מה לדעתכן יוצר קשרים עמוקים בין אחים?מחי
ככל שאנחנו גדלים ואני רואה את טיב היחסים ביני לבין אחיי ואחיותיי ורואה דינמיקות במשפחות אחרות, זה מעלה בי תהיות מה יוצר קשר חזק בין אחים.
רואה זוגות של אחים/אחיות שיוצאים לנופש ביחד, מבקרים הרבה אחד את השני, אחיות שהן חברות הכי טובות, ותוהה למה אצלנו זה לא קורה. יש קשר טוב בין האחים, אבל למרות שיש אחריי כמה אחיות קרובות בגיל, אני לא חברה מאוד טובה של אף אחד מהן. גם כשנפגשים אין שיחות נפש, הכל מאוד חיצוני כזה, בלי עומק. נחמד לנו ביחד, אבל לא מעבר.
תוהה אם זה קשור לזה שלא היה הרבה שיח רגשי בבית? שגם עם ההורים לא היו הרבה שיחות עומק? לפעמים היו לילות של צחוקים והרבה כייף, אבל במישור הרגשי משהו היה קצת חסום.
אשמח לשמוע מה לדעתכן גורם לקשרים חזקים בין אחים ואחיות, אני רוצה שלילדים שלי יהיה קשר יותר חזק ביניהם...
יש לי קשרoo
קרוב עם אחותי.
כשגרנו יחד בבית לא היה לנו קשר טוב.
הקשר התחיל שהיינו נשואות עם ילדים.

זה התחיל בשיחות טלפון ואח״כ ביציאות וחופשות משותפות.
יש לנו נושאים ותחומי ענין משותפים, אנחנו נהנות אחת בחברתה של השניה.

נראלי הבסיס של חברות הוא ענין והנאה.
כשיש תקשורת טובה בבית בין ההורים, בין הורים לבין הילדים, זה יכול לגרום שיהיה תקשורת טובה בין הילדים, שזה בסיס טוב למצוא ענין והנאה אחד עם השני.
איך את מגדירה קשר עמוק?איזמרגד1
אני חושבת שיש לי קשר טוב עם אחיות שלי, אבל אנחנו לא עושות אף אחד מהדברים שאמרת- לא יוצאים לנופש ביחד, בגדול אין שחנשים אלא יותר שיתופים מהיומיום או סתם פטפוט...
תכלס אני חושבת שהדבר שהכי חזק בקשר שלי ושל אחיות שלי זה סוג של ''אנחנו שומרות אחת על הגב של השניה.'' שאם יש משהו שאני צריכה אני יבקש מאחותי וכנל היא ממני. אנחנו תמיד שם אחת בשביל השניה. סוג של מודעות לזה שמשפחה זה חשוב יותר מהכל.
קשר עמוקמחי
שאחותי תהיה אחת מהבחירות הראשונות שלי כשרוצה לשתף/להתייעץ/לפרוק (אני לא נגד חברות.. פשוט מוזר לי שאני מרגישה קרובה יותר לחברות שלי מאשר לאחיות שלי)
כן, להיות שם תמיד אחת בשביל השניה ולהרגיש בנח לבקש דברים באופן הדדי נכלל בזה.
אחיות שלי הראשונות שאני יתייעץ או יפרוק אצלםאיזמרגד1
אבל זה לא חוכמה גדולה כי אין לי חברות שאני בקשר איתם
תכלס מאמינה שתמיד אפשר לעבוד על קשר ולחזק אותו (אם זה מה שאת רוצה).
משהו שאמא שלי עשתה שמאוד עודד את הקטע של העזרה ההדדית- לתעדף עזרה לאחיות על עזרה בבית, לדוגמה בערבי פסחים היא הייתה שולחת אותנו לאחיות שלי לעזור לנקות/ עם הילדים... בכללי היא הייתה שולחת אותנו המון לעזור לאחיות הנשואות או לגיסות.
יפה!מחי
האמת גם אמא שלי עושה את זה, אבל לא יוצא הרבה כי גרים רחוק
הפלת לי אסימון ענקאישהואימא
לגבי עצמי- המשפחה שלי והתיקון שאני רוצה לעשות עם הילדים שלי.
ממש מרגישה שנתת לי כיוון שהוא מתנה לחיים בתשובה שלך.
תודה
זו שאלה נורא גדולהמשמעת עצמית
ואני מאמינה שאין "מתכון"...

אני חושבת שמה שיכול מאוד לעודד את זה:
חוויות משותפות של הנאה וכיף בבית, שהבית הוא מקור הנעימות - יוצרות אצל הילדים שפה משלהם, קודים פנימיים שמהווים חיבור אישי.

דיבור רגשי ושיתוף בבית - לפתח שימת לב לשני, אכפתיות ואמפתיה.

הפחתת קנאה ותחרות - ע"י מציאת נקודות חוזק מיוחדות לכל אחד ואז יש לכל ילד את המקום הבטוח שלו ופחות נוצרות התנגשויות על הרקע הזה.

יכולה להגיד לך על עצמי שאחיות שקרובות אלי בגיל ויש לנו את ה"שפה" הזאת שהיא רק שלנו, הקשר בינינו הוא חזק ועמוק מאוד, אפילו שגרות רחוק.
תודה! רעיונות טוביםמחי
היו ועדיין יש לנו הרבה חוויות משותפות של כייף והנאה ביחד, בדיחות משפחתיות, אין הרבה קנאה ותחרות. מה שגורם לי לחשוב שהנקודה היא באמת אופי כמו שמתואמת כתבה
אני חושבת שזה הרבה קשור לאופי...מתואמת
בבית ילדותי היה בהחלט שיח רגשי, ובכל זאת ביני לבין אחותי שאחריי אין (ולא היו) קשרים טובים - כי פשוט אנחנו שונות לחלוטין באופי ובגישות החיים.
עם האחות שאחר כך יש לי קשר טוב וקרוב, אבל עדיין - זה לא שאשתפך בפניה על צרותיי בתור כתובת ראשונה... (מצד שני - גם לא אסתיר ממנה אותן בכל מחיר, כמו מול האחות השנייה) במקרה הזה זה קשור כנראה בהפרש הגילאים הגדול בינינו.
מבחינתי האידאל בקשר טוב זה כשהאחים יודעים שתמיד יש להם כתובת ותמיכה אצל האחים שלהם, גם אם זה קורה רק פעם בהרבה זמן...
אני חושבת שאת צודקתמחי
כנראה שזה באמת העניין. יש לנו אופי מאוד שונה ותחומי עניין שונים, אז פשוט קשה לפתח נושאי שיחה ועניין משותפים.
האמת שהשרשור הזה גרם לי לשים לב שדווקא יש לי קשר מאוד טוב עם אח שלי זה שונה מטבע הדברים כי זה לא אחות, אבל אנחנו משתפים אחד את השני די הרבה ואני יודעת שיכולה לסמוך עליו שיעזור לי כשצריך, ולמזלי גם אשתו חמודה מרגישה שמאז שהוא התחתן הוא למד איך לדאוג לאשה, ומאז הוא רגיש אלי יותר.
סתם מניחה את זה פה, שזה לא חייב להיות דווקא קשר בין אחיות.
לגמרי...מתואמת
גם לי יש אח שאני בקשר טוב איתו, ולו רק בגלל תחומי העניין המשותפים שלנו. ובאמת מאז שהוא התחתן הקשר התחזק, כי אשתוממש מתוקה ויש לשתינו תחומי עניין משותפים (שלא לדבר על הבן המתוק שלהם )
חושבת בקולמחי
אני מבינה שאין מתכון סודי, וכנראה שיכולות להיות שתי משפחות שבהן ההורים יעשו אותו דבר והתוצאות יהיו שונות,
אבל בכל זאת רואה משפחות שבהן יש קשר כל כך קרוב וחם בין האחים ותוהה איך זה קורה. למשל אצל חברה שלי כל האחיות מתארגנות לשלוח משהו ליום הולדת של כל אחת, חברה אחרת כל יום בשיחת וידאו עם אחות אחרת וכל האחיינים בקשר מאוד טוב אחד עם השני, גיסתי גם כן בקשר טלפוני יומיומי עם אחותה. לא שזה חייב להיות כזה אינטנסיבי, אבל אני רואה כמה רחוק מזה המצב אצלנו וזה צובט, וחושבת מה בכל זאת אני יכולה לנסות לעשות כדי שלילדים שלי יהיה קשר קרוב אחד עם השני. (ומצד שני יש דברים שאצלנו המצב יותר טוב ממשפחות אחרות. כלומר, יש גם גרוע יותר אצלנו האחים מעצמם מתקשרים אחד לשני לאחל מזל טוב ביום הולדת, ובצד של בעלי חמותי לחוצה על זה ומנדנדת לכולם להתקשר כשיש יום הולדת והם מעצמם לא יתקשרו).

