לא תמיד גברים מבינים בטעם של נשים חחחח

אז לא כדאי לקחת קשה

רק הייתי מציעה

לשבת בנחת ובפניות

ולהסביר לו

מה זה בשבילך בגד (להתחדש/ להתייפות/ להרגיש נשית ומכובדת/ מה שעולה בדעתך)

מה זה גורם בנפש

כמה זה מרים לתחושה הטובה

ומטפח

ומחמיא

ועל טעם וריח- אין להתווכח

וגם אם הוא נניח גדל בסביבה נשית וקצת קלט את הגוונים וכו- תראי איך את מסבירה לו באיזה מינון את היית שמחה לשמוע ממנו.

לפעמים העין החיצונית קולטת מה שאנחנו לא שמנו לב, אז ההערה לא מכוונה רעה! 

פשוט שגבר- במהותו משפיע- לפעמים ההשפעה מתבטאת בעיצות או מילים או כשהוא מחווה דיעה כי הוא רוצה לגונן עלייך ו"להוציא אותך מוצלחת"

לא בגלל שאת עצמך לא בסדר!

זה הטבע הגברי- להגן, לסדר, לשמור, לתת.

תסבירי מהצד שלך ותשתמשי במילים שמביעות אותך,  כי ככה הוא יראה את העולם שלך ויוכל להתאניין בך בלי תחושה שאת תוקפת אותו או משהו כזה כי השיח הוא ההרגשות שלך (ואז כל המילים ברוח "אני" למשל- אני רוצה....אני שמחה כש.... ישמח אותי כש.... הבגד גורם לי ל..... כשאני לובשת...אני מרגישה.... וכולי)

וככה אפשר בשיח נעים להגיע למסקנות/ החלטות/ אפילו סתם להתגבש בלי מטרה מסויימת אלא רק שיבין אותך.

בכל מקרה

את יפה תמיד

מעצם הנשמה האלוקית שבך !

תצליחי

את יפה תמיד! 

את ההדרכה הבסיסית לגבר נשוי שאומרת - בכל מצב אשתך הכי יפה בעולם, ושלא יהיה על כך עוררין בכלל וזה הדבר היחיד שמותר לך להגיד🤭

האמת גמני הייתי מתבאסת אבל חושבת שצריך להגיד לו שזה קצת ילדותי להתעקש על ה"אמת שלו" ולהיות מבקר אופנה פתאום  מול אישה שהרצון הכי פנימי שלה הוא באמת להרגיש הכי הכי מול בעלה,בטח כבר אחרי שהתארגנת והכל, ובדיוק בזה את הכי רוצה להיות בטוחה בעולם

וכל הכבוד לך שנשארת בשלך והחלטת לא לשנות

חיבוק♥️

מצד שני, לפעמים כשדברים באמת לא החמיאו לי והוא אמר לי את האמת שמחתי לשמוע ושיניתי וזה היה טוב, כאילו לא רוצה תמיד לשמוע שאני מהממת גם כשאני נראית זוועות, מבינה?

אבל כנראה שיש גבול שזה כבר מוגזם...

ותודה על התגובה❤️

אם את שואלת לדעתו על בגד  - ניחא

אני בכל אופן לא אוהבת לשמוע ביקורת "אמיתית" כזו כשלא התבקשו אליה, בטח כבר אחרי שהתארגנת לאירוע ואת כבר נכנסת הביתה מוכנה ליציאה

וגם - איך אומרים

אם בעלי היה אומר לי שאני נראית לא יפה אחרי שהתארגנתי, זה היה מעצבן אותי והייתי אומרת לו שישמור את דעתו לעצמו כי זה חוסר טקט רציני ואיפה הרגישות שלו

לא תמיד נכון לומר את "כל האמת" לדעתי

ולפעמים יוצא שהגזרה באמת פחות מחמיאה

או שהצבע קצת "זקן" והם לא יודעים לומר את זה בצורה שתתיישב על הלב ותתקבל

ככה שזה בכלל לא כוונה רעה!!

הם זורקים את המילים לפעמים בלי לחשוב וזה גורם את הפגיעות לצד השני. 

הסברתי איך אני הייתי רואה את זה, בעיניי זה עדיין חוסר טקט🤷 והייתי מבהירה שאני לא מעוניינת לשמוע אמת כזו גם אם אני דנה לכף זכות כי לא מתאים לי עכשיו 20 שנה קדימה לשמוע את ה"אמת" שלו בשם האמת. זה בסהכ לדייק אותו לא ליצור פה מהומה כמובן

בלהגיד לאישה - "זה לא יפה. פשוט לא יפה לך"

יש להיטיב ויש להוציא רעל, גם אם לא במתכוון.

אפשר לא להתחבר זה בסדר

אני חושבת שאם אישה השקיעה מחשבה בלהתארגן להתאפר ולקנות בגדים - היא די יודעת ובטוחה שהיא אוהבת את זה ומצפה לפידבק חיובי ושירימו לה ולא הפוך בטח אם זה שעה לפני יציאה ולא בשלב התכנון

חוצמיזה שבעיניי בשם האהבה אין מה להוריד לבן הזוג

ושוב, הכל תלוי בקונוטציה

אם שאלתי מה דעתו אחלה

אם לא מבחינתי שישתוק ויגיד שאני יפה גם אם הוא חושב אחרת. 

לא חושבת שזה להוריד, לפגוע, להעליב.

פחות נראה לי שזה שיח בין בני זוג, באופן כללי מניחה שהמטרה בהערות להיטיב ולא לפגוע ולזרוק רעל

אני לא רק מצפה בקשר אמיתי שירימו לי, אלא שיעזרו לי להתרומם בחיים, כרגע זה על בגד אבל בכלליות בעל לא אמור רק להרים לאשתו.

