איך "להעיר" לילדה עם תאבון גדול?מתחדשת11
יש לי ילדה עם תאבון גדול ב"ה (אומנם זה לא מתבטא במשקל..)
וכאמא זה מעמיד אותי במקום לא נעים, כי כל פעם אני מוצאת את עצמי מעירה לה על הנושא אעפ שאני מנסה להתרחק מכך מאוד מאוד.
אסביר: לא מפריע לי שהיא אוכלת יותר, ברור לי שיש כאלה עם תאבון גדול יותר מהאחרים וזה בסדר. בנוסף, ייתכן מאוד שהגוף שלה זקוק לזה ולכן הוא דורש יותר.
העניין הוא כזה אם יש סיר גדול לארוחת הצהריים היא יכולה להגיש לה חצי מכמות האוכל שבסיר ולהשאיר לכל השאר כמות קטנטונת להסתפק בה. ב"ה אני מכינה כמות גדולה לכולם (בדכ הארוחה מכילה פחמימה, ירק מבושל או חי ועוף/ בשר)
ומסבירה שצריך להתחשב בכולם..
אבל משום מה היא תמיד שוכחת מזה ומגישה לעצמה כמות גדולה מאוד בתואנה שהיא רעבה
ניסיתי בעדינות לומר לה שלפעמים הגוף מאוד צמא, ולכן אם היא מרגישה מאוד רעבה קודם כדאי לשתות כוס מים ואחכ לגשת לאכול
אבל גם זה לא תמיד מספק אותה.
אני מרגישה כמו שוטרת סביב נושא האוכל
הרי לא הגיוני שחצי מכמות הסיר תהיה לבן אדם אחד..
ומצד שני, לא רוצה חלילה לגרום לה בעיות בנוגע לאוכל
ובכלל לא אוהבת להעיר על אוכל ולהכנס למישהו לצלחת..


אשמח להכוונה ועיצות טובות
תכיני יותר אוכללמה לא123

ואם היא צמאה, היא היתה מרגישה צמא

היא אולי אוהבת יותר אוכל מבושל?

או שאוכלת פחות בבוקר ובערב , ומשלימה בצהריים?

כך או כך זה לא משנה, פשוט תכיני עוד אוכל, הרבה פעמים זו תקופת גדילה שעוברת עם הגיל

פשוט לשחרר

אני מכינה המוןמתחדשת11
אבל לא ברמה של מטבח תעשייתי..
היא אוהבת אוכל בייתי, אבל היא יכולה לאכול סיר שלם.. ושוב, בדכ אני מכינה יןתר מסיר אחד
לגבי הצמא זה לא מדויק כי לפעמים מתבלבלים בין תחושת הצמא לרעב. לכן אני אומרת לה לשתות לפני שאוכלים
להתבלבל בין צמא לרעבלמה לא123

תסלחי לי, שמעתי את הטענה הזו והיא נשמעת מוזרה, וגם אם זה קורה, זה קורה מידי פעם לא בכל ארוחת צהריים.

ודרך אגב, שתיה לפני האוכל מדללת את מיצי הקיבה והאוכל מתעכל פחות טוב.

את פשוט צריכה להתרגל להכין עוד יותר אוכל, או להתווכח איתה, אלו 2 האופציות

קורה לי הרבה דווקא. וכשאני שותה יותרהמקורית
אני אוכלת פחות. יש לי צורך בהרבה מים
וגם הגברתי מודעות לזה.
אבל מסייגת שבגיל כזה הרעב גם יכול להיות הורמונלי.
לא הייתי מעירה בכלל. לדעתיהמקורית
לבשל כמות גדולה יותר
תודה, ראי מה כתבתי תגובה מעלמתחדשת11
אני ממש לא רוצה להעיר אבל מצד שני יש עוד אנשים רעבים 🤦‍♀️ ושוב, אני מכינה לרוב יותר מסיר אחד
אני גם מכינה יותר מסיר אחד. אחד פחמימההמקורית
ואחד חלבון.
ועדיין.. זה לא קשור לכמות הסירים בעיניי, אלא לכמות האוכל בסופו של דבר.
ואם זה לא מספיק אז מגדילים כמויות🤷 זו אותה פחמימה ממילא, אז להוסיף. בעיניי זה הפתרון.
קרה לי כמה פעמים שלא אמדתי נכון את כמות האוכל. זו לא סיבה להגביל את הילדה באוכל אם היא רעבה לדעתי. אפשר להציע יותר ירקות נגיד, אבל אם היא אוהבת מבושל אז שתאכל

לא חושבת שזה יעזור כי אני כבר מכינה כמויותמתחדשת11
אכין יותר היא תאכל גם את זה
מה זה כמויות? רוצה לשתף?המקורית
שיהיה אומדן?
ועדיין אם תשתפי, מסייגת - אם יש צורך בעוד, מוסיפים. לא משאירים ילדים רעבים רק כי זה נראה לנו המון. כל עוד יש צורך - צריך לתת לו מענה. ובוודאי שזה יעזור. ישאר לעוד הילדים יותר אוכל. והייתי מציעה לך גם להגיש להם ראשונים מנה מכובדת שלא ישארו ים שאריות
זה לא נראלי המון זה באמת ככהמתחדשת11
שוב, לא אכפת לי, אבל אני במין לופ כזה שלא משנה כמה אכין היא יכולה לסיים לבד את כל הסירים.
ארוחת צהריים לדוגמא בין קילו ל2 קילו קציצות, חבילת פסטה שלמה/ פתיתים/ אטריות
חבילת אפונה קפואה ( שמכילה כמעט קילו.. 800 גר)
ולרוב גם סלט, ולחם.
רעיון טוב העניין של להגיש להם ראשוניםמתחדשת11
רואה שערכת
כמה ילדים מדובר?המקורית
אאוטינג וזה..😉מתחדשת11
הבנתי. אז רק אומר לך שאם מדוברהמקורית
במעל 4 ילדים, חבילת פסטה זה גבולי בעיניי ממש.
בכל מקרה זה לא רק זה..מתחדשת11
את לא מפרטת יותר אז לא יכולההמקורית
לדעת.
אבל מכל מקום, לעניות דעתי - כמו שכתבתי, מעל 4 ילדים - גבולי בעיניי ולהגדיל כמויות של פחמימה נשמע לי הגיוני.
אבל בלי להוסיף לחם האמת. מיותר בעיניי וזה נשמע לי המוווןן המווןן אוכל. מבחינת המגוון. אולי בגלל שהפסטה לא מספיקה בעצם.
לא יודעת אם עזרתי לך אבל זו דעתי
גם הבן שלי אוכל הרבה פחמימה. אבל הוא צריך את זה, הוא לא אוביס או משו.. אז מכינה יותר.

היא אוכלת מהכל, ב"ה 🥴מתחדשת11
לא הבנתי את חושבת שאם אוסיף פחמימה זה ישביע אותה יותר ושהעניין הוא פחמימות?


