אני לא רוצה שתהיה מושלם אני רוצה שתהיה מי שאתה. אל תנסה להראות שהכל מושלם אצלך אם זה לא באמת ככה. אני יודעת שאתה רוצה לדעת הכל עלי זה יקרה אם גם אתה תצליח להיות אמיתי איתי. להראות כשקשה לך וגם להראות כשטוב לך. אני יודעת שאתה רוצה רק לתת לי תמיד וזה מדהים. אני גם רוצה לתת ולהיות שם בשבילך. גם כשטוב וגם כשקשה. איתי אתה לא צריך להראות שהכל מושלם.
זה מאוד קשה לשתף בקשיים או באתגרים שיש בלי שפונים בשאלה בנושא. את רואה שיש נושא שהוא מתקשה בו ומרגישה שאם הוא ישתף בזה תרגישי שהוא יתן נופך אמיתי יותר עליו, תנסי לתת לו את המרחב לשתף בכך ואולי אפילו לתת שאלות מכווינות.
שיודע בעצמו שהוא בסדר לא מושלם אבל שלם עם עצמו לא מושלם אבל מסתדר עם עצמו
רוצה לתת ולא כדי לקבל רוצה לתת פשוט כי זה עושה לו טוב
להכיר בך הכל כדי שיוכל לתת לך הכי להכיר בך הכל כי הוא פשוט מוכן לחבק את כל זה.
הוא לא מרגיש צורך להיות לא מושלם הוא לא מרגיש צורך להראות שהוא מושלם
הוא פשוט שמח בך ורוצה לשמח אותך הוא פשוט שלם עם עצמו ורוצה להשלים אותך.
[זו לא מעלה לחפש את החסרונות. אפשר לחבק אותם כשהם מגיעים וכשיש צורך. אין חסרון בכך שלא מחצינים את הקשיים. זה בכלל לא תחפושת, זו דרך חיים. לרצות להרגיש שגם האחר חסר כמוני, יכול להיות בהחלט ממקום של אגו.]
השאלה היא האם זה אמין. האם אתה מסוגל להאמין לאדם שמראה לך שהוא פשוט מאושר והכל זורם לו, הוא לא התמודד אף פעם עם שום קושי והוא לא יודע מה זה חיסרון. אתה יכול לטעון, אוקי זה מי שהוא. אבל פשוט קשה להאמין לזה, ואם אני לא מאמין אז זה אומר שאני לא באמת מכיר אותו אלא איזו חזות שקרית שלו, ואנשים רוצים אותנטיות בקשר.
למה אתה אומר שהוא מעולם לא התמודד עם שום קושי?חדשכאן
זה לא הגיוני.
אבל למה הוא צריך לדבר על זה? אולי זה מאחוריו? זה לא בקטע להסתיר, זה פשוט לא רלוונטי בעיניו. בא, אני מכיר כל מיני קשיים ששיתפו איתי בדייטים בתור אירועים מכוננים (וזה בסדר. ככה הבן אדם חווה את זה), ואם זה היה אצלי כנראה לא הייתי מייחס לזה חשיבות גדולה כ"כ. כל אחד חווה דברים באופן אחר, ומגיב להם באופן אחר.
מעולם לא אמרתי שהוא לא עובר דברים. אמרתי שהוא לא רואה צורך לשתף בהם. ואוסיף. אם הוא עובר דברים, ושיתוף היה מועיל לו, הייתי מצפה שישתף. בהחלט העניין הוא לא הסתרה אלא דרך אחרת של התמודדות.
הוא יודע מה זה קושי והוא יודע מזה חיסרון והוא יכול להזדהות עם האחר, ועדיין.
זו פשוט מחשבה כאילו שאם לא מדברים על הכל, זה לא אמין או וואטאבר. וזו חשיבה לא נכונה. אסור שתהיה הסתרה. אבל זה לא העניין.
אני חושב שבאופן פרקטי, כן כדאי לשתף אפילו בדברים קטנים, התלבטויות קטנות, כי זה נותן לצד השני את התחושה הנכונה שאתה סומך עליו, שאתה שמח שהוא שם איתך. וכתוצאה מכך, ברור שכאשר באמת יהיה קושי שמצריך שיתוף ועזרה בהתמודדות, שני הצדדים ידעו שהם יוכלים להיות לעזר אחת לשני.
