חוץ, ביטחון ואוצר. אולי אפשר להוסיף את משפטים. השאר לא נחשבים בכירים.
בצלאל לא דורש שלושה תיקים בכירים אלא אחד - ביטחון או אוצר.
גפני לא רוצה את האוצר. אולי דרעי רוצה אותו.
הליכוד מקבל את רה"מ ואת החוץ.
אם יתן לבצלאל את האוצר גם הביטחון יישאר לליכוד.
מי שציני כאן זה אתה, והעובדות פחות מעניינות אותך.
אתה מבין שמגיע להם יותר מדרעי? הוא הביא 11. הם 14.
אז הם לא באים לגמרי יחד, אבל מגבים את הדרישות אחד של השני.
לכן בצלאל יכול לדרוש ביטחון ואיתמר בט"פ.
אף אחד לא יקבע לנו מה אנחנו צריכים לדרוש.
הצה"ד לא תחזור למשרד החינוך (אולי כמשרד שני). העידן הזה נגמר.
לא הוציאו את ספרי ההסתה מבתי הספר של הערבים. הרבה דם יהודי נשפך בגלל זה.
יאמר לזכותם שהם לא דורשים אפילו להתקרב למשרד חשוב זה
כשעוד היו בליכוד ודיבררת אותם.
המפד"לניקים כבר עשרים שנה לא במשרד החינוך.
(ש.פ. ונ.ב. לא מפד"לניקים).
יש וועדות מקצוע והשר לא יכול להתערב להן בתכנים.
הסמכות שלו מאוד מוגבלת.
מועצת החמ"ד, למשל, מונתה רק לאחרונה.
השר הנכנס לא יוכל להחליף אותה.
ספרי הלימוד באזרחות ותוכניות הלימודים השתנו בשנים האחרונות.
למה, איזה ניסיון כלכלי (או באיזשהו תחום...) היה ליאיר לפיד כשנתניהו מינה אותו לשר האוצר?
גם לישראל כ"ץ לא היה יותר מדי כשנתניהו מינה אותו לתפקיד, אבל זה ממש לא הפריע לך.
אבל נניח לזה ונערוך חשבון פשוט -
בממשלה יש ארבעה תפקידים בכירים: אוצר, ביטחון, חוץ וכמובן רה"מ.
לנתניהו יש מחצית מחברי הקואליציה, ולכן מגיעים לו מחצית מהתיקים.
הוא בחר ראשון ולקח את רה"מ והחוץ.
לבלוק החרדים (18) מגיע תיק בכיר אחד. דרעי בחר שני - אוצר.
לבלוק הדת"ל (14) מגיע תיק בכיר אחד. בצלאל בחר שלישי - ביטחון (שהוא האחרון שנשאר).
נתניהו רוצה להכניס את המחנה הממלכתי בהמשך, ולכן חשוב לו שהביטחון והמשפטים יישארו אצלו.
הוא יודע שאלו התיקים החשובים עבורים. בצלאל לא מוכן לאפשר זאת ובצדק רב; הבטחת ממשלת ימין על מלא לארבע שנים? תקיים.
את נתניהו לא ממש מעניינת אותו ההבטחה המופרכת שהזכרת.
הפר מספיק הבטחות בחירות (כמו למשל זריקת הצה"ד בסבב ג' - האזן בריאיון לקמן מה התחייב בנושא...) ויש אילוצים קואליציוניים.
נתניהו: תצביעו לכל מפלגה בגוש הימין, אל תזרקו קולות לפח | ערוץ ７
כנראה שגנץ חושב שגם את ראשות הממשלה אפשר לחלק.
החלק השני של ההודעה מפריך את הטיעון שבחלק הראשון שלה.
נסה לשפר אותו.
עם 12 מנדטים והוא הרי יקח גם את הביטחון שאתה רוצה להשאיר אצלך
(וגם עוד כמה דברים, כמו המשפטים למשל...),
העיקר לא לתת לבצלאל אוצר או ביטחון...
(ויותר הזוי שאתה קורא לזה "חצי תאוותו של נתניהו בידו"
כשהוא נדרש לוותר לגנץ על חצי קדנציה כראש ממשלה
במקום להיות רה"מ קדנציה שלמה כשבצלאל באוצר או בביטחון).
מה אומר לך, אם אתה מוכן לוותר על חצי קדנציה כראש ממשלה וגם על משרד הביטחון,
במקום לוותר לבצלאל רק על משרד הביטחון, אתה סתם סוחר גרוע.
@נשמה כללית, כאן יותר מעניין...
ויבהיר את עצמו.
