מגובה במחקרים אבל ברור לי שיש צד שני למטבע שהוא לאפשר לילד סביבה באמת מגוונת מבחינת מאכלים,לחשוף אותו שוב ושוב לכל אבות המזון ולהמנע כמה שאפשר מחשיפה לדברים לא בריאים. לצערי את החלקים האחרים אני פחות מצליחה ליישם. מכיוון שאני בעצמי לא אוהבת כמעט בכלל ירקות וגם בררנית בפירות החשיפה שלה נמוכה יותר. גם לעצב עבורה סביבה נטולת ממתקים וגאנק זה לא משהו שביכולת שלי כרגע שאנחנו עדין זוג צעיר ומתארחים הרבה אצל ההורים( בטח בתקופה כזאת כמו חגים והלידה שבאופק) למרות שבבית אני יותר מצליחה וממש לא מכניסה ממתקים מעבר לבמבה ובייגלה.. מצד שני מה שאני כן אוהבת אני חושפת אותה בתדירות די גבוהה ודואגת שיהיה בזמינות גבוהה(בשר, עוף, דגים, קטניות,אורז, פסטה, מאכלי חלב). בהתחלה היא אהבה הרבה מהדברים כולל מרקים עשירים בירקות ובכלל העיזה יותר לטעום דברים. לאחרונה היא נהיתה יותר ויותר בררנית וגם דברים שבעבר אהבה לא מוכנה לטעום. אני שמה לב שעדין בבית שלנו יש יותר סכוי שתטעם ותאכל משהו מהרשימה שכתבתי , אבל כשאנחנו מחוץ לבית הסכוי פשוט שואף לאפס.. גם במעון שחשבתי שאולי חברת ילדים תעשה לה משהו הגננת מדווחת שלא טועמת כמעט כלום מהארוחה הבשרית למרות שנשמע ממש מגוון וטעים.
בקיצור כרגע המצב הוא שהיא חיה בעיקר על פחמימות במקרה הטוב. נגיד טוסט, חלה בלי כלום, לחמניה עם קוטג, קרקרים, יוגורט או מעדן, תפוח לפעמים מסכימה גם חביתה עם קוואקר או פריכית עם חמאת בוטנים ובנוסף מקבלת כל יום מחית פירות שמגיעה סגורה בצורת טרופית. חלבונים מזינים היא כמעט ולא מוכנה לטעום. בטח לא שאנחנו לא בבית ועכשיו אנחנו הרבה לא. במקרה הפחות טוב שזה קורה כשאנחנו מתארחים במקום עם הרבה ממתקים וכו היא יכולה לשבוע גם מחטיפים/ ופלים וכדומה.
כשהיא מגיעה למצבים כאלה שיום שלם כמעט לא אכלה שום דבר נורמלי אני תמיד תוהה לעצמי אם הדרך שלי של לא לחייב ורק להציע היא נכונה ולאן היא עוד תדרדר עם ההכלה שלי. מצד שני הדרך השניה של לשדל ולנסות בכל מיני תחבולות לא מתאימה לי לא לאופי ולא לאידיאל וכשאני מנסה את הכיוון ולא מצליחה זה רק מגביר את רמת התסכול שלי..
מה אני רוצה מכן בעצם? קודם כל לשמוע ממכן איך אתן מתנהלות עם הנושא. כמה אתן משדלות לעומת משחררות?
ובכללי מה לדעתכן אני יכולה לשנות או לעשות אחרת? משהו אחד שאני מנסה זה למתן את כמות הגאנק שהיא אוכלת כשהיא אצל הסבתות. אם פעם דגלתי שאצל סבתא משחררים לגמרי אני עכשיו קצת יותר עם יד על ההדק ואומרת לה על הרבה דברים שאני לא מסכימה או מסכימה רק כמות קטנה או מסכימה רק אחרי שתאכל משהו בריא(לרב לא עובד והיא פשוט מותרת על הממתק בלי לאכול את הבריא) ובה רואה שזה יותר קל ממה שחשבתי. אבל עדין אשמח לשמוע עוד הצעות לשיפור...