ופירטתי תפריט לדוגמא
אני חושבתהמקורית
שקודם כל, לא טוב שלילדים האחרים לא נשאר אוכל שהם אוהבים ומחכים לו. האמת. אבל זו תרבות כזו שבאתי ממנה..
ועוד-
אם היא אוכלת גם לחם וגם פסטה וגם קציצות וגם אפונה - תורידי אחת מהפחמימות ומהשנייה תגדילי כמויות. אפילו תכפילי . ולוודא שהיא שותה מספיק ולמזוגי קודם לילדים האחרים
כן התכוונתי שכל אחד לוקח מכל דבר קצתמתחדשת11
וכן, יש אחים שלפעמים לא נשאר להם כי זה באמת כמויות גדולות שהיא אוכלת
ושתביני שב"ה לרוב, לא נשאר אצלי למחרת כלום. הכל מחדש
אז תעשי אחרת.המקורית
קראתי פעם שהתיאבון מתחיל מהעיניים. כשמוזגים מעט, רוצים להוסיף עוד הרבה כי זה כל פעם 'רק' מעט שאנחנו רואים והשובע לא מגיע מהר.
לעומת זאת, אם ממלאים צלחת בפעם אחת בכמות מכובדת של פחמימה וחלבון השובע מגיע יותר מהר. וגם יחסוף לך הרבה טרחה נראלי
אצלנו פסטה מספיקה ל3 ילדים בערךאור123456
וכולם רזים מאד מאד
לא מגבילה באוכל
למה צריך גם לחם? כי לא מספיקה המנההמקורית
של הפחמימה? יש מי שאוכל גם וגם?
ככה הם שבעים יותרמתחדשת11
וכן..
תציעי לה אוכל אחר (לא מהסירים)רינת 23
למשל תפוח אדמה במיקרוגל (תוך חמש דקות הוא מוכן)
פירות
לחם עם חומוס
סלט ירקות
כן ככה אני עושה בדכ:/מתחדשת11
העניין של להיות בעמדה הזו שאומרת לה להפסיק עם הסירים ולקחת משהו אחר- לא נוחה לי...
לדעתי אם זה באופן קבוע זה לא שייךהמקורית
בדיוק..מתחדשת11
לא מבינה למה לא להכין יותראור123456
אם היא בזמן שהיט מתחילה לגבוה זה הגיוני מאד..הם פתאום אוכלים כמו 4 מבוגרים ואחרי תקופה זה נרגע ממש..אולי זה העניין
מנסה.לא מחוברת
לאמא שלי היה אנורקסיה. בראש זה תמיד נשאר
והיא הייתי מעירה ״בעדינות״ וזה ממש נכנס. יש לי דפוסי חשיבה הזויים שזה מגיע לאכול.
עכשיו לצערי זה החמיר ואני ממש רואה איך היא מעבירה את זה לאחותי.
אני פשוט הייתי מכינה הרבה יותר.
בת כמה היא? היא בוא ת אוכלת בכמות לא הגיונית?
בת 10מתחדשת11
לכן הפחד שלי מצד שני מה אעשה 😬גם אם אכין יותר היא תאכל יותר. אבל בנתיים יש פה כמה רעיונות טובים
- להגיש לשאר ראשונים, בלי לציין כמובן את עניין הכמויות
- להציע לה שתייה לפני כדי טיפה לאזן
- להציע דברים נוספים לאכול- השאלה איך לעשות זה בצורה נכונה...
אני אישית פחות מתחברת.לא מחוברת
אני חושבת שאוכל זה קיומי ואם היא רוצה לאכול לתת לה.
הדבר היחיד שאולי כן הייתי מנסה זה תוך כדי שאת מבשלת להביא לה ירקות. שתתחיל בזה.
ותקשיבי זה גיל שמתפתחים באמת יכול להיות שהיא צריכה יותר.
כי לא נשמע לי הגיוני שהיא תאכל 3 סירים ביום.
תראי,מתחדשת11
זה לא כזה מדויק הקטע של לתת להם
יש לי להבדיל, קרוב משפחה בערך בגיל של ביתי והוא סובל מהשמנת יתר כי נתנו לו ונתנו..
(לא שזה המצב פה, רק לשם החידוד)
כך שברור לי שיש דרך לאזן כמויות.
וגם ברור לי שהיא צריכה לאזן, כי זה באמת ממש לא פרופורציונאלי,
השאלה באמת איך
כנל.המקורית
ואגב, זה נשמע לי הגיוני דאם אין מספיק פחמימה כמו פסטה יאכלו לחם. אני חושבת שעל כמות שבין קילו ל2 קציצות, שזה המון, חבילת פסטה לא תספיק כי אני מסיקה מהכמות הזו את מספר הסועדים אם לא נותר מזה כמו שאת אומרת.
בעיניי - שחררי. תכפילי כמות אפילו של פחמימה. תורידי לחם. בעיניי תפריט שכולל חלבון כמו עוף או בשר נגיד עם כמות יפה של פסטה וירקות חתוכים זה עדיף מאשר כמה מנות שהן בגדר 'טעימות' ואז יש הרגשה שחסר או שאוכלים יותר מדי
זה לא טעימות, לא הבנתמתחדשת11
אני מכינה מהכל הרבה שיהיה בשפע לכולם
כי יש מי שאוהב יותר אפונה ופחות פסטה
ויש מי שאוהב יותר עוף ופחות אפונה
אז אני מכינה להם מגוון כדי שתהיה להם בחירה גדולה יותר
ולא מגבילה בכמויות בכלל
מחילה אבל נשמע שזה קצת מגבילהמקורית
לפי איך שאני אומדת את זה. ולפי מה שאת אומרת - שבתכלס נגמר.
משו פה לא עובד, זו הכוונה שלי. במקום להגביל את הבת,נסי לנקוט בדרך פעולה אחרת. עד שיצליח. אחת הדרכים היא מה שאני הצעתי (שאת כמובן לא חייבת לקבל)
אולי המילה טעימות לא מתאימה, סליחה. אבל התכוונתי לכמויות קטנות עבורם מהרבה דברים.
כל אחד לוקח כמה שהוא רוצהמתחדשת11
נגמר כי היא יכולה לאכול סירים שלמים.וגם הילדים אוהבים ביתי
למה זה לא הגיוני שהיא לא מאוזנת?
זה לא נראלי בכלל נןגע לתפריט שאני מכינה
היא הרי לא תאכל 100 סיריםלמה לא123

בסוף היא תפסיק

יש לי חברה שהיתה מתפוצצת כשהבת שלה כל היום היתה משקיעה באוכל ונהנית מזה.

היתה אומרת שהיא קמה מוקדם ומכינה כריכים מושקעים וזה עצבן אותה, הילדה הלכה והשמינה.

 

אחרי תקופה כשהלכה לייעוץ ושחררה, היא אומרת שהילדה הפסיקה לאט לאט להתעסק עם זה וירדה חזרה במשקל

אני ממש לא שם, זה לא הכיוןמתחדשת11
מה שניסיתי לומרלמה לא123

זה הרעיון של לשחרר

ולשחרר זה לא רק במילים ובמעשים, זה בעיקר בראש

כי לפי איך שאת חושבת ,ככה את מתנהגת, ואם את בחששות ,זה מורגש

אני לא בחששות מזה שהיא אוכלתמתחדשת11
עבר עריכה על ידי מתחדשת11 בתאריך ט"ו בחשון תשפ"ג 05:12
אני פשוט לא יכולה להרים מטבח תעשייתי כל שעתיים..
והאכילה שלה לא מאוזנת
לא מסכימה איתך.המקורית
נקודת המוצא שלך לא נכונה בעיניי יקירה.
הילדה לא אוביס? היא פעילה?
חוץ מא. צהריים היא אוכלת כמויות כאלה בדרכ? גם בא. ערב?
אם לא, אז לשחרר. וגם אם היא אוביס, זו לא הדרך.
מבטיחה לך שאם תכיני מחר סיר כפול של פחמימה וחלבון ותמלאי לה צלחת אחת שלמה של פחמימה ועוד אחת של חלבון, גם אם היא תמזוג עוד אחת- קודם כל יישאר לאחרים. דבר שני, היא תהיה שבעה ולא תצטרכי לזוז באי נעימות ולהרגיש לא בנח עם לעצור אותה.
הכי הרבה תוסיפי ירקות חתוכים. ושתחכה רבע שעה לפני שהיא מוזגת את הצלחת השלישית שלדעתי לא תגיע בכל מקרה כי אחרי רבע שעה עשרים דקות מתחילים להרגיש שובע, מה שלא קורה למי שאוכל מהר.

אני חושבת שוב, שזה שהיא אוכלת מהרבה מאכלים גורמת לך להסתכל על זה כאילו היא אוכלת המון. ואולי נראה לך שהיא מוסיפה לך טרחה בנוסף, וכמה אפשר לאכול.. זה לא ככה באמת. תצמצמי את כמות המגוון ותגדילי כמויות ותזחררי, גם אם רק לכמה ימים, כדי לבחון את זה. אני די בטוחה שתגלי שטעית
א. כן גם בארוחת ערב היא ככהמתחדשת11
ב. מזה משנה כמה אניח לה בצלחת אם לכתחילה אני לא מגבילה אותם בכמויות? היא לוקחת כמה שהיא רוצה, זה לא שאני מגבילה אותה. פשוט ב"ה יש הרבה נפשות, והרבה רצונות אז אני מכינה כל מיני דברים וכל אחד יכול לקחת כמה שהוא אוהב. זה לא בקטע של טעימות.
וכן כן זה נשמע מוזר אבל היא יכולה להכל ה-כל. מכל הסירים יחד.
ג. אני יכולה לנסות להגדיל, יותר ממה שכבר, בעיניי זה לא ישנה. יש פה חוסר איזון מצידה
העניין הוא שאת לא יכולה לפתורהמקורית
את חוסר האיזון הזה בהגבלה.
זה לא עובד כך. הלוואי.
❤️
הרצון לשמור צריך לבוא ממנה. לא ממך. וזה כנראה מה שמפריע לך אולי, שאיך היא לא שמה לב לעצמה? אבל הצורך באוכל עולה על הנראות כרגע ככל הנראה.

ואם כבר את רוצה שתשמור, אז בעיניי תעברי לתזונה בריאה יותר לכולם. כך תוכלי לעזור לה להתאזן ולשבוע בצורה יותר בריאה. כי בינינו, גם פסטה וגם לחם זה משמין. מאוד.
תגיני ארוחות גדולות ובריאות יותר לדעתי. ככה גם אם היא תאכל כמות גדולה יותר, זה ישפיע פחות על המשקל והיא תהיה שבעה
ברור חלילה לא רוצה להגבילמתחדשת11
לכן העליתי את השאלה, כי זה ממש צורם להגביל ואני לא עושה ככה לאף אחד מהילדים ובכלל לא מתחברת לגישה
מעולה. אז ברגע שזה לא עומד עחהמקורית
הפרק, מתחילים לחשוב מה כן.
תזונה בריאה יותר ופחות פחמימתית זו התחלה טובה בעיניי.
תבשלי לה גם 2 קילו אפונה אם צריך, זה עדיף בהרבה על לחם
היי נשמה, מנסה לענות מהזווית שלימשמעת עצמית
יש פה שני דברים:
1. האכילה של הילדה.
2. התחשבות בשני.

בהחלט חשוב ומתאים ללמד ילדים להתחשב באחים גם באוכל ובעוד מיליון דברים.(למשל לשים נייר טואלט חדש אם סיימת, או לא לגמור את החלב על צלחת קורנפלקס כי לא יישאר לאבא לקפה)
זה לא עניין של צמצום באוכל אלא של לראות את השני.
בלי קשר,
יש את הילדה שאוכלת הרבה וזה כנראה צורך. מסכימה עם מי שכתבה לא להפוך את זה לאישיו כי זה עלול לגרור תופעות שאפחד לא רוצה.