בחרנו בעד ממשלה חדשה, ואם לא מקימים, אז הרע במיעוטו זה לתת לממשלה היוצאת להמשיך לעשות נזקים.
די עם הקרקס הזה.
אז צריך להביא מישהו אחר.
וכמאמר הקלישאה, כשזקוקים לחבל מורידים גנב מתליה.
אני מבינה שלדעתך לתומכי בנט ולתומכי בן גביר יש הרבה במשותף.. מה לדוגמה, התמיכה במצעדי הגאווה? שילוב חילונים ברשימה? מצטערת, זה כל כך מופרך שאני לא מרגישה צורך להתמודד עם טענות כאלו.
התכוונתי לאידיאולוגיה אם אתה מכיר את המושג הזה.
תומכי בנט הם דת"ל מיינסטרים-ליברלים/חילוניים ימניים משכילים ותומכי בן גביר יותר דתיים (דת"ל וקצת חרדים) ומסורתיים עממיים חמים. לתומכי בנט (בהכללה גסה) יש קצת בוז לתומכי בן גביר שנראים להם אספסוף מתלהב.
בצלאל אמר יותר מפעם אחת שידרוש את הביטחון, - אקטואליה וחדשות
בלי כוח פוליטי משמעותי אין דבר כזה "לעגן דברים".
ובשביל זה צריך לקבל משרד משמעותי.
בפנים, תחבורה וחינוך א"א לעגן שום דבר.
חלק כי סמוטריץ לא ידרוש אותם (גם בן גביר לא, נראה שהנושא החברתי בכלל לא מעסיק אותו)
וחלק כי ביבי לא יתן לפגוע בהישגי השמאל שהוא שמח בהם בלבו.
אולי החרדים ידאגו לביטול רפורמות כהנא וליברמן, אבל אם לא הם - אף אחד אחר לא.
לא הזכרתי את מעוז כי הוא יצווח ואף אחד לא ישים לב שהוא קיים.
אופיר סופר הוא זה שהגיש את הצעת החוק לביטול רפורמת הכשרות
**סקירה היסטורית על שימוש באטרקציה מינית להגיע להישגים ולנצח**
השימוש באטרקציה המינית - או ב"מגדר הנגדי" - כמנגנון מוטיבציה, תחרות והישגים הוא אחד הדפוסים העתיקים והחוזרים ביותר בהיסטוריה האנושית. בני אדם (ובעיקר גברים, בהקשרים של מלחמה ותחרות) היו תמיד מונעים גם מדחפים ביולוגיים עמוקים: תשוקה, סטטוס והזדמנות מינית. הדפוס הזה מופיע בתרבויות שונות, בצורות שונות - החל ממניפולציה תמימה-לכאורה ועד לאלימות קשה.
### "מפריחי יונים" - דוגמה קלאסית מהתלמוד ומשנה
בתלמוד ובמשנה (סנהדרין ג, ג) מוזכרים "מפריחי יונים" כקבוצה שפסולה מלהעיד.
מה זה בעצם?
המתחרים היו משחררים יונים ממין **שונה** - זכרים ונקבות - מהשובך שלהם. היות שהזכר והנקבה מושכים זה את זה באופן טבעי ואינסטינקטיבי, היונים של היריב "מתאהבות" ומעבירות את עצמן אוטומטית לשובך של המפריח.
במילים פשוטות: הם השתמשו בכוח המשיכה המיני כדי "לגנוב" יונים בלי אלימות ישירה. החכמים ראו בכך גזל מדרבנן והתנהגות לא מוסרית, ולכן פסלו אותם.
### בצבאות העתיקים - אונס כ"פרס" רשמי ללוחמים
הדוגמה הקשה יותר באה מצבאות העולם העתיק (אשור, בבל, יוון, רומא, מונגולים ועוד).
לוחמים קיבלו במפורש "זכות" לאנוס את נשות האוכלוסייה המנוצחת. זה לא היה "תופעת לוואי" - זו הייתה **מדיניות מכוונת**.
המטרה הייתה ברורה: לתת עידוד ולוחמים להתגייס ולסכן את חייהם. "תילחם - ותקבל שלל, כולל נשים".
כך הפכה האטרקציה המינית (או הכפייה המינית) לכלי גיוס ומוטיבציה רב עוצמה.
מיותר להגיד שמי שיש בו רוח של שלום ומוסר חייב להתנגד בכל תוקף לפרקטיקות כאלה.
### אבל זה בדיוק מה שקורה היום
ובכל זאת - בדיוק אותו מנגנון פסיכולוגי עומד מאחורי הטיעונים של התומכים בגיוס לוחמות ממין נשי ליחידות הלוחמות.
