הכנסתי את הגדול בן שנתיים למעון בפעם הראשונה.
אנחנו משלמים מחיר מלא כי אני לא עובדת ובכל זאת החלטנו להשקיע את זה ולהתאמץ על זה כי הרגשנו שבשלב הזה טובת הילד היא שתהיה לו חברה.
בהתחלה לא קיבלו אותו כי לא התקבל דרך התמת אבל בסוף התפנה מקום ומנהלת המעון התקשרה שבוע לפני תחילת שנה והציעה לנו את המקום הפנוי ומאוד שמחתי בשביל הילד.
ולעניין...
יש לו מטפלת נחמדה שמקבלת אותו כל בוקר. אני לא מכירה אותה מלפני המעון.
כמה דברים שמפריעים לי:
*הילד לא הולך אליה, הוא מעדיף ממני לרדת לרצפה לשחק (אתמול פעם ראשונה ראיתי אותו מחבק אותה או בכלל הולך אליה ממני).
*כשאני אומרת לו שנראה דברים למטפלת הוא פחות מתלהב ולפעמים אומר שהוא רוצה להראות למטפלת המחליפה ביום חופשי.
*אני לא מרגישה שהמטפלת כנה איתי. אחותי מכירה את המטפלת כי עבדה שם ויוצא להן להיפגש בשיעור שבועי. לה היא מספרת דברים שונים ממה שהיא מספרת לי ואתן דוגמא.
שאלתי אותה איך הילד ישן בגן, היא אמרה שהוא לוקח מוצץ והולך יפה לישון (זה אגב לא שימח אותי, לא משמח אותי שהוא כל כך ממושמע ולא מתנגד אף פעם לכלום). לאחותי היא מספרת שהוא ועוד ילדה נשארים ערים אחרונים ומדברים איתה עד שהם נרדמים (את זה לדוגמא היה מאוד משמח אותי לשמוע, שהוא קצת נפתח ומדבר).
*היא לא מאפשרת להיות עם מוצץ אף פעם חוץ מזמן שינה, יצא שנכנסתי וראיתי בבוקר ילדה בוכה והיא לא הסכימה לתת לה מוצץ. הפריע לי מאוד. אם זה מה שיעזור לילד להרגע בבוקר אז אני בהחלט חושבת שצריך לתת לו קצת את המוצץ ובהמשך לקחת.
*יצא שפעם אחת התעכבתי כדי לראות את הילד בבוקר והרביצו לו והיא לא שמה לב עד שהסבתי את תשומת ליבה (שיתפתי פה על זה פעם).
*ופעם אחרת הילד נעמד במקום שבו הנחתי אותו ולא זז כמה דקות טובות והיא לא חשבה לקום ולגשת אליו ולנסות לשלב אותו במשחקים ובמקום זה התיישבה לה ליד השולחן והסתכלה על הילדים.
*ובכלל, מרגיש לי שאין לי עם מי לדבר. יש שם מטפלת אחרת שהרבה יותר נעים לי לדבר איתה ולשאול אותה והיא יותר מדברת ומשתפת וחמה.
*אני מרגישה שברגע שאנחנו נכנסים למעון הילד נסגר. הפנים שלו נהיות חתומות. הוא לא מחייך ובקושי מדבר. עושה מה שאומרים לו בלי להתנגד. מרגיש לי כאילו הוא מבין שזה מה שנגזר עליו ושלא יעזור לו להתנגד אז הוא פשוט מקבל את הגזירה בשקט.
מה אני רוצה?
מפריע לי שאני שמה את הילד ולא שקטה. שלא ברור לי שטוב לו.
אני רוצה שהוא יעבור למטפלת השנייה (אבל בטח זה לא מעשי גם כי היא בטח מלאה וגם כי בטח זה יפגע במטפלת שלו).
אני יודעת שלא יעזור לדבר עם המנהלת ובכל זאת באלי לדבר איתה אבל אין לה איך להועיל.
אין לי אופציה להעביר למעון אחר, ואני לא בטוחה שחכם עכשיו להוציא אותו לגמרי מהמסגרת ולהחזיר אותו להיות בבית. (אני גם לפני לידה ויש עוד ילד איתי בבית אז זה גם שיקול אם זה יהיה לו טוב)
וזהו בינתיים.
לא יודעת מה אני רוצה לשמוע, אולי מה הייתן עושות במקומי?