לא מקדם אותה

יש הבדל בין להגיד: "מאמי נראה לי השמלה הזו פחות מחמיאה לך, אולי יהיה לך זמן להחליף אותה עכשיו לאחת הכחולה? היא יושבת עלייך יותר טוב"

לבין להגיד "זה לא יפה, את פשוט נראית לא יפה."- שזה גם לא ספציפי ולא מציע אפשרות אחרת כך שזה לא מועיל ובעיקר פוגע.

מה מיטיב בלהגיד לאישה שהיא לא נראית טוב לפני אירוע?

אם זה לפני שהיא מתרגמת או בנימה אחרת ניחא אבל הטון פה היה ממש לא לעניין בעיניי

זה יגרום לה להרגיש טוב עם עצמה? היא תחליף פתאום בגדים ואיפור ותהפוך להיות אישה אחרת?

ומי קבע שהדעה של בן הזוג נכונה לי?

אני בדיעה שביקורת היא תמיד הרסנית. תקראי לזה הערה אם תרצי

אני מעדיפה שבעלי ידבר איתי על דברים אחרים בנימה ובתזמון אחרים..

לפעמים רוצים לומר הארה ( בשביל להיטיב ולשפר) וזה יוצא עקום. 

זה ממש לא הופך את כל מי שאומר ביקורת כרעלן וכהרסן. 

אם אנחנו נמדוד בסמטימטר את בן הזוג

על כל פיפס שהוא אומר ובאיזה צורה 

ברור שנצא עליו ב 200 קמש

וברור שנתחיל לחשוב שיש פה מערכת רעילה והרסנית ואולי בכלל כדאי לחשוב עליה ....

זאת לא המטרה 

זאת לא הכוונה בכלל.

אולי הבעל אמר לתומו

משהו שיצא עקום מאוד 

או נשמע דפוק מידיי? 

היחידה שמכירה בעלה זאת הפותחת.

ולכן לצאת בתגובה כלכך חריפה

זה יכול להיות מסוכן.
 

אני חושבת אחרת

הביקורת הייתה פה חריפה ולכן אני הייתי מגיבה לה בצורה חריפה. הפותחת לא חייבת להיות כמוני אבל הפורום מכיל מגוון דעות וזו דעתי

בעל הוא ראש משפחה ב"ה, הוא ילד גדול, הוא יכול ללמוד להתנסח בצורה אחרת או לכבוש את הצורך להגיד דברים לא רלוונטיים. אבל אם לא נבהיר שזה לא רלוונטי לא לעניין וחריף - איך הוא יידע?

אישה שתגיב לביקורת כזו בצורה פושרת ותשתוק תמשיך לקבל תגובות כאלה

בדרכ אגב אנשים ביקורתיים זה לא דבר נקודתי וחולש על כל תחומי החיים. מנסיוני לפחות

אז אני בעד לשים לזה גבול

לא אמרתי לשרוף את המועדון, זה תיאום ציפיות לגיטימי בעיניי. לא מתאים לי לשמוע דברים כאלה. אם אין לך משו טוב להגיד עדיף שלא תגיד. לא חריף מבחינתי

אין היתר לפגוע באישה כי לא יודעים להעביר את המסר. ולדעתי זה חלק מבנייה של תקשורת בריאה 

מהניסוח כשהוא חריף  

לא תמיד מבינים את הכוונה

בכל מקרה

ההבדל בין הדעות שלנו

הוא שונה וזה בסדר

זה המינון והאופן של ההבעה.

גם גבולות/ בקשות/ רצונות במערכת הזוגית

צריך לשים לב שזה בצורה עדינה

שלא תקלקל.
 

את מציגה את שלך

אני הצגתי את שלי

והגבתי לשלך

יש דרך להגיד.

בתחילת החתונה שמתי כיסוי ראש בצורה שפחות החמיאה לי, וראיתי שבעלי ממש מתלבט אם להגיד.

ובסוף הוא אמר ממש בעדינות, וסייג, ולפי דעתו, וכמובן שאלך איך שאני רוצה וכו' וכו'.

יש משהו מאוד חותך בלבוא ולהגיד "זה לא יפה. וזו האמת שלי מה לעשות"

זאת אמירה ממש מבאסת שמאוד מתמקדת במי שמגיע את דעתו ופחות במי ששומע.

אני כן חושבת שיש מקום לכנות, אבל זה מאוד תלוי דינמיקה בין בני זוג, והרבה יותר מתאים להגיד בצורה עדינה אחרי שמישהי מזמנת שאלה - "מה אתה חושב?" מאשר אחרי שהיא מאורגנת לבוא ולהגיד את זה ככה חותך, ולהמשיך ולחפור בזה.

כווץ בלב

בול כמו בעלי-רק בעלי עם פרצופים.

לא יודעת מה יותר גרוע שעושים פרצוף או שאומרים

זה אירוע בקירבה משפחתית ממש.

אחרי שהיא הלכה בעלי אמר שאני נראית כמו דראג (באלו המילים!! 😆)

טישטשתי במאמצים רבים חלק המאיפור שעלה לי הון וכשהגעתי לאירוע כל הנשים שאלו אותי למה התאפרתי כ"כ מעט.

בקיצור מה שאני מנסה לומר זה שבטוח נראית מהמם.

בעלך לא מבין את מה שבעלי לא מבין- אני מתאפרת בשבילי ובשביל החברות שלי, אתה לא צד בעניין בכלל.