הם טוענים (בין השאר) שהנוכחות הנשית נותנת מוטיבציה ללוחמים הגברים להתגייס, להישאר ולהילחם - וגם ללוחמות עצמן.
במילים אחרות: משתמשים שוב במגדר הנגדי כ"תמריץ" סמוי, בדיוק כמו "מפריחי יונים" או כמו הרומאים שנתנו ללוחמיהם "פרס" מיני.
אני טוען:
**רק צדקת הדרך צריכה להיות המוטיבציה היחידה להתגייס ולהילחם.**
שום "סקסיות", שום דינמיקה של אטרקציה, שום "מועדון חברתי".
אם אין צדקת דרך אמיתית - אין מה להתגייס.
גיוס לצה"ל (ובפרט ליחידות קרביות) אינו מועדון חברתי. הוא אמור להיות מחויבות טהורה למשימה, לא הזדמנות חברתית-מינית.
מי שמאמין באמת ברוח שלום ובערכים מוסריים גבוהים חייב לראות את התופעה הזאת בדיוק כפי שהיא: שימוש ציני באינסטינקטים הבסיסיים ביותר של האדם כדי להשיג מטרות צבאיות.
ההיסטוריה מלמדת אותנו שהדפוס הזה עובד - אבל הוא גם מלמד אותנו כמה הוא מסוכן ומוסרית בעייתי.
אין צורך להמציא מניעים סודיים צריך פשוט להקשיב מה הצד השני אומר להבין ואז לא להסכים
איזה עוד מנהיג הוביל אותנו לכזה שפל שהנשיא הכי אוהב ישראל בהיסטוריה
אסר במילים הכי מפורשות על ישראל להפציץ בלבנון???!!!???
מעולם ארה"ב לא כפתה על בן גוריון לסגת מכל סיני, אחרי מבצע קדש, כשהוא כבר הכריז משארם על הישארות לנצח ומלכות שלמה החדשה.
מעולם ארה"ב לא הפרה את התחיבותה לאכוף את הפירוז, כשנאצר הכניס את כוחותיו לסיני - ולא קרה שהם 'לא מצאו' את המסמך עם ההתחיבות.
כמובן, מעולם ארצות הברית לא כפתה על גולדה, לא להגיב על ההפרה המצרית של שביתת הנשק של מלחמת ההתשה, כשקרבו את הטילים לתעלה. לכן גם אף מטוס שלנו לא נפל במלחמת יום כיפור.
גם מעולם לא קרה, שלקח להם אחד עשר יום, כשמדינת ישראל על סף חורבן, לשלוח את הרכבת האווירית של הציוד שהתחייבו לגולדה להביא אם תפרוץ מלחמה. (בפועל שלחו רק אחרי שבדם לוחמינו, המהפך כבר קרה).
מעולם הם גם לא כפו עלינו לעצור במלחמת יום כיפור, אחרי שהפכנו את המצב והיינו 101 קילומטר מקהיר ועל הכביש לדמשק.
מעולם ארה"ב לא הסתירה מאיתנו מידע מודיעיני קריטי, שהיו מחוייבים לו על פי ההסכמים בין המדינות, לגבי ההתעצמות הגרעינית של סאדם.
----------
אתה אמיתי?! שישה שבועות ישבת עם האצבעות על המקלדת ורק חיכית לרגע שאובססיית ביבי ביבי שלך תוכל לפרוץ בגלל איזו אמירה מטומטמת של טראמפ?!
מדהים איך אתה (וגם @איתן גיל), כל כך מתפעלים מאמירה. טראמפ אמר אמירה טיפשית, במסגרת הנרטיב שהוא מנסה להכניס להיסטוריה של 'מסיים המלחמות'. שישה שבועות של לחימה עצימה בתיאום הדוק שלא היה כמותו. זה לא רק האמירות של טראמפ עצמו ושל אנשיו, שמשבחות את רה"מ ואת מדינת ישראל בהנהגתו, זו המציאות, זו ההתנהלות. נתניהו רתם את טראמפ, לשתי מלחמות שדעת הקהל האמריקאית לא אוהבת. לא היה דבר כזה בהיסטוריה. העיקר ממרומי המקלדת שלך נתניהו הוא אפס...
נותן לאירנים אורכה בת שבועיים להחזיר תשובות, ועוד באותו יום הם מחזירים לו לאו מוחלט. הוא מספר לכל העולם ואשתו שהאירנים מתחננים לעסקה, וכולם מאמינים לו חוץ מאירנים עצמם, שמגחכים, ויודעים מי באמת מתחנן לעסקה. רמז: הוא ג'ינג'י.
