רוצה לשתף את בעלי אבל בינתיים הוא בעבודה וגם רוצה כבר לפרוק וגם אשמח לשמוע את דעתכן.
אכתוב כאן ולוקחת בחשבון שאולי תזהו, ובכל זאת מעדיפה שלא ישמר לי בכרטיס.
יש לי שני ילדים מהממים ואני בהריון.
אמא שלי מאז שאני זוכרת את עצמי, עוד בתור ילדה-נערה, אמרה שהיא לא שומרת על נכדים.
זכרתי את זה מצויין כשהתחתנתי וכשילדתי.
מפה לשם, יצא שאמא שלי התנדבה כל פעם שהייתי צריכה לשמור על הילד הגדול לשעה בשביל תור לרופא.
אמא שלי נלחצת מתינוקות שבוכים כשהם קטנים אז אף פעם לא שמרה עליהם בחודשים הראשונים, גם כשהצטרף הילד השני והיא התנדבה לעזור לי אז לא השארתי לה תינוק קטן ותמיד השארתי רק את הגדול עד שגם הקטן גדל ויכולתי לפעמים להשאיר אותו כשהתור היה לגדול.
אף פעם לא הבאתי לה אותם בשביל שאנוח או אצא לבלות או לקניות, תמיד זה היה רק אם זה תור לרופא שלא הסתדר או שהיה קשה שאקח את שניהם ולפעמים יכולתי לקחת את שנמהם ובכל זאת היא רצתה שאביא לה כדי להקל עליי.
והרבה פעמים השתדלתי להרדים את הילד שנשאר אצלה כדי שלא תצטרך ממש להתעסק איתו.
לפני חודש בערך היינו אצלם, הילדים היו אצלה באותו יום כי היה לי תור לרופא שקשור להריון ולא יכולתי לקחת אותם איתי ואחכ נשארנו לארוחת צהריים שהיא הכינה לכולם (לנו ולכל שאר בני הבית).
בסיום הארוחה היא שאלה אם אני רוצה לקחת אוכל שהכנתי לילדים לבוקר ולא סיימו או שתזרוק אז אמרתי לה שאולי מחר בבוקר אביא אותם אם היא יכולה.
היא לא נתנה לי לסיים את המשפט ואמרה 'אל תתלהבי, לא כל יום'.
תאמת? נפגעתי ממש. פשוט התביישתי. היו שם האחים שלי ועוד כמה שכנות וזה היה נשמע כאילו אני מנצלת אותה ומעבידה אותה כשברוב הפעמים היא זאת שהתנדבה לשמור עליהם.
לא עניתי לה וגם לא הבאתי אותם אליה כמובן. ביטלתי את התור.
אחרי כמה ימים הייתי צריכה שוב ללכת לרופא, תור להערכת משקל. לא רציתי לבטל את התור וגם לא רציתי לבקש ממנה אז החלטתי לשאול שכנה קצת מבוגרת שמובטלת אם היא תוכל לבוא איתי ולחכות עם הילדים בחוץ, הייתי צריכה לשאול את אמא שלי אם לשאול ישירות את האישה או את המטבית שלה או את הבת שלה. אמא שלי אמרה מיד שלמה אני צריכה אותה? שאביא אותם אליה במקום לשלם למישהי ולבזבז כסף. אמרתי לה שאני מעדיפה שהם יבואו איתי.
היא נפגעה שאני חושבת לבקש עזרה מהשכנה ולא ממנה. (סיפרה לאחי והוא סיפר לי).
בסוף לא ביקשתי מהשכנה ואחי שמר עליהם כי חששתי לפגוע בה יותר אם השכנה באמת תבוא לעזור לי במקומה.
מאז אני לא מעזה לבקש ממנה כלום. מסתדרת לבד.
מאז שהתחתנתי אנחנו משתדלים לעשות סעודת ראש חודש עם המשפחה שלי. אמא שלי מכינה משהו וכל האחים נפגשים אצלה ואוכלים. (אני הנשואה היחידה, השאר בבית. אבל לא יוצא שיושבים סתם ככה לארוחה משותפת)
שאלתי אותה אתמול אם יהיה לה כח השבוע להכין פיצה ונבוא.
אמרה לי שאין לה כל כך כח אז אמרתי לה שבסדר.
הבוקר שלחה לי רצף של הודעות על זה שאין לה בעיה שנבוא אבל רק אם מישהו ישטוף את הכלים אחרי האוכל. אמרתי לה שהכל טוב, אנחנו נאכל בבית. אמרה שמה ההבדל? גם בבית נצטרך לשטוף כלים ואני אצטרך להכין אוכל אז שנבוא אליהם ואני אעזור לה להכין ובעלי ישטוף כלים.
לא עניתי לה. שלחה עוד הודעה שאפשר שאגייס את האחים שלי וכל ראש חודש מישהו אחר ישטוף את הכלים.