בכל מקרה, לא הייתי עושה עניין גדול מזה.

זה גבר, בתחום הזה מה שהוא אומר אני מוציאה מהאוזן השניה, זה בקושי עובר אצלי עיבוד מוח.

ממליצה לך בחום- זה הכי בריא והכי שלום בית. 

מבינה אותך ממש

פעם הייתי מלווה בחתונה של חברה

ובעלי לא אהב את הלוק בכלל

לזכותו יאמר שהוא התאפק לאחרי הארוע (הוא פגש אותי רק שם)

אבל עד היום אני לא מסוגלת לראות תמונות מהארוע הזה

(נראה לי אני פשוט מסכימה איתו שלא הייתי נראית טוב אבל אז כן אהבתי)

ותמונות שאני לא יכולה להסתכל עליהם יש לי לרוב לצערי חח

הבעיה שהפעם באמת אהבתי וזה נדיר, אז עוד יותר מבאס...

תגידי לו שילמד את הסוגיה על כלה נאה וחסודה...

לפעמים אישה צריכה לדעת שהיא יכולה לסמוך על בעלה שיתן לה תחושה טובה על דברים שכבר נעשו, נקנו או נלבשו, יותר מאשר לסמוך על האמת שלו.

את האמת שישמור להתייעצויות על בגדים לפני שקונים אותם (זו גם ההלכה אגב) 

ספרתי לו על מה שכתבת הוא אמר שזה נשמע כמו בחור שפגוע ממשהו אחר שמחליט לעקוץ ולפגוע, כי זו שיטת ההתגוננות של גברים.

כמו בחורה שמשתבלללת ומסתגרת בפתאומיות בלי להסביר, הבחור כנראה צריך להבין שהיא פגועה ממשהו.

ברור שגם לבחור וגם לבחורה זאת לא שיטת תקשורת שהיא לא מוצלחת בלשון המעטה, אבל ככה המנגנון הפסיכולוגי עובד לפעמים.

כנראה שזה קשור לנושא של כנות, אחרת למה הוא כל כך מדגיש את זה?

ברור שהוא מבין שזה פוגע וחסר טאקט, והוא מחפש לתקוף כי הוא נעלב ממשהו.

מרגישה שזה קצת יצא מפרופורציות וגם כשלא שומעים את הטון זה נקרא שונה.

הוא בעל מדהים ורגיש ועדין אבל יש בינינו איזה הסכם לא כתוב שעליו אני יכולה לסמוך באמת ואם הוא אומר לי שהוא אוהב זה באמת ובתמים נכון ובדרכ הוא אוהב אז זה כיף וגם כשלא זה קצת כמו ש@מתיכון ועד מעון כתבה, הוא רוצה בטובתי ןשאני אראה הכי יפה שיש.

אני חושבת שהפעם הוא אפילו קצת נבהל כי באמת עשיתי משהו שונה מבדרכ וגם הוא לא רגיל שאני אוהבת את איך שאני נראית כי תמיד יש לי דברים שמציקים לי אז כל הסיטואציה היתה לו אחרת.

ואחכ דיברנו על זה קצת והוא אמר שגם אחכ כשכבר חזרנו הביתה שאלתי אותו אם הוא אהב ואיך הייתי נראית (אני לא זוכרת את זה ככה אבל בסדר חח) ואז הוא אמר את דעתו שוב פעם.

בקיצור אני כזה מתלבטת כי תמיד הייתי בדעה של @מתיכון ועד מעון ןעכשיו @המקורית הביאה זווית קצת שונה

כאילו אני מנסה להבין מה הערך במחמאות כשהם לא אמיתיות או לא תמיד אמיתיות, מבינה?

ו@חושבת בקופסא תודה על התגובה! אבל זה ממש לא הכיוון... זה אני בטוחה. כנראה שכשקוראים זה נשמע אחרת ולא מועבר כמו שצריך.

קודם כל אני חושבת שלתת היתר לבעלך להגיד לך מה הוא אוהב ומה פחות בכל מצב זה בעייתי קצת לדעתי כי זה יכול לגרום לו לחשוב למשל שאם עלית במשקל אחרי לידה וזה פחות יפה לך בעיניו אז מותר לו כי זו האמת שלו.. האמנם? מרגיש לך נכון? לי לא.

הצורך בלומר לבעל מה מציק בעומקו לרוב הוא רצון בחיזוק הדימוי העצמי ובזה שהוא אוהב אותך בכל מצב, ולא כמבקר אופנה או מתקן ליקויים. וזה ההבדל בעיניי (אאכ ואצלך זה אחרת וזה לא כזה רגיל בעיניי)

בכללי בענייני דימוי עצמי ונראות אני לא נכנסת לשיח של יפה יותר או פחות בעיניי אחרים באופן כללי אבל כשמדובר בבעל אני עדיין חושבת שהאיך והמה משנים, אם בכלל

לגבי מחמאות לא אמיתיות - בואי לא הפכת לאישה אחרת פתאום. הוא יכל להגיד שהאיםור מבליט יפה את העיניים נניח, שבחירת הצבעים מדויקת או פשוט להגיד - איזו הפתעה אשתי! עם חיוך ואז אולי אפשר להגיד בעדינות -את תמיד יפה בשבילי אני אוהב את ההתארגנות הרגילה שאני מכיר. מבינה את ההבדל בין הפתיחה הזה למה שאמרו לך ?

נניח זה עוד עובר בגרון. אבל כוולקאם על הופעה אני לא חושבת שאף אחד תרצה תגובה כמו זו שקיבלת ועובדה שגם את התבאסת.

