שואלת פה, כי יש כאן מנוסות עם גילאים גדולים יותר
הקדמה: הערב ישבתי עם איזשהו ספר התפתחות אישית שבסופו היה נספח עם שאלון כלשהו. אחת מהשאלות היתה "תכונות שהכי חשובות לך בבן זוג" הבת שלי שהתיישבה לידי שאלה אותי מה בחרתי מבין 4 האופציות, כשעניתי לה היא אמרה שלה נראה משהו אחר. הסברתי לה שזה בסדר שהיא חושבת אחרת אבל גם את ההגיון שמאחורי הבחירה שלי, למשל אדם שהוא כיפי /מעניין/ חזק אבל הוא לא נוהג באמינות ובכבוד... אז היא אמרה אבל "אבא לא כזה, אבא יש לו הכל".
עניתי לה שנכון וזה שאלון כללי
ועכשיו לעניין המטריד-
מיד אחרי זה היא שאלה "את שמחה שהתחתנת עם אבא? כן או לא.."
היה לי קשה לענות באותה שנייה
(מי שלא קראה אותי- כרגע בהליך גירושין....
חיי זוגיות לא תקינים ולא קיימים כבר המון זמן
מה שכן, כלפי חוץ ומול הילדים אין צעקות/ ריבים/ חוסר כבוד)
אמרתי לה שהתשובה היא לא במילה אחת ולכן אני חושבת בשביל לענות, בינתיים כדי להסיח את הדעת צחקתי ואמרתי לה אם תשאלי גם את אבא את השאלה, אני אענה לך
היא הרהרה שניה ואמרה שהיא לא תשאל אותו וזהו.
מרגישה שעשיתי טעות כשאמרתי לה לשאול אפילו שזה היה בצחוק (אם כי כנראה ממקום בתוכי שרוצה להרגיש אהוב)
וגם כי זו היתה הזדמנות לדבר ולפתוח קצת את הנושא, לתווך לה, להרגיע, כי ברור לי שהיא רואה ומרגישה את המצב.. ועד עכשיו לא דיברנו בגלוי עם הילדים כדי לא להעמיס עליהם, כל עוד הדברים לא סגורים בינינו עד הסוף.
איך לדבר איתה על זה? יש טעם לפתוח ולענות לה מחר על השאלה?
אני בכל מקרה רוצה להתייעץ עם גורם מקצועי, ברור לי שהם יהיו זקוקים לתמיכה
השאלה מה בינתיים?
הקדמה: הערב ישבתי עם איזשהו ספר התפתחות אישית שבסופו היה נספח עם שאלון כלשהו. אחת מהשאלות היתה "תכונות שהכי חשובות לך בבן זוג" הבת שלי שהתיישבה לידי שאלה אותי מה בחרתי מבין 4 האופציות, כשעניתי לה היא אמרה שלה נראה משהו אחר. הסברתי לה שזה בסדר שהיא חושבת אחרת אבל גם את ההגיון שמאחורי הבחירה שלי, למשל אדם שהוא כיפי /מעניין/ חזק אבל הוא לא נוהג באמינות ובכבוד... אז היא אמרה אבל "אבא לא כזה, אבא יש לו הכל".
עניתי לה שנכון וזה שאלון כללי
ועכשיו לעניין המטריד-
מיד אחרי זה היא שאלה "את שמחה שהתחתנת עם אבא? כן או לא.."
היה לי קשה לענות באותה שנייה
(מי שלא קראה אותי- כרגע בהליך גירושין....
חיי זוגיות לא תקינים ולא קיימים כבר המון זמן
מה שכן, כלפי חוץ ומול הילדים אין צעקות/ ריבים/ חוסר כבוד)
אמרתי לה שהתשובה היא לא במילה אחת ולכן אני חושבת בשביל לענות, בינתיים כדי להסיח את הדעת צחקתי ואמרתי לה אם תשאלי גם את אבא את השאלה, אני אענה לך
היא הרהרה שניה ואמרה שהיא לא תשאל אותו וזהו.
מרגישה שעשיתי טעות כשאמרתי לה לשאול אפילו שזה היה בצחוק (אם כי כנראה ממקום בתוכי שרוצה להרגיש אהוב)
וגם כי זו היתה הזדמנות לדבר ולפתוח קצת את הנושא, לתווך לה, להרגיע, כי ברור לי שהיא רואה ומרגישה את המצב.. ועד עכשיו לא דיברנו בגלוי עם הילדים כדי לא להעמיס עליהם, כל עוד הדברים לא סגורים בינינו עד הסוף.
איך לדבר איתה על זה? יש טעם לפתוח ולענות לה מחר על השאלה?
אני בכל מקרה רוצה להתייעץ עם גורם מקצועי, ברור לי שהם יהיו זקוקים לתמיכה
השאלה מה בינתיים?