האירנים מתנים את הסכמתם להפגש עם האנשים של טראמפ בהפסקת ההפצצות הצהליות בלבנון, וטראמפ בתגובה נעמד דום ומורה לנתניהו לנצור את האש. אז מי מתחנן למי.
אז ככה, אולטימטום אמין הוא אולטימטום שמוגבל ל- 48 שעות ולא יותר מ- 72 שעות, ואחריהם- שערי גהינום נפתחים- בטהרן ולא כמו בעזה.
אלא שטראמפ לא שם, מה שמבסס את המסקנה המתבקשת שהוא עוד סוג של אקדח צעצוע שמהלך על שתים.
אין מה להתרגש מכל דיבור, כל דיבור צריך להבין בתוך הקונטקסט שלו. המבחן הוא במעשים.
האם זה נכון גם בכוון ההפוך?
נייר עמדה: משוואת העומק האסטרטגי – מדוע נסיגה מיו"ש היא חוסר היתכנות ביטחונית
1. תקדים הפינוי כשינוי פרדיגמה
המלחמה שפרצה לפני כשנתיים וחצי יצרה מציאות ביטחונית חדשה: מדינת ישראל אינה מוכנה עוד שתושביה יחיו בצמוד לגבול מאוים. הפינוי המסיבי של תושבי הצפון ועוטף עזה הוכיח כי ביום פקודה, צה"ל נאלץ לרוקן חבלים שלמים כדי להגן על חיי אזרחים. אולם, יש להבין כי פינוי זה התאפשר רק בזכות קיומו של "עורף" בטוח במרכז הארץ.
2. המלכוד הגיאוגרפי: כשאין לאן לסגת
נסיגה מיהודה ושומרון תהפוך את מרכז הארץ – הלב הפועם של הכלכלה, התשתיות והאוכלוסייה הישראלית – לקו הגבול. כאן עולה שאלת היסוד: לאן יפנו מיליוני אזרחים?
היעדר עורף: אם גוש דן, השרון וירושלים הופכים לחזית, אין למדינת ישראל שטח חלופי המסוגל לקלוט מיליוני מפונים. הנגב והערבה אינם מהווים מענה לוגיסטי להיקף כזה.
שיתוק לאומי: בניגוד לפינוי יישובי הספר, פינוי המרכז משמעותו קריסה מוחלטת של רציפות התפקוד של המדינה.
3. היתרון הטופוגרפי והאיום הישיר
יש להדגיש את המשמעות הצבאית של השטח:
שליטה בגובה: רכס ההרים של יו"ש שולט באופן מוחלט על שפלת החוף. בעין בלתי מזוינת ניתן לצפות מגב ההר על מסלולי ההמראה בנת"בג ועל מגדלי המשרדים בתל אביב. נסיגה משמעה הפקרת נכסים אסטרטגיים אלו לאיום ישיר של נ"ט ונשק תלול-מסלול.
יחס השטח: שטח יהודה ושומרון גדול פי 15 מרצועת עזה. אם מעזה הקטנה נדרש פינוי של עשרות אלפים, הרי שמאיום מיו"ש מדובר בסדרי גודל שהמדינה פשוט לא יכולה להכיל או למגן.
4. הדרישה המקצועית: חובת הדיווח של צה"ל
כשם שמערכות המדינה (כדוגמת הפרקליטות) יודעות לדרוש חוות דעת מקצועיות מהשב"כ כדי להגן על אינטרסים מוסדיים (כמו סוגיית הפוליגרף), כך מחויבת צמרת צה"ל להציג לדרג המדיני ולציבור חוות דעת אסטרטגית מחייבת.
על חוות הדעת לקבוע כי:
נסיגה מיו"ש מהווה פגיעה בלתי הפיכה בביטחון המדינה בשל אובדן העומק האסטרטגי.
אין היתכנות לוגיסטית להגנה על תושבי המרכז במקרה של נסיגה, שכן אין מרחב פינוי זמין.
סיכום
האמת המקצועית חייבת להיאמר: ללא שליטה ביהודה ושומרון, מדינת ישראל הופכת למדינה ללא עורף. במצב כזה, מושג ה"פינוי" הופך לחסר משמעות, שכן לא יישאר שום שטח בטוח שאליו ניתן יהיה להתפנות.
