התחתנו לפני 9+ שנים.
צעירים וחמודים.
חצי השנה הראשונה עברה בסביבה, אני בלימודים, הוא בישיבה... לא בלחץ. הכל טוב.
פתאום... המחזור מאחר. בדיקת הריון ביתית חיובית. אושרררר.
אחרי יומיים. דימום רציני. וזהו.
קראנו שזה טבעי, וקורה המון. אז לא נלחצנו. אבל זה הכניס לנו לתודעה את הרצון להריון.
אחרי עוד כמה חודשים. המחזור מאחר. התרגשות מסוייגת...
אחרי שבוע וחצי, דימום רציני. וזהו.
היינו קרוב לשנה אחרי החתונה. הלחץ והפחד עלו בהתמדה בכל חודש... הרופאת נשים שלי הפנתה אותי לרופא מומחה ממנה. הוא שלח לכמה בדיקות של קרישיות אבל באופן כללי היה רגוע להפליא.
אחרי עוד כמה חודשים התחלנו מעקב זקיקים. על פניו הכל תקין.
עוד כמה בדיקות של בירור פוריות... ועל פניו הכל בסדר.
מי שיצא לה לחוות ציפיה. כל ציפיה, להריון, להתחתן, לקניית דירה. יודעת כמה זה קשה. בכל חודש הלב מתרסק. בכי. תסכול. יאוש. פחד גדול מהבאות.
אנחנו גרים בקהילה דוסית מהממת. לכל מי שהתחתן איתנו ואחרינו כבר היו ילד, אפילו שניים. ואנחנו...
ימים נוראים. כבר מהבית, ועוד יותר מהאולפנא, אני מאוד מחוברת לימים האלה. אבל באותה שנה כל התפילה שלי הייתה ממקום מאוד מיואש. שבור. רק רציתי שהקב"ה ייתן לי כוח. ייתן לנו כוח. להתמודד עם מה שהוא מייעד לנו.
בשלב הזה כבר הופננו לרופא פוריות.
שהפנה לצילום רחם.
צריך להתקשר לקבוע תור כשאני מקבלת מחזור.
חנוכה. חג האור. חג הניסים.
המחזור לא מגיע.
היינו בלחץ שגם אם שוב תהיה הפלה מוקדמת, יהיה לזה תיעוד רפואי (שלא כמו בפעמים הקודמות) ולכן כבר יום אחרי עשיתי בדיקת דם.
יש הריון!
השבועיים הראשונים עברו בתודעת "מתי זה נגמר".
אבל חסדי ה' עלינו.
הנסיך הבכור שלנו בן 6+.
וכל חנוכה מאז מסמל לי את הנס הפרטי שלנו. אחרי שנתיים+ של ציפיה.
צעירים וחמודים.
חצי השנה הראשונה עברה בסביבה, אני בלימודים, הוא בישיבה... לא בלחץ. הכל טוב.
פתאום... המחזור מאחר. בדיקת הריון ביתית חיובית. אושרררר.
אחרי יומיים. דימום רציני. וזהו.
קראנו שזה טבעי, וקורה המון. אז לא נלחצנו. אבל זה הכניס לנו לתודעה את הרצון להריון.
אחרי עוד כמה חודשים. המחזור מאחר. התרגשות מסוייגת...
אחרי שבוע וחצי, דימום רציני. וזהו.
היינו קרוב לשנה אחרי החתונה. הלחץ והפחד עלו בהתמדה בכל חודש... הרופאת נשים שלי הפנתה אותי לרופא מומחה ממנה. הוא שלח לכמה בדיקות של קרישיות אבל באופן כללי היה רגוע להפליא.
אחרי עוד כמה חודשים התחלנו מעקב זקיקים. על פניו הכל תקין.
עוד כמה בדיקות של בירור פוריות... ועל פניו הכל בסדר.
מי שיצא לה לחוות ציפיה. כל ציפיה, להריון, להתחתן, לקניית דירה. יודעת כמה זה קשה. בכל חודש הלב מתרסק. בכי. תסכול. יאוש. פחד גדול מהבאות.
אנחנו גרים בקהילה דוסית מהממת. לכל מי שהתחתן איתנו ואחרינו כבר היו ילד, אפילו שניים. ואנחנו...
ימים נוראים. כבר מהבית, ועוד יותר מהאולפנא, אני מאוד מחוברת לימים האלה. אבל באותה שנה כל התפילה שלי הייתה ממקום מאוד מיואש. שבור. רק רציתי שהקב"ה ייתן לי כוח. ייתן לנו כוח. להתמודד עם מה שהוא מייעד לנו.
בשלב הזה כבר הופננו לרופא פוריות.
שהפנה לצילום רחם.
צריך להתקשר לקבוע תור כשאני מקבלת מחזור.
חנוכה. חג האור. חג הניסים.
המחזור לא מגיע.
היינו בלחץ שגם אם שוב תהיה הפלה מוקדמת, יהיה לזה תיעוד רפואי (שלא כמו בפעמים הקודמות) ולכן כבר יום אחרי עשיתי בדיקת דם.
יש הריון!
השבועיים הראשונים עברו בתודעת "מתי זה נגמר".
אבל חסדי ה' עלינו.
הנסיך הבכור שלנו בן 6+.
וכל חנוכה מאז מסמל לי את הנס הפרטי שלנו. אחרי שנתיים+ של ציפיה.
