אני לא רוצה לומר דברים נחרצים למרות ששמעתי מאנשי מקצוע דברים לכאן ולכאן כי אני ממש לא אשת מקצוע כדי שאוכל לבקר את השיטות השונות...
לדעתי צריך לקבל כהנחת יסוד שלכל החלטה (גם נכונה ומוצדקת) יש מחיר (כלשהו) שצריך להביא בחשבון ולנסות להתמודד איתה באמצעים נוספים.
ממה שכתבת, ובלי להכיר, נשמע לי
א. שאם הוא לא רכש עדיין קריאה וכתיבה שוטפת, זה מאוד יכול להסביר את הריחוף, כי בעצם הכל תלוי בהקשבה שלו ואין לו במה להיאחז בשיעור (אם המורה למשל כותב על הלוח תוך כדי, או שיש דף עבודה מלווה) לכן הייתי מתחילה בזה - בשיעורים של אחד על אחד, הוראה מתקנת/ חמוטל שהינו או כל דרך אחרת שיכולה לעזור לו קודם כל שלא יהיו לו פערים עם הכיתה. גם בהפרעת קשב קשה, אחד הדברים שמסייעים *פיזיולוגית* למוח לתפקד במלוא עוזו היא המוטיבציה והעניין, וחלק ממה שמאפשר להתעניין ולרצות ללמוד משהו - זה שחווים בו חווית הצלחה (רופא מומחה בתחום הסביר לי - פידבק חיובי מיידי סולל דרך במוח לפעילות מסוימת, לכן גם ילדים עם הפרעת קשב לפעמים אובר מרוכזים בתחום העניין הספציפי שלהם). ולכן הפער הזה הרבה יותר קריטי מאשר תוספת ריכוז בשיעורים בכיתה ע"י ריטלין - לדעתי הענייה...
ב. שווה לנסות תוספת אומגה 3, תזונה מאוזנת, מיעוט מסכים למינימום, שעות שינה מספיקות, אור שמש ביום והתעמלות. אלה הוכחו בצורה מדעית כמסייעים לריכוז.
שינה והתעמלות בבוקר- משפיעים בצורה מיידית, לא צריך "למלא מאגרים". יכולה להפנות אותך לרופאים שכתבו על זה. הייתי מתחילה מזה.
ג. אם בכל זאת אתם חושבים שצריך לסייע לו בוויסות של הריכוז והרגשות ושהוא זקוק לזה כדי לחוות חוויות הצלחה בלימודים, ולקדם את המצב החברתי שלו, אפשר ללכת לאיבחון בקופת החולים. אם הוא יאובחן עם הפרעת קשב, חוץ מריטלין אפשר גם לקבל מקופת החולים טיפול שנקרא קוג-פן (ראשי תיבות של קוגניציה תפקודית) שזה ריפוי בעיסוק שממוקד בשיפור התפקודים לאדם עם הפרעת קשב. גם הוא הוכח כעוזר בבנייה של אסטרטגיות לוויסות הקשב אצל ילדים (ולכן גם ממומן ע"י קופ"ח).
נ"ב
לא כתבתי שום דבר חד משמעי נגד, כי אני מכירה מבוגרים וילדים שריטלין הציל אותם ממש, אפילו כשהוא היה רק לתקופה קצרה- כדי להכיר את היכולות החבויות שלהם.
מנגד,
אני חושבת שלרוב לא מנסים ומתמידים דברים אחרים שיכולים לסייע מאוד (וגם משפרים את יעילות הריטלין אגב. ריטלין בלי שעות שינה למשל יכול להיות מציק נורא, עייפים והגוף כאילו מוכרח להיות עירני).
וצריך לזכור שזה לא סוכריות, זה דורש מעקב קבוע אצל רופא (חשוב, אחרת היעילות ותופעות הלוואי לא תמיד מתאימות, צריך להקפיד לנסות לדייק מינונים בעזרת מעקב) וגם כשהילד גדל, להמשיך במעקב, יש רופאים שרואים קשר בין שימוש קבוע וממושך בריטלין עם תופעות אחרות שאני לא רוצה לפרט.
שוב, אני לא מתנגדת באופן גורף. אבל צריך לדעת שיש דרכים נוספות שהוכחו כמסייעות (זה כמובן מאוד משתנה מאדם לאדם), ולא נכון להיתלות רק בתרופה, על אף יעילותה הרבה.
גם לטווח ארוך, ילד עם קושי אמיתי צריך לבנות אסטרטגיות והרגלי חיים שטובים למוח שלו, שמשמחים אותו ומחזקים אותו, גם אם בגיל בית הספר הוא נעזר בריטלין. (למרות שהרבה מבעלי הפרעת קשב עוברים לגבול הנורמה בבגרות, אלה שבכל זאת ממשיכים לחוות אותה עשויים להתקשות ממנה מאוד בבגרות, ולכן זה כ"כ חשוב.)
בהצלחה רבה!