לא עניתי לה. שלחה עוד הודעה שמעדיפה לדבר איתי גלויות מאשר אחכ לרכל עלינו עם אבא שלי.
לא עניתי. שלחה שכייף לה שאנחנו באים ושלא אחשוב שהיא לא רוצה שנבוא וכייף לה עם הנכדים אבל היא לא רוצה שזה יהיה מעמסה עליה.
עוד לא עניתי לה.
מתלבטת מה לענות כדי לא לפגוע בה.
אם אני הולכת ועושה הכל כמו בבית אז אני מעדיפה כבר להיות בבית ולא להטריח את עצמנו עם לקחת את הילדים, לחזור איתם עייפים, לקלח אותם כשהם גמורים מעייפות (או שם אבל זאת לא פחות טרחה מבחינתי) ולחזור כשגם אנחנו מותשים.
הרעיון הוא שזה גם מקל עלינו שלפחות לאוכל מישהו אחר דואג.
זה כמו להזמין אותי לשבת ולהגיד לי תביאי איתך את כל האוכל ותשטפי כלים לפני שאתם הולכים, אני כבר אשאר בבית.
ועוד משהו שמנקר בי כבר מהמקרה לפני חודש והאמת עוד לפניו.
אני רוצה לחזור הביתה אחרי הלידה.
היא תפגע מזה, מאוד.
אבל אני באמת שואלת את עצמי למה לי לחזור אליה?
אחרי הלידות הקודמות חזרתי אליה.
ברור שזה כן עזר לי קצת כי כשאחד בכה היא הרגיעה את האחר אבל....
את האוכל לנו אני בישלתי.
לפעמים גם שטפתי כלים כי לא היה לי נעים ממנה.
הבית התבלגן כי בכל זאת הייתי עם קטנים שבילגנו אז גם כל הזמן דאגנו לסדר. (וגם ככה תמיד מבולגן שם וצריכה לשמור על הילדים באלף עיניים כי יש שם כלי עבודה של אבא שלי מפוזרים וכל מיני דברים שמסוכנים לילדים, מה שלא קורה בבית שלי והוא יותר מותאם לילדים כמובן)
כביסות אני כיבסתי כדי לא להוסיף לה עבודה.
לא יכולתי ללכת לנוח ולהשאיר לה את הילדים כי כמו שאמרתי היא פחות מסתדרת עם תינוקות בגיל הקטן.
וגם חדרי השינה בקומה השנייה אז לא קל לי עם הלעלות לרדת כל היום עם ילדים בידיים (כולם קטנים וצריכים עזרה לעלות, במיוחד כשעייפים)
אז למה אני שם?
חוץ מבשביל לעשות לה נחת כי כייף לה לראות את הנכדים.
ואם נחזור הביתה אחרי הלידה אני אצטרך עזרה אז אביא מישהי שאשלם לה. אולי את השכנה אם היא תוכל כי בינתיים לא מוצאת אף אחת אחרת.
וזה כנראה יגביר את הפגיעה.
רוצה להוסיף כמה דברים-
ההורים שלי עוזרים לנו כשקונים לנו מידי פעם דברים ולא לוקחים כסף, כשאנחנו בקניות וקונים להם משהו הם מחזירים לנו כסף יותר ממה שזה עלה.
אין סיכוי להזמין אותם אלינו כי ההורים שלי לא בעניין להתארח אלא רק לארח. אז גם אם אעשה סעודת ראש חודש אצלי (עם חד"פ, מה שלא עובר אצלם) הם לא יבואו אלא רק אחים שלי.
להזמין אותם שבת אין סיכוי כי הם לא יסכימו לבוא, ניסינו.
שאמא שלי תבוא לעזור לי אצלי בבית גם אין סיכוי.
מצד אחד הם לא רוצים להתארח ורק לארח ומצד שני כשמתארחים הם רוצים שנתנהג כמו בעלי הבית....
ודבר אחרון, אמא שלי בפנסיה מוקדמת (בת 50+, בריאה ומתפקדת) אז זה לא שהיא עובדת ואני עוד מעמיסה עליה עם הילדים שלי. ואחותי הקטנה בת 18.
אה ולא יודעת אם זה משנה, אנחנו גרים במרחק של 5 דקות נסיעה מהם.
מה הייתן עושות במקומי?
מצד אחד באלי לא ללכת כדי לא להעמיס כי אין מה לעשות, אני באה עם ילדים קטנים וזה עושה בלאגן ולכלוך. ואני לא אשטוף ואנקה אחריי כל פעם שאנחנו שם לכמה שעות.
מצד שני אם לא נלך היא תפגע וגם לא תבוא בעצמה ואין לי עניין לנתק קשר.
ומה הייתן עונות לה על ההודעות?
