הרבה פעמים מדברים על ניצוצות הטוב שבתוך הרע ושנותנים בו חיות, או על מידות נפולות וכדו'.
חלק ממהות הענין שמאחורי זה היא שהמהלך הכללי של העולם הוא הרבה פעמים מעבר לשאלה האם נבחר בטוב או ברע. הבחירה שלנו היא רק זו שנותנת כלים לאותו מהלך גדול להופיע, ואנחנו יכולים לתת כלים טובים או לתת כלים רעים.
וחלק מההבדל בין הטוב לרע, זה שהטוב מביט על המהלך הכללי, ונותן כלים כאלה שמכשירים גם את השלבים הבאים שאנחנו (וכן כלל העולם) צריכים לעבור.
(ובהקשר הזה חשוב לציין שהמהלך הכללי והעיקרי ביותר הוא לבנות את הקשר שלנו עם ה' בצורה נכונה.)
והרע נותן כלים לתהליך ספציפי שצריך להתהוות, אבל כשהתפקיד שלו בתהליך נגמר- הרע אובד לחלוטין כי הוא אינו קשור למהלך הכללי. בגלל זה יתכן גם שהרשעים יצליחו מאד למשך זמן מסוים, כיון שלזמן קצר האור הספציפי שהם חיים ממנו מאיר בחוזק, והם לא טורחים לבנות את הדברים בסבלנות נכונה ובריאה- בבחינת "בנין נערים סתירה".
למשל, דוג' שהרב קוק נותן בכמה מקומות- הכפירה בעולם נועדה לעקור ולנפץ אמונות של שוא ונטיות נפשיות מקולקלות שיוצאות מאמונה מנותקת משכל ותיקון המידות.
אבל ברור שזו לא הדרך היחידה, וגם לא הדרך הנכונה, לתקן את מה שצריך לתקן.
ואחרי שהזמן שהוקצב לכפירה למשול ייגמר, ומה שצריך לתקן יתוקן, אז כל מי שתיקן את זה מתוך אמונה ודבקות בה'- יהיה לו מקום גם בעולם שבו העבודה תהיה על דברים אחרים, אבל מי שכל מה שהחיה אותו זה אותם ניצוצות שנועדו להילחם בסיגים הרעים של האמונה- יקרה לו בדיוק מה שקרה לסיגים הרעים של האמונה- יבוא הגל הבא שנועד לתקן את קלקולי הכפירה וישטוף אותו...
.