לכן לדעתי אפשר להכין למשל כמות כפולה של פסטה (כי זה זול וקל להכנה) ובזה אפשר לקחת כמה שרוצים (לא באמת אכפת לך להכין שתי חבילות במקום אחת או עוד כוס אורז) ומהחלק היותר מושקע ושכולם אוהבים: שניצלים,קציצות וכו - להתחשב ולהשאיר לכולם.
ואז אפשר לקחת מנה הגיונית של הכל ואם עוד רעבים אח"כ- לקחת עוד מהתוספת.
ואז גם לא הגבלת אותה וגם לימדת אותה להתחשב.

נשמע לך?
תודה רבה על התגובה!מתחדשת11
אחשוב על מה שאמרת
אני הייתי עושה בדיוק הפוך!באר מרים
מגדילה את כמות החלבונים והירקות ומשאירה את כמו הפחמימה.

מלמדת אותה מה הכמו המתאימה של הפחמימה שהיא יכולה לאכול ונותנת לה לאכול כמה חלבונים וירקות שהיא רוצה.

עדיף שהיא תאכל 4 שניצלים או 10 קציצות והר של אפונה מאשר הר של פסטה..

זה גם יותר משביע..
אני שוב אומרת-תשחררילמה לא123

ככל שתשחררי, היא תשחרר ותתחיל להקשיב לקיבה שלה

עכשיו היא עסוקה בהתגוננות, בסופו של דבר, אם ילד אומר שהוא רעב, הוא רעב..

פשוט תכיני עוד אוכל גם אם זה נראה לך הזוי

 

כמו שאומרים: כשנכנסים לילד לצלחת, הוא יוצא ממנה.

 

זאת אומרת שהוא מפסיק להקשיב לרעב ולשובע שלו, ומתחיל להתבלבל מכל ההצעות שמסביב

תסמכי על תחושת הבטן שלה ושתרגיש שאת סומכת עליה.

זה יעבור לה

ותבדקי מה כ"כ מפחיד אותךלמה לא123

מרגיש לי שזה משהו עמוק יותר, הפחד שלך

אוקיי, נשאל אחרתמתחדשת11
אם חלילה הייתי אומרת שמדובר בילדה שסובלת מהשמנת יתר וצריכה איזונים.
איך מתנהלים במצב כזה?
הייתי אומרת את אותו הדברלמה לא123

א"א למנוע אוכל מאף אדם, אם מונעים הם ימצאו את הדרך לאוכל לבד:

יקנו, יבקשו מחברים, יחביאו כשיוכלו, וזה מתכון מושלם להפרעת אכילה.

 

תבדקי מה הפחדים שלך, מרגיש לי שאת מפחדת שתעלה במשקל, תפתרי את זה בינך לבינך.

הפתרון אצלך בפנים לדעתי.

אין לי פחדים. אני מנסה למצוא פתרוןמתחדשת11
מסכימה ממש.לא מחוברת
ועוד יותר שהיא לא עולה במשקל.
מה מפריע לך שהיא אוכלת ככ הרבה? אם היא אוכלת 3 סירים ולא משמינה זה אומר שהאנרגיה של האוכל מנוצלת.
זה לא שהיא לא עולה במשקל,מתחדשת11
היא פשוט לא נחשבת שמנה.
ולא חייבים להיות שמנים כדי להחשב לא מאוזנים או חלילה לא בריאים.
"מפריע" לי שא. בשום קנה מידה זה לא מאוזן לאכול כמויות כאלה
ב. יש עוד ילדים וצריך להתחשב. וב"ה אני מכינה כמויות מכובדות

במקרה הפוך, קורה שאמא לא יכולה לבשל מכל מיני סיבות והיא מסתפקת בפרוסות לחם
גם אז נראה לך הגיוני שילד אחד יאכל את כל הכיכר לבד ושאר האחים ישארו רעבים?
חושבת אחרת מכולן...מתואמת
א. כל אלה שאומרות - "פשוט תכיני יותר אוכל" - אז לא, לא תמיד זה כזה פשוט... לי אישית - אם הייתב ילדה כזו הייתי מתחרפנת... כי זה הופך את האמא למשועבדת למטבח! זה גם לא בריא...
ב. בעיניי ההתנהגות שלה לא נראית בריאה... את מתארת כמויות אוכל שמתאימות לגבר, או אולי נער מתבגר.
יכול להיות שהאוכל מכסה על דברים אחרים? שהיא מתעסקת באוכל כדי לחפות על קושי רגשי כלשהו?
הייתי מתייעצת עם מטפל רגשי כלשהו, עדיף כזה שמבין בבעיות אכילה אצל ילדים...
ג. מנסה לחשוב על פתרונות פרקטיים:
1. לחלק לכולם מראש את האוכל לצלחות, ולא לתת להם לקחת לבד. ככה את שולטת בכמות. וגם - להשאיר בכוונה חלק מהאוכל בסיר, ואז כשכולם גומרים לשאול מי רוצה עוד מנה, ומן הסתם היא זו שתקפוץ על המציאה, וכך תרגיש שהיא אכלה הרבה...
2. להודיע מראש שכל אחד יכול לקחת כמות מסוימת של אוכל, ומי שעדיין רעב - יכול לקחת לחם. (אני עושה כך במקרה הפוך, עם סרבן האכילה שלי - אם אין אוכל לטעמו הוא מוזמן לקחת לחם, ולא תמיד אכין אוכל במיוחד שהוא אוהב...)
3. ניסית פעם לדבר איתה על זה ישירות? לשאול אותה למה היא אוהבת לקחת אוכל בכמויות? האם זה באמת מרעב? אולי אפשר גם לשקף לה את המציאות, שאם היא לוקחת הרבה לאחרים לא נשאר, ולבקש *ממנה* למצוא פתרונות לכך... (כמובן, חשוב לעשות את זה בשיחה נינוחה ונעימה, לא בזמן האוכל ולא בצורת מתקפה...)

בהצלחה, יקרה! את נשמעת אמא מדהימה ומסורה! (כמו שכתבתי - אני לא הייתי מחזיקה בזה מעמד אפילו רגע...)
מוסיפה - אולי כדאי לבדוק כיוונים רפואיים?מתואמת
אולי יש לה בעיות בחילוף החומרים?
כדאי להתייעץ עם רופא, אולי...
וואו קודם כל תודה גדולה!!מתחדשת11
הבנת אותי ממש. אני משועבדת למטבח בקטע קיצוני, וגם מצידה משהו לא מאוזן ולא בריא.
רעיון טוב לבדוק קודם אצל רופא, אולי גם חוסרים למינהם בגוף גורמים להם להרגיש רעבה כלכך...
לא ניסיתי לדבר איתה על זה, מפחדת להפוך את זה ל"אישו" ואולי לגרום לתוצאה הפוכה שעלולה להזיק לה חלילה.. יש לך רעיון איך להעלות את זה בצורה מתאימה?
יש לך זמנים לשיחות אישיות עם ילדים?מתואמת
אם כן, אז אפשר בזמן כזה לומר לה בנעימות: "את יודעת, שמתי לב שאת אוהבת לאכול כמויות של אוכל. שמת לב לזה גם? שמת לב שהילדים האחרים אוכלים פחות? אולי את יודעת למה את מרגישה צורך לאכול הרבה?"
משהו בסגנון. יש ילדים ששיחות מהסוג הזה זורמות איתם יפה ויש כאלה שפחות... את יודעת מאיזה סוג היא?
היא לגמרי מדברת איתי פתוחמתחדשת11
אבל עדיין אני מרגישה לא נח במקום הזה שכביכול "מתחשבן" על כמויות האוכל..
לא הייתי משווה אותה לאחים שלהלמה לא123

אפשר דוגרי לשאול, אם היא אולי לא אוכלת מספיק בבוקר,? ואם היא חושבת שצריך לברר אצל רופא אולי יש לה חסרים?

אני לא הייתי נכנסת לזה, אבל אם את רוצה, לא הייתי נכנסת להשוואות

זה בלי קשר לכמויות האוכל בפני עצמןמתואמת
את רוצה להבין אותה, להיות איתה ברצון לאכול, לשמוע ממנה אודותיו. אולי באמת לא כדאי לפתוח בזה שהאחים שלה אוכלים פחות...
א"א להמריץ חילוף חומריםלמה לא123

רק ע"י ספורט

ואכילה רגשית אגב, רובה נעשית ע"י הגבלת אוכל.

כי הבנ"א רעב ורוצה עוד ומלקה את עצמו על הצורך שלו, ואז אוכל ושוב מתמלא רגשות אשם, וככה מתחיל המדרון

אולי יש לה תולעים?מאוהבת בילדי

חברה אמרה לי פעם שכל פעם שיש לילדים שלה תולעים הם גורסים כמויות של אוכל... יכול להיות שזה המצב אצלה?