אז לסיכום:
- ליצור חוויות של כייף והנאה בין האחים
- קודים משפחתיים ובדיחות פנימיות
- לעודד עזרה, אכפתיות ודאגה בין האחים
- לעודד שיתוף חוויות בבית
- שהבית יהיה מקום נעים
- לעודד שיח רגשי בבית
- הפחתת קנאה ותחרות בין האחים
ומרשה לעצמי להוסיף - להדגיש שמשפחה היא מעל הכל. להעדיף שבתות משפחתיות מאשר ללכת לחברים לשבת וכדומה. לבקש מהאחים להכין משהו מיוחד כשאח גדול חוזר הביתה (עוגה/אוכל שהוא אוהב/שלט ברוכים הבאים)
אני מצטרפת לתצואמץ שהרבה מזה זה עניין של אופיבאר מרים
ומוסיפה שזה לשני כיוונים:

1. הבדלי אופי בין האחים, הבדלים בסגנון החיים, בתחומי העניין, באופי המשפחה שכל אחד מקים.
יותר קל לשמוע ר על קשרים חמים אם האופי הבסיס של האחים דומה, ואם הם חיים בסגנון חיים דומה.
(אפ אחותך היא מסוג האחים שבחיים לא היית בוחרת לעצמך כחברה - יהיה יותר קשה לשמור איתה על קשרים הדוקים..)

2. הבדלים גם במידת החשיבות שמייחסים לשמירה של קשרים. אדגים את זה עם הבנים שלי שבישיבות:
הבכור שלי כבר די הרבה שנים לא גר בבית אבל הוא לא מקפיד כמעט כל ערב להתקשר אלי ואל בעלי (2 שיחות נפרדות). בהתחלה השיחות היו די מאולצות אבל עם השנים הוא למד איך לשתף ולהשתתף. בעלי אפילו צוחק איתי שהבן הזה מכיר אותי ו עורב בחיים שלי יותר ממנו.. אבל זה אופי מסויים של ילד. הוא מאוד עצמאי בחייו והוא הבן שמגיע הביתה הכי פחות, אבל מבחית קשר הוא שומר על קשר יומיומי הדוק ומקפיד להתעניין גם בנעשה אצל כל אחד מהאחים.
יש לי בם אחר שמאז שיצא מהבית לא מתקשר בכלל. קשה מאוד לתפוס אותו וגם אם אני מתקשרת התשובות שלו הם בסגנון כן לא שחור לבן.
כשהוא מגיע הביתה פעם בשבועיים הוא מאוד חם ומשתף בחיים שלו וברור לי שהוא לא מתכוון לנתק קשר, אלא הוא לא בסגנון של להתקשר ולדבר, אלא בישיבה חי את חיי הישיבה ובבית את חיי הבית ולא "זוכר" את הבית בזמן שהוא בישיבה.
ושאר הבנים איפשהוא באמצע..

אז נראה לי שגם סגנון שמירת הקשרים שלהם בעתיד תהיה דומה.
אני ממש רואה את הבכור שלי שומר על קשר הדוק עם האחים, מתעניין ומעורב ויוזם קשר, ואת הבן השני "נעלם" לכולנו מהחיים בין מפגש משפחתי למפגש משפחתי..
ראיתי שלא כתבו לךלמה לא123

שילדים גם בודקים את הקשר שלך עם אחיות שלך, איך את מגיבה אליהן, כמה את עוזרת להן

האם את כל הזמן מתלוננת ומדברת עליהן וכו'

זה מאוד מאוד משפיע

לפעמים זה נובע בגלל שינויים באורח החייםמתחדשת11
אעפ שייתכן שיש משפחות עם גוונים שונים של אחים ואחיות ובכל זאת יש חיבור ביניהם. עם זאת, בתחושה שלי זה נדיר
אני מכירה את זה על עצמי.. שהדרך שלי שונה משאר האחים והאחיות ואני ממש מרגישה בפערים. יש בינינו קשר, אבל כמו שתיארת הוא די שיטחי.

נראלי שעניין נוסף זה שנאמר "וקנה לך חבר". לא נאמר דוקא על חבר שהוא זר, אלא בכלל על כל עניין החברות. זה שנולדים אחים לא מחייב שתיווצר חברות, ובשביל לרכוש אותה צריך להשקיע בשיחות, במפגשים, בפינוי זמן. מודה שאני פחות בעניין.. ולכן אולי זה גם מה שמסביר.
אם רוצים קשר חברי קרוב בהחלט צריך להשקיע


וגם.... אני ממש חושבת שלהורים יש חלק גדול בלחבר בין האחים
מעניין..נראה לי שהעיניין הוא דווקא המרחק הגיאוגרפיאור123456
אני דתי לאומי
וכל האחים חרדים מאד חזקים
ויש קשר די טוב אבל בעיקר טלפוני..כל שאלה מתקשרים אלי ( אני הבכורה)
מפגשים פחות כי רחוקים ( בעיקר בחדרי לידה 😁)
רוצה לשתףעוד מעט פסח
שאצלנו גם היה כמו שאת מתארת, ועם השנים הדברים השתנו.
גדלתי בבית מאוד 'אשכנזי' שלא מדברים בו על רגשות, אבל כמעט כולנו גדלנו והתפתחנו והיום אנחנו הרבה יותר פתוחים אחד עם השני.

אני לא יודעת להגיד בדיוק איך זה קרה. חלק זה התבגרות של כל אחד בפני עצמו, חלק זה דינמיקה שנוצרה (נגיד, באחת האזכרות של סבתא שלי אחותי פתאום הציעה שכל אחד יעלה זכרון שלו מסבתא, או במפגש משפחתי העלתה שאלות כמו איך חווינו את המשפחה כילדים).
מצד שני, יש אחות אחרת שנשארה צינית וראה, והיא באמת קצת התנתקה מהמשפחה מאז השינוי הזה...

