בפורום זה של חברות יקרות לפורום
בתור הקדמה אני חייבת לומר שאתן אימהות לביאות
ועם הסבל שכולנו עוברות בכל התהליכים האלה של הריון לידה אחרי לידה גידול ילדים וכו וכו- אני מצדיעה לכולנו
אז זה העצם קשור לסיפור שלי
בשנים האחרונות הבטן שלי הראתה לי כל מיני רמזים שלא טוב לה כנראה עם האוכל שאני מזינה אותה..הרבה חולשות, עצירויות וכו..לפעילות גופנית בכלל לא היה לי כח..
עכשיו אני כמה חודשים אחרי לידה, התחלתי לסבול מעצירויות רציניות. זה הגיע למצב של פיסורה שהוזנחה, ניסיתי לקרוא באינטרנט מה זה ולא הבנתי ככ אם זה פיסורה, טחורים או שניהם. התקשרתי לרופא משפחה ואמרתי שיש לי פיסורה וטחורים, הוא הביא לי כל מיני משחות שלא עזרו..וזה הלך והחמיר. קראתי באינטרנט שלא כדאי להסתמך על משלשלים אז לא לקחתי, וגם הרופא לא המליץ
הגעתי לרמת כאבים -שאני מבטיחה שגם אחרי לידה לא הרגשתי כמותם. אולי כמו לידה עצמה. אבל ככה במשך שבועיים!! התעוררתי מכאבים בלילות, סיימתי בשבוע אחד ארבע חב' של משככי כאבים. לא יכלתי שניה בלעדיהן
בסוף הבנתי שאין לי ברירה ונסעתי מאוד רחוק לפרוקטולוג שהיה פנוי באותו יום, פשוט כי לא יכלתי לסבול עוד רגע אחד. תוך כדי זה ניסיתי לתפקד, לא הלכתי לעבודה אבל בבית כן,עם התינוק היונק גם כן..פחדתי לאכול כי פחדתי להתפנות.
הפרוקטולוג נתן את אותן משחות, ואמר שיקח כמה שבועות עד שיעבור..אבל לפחות אמר שזה רק פיסורה.
מקריאות באינטרנט נחשפתי לסיפורים איומים של מעגל אימים של שנים ופיסורה כרונית וניתוחים ואובדן יכולת תפקוד ושליטה על סוגרים ועוד דברים מפחידים כאלה. שהאמנתי לגמרי שאני בדרך לשם..פשוט כי לא ראיתי שיפור. הסבל הגיע לשמיים ולא ראיתי מוצא. הלכתי לעוד כירורג שאולי יתן משהו אחר. אבל הוא היה כזה גס רוח ורק איים עלי שאם אין שיפור אז ניתוח וזהו
עכשיו נק' חשובה- הפרוקלוג הראשון ממש נזף בי שאני לא שותה בהנקה לפחות שלוש ליטר מים! הוא אמר שליטר אחד הולך רק לתינוק. אני שותה הרבה אבל לא שלוש ליטר.
בקיצור התחלתי לשתות הרבה, הקפדתי על תזונה מאודדד עדינה שכללה כמעט רק פירות וירקות למשך שבוע שבועיים,גם היום היא כמעט מאה אחוז טובה...התחלתי הליכות כמה פעמים בשבוע, קצרות..ועשיתי הרבה אמבטיות
ואחרי שבועיים של סבל לא אנושי..ראיתי לאט לאט שיפור
היום אני חודש אחרי ומרגישה פי אלף יותר טוב
עוד משהו שהציל לי את החיים זה שלקחתי ממש על דעת עצמי נורמלקס, עכשיו מנסה להפחית ולהגמל. אבל בלי זה לא הייתי יוצאת מזה. וחבל שלא לקחתי קודם.