לא בדקתי את הכיון, אבל גמלי זה מוכר באמתמתחדשת11
אולי נבדוק. תודה!
איך ילדה אחת הופכת אמא למשועבדת למטבח?המקורית
גם אם היא אוכלת יותר, להוסיף עוד פסטה לאותו סיר זה לא כזה מטריח בעיניי. מילא תגידי לקלף ירקות.. פסטה או פתיתים או אורז או כל דהר שממילא מכינים כמו סנפרוסט לא דורש אקסטרה השקעה יוצאת מגדר הרגיל
מי שיש לה משפחה גדולה ב"ה בכל מקרה מבשלת.
לא שוללת את הכיוון של עניין רגשי, אבל השעבוד של האמא למטבח לא קשור לדעתי לילד אחד שאוכל יותר כי בכל מקרה מכינים. וכל עוד זה לא אוכל שמכינים אחד אחד לא רואה הבדל בטרחה ככ
השאלה אם באמת פסטה תספיק לה כדי למלאמתואמת
את התיאבון, ואם היא לא תיקח בכל מקרה יותר מהאוכל המושקע, כמו קציצות...
וב"ה שאת לא מבינה מה זה שעבוד למטבח... בתור אחת ששונאת לבשל - גם להעמיד עוד סיר פסטה זה קשה מנשוא...
בדיוק, זה לא משנה מה התפריט..מתחדשת11
משהו שם לא מאוזן. ושוב, אין לי בעיה שתאכל. אבל זה יוצא מגדר הרגיל. אז עכשיו ב"ה היא לא נמצאת במקום הזה של השמנת יתר, אבל חלילה עלולה. וזה ממש מהר יכול להגיע למקום לא מאוזן ולא בריא עבורה
זה לא עוד אחד, זה העניין..המקורית
היא כבר מבשלת פסטה.
לא אמרתי שתכין לה עוד סיר בנפרד. את זה אני יכולה לגמרי להבין..

אפשר למזוג מראש לכולם כמות של קציצות כדי שיישאר מהקציצות, זה לא העניין. אבל משו שהיא יכולה לאכול ממנו יותר וגמככה מכינים לא רואה בעיה להוסיף עוד לסיר שכבר מבשלים.

ו@מתחדשת11, אם היא לא שמנה אז עם כל הכבוד, העניין של הטרחה שלך בעיניי פחות רלוונטי. היא בגיל שבו אם היא רעבה היא יכולה לחתוך לעצמה סלט ולמזוג עוד צלחת במידה ותכיני עוד אוכל וגם לשטוף אחריה כלים. לשתף אותה במשימות הללו נשמע לי הגיוני הרבה יותר.
כן, אבל סיר פסטה אחד לא יספיק בכמויות האלו...מתואמת
אני מכירה את זה בעיקר מבעלי - שבלי לשים לב מחסל חצי מהכמות שאני מכינה, מכל דבר שלא יהיה. למזלי לרוב הוא אוכל אחרי כולם, אז נשאר לילדים... (והוא כמובן גבר ואדם מבוגר - הוא באמת צריך כמויות כאלו...)
גם אני מכירה את זה. ומעולם לא עלה בדעתיהמקורית
להגביל אדם רעב.
מה זה סיר אחד לא יספיק? לא מצליחה להבין במחילה, לא מצליחה להבין. בהינתן והכמות הנוכחית לא מספיקה, מביאים סיר גדול יותר ושמים בו כמות גדולה יותר שתספיקמלצרכים של המשפחה. חוץ מזה, לשםוך כמות כםולה דל פסטה זו לא טרחה גדולה בעיניי. אם כבר להביא סיר ולהטביל אותו אולי עלול להיות מכשול למי שלא ניידת, וגם זה פתיר בעיניי כל עוד יש בכך צורך
כל השאלה אם היא באמת רעבה... ועל זה הדיון.מתואמת
אם היא לא אוביס כמו שמתחדשת כותבתהמקורית
ייתכן וקצת חילוף החומרים שלה גבוה
בשילוב של חוסר רצון לעמוד במטבח, הפתרון הוא להגדיל כמויות ולהיעזר.
נראה לי קצת מוזר האמת, ןמחילה ממי שזה אולי יפגע בה, שבשל חוסר הרצון לבשל או להשתעבד למטבח או להגדיל כמויות או לשנות תפריט, צריך לדבר עם ילדה בת עשר על למה היא אוכלת הרבה. זה עלול לעשות נזק אדיר בעיניי.
ילד לא שמן, כמו ש@מתחדשת11 כותבת בעצמה, שאוכל ורוצה עוד- צריך לתת לו. לדעתי.
לא מתאים לה לבשל - אחלה. אני לא בדעה שחייב לבשל כל יום 3 סירים ולחתוך סלט פעמיים ביום. אבל מכאן ועד לאן שהשיח הגיע.. נראה לי קצת מרחיק לכת.
אבל זו רק אני 🤷
וגדלתי בבית של מתמודדי משקל.
ההשתעבדות למטבח היא העניין המשנימתואמת
העניין העיקרי הוא לבדוק למה היא זקוקה לכמויות כאלה לא הגיוניות, כפי שמתחדשת מתארת.
אתן דוגמה אחרת, קיצונית (ומהילד הפרטי שלי...):
ילד שמאוד-מאוד אוהב פליימוביל. משוגע על פליימוביל. כל פעם שהוא רואה פליימוביל חדש - העיניים שלו נדלקות, והוא מבקש שייקנו לו אותו.
יש לו מספיק מקום בבית, ולהורים שלו (או לסבא וסבתא שלו) יש מספיק כסף. אין שום בעיה בזה שייקנו לו עוד ועוד כמויות של פליימוביל. הלא כן?
אז זהו, שלא... כי יש עניין לחנך את הילד להסתפקות במועט גם אם מבחינה טכנית אפשר לתת לו את כל מה שהוא רוצה. ויש עניין לבדוק אם אולי יש כאן התמכרות לא בריאה לפליימוביל, גם אם הפליימוביל עצמו לא מזיק לו בכלום...
בעיניי אפשר להשליך מהמקרה הזה גם לאוכל. צריך לאכול בכמות שבריאה לגוף (ובריאות לא מסתכמת רק בהשמנה...), וילד שאוכל בכמויות מסיביות כנראה יש לו משהו לא בריא, בין אם פיזית ובין אם רגשית.
זו דעתי 🤷‍♀️
אין בעיה. מסכימה עם הסייפאהמקורית
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך י"ד בחשון תשפ"ג 22:30
ועם זאת, לא בטוח שהענין הוא לא העמידה במטבח. כי היא כתבה על זה.וגם את.
רצוי לחנך אותה להתחשב באחר, וודאי. ולכן ממנה מושקעת או יקרה כמו שניצל, קציצה או עוף או דג - להגביל. בכמות הגיונית. מתוך התחשבות באחר. להציע יותר ירקות ולתת לה להשתתף בהכנות אולי..
ופחמימה, שרק צריך לשפוך עוד שקית לסיר,פחות. כי אם הפתרון החלופי הוא לחם.. אז כנראה שלא נשיג את המטרה של מה שעומד מאחורי האוכל, אם בכלל עומד משהו, חוץ מהסתכלות ביקורתית בעיניים שלנו על משו שאין איתו כביכול בעיה. כי הילדה לא שמנה.

בהסתכלות שלי,יש פה התמודדות עם רצון בשליטה. שליטה בכמויות שהבת אוכלת. שליטה בכמויות שאני מבשלת. שליטה בטרחה שלי במטבח. שליטה במה אני מחליטה לבשל וכמה, ומחשבה מגבילה.
להציע לה להשתתף בהכנות זה רעיון מעולה!מתואמת
כך היא אולי תראה כמה השקעה נעשית בשביל ארוחה אחת, ואולי זה יעזור לה להבין את הצורך להשאיר לאחרים...
ושוב, ברור שגם ההשתעבדות למטבח היא אישיו - מה לעשות, גם אימהות הן בני אדם, וצריך להתחשב בהן - אבל הטריגר לברר מה עומד מאחורי אכילת היתר הזו הוא הבריאות של הילדה (שגם אם היא לא משמינה מזה, יכולות להיות בעיות אחרות בכך).
איזה בעיות אחרות? תחכימי אותיהמקורית
ערכתי אגב
ואני שוב חוזרת למה זכתבתי לפניהמקורית
אמהות יכולות להתחשב בעצמן לגמרי. להכין אוכל פחות מושקע. מצדי להזמיו פיצה.
אבל להכין מושקע, 3 סירים לצהריים וסלט, וגם ארוחת ערב מושקעת, ולהגביל בכמות של כל מנה - פחות בעיניי. עדיף מנה אחת גדולה מאוד, פשוטה יותר, שתספיק- וזהו. ושהילדים ישתתפו בהכנת א. ערב אם ניתן
אבל שובמתחדשת11
את מפספסת את הנקודה.
לא אמרתי שאני משקיעה מידי ונמאס לי
ולא אמרתי שאני מגבילה במנה.
ואני ממש לא אומרת להם קציצות זו מנה מושקעת לכן תתחשבו, ואת הפסטה תאכלו כמה שתרצו כי זה זול וקל הכנה..
זה דברים שנאמרו כאן, ולא על ידי.

אולי זו מציאות שונה ממה שאת מורגלת בה, אבל ככה אני מבשלת: פחמימה, ירק, בשר/עוף. וכל אחד לוקח ממה שהוא אוהב
מעולם לא הגבלתי ולא עשיתי מזה עניין.
ואני לא מדרגת מנה לפי קושי/ רמת השקעה.