אולי יהיה לכן רעיון איך לשנות משהו?
אנחנו משלמים מחיר מלא כי אני לא עובדת ובכל זאת החלטנו להשקיע את זה ולהתאמץ על זה כי הרגשנו שבשלב הזה טובת הילד היא שתהיה לו חברה.
בהתחלה לא קיבלו אותו כי לא התקבל דרך התמת אבל בסוף התפנה מקום ומנהלת המעון התקשרה שבוע לפני תחילת שנה והציעה לנו את המקום הפנוי ומאוד שמחתי בשביל הילד.
ולעניין...
יש לו מטפלת נחמדה שמקבלת אותו כל בוקר. אני לא מכירה אותה מלפני המעון.
כמה דברים שמפריעים לי:
*הילד לא הולך אליה, הוא מעדיף ממני לרדת לרצפה לשחק (אתמול פעם ראשונה ראיתי אותו מחבק אותה או בכלל הולך אליה ממני).
*כשאני אומרת לו שנראה דברים למטפלת הוא פחות מתלהב ולפעמים אומר שהוא רוצה להראות למטפלת המחליפה ביום חופשי.
*אני לא מרגישה שהמטפלת כנה איתי. אחותי מכירה את המטפלת כי עבדה שם ויוצא להן להיפגש בשיעור שבועי. לה היא מספרת דברים שונים ממה שהיא מספרת לי ואתן דוגמא.
שאלתי אותה איך הילד ישן בגן, היא אמרה שהוא לוקח מוצץ והולך יפה לישון (זה אגב לא שימח אותי, לא משמח אותי שהוא כל כך ממושמע ולא מתנגד אף פעם לכלום). לאחותי היא מספרת שהוא ועוד ילדה נשארים ערים אחרונים ומדברים איתה עד שהם נרדמים (את זה לדוגמא היה מאוד משמח אותי לשמוע, שהוא קצת נפתח ומדבר).
*היא לא מאפשרת להיות עם מוצץ אף פעם חוץ מזמן שינה, יצא שנכנסתי וראיתי בבוקר ילדה בוכה והיא לא הסכימה לתת לה מוצץ. הפריע לי מאוד. אם זה מה שיעזור לילד להרגע בבוקר אז אני בהחלט חושבת שצריך לתת לו קצת את המוצץ ובהמשך לקחת.
*יצא שפעם אחת התעכבתי כדי לראות את הילד בבוקר והרביצו לו והיא לא שמה לב עד שהסבתי את תשומת ליבה (שיתפתי פה על זה פעם).
*ופעם אחרת הילד נעמד במקום שבו הנחתי אותו ולא זז כמה דקות טובות והיא לא חשבה לקום ולגשת אליו ולנסות לשלב אותו במשחקים ובמקום זה התיישבה לה ליד השולחן והסתכלה על הילדים.
*ובכלל, מרגיש לי שאין לי עם מי לדבר. יש שם מטפלת אחרת שהרבה יותר נעים לי לדבר איתה ולשאול אותה והיא יותר מדברת ומשתפת וחמה.
*אני מרגישה שברגע שאנחנו נכנסים למעון הילד נסגר. הפנים שלו נהיות חתומות. הוא לא מחייך ובקושי מדבר. עושה מה שאומרים לו בלי להתנגד. מרגיש לי כאילו הוא מבין שזה מה שנגזר עליו ושלא יעזור לו להתנגד אז הוא פשוט מקבל את הגזירה בשקט.
מה אני רוצה?
מפריע לי שאני שמה את הילד ולא שקטה. שלא ברור לי שטוב לו.
אני רוצה שהוא יעבור למטפלת השנייה (אבל בטח זה לא מעשי גם כי היא בטח מלאה וגם כי בטח זה יפגע במטפלת שלו).
אני יודעת שלא יעזור לדבר עם המנהלת ובכל זאת באלי לדבר איתה אבל אין לה איך להועיל.
אין לי אופציה להעביר למעון אחר, ואני לא בטוחה שחכם עכשיו להוציא אותו לגמרי מהמסגרת ולהחזיר אותו להיות בבית. (אני גם לפני לידה ויש עוד ילד איתי בבית אז זה גם שיקול אם זה יהיה לו טוב)
וזהו בינתיים.
לא יודעת מה אני רוצה לשמוע, אולי מה הייתן עושות במקומי?
אולי יהיה לכן רעיון איך לשנות משהו?
)