בס''ד
הי נעם85 יקרה!
זאת באמת שאלה שהרבה מאיתנו שואלות את עצמנו כשאנחנו עוברות תקופות לא פשוטות. אני מצרפת לך דברים שכתבתי בעבר על זה (עם שינויים קלים, כדי שזה יתאים כמה שיותר לדברים שאת כתבת). אני מקווה שזה יעזור לך להגיע לקצת יותר בהירות לגבי איפה את נמצאת:
יש תקופות יותר מורכבות בחיים.
שאנחנו בשחיקה גדולה, שאנחנו לא מצליחות להיטען.
שהחיים מעמיסים עלינו עומסים כבדים מאד.
שאנחנו לא מצליחות להרגיש סיפוק.
שאין לנו שלווה ונחת.
שאין סבלנות.
שכתוצאה או כפועל יוצא מכל זה, מערכות היחסים שלנו עם הסביבה במקום לא משהו...
יש תקופות כאלה וזה עדיין לא אומר שאנחנו בדיכאון. כמו שלא כל חוסר ריכוז מצביע על בעיית קשב וריכוז ולא כל תגובה לא משהו של אמא כלפי הילד שלה היא אלימות.
אני חושבת שאחת הדרכים לעשות את ההבחנה
זה לנסות להיות בהקשבה פנימית ולזהות האם המקור לכל הלא טוב שאנחנו חשות:
- קשור לעומסים חיצוניים אובייקטיביים
- או שמא הוא נובע מתחושה פנימית. ממשהו *בתוכנו* שלא נותן לנו להרגיש טוב.
בדיכאון יש הרגשה שקיים מן כוח אפל שמשתלט על הנפש שלנו ומונע מאיתנו להרגיש טוב. זה כבר לא הזוגיות. זה כבר לא הילדים. זה כבר לא העבודה. זה כבר לא אירוע כזה או אחר. זאת הרגשה פנימית ומתמשכת שפוגשת אותנו רוב / כל הזמן. זה לא נובע מבחוץ, זה נובע מבפנים. כמובן שדברים חיצוניים עלולים להחריף את התחושה אבל ניתן לחוש ש*במקור* זה נובע ממשהו בתוכנו.
(יש בהחלט הרבה מצבים בהם עומסים חיצוניים בסופו של דבר מביאים לדיכאון. זה כאילו שהמערכת לא מסוגלת יותר לעמוד מול כל הקשיים ומשהו בה נכבה. אבל גם אז, התחושה בסופו של דבר תהיה שההרגשות הקשות נובעות ממשהו פנימי. את מבינה? אם לא אל תהססי להגיד לי ואנסה להסביר שוב).
אחד המאפיינים של דיכאון הוא שהתחושות הלא פשוטות נמשכות לאורך זמן באופן רציף (תתכנו עליות נקודתיות במצב הרוח אבל ההרגשה הכללית נשארת לא טובה). מה נקרא ״לאורך זמן״? נהוג לבחון את זה לפי האם התחושות נמשכות לאורך שבועיים לפחות.
יש כל מיני מבדקי דיכאון (לדוגמא המבדק שהאחיות בטיפת חלב נותנות לאמהות, בסוף הכתבה הקצרה יש קישור לשאלון עצמו).
בנוסף, אני מעתיקה לך צילום של מבדק הדיכאון שמופיע בספר ׳בוחרים להרגיש טוב׳ של ד״ר דייויד ד. ברנס. יכול להיות שזה עוד כלי שיעזור לך למפות איפה את נמצאת 🙏🏼
**** מחשבות עם אופי אובדני (רצון למות / מחשבות על התאבדות / תכנון של התאבדות) מהווים נורה אדומה גדולה מאד. (אני לא מדברת על שנייה של מחשבה כזאת שפתאום עולה לנו, אלא על מחשבות שחוזרות על עצמן). במקרה כזה חשוב מאד לחפש עזרה בהקדם. כנ״ל עם פגיעה עצמית, שמצביעה עח רמת מצוקה מאד גבוהה ודורשת עזרה מקצועית.
***
מוסיפה לך עוד כמה מילים, נעם85 יקרה.