ובאמת מוזר לי שאעפ שפירטתי לך כמויות ואמרת שזה המון, זה לא נחשב מנה גדולה בעינייך..
אבל שוב.
לא הגודל משנה
ולא עוד סיר
ולא עוד פסטה

יש פה אכילה לא מאוזנת בלי קשר לכל אלו
זה המון שתלוי בהרבה דבריםהמקורית
כשקראתי את המשך דברייך, זה נראה לי פשוט כמו מחשבה מגבילה. כי הילדה לא שמנה. ואת כותבת שאת לא רוצה להגדיל כמויות כי את גם משתעבדת למטבח. זה כן משו שאמרת. ואגב, בדתת דיון שלי עם @מתואמת לא אמרתי מה את עושה, אמרתי בעיניי. רק למען הסר ספק.

בעיניי אם הגיוון מטריח אותך, אף על פי שאת רגילה לזה, לא להוריד מהגיוון - זו מחשבה מגבילה. תגידי שזה לא העניין, אבל כתבת שזה כן מטריח אותך להיות המון במטבח. אני מנסה לנתמקד במה שכתבת אבל כתבת כמה דברים שונים בעניין ואולי אני לא יורדת לסוף דעתך🤷.
ואם תגידי שזה חוסר איזון באכילה, בסדר. קחי אותה לבדיקות דם. לגיטימי.
אבל בעיניי, לרצות להגביל באכילה ילדה לא שמנה שהיא פשוט רעבה, גם אם הכמויות לא נראות לך - זה בא מתוך מקום של 'כולם אוכלים פחות'. אבל היא משהו אחר. ויש לה תאבון. והיא לא שמנה. אז מה אם זה נראה לך המון? זה לא בהכרח משנה אם היא צריכה את זה בעיניי..אם היא הייתה אןכלת יותר ממה שהיא הייתה צריכה, היא הייתה משמינה. ככה זה עובד.

אני מבינה שאת לא חושבת כמוני, ואת מכירה את המצב אצלכם יותר טוב, אבל גדלתי במשפחה ברוכה בעצמי. עם אנשים במשקל עודף.
וכתבתי את מה שאני חושבת לפי מה שאני מאמינה בו וראיתי בעיניי. את לא חייבת לקבל כמובן.
השאלה מי קבע שהיא לא מאוזנת?מיקי מאוס
אני ממש מנסה להבין מה לא מאוזן.
כי זה בעצם נקודת המוצא שלך וממנה הכל מסתבך, אבל השאלה אם היא נכונה (אני כמובן לא יודעת. מעלה תהיה שלא מצאתי לה הסבר)

השוואה לילדים אחרים?
השוואה לסיר שבחרת?
כי כל עוד היא לא משמינה זה אומר שהגוף שלה מנצל את זה

אני מכירה ילדים ואנשים שאוכלים המוון, וזה באמת מה שהם צריכים
בד"כ גם אחד ההורים שלהם כזה אז זה כבר מובן ומוטמע בבית והם לא נבהלים
אבל אולי הבת שלך גם כזו

בעיני כל עוד אין אינדיקציה אמיתית שזה לא טוב אז אין סיבה להלחם בזה
באופן בריא ילד לא אוכל יותר ממה שהוא צריך (אוכל, לא ממתקים)
וכל התעסקות בזה גם אם היא רק אצלך בראש- יכולה לקלקל את המנגנון הבריא.

אם תתיחסי לזה רק כבעיה טכנית של לא מתאים לך לבשל יותר מזה (וזה לגיטימי!!) או של חלוקת משאבים הפתרון יהיה קל הרבה יותר
אפשר לגמרי להעביר אליה את המקל ברגע שזה נקי מביקורת על עצם האכילה שלה ועובר לבעיה טכנית

בהצלחה!
כתבתי בהודעה הראשונה שלי למתחדשתמתואמת
בעיות רגשיות (והאכילה היא דרך התמודדות איתן) ובעיות רפואיות (כמו חילוף חומרים מהיר).
אם הבעיות האלה יישללו - אז יהיה מקום לפותחת לעבוד על עצמה בנושא הזה. אבל קודם צריך לשלול אותן...
חילוף חומרים מהיר זו בעיה? 🤔המקורית
אולי, לא מבינה בזהמתואמת
לכן כתבתי שכדאי להתייעץ עם רופא. אולי יש עוד בעיות שיכולות להוביל לאכילת יתר. (ואולי כרגע היא לא משמינה, אבל בעתיד זה כן יגרום םה להשמין? כמו הילד שלי שלא אוכל כלום - הוא במשקל תקין לגמרי, אבל זה לא אומר שזה לא ישפיע עליו בגיל ההתבגרות והלאה... ופה מדובר בילדה, שעתידה להיות אישה שבע"ה תהרה ותלד. שינויים כאלה עלולים להשפיע לרעה על כל אישה, אבל אולי על אישה עם הרגלי אכילה מוגזמים זה עלול להשפיע יותר...)
את יוצאת מנקודת הנחה שזה דפוס שיישארהמקורית
@מתואמתמבינה למה, אבל בלי קשר לפותחת- זה ממש לא ככה ברוב המקרים.
ואני שוב מדברת מתוך היכרות קרובה עם העניין.
ולא רק משפחתית.
ברור שלא צריך לאכול מעבר לצורך של הגוף. אבל צריך מאוד להיזהר ב- איך ניגשים לזה ומתווכים את זה לילדה. ואם צריך את זה בכלל.
בעיני, התערבות כזו מצד הורים לרוב תעשה יותר נזק מתועלת אם זה לא בא מהילד

באופן כללי ממה שאני יודעת, אכילת יתר יכולה לנבוע מעייפות, צמא שמתפרש כרעב, אכילה רגשית - עלייה של דופמין, או שעמום.

אם ילד ישן טוב, שותה מספיק, פעיל ולא משועמם ויש לו עיסוקים וחברה, והכי חשוב לא שמן- לא הייתי מתייחסת לזה.
אני לא מבינה בזהמתואמת
ויכול להיות שאני באמת טועה בכך שצריך לברר את העניין לעומק.
אבל נראה לי שלא יזיק אם האמא תתייעץ (בלי ידיעת הילדה) עם רופא ועם מטפל רגשי...)
וואו ממש ממש לא, אני ממש לא בכיוןמתחדשת11
אז תרגישי חופשי להתעלם יקירה ❤️המקורית
בדיוק. המשפטים הראשונים שכתבת מסכמיםמתחדשת11
את מה שניסיתי לשאול לאורך כל השרשור
וגם עם הסיום אני מסכימה
עמידה במטבח- אני ממילא מכינה.. זה לא הנושא
הקצנתי כדי להסביר כמה זה חריג ולא מאוזן
גם אנימלא מבינה כמה לוקח לדחוף לסיר עודאור123456
אורז / פסטה או אפילו עוג כמה חתיכות עוף...
רעיון מעולהלמה לא123

את גם טוענת לא להגביל, פשוט מי שרעב שייקח עוד לחם

וזה באמת רעיון מעולה, וגם מוריד מהאמא את הצורך בלהתווכח

 

 

בלת״קקמה ש.
בס״ד

בעיניי זה לא קשור למידת התיאבון שלה כמו ללימוד של לראות את האחרים. ולכן על זה, ורק על זה, הייתי מתמקדת. אולי להנחיל סדר חדש בארוחה, שכל פעם ילד אחד מגיש לכולם? או פשוט לבקש ממנה ספציפית לעתים קרובות להגיש לאחרים? זה מלמד נימוסי שולחן (כמו שעושים כשיש אורחים לדוגמה), זה לימוד ממש יפה... 🙂 וככה היא תתחיל להבין את הקונספט של חלוקה הוגנת בין כל המשתתפים?

בהצלחה!!

עכשיו הולכת לקרוא את התגובות...
מקסים!! ניישם בע"המתחדשת11
תודה על הכיון הזה
בשמחה! המון הצלחה!❤️קמה ש.
♥️♥️♥️מתחדשת11
איזה כיוון יפה ורעיון יפה!!מתואמת
תודה ❤️קמה ש.
טוב, אולי זה יעורר התנגדות, וזה בסדר גמור להתנגד,כתבתנו
אבל אני לא רק שלא נרתעת מהאפשרות להגיד על זה משהו אלא גם עשיתי את זה בעצמי, וגם שמעתי את ההורים שלי אומרים משפטים בסגנון, ועד היום אין לי אחים עם הפרעות אכילה (ולא לי) ואני לא ראיתי שזה עשה טראומה למישהו אצלנו. כשאני רואה ילד שאכל כמות יפה שאמורה להשביע אדם מבוגר רעב, אני יכולה להגיד "זה נראה שאכלת כמות שאמורה להשביע. בא נעשה הפסקה של איזה חצי שעה לראות אם זה היה מספיק". במידת הצורך שיאכל פרי, ירק או פרוסה או ממה שנשאר אחרי שכולם אכלו.
אולי בשביל להגיד את זה צריכים להיות נקיים מענייני טורדנות בעניין האכילה, לא יודעת.

ואני חושבת, אולי אני ממש טועה, שלפעמים מרוב לא לעשות אישו מאיזה עניין שנוכח ומטריד, האישו לגמרי כבר אישו...
אין ספק שכשמודעים ומשתדלים לא לדבר על זה- זה הרבה יותר טוב מלהגיד דברים שאולי נצטער עליהם בדיעבד.
(וגם ודאי שכשזה האישו של השירשור זה עושה רושם שזה כן והגיוני שבמציאות זה באמת לא תופס כל כך מקום.)
קיצור אולי אמרתי פה יותר מידי שטויות אז תקחי אותי בערבון מוגבל.
כתבת יפהלמה לא123

אבל יש הבדל בין להגיד: נראה שאכלת מספיק ואם תרעב בהמשך, תאכל עוד.

