אז קודם כל, הוא לא בקשר איתך? זה בסדר שהוא יצא עם עוד מישהי במקביל? איך את רוצה בדיוק שהוא יקרא לזה?

ובעניין ה"מרחב" - באמת, שחררי. הוא אמר מה הוא רוצה. זאת את שמחליטה שהוא חונק אותך. הוא מחליט שהוא רוצה פגישה שניה? יופי. אם דעתך חשובה *בעינייך*, את מוזמנת להגיד אותה. אם דעתך לא חשובה בעינייך, או אין לך דעה בעניין - תזרמי איתו. איפה הבעיה פה?

נכון, יותר טוב שהוא ישאל על כל דבר מה את חושבת ומה את רוצה. אבל לא תמיד זה נוח לעבוד בפורמט קבוע של "אני חשבתי ללכת מחר לטיול, את חושבת שזה רעיון טוב? אני רוצה להפגש איתך במהלך השבוע, האם מתאים לך?", ובמקום לחיות בסימן שאלה תמידי אפשר פשוט להציע להפגש, ואם ממש חשוב לך לא להפגש איתו, את תדעי לומר את זה.

ואני חושב שהרבה פעמים זה נעשה בתום לב וממש לא מתוך תחושה שאת חייבת לו משהו.

האם הוא טעה? סביר מאד שכן

האם הוא לא בסדר? לדעתי הוא בסדר גמור

זה לא "הקפיץ" אותי לשמוע את דעתך, אבל אני פשוט חושב שעד כמה שמדובר בשיפוט - מדובר בשיפוט לא נכון, שלוקח תחושות של ומייחס לצד השני כוונה ליצור אותן. כמו שאם למשל נעלבת ממשהו שהוא אמר או עשה, זה לא תמיד אומר שהוא העליב, ובטח לא התכוון להעליב או מזלזל בך.

חשוב מאד להבדיל בין תחושה סובייקטיבית, מעשה אובייקטיבי, והכוונות שמאחורי המעשה

השפיטה היא לא ביחס לבחור עצמו (לאישיות שלו וכולי) אלא ביחס לקשר איתו.

יכול להיות שהוא נפלא, אבל אם אין נורמת התנהגות בסיסית שהיא מתבקשת בעיניה (יכול להיות שלך אין צורך בכך וזה לגיטימי לגמרי) אז הקשר עצמו היא לא נעים לה, זה לא משנה מאיזה מקום זה מגיע אצלו. 

הבחור השתמש בניסוח או בקוד התנהגות מסוים, והיא מפרשת את הניסוח או ההתנהגות בצורה מסוימת

אם יש לה בעיה עם הניסוח או צורת ההתנהגות כשלעצמם - אז אכן השיפוט נכון

אבל אם היא כועסת על הבחור בגלל שהוא מתייחס לקשר בצורה לא נכונה, או מתייחס אליה לא יפה - מאד יכול להיות שמדובר כאן במציאות שפשוט לא אירעה מעולם והיא רק תחושה שלה

שהבחור השתמש בקוד מסויים שלא מבטא משהו שהיא צריכה שהוא יבטא בשביל שהיא תרגיש נוח בקשר. גם אם נוריד את השיפוטיות ואת פירוש שלה יש פה בעיה. הבעיה היא שיש משהו שמבחינתה צריך לבוא לידי ביטוי והוא לא בא לידי ביטוי.

זאת בעיה שאפשר להתמודד איתה, אבל היא ישנה.

מה שאני צריך - אני יכול לבקש או לוותר, ואולי לקבל בלי שביקשתי.

אני לא יכול לכעוס על מישהו כי הוא לא מפק את מה שאני צריך, אם הוא לא מודע למה שאני צריך.

אני כמובן יכול, אבל זה יהיה לא מוצדק, ואם אפרש את המעשים שלו כשליליים כי הוא לא מספק את מה שאני מאמין שהוא צריך, זה ממש לא בסדר

אם היא צריכה משהו, מאד יכול להיות שאחרי כמה התאמות הוא יוכל לתת לה בדיוק מה שהיא צריכה, אבל אם היא תיתקע על פרשנות מסוימת היא לא תוכל להגיע לשם

שכעס הוא עניין שמופנה כלפי אדם והתסכול לאו דווקא מופנה כלפיו אלא כלפי הסיטואציה.

ולבנות מולו תיאום ציפיות כלשהו איכשהו.

אם לא יהיה תיאום ציפיות משותף (אפילו לא חייב במילים) אז יהיה אפשרות שהקשר יצליח?

ונראה לי שיש עוד כמה בנים כאלה

המילים שיוצאים להן מהפה ביחס לבנות, אחרי מחשבה שנייה אני יכול להסכים עם עקרון איכשהו, אבל פה מדובר באינטלגנציה ריגשית ממש בסיסית שלא מצריכה תחכום גדול מדי אלא הבנה כללית של הסיטואציה ולכן בהקשר הזה לא נראה לי נכון לומר "ככה זה בנים".

הרגשית שלו. להיפך, יכול להיות שהוא אדם עם אינטליגנציה ריגשית מאוד טובה אך מסיבות שונות הוא לא מודע לסיטואציה הספציפית הזאת. זה ממש הגיוני באופן כללי וגם במקרה הזה אני לא יודע.

ובאמת ניסיתי להתמקד יותר מעשה שלו כשלעצמו ע לפי הפרשנות שלה. מאשר שהיא ניתחה כבר את המקרהו הביאה פרשנות שלה אני מקבל אותה כפרשנות סבירה.גם אין פה יותר מדי מקום לפרשנות. זה מה שהיא הרגישה..

