אתה מתאר מצב קיצוני ולא טבעי, ואולי יש כאן איזשהו משהו עמוק שמסתתר ומבריח אותך מהתמודדות עם זוגיות. ולכן אני חושבת שכדאי לדבר עם איש מקצוע.

אם היא נמצאת ממש בתוכך בצורה כזאת שהיא גורמת לך לרצות פחות להתחתן - אז היא בטח יושבת על עניין רציני שהגרעין שלו אמור להיות אמיתי. אמאאמממה יש הרבה קליפות שצריך לקקלף עד מגיעים לגרעין.

תשאל את עצמך ברצינות - מה גורם לי להרגיש לא ראוי לאהבה של בחורה? מה הקריטריונים של "בנאדם ראוי"? האם אני עומד בהם? האם הם נכונים? האם עלי לשנות אותם? האם עלי להתחיל לעמוד בהם? האם עלי להשלים עם מי שאני גם אם אני לא עומד באידיאל של ה"גבר הראוי לאהבה של בחורה"?

אני בטוח שכשתקשיב לקולות הפנימיים בתוכך בצורה רצינית ולא תדחה אותם (אע"פ שבשכל הם נראים כלא נכונים בצורה פשוטה) אז תבין את עצמך יותר טוב ותזהה ממה הדברים נובעים ועל מה כדאי לך לעבוד במחשבות/רגשות.

כמו שרופא לניתוח צריך לברר עליו ולשמוע חוות דעת,

ככה ואפילו יותר בנפש.

זה דבר ראשון משהו שנראלי כדאי מאוד לשים לב

ובקשר לתוכן עצמו...

נשמע שמה שצריך לעבוד עליו זה הערך העצמי(כמו שכתבו כאן למעלה..)

והאמונה שה' נותן מתנות גם למי שלא 100% ראוי

ומי שכל כך אוהב את החברים ואת האנשים בעולם,

ראוי וחצי לאהבה

בשונה מכולם פה אני דווקא חושבת שיש לך הסתכלות בריאה ונכונה, ואפילו התחברתי והזדהתי ממש
אני חושבת שבעולם המודרני נוטים לחשוב שמי שחושב על האחר מאבד את עצמיותו וזה כל כך לא נכון
זה דבר ראשון

דבר שני, הטוב שלנו, לא רק שלא סותר את הטוב של האחרים.
בשביל שלכולם יהיה טוב(שזה הכי חשוב לך), אתה מוכרח להתעסק בטוב שלך, אתה חלק בלתי נפרד מהעולם, ההעתסקות בטוב שלך לא רק שלא מגריע מטוב העולם, להפך, אם באמת אכפת לך מהעולם אתה צריך להשקיע בעצמך בדיוק בשביל זה.
אתה חלק בלתי נפרד ממנו. ובאמת באמת יהיה לאחרים טוב כשלך יהיה טוב.

דבר שלישי
אם אתה מסתכל בראש של הכלל כל הזמן 'מה אחרים זקוקים ממני'
אז זה לא משנה אם אתה ראוי לאהבה או לא, הרי העולם מוכרח לך,
ואחד מהצרכים הבסיסים שלך זה אהבה, אז בהכרח שהיא תגיע ואתה ראוי.

תקציר, גם אם אנחנו באופן תמידי  חושבים על האחר, ועל מה הוא צריך מאיתנו
בשביל באמת לתת לו אותנו בשלמות, אנוחנו צריכים שיהיה אותנו, כי אם אין אותנו, אנחנו לא נותנים לו בעצם כלום.
העולם זקוק לנו, לא סתם ה' משאיר אותנו חיים בעולם הזה. ולכן אנחנו ראוים לחיות בצורה בריאה ושמחה.
כשאנחנו מתפללים על עצמנו זה לא אגויסטי, כי עצמנו זה בשביל העולם והתכלית.
וכשאנחנו חיים את האחר ואת התכלית זה לא סותר את עצמנו ואת החלק החשוב שבנו שאנחנו חייבים לפתח כדי לתרום לכלל.
מקווה שמובן

באמת כשקראתי את מה שכתבת כל כך הבנתי אותך
ולא הבנתי למה אנשים מיהרו לשלוח לאיש מקצוע.