בכל מקרה, אני רוצה להגיד שזה דינמי ויכול להשתנות. אצלנו זה בעיקר תהליך שרוב האחים עשו עם עצמם- ואז הביאו אותו למשפחה כולה.
תודה על השיתוף!מחי
מעודד שזה יכול להשתנות ולהתפתח עם השנים
זה מאד משפיע גםתהילה 3>
אחד על השני. כלומר אם מישהו נפתח ומדבר על הרגשות שלו לרוב זה יביא פתיחה ושיתוף גם מהצד השני
זה נושא שממש מעסיק את הצד של בעלי כרגעלא מחוברת
יכולה לומר מה היה אצלנו ומה הולך אצלם.
אמא שלי ממש השקיעה בקשרים של אחד על אחד בין האחים- שבעיני זה מה שעשה את הרוב.
היא קבוע נתנה תקציב לבילויים של אחים ביחד.
נגיד היה לי אח שלמדנו ביחד תקופה בירושלים, אז כל שבוע הייתה נותנת לנו כסף לפיצה. עם אחותי שקטנה ממני ב12 וחצי שנים הייתה גם שולחת אותנו ביחד לסרט/גלידה .
אני חושבת שהתקציב ממש חשוב פה כי גם זה מה שדוחף את זה, וזה גם מה שהופך את זה לשווה.
בהמשך לא היינו כבר צריכים את זה, רצינו לצאת גם רק להיות ביחד (הוא בא אלינו מלא שבתות לבד) אבל בהתחלה באמת כמעט ולא היה לנו שום קשר .
וזה גם צריך להיות משהו שהוא כיף לשנינו וככה ניהיה חוויות אישיות שזה ממש מחזק. עד היום אני מזמינה אחים אלי לבד בשבת.
ב. היה לנו מפגש שקראו לו ״זמן גדולים״ זה היה כל חמישי שחוזרים מהפנימיות היינו יושבים בסביבות 10-11 עם ההורים בעיקר מדברים (מידי פעם אבא שלי היה מפנק בעל האש אבל נדיר) וזה היה כזה חשוב לכולם שזה יקרה.
לקטנים אין לי מושג מה היה הגיבוש שלהם עם עצמם, אבל עכשיו הם התחילו לגדול וזה ניהיה דומה למה שלנו היה.
ודבר אחרון שזה יותר לאווירה הכללית של הבית מפגשים משפחתיים בסגנון ערב פתיחת חורף, משחקים על המשפחה וכו.
וההבדל שאני רואה במשפחה של בעלי זה בעיקר הגודל
הם מלא ילדים ממש מלא, וההורים שלו משקיעים בעיקר בזמן משפחתי של כולם ביחד. שזה יפה וזה עושה כאילו אווירה אבל בסוף זה מפספס את הקטע של שיחות אישיות בין באחים זמן לבד יותר קשה לפתוח את הלב מול 20 אנשים.
אצלנו אנחנו ממש מעט אז זה יותר זורם שיחות כאלה סביב שולחן (וגם לא תמיד)
איזה רעיונות יפים!מחי
ממש תודה על השיתוף.
אני חושבת שהמשפחה שלי באמת מזכירה את הצד של בעלך. ההורים שלי כן משקיעים בדברים משפחתיים אבל של כולם ביחד, וכמו שאמרת זה מפספס את האחד על אחד
וואי כמה חשיבה עד לפרטים הקטנים!ממשיכה לחלום
החכמתי, הלוואי ואצליח עם ילדים שלי בעתיד
מהמם ממש... נותן חשק ליישם, הלוואי ונצליח לבנותקמה ש.
בס״ד

דברים דומים.
לדעתי- אווירה משפחתית בילדותאנונימיות
אצלנו בבית יש אווירה מאוד מאוד משפחתית.
ארוחות ערב באמצע שבוע אוכלים יחד. אין כזה דבר סירים שעומדים לכל אחד בשעה שהוא רוצה. יש שעה של ארוחת ערב... וכל מי שבבית אוכל אז. מי שלא שומרים לו בצד אבל בגדול אוכלים יחד.
בשבתות אחרי הארוחה קבוע יושבים על הספות לדבר כולם יחד.
באופן כללי הסלון זה מקום מאוד מרכזי וכמעט לא מסתגרים בחדרים סתם ככה.
שיח פתוח בין ההורים לילדים שמשפיע על השיח הביתי.
חוויות משותפות
(היה מאוד חשוב להורים שלי שהבנות ילמדו במקום בלי פנימיה. אצל אח שלי הם היו שמחים אבל לא מצאו מקום כזה שיהיה טוב משאר הבחינות)
באיזה גילאים הילדים?אור123456
כשגדלים לכל אחד יש את העיסוקים שלו ...
חוץ משבת כבר אין ארוחות משפחתיות כמעט בכלל
אולי רק עם 2 הקטנות (9 ו5)
תהייה שיש לי לגבי זה -קמה ש.
בס״ד

האם יכול להיות שזה גם פונקציה של מספר הילדים?
כלומר - האם לא מצוי ש*כהכללה כמובן*, קשה יותר לשמר קשרים משמעותיים מהסוג שאת מתארת כשיש הרבה ילדים? ולעומת זאת, כשהמשפחה קטנה, באופן טבעי, נשארים קרובים יותר?

בכל מקרה, הסכמתי עם מי שאמרה שקשרים קרובים או לא, אחד הדברים המדהימים של משפחה זה שזה מעניק לנו ״גב״. כשיש משפחה אוהבת ובריאה, הם האנשים שנשארים כאם בשבילנו, בשר מבשרנו.
דווקא לדעתיעוד מעט פסח
כשיש משפחה גדולה, יש יותר סיכוי שיהיה קשר קרוב עם מישהו מהאחים.
במשפחות קטנות, אם אתה לא בסגנון של האח/ות הבודדים- נשארת לבד.
מעניין. התכוונתי עם כלל האחים,קמה ש.
בס״ד

כשהמשפחה גדולה קשה אולי יותר לשמור על קשר גדול עם כולם, כי זה הרבה קשרים שצריך לתחזק. לעומת מעט אחים, שזה מעט קשרים, אז זה אולי יותר אפשרי.

אבל גם הנקודה שלך מעניינת.
יכול להיות אפילו להיפךתהילה 4
לאמא שלי יש יותר מ10 אחים לאבא שלי אח אחד. כולם חברים מאד טובים.
אבל היו לנו הרבה יותר פגישות משפחתיות עם הצד הגדול מאשר הצד השני. וגם היום הצד של ה10 עושה מפגשי אחים אחת לתקופה והצד השני היה שמח להיפגש אבל אף פעם לא ממש יוזם את זה. בטח שלא ברמת הבני דודים.

בקיצור. נראה לי שזה יותר אופי משפחתי ופחות עניין כמותי.
ברור שכשיש משפחה גדולה צריך למצוא את הדרך "לראות" כל ילד ולתת לו הרגשה שרואים אותו בכשרונות שלו , בתכונות שלו ובצרכים שלו. אבל אצלינו זה ממש בולט שהגודל לא קובע.
^^פאז
גם לי נראה ככה
אולי כי איכשהו במשפחות גדולות יש יותר הווי
אנחנו משפחה גדולה ויש לנו קשר טובאיזמרגד1
ותכלס- יש הרבה אירועים, תמיד מעניין אצל ההורים אז מגיעים הרבה... יש יותר מי שיצור קשר, אצלי תמיד לפחות אחת מהאחיות שלי זמינה אם אני צריכה להתייעץ על משהו....
מניחה שכל הדברים האלו תורמים הרבה לקשר טוב במשפחה
כיף לשמוע את זה!קמה ש.
גם אנחנו 10 ילדים ויש קשר טוב אבל יותר טלפוניאור123456
להפגש קצץ קשה שגרים רחוק וחוץ ממני ועוד אחות אחת כולם בלי רכבים
ממש לא... ממה שאני רואה סביבי אין קשריעל...
בעלי הם משפחה מרובת ילדים והקשר מדהים.
נכון, לא כולם עם כולם. אבל בגדול- יש לו קשר קרוב ומשמעותי עם כמה מאחיו.

ויש משפחות של 3 ילדים, מריבות עד לב השמיים.
מצטערת לשמוע לגבי המריבות 😔קמה ש.
בס״ד

רק הבהרה - לא דיברתי על משפחה שחיה בהרמוניה מול משפחה שיש בה הרבה מריבות. אלא על מה שהפותחת תיארה, משפחה שבה האחים נפגשים הרבה, נמצאים בקשר תדיר וכו - לעומת משפחות שבהן כל אחד בעולם שלו ואין הרבה קשר בין האחים.
לדעתי (ומניסיוני) זה הפוך...מתואמת
אולי זה תלוי יותר כמה האחים צפופים זה לזה (וזה לרוב קורה יותר במשפחות מרובות ילדים).
בכל אופן - אני באה ממשפחה ברוכת ילדים ויש קשר טוב בין האחים (בדרך כלל, לפחות ), ובעלי בא ממשפחה עם מעט ילדים ואין ביניהם כמעט קשר...
אבל כנראה שזה פשוט תלוי באופי 🤷‍♀️
תודה לכל אלה שהגיבו למה שכתבתי! ממש שמחתיקמה ש.אחרונה
בס״ד

לקרוא שככל הנראה אין קשר בין הדברים. זה מרגיע לי חשש שהיה לי לגבי עתיד פוטנציאלי... 🙏🏻
איך נכון להגיב לדיבור עצבני של מתבגרים?אנונימית באהב"ה

הגדולה שלנו מתחילה את גיל ההתבגרות, ואני מרגישה שכהורים אנחנו לא תמיד יודעים להגיב לה נכון.

