בגן.
ונשבר לי הלב
אני לא מצליחה להפריד בין התגובה האימהית הטבעית שלי, שבא לי להחטיף כאפה לילדים שמציקים לו ולבכות.
לבין התגובה השקולה והנכונה, שתיתן לו כוח.
מצד אחד, הוא שמח. הגננת אומרת שהיא לא רואה משהו חריג.
מצד שני, כל בוקר כואבת לו הבטן לפני שהוא הולך לגן, והכאב מסתיים כשהגן נגמר.
היום רדפו אחריו שני ילדים, אחד תפס אותו ואמר לו שהוא לא בורח ואז חנק אותו עם מטפחת.
אתמול שני ילדים אמרו לו שאם אח שלו הקטן יציק שלהם, הם יהרגו אותו עם הרובה של אבא שלהם. הוא חזר מבוהל כוחו, אמר שצריך לנעול את הדלת ושאם אח שלו הקטן ימות הוא יהיה עצוב.
בא לי לבכות
מרגישה שזה גדול עלי
מפחדת שהילד שלי יהיה ילד שכולם מציקים לו
מפחדת שזה יגרום לו להציק לחלשים ממנו (הוא נהיה קצת אלים כלפי אח שלו הקטן)
ואין לי מושג איך להגיב, ומה לומר ומה נכון לעשות
ונשבר לי הלב
אני לא מצליחה להפריד בין התגובה האימהית הטבעית שלי, שבא לי להחטיף כאפה לילדים שמציקים לו ולבכות.
לבין התגובה השקולה והנכונה, שתיתן לו כוח.
מצד אחד, הוא שמח. הגננת אומרת שהיא לא רואה משהו חריג.
מצד שני, כל בוקר כואבת לו הבטן לפני שהוא הולך לגן, והכאב מסתיים כשהגן נגמר.
היום רדפו אחריו שני ילדים, אחד תפס אותו ואמר לו שהוא לא בורח ואז חנק אותו עם מטפחת.
אתמול שני ילדים אמרו לו שאם אח שלו הקטן יציק שלהם, הם יהרגו אותו עם הרובה של אבא שלהם. הוא חזר מבוהל כוחו, אמר שצריך לנעול את הדלת ושאם אח שלו הקטן ימות הוא יהיה עצוב.
בא לי לבכות
מרגישה שזה גדול עלי
מפחדת שהילד שלי יהיה ילד שכולם מציקים לו
מפחדת שזה יגרום לו להציק לחלשים ממנו (הוא נהיה קצת אלים כלפי אח שלו הקטן)
ואין לי מושג איך להגיב, ומה לומר ומה נכון לעשות
