יום אחריו הגענו למקום של אסון המסוקים..מראש לא הקשבתי לשיר ולמדריך,לא קראתי את השמות והמכתבים אבל הספיק לי לראות כומתה אחת כדי להתחיל לקלוט..
והיום הפיגוע הזה באריאל..
הכל צף ביחד הזמן ככ קצר..והחברות לא באמת מבינות למה 10 דק אחרי שיצאנו אני עם פרצוף כזה
איך אני אמורה לשמוח ולשיר במסלולים שככ אנשים נרצחו במקום שאני דורכת עליו?
אוף זה קשוח ממש
