הקטן שלנו חולה, הפה והגפיים.
אתמול עדענו שהילד שבגן לא מרגיש טוב.
הגעתי, הוא באמת היה נראה לא טוב. בבית מדדתי חום ולא היה לו, היה פצע קטן ליד הפה והבאתי נורופן בכל אופן.
תוך חצי שעה בערך הילד חזר לעצמו לחלוטין. גם בלילה לא עלה חום.
ואז הגענו לדיון הקבוע. אני חושבת שהוא צריך להישאר בבית כי אלו ההנחיות
בעלי אומר לשלוח כי הוא לא באמת חולה.
בגדול, כבר מזמן החלטתי שאני לא מתווכחת איתו. אלא אם הילד עם חום או סובל (בזה אנחנו מסכימים בכל אופן), אנחנו אף פעם לא מסכימים בזה, ואין לי טעם להתווכח.
אז הגענו לגן, והצוות נזף בי. ת'כלס, צודקים. היה לי ממש לא נעים, שאלתי אם לקחת הביתה. היא אמרה שלא, אבל שאהיה איתם בקשק במהלך היום.
וזה מתסכללל אותי!
כי זה גם מצטרף לזה שבגלל שהקטן חולה, הוא לא ישן בלילה. ובעלי טוען שאם הבאנו משכך כאבים ומנסים להרגיע אותו והוא לא נרגע, אז שפשוט יבכה ואין לנו מה לעשות. ואני ממש חא מוכנה לזה, אז הולכת לישון לידו, לא ישנה, ואז בבוקר בעלי אפילו לא מעריך את זה. פשוט חושב שזה מיותר.
וזה מתסכל, ומעצבן. ואני שונאת לריב, אבל אולי לפעמים אין ברירה. לא נעים המקום מול הצוות של הגן, בסוף אני זו שפוגשת אותם רוב הזמן.
האבחנה לא משנה