זה מזכיר את המחלוקת סביב הסכם השילומים מגרמניה; היו שראו בכך כניעה, אך הרוב הבינו שזהו כורח המציאות. גם כאן, אין שום סיבה לתקוף את המשפחות. צריך להבין את המורכבות שלהן ולהסביר לציבור את המניעים, בלי להפנות אליהן אצבע מאשימה.
לכאו' כולנו יודעים ששר הביטחון הורה ודובר צה"ל פורסם תמונות של הביצוע - של ניתוק צפון הגליל העליון (שמשום מה סייס-פיקו חתמו שהוא בצד הצרפתי שהפך למה שמכונה היום 'מדינת לבנון'), ממה שמעבר לליטני.
ואז מגיע הידיעה המשונה הזאת:
הגשרים המופצצים שוקמו, תושבים חצו דרומה
לא בונים גשר בשעות בודדות, המשמעות של השיקום המהיר - שההריסה היתה קוסמטית בלבד. אם צה"ל באמת היה מבצע את הוראת הממשלה ומנתק בין צפון הליטני לדרומו - אף אחד לא היה יכול לחזור עכשיו, גם לא בעשרה ימים של הפסקת אש.
האם הצבא באמת נשמע לממשלה? האם הממשלה קיבלה החלטה על הפסקת אש, על דעת שמעברי הליטני הרוסים והמציאות שונה?
שוב כנראה מהשיקולים שהביאו מראש להחלטה האומללה של הפסקת האש- גם אם יש לה צידוקים מדיניים
שבקו הנ"ט צה"ל ימשיך להחזיק בשטח ולשטח אותו ולא יתן לאזרחים לחזור, ומשאר המקומות הם יאלצו להתפנות מחדש אם [וכאשר- הוספה שלי... ] תחודש הלחימה.
קיצור, צריך לחכות לראות איך למעשה הדברים יראו בשטח ואז לדון שוב..
וכמו בזמירות למוצאי שבת, הגשרים המופצצים נבנו בן לילה. בורא עולם בקנין השלם זה הבנין.
ובענייננו, ברור שהממשלה משקרת (גם סמוטריץ'), וגם צה"ל משקר, וגם התקשורת מסתירה את האמת.
רק הג'ינג'י שאומר דבר והיפוכו באותו משפט מוחזק לדובר אמת.
אז הוכחתי לך שכבר היו דברים מעולם.
לגבי טראמפ החדש, ביבי למד לעשות איתו עסקים (=פוליטיקה). תן לי לחסל את חמינאי ואתן לך הפסקת אש בלבנון, וכו'.
על פניו ממה שידוע לנו היא גרועה.
אנחנו צריכים להעיף בעצמנו את כל המחבלים מעבר לליטאני ולשטח את כל הכפרים שם לפחות בכל שטח 'קו הנ"ט'. ולא לסמוך על צבא לבנון- שכבר הוכיח במלחמה הזאת ממש שהוא לא יכול ולא רוצה לעשות זאת לבדו. כך שלעשות שוב הפסקת אש ולצפות לתוצאה אחרת זאת טיפשות.
וכרגע הדיבור זה רק להשאר על קו הנ"ט, כעשרה קילומטרים, וגם בתוך הקו הזה לא חושב שיהיה לצה"ל חופש פעולה מלא לשטח את הכפרים ולהשמיד תשתיות טרור.
אבל אולי קצת אפשר להבין מהצהרת נתניהו שהפסקת אש קצרה כזו עם לבנון תביא את איראן יותר ברצינות למו"מ עם ארה"ב בניסיון להגיע להסכם איתה שתמסור את האורניום המועשר- שזה איום מרכזי מאד שעוד לא סר סופית ושכרגע לא הצליחו להגיע אליו לא ישראל ולא ארה"ב.
וכמובן גם שיקולים מדיניים יכול להיות שגורמים לו אבל אז זה עצוב ובעייתי מאד שישראל כ"כ תלויה בארה"ב שגם נאלצת לפעול בניגוד למה שרצתה..
אבל, אם למדנו משהו בשנתיים וחצי האחרונות, זה שהפסקה אינה סוף פסוק. גם בהפסקת האש הראשונה ובוודאי בשניה בעזה, אנשים טענו שויתרנו וזה יסתיים בלי כלום - המשכנו והבאנו הישגים משמעותיים. גם באירן, כל מיני בנטיסטים ביכו את העצירה אחרי עם כלביא בלי שסיימנו ומתברר שראשי המדינות כבר אז תכננו עוד סבב. גם בלבנון - אנחנו מפסיקים בעמדות טובות מהעמדות הקודמות, שגם מהן, המשכנו לזנב בחיזבאללה.
