בס"ד
* התחלתי ייעוץ/טיפול לאחרונה בנושא אבל לא חושב שזה סותר שאולי דווקא כאן יעלו תובנות נוספות בנושא.. אז אשמח לשמוע.
אני כבר בן 26. ועוד לא התחלתי לצאת. ואני די עצוב שאני לא יוצא.
לפני שהתחלתי תואר לא הרגשתי שיש תחום או מקצוע שאני חושב ומרגיש שאהיה בו טוב. וזה היה נכון הן לתחום ספציפי שיחסית כן רציתי לעסוק בו, והן לכל שאר התחומים שאני פחות אוהב. [שאגב זה לא מחייב כי אפשר שאדם אמנם לא אוהב מחשבים אבל חושב שהוא יכול להיות מתכנת טוב וכו.. בכל מקרה אני לא שותף לתחושה הזאת]
ולא מפתיע שגם כעת שאני שנה ב בתואר, לא טוב לי בתואר שלי הן במובן של קשה לי לשלב איתו הכנסה מינימלית במקביל, וקשה לי לעבור בו כל קורס כשהרמה רק עולה משנה לשנה והחששות מלהשקיע זמן וכסף ובסוף לא לסיים צפים להן, וגם יש תהיות האם אני יכול להיכנס לזה ולהתמסר לזה למרות שגם התחום שבחרתי ללמוד כמו הרבה תחומים ממש לא משהו שאני מתעניין בו.
וכל מה שתיארתי מונע ממני להיות במקום בריא שבו יש לי וודאות שבע"ה אפרנס את משפחתי כמו כולם..
ואני לא מסוגל ולא רוצה להכניס משהי לחיי כשאני במקום שבו אני לא מצליח לדמיין את עצמי גם לא בעוד 5 שנים מהיום משתתף כנדרש בכלכלת הבית.
ומצד שני.. עד מתי אחכה?! עוד 4 שנים 30.. ):
בשורות טובות ישועות ושמחות לכולנו בע"ה.