לבין להגביל לפי איך שלי נראה שאת אמורה לאכול

ומה תעשי אם הילד מתעקש שהוא רוצה עכשיו עוד?למה לא123


מה שעושים כשילדים מתעקשים על משהוכתבתנו
שההורים חושבים אחרת. לפעמים אני אוותר כי לא יהיה לי שוה את המריבה, ולפעמים אתעקש כי אחשוב שמותר לו עכשיו לעשות שיעור ב-לא להגזים.
ולגבי ההודעה הקודמת, זה נראה לי להגיד את זה בדיוק, רק לא ממקום של אני אמא אז אני הצודקת ואכלת מספיק (שזה צווי כזה בהנחתה מלמעלה) אלא תשמעי, אכלת כמות שאמורה להשביע, תני לגוף שלך את האפשרות לחוש בשובע ואם נראה שאת עוד רעבה אז נפתור את זה (שזה אני מבינה שאת אולי מרגישה עדיין רעב, ואם אכן את רעבה אנחנו לא מתעלמות מזה אלא רוצות להגיע לפתרון, אבל בואי ננסה לתת זמן לגוף להרגיש מה שבאופן טבעי אמור לקרות).
ותודה 🤍
יפהלמה לא123

בדיוק

לא לעשות עניין ולא להנחית מלמעלה

אני קשובה לצרכים שלך, רק בוא נחכה קצת

שוב את חוזרת ללהגבילמתחדשת11
איפה אמרתי שאני רוצה להגביל? אמרתי בדיוק הפוך. שהמונח הזה צורם לי וקשה לי בהקשר של אוכל ואני לא רוצה להיות בעמדה הזו, ולכן תוהה מה עושים
למה להגיב ככה?למה לא123

אם תסתכלי היטב, תראי שלא הגבתי לך

אני יודעת שאת לא רוצה להגבילף כתבת את זה כמה פעמים

כתבת מאוד יפה, רעיון מעולהמתחדשת11
לפעמים באמת אוכלים על אוטומט ולא שמים לב
חושבתיראת גאולה
אולי לעשות כלל בבית לכולם, היות שקרה שלפעמים לא נשאר, אז כל אחד יכול למלא לעצמו 2 צלחות, ואם עדיין רעב - לאכול פרי או ירק (או לחם. אישית מעדיפה שלא כי זה פחות בריא), ורק אחרי שכולם אכלו כרצונם, ניתן לקחת מנה נוספת אם נשאר.
יש לי ילדoo
שהיה אוכל כמות גדולה בגיל הזה והיה גם שמנמן.

השיטה שלי היא לא להתערב באוכל של הילדים, אלא לתת דוגמא אישית, לתת ידע והסבר לילד על תזונה נכונה ולדאוג לאוכל עם ערכים תזונתיים תקינים.

כשהייתי מבשלת, הייתי מכינה הרבה אוכל.
אני מבשלת מאכלים שקל וקצר לבשל אותם, כך שזה לא ממש הכביד.

הייתי מדברת איתו מידי פעם, *לא בזמן האוכל*, על כמויות נכונות באוכל. לא הייתי אומרת לו לאכול פחות אלא הסבר על מה הגוף צריך ומה זו אכילה רגשית.

הוא אכל הרבה והיה שמנמן בין הגילאים 9 עד 14. הוא למד לווסת מעצמו את הכמויות.
היום הוא גבוה ורזה.

יש פה את הקושי שלך לבשל הרבה. אם אני הייתי מבשלת כל יום ארוחה מושקעת, גם לי זה היה קשה. יש ימים שאני לא מבשלת וגם בעלי לא, ואוכלים דברים שאפשר להכין לבד או מוכנים.

הבעיה שאת מציגה היא קלאסית, כי יש כמעט בכל בית ילד או יותר בעלי תאבון יתר.
איך היית עושה את זה?מתחדשת11
מה היית אומרת?

שלא תביני לא נכון, גמלי יש זמנים קשים או עמוסים ואני מכינה להם משהו קליל.. אבל בדכ בארוחת הצהריים אני באמת יותר משקיעה. העקרון הוא שזה לא משנה מה הכנתי, יש פה עניין של ויסות וגם התחשבות באחרים. כשחיים בתוך בית עם עוד נפשות, צריך להתחשב בכולם
כשאני חושבת על זה יש לה את הצד הזה של חוסר ויסות קל גם בעוד תחומים..
הייתי אומרת לוoo
שיש לו הרבה תיאבון, שזו תכונה שהוא נולד איתה.

התיאבון לא תמיד מסונכרן עם הצורך האמיתי של הגוף. אם אוכלים צלחת מלאה באוכל, הגוף שבע, אולי הנפש לא שבעה ואולי מרגישים צורך בעוד אוכל, אבל הוא לא צורך אמיתי של הגוף.

אם אוכלים יותר ממה שהגוף צריך, מגיעים להשמנה. אם מרגילים את הגוף להרבה אוכל במשך הרבה שנים, זה הופך להיות הצורך של הגוף ואז קשה לשנות הרגלים.

זה מה שהייתי אומרת לו.

לגבי ויסות והתחשבות באחרים:
תחשבי על משהו שקשה לך לווסת ולהתחשב באחרים. עכשיו תחשבי שאת ילדה בת 10 ומבקשים ממך לווסת ולהתחשב באחרים על משהו שקשה לך. זה בלתי אפשרי לילדה בגיל 10.

יש הרבה מבוגרים שלא מצליחים לווסת אכילת יתר, הם פשוט יכולים לדאוג לעצמם לאוכל.

ויסות זה משהו שילד צריך ללמוד בעצמו. אפשר לעזור לו. אי אפשר לכפות עליו ויסות. כנ״ל התחשבות באחרים.

טוב קראתי עוד קצת מהשירשורלא מחוברת
תבדקי אם יש לה אכילה בולמוסית.
תבדקי מול מישהו שממש יודע. לא פחות מפסיכולוג.
אם יש מישהו שעובד בזה בכלל טוב. תסבירי לו הכל הכל.
ותראו
אם באמת יש לה אז יסבירו לך איך להתמודד. ואם לא אז באמת שחררי.
אבל נשמע שאת ממש משוכנעת שהיא תאכל עד האין סוף.
אז הייתי בודקת.
הייתי גם משתגעתאן אליוט
אבל לפעמים באמת יש מצב שאוכלים כמויות.
אחרי באמת שתבדקי שאין פה בעיה רפואית, הייתי מתמקדת בעניין ההתחשבות באחרים. ומסבירה, שלא יתכן ככה שלאחרים לא ישאר. תאמדי את הכמות בסיר חלקי הסועדים, ותגידי לה שבתור התחלה תיקח רק x כפות מכל סיר.
אחרי שתסיים, אם היא עוד רעבה, שתיקח ממה שנשאר אחרי שהאחרים גם לקחו.
ודווקא לא הייתי מעודדת לאכול המון מהפחממות, אלא אם החלבונים והירקות נגמרו. זה פחות בריא. אבל כן הייתי ממליצה לתת לה ירקות חיים כמו גזר שדורשים הרבה לעיסה, כי זה בריא ומשביע.
מוסיפה עוד 2 הצעותחושבת4321
עכשיו בחורף אפשר להציע תה חם או מרק. נגיד להכין סיר מרק פעם בשבוע ולהציע לה לפני/אחרי הארוחה, ככה שלא תצטרך מנה נוספת של קציצות/פסטה. בעיני זה גם עדיף מבחינה תזונתית. יכולה להעיד על עצמי שעכשיו בהנקה יש ימים של רעב בלתי נגמר. לא משנה מה וכמה אני אוכלת, מרגישה כל הזמן שצריכה עוד. וגיליתי שלפעמים כוס תה ענקית חמה מרגיעה את הרעב הזה סופסוף. כמובן לא במקום הארוחה אלא אחריה. יש מלא טעמים מפנקים של תה.
נקודה נוספת: איך היא אוכלת? מהר? אם כן כדאי לדבר איתה על זה, להקריא כתבות כמה חשוב לאכול בנחת וללעוס כל ביס. זה גם תורם משמעותית לשובע. קראתי פעם שצריך ללעוס כל ביס 20 לעיסות! זה המון ואני ממש לא עומדת בזה אבל לא מזיק שיהיה במודעות.
אם היא לא בעודף משקל..שחררי..פשוט תכיני הרבה יותראור123456
זה לא ממתקים זה אוכל..את סתם תפתחי לה הפרעת אכילה
כבר כתבו לך הכלטל..
אין לי נסיון בגיל בכלל,
אבל חוץ מלבדוק עניין רפואי שתמיד כדאי,
את צודקת שהעניין הוא ללמד להתחשב באחרים, ולראות אחרים.
)האוכל המבושל צריך להתחלק בין כולם, מי שעדיין רעב יכול לקחת דברים אחרים).
ילד לא תמיד מסוגל לראות בעצמו את זה שאם הוא לוקח אז לאחרים לא יהיה,
ולהתמודד עם זה שלא יהיה לו.
אז לדבר על חלוקה, אבל מתוך חמלה והבנה של הצורך שלה (רוצה אוכל טעים, אוהבת לאכול, ועוד..)
ולנסות לחשוב מאיפה זה מגיע?
אוהבת אוכל טעים? אולי נותן לה תחושת שליטה/עליונות כלפי אחרים? אולי מפחדת שתהיה רעבה אחכ?
אולי יעזור גם לשתף אותה בהכנת הארוחה, ולדבר איתה על איך את בוחרת כמה להכין שיהיה לכולם. כשהיא תהיה בעצמה בתוך ההכנה זה באופן טבעי גורם לדאוג לכל מי שיאכל
)וגם ללמד אותה להכין יכול לתת לה כלים להתמודד עם הפחד מרעב, אם זה יושב שם).