מרגישה שבעלי לפעמים קשה איתה יותר מידי. ולא בטוחה איך נכון להתמודד (איך נכון להגיב לה באופן אידאלי, וגם איך נכון להתמודד מולו כשהוא קשה איתה מידי).


הרבה פעמים כשאנחנו אומרים לה משהו, היא מגיבה בטון עצבני או מרימה קצת את הקול. לרוב המילים שהיא אומרת הן בסדר, אבל הטון עצבני או מזלזל (נגיד שאומרים לה שהיא יותר מידי זמן בפלאפון אז היא מרימה את הקול ועונה כזה 'בסדר' עצבני).


לבעלי זה מאוד מאוד מפריע כשהיא מדברת ככה. הוא כועס עליה ודורש ממנה לא להרים עליו את הקול.

אבל זה לא באמת עוזר ההערות שלו, בפועל היא ממשיכה עם זה, והוא כל פעם מתעצבן יותר (כי היא כבר 'היתה אמורה להבין' שככה לא מדברים להורים).

היום היא ענתה לו איזה 'בסדר' עצבני כזה (והוא היה עם עמוס בגלל דברים אחרים), והוא ממש כעס עליה וקרא לה בכינויים שממש לא אהבתי (נפלט לו מרוב כעס, זו ממש לא השפה שלו בדרך כלל).


אז קודם כל, אני אשמח לשמוע מאמהות מנוסות שעברו את הגיל הזה עם הילדות שלהן -

האם נכון להקפיד שלא ידברו ככה להורים? יש מקום לצפות שילדים בגיל ההתבגרות ילמדו לדבר תמיד בצורה מכבדת כלפי ההורים?

או שיש לנו פה עבודה להבין שלפעמים היא תדבר ככה, וזה חלק מהרגיל, ולהילחם בזה רק ירחיק אותה מאיתנו?


ואיך נכון להגיב מול בעלי כשהוא כועס עליה? (בעיני בצורה קשה ולא תואמת לסיטואציה. גם אם יש מקום להגיב, שגם על זה אני לא בטוחה - בעיני הוא מגזים בכעס שלו).

בעצםoo

הוא דורש ממנה יותר ממה שהוא דורש מעצמו

כי כשהוא עצבני הוא אומר כינויי גנאי

והיא לא יכולה לומר בסדר בטון שלא נראה לו


 

חסר הגיון לחלוטין

הרי הוא המבוגר והיא הילדה
 

באופן כללי אני לא מייחסת חשיבות לטון של מתבגרים

אחרי ההבנה שזה סגנון דיבור תואם גיל

וגם לא מייחסת חשיבות גדולה לתוכן כל עוד זה לא משהו חריג

וגם לא מחפשת כבוד מהילדים אלא קשר נעים וטוב


 

הכבוד מגיע לבד בלי שדורשים אותו

ע"י דוגמא אישית

אם מתנהלים בכבוד עם הילד הוא לומד להתנהל בכבוד


 

יש סיטואציות בין בעלי והילדים שאני מתערבת

משתדלת שזה לא יקרה לעיתים קרובות ושזה יהיה בצורה מועילה 

למעשה את צודקתאנונימית באהב"ה

ואני הרבה פעמים אומרת לו את זה כשהוא כועס עליה.

(וגם לא בטוחה שפועלת נכון בזה. כי להגיד לו ביקורת בפני הילדים זה גם לא הכי חינוכי, במיוחד כשאני בעצם מבטלת את מה שהוא אמר כרגע לילדה).

אין צורך להגיד לו מול כולםעל הנס

אפשר לדבר על זה ברגוע בהזדמנות אחרת אחד על אחד,בשום אופן לא מול הילדה,

גם אני לא מתייחסת לטון,אבל כמו שהייתי מדברת על זה עם בעלי בנחת ב4 עיניים גם איתה הייתי בהזמנות מדברת בארבע עניים,ואז יורדת מזה לחלוטין,

ונכון שככל שתדרשו כבוד זה פשוט לא יעזור אלא רק יחמיר את המצב.

כדאיooאחרונה

לדבר איתו בנפרד

לא בזמן אמת

לשקף לו שהדרישה שלו לא הגיונית ולבקש ממנו לא להתייחס לכל טון שלא נראה לו

ילדים מתבגריםתהילה 3>

זה דבר קצת מבלבל.

מצד אחד יש בהם משהו הודף, ולפעמים חצוף ומתריס, ומצד שני, לא פחות ואף יותר הם זקוקים לאהבה, לתחושה שהם רצויים, לקשר בריא

והקשר משנה צורה בגיל הזה וצריך להסתגל אליו מחדש ולהעביר אותו שלב.


לכן א:

פינוי המרחב הרגשי שלכם:

לדבר יחד או לעבד לבד את התסכול מההתנהלות שלה, ואצלך גם שלו.

כשמגיעים טעונים לסיטואציה די בקלות מגיעיל לשיח קשה ורחוק וחבל.

כשמגיעים נינוחים יותר, ניתח להעמיד גבול בצורה נינוחה.


לדוגמא; אני מבינה שזה קצת עצבן אותך, בבית שלנו לא מרימים קול/מדברים בחוסר כבוד להורים.


הרעיון הוא-

לתת שם להרגשה והכרה בתחושה שלה

להציב גבול- להגיד שזה לא מקובל עליכם

לעשות את זה באופן ענייני ובלי בעצמכם לדבר באופן לא מכבד.


בהחלט מאתגר וצריך ללמוד את זה.. בהצלחה


יש לך פה בעצם שתי שאלות:מתואמת

1. איך מתייחסים למתבגר שמדבר לא יפה.

2. איך מסבירים לבעל שצריך להגיב בצורה מותאמת ולא עצבנית.


אני מציעה שתשבו שניכם יחד ברגע של נחת, ותנסו *יחד* ליצור גישה מתאימה לגיל ההתבגרות שנכנס לפתחיכם. את יכולה בשיחה להוביל אותו בעדינות לכך ש"כמים הפנים לפנים", ושאם אתם תדברו בנחת, יכול להיות שגם המתבגרת תספוג את האווירה ותדבר בנחת. אבל גם אם לא - עדיין התפקיד שלכם כהורים הוא להראות לה איך מתנהגים ואיך מדברים בנחת.


בכל אופן, אנחנו לא עוברים בשתיקה רק כשמדובר בחוצפה ממש, מילים שלא אומרים להורים. על טון דיבור אנחנו יותר מחליקים, מקסימום אומרים: "לא נעים לנו לשמוע טון דיבור כזה, אולי תנסה לענות בנחת?"

(והאמת שגם אנחנו - בעיקר אני - לא תמיד מצליחים לדבר אליהם בנחת...)

לא יודעת את מי לשאול אז שואלת כאןכל היופי

הבת שלי בגיל ההתבגרות, כנראה על הרצף בתפקוד מאוד גבוה.

(לא מאובחנת רשמית עדיין כי התורים ארוכים מאוד)

סובלת מחרדה ספציפית (ועוד כמה חרדות נלוות בעצימות יותר נמוכה).

הייתה תקופה בטיפול רגשי כולל cbt שזה הטיפול הקלאסי לחרדות.

לא עזר בכלל למרות שהיא מאוד רצתה שינוי והמטפלת מקסימה.

הטיפול זלג לכל מיני נושאים אחרים, והיא גם מאוד נוטה לנבור שכלית בדברים אבל זה לא נוגע לרמת הרגש כמו אצל רוב בני האדם.

כלומר היא יכולה לנתח ולהסביר ולהבין אבל זה לא מזיז לרגש, זה מישור אחר לגמרי.

חשבתי על נוירופידבק, שזה כביכול עוקף את השכל ומאמן את המוח להתכוונן לגלי מוח אחר ופחות להיות בחרדה.

אחוזי ההצלחה הם 70-80 אחוז לפי מחקרים של כמה עשרות שנים, וזה ללא תרופות וזה נשמע לי כיוון טוב בשבילה.

הבעיה היא שמי שפניתי אליה אומרת שלפני שרואים שינוי צריך סביב ה10 מפגשים. וכדי שיהיה שינוי משמעותי צריך 30-40 מפגשים. ואולי היא מה20-30 אחוז שזה לא עוזר להם.

