חייבת להוציא,
אין לי למי להסביר את עצמי.
בעלי מקשיב, ולא מבין באמת.
התינוקי שלי עוד שבועיים בן שנה.. אחרי קיסרי אמרו למנוע שנה על מנת שיהיה סיכוי ללדת לידות רגילות. למרות שבחודשים הראשונים אחרי הלידה רציתי עוד אחד, שיהיו צפופים, שיהיו חברים..
ככל שהזמן עבר נכנס בי פחד להיכנס להריון.. לא יודעת למה..
(עזבו את זה שיש לי שאלות קיומיות הזויות כמו- למה להביא ילדים לעוה"ז שרובו סבל, נסיונות, קשיים..? רק בשביל לספק את עצמי כי אני אוהבת ילדים? כדי שיביאו לי כבוד? נחת? כל הסיבות זה כביכול בשביל עצמי, למה להביא אותם לעולם בשבילם?? השאלות התחילו מאז שהילד נכנס למעון ורואה כמה קשה לו בהסתגלות והוא בוכה ולא מבין למה אמא עוזבת אותו, והוא עם מערכת חיסונית מאוד נמוכה אז חולה לעיתים קרובות.. אז למה לסבול?! - זה לא עניין השרשור אבל זה יצא ממני.. )
בעצם, אני יודעת למה, כי אין לי אפשרות כלכלית להיות איתם בבית, ואני מפחדת עליהם, בעלי גדל מגיל 0 במעונות ומסגרות ואני לא, אני נכנסתי לגן חובה פעם ראשונה בגיל 5 ולפני זה הייתי בבית עם סבא/סבתא.. וככה גדלנו, קיבלנו מלא תשומת לב, בקושי הייתי חולה.. (לא זוכרת שנעדרתי מבית ספר כי לא הרגשתי טוב) וקשה לי עם בעלי שלא מבין אותי, שלא אכפת לו לזרוק את הילד למעון מ 7 בוקר ועד 17 אחה"צ העיקר- 'תעשי את השעות שלך'.
לא יודעת מפחדת שאין לי תנאים לגדל אותם בחממה.. לא יודעת להסביר. אני גרה רחוק מההורים שלי וקרוב להורים שלו- אבל אין לי עזרה מהם. זה גם מפחיד אותי.
בקיצור, יש לי לחץ גדול, כי
1. עברה שנה והגיע הזמן להיכנס להריון.. לא רוצה לדחות עוד כי אני כן רוצה ילדים.. וגם רוצה שיהיה לבן שלי חבר..
2. כי יש לי מבחנים שאני פשוט לא מצליחה לעבור!!! אוף!! זה כ"כ מתסכל ואין לי כוח, לא לוקחת מספיק חופש מהעבודה כי צריכים כסף ואז מגיעה למצב שלא למדתי מספיק כי לא לקחתי חופש.. ואז לא עוברת. והציפיות ממני- אמאל'ה!! אני לא עושה את המבחנים כי מצפים ממני אני באמת רוצה לגמור עם זה, אבל די, באמת שלא מאמינה שאצליח לעבור. זה נראלי כזה רחוק ממני!!
לא מאמינה בעצמי. אין לי עומק בהבנה וזה בדיוק מה שהמבחנים דורשים!! אז אין לי סיכוי!!
שבוע הבא בחינה- מה אני עושה עם עצמי?! הילד בבית, גם אם אקח חופש כמה אצליח ללמוד?! אין לי בייביסיטר ליד הבית, לא מכירה ומי שכן- לוקחת יקר!
3. רוצה הריון אבל עוד לא ירדתי במשקל מההיריון הקודם ואני מפחדת להיכנס להריון עם משקל עודף.. ושוב הגענו למס' 1 שלא רוצה לדחות עוד.
4. ההנקה, הבן שלי ככ אוהב לינוק, ואני מרגישה שזה הדבר היחיד שמחבר אותנו כי גם ככה עובדת ומגיעה בסביבות 16 או 16.30 ומה נשאר לי איתו?
5. לא קשור לכל הנ"ל, הקשר שלנו עם המשפחה של בעלי ממש לא נעים.. עם אמא שלו בכלל לא מדברים, הוא בקשר פה ושם עם אבא שלו.. עם האחים גם, אבל לא באמת.. ואני מרגישה שהוא צריך את זה..
6. בעלי צריך לעשות תכף ניתוח בקע, חודש החלמה.. מאיפה נשלם את המשכנתא והחובות ?! (בטח חמתי תאשים אותי שזה בגלל שיצא לעבוד.. )
בקיצור.. מרגישה שאני ממש עם עומס נפשי.. מוצאת את עצמי בוכה ולא יודעת מאיפה להתחיל.
בעיקר המבחנים האלה.. חונקים!!