סליחה על האורך ותודה למי שקראה את כל זה.
אכתוב כאן ולוקחת בחשבון שאולי תזהו, ובכל זאת מעדיפה שלא ישמר לי בכרטיס.
יש לי שני ילדים מהממים ואני בהריון.
אמא שלי מאז שאני זוכרת את עצמי, עוד בתור ילדה-נערה, אמרה שהיא לא שומרת על נכדים.
זכרתי את זה מצויין כשהתחתנתי וכשילדתי.
מפה לשם, יצא שאמא שלי התנדבה כל פעם שהייתי צריכה לשמור על הילד הגדול לשעה בשביל תור לרופא.
אמא שלי נלחצת מתינוקות שבוכים כשהם קטנים אז אף פעם לא שמרה עליהם בחודשים הראשונים, גם כשהצטרף הילד השני והיא התנדבה לעזור לי אז לא השארתי לה תינוק קטן ותמיד השארתי רק את הגדול עד שגם הקטן גדל ויכולתי לפעמים להשאיר אותו כשהתור היה לגדול.
אף פעם לא הבאתי לה אותם בשביל שאנוח או אצא לבלות או לקניות, תמיד זה היה רק אם זה תור לרופא שלא הסתדר או שהיה קשה שאקח את שניהם ולפעמים יכולתי לקחת את שנמהם ובכל זאת היא רצתה שאביא לה כדי להקל עליי.
והרבה פעמים השתדלתי להרדים את הילד שנשאר אצלה כדי שלא תצטרך ממש להתעסק איתו.
לפני חודש בערך היינו אצלם, הילדים היו אצלה באותו יום כי היה לי תור לרופא שקשור להריון ולא יכולתי לקחת אותם איתי ואחכ נשארנו לארוחת צהריים שהיא הכינה לכולם (לנו ולכל שאר בני הבית).
בסיום הארוחה היא שאלה אם אני רוצה לקחת אוכל שהכנתי לילדים לבוקר ולא סיימו או שתזרוק אז אמרתי לה שאולי מחר בבוקר אביא אותם אם היא יכולה.
היא לא נתנה לי לסיים את המשפט ואמרה 'אל תתלהבי, לא כל יום'.
תאמת? נפגעתי ממש. פשוט התביישתי. היו שם האחים שלי ועוד כמה שכנות וזה היה נשמע כאילו אני מנצלת אותה ומעבידה אותה כשברוב הפעמים היא זאת שהתנדבה לשמור עליהם.
לא עניתי לה וגם לא הבאתי אותם אליה כמובן. ביטלתי את התור.
אחרי כמה ימים הייתי צריכה שוב ללכת לרופא, תור להערכת משקל. לא רציתי לבטל את התור וגם לא רציתי לבקש ממנה אז החלטתי לשאול שכנה קצת מבוגרת שמובטלת אם היא תוכל לבוא איתי ולחכות עם הילדים בחוץ, הייתי צריכה לשאול את אמא שלי אם לשאול ישירות את האישה או את המטבית שלה או את הבת שלה. אמא שלי אמרה מיד שלמה אני צריכה אותה? שאביא אותם אליה במקום לשלם למישהי ולבזבז כסף. אמרתי לה שאני מעדיפה שהם יבואו איתי.
היא נפגעה שאני חושבת לבקש עזרה מהשכנה ולא ממנה. (סיפרה לאחי והוא סיפר לי).
בסוף לא ביקשתי מהשכנה ואחי שמר עליהם כי חששתי לפגוע בה יותר אם השכנה באמת תבוא לעזור לי במקומה.
מאז אני לא מעזה לבקש ממנה כלום. מסתדרת לבד.
מאז שהתחתנתי אנחנו משתדלים לעשות סעודת ראש חודש עם המשפחה שלי. אמא שלי מכינה משהו וכל האחים נפגשים אצלה ואוכלים. (אני הנשואה היחידה, השאר בבית. אבל לא יוצא שיושבים סתם ככה לארוחה משותפת)
שאלתי אותה אתמול אם יהיה לה כח השבוע להכין פיצה ונבוא.
אמרה לי שאין לה כל כך כח אז אמרתי לה שבסדר.
הבוקר שלחה לי רצף של הודעות על זה שאין לה בעיה שנבוא אבל רק אם מישהו ישטוף את הכלים אחרי האוכל. אמרתי לה שהכל טוב, אנחנו נאכל בבית. אמרה שמה ההבדל? גם בבית נצטרך לשטוף כלים ואני אצטרך להכין אוכל אז שנבוא אליהם ואני אעזור לה להכין ובעלי ישטוף כלים.
לא עניתי לה. שלחה עוד הודעה שאפשר שאגייס את האחים שלי וכל ראש חודש מישהו אחר ישטוף את הכלים.