יש מכלול שיקולים הן פנימיים והן בין-לאומיים, שמקבלי ההחלטות צריכים לתמרן בינהן. בסופו של יום, אנחנו במקום הרבה יותר בריא מבעבר, ביטחון ישראל הרבה יותר חזק מלפני שלוש שנים.
כתבת למה זה לא כ"כ נורא לעשות עכשיו הפסקת אש, וגם שאין ברירה מבחינה דיפלומטית, אבל לא כתבת שום דבר טוב בהפסקת אש.
יתכן שאנחנו לא יודעים הכל, וזה ישרת אותנו בהמשך.
האמת שמאוד קיוויתי, שכמו בסוף המבצעים באירן - צה"ל ינצל את השעות האחרונות לחיסולים משמעותיים. לפחות לפי מה שידוע לנו כרגע, צה"ל תקף 'מטרות', שבד"כ זה לא יותר מידי...
אז לא שזה אידיאלי. עדיין הקולות שיוצאים מהקבינט הם שיש כאן אילוץ מול טראמפ, בתוך המהלך הגדול של מניעת אירן גרעינית, שגם הוא הולך קמעה קמעה. אבל לא כמו שזה נדמה בעורף, שהמצב הוא בינרי 0 או 1 - פעילות או חוסר פעילות. יש הרבה בין לבין.
ואכן ימים יגידו ונוכל להחליט האם היה מוצדק/מוצלח וכו' הפסקת האש.
אבל צריך להזהר גם לא לקבל כל דבר בשוויון נפש וישר לומר שיש שיקולים שאני לא יודע.
זה אולי נכון, אבל בתור אזרח התפקיד שלנו זה להזדעק על מה שנראה כהסכם רע- גם בשביל העמדה הנפשית, וגם בשביל להראות למקבלי ההחלטות שהציבור שלהם מצפה לראות שהם אכן יפעלו הכי נכון בסיטואציה שלפניהם.
למשל קצת הפריע לי שכשהודיעו על הפסקת האש מיד ינון מגל אמר שהוא מבין את זה והעלה את הסברות שתומכות, ויש באמת כאלה! אבל צריך קודם לומר שזה נראה רע ורק אח"כ לומר אבל יתכן שיש נסיבות שמצדיקות את המהלך הרע ולכן נמתין ונראה..
ככל שאתה פחות מאמין ב"בגידה" ויותר מאמין ב"מחדל מערכתי" – כך המסקנה שלך לגבי יו"ש צריכה להיות יותר ימנית.
הרי אם צה"ל הגדול קרס מול 60 ק"מ של גדר בעזה רק בגלל בלבול וחולשה, איך בדיוק נגן על 700 ק"מ בלב המדינה?
בלי שום תיאוריות קונספירציה, המסקנה נשארת אחת וברורה:
נסיגה מיו"ש היא לא "מחיר השלום" – היא התאבדות קיומית.
ה-7 באוקטובר הוכיח שהמערכת פגיעה.
ביו"ש הפגיעות הזאת תעלה בפי עשרה קורבנות.
החסרון הגדול של קונספירציות הבגידה - הוא שהיא משחררת מחשבון נפש.
אם היתה בגידה, נתלה את הבוגד ונחזור לישון.
לא צריך ביקורת על שיטות איסוף המודיעין, לא על הניתוח שלו, לא על רמת המוכנות של צה"ל לאירוע פתע, לא על בניית מפקדת האוגדה ושתי המפקדות החטיבתיות באותו שטח צפוף ונשלט על ידי האויב, לא על כך שדרשו מכיתות הכוננות להפקיד את הנשק, לא על כך ששלושים שנה כל הממשלות ידעו שהאויב חמוש ומתאמן ובמקרה הטוב התעלמו, במקרה הרע - עזרו לו, גם לא על כך שפיתחנו כיפת ברזל, לא כאמצעי עזר ללוחמים, אלא ככלי שמאפשר לנו לספוג בלי להגיב. גם העובדה שהיתה שנה מטורפת, שאנשים שצה"ל השקיע בהם שנים הודיעו שלא יגיעו, היא לא בעיה אם נתלה בוגד אחד.
גם חזבאללה היו יכולים לנצל ולירות בצפירה.
העיקר את הכותל סגרו כי זה פיקוח נפש.
אבל משום מה החליטו שצפירה דוחה פיקוח נפש וזה יהרג ואל יעבור...
אבל, יש דברים שגם אם הם הגיוניים - הציבוריות הישראלית לא מסוגלת לקבל. אחד מהם זה כל נגיעה בזכרון השואה.