מאד יכול להיות שהוא לא אהב

ואת כן אוהבת

אתם אנשים שונים

זה בסדר שהוא לא יאהב לוק מסויום

ואת כן תאהבי אותו

אם את שואלת את דעתו הוא יכול להגיד אני פחות אוהב

אני פחות מתחבר

בעייני זה לא יפה וכו..

אבל הוא לא יכול להחליט אם את יפה כרגע או לא

כי זה טעם שונה

ויש כאלה שאוהבים ויש כאלה שלא

אפשר גם לומר:

היית נראית מושקע

היית נראית שמחה

היית נראית זוהרת

היית נראית שלמה עם עצמך

אני שמח בשמחתך

אני שלם עם זה שאת אוהבת את המראה הזה

עופי על מה שעושה לך טוב.

כל זה דברי אמת לאמיתה.

מסכימה עם ההגדרה של המקורית, כשאת שואלת אותו איך את נראית את לא מצפה לקבל תגובה של מבקר אופנה.

הגיוני לצפות לקבל תגובה שרואה עומק.

שמבינה ניואנסים. שמודעת לתהליך פנימי שמתרחש אצלך בהקשר הזה.

אם הוא לא מצליח לעשות את זה, זה עניין אחר.

אבל אולי כדאי ללבן עוד קצת מה זה אומר תשובה אמיתית.

באשל רהיטים בסנהדריה

אין להם תצוגה

קובעים תור מראש והמוכר יושב איתכם מול מסך ומראה דוגמאות ועושים הזמנה אישית

הבנתי שהם זולים בפער

אחד הדברים שחשוב לשים לב שכשמחברים את המיטות אין רווח בין המזרונים

יש מיטות שיש

אפשר לשאול מה נקרא זול?

חברה אמרה לי מתחיל ב16000

נבהלנו זה ממש לא מה שחשבתי..

(אבל בחיים לא קנינו רהיטים חדשים הכל יד2 בבית)

מיטות בערך 5000 וארון בערך 5000

מזרונים יש יקרים יותר או פחות

כלומר מה כולל המחיר?

שידות צד קניתי באורבניקה כי בחנויות ריהוט זה סתם עוד אלפיים שקל לפחות. ארון לא היינו צרכים באותו שלב.

אנחנו לא עשינו השוואת מחירים מטורפת. לא אומרת שזה הכי זול שיש. 

מאד מרוצים.

אין להם אולם תצוגה אבל באנו למחסן לראות.

והעיקר- עבודה יהודית כולל ההובלה

אני רואה שהמחירים באמת יותר שפויים ב"ה

ננסה במקומות שהמלצתן כאן

יש לנו בנתיים משחקי הרכבה יותר ודמיון

מרגישה שצריכים משהו מעבר..

אפשר משחק זיכרון

משחקים של דגמים

כי גם אם אובדים חלק מהקלפים אפשר עדיין לשחק בו. ובת הארבע שלי נהנית לשחק בו, גם אם לא ממש לפי הכללים.

אפשר גם משחק כלשהו של סולמות וחבלים (יש גם כאלה בחנויות של השקל לפעמים) - יש רק לוח משחק, חיילים וקובייה. וזה משחק מבוסס על מזל, אז לא צריך רמת משכל מיוחדת... אבל כן צריך לדעת לספור עד שש.

פקאלך

מי תופס מצווה

מיץ ענבים

זה משחקים חרדים.. מצוינים לגילאים שכתבת

אצלינו ממש אוהבים

מירוץ הגבינה

לוטי קרוטי

משחק הקופים

ערימת ליצנים

פאזלים

בצק

הוראות פשוטות. בלי שום צורך בקריאה. 

סט- משחק חשיבה. בהתחלה לוקח זמן עד שמצליחים. אבל ילדים יכולים להיות מעולים בזה הרבה יותר ממבוגרים אם הם משחקים בזה הרבה. 

דמקה

נחשים וסולמות

טאקי

פאזלים

מנקלה

תפוס תדרקון

דאבל

טאקי(בעיני קוקו טאקי יותר כיף ומתאים לטווח גילאים גדול יותר)

רייס

חתחתול

קלאק קלאק מתאים לבת 4 אבל הגדולים עדיין יהנו

חתולים מתפוצצים מתאים לגדולים לקטנה לא בטוח

אל תפיל את הקרוקודיל

מאצ מאדנס

שלוף-רק אם יש להם תפיסה חזותית ומוטוריקה סבבה

האי הנעלם יכול להתאים לגדולים, לקטנה פחות ותלוי סגנון

רמיקוב לגדולים

סט

תפוס ת'כוס חמוד ממש(יש גרסה הרבה יותר זולה בעליאקספרס)

אם בא לך פירוט על המשחקים, בשמחה.

הלך לי קלף

קלאק קלאק

מישהו לעוף איתו

מרוץ חלזונות

יש זוגות שנחמד להם השקט שלהם, הזמן שלהם.. אם הם כאלה אז הכל טוב.

אם זה מפריע להם אז לדעתי האישית אחריותכם כילדים לעשות תורנות וכל פעם מישהו אחר "יקריב" 

יעני ההורים של בעלך מזמינים אתכם ואת ההורים שלך. אולי כשזה מצריך שינה זה פחות נפוץ אבל עדיין אפשרי.

בשלב מסויים הילדים יותר ויותר מזימינים את ההורים ואז אפשר להזמין את שני הצדדים.

יש להם חברים במצבם?

אם לא שאחד מהאחים יוותר השנה, ובשנה הבאה שיסעו לחול ואז שנה אח"כ מתחלפים.