לא עניתי לה. שלחה עוד הודעה שמעדיפה לדבר איתי גלויות מאשר אחכ לרכל עלינו עם אבא שלי.
לא עניתי. שלחה שכייף לה שאנחנו באים ושלא אחשוב שהיא לא רוצה שנבוא וכייף לה עם הנכדים אבל היא לא רוצה שזה יהיה מעמסה עליה.
עוד לא עניתי לה.
מתלבטת מה לענות כדי לא לפגוע בה.
אם אני הולכת ועושה הכל כמו בבית אז אני מעדיפה כבר להיות בבית ולא להטריח את עצמנו עם לקחת את הילדים, לחזור איתם עייפים, לקלח אותם כשהם גמורים מעייפות (או שם אבל זאת לא פחות טרחה מבחינתי) ולחזור כשגם אנחנו מותשים.
הרעיון הוא שזה גם מקל עלינו שלפחות לאוכל מישהו אחר דואג.
זה כמו להזמין אותי לשבת ולהגיד לי תביאי איתך את כל האוכל ותשטפי כלים לפני שאתם הולכים, אני כבר אשאר בבית.
ועוד משהו שמנקר בי כבר מהמקרה לפני חודש והאמת עוד לפניו.
אני רוצה לחזור הביתה אחרי הלידה.
היא תפגע מזה, מאוד.
אבל אני באמת שואלת את עצמי למה לי לחזור אליה?
אחרי הלידות הקודמות חזרתי אליה.
ברור שזה כן עזר לי קצת כי כשאחד בכה היא הרגיעה את האחר אבל....
את האוכל לנו אני בישלתי.
לפעמים גם שטפתי כלים כי לא היה לי נעים ממנה.
הבית התבלגן כי בכל זאת הייתי עם קטנים שבילגנו אז גם כל הזמן דאגנו לסדר. (וגם ככה תמיד מבולגן שם וצריכה לשמור על הילדים באלף עיניים כי יש שם כלי עבודה של אבא שלי מפוזרים וכל מיני דברים שמסוכנים לילדים, מה שלא קורה בבית שלי והוא יותר מותאם לילדים כמובן)
כביסות אני כיבסתי כדי לא להוסיף לה עבודה.
לא יכולתי ללכת לנוח ולהשאיר לה את הילדים כי כמו שאמרתי היא פחות מסתדרת עם תינוקות בגיל הקטן.
וגם חדרי השינה בקומה השנייה אז לא קל לי עם הלעלות לרדת כל היום עם ילדים בידיים (כולם קטנים וצריכים עזרה לעלות, במיוחד כשעייפים)
אז למה אני שם?
חוץ מבשביל לעשות לה נחת כי כייף לה לראות את הנכדים.
ואם נחזור הביתה אחרי הלידה אני אצטרך עזרה אז אביא מישהי שאשלם לה. אולי את השכנה אם היא תוכל כי בינתיים לא מוצאת אף אחת אחרת.
וזה כנראה יגביר את הפגיעה.
רוצה להוסיף כמה דברים-
ההורים שלי עוזרים לנו כשקונים לנו מידי פעם דברים ולא לוקחים כסף, כשאנחנו בקניות וקונים להם משהו הם מחזירים לנו כסף יותר ממה שזה עלה.
אין סיכוי להזמין אותם אלינו כי ההורים שלי לא בעניין להתארח אלא רק לארח. אז גם אם אעשה סעודת ראש חודש אצלי (עם חד"פ, מה שלא עובר אצלם) הם לא יבואו אלא רק אחים שלי.
להזמין אותם שבת אין סיכוי כי הם לא יסכימו לבוא, ניסינו.
שאמא שלי תבוא לעזור לי אצלי בבית גם אין סיכוי.
מצד אחד הם לא רוצים להתארח ורק לארח ומצד שני כשמתארחים הם רוצים שנתנהג כמו בעלי הבית....
ודבר אחרון, אמא שלי בפנסיה מוקדמת (בת 50+, בריאה ומתפקדת) אז זה לא שהיא עובדת ואני עוד מעמיסה עליה עם הילדים שלי. ואחותי הקטנה בת 18.
אה ולא יודעת אם זה משנה, אנחנו גרים במרחק של 5 דקות נסיעה מהם.
מה הייתן עושות במקומי?
מצד אחד באלי לא ללכת כדי לא להעמיס כי אין מה לעשות, אני באה עם ילדים קטנים וזה עושה בלאגן ולכלוך. ואני לא אשטוף ואנקה אחריי כל פעם שאנחנו שם לכמה שעות.
מצד שני אם לא נלך היא תפגע וגם לא תבוא בעצמה ואין לי עניין לנתק קשר.
ומה הייתן עונות לה על ההודעות?
סליחה על האורך ותודה למי שקראה את כל זה.
רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...