זו הוצאה מאוד משמעותית לפני שאני יכולה לדעת בכלל אם זה הכיוון.

אני מניחה שיש עוד אופציות אבל לא יודעת מה באמת יעזור.


מה הייתן עושות?

הייתי רצה מהר עם האבחוןעוד מעט פסח
עבר עריכה על ידי עוד מעט פסח בתאריך י"ג בכסלו תשפ"ו 20:57

אחרי האבחון תוכלי לקבל קצבה מבט''ל, שהיא מעל ל-3 אש''ח בחודש, ויהיה לך קל יותר להוציא עליה כספים...

חוץ מזה שבאבחון יעזרו לך לחשוב מה יכול להתאים לה.

אם תרצי המלצות למאבחנים פרטיים - מוזמנת בפרטי.

קודם כדאי לעשות אבחון נכוןמתיכון ועד מעון

ואז יהיה יותר קל למצוא את הטיפול המדויק עבורה

מצטרפת לקודמותיי - אחרי האבחון תוכלו להתאים להמתואמת

טיפול מדויק יותר, ואולי גם המאבחנים יוכלו להמליץ על סוג טיפול מתאים.

אם את מרגישה שהיא יכולה עוד "לסחוב" בלי טיפול, אז תחכו לאבחון בקופה. היתרון הוא שבדרך כלל הם גם מסדרים את העניין מול ביטוח לאומי, ואתם לא צריכים להתעקש על זה בעצמכם...

אבל אם את כן מרגישה שהיא חייבת כבר תמיכה, אז באמת כדאי ללכת לאבחון פרטי. זה לא זול בכלל-בכלל...

אני יכולה להמליץ לך על פסיכולוגית בירושלים שמאבחנת אוטיזם.

תודה לכןכל היופי

אז באמת זו גם המסקנה שהגענו אליה, לא לחכות לקופה אלא לחפש אבחון פרטי למרות שזו הוצאה.

אשמח להמלצות שלכן.


תודה

דינה זלזניק. אם לא תמצאי מספר ברשת אכתוב לך באישי.מתואמת
רק מדייקתמתיכון ועד מעון

אבחון אוטיזם במידה ואכן יש אבחנה דורש אבחון כפול-פסיכולוגי ורפואי.

ממליצה כמו @מתואמת להתחיל בפסיכולוגי

נכון.מתואמת
גם אם הולכים לפרטייראת גאולה
תדברי לפני כן עם המזכירות במרפאה, שיתנו לכם החזר כי אתם ממתינים כבר הרבה זמן.
תודה לכן, מחפשת מכון אבחוןכל היופי

כדי לקבל אבחון כפול כמו שהמליצה @מתיכון ועד מעון במקום אחד.

יש המלצה למישהי?

מעדיפה באזור השרון...

יש את המכון של ד''ר דיצה צחורמתיכון ועד מעון
נראה לי בבי''ח אסף הרופא שעושים שם אבחון כולל
אם אריאל רלוונטיעוד מעט פסח

אני יודעת שבמרכז התפתחות הילד שבאוניברסיטה עושים אבחון משולב.

ואמור להיות אפשרי דרך קופ''ח, או עם החזר.

שווה לברר.

וגם 'בית אחד'עוד מעט פסח
בכפר סבא מומלץ.
ממליצה לך לעבור על הרשימה הנ"לאנונימית בהו"ל

זה מתוך קבוצת הפייסבוק 'מרוצפות' של נשים על הרצף.

 

מאגר המאבחנים.ות המעודכן של מרוצפות - אוטיסטיות כותבות

 

אנחנו הלכנו מתוך הרשימה לפסיכולוגית ופסיכיאטר בנפרד, בחרנו רק לפי זמינות של תורים, ושניהם היו אנשי מקצוע מעולים ממש.

אני לא אמליץ לך ישירות עליהם בגלל שביקשת מקום שעושה גם וגם, אבל יש ברשימה גם מקומות כאלה.

התבלבלת בניק. לפורום הזה יש ניק אנונימי אחריעל מהדרום
זהב טהור שמת פהכל היופיאחרונה
תודה רבה לך!!
עזרה בטיפולים רגשיים מהקופהילד מתוק וטהור

יש לנו ילד עם קשיים רגשיים משמעותיים שהתפרצו בשנה וחצי האחרונות (ברמה שהוא מוגדר עם נכות 50% בבט"ל).

מזמן הומלץ לנו לפנות לטיפולים רגשיים, היינו בהמתנה דרך הקופה, היינו באבחון תקשורת דרך הקופה (זה לא תקשורת זה רגשי- הייתה המסקנה, אבל ההתנהלות בהחלט הייתה מזכירה בעיות תקשורת).

גם בתום האבחון נאמר לנו שיצרו איתנו קשר מהקופה והתפתחות הילד/בריאות הנפש לטיפולים רגשיים...

בינתיים אנחנו רק במעקב פסחכיאטרי בקופה, שזה יפה אך לא מספק... אין אף ספק שהילד זקוק להם, כולם הפנו אותו, אך אין מענה מהקופה.


בינתיים כמובן שלחנו לטיפולים שונים, והדרכת הורים פרטיים, והוצאנו סכומים גבוהים מאד....


נשמע לי ממש מוזר שאנחנו לא מקבלים מענה מהקופה, ואם אין להם תורות עבורנו, שנים, לפחות שיתנו לנו החזרים..

מישהי יודעת אם ניתן לקבל דבר כזה, ואיך?

הייתי מתחילהכל היופי

בישיבה מול המזכירה בקופה בניסיון להבין איך אפשר לקדם.

ואם היא לא יכולה לעזור ללכת לרופאת ילדים,להסביר לה את הדחיפות ושהיא תלחץ.

יש בקופות הרבה אופציות לטיפולים רגשייםמתחדשת111

באומנות

הידרותרפיה

ועוד..

אל תחכי שיצרו קשר. כדאי שתפנו לרופא המשפחה ותשלחו טפסים רלונטים

תיצרי קשר עם המזכירותאיזמרגד1אחרונה
של בריאות הנפש או התפתחות הילד, או גם וגם ותשאלי אותם... בדרך כלל הם יודעות איך אפשר לקבל החזרים. מניחה שזה תלוי בן כמה הילד ובאיזה קופה אתם.
גם אני בשאלות בת מצווהעוד מעט פסח

אשמח לעזרתכן בתכנון הלו'ז.

אנחנו רוצים לקיים אירוע אחד גם עם החברות וגם עם המשפחה, אבל שיהיה זמן בנפרד (מה שאני חושבת עליו כרגע זה שהחברות יגיעו מוקדם יוצאו מוקדם).


אשמח שתעזור לי לחשוב באיזה סדר לנהל את האירוע, כמה זמן בערך דברים לוקחים ומתי להזמין את החברות ולמתי המשפחה.

בתוכנית-

-יצירה (שאמורה להיות לחברות + אופציה לבני משפחה שרוצים)

- ריקודים (אפשר רק לבנות, דווקא יהיה לי יותר נוח מבחינת צניעות)

- טקס ברכות (שהילדה רוצה שהחברות *לא* יהיו בו)

- וכמובן אוכל, שעוד לא ברור לי כמה מנות יהיו ומתי.


הבנות יגיעו בזמן שנגיד (מגיעות מקרוב, רובן ברגל), המשפחה תגיע לאט לאט לאורך שעה בערך...


איך הייתן בונות את האירוע?

מנסה לחשובמתיכון ועד מעון

אולי להתחיל עם יצירה והרקדה לבנות ואז אוכל לכולם, שבזמן האוכל המשפחה מגיעה ואז החברות הולכות ונשארת המשפחה לברכות.

נשמע הגיוני?

זהו, שאני לא כל כך יודעתעוד מעט פסח

בגלל שהמשפחה תבוא ב'טפטופים', זה לא כל כך מסתדר לי עם האוכל המרכזי (באירוע רגיל עושים סוג של קבלת פנים בשביל זה. למשוך את הזמן עד שכולם מגיעים).