בעיני להשאיר הורים ליל סדר לבד כשזה לא מרצונם זה קו אדום.

אם זה יעלה לך בזוגיות אז  אולי אין ברירה, אבל אם זה רק עניין של באסה, גם אם באסה גדולה ממש, אז אולי נכון להתגבר.

לא יודעת מה זה אומר להרוס לבעלך את החג, שלא יהיה קריאת הגדה כמו שהוא אוהב או מנהגים שהוא רגיל אליהם?

או לא אוהב הכוונה שלא יוכל לעשות סדר פסח מינימלי אפילו מסיבה כלשהי. זה שני דברים שונים.

דבר ראשון - להתחלק בין האחים- חצי השנה אצלכם וחלק בצד- השני.ואז תמיד יהיה איתם מישהו

וגם...ובעיקר

אנחנו שנים לא רצינו לעושת פורים עם ההורים שלי כי כמו שאמרת..משעמם אצלהם וזה לא מרגיש חג..

גם להזמין פחות רצינו כי עישנו אם חברים והרגיש לנו לא זורם

כנ''ל אחותי

ויצא שהרבה שנים הם היו לבד לבד בפורים

והיום כשהם מבוגרים

אני כמעט בוכה מלחשוב על זה שכל שנה הם היו לבד

ועכשיו הם לבד כי לא יכולים לארח ולא להתארח

וכמה היתי רוצה לתקן ולהחזיר את הזמן לאחור ולהיות ברגישות כלפיהם ולא לחשוב רק על החג שלי

לא חייב כל שנה.אבל כ ן לחשוב עליהם..אולי להזמין אלינו

כשהם מזדקנים פתאם רואים דברים אחרת

פתאם מצטערים למה לא היינו עבורם מספיק

לדעתי כדאי לתכנן את זה ככה שבאף שנה ההורים לא יהיו לבד...

זו לא אופציה מבחינתי.

אין מצב בעולםםםםם להשאיר הורים ליל הסדר לבד!

עם כל הכבוד לנוחות ולכיף גם הם מסרו את עצמם בשבילכם.

תורנות חובה

ואפילו לא נעים בכלל שהם מודעים לסיטואציה.

אחרכך כשהם יזקנו זה עוד יותר יכאב לכם

וכל הכבוד לך שאת על זה 🩷🩷🩷

אין מצב להשאיר הורים לבד בליל הסדר.

הכי הגיוני שתעשו האחים תורנות.

לא יודעת כמה אחים אתם, אבל בהנחה ש-3 פלוס

זה יוצא שפעם בשלוש שנים כל אחד צריך להיות אצל ההורים.

אפשר אגב גם להזמין אותם אליכם.

ואם זה מקובל אצלכם, אז שחמיך וחמותך יזמינו אותם אליהם יחד אתכם.

אבל להשאיר הורים לבד... לי זה ממש ממש צורם.

וגם אנחנו משפחה קטנה וההורים שלי לא אוהבים את הלבד

אנחנו מקריבים למען ההורים את הנוחות שלנו. כל השנה אגב מוודאים שהם לא לבד בשבתות ובמיוחד בחגים! אין אופציה להשאיר לבד.

היה לי ממש קשה לקרוא אותך( הפותחת )מתנצלת אם אני לא רגישה  אבל בעלך יכול להתגבר על הנוחות שלו. 

לא כתבת כמה אחים אתם, אבל אם אתם 4 או יותר אפשר להתחלק לזוגות ואז אתם אף פעם לא "לבד" אצל ההורים.

אצלנו במשפחה יש קבוצה רק של האחים בלי ההורים ולפני כל חג אנחנו מוודאים שהם לא לבד. לפעמים בראש השנה הם בוחרים להשאר בבית ולא לבוא אלינו אבל בגלל שזה יותר חג של תפילות ופחות משפחתי זה קצת פחות נורא. אם הייתי יודעת שהם לבד בפסח ממש היה נשבר לי הלב…

אלא אם הם רוצים את זה...

במיוחד לא בליל הסדר זה נורא עצוב 

כתבת שלהיות אצלם זה להרוס לבעלך את החג... בעיני בדיוק הפוך.

לחגוג במקום כשאתם תהיו בטוב וההורים שלך לבד, זה לא חג..  ככה כותב הרמבם...

אנחנו הפסדנו הרבה  פעמים ליל ח הסדר או ראש השנה עם במשפחה שלי שאצלם כיף ומשפחתי, כדי שחמי וחמותי לא יהיו לבד. אפילו שאצלם שקט וצפוף...

תעשו בינכם סבב.

כתבת שאפף אחד לא רוצה להקריב את החג שלו. וזה מובן.

אבל נראה לי שאחת המילים שמתארות הורות זה הקרבה. וזה הזדמנות להשיב טוב להורים על כל מה שהקריבו עבורכם

אף אחד לא רוצה לעשות את החג עם ההורים.

הייתי יכולה להבין אם אלו היו הורים מתעללים,

אבל אני מבינה שזה לא המצב.

איך ההורים שלכם עשו את החגים?

מה היה עם סבא וסבתא שלך?

זה יוצא פעם בארבע שנים.

אי אפשר פעם בארבע שנים ל"סבול" עם ההורים שילדו אתכם?

ההורים שלי הם חילונים ולעשות איתם חגים ואפילו שבתות זה לא נעים בכלל בכלל.

לא ברמה הרוחנית מבחינת עבודה רוחנית ותפילות ושאר רוח, ולא מבינה דתית ארצית פשוטה.

פתאום כיבו את האורות,

פתאום מישהו הוריד את המרק מהפלטה,

זה לא פשוט בכלל אבל עושים את זה במאמצים מרובים מאוד מתוך הכרת הטוב ומתוך כיבוד הורים.