וגם אבא שלי.
בס"ד
אני הכנתי הבוקר את הילדים שלי, גם את בן השנתיים וחצי ובטח את הגדולת ממנו, שתהיה צפירה. גם הסברתי להם מה ההבדל בין צפירה לאזעקה שיבינו שאין להם מה להיבהל. הכנה כל כך פשוטה - שאין בינה לבין פיקוח דבר או חצי דבר.
בסוף כל אחד יודע מה השעות של הצפירה (10:00, 20:00, 11:00). מרבית האנשים עוצרים דקה לפני כן וזה לא תופס אותם במקרה.
גם החשש מירי רקטות מצד חיזבאללה הוא תירוץ קלוש. ברדיו ובכל מקום מחדדים בכל שנה, וביתר שאת מאז פרוץ המלחמה, איך זה יתנהל במידה וחלילה במקביל יש אזעקת אמת.
בקיצור, אין שום הצדקה לבטל את הצפירה. 2 דקות של שקט שבה מדינה שלמה מתייחדת עם שישה מיליון יהודים שניספו זה דבר חשוב דיו כדי להמשיך את זה למרות המלחמה.
לשים כבר עכשיו תזכורת בפלאפון ליום שני בשעה 19:55 וביום שלישי לשעה 10:55 ובה יהיה כתוב "לשים לב - צפירה עוד חמש דקות". אז, כשהפלאפון יצלצל, למצוא מקום לעמוד בו, לפתוח פרק תהילים ולהתייחד עם זכר הנופלים מבלי שהרקולים יצטרכו לנן את מנגינת "אצלנו בגן" או "אחי הצעיר יהודה".
וחלילה, אם יהיה אירוע אמת, תהיה אזעקה עולה ויורדת בעלת הבדל ניכר בינה לבין הצפירה.
שלא כל עם ישראל קוראים את ההודעה הזו, כן?
בכל מקרה, ביום הזיכרון רבים מהאנשים נמצאים במילא בטקסים ובבתי העלמין, כך שגם מהבחינה הזאת הדבר הרבה יותר פשוט.
רק שאני מנסה להקל על כולם. זה זמן רגיש.
זה לא אומר שאי אפשר להתייחד עם זכרון הנופלים, רק קשה לי שהראש בקיר לגבי הצפירה (הראש של מקבלי ההחלטות)
לקפיצה הראשונית של הלב כששומע את תחילת הצפירה
ולא עוזר לילדים קטנים כמה שמסבירים להם מראש
הגוף עדיין נבהל
ומאוד מאוד יכול להיות שלא כולם זכרו שבדיוק תהיה צפירה
ההתחלה אותו דבר וגם אם מוכנים זה עדין מלחיץ
(אצלנו גם היו פשלות במערכת הכריזה וחלק מהאזעקות נשמעו כמו צפירה אז בכלל זה מלחיץ מאד)
מידיעה וודאית - יש אנשים ידעו שצפויה צפירה ועדיין נכנסו ללחץ. יש ילדים בבית ספר, שאחרי הכנה עמדו בטקס וחיכו לצפירה שידעו שעוד רגע תגיע - ועדיין כשהגיעה רצו למקלט במבטים מבוהלים.
האזעקה והצפירה בנויות ככה שעוד לפני המודע, הן מפעילות אצלינו את התת-מודע. עוד לפני שאנחנו בודקים האם זאת צפירה עולה ויורדת או רק עולה ולא יורדת - אנחנו כבר במצב פעילות.
למעשה כמו שכתבתי - אני חושב שהיה ראוי לבטל, לא חושב שאפשר היה לבטל. השיח הציבורי לא היה מסוגל לשאת את זה, אבל לא לזלזל.
נ.ב.
יכול להיות שיש לכם ממ"ד והילדים פשוט ממשיכים לישון בו?
בס"ד
אבל בסוף הנקודה המרכזית בעיניי היא שיש פה משהו שגורם לנו לעצור שתי דקות ולהתייחד. אני לא מכיר שום תחליף הגיוני לזה, ובלעדי זה יום השואה היה הופך ליום של סיפורים ברדיו ובטלוויזיה.
הצעד הבא זה אם אין צפירה אז למה לעשות את הטקס דווקא בעשר ולא בשעה האחרונה של המערכת - במקרה הטוב. או במקרה הרע לבטל לחלוטין כי יש הרבה חומר לימודי להשלים בגלל המלחמה וצריך להספיק עד סוף השנה.