זה ככ נכון ובריא לחיות את האחר ואת הכלל.
אני חושבת שאי אפשר באמת לחיות בזוגיות בלי ההרגשת מחויבות לאחר וההבנה
שיש מחוץ לי,שיש אנשים מסביבי שזקוקים לי ואני שם לב אליהם, ויש להם צרכים בסיסים ורצונות וציפיות בדיוק כמו שלי. והסיבה שאני חי וחי בטוב, היא לא רק 'אני' והפיתוח העצמי שלי היא בשביל לתרום את חלקי בעולם ולעולם במה שהוא צריך וזה נמתחיל בסביבה הקרובה שלי.

בקיצור, אשריך והלוואי שירבו כמותך בישראל

אנחנו לא רק יצורים דתיים, ולא מנהלים את חיינו הרגשיים (רק) לפי הבנתנו את הסוגיות ההלכתיות.

אם תהיה לי הבנה אחרת בגמרא פתאום אתייחס אחרת לאנשים? זה לא אנושי ולא הגיוני

כמו שהוא כותב, מדובר בהתנהגות לא לגמרי מתוכננת, אלא בהתנהלות רגשית.

מסכים דווקא עם מי שאמרה שלא בהכרח מדובר בבעיה, רק צריך לוודא שבסופו של דבר הבחור לא יוצא בסוף בלי כלום

אני לא נגד פניה לאנשי מקצוע. ממש לא

מצד שני, פניה לאנשי מקצוע היא כשאני יודע מה נקודת המוצא ומה נקודת היעד, ובמקרה הזה זה לא ממש ברור שיש נקודת יעד שונה - כלומר שיש כאן שינוי לעשות.

יכול להיות שיש כאן בריחה,

יכול להיות שיש כאן תחושה של חוסר מוכנות/בשלות/רצון לחתונה - וזה יכול להיות תקין לגמרי (בגיל 22, לא בגיל 30)

זאת תכונה טובה 

רק כמו כל דבר צריך לדעת לאזן

(דעתי האישית- אם ללכת לדבר לאיש מקצוע בשביל לטפל בדבר שדורש עדינות- כלומר- חיזוק ערך עצמי אבל בלי להרוס את האהבת הזולת המדהימה הזו- צריך לעשות בירור רציני על המטפל)

כמי שפגש כמה וכמה אנשי מקצוע, יש בהחלט כאלה שיכולים לגרום נזק בלי כוונה רעה, וזה רק מססבך יותר.

ונכון, כמה שהנקודה עדינה יותר, צריך להזהר יותר

לא בגלל המטופל

הרבה פעמים יש בן אדם שמגיע לטיפול וצריך הכוונה קטנה, ובמקום זה המטפל מתחיל איתו ססדנה ופותח בעיות שהוא לא חלם עליהן ועד עכשיו לא הפריעו לו.

לפעמים למטפל שהוא לא חכם מספיק יש נטיה לראות בעיות בכל מי שהוא רואה, כשבפועל מדובר בחריגה קטנה ולא משמעותית שהאדם יכול לחיות איתה

אדם שפורק את תחושותיו בפורום בד"כ ירצה לשמוע ממנו, לא יעזור להפנות אותו לאנשים אחרים.
אם היה מדובר פה בניק לא אנונימי שמידיי יום מבטא חוסר הערכה עצמית, ביקורת עצמית ונחיתות, מיילא

אבל בסך הכל הוא פרק את התפיסה שלו,פעם אחת, בצורה אנונימית, שהייתה נשמעת שצריכהה טיפל'ה איזון לכיוון אחר, לכל אחד יש משהו שהוא צריך בו טיפה איזון, אז אצלו זה בתחום הזה.
עם כל הכבוד ל2020, יש לבן אדם כח עצמי, לעבוד על עצמו ולשנות תפיסות.
לא על כל דבר צריך לפנות לאיש מקצוע. ויש כבוד לאנשי מקצוע, אבל מה נסגר?

רק לא הבנתי למה זה מראה על פתיחות ועומק ששולחים כל אדם ליעוץ?

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.