בסה"כ הזמן שלהם איתנו הוא קצר וכל עוד היו הורים סבירים- לא מכים, לא מתעללים, מפרנסים, מלבישים, משחקים קצת עם הנכדים- אני לא רואה סיבה שלא לחגוג איתם חג אחד פעם בארבע שנים.

אם אין הרבה אנשים ואקשן תעשו אתם את האקשן.

תבואו כמה אחים, תזמינו שכנים, אנשים בודדים, חיילים אולי.

אם הילדים שלי לא היו רוצים לחגוג איתי, אני חושבת שהייתי ממש ממש מצטערת.

אני מדברת רגע רק על עצמי.

הייתי חושבת שאו שהייתי הורה רע,

או שהייתי הורה טוב מדי וכנוע ולא לימדתי אותך איך להעריך ולכבד אותי, או שבמחילה הילדים שלי לא כ"כ טובים.

מקווה שהסברתי ברור ובכבוד.

יכול להיות שהיא בת יחידה למרות שנשמע שיש לפחות 2, לפעמים משנים מעט מפאת אאוטינג.

בכל מקרה צריך להיזהר לא להיות שיפוטיים מדי.

לצורך הדוגמה יכול להיות שיש לה אח אחד בחו"ל,

או שיש לה אח שהוא במילואים ואשתו עושה חג לבד אצל ההורים שלה, אולי כבר שנה שלישית ולמעשה רוב הדאגה להורים נופלת עליה והיא רוצה להרגיש צעירה ולהתפנק קצת..

סתם דוגמה, אז מה שכתבת נכון, רק לשים את זה בסוגריים שלא מכירים מספיק את התמונה המלאה.

כל המספרים התבלבלו לי לגמרי

ומקבלת גם את שאר הדברים שכתבת

סליחה - אפשר שיימחק.

פשוט לא אישי כלפי סיטואציה ספציפית.

מעורר השראה הגישה שלכם.

השנה ממש רצינו לעשות חג בבית, אבל ההורים שלי באופן מפתיע יהיו לבד (2 אחים שלי מתארחים אצלם קבוע כל שנה לחג ראשון ולכן לנו אין מקום גם אם נרצה. השנה אח אחד הולך לצד של אשתו והשני אהחליט שהוא עושה פעם ראשונה בבית)

ובזכות שקראתי אותך שאלתי את אמא שלי אם היא רוצה שנבוא ואפילו עשיתי את זה בצורה שהיא תרגיש שאנחנו רוצים לבוא וזו הזדמנות בשבילנו...

והיא ממש ממש שמחה! אבל היא כבר הציעה לאחותי הגדולה (שכבר 10 שנים עושה בבית לבד) לבוא והיא מחכה לתשובה ממנה...

זהו. הלוואי ויסתדר. ויעמוד לך לזכות.

אז אני אכתוב פה את נקודת המבט הלא צדיקה שלי, רק כדי שתדעי שאתם לא לבד...

אצלנו להורים של בעלי יש שלושה ילדים. שניים נשואים ואחת לא. רק לנו יש כמה וכמה ילדים (לאח השני הנשוי יש בת אחת שנולדה אחרי הרבה שנים).

לפני כמה שנים החלטנו שאנחנו עושים ליל הסדר בבית (למרות שאצל ההורים שלי, משפחה ברוכה, דווקא כיף).

עשינו את זה שנה אחת כשהגיע התור אצל ההורים שלי, ובשנה אח"כ בעלי שאל אם אולי בכ"ז נעשה אצל ההורים שלו כדי שלא יהיו לבד (אחיו היה אמור ללכת לצד של אשתי). אני ממש ממש התלבטתי, כי ליל הסדר הפרטי שלנו היה כ"כ מוצלח והיה לי קשה לוותר על זה (וגם בעלי הודה שאצל ההורים שלו לא נוכל לתת לילדים את מלוא תשומת הלב, כי הם רק רוצים כבר להגיע לשולחן עורך ופחות מעניין אותם דברי תורה וכאלה).

ואז הייתה הקורונה, וזה פשוט פתר לנו את הבעיה🤭

ומאז המשכנו לעשות לבד בבית וזהו, וההורים שלו לפעמים היו עם האח השני ולפעמים רק עם הבת הרווקה.

מציינת שתי נקודות חשובות:

1- ההורים שלו דווקא אנשים שאוהבים שקט, וקשה להם לארח אותנו לאורך זמן. גם לסתם שבת אנחנו כבר לא מתארחים אצלם כי זה פרויקט גדול מדי בשבילם. פוגשים אותם באמצע שבוע, כמעט כל שבוע.

2- אחותו של בעלי עם קשיים נפשיים, כשאנחנו באים לשם היא לא מסוגלת להיות שם (נשארת סגורה בחדר שלה). מה שאומר שאם נהיה שם בליל הסדר - היא לא תהיה שם... (ובגלל הקשיים שלה גם עם חברות וכד' היא לא תחגוג) אגב, נודע לנו על הקשיים האלה רק בשנים האחרונות... לפני כן לא הבנו למה היא תמיד מתחמקת מנוכחתנו. (בתחילת שנות נישואינו היא עדיין הייתה בסדר והייתה איתנו כשבאנו לבקר)

זהו, רק כתבתי את הסיפור שלנו (באנונימי גם בגלל הבושה וגם בגלל הפרטים החסויים על גיסתי). לא יודעת אם אפשר להסיק ממנו לסיפור שלכם...