המחשבה של "תן לי חסרונות כדי שאוכל להתחבר אליך" היא מחשבה לא נכונה. אולי ככה בני אדם עובדים. לא יודע. אפשר להתחבר דרך מטרה משותפת או עשיה משותפת. דרך פירגון, התעניינות, עצה, או סתם התלבטות.
אני מרגיש שאני קצת לא מצליח לנעוץ בנק' עצמה. בכל אופן בעיני זה לא מחייבת שזה נובע מהסתרה או ממקום שרוצה להיראות מושלם כדי שירצו אותו.
למה אנחנו בכלל צריכים לדבר על דברים? אם אהיה עם בן אדם שבוע ברצף ואני אראה כל פעולה שלו ואני אדע בדיוק מי הוא, אבל לא אחליף איתו אף מילה. האם אפשר לומר שאני מכיר אותו? אנחנו מניחים שלכל אדם יש עולם פנימי מסויים שלא יתבטא כלפי חוץ בלבד אלא צריך לדבר בשביל להגיע אליו, להבין מה מניע אותו, מה צורת החשיבה שלו, מה הוא מרגיש לגבי דברים וכו', ובשביל זה צריך לשמוע מה משמח אותו, וכן, גם מה מעציב אותו. בדיוק כמו שתרצה לשמוע איזה דברים הוא חושב לנכונים וטובים ואיזה דברים הוא חושב לרעים. אפשר שמישהו יתאר בצורה יבשה מה גורם לו לשמוח, מה גורם לו להתעצבן וכו'. ואפשר, וזו הצורה הנורמלית, על ידי השיתוף בקשיים שעברתי, חוויות נעימות, חוויות לא נעימות וכו'. במקרה שאתה מדבר שחוויה מסויימת לא השפיעה עליך, אז ברור שלא בזה מדובר, ואני מסכים שאצל כל אחד זה אחרת. אבל הרי יש חוויות שכן השפיעו עליך, או דברים שיהיה לך ממש קשה איתם, אז כן, זו צורה להביע את עצמך ומי שאתה.
וגם קורה הרבה פעמים שואלים מישהו "נו איך היה? הבנתי שהיה קשה. הסתדרת?" והוא אומר "אה. שטויות. הכל טוב.". לא כי הוא מסתיר משהו, אלא כי פשוט ככה הוא חווה את החוויה הזו.
הצבעתי על הנק' שיתכן וחוסר שיתוף בקשיים לא נובע מאיזו הסתרה או רצון לשדר חזות שלא נשברת לעולם.
אגב, יתכן ואדם כזה גם לא ירבה לשתף באירועים משמחים לכאורה. סתם כי הוא חווה אותם אחרת. יכול להיות שהוא אדם רגוע יותר, ולא לוקח את הדברים יותר מידי לחיוב ולשלילה.
ברור שהגיוני שבנאדם חווה את הדברים בצורה יותר קלילה, וגם בקשיים הוא אוטומטית מתמקד יותר בחוסן שלו להתמודד מאשר בקושי (זה נפוץ בעיקר אצל גברים) וזה עצמו באמת מי שהוא וזה לא הסתרה. אני לא בטוח שבכלל התווכחתי איתך מלכתחילה, כשאמרתי שצריך לשתף לא התכוונתי שצריך לשתף בקושי בקול נשבר כאילו זה משהו ששבר אותך והרס לך את החיים, כי באמת כל אחד חווה את זה אחרת. אבל עצם השיתוף מלכתחילה הוא זה שחשוב, בהחלט אפשר להתמקד דוקא בחוזקה שלו ולא בחולשה.
אדם שטוב לו בחיים ובאמת טוב לו, וזה לא שהחיים שלו נעו על מי מנוחות כל הזמן, הוא עבד קשה מאוד בשביל להיות כזה וזה בהחלט משהו שצריך ללמוד להכיל, במיוחד כשזה כמעט ההפך מאיך שאני
אגב-עד היום קורה שהוא מספר לי דברים ואני אומרת לו שטוב לדעת, הוא פשוט לא חושב על זה יותר מידי או שהוא היה בטוח שהוא סיפר לי כבר