הצפירה, גם אם היא לא מושלמת, היא ההזדמנות היחידה לעצור את היום למדינה שלמה. במיוחד ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שבו עלינו לזכור מי הם החיילים שהקריבו את נפשם שאנחנו נוכל להמשיך את חיינו.
משהו נעלה בלעמוד ולחשוב על 6 מיליון הנרצחים
כן חשוב לזכור
ולהגיד תהילים או משניות לעילוי נשמת
אבל לעמוד בצפירה זה טקס חסר יתרון
הנשמות בעוה"ב לא מתעלות בזכות העמידה הזאת
ובטח לא מתעלות בזכות בהלה של מליוני ישראלים
גם לא רואה מעלה בלהמשיך את החיים כרגיל כשכולם עוצרים...
אין לי בעיה לעמוד ומשתדלת לומר גם כמה פרקי תהילים
אבל באמת שלהבהיל את כל המדינה זה מיותר כל כך
וכמו שאמר אחד מגדולי רבותי: "אני מבין למה אני עומד, אבל גם מי שלא מבין - ביארצייט של אבא שלו הוא עושה כמה דברים שהוא לא מבין ואני יודע להגיד לו שאין להם סיבה, אז שלא יפרוש מהציבור..."
וכאמור אני לא פורשת מהציבור בדרך כלל
ובכל זאת לא רואה חשיבות גדולה בזה
הייתי פה לפני כן בניק אחר
ככה שיש יותר ותק
אנחנו זכינו להכיר ניצולי שואה ולחיות בניהם. שמענו את העדות שלהם מכלי ראשון, ראינו את הסימן שחקוק על בשרם ואת הצלקות שהם עדיין נושאים משם. אבל כדרך העולם, זה לא יימשך עוד הרבה שנים. ניצולי השואה הולכים ומתמעטים. שתי הילדות הגדולות שלי זכו להכיר את הסבתא רבה ששרדה את השואה, יתר האחים שלה יכירו מהסיפורים.
הצפירה לא נועדה בשביל עילוי נשמתם של הנרצחים, אלא היא נועדה קודם כל בשבילנו. שאנחנו נזכור אותם, שאנחנו נזכור את מה שעבר על העם שלנו. ביום אחד בשנה, בשעה אחת, עם כולו עוצר מלכת ומתייחד עם ההיסטוריה, עם המשפחה שנספתה, עם הזיכרון.
זה מה שישאר לנו עוד כמה שנים. לא יהיה זיכרון בסלון, כי הם כבר לא יהיו עימנו. מה שיהיה לנו זה את הסיפורים שאנחנו שמענו מהם ואותם אנחנו נצטרך להעביר לדורות הבאים. לכן בא היום הזה, ובאות שתי הדקות האלו להזכיר לכולנו את המסר הזה.
עם העובדה שצריך לזכור
ואסור לשכוח
ולהנציח
אבל לא רואה יתרון דווקא בצפירה שמקפיצה לכולם את הלב
מאמינה שיש עוד דרכים
אבל כן שצריך לשנות אותה לצליל שלא דומה לאזעקה.
אם לאמבולנס שינו את הסירנה כי זה מזכיר אזעקה ולא רצו להלחיץ אנשים בזמן מלחמה אין סיבה שלא ישנו את הצפירה לצליל פחות מלחיץ
האם לולי צפירה כולם היו עושים את זה? כנראה שלא כולם. גם אם הצפירה, לא כולם עשו את זה. לא האישה שנכנסה להסטריה, לא המורה שתלמידה רצו למרחב המוגן ולא רבים אחרים.
גם טקסים שהיו נערכים במוסדות הלימוד, צה"ל ומוסדות המדינה לא היו נראים אותו הדבר מבלי הצפירה. השעה 10 לא הייתה 10, הכובד ראש לא היה אותו כובד ראש ובכלל זה גם האווירה. הטבת לכתטב פה על הבסיס שעליו מושתת הצפירה וזה בדיוק חלק מהאווירה של היום הזה. מבלי זה, זה יהיה עוד יום חול.
אני אתן דוגמה על עצמי. מ-09:10 המתנתי על הקו שנותן שירות ייענה לי. ב-09:55 ניתקתי וכמה דקות לאחר הצפירה התקשרתי מחדש והמתנתי בשנית. אני רוצה להאמין על עצמי שהייתי מנתק גם מבלי הצפירה, אבל לא בטוח שכולם היו עושים כך.
בזמן ככ רגיש מבחינה בטחונית. גם בזמן המלחמות מאז ה7 לאוקטובר. אפשר ממש ממש לוותר על זה.
אני חושבת שהפכו את זה לדת.