אז קודם כל תודה להשם שהוציא אותי מזה. באמת שראיתי כבר רק דברים רעים באופק ..ודבר נוסף תשמרו על עצמכן..אני אומרת גם לעצמי כי נמצאת במציאות מטורללת שבה לשתות כוס מים בקושי מספיקה. ולמדתי על בשרי בדרך הקשה, שאני חייבת לדאוג לעצמי יותר
תודה שקראתן...חנוכה מלא באור וניסים❤️
בתור הקדמה אני חייבת לומר שאתן אימהות לביאות
ועם הסבל שכולנו עוברות בכל התהליכים האלה של הריון לידה אחרי לידה גידול ילדים וכו וכו- אני מצדיעה לכולנו
אז זה העצם קשור לסיפור שלי
בשנים האחרונות הבטן שלי הראתה לי כל מיני רמזים שלא טוב לה כנראה עם האוכל שאני מזינה אותה..הרבה חולשות, עצירויות וכו..לפעילות גופנית בכלל לא היה לי כח..
עכשיו אני כמה חודשים אחרי לידה, התחלתי לסבול מעצירויות רציניות. זה הגיע למצב של פיסורה שהוזנחה, ניסיתי לקרוא באינטרנט מה זה ולא הבנתי ככ אם זה פיסורה, טחורים או שניהם. התקשרתי לרופא משפחה ואמרתי שיש לי פיסורה וטחורים, הוא הביא לי כל מיני משחות שלא עזרו..וזה הלך והחמיר. קראתי באינטרנט שלא כדאי להסתמך על משלשלים אז לא לקחתי, וגם הרופא לא המליץ
הגעתי לרמת כאבים -שאני מבטיחה שגם אחרי לידה לא הרגשתי כמותם. אולי כמו לידה עצמה. אבל ככה במשך שבועיים!! התעוררתי מכאבים בלילות, סיימתי בשבוע אחד ארבע חב' של משככי כאבים. לא יכלתי שניה בלעדיהן
בסוף הבנתי שאין לי ברירה ונסעתי מאוד רחוק לפרוקטולוג שהיה פנוי באותו יום, פשוט כי לא יכלתי לסבול עוד רגע אחד. תוך כדי זה ניסיתי לתפקד, לא הלכתי לעבודה אבל בבית כן,עם התינוק היונק גם כן..פחדתי לאכול כי פחדתי להתפנות.
הפרוקטולוג נתן את אותן משחות, ואמר שיקח כמה שבועות עד שיעבור..אבל לפחות אמר שזה רק פיסורה.
מקריאות באינטרנט נחשפתי לסיפורים איומים של מעגל אימים של שנים ופיסורה כרונית וניתוחים ואובדן יכולת תפקוד ושליטה על סוגרים ועוד דברים מפחידים כאלה. שהאמנתי לגמרי שאני בדרך לשם..פשוט כי לא ראיתי שיפור. הסבל הגיע לשמיים ולא ראיתי מוצא. הלכתי לעוד כירורג שאולי יתן משהו אחר. אבל הוא היה כזה גס רוח ורק איים עלי שאם אין שיפור אז ניתוח וזהו
עכשיו נק' חשובה- הפרוקלוג הראשון ממש נזף בי שאני לא שותה בהנקה לפחות שלוש ליטר מים! הוא אמר שליטר אחד הולך רק לתינוק. אני שותה הרבה אבל לא שלוש ליטר.
בקיצור התחלתי לשתות הרבה, הקפדתי על תזונה מאודדד עדינה שכללה כמעט רק פירות וירקות למשך שבוע שבועיים,גם היום היא כמעט מאה אחוז טובה...התחלתי הליכות כמה פעמים בשבוע, קצרות..ועשיתי הרבה אמבטיות
ואחרי שבועיים של סבל לא אנושי..ראיתי לאט לאט שיפור
היום אני חודש אחרי ומרגישה פי אלף יותר טוב
עוד משהו שהציל לי את החיים זה שלקחתי ממש על דעת עצמי נורמלקס, עכשיו מנסה להפחית ולהגמל. אבל בלי זה לא הייתי יוצאת מזה. וחבל שלא לקחתי קודם.
אז קודם כל תודה להשם שהוציא אותי מזה. באמת שראיתי כבר רק דברים רעים באופק ..ודבר נוסף תשמרו על עצמכן..אני אומרת גם לעצמי כי נמצאת במציאות מטורללת שבה לשתות כוס מים בקושי מספיקה. ולמדתי על בשרי בדרך הקשה, שאני חייבת לדאוג לעצמי יותר
תודה שקראתן...חנוכה מלא באור וניסים❤️