לגדל פעוטה ותינוקת פיצית זה באמת אתגרי, שואב ומעייף מאד. זה לא אומר שאי אפשר להינות מהתקופה הזאת, אבל בואי נגיד שהגיוני שזאת תהיה תקופה מתישה מהרבה בחינות.
זה גם תלוי מאד באופי של הילדות. לא דומה ילדות עם מזג נוח לילדות שדורשות המון ידיים, מתעוררות מכל פיפס וקשות להרגעה...
והמרכיב של השינה כאן הוא גם מרכיב סופר קריטי. זה שכתבת שהן לא ישנות הרבה, זה בהחלט דבר שעלול להשפיע בצורה חזקה מאד עלינו ועל היכולת שלנו להינות! מי יצליח לשמוח ולחיות בכיף כשהוא מחוסר שינה בצורה קיצונית כבר שנתיים+? לרוב האנשים זה יהיה אתגרי ביותר...
מדהים שבעלך כזה שותף וכזה מעורב!!! זאת נקודה יקרה מפז.
אני מאד מתחברת לתגובות של @חן מלכות ושל @אם מאושרת שעודדות אותך לשאול את עצמך:
* אם לא הייתה לך שום מגבלה של זמן, פניות או כסף - מה היית רוצה שיהיה לך בחיים שלא מתאפשר לך כרגע?
* מה מטעין אותך באופן כללי? מה עושה לך טוב?
* מה הכי חסר לך כרגע? קפה עם חברות? זמן לעצמך? שינה? פנאי לעסוק בתחביב ישן? וכו'
ולנסות לחשוב עם בעלך ולראות איך בכל זאת ניתן להתחיל להכניס את מה שחסר לך בחיים. כבר עכשיו. מן הסתם זה לא יהיה הדבר הכי פשוט לבצע, אחרת כבר הייתן עושים את זה מזמן. מן הסתם זה יהיה כרוך בשינויים מסויימים בלו''ז או באורח החיים שלכם. מן הסתם תצטרכו קצת לצאת מאיזור הנוחות שלכם ולנסות משהו חדש. אולי זה גם יבוא עם מחירים מסוימים. אבל לפי דעתי כל זה שווה-שווה-שווה. כי כולם צריכים אותך שמחה ועם חיות! הבנות שלכם. בעלך היקר. את. וכל העולם 
. מה גם שבדרך כלל, כשאנחנו מצליחים למלא את הצרכים שלנו בצורה מספיקה, מגלים שזה בסופו של דבר משתלם בכל מיני תחומים של החיים. זאת השקעה שבדרך כלל ממש מחזירה את עצמה!
זאת נקודה שנכון באופן כללי - ובפרט לגבי השינה. לדוגמה, האם יש אפשרות לשנות דברים כדי שלא תצטרכי להשמיך לקום כל-כך הרבה? לדוגמה:
- שבעלך יקום במקומך ויתן בקבוק לתינוקת?
- שאת תקומי לתינוקת ובעלך יקום לאחותה הגדולה?
- שתפנו לייעוץ שינה לגבי הגדולה?
- וכו'
אני ממש מאמינה שברגע שתשני יותר, הדברים כבר ייראו אחרת בע''ה.
***
ולגבי איך יולדים יותר משני ילדים - זה כמובן מאד אינדיווידואלי וכל אחת לפי הכוחות והנתונים האישיים שלה. אבל לפעמים הפתרון הוא באמת לקחת הפסקה משמעותית, לתת לקטנים לגדול קצת, לחכות שהחיים שוב יחזרו להיות 'אפשריים' ומהנים - ולחוות תקופה רגועה באורך זמן משמעותי. וקורה הרבה שדווקא מתוך המקום הרגוע הרבה יותר הזה, מתחיל לדגדג לנו שוב רצון להביא עוד ילד לעולם...
אז במקומך הייתי מנסה לא להיבהל יותר מדי לגבי זה. פרה-פרה. קודם כל, תמצאו-תפתחו את הכלים להם אתם זקוקים כרגע. וכשיהיה רלוונטי, יהיה רלוונטי בע''ה... ❤
חיבוק גדול על התקופה הלא קלה! גם זה יעבור לך בע''ה! שולחת לך כוחות ❤❤❤
)