חשבתי אולי לעשות-

אוכל לבנות

הרקדה

יצירה - ואז בנות שסיימו הולכות הביתה, ומשפחה שרוצים באים מוקדם להשתתף

מנה ראשונה למשפחה

ברכות

מנה שנייה למשפחה


אולי זה גם יצא לי יותר זול, כי לבנות אפשר להביא דברים זולים, ולמשפחה אוכל ברמה יותר גבוהה.


אבל אין לי מושג איך זה יעבוד, ואיך לתכנן את הלו''ז.

באירועים שאני הייתימתיכון ועד מעון
משותפים לחברות ומשפחה אז החברות הגיעו לפני ליצירה אבל כל היתר היה משותף, אז נשמע לי שיותר נכון או להפריד לגמרי או לעשות ביחד אחרת זה ממש בלאגן (בעיני)
בטוח לא שווה להפריד?שלומית.
לא חושבת שזה יעלה ככ את העלות או את הכאב ראש... ממה שאני ראיתי אירועים נפרדים לחברות ומשפחה יותר מוצלחים לכל הצדדים 
שאלה טובהעוד מעט פסח

מעניין כמה זה באמת עוד כאב ראש.

בעלות זה בטוח מוסיף, כי זה לשכור אולם פעמיים.

ואיפור, ושיער לילדה...

לחברות בטוח צריך אולם?שלומית.

אולי יש לכם מקום בבית? אולי אולם בבי"ס? לפעמים יש עוד פתרונות חוץ מאולם ממש.

מודה שאצלינו לא מתאפרים לבת מצוה ( הן קטנות!) והשיער זו לא הוצאה משמעותית אבל כנראה מקובל אחרת אצלכם...

אם במקרה אתם בירושלים יש לי המלצה למישהי אלופה וזולה לתסרוקת (לא עושה איפור)

לי אישית נשמע שלעשות אירוע ארוך ומתגלגל זה המון כאב ראש ויותר קשה לדייק את הצרכים 

התכוונתי איפור ליעוד מעט פסח

ושיער לילדה.

קצת קשה לי לדמיין את המצב של אירוע לחברות בלבד, אבל אולי באמת כדאי לשקול את זה ברצינות.

לחברות זה לא "אירוע אירוע"שלומית.

אלא יותר בסגנון "ערב כיתה" ארוחה טעימה שמתאימה לבנות בגילן, יצירה, ריקודים, ואיזה משחק של ברכות לכלת השמחה.

הכי כיפי ומותאם

מה שעולה ליבורות המים

יצירה

אוכל וריקודים לחברות


ואס ארוע משפחה-

אוכל למשפחה

ברכות

ריקודים למשפחה

למה בעצם את רוצה להפריד?אר

אפשר להוביף יצירה או סדנא לחברות לפני שכולם מגיעים

אם חשוב לכם

אבל בדרכ החבאות נשארות עם המשפחה

לדרשה ברכות וריקודים

בסוף הן עושות שמח ..

שתי סיבות-עוד מעט פסח

1. היחס הוא בערך חצי/חצי. חברות עושות שמח אבל גם באלגן, וזה פחות מתאים לאופי של חלק מהמשפחה.

2. הילדה ממש ממש לא רוצה לומר דרשה בפני החברות. ומתפדחת ממש גם שישמעו את הברכות של הסבתות ושלנו ההורים. מבחינתה, היא מעדיפה שלא תהיה בת מצווה ולא לדבר בפניהן.

האמת שאני ממש מבינה את הבת שלךעל הנס

אני גם הייתי מעדיפה שלא יהיה ארוע מאשר לדרוש לפני החברות שלי.

אצל אחת הבנות שלי עשיתי בוקר על על חשבון בית הספר בשיתוף עם המורה,ארוחת בוקר יצירה פעילות שהמורה הכינה,ריקודים בסוף,הבנות יצאו מרוצות עד השמיים,

ולמשפחה עשינו משהו כמו ערב סופגניות בחנוכה.

לא מאד רשמי,יצא ממש מוצלח,


רעיון נוסף,לעשות שני ארועים באותו יום צהריים חברות ואז בערב משפחה זה יכול להתיש מאד לכן ממש חשוב לתכנן הכל בצורה נכונה.


לא חייבים לדרוש בכלל....יעל מהדרום

לק"י


אם זה השיקול המרכזי.

אם יש עוד סיבות, אז אולי באמת עדיף להפריד.


עוד אין לי ניסיון בנושא, אז אין לי כ"כ איך לעזור.

ומזל טוב!!

מוסיפה עוד אפשרות לחלוקת האירועים:מתואמת

כשאני חגגתי בת מצווה - לחברות עשיתי טיול/סיור עם עוד חברה. ריקודים לא היו, אבל זה התאים לי מאוד... וגם דרשה לא הייתה.

למשפחה עשינו אירוע בחצר, ואמרתי דרשה - אבל דרשה בחרוזים בליווי מצגת תמונות, אז זה היה קליל יותר. (אולי זה משהו שיתאים לבת שלך גם מול החברות?)

עונה לשלושתכן יחדעוד מעט פסח

לנו חשוב המעמד של הדרשה, דווקא בגלל שזו ילדה עם פחד במה, ואנחנו מאמינים שיעשה לה טוב להתמודד עם הפחד וכן לדבר, בסביבה מאוד תומכת ומחזקת.

מצד שני, אני לא רוצה לדחוק אותה מדי, וגם פחות בטוחה שהחברות יפרגנו, ולכן יהיה טוב בעיניי שהיא כן תאמר דרשה, אבל רק למשפחה.


אהבתי ממש את הרעיון של לשלב מצגת שתקל עליה. תודה!!

בהצלחה!!יעל מהדרום
רק הערה קטנה לגבי הדרשהעל הנס

אני עם פחד קהל וההורים שלי דרשו ממני לדרוש לא רק שזה לא עזר גם הבת מצוה שלי זכורה כדבר שלילי בעבורי,רק בגלל הדרשה הזו,

בסוף אתם ההורים ומחליטים.

אבל את הבת שלי ממש זרמתי איתה

תודה ששיתפתעוד מעט פסח
אקח לתשומת ליבי שתהיה לה חוויה טובה.
היא מבינה את הרעיון הזה?מתואמת

של הצורך להתמודד בדווקא עם הפחד?

כי אם זה לא בא ממנה - לא נראה לי שזה יעזור, אלא רק יגביר לה את הפחד...

בכל אופן, מעניין שדווקא המשפחה המורחבת היא סביבה תומכת ולא החברות זה אומר שיש לכם אווירה טובה במשפחה!

בגדול, היא מבינהעוד מעט פסח

היא עדיין מאוד מפחדת, אבל יודעת שמול המשפחה זה יעבור בטוב ולכן מוכנה להתאמץ לעשות את זה.

מול חברות לא מוכנה ויהי מה.

וכן, ב''ה זכינו במשפחות מפרגנות שירימו לה לא משנה מה יהיה (והיא יודעת את זה).

אז נשמע שזה באמת יעשה לה טובמתואמתאחרונה
רק שימו לב גם בזמן אמת שהיא מצליחה לזרום עם זה באמת ולא נסגרת ברגע האחרון...
אוכל למתבגריםרק טוב!

מחפשת רעיונות לאוכל שנוער אוהבים. לילדים שמחפשים כל הזמן מה לאכול... לאו דווקא שיא הבריאות... (מושקע או מהיר הכנה)

דברים מסוג:

פיצה

פלאפל

שניצל פירה/ציפס

קוסקוס עם מרק

פריקסה


תנו עוד רעיונות

בעיקר לארוחות ערב. אבל גם לדברים שאפשר לקחת לארוחת צהריים ללימודים (עדיף בלי מיקרוגל)

חזה עוף צלוי, קבב, המבורגרשופטים

בוריקיטס ביתיים

בורקס פיצה

פסטה/תפוחי אדמה מוקרמים

כמה רעיונות:שדמות בחולות

אורז

פתיתים

פסטה בולונז

פסטה עגבניות

פרגיות

שיפודי חזה עו

כנפיים קריספיות

סלמון בתנור

קציצות טונה מטוגנות

מלאווח עם ביצה ורסק

טורטיות ממולאות השר/ גבינות/ חביתה

חביתות עם תוספות

בוריקה

 

אצלי אוהביםכל היופי

מה שמשביע.