גם הצד של בעלי אוהב  שקט לכן הולכים פחות.

מדברים על משפחה שכן רוצה אורחים.. 

את לא היחידה

וכשיש מקרים יוצאי דופן זה הגיוני ומתקבל

מדובר פה על מקרה קלאסי

אנחנו עוד לא יודעים מה לעשות השנה

אבל גם אצלנו יש סיפור מורכב יותר

את לא צריכה להרגיש רגשות אשמה על זה

תמיד יש יוצאי דופן ופרטים שונים

מתייחסים כמובן למקרה רגיל

אז אם זה שיקול משמעותי (אין ממד, נסיעה ארוכה וכדו') קחו את זה בחשבון.

וברור שיש תורנות

או שההורים מתארחים או שמארחים את הילדים התורן, כל שנה לפי הסידור שהכי מסתדר להורים מול האח התורן

מבינה שהמצב אצלנו עצוב יותר ממה שחשבתי

לאף אחד לא באמת אכפת מההורים ברמה של הקרבה

הם אנשים לא קלים ואין לצערי הערכה

אין לי כוח להכנס לזה מול בעלי כי החג אצל ההורים שלו זה חתיכת אירוע ואנחנו שם מאז החתונה

אני לא רוצה לדמיין את ההרגשה שתהיה לי לדעת שהוא בטוח מבואס ברמות אבל אין לו ברירה

ולא, ההורים ממש לא שמחים להיות לבד

שנים קודמות היה להם סידור שכבר לא רלוונטי

בכל אופן אחים שלי לא יזרמו על תורנות

כל אחד מציג את תירוציו ואני לא במקום של להטיף להם

מבינה אותך ממש ממש

🫂🫂🫂

זה לא פשוט

סיטואציה לא פשוט. בכלל

הלוואי שימצאו איזה רעיון שירגיע אותך

תתפללי 🩷

יכולה לומר שאנחנו 6 שנים חוגגים סדר בבית וחמתי מארחת כל שנה. השנה ייתכן ולא תארח בגלל המצב, ואני לא יודעת מה מבחינת אחים שלו. כרגע אחות רווקה כל שנה מגיעה, ועוד אחת נשואה לא יודעים

אני מבחינתי אם אדע שהם לבד כלומר רק האחות הרחוקה מגיעה - מעצמי אציע לבעלי ללכת וממש בלב שלם

אבל ודגש חשוב - לא סובלים שם חלילה, בכלל, פשוט מעדיפים את החג אצלנו בבית עם פחות המוניות

אז אני אומרת - אם ההורים בלתי נסבלים, מעירים, כועסים, מתפרצים, והאווירה עכורה - לא רואה סיבה ללכת לסבול. יש להם אחריות להנעים ולהתאים את עצמם לאורחים, כמו שהפוך. זה מערכת דו צדדית

אם זה רק "לא כיף כמו אצל חמתך" - חד משמעית הייתי הולכת.

לא יכולה לדמיין מצב שהיינו משאירים את ההורים לבד בליל הסדר..

שנה שעברה נסענו לבד להורים של בעלי למרות שזה ממש לא פשוט אבל היה לנו ברור שכיבוד הורים מעל הכל.

אז הוא יהיה מבואס

קורה

הוא אדם בוגר שמסוגל להבין את הסיטואציה ולהתגבר

את הבת שלי עם כוס רגילה

קניתי לה כוס של תינוקות והיא לא אהבה

בבית זה מרגיש לי הכי נח.

לחלקם נתתי מים בבקבוק תינוק כשנכנסו למסגרת. לא הפריע להנקה

קשיחה, לא חד פעמית. נוח יותר אם היא שקופה

ואת מחזיקה לו שישתה מעט מעט.

כשקצת גדלים ומצליחים להבין לבד איך לשתות, נוח להשתמש בכוס אימון.

יש הרבה סוגים של כוסות אימון, ודווקא התנסיתי בהרבה ויש את מה שיותר אהבתי, אבל אני לא חושבת שההבדלים קריטיים ואמהות אחרות אוהבות סוגים אחרים, אז לדעתי לקנות את מה שתמצאו בסופר, ואח"כ אם לא תאהבי תנסי לדייק לסוג שיותר מתאים לך.

-כוס אימון עם פיית סיליקון, אנחנו אהבנו את של נוק-יחסית קלה לניקוי וממש נוחה לשימוש והמחיר סביר

-בקבוק תינוקות למרות שהאחות לא המליצה, ממליצה להוסיף לו ידיות. אם החשש שזה יבלבל עם הנקה, בגלל שזה רק למים זה פחות סביר..

-כוס אימון 360° שלא נוזלת. קצת קשה יותר לניקוי אבל הייתה ממש ממש נוחה לבת שלי כשהיא גילתה שהכי כיף לטפטף את הבקבוק על המגש/על השמיכה במיטה במקום לשתות🤣 גם אותה היא גילתה איך לשפוך אבל זה לקח יותר זמן. אנחנו קנינו בעליאקספרס, יש גם בארץ לכל מיני חברות.

בגיל קצת יותר גדול השתמשתי בכוס 360. בהתחלה לוקח זמן ללמוד איך לשתות מזה, ואחרי שמתרגלים זה ממש נוח.

מה שקנינו מאלי אקספרס לא היה מוצלח, היה קשה לשתות ממנו.

וזה ממש קל לנקות. צריך לדחוף את הסיליקון מלמטה החוצה. היה לנו בקבוק כזה שלא ידענו איך לפרק ובאמת היה קשה לנקות. רק אחרי כמה חודשים גילינו שאפשר לפרק בקלות. 