בהצלחה! את נשמעת אמא מהממת!
שככה אכפת לך ממנה ואיך לדבר על זה והכל
תודה יקרהמתחדשת11
וגם על העידודים והמחמאות זה מחזק ממש😘
באמת כל הכבוד לךטל..
ותזכרי שאת מכירה את הבת שלך הכי טוב,
כל הרעיונות פה טובים, אבל את האמא ואת יודעת לבחור ולהתאים בשבילה. ואת האמא הכי טובה לה!
תודה רבה♥️♥️מתחדשת11
בלתק עצה מדיאטנית ילדיםאחינועמית
שהתייעצתי איתה בעניין דומה.

לחדד אצל כל בני הבית את עניין הרעב, השבוע וההקשבה לגוף.
זה כמובן תלוי בגיל, לפעמים צריך ממש להעלות מודעות ולהמחיש את עניין התחושות (למשל לדבר על בלון נפוח לעןמת בלון מפוץ, איך הבטן שלך מרגישה עכשיו...)
וזה יכול להיות מאוד ישיר "סיימת לאכול? שבעת?"
"את עדיין רעבה או רק כי זה טעים ומתחשק?"
(וגם לסתם מתחשק יש לגיטימציה מסוימת...)

והכי חשוב, לעשות את זה עם כולם והשפוקוס לא עליה.
לכולם זה בריא יותר.
ואם היא עונה שהיא רעבה, אז בהחלט להכין יותר או לאפשר לה לאכול משהו אחר.
אהבתי את הכיון של השיחהמתחדשת11אחרונה
שאינו ישיר כלפיה אבל כן עוזר לה בהבנה
תודה!
מגורים ליד אשדודשירה-

היי אנחנו זוג פלוס 1


כרגע גרים ברעננה

בעלי מתחיל לעבוד באשדוד ואנחנו מחפשים ישובים / קיבוצים / מושבים עם קהילות דתיות- מעורבות פתוחות לא משהו דוסי.  

אנחנו מאד פתוחים בסגנון שלנו.

ושלא יהיה מעל 20 דקות נסיעה לכיוון צריכים מקום מעורב אבל חשוב לנו ממש קהילה צעירה 

לא יודעת מה המרחק וכמה צעירים יש שםיעל מהדרום
לק"י

אבל יש באזור את בני דרום וקבוצת יבנה.

וגם ניר גלים124816
תגובה שקיבלתי בפרטי (מגבר)יעל מהדרוםאחרונה

רוצה להוסיף המלצה על היישוב ניצן, שנמצא מעט דרומית לאשדוד, יישוב דתי לאומי בעל אופי פתוח וליברלי, כמו שהכותבת מחפשת. יש משפחות צעירות, ואוירה קהילתית נחמדה.


ההיכרות שלי עם המקום מתוך 2 קולגות בעבודה (אני עובד בתל אביב) שגרים בניצן.

על אחד מהם אני יודע שאישתו עובדת באשדוד, זוג עם ילדים די קטנים (תאומים…)


אם צריך אני יכול לחבר למידע דרך הקולגות שלי בעבודה.


מחפשת המלצהכל היופי

לפסיכיאטר לצורך אבחון אוטיזם לנערה.

כלומר צריכה פסיכיאטר שזו המומחיות שלו


תודה מראש ❤️ 

בתל אביב עוזר לך?מתואמת

ממליצה על ד"ר ליאור אדלר.

אגב, בשביל לקבל אבחנה מלאה צריך גם אבחון אצל פסיכולוג (זה אפילו נצרך יותר).

אז אם עוד לא עשיתם, ממליצה על דינה זלזניק בירושלים ועל אליעזר סוקניק בבית שמש.

כן, עוזרכל היופי

אנחנו אחרי אבחון פסיכולוגי, מסתבר שיותר קשה למצוא פסיכיאטר מפסיכולוג (לפחות במומחיות הזו)

תודה על ההמלצה, אנסה

נכון... בהצלחה רבה!!מתואמתאחרונה
(ד"ר אדלר לא דתי, אם זה משנה לכם. אבל הוא הצליח להבין את הבן שלי, שחלק מהתסמינים שלו קשורים בפן הדתי.)
אשמח לטיפים איך להרגיל מתבגרים להחזיר את החפצים1112
שהם משתמשים בהם למקום.

גילאי 12-18


תודה רבה רבה 

כשתמצאי תספרי לי🤭מתואמת

אבל כנראה שבשביל באמת להרגיל למשהו צריך להתחיל בגיל צעיר, וכך זה הופך להרגל טמוע...

אני לא עשיתי את זה, ועכשיו אוכלת אותה

גם דוגמה אישית עוזרת. אבל אוחי צריך דוגמה אישית משני ההורים🙈

וחוץ מזה אני חושבת שזה בעיקר אופי...

אנחנו בגיל יותר קטןנירה22אחרונה

עשינו מבצע שנקרא מבצע נעליים על החזרת הנעליים למקום

אבל לא יודעת אם יעבוד בגיל הזה

מוסדות על-תיכונייםפילה
כל מיני מדרשות , ישיבות , מכינות. איך מממנים את זה? ואיך אמורים לחסוך לחתונות במצב כזה? 
חיסכוןמדברה כעדן.

זה מעבר להוצאות השוטפות... יש לנו קטגוריה של חיסכון...

וגם אפשר למשכן חלק מהבית אם יש בבעלותכם....(לחתונות)


בעיניי זה לא קשור למדרשות וכו'...

וגם אם אתם יותר חיים על הקשקש אפשר להגיש מלגות וכו'... 

כמו שמממנים ישיבות תיכוניות ואולפנות...אר

באמת לא קל

הציבור שלנו מוציא הון על חינוך

מעצמךהפי
אני חושבת שמי שרוצה ללמוד תורה יש עניין שהוא בעצמו ייממן אם את נתקעת הורה או אדם אחר שיכול לעזור . 
זה באמת הוצאה ממש גדולהgggאחרונה

אם מתקשים לשלם על הכל אז כדאי לבקש הנחות. 

יש אולפנות וישיבות שיש בהם פנימיה שיש להם סבסוד של עליית הנוער להורים שלא מסוגלים לשלם. (יש שם בירור רציני מה רמת השכר וכו', אבל אם מקבלים הנחה היא יכולה להיות מאוד משמעותית)

ישיבות גבוהות או מדרשות ללימוד תורה יש אנשים שמשלמים את זה ממעשר כספים. חוץ מזה בגילאים האלה נראה שכבר אפשר לבקש מהילדים שיעבדו בימי שישי או בבין הזמנים ויעזרו קצת במימון.

כדאי תמיד לחסוך משהו, גם אם לא סכומים גדולים ולהפקיד את זה בתוכנית חיסכון טובה. יש גם את התוכניות חיסכון לכל ילד של הביטוח לאומי. כשהן משתחררות, אפשר להגיד לילדים לשמור אותם לחתונה בעז"ה. 

ויש כאלה שגם משלמים לת"ת...

בהצלחה לכולנו

 

אשמח לעזרתכן בתכנון בת מצווהחולמת להצליח
עבר עריכה על ידי חולמת להצליח בתאריך כ"ז באייר תשפ"ו 18:34

התחלתי לברר מחירים ונראה שהכל ביחד יוצא יותר מהסכום שתיכננו, חשבתי שיעלה 15,000 ש''ח ונראה שיצא יותר.

מדובר באירוע של 100 איש (חברות ומשפחה)

בינתיים סגרתי אולם ב1900

המעצבת בלונים ושולחנות ב1800,

התיכנון גם קייטרינג,

צלם/ צלמת,

דיג'יי,

קייטרינג

איפור לי ולבת מצווה ותסרוקות ל2 בנות,

בגדים ואם צריך גם נעליים,לכל המשפחה.

כמה כל דבר עולה בערך?

קייטרינג חלבי או בשרי?לפניו ברננה!
קייטרינג חלבי או בשרי?לפניו ברננה!
בשרי, הגיוני שיעלה בערך 7000?חולמת להצליח
ואי זה לא ערך לילפניו ברננה!

כתבתי לך עוד דברים בתוך ההודעה..

האמת שאני לא הכי בקיאה במחירים. עשינו ברית השנה אבל ממש לא זוכרת 😅

7000 נשמע לי כן הגיוני ל100 איש.


בכל מקרה הייתי נעזרת בai לעשות את התכנון הזה.


דברים כמו בגדים למשפחה זה תלוי מאוד מה הגילאים ואם זה בנים או בנות, וגם תלוי בתקציב באיזושהי רמה.. ואם יש אפשרות להזמין מחו"ל.