מפריע לי שעצם הטענה "אנחנו בנים, תמודדו" ולהפך - "אנחנו בנות, תמודדו". זה יכול להיות נכון להאמר במקרים מסויימים, אך לא הייתי רוצה להגיע לשם. הייתי רוצה שאנשים יתמודדו עם הנתונים שלהם ושל הזולת ולא יתעסקו בלעשות הנחות להם או לאחרים, פשוט לפעול לפי הסיטואציה.

קיצר, אני מזהה באמירה הזאת עקרון של הסרת אחריות.

למה שתהיה בעיה? יש לה אינטואיציה והיא פועלת על פיה - זה דבר מבורך מאוד בעיני. אילולא האינטואציה הפרטית שלנו שמספרת לנו מה עושה לנו טוב ומה פחות - איך היה אפשר להסתדר בחיים חברותיים בעולם הזה?

ושוב, אם היא תגיד "אם הבחור התנהג ככה אז זה אומר עליו שבאופי שלו הוא X Y Z" אז אני לא אדזהה עם כך. אי אפשר לדעת תמיד על פי התנהגות אופי מדוייק.

היא פשוט ציינה שהוא עשה משהו שלא נכון לעשות וזה מעולה.

פשוט אני סומך על כך שהתיאור שהיא נתנה קולע למציאות.

ולא נראה לי שגם היא כתבה שזה ברמה של חודשיים. גם אם מתייחסים לקשר של פגישה אחת כמו קשר של 5 פגישות זה יכול להיות לא נעים.

אולי היא טועה, אבל כל עוד היא אומרת את מה שהיא אומרת אני לא נוטה לפקפק בזה.

תשאל חבר'ה פה אני ממש מעייף, לא מכחיש ;)

כמה פעמים שנפגשתי עם מישהו,

ואחרי הפגישה הראשונה הוא התקשר, ודילג על השלב של איך היה וישר קפץ למתי אנחנו נפגשים שוב.

מכיון שבסה"כ היה בסדר, אין משהו מיוחד לחתוך אחרי פעם אחת, זרמתי עם זה. אבל קרה אותו דבר אחרי הפגישה השנייה והשלישית - ואז אני כבר אמרתי שצריך לדבר על הקשר שלנו.

אפשר להגדיר 'קשר' בכל מיני דרכים. גם מי שמחכה איתי לאוטובוס, יש ביננו סוג של קשר.

במקרה שלך, נראה שהוא התנסח אחרת - במקום לשאול "איך היה לך בפגישה", הוא שאל "מה עמדתך לגבי המשך הקשר שלנו". 

בעיניי זה סבבה, ועדיף לחלוטין על מה שאני תיארתי, שבו עמדתי בכלל לא נשאלה.

אני רוצה להוסיף, שיש מכנה משותף לאנשים שזה קרה לי איתם: אנשים מאוד מופנמים, שקטים, ביישנים. אחד מהם שאלתי מפורשות - למה לא שאלת אותי על דעתי? הוא פחות או יותר אמר שהוא נחל כל כך הרבה אכזבות, וקשה לו לעמוד מול לא ישיר כזה, ולכן (אולי אפילו בצורה לא מודעת) נמנע מהעניין. אני מצאתי שזה סתם גורם לגרירת הקשר, ואם לא מדברים עליו - באיזשהו צורה - אנחנו מבזבזים את הזמן.

ולכן במקום להתעצבן, אולי תשאלי אותו ישירות - לא חשבת (או אולי לא מעניין אותך) לשאול איך היית לי הפגישה?

תזרקי את הכדור אליו, ותראי מה הוא עונה.

לפעמים סתם טוחנים מים,,אין כמו לשאול ישירות

@פורחת מבפנים

הניסוח שכתבתי - 

"ולכן במקום להתעצבן, אולי תשאלי אותו ישירות - לא חשבת (או אולי לא מעניין אותך) לשאול איך היית לי הפגישה?"

נשמע לי תוקפני ומאשים, ולא נשמע כאילו את באמת מעוניינת להבין אותו. אז הייתי מנסה להתנסח בצורה אחרת, אולי משהו כמו:

כששאלת אותי על עמדתי לגבי המשך הקשר שלנו ולא שאלת איך היה לי בפגישה ואם אני מעוניינת בפגישה נוספת, הרגשתי שאתה מתקדם מהר מידי בלי לבדוק שאני איתך בעניין הזה. חשוב לי שתתעניין בדעתי, ולא תניח שזה מובן מאליו, אבל אני מבקשת להבין איך אתה רואה את העניין.

בכלל, אני ממליצה ללמוד קצת איך עושים את זה נכון, לדוגמה, באמצעות תקשורת מקרבת: תקשורת לא-אלימה – ויקיפדיה

לאו דווקא מגיע לי בצורה הכוחנית של העניין.

בקשרים מסויימים יש מאבק על הגדרת הקשר עצמו, שהוא כשלעצמו מאבק סמוי הנקרא "הגדרת מצב". זאת אומרת הרבה פעמים הפרטנר יגיד לנו "אתה חושב שהקשר שלנו הוא שאני נמצא במקום X ואתה במקום Y, לא נכון!" 

הרבה פעמים זה בא לידי ביטוי ביחסים של סמכות - שוכר מול בעל דירה, בוס מול עובד, מורה מול תלמיד. אבל זה לא רק ביחסי סמכות אלא גם בקשר חברתיים. המקרה שהבאת הוא דוגמא קלאסית לזה.

מקור : אינטראקציה סימבולית – ויקיפדיה

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.