זה נכון גם אם לא הולכים לממד או מקלט? ובעצם החיים ממשיכים סוג של כרגיל?

אנחנו מושפעים מכל מה שקורה בארץ שלנו, בעם שלנו.

גם אם לחלק יש יותר אזעקות ולחלק פחות או אפילו בכלל לא.

ודאי שזה משפיע ושואב המון אנרגיות.

כל המציאות היא מוטרפת ולא הגיונית.

והתגובות שלנו הן תגובות נורמליות והגיוניות בתוך המציאות שהיא הלא הגיונית.

לכן לנרמל לעצמנו את מה שאנחנו מרגישות,

ובעיקר לא להוסיף לעצמנו עוד טון של אשמה עצמית (שגם לא נכונה כלל וגם לא מקדמת) זה חשוב מאוד.

ואם נצליח אפילו להרים לעצמינו - זה בכלל וואו

באת לי בזמן

ממש שמחה לשמוע, בהצלחה גדולה יקרה 🙏❤

פסח נראה כמו הר בלתי עביר בעת הזו.

כל שנה הוא מאיים אבל השנה הוא ממש נראה בלתי אפשרי.

אז שנייה יקרה.

קחי אוויר

ונסי לראות במבט-על את המציאות בהינתן כל הבלתמים וכל האילוצים,

ולקחת את ההיתרים מפוסקי הלכה וללכת על פיהם.

אם זה אומר מגירות וארונות שלמים שלא לגעת בהם אלא רק לסגור ולכתוב "למכירת חמץ" ולהכליל במכירה. גם אם יש חמץ גמור שם, יש הרבה שמתירים בעת מלחמה לכלולם במכירת החמץ.

את יכולה לשאול את הרב שלכם ולקבל פסיקה פרטנית ומדויקת שתיתן לך קצת אוויר.

אם זה מכירת חמץ כוללת, לא לגעת בארונות רבים בבית אלא רק לסגור ולכלול,להתרכז רק בניקיון המטבח והחמץ הברור בבית וכל מה שאפשר לעשות כדי להוסיף אוויר.

כל אחת ואיפה שהיא יכולה.

ושוב הכי חשוב - לעשות מה שאפשר ומה שניתן בלי השק ששוקל מאה טון של ביקורת והאשמה עצמית על כמה אני בעצם לא... ולא... ולא...

כי האני הזו בתוך מלחמה. 

והאני הזו קודם כל רוצה לשרוד ולשמור על כל היקרים לה.

וזה לוקח המון המון המון משאבים ואנרגיה.

לא רק פיזית, גם נפשית ורגשית.

ומה לעשות שאנו בני אדם מוגבלים ואין לנו מלאי בלתי נגמר של אנרגיה... האנרגיה שלנו מוגבלת מעצם היותנו בני אדם.

נסי לראות את כל ה"מה כן" את.

לא ה"מלא לא".

כי גם המה לא הזה מורכב מכ"כ הרבה אילוצים וזללני אנרגיה כבר שנתיים וחצי (או 6, מהקורונה, או אפילו יותר). וזה ממש מצטבר בלב ובגוף ובנפש, ובטח ובטח שעכשיו.

את רוצה להתלבש על איזה פרויקט, כולך מרץ, ובום - התרעה.

את אחראית ואלופה ושומרת על החיים של כולם ומתמגנים.

ואז?

מה, ככה כאילו כלום?

ככה אפשר לעבור בבום לעשות את הפרויקט?

והגוף שרועד מה איתו?

והילד שבוכה מה איתו?

והנפש שמפחדת וחרדה מה איתה?

והחדשות ששמעת על אחים שלך מהעם שלך מה איתן?

והריכוז שממך והלאה בגלל הכל מה איתו?

והצלילות, הבהירות והכוחות שהתנדפו כולם כלא היו מה איתם?

אז אי אפשר אותו דבר.

ואפילו לא קרוב.

אפשר לחיות.

להבין שהמטרה היחידה שאני כן לוקחת על עצמי זה לשמור על החיים של הילדים שלי ושלי.

ושכל כל כל כל השאר אני רגע שמה בפרספקטיבה שונה.

אני כן אנסה, כן אנסה מה שאוכל, אבל לא לא לא אהיה עם ביקורת עצמית!

אני רק ארים לעצמי ולא אוריד!

כי אני א-ל-ו-פ-ה!

את אלופה!!!

וגיבורה כ"כ כ"כ כ"כ

ומה שתצליחי מעבר וואו! ענקית!

ומה שלא תצליחי - יש לכך סיבה! הכי טובה שיש! ואפילו מאה סיבות.

אז לאהוב את עצמך גם ככה.

לקבל כוחות

לקבל אוויר

להביט פנימה לחלק אלו-ק ממעל ממש שבתוכך

ולזרוח, מבפנים

כי כמה כמה שאת אהובה טובה יקרה ראויה ומספיקה!!! ❤👑

באת לגמרי בזמן

גם הראשון וגם השני

ואם אני עם תינוק חולה אז זה שהייתה פה ארוחת צהריים חמה וסדר באמצע היום (שכבר אין לו זכר) אני פשוט עברתי את המכסה במעל ל100% ועכשיו רק לנוח..

רפואה שלמה למתוק במהרה ב"ה 🙏

ובטח שעברה המכסה של ה100%

ואפילו בהצטיינות יתרה!

אפילו רק תינוק

ועוד חולה

ועוד מלחמה

וארוחת צהריים חמה

וסדר באמצע היום

אלופת עולם 👑

תנוחי עם כתר על הראש, ובלי טיפת אשמה ❤️

זה גם מספיק והותר ❤