וגם אפשר לחשוב מה את יכולה להעביר אלייך/לקרובות משפחה ולהוזיל ככה עלויות. לדוגמה - קינוחים - לשאול אחיות וגיסות אם יכולות להביא. דוגמה נוספת -  קשת בלונים אפשר להזמין אביזרים משיין ולעשות בעצמך. הבעיה העיקרית שזה לוקח הרבה זמן. אז אולי לשלם לנערות שיעשו את זה? זה עדיין זול משמעותית מהבאת בלונאית.



*אין לי ניסיון בעצמי.. חחח הגדול שלי בן 9...

בדקתי לך.לפניו ברננה!

ההצעות מחיר שקיבלנו לברית נעו בין 60 ל70 למנה בשרית.

אז 7000 לקייטרינג זה הגיוני.

אנחנו הלכנו על הצעה של 60 בלי קינוח, הבאנו אבטיח ומלון ועוד קצת שהכנו בבית.

מאיפה הקייטרינג שלקחת? אשמח לפרטיםחולמת להצליח
כן. לנו לקחו לברית 70 שקלים, כולל חד"פ, לחמניותיעל מהדרום

לק"י


ושתיה.

קייטרינג ידיד מבאר שבע.


מזל טוב!!

כותבת מה שאני מכירה-עוד מעט פסח

מעצבת- לא לקחנו. השתמשנו בגמ''ח אירועים, ויצא מהמם. תרמתי להם 200 ש''ח מיוזמתי (רשמית זה חינם).

קייטרינג- תלוי ממש מה הרמה, כמה מנות, צורת הגשה וכו'. לדעתי עלות סבירה זה 70 עד 120 למנה. וזה טווח רחב מאוד.

אפשר להוזיל עלויות אם למשל לוקחים מגשי אירוח, וקונים בנפרד שתייה וחד''פ.

צלם- סביב ה-1500 ש''ח. אם תרצי, יש לי המלצה לצלם שעשה עבודה מדהימה ב-1200 (כולל מגנטים).

דיג'יי- 2500-3000. שוב, יכול להשתנות אם את רוצה תאורה מיוחדת, ציורי פנים, ג'אסט-דאנס. אביזרים לריקודים...

לדעתי אפשר לוותר פה על הרבה דברים...מתואמת

אצלנו היה רק אולם (קטן) וקייטרינג (חלבי, בבופה). בגד חדש היה רק לבת המצווה (כל השאר לבשו בגדים שנקנו לחתונה של אח שלי שהייתה כמה חודשים לפני).

אח שלי (נגן מקצועי) ניגן - אבל אם לא היה לי אח כזה, היינו פשוט מפעילים מוזיקה במערכת.

תסרוקת לבת המצווה - אחותי עשתה (אם לא היא הייתי משלמת לנערה מוכשרת סכום יחסית נמוך).

צילומים - עשינו בעצמנו...

כן שילמתי יחסית הרבה כסף על חומרים ליצירה (ציור על תופי מרים), אבל אפשר למצוא משהו זול יותר.


מציינת שהחגיגה הייתה בלי חברות - לחברות חגגנו בנפרד בכיתה עם עוד שתי חברות, והבאנו סדנת יצירה חיצונית, שהתשלום עליה התחלק בינינו. אוכל הכנו בעצמנו.


יכול להיות שאצלכם אין מצב לעשות חגיגה פשוטה יותר... אבל אני כן חושבת שאפשר לנסות לחסוך - קייטרינג פשוט יותר ובלי מלצרים (אפשר לשלם לנערות צעירות שיגישו), לעצב בעצמכם את האולם ככל האפשר (גם כאן אפשר לשלם לנערות צעירות), לקחת דיג'יי זולה או באמת להפעיל שירים במערכת שמע, למנות מישהו מהמשפחה שטוב בצילום כדי לצלם, תסרוקת רק לבת המצווה, להתאפר לבד, לבדוק אילו בגדים יש כבר בבית שיכולים להתאים לאירוע, וכו'...

אלו המחיריםאר

לנו כולל הכל עלה 25000 שח

בגדים נעלים איפור תסרוקת

בעיקר לבת מצוה ולי

לילדים האחרים לא לכולם קנינו חדש רק מי שהיה צריך.

בלונים ועיצוב אולם עשינו לבד מהמם.

קיטרינג בשרי 120 שח

אבל מניחה שיש זולים יותר

דיגי זה עוד הוצאה רצינית גם שם בטח אפשר ליסוך


השאלה מה חשוב לכם ומה האפשריות שלכם

לחשוב ולתעדףמדברה כעדן.אחרונה

מה מהדברים שכתבת את יכולה

או לוותר

או להוריד סטנדרטים


דיג'יי - לקחת מישהי מתחילה אלא אם אתם משפחה ממש מוזיקלית וזה דבר חשוב לכם שיהיה הכי איכותי ומדוייק


תסרוקות - למצוא נערה שיודעת לעשות יפה


צלמת- מתחילה...


זרקתי מה שאני יודעת שעושים


יודעת שלי ממש חשוב צילומים איכותיים ולא חושבת שאוותר על מישהי מקצועית.


אבל בטח בתסרוקות אנסה למצוא נערה..

כנל דיג'יי, אחפש מישהי מתחילה, דרך. להוזיל את זה... 

ספרים על התמדה והרגליםאבןישראל

אני מחפשת אם מישהי מכירה ספרים למבוגרים/ ילדים על נושא ההתמדה, על נושא הרגלים וכללים בחינוך ובכלל.

אם אתם מכירות משהו יותר מאשמח לשמוע.

תודה רבה 🙏

'כוחו של הרגל' על הרגליםoo
אחפש עליואבןישראל
תודה רבה 
את ממליצה עליו?אוהבת את השבתאחרונה
הרגלים אטומיים, מצויין ופרקטי.פלספנית
מהמםאבןישראל
תודה רבה 
גם רציתי להמליץ עליועוד מעט פסח

וראיתי שיש גם תמצות שלו בפודקאסט, אם את בעניין

הרגלים אטומיים- ג'יימס קליר

מצוייןאבןישראל
תודה שאמרת🙏
תודה לך ששאלת!גלויה
גם אני צריכה כזה.
מזכרת לאירועאבןישראל

מחפשים רעיון למזכרת לבת מצוה

משהו סמלי / פשוט

לא ברכת המזון או מזמור לתודה

תודה🙏

מגנט עם משפט השראה שהבת אוהבת/קשור לדרשהלפניו ברננה!

מגנט עם תפילה לבניית בית המקדש, עם הברכות לקבלת פני משיח.


סימניה לספר

בשמים להבדלה אם יש דרך לקשר את זה לשם של הבת/התקופה.

מהמםאבןישראל
תודה על הרעיון🙏
כלי קטן להנחת גפרורים להדלקת נרותעל הנס

וליום טוב

מחזיק מפתחות

ברכון ק"ש על המיטה

קש שעל המיטהאבןישראל

גם רעיון שלא חשבנו עליו

תודה!

אם את רוצה לכתוב חודשרק טוב!אחרונה
יוכלו אולי לחפש לך רעיונות מתאימים.

מכירות ספרי שמע חרדיים לנוער צעיר?אנונימית באהב"ה

בשביל ילדה עם דיסקלקציה.

היא אוהבת לשמוע סיפורים מוקלטים, אבל מה שיש בשוק הרגיל כבר לא מתאים לגילה...

ובבית אנחנו קוראים רק ספרות חרדית/דתית תורנית.

לא בדיוק ספריםשופטים

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

מצטרפת!חזקה בעורףאחרונה
הילדים שלי ממש נהנים לשמוע אותו! הוא מספר ממש מרתק!
אולי בפודקאסטים של משפחה יש סיפורים מתאימים לגילהאחתפלוס

יכול להיות שזה יותר לילדים אבל שווה לבדוק

דתי לאומי אבל ממש מומלץדפני11
אמיתי המספר
דתית הולך ?אנוני.מית

יש מלא בספוטיפיי ויוטיוב. תקשיבי שם ותחפשי לה. גם לי יש ילד שלא קורא והתוכן באודיו זה ממש הצלה בשבילו (גם באנגלית).

תודה על התגובות! סליחה שרק עכשיו חוזרת לענותאנונימית באהב"ה

@שופטים איפה אפשר להשיג את הקלטות שלו?

@אחתפלוס הסתכלתי שם והלכתי לאיבוד מרוב מבחר🤭 אולי יש לך או למישהי אחרת המלצה ספציפית?

@דפני11 אמיתי המספר לא מיועד לילדים צעירים?

@אנוני.מית יש לך המלצה ספציפית? (היא לא יודעת אנגלית)

בספוטיאנוני.מית

סיפורי תנ”ך לילדים 

יש עוד מלא. צריך רק לדעת לחפש ואולי שהיא תקשיב לפני אם חשוב לה לבחון תוכן. (יש גם תנך באווירה חילונית וזה לא מתאים לכל משפחה)

שווה להתייעץ איתודפני11
אין לי ילדים בגיל הזה אבל נשמע שזה יכול להתאים לנוער צעיר
אמיתי המספר מתאים גם לילדים גדולים יותריעל מהדרום

לק"י


הבן שלי בן 11 עדיין אוהב. אבל לא יודעת עד איזה גיל זה יתאים.

אולי יעניין אותך