שזה אומר הרבה בשרי מבושל ולא ארוחות ערב קלות.

(ומתאים גם לצהריים כמובן)

עם עדיפות ללא עצמות...

שניצלים, פרגיות, קציצות עם או בלי רוטב, בקר בבישול ארוך (אם נשאר משבת), בורקס בשר, פאי רועים וכד'.

מניחה שיהיו מתבגרים שיזרמו גם על כרעיים ואז מאוד קל להכין בתנור עם אורז או תפו"א.

וכמובן פחמימות וירקות כמו פתיתים, פסטה, אורז עם ירקות, תפוחי אדמה ברוטב, אנטיפסטי, סלט כרוב, ירקות חתוכים.


אם לא מתחשק לי או שאין בבית בשרי, אני מכינה קציצות טונה כשבא לי להשקיע, או תבשיל מהיר ומשביע של טונה, חצילים, פלפלים, עגבניות או כל ירק אחר שיש בבית ומתאים. מתייחסת לטונה כמו כל דג מבחינת תבלינים וכו' (תחשבי למשל על חריימה או דג מרוקאי עם טונה)

גם שקשוקה הולך טוב, עם אורז, פתיתים או קוסקוס.


הדגש הוא על כמויות ולא על אוכל הכי מושקע.

נגיד מלוואח פחות יהיה, כי יותר קשה לשחק עם הכמויות וזה הכנה אחד אחד (אני משווה להכנה של סיר אורז נגיד)

שלא לדבר על עניין הבריאות.

ועוד משהוכל היופיאחרונה
מי שפחות מתחבר לבשרי ובעיקר בנות, יזרמו יותר על חלבי כמו פשטידות, לזניה, פנקייקים, פסטה ברוטב שמנת וכו'
איך את נוהגת בנוגע לצורך של המתבגרותמתחדשת111

לקנות "שטויות"?

אסביר. ביתי לומדת באולפנא אקסטרנית. היא כמעט מידי יום שואלת אם תוכל לקנות ממתק/ מעדן/ גלידה וכו.. כמובן כל זה בנוסף לאוכל שהיא מביאה מהבית

לרוב אני מסכימה. אבל מרגיש לי שזה מוגזם.. וגם מאוד לא בריא

מנגד כמתבגרת יש צורך גם בזה, ורעב- כמעט תמידי וזה מה שזמין להן (מהשמיני וכו..)

מצד שני לפעמים זה איזשהי הסחפות חברתית. אבל גם לזה לא בטוח שנכון לסרב כדי שלא תרגיש "אווט"

איך אתן נוהגות?


אין לי בנות בגיל הזהלפניו ברננה!

וגם לא בנים..

הגדול שלי בן 8

אבל בפשטות הייתי נותנת לה תקציב חודשי (מה שנקרא דמי כיס..) לשטויות כאלה שתתנהל איתו בעצמה. זה יכול להיות חינוך טוב לכלכלה. ולדבר איתה על תזונה נכונה. שלא תוציא את כל הסכום על שטויות של אוכל אלא שתקנה לעצמה פה ושם גם תכשיט מטופטן או דברים אחרים שהיא *רוצה*.


באופן כללי בעיני הורים אחראים לתת לילד את כל מה שהוא *צריך* ויכולים לפרגן גם במה שהוא *רוצה* אבל פה יש להם גם אפשרות להתחיל לחנך אותו להתנהלות כלכלית נכונה.

השאלה היאמתחדשת111
האם להתנות את דמי הכיס במשהו? כי אם לא יוצא שזה בעצם הכסף שלנו כהורים. ובאופן הזה לא בטוח שיהיה חשוב לה לשמור ולהתנהל איתו נכון..
אנחנו נותנים לשני הגדולים (ביסודי) דמי כיס שבועייםיעל מהדרום

לק"י


אני כן אומרת להם (וגם לקטנים, שיש להם כסף מדמי פורים וכדומה), שגם אם זה הכסף שלהם, לא כדאי לקנות הרבה ממתקים.


אצלינו הם קטנים יותר, אז זה שונה. אבל בעיקרון פעם בשבוע אני הולכת איתם לקנות ממתק. ובעלי גם לפעמים לוקח פעם בשבוע.

בגיל גדול יותר הייתי משחררת כנראה. אבל כן מדברת על זה שלא כדאי וזה לא בריא לאכול יותר מידי שטויות (יש לנו בבית חטיפים ושוקולדים, ואני אומרת להם את זה. שלא יגזימו).

אישית חושבת שלא צריךלפניו ברננה!

כי היא יודעת שיש לה תקציב מוגבל.

והתקציב הוא כי זיהית אצלה *צורך* בכסף ל*רצונות*.

אז את נותנת לה מענה על הצורך. כמובן שאת גם יכולה לעודד אותה לעשות בייביסיטר כדי שיהיה לה יותר כסף לרצונות שלה.

אבל בסופו ש דבר האינטרס פה הוא לתת לה להוציא בתבונה. ואת ז היא תלמד ע"י ניהול התקציב הקטן שתתנו לה. ובחודששיגמר לה הכסף אחרי שבועיים היא תבין שפשוט אין עוד..

 

כמובן בשיח נכון שמלווה את התהליך 

מקסיםמתחדשת111
בעיני לאפלספנית

בעזהי"ת

 

זה לא כסף שהוא צ'ופר מבחינתי אלא צורך, וצורך אני נותנת לילדים שלי- כמו שאני נותנת להן אוכל, בית ובגדים ללא תמורה. וכמו שאני לא אגיד לבת שלי 'היום לא סידרת את החדר אז אין ארוחת ערב', אני לא אגיד לה 'לא עזרת אז לא תקבלי דמי כיס'. 

 

כן להגדיר מה הסכום שהוא צורך ולא אקסטרה.. אני כן חושבת שהיכולת לקנות מידי פעם פינוקים פה ושם בשליטה של המתבגרת זה צורך.

אניoo

מעודדת תזונה נכונה גם כשקונים משהו טעים (נניח להעדיף יוגורט מפנק)


כשהילדים היו ביסודי נתתי כסף מדי פעם כשהיו מבקשים

ילד אחד היה מבקש הרבה

לפעמים הייתי מפנה אותו לקחת חטיף מהארון ולא לקנות


כשהם יצאו לישיבות נתתי להם לנהל לבד את התקציב

כשהם הבינו את המשמעות של ניהול כלכלי ע"י כרטיס אשראי/ מזומן

הם גם למדו פחות לבזבז

הכסף היה שלהם?מתחדשת111

כתלות בעבודה/ משו אחר?

לא שלהםoo
אבל דברנו על תקציב הגיוני לשבוע/ חודש והם עמדו בתקציב
אני נותנת...חרות

לא יודעת אם זה טוב או לא...

כן מנסה להגיד לה לקנות אוכל, ולא כל יום ממתק... אלא מידי פעם.

אבל לא יודעת כמה מתוך זה עובד.

לא יודעת אם אני נוהגת נכון, ככה מרגיש לי...

אני נותנת סכום מוגדר פעם בפרק זמן קבועמתיכון ועד מעון

והם יודעים בדיוק מתי וכמה יקבלו, זה לא מותנה בשום דבר ובכסף הזה אני לא מתערבת במה הם קונים.

מעבר לזה משתדלת שבבית יהיה שפע של אוכל וגם של שטויות אבל דברים ביתיים כמו עוגות עוגיות ממתקים ביתיים שלפחות יהיה אפשר לנשנש דברים פחות גרועים 

אהבתי את הרעיוןמתחדשת111
היא קונה מהכסף שלהרוני 1234
היא עושה הרבה בייביסיטר אז יש לה כסף ויש לה חשבון פייבוקס יאנג שדרכו היא קונה.
ולפני שהיה לה כסף משלה, נתת לה?מתחדשת111
לא כל כך…רוני 1234
רק לעתים רחוקות.


היא עושה בייביסיטר מגיל מאד צעיר וגם יש לה כסף ממתנות וחגים.

לפעמים קונה אם זה לא מוגזם, אבל יש דמי כיסאור123456
של 100 שקל לשטויות כאלה ואז היא חושבת פעמיים אם היא באמת רוצה 
וואו זה המון..מתחדשת111
לחודש? זה יפה, אבל לא ככ המוןפלספנית

בעזהי"ת

 

מספיק שהן יוצאות פעם בחודש לאוכל שהוא יותר מפיצה וזה כבר רוב התקציב. 

 

הבת שלי עוד לא לגמרי בגיל (הגדולה בכיתה ו'), נתנו להן עשרה שקלים לחודש מתחילת כיתה א' אבל מודה שאנחנו לא ממש עומדים בזה כי לא זוכרים וגם להן אין ממש צורך בזה אז דיי הפסקנו, כשהן מבקשות הן מקבלות וזה עוד סכומים מזעריים אז זה סבבה לנו (נניח שני שקלים לקנות ממתק במכולת אחת לחודש, נו שויין). 

עכשיו למשל יש חודש ארגון ויש קיוסק בסניף, נתנו לכל אחת מהגדולות (ד' וו') 20 שקלים לכל החודש בתחילת החודש ולבחירתן מה לעשות עם זה ואיך לחלק. 

 

אני כן רואה שחברות של הגדולה מתחילות לרצות וכשהיא תגיע, בטח נתחיל מ50 בכיתה ז' אבל יש לה חברות שמקבלות הרבה יותר.. 

וואי, מוזר לי השרשורעוד מעט פסח

אצלי אני לא מביאה להן שקל לשטויות.

הבנות שלי עובדות, מרוויחות יפה, ומוזמנות להשתמש בכסף כראות עיניהן. אחת באמת קונה איתו מדי פעם גומי וכאלה- אבל זה נדיר למדי.

ויש בבית יש אוכל בשפע, וגם פינוקים שאפשר לקחת לאולפנא (ונקנו בזול בסופר/ב'משנת', ולא במחירים של השמיני...). אז למה שאביא להן כסף נוסף?


כשהגדול שלי למד בישיבה ולא היה מסוגל לאכול את האוכל של חדר האוכל, כן הייתי מציידת אותו בסכום קבוע מראש כל יום, שהיה אמור להספיק לאוכל- והוא יכל לבחור מה לאכול ואיך להשתמש בכסף- כי הישיבה היתה צמודה למרכז מסחרי.

אבל שוב, זה היה כסף לארוחת צהריים. לא ל'שטויות'. 

הבת שלי עוד לא בגיל שיכולה לעבודמתחדשת111

ובאולפנה יש את השמיני- שמוכרות כל מיני מתוקים. וגם חנות קרובה ולפעמים היא רוצה להתפנק. לא רואה בזה בעיה כשזה במידה. כילדה אני זוכרת שלא היה לי כסף מהבית וההורים סמכו על מה שאקבל באולפנא, והייתי ממש מרגישה קושי לראות חברות נהנות לקנות דברים בין הארוחות גם אם זה נחשב שטויות ולי לא היתה היכולות.

ובכלל כמתבגרת זכורה לי תחושת הרעב הגדולה..


כנראה אנחנו חיות בחברה שונה מאודעוד מעט פסח
לבת ה-11 שלי כבר יש חסכון של מאות שקלים מעבודה כבייביסיטרית.
מעולהמתחדשת111

אני לא מסכימה לה להכנס לבתים בגיל הזה..

גרים בעיר.

מבינה שאתם בישוב ולכן השוני

לפעמיםתהילה 3>

דווקא בתיכון, כשהלימודים עמוסים יותר, ובטח אם יש פנימיה הדרכה וכו יש פחות זמן לעבוד מבכיתה ו'.

לפחות אצלנו זה ככה

זה גילתהילה 3>

שכבר אפשר לעבוד בו, ומצד שני באמת ההוצאות גדולות.

בעיני 2 כיוונים:

1. מדי פעם לפנק באיזה שטר באהבה אבל לא כל יום..

2. לתת דמי כיס שמבחינתכם כוללים גם אופציה לקניות האלה, וככה היא תחשב בעצמה מה איך וכמה.

אישית כן מתחברת לאופציה א' שמאפשרת ככה לפנק בכיף כשמתאים, מצד שני יש צדדים לכאן ולכאן..

מוסיפהתהילה 3>
נזכרת שיש מצבים שבהם זה ממש האוכל בהגדרה ולכן נותנת סכום קבוע כל בקר לקנות אוכל לא מדי תעשייתי ודי מוגדר פלוס פינוק. אבל זה מצב קצה יחסית, וגם גיל צעיר יותר. 
כתבת מאוד יפהמתחדשת111
תודה יקרה❤️תהילה 3>אחרונה
מחפשת שדכן או שדכנית טוביםמתחדשת111

עבור אחותי.

לא דתיה

אבל מחוברת ועושה דברים חלקית.

אשמח להצעות

טיפול ב"טיק" לילדהפלפלונת

לבת שלי בגיל 6 יש "טיק" ואני מנסה להוציא אותה מזה.

הטיק זה שנוגעת באף וזה לא נעים וכבר איזה שנתיים לא עבר.


חשבתי אולי לק או מדבקת לק יעזרו, אבל זה קצת יקר ולא ידעתי אם לא מזיק לציפורניים (לא מבינה בזה בכלל) ואם יועיל בכלל. או איזה משחק לאצבע. אשמח לעיצות.


עד כמה שאני מבינה, הערות לא עוזרותיעל מהדרום
לק"י


אולי הפוך....

אכן ראיתי שזה לא מועיל. מה כן יכול לעזור?פלפלונת
נראה לי שנוירולוג הוא הכתובתיעל מהדרום
אני לא ממש מבינה בזההשם שלי

נראה לי מה שאפשר לעשות,

זה לנסות להחליף את הטריק, למשהו אחר שפחות מפריע.

לא יודעת איך עושים את זה.

אפשר לפנות לנוירולוג.

ננסה נוירולוג בע"ה. אם יש עוד עיצות, אשמח.פלפלונת
את יכולה לפרט מה הטיק? כי לא בדיוק הבנתיקופצת רגע

איך מדבקות על הציפורניים יעזרו לנגיעות באף?


נראה לי שיש הבדל בין הרגלים לא טובים (כמו חיטוט באף, כסיסת ציפורניים, גרוד גלדים וכדו') ובין טיקים ממש שהם הרבה פעמים נראים כתנועות לא נשלטות כל כך כמו מצמוצים בעיניים, העוויות מוזרות בפרצוף, תנועות חוזרות.


למה את מתכוונת?

כי אני חושבת שהטיפול שונה.

בהרגלים לא טובים ( כמו חיטוט באף), אפשר להסביר לילד את החסרונות של ההרגל( עושה פצעים בתוך האף ואז עוד יומיים מגרד, לא נעים להסתכל על זה וכו') ולהציע התנהגות חלופית או מקובלת חברתית( ללכת לכיור לקנח ולשטוף, להעסיק את האצבעות במשהו אחר כששמים לב).

אבל לגבי טיקים זה לא יעבוד, יש לי ילד שהיו לו תקופות של טיקים מתחלפים, לדעתי אצלו קשור לחרדה, אחר כך גם אובחן על הרצף אולי קשור. כאן שיחה ישירה לא תעזור והכי טוב להתעלם, ולנסות  להפחית חרדה ולעזור להרגע באופן כללי בלי קשר ישיר לטיק. ואולי באמת ללכת לנוירולוג להתייעץ...

אצלי הבן הנ"ל הצליח להפסיק או להפחית מאוד הרגלים לא טובים כשהבין את החסרונות שלהם והייתה לו מוטיבציה עצמית להפסיק. אבל טיקים לרוב עוברים מעצמם אצלנו אחרי תקופה... 

תודה על ההסבר והפירוט. אז אצלה זה הרגל.פלפלונת
הזמנתי כמה משחקים לידיים, מקווה שיעזור.
קודם כל - להתעלםחוזרתאחרונה

ככל שמתייחסים לזה יותר - זה יחמיר

אח''כ - בירור נוירולוגי

אם לא עוזר - פסיכולוגי / פסיכיאטרי

אולי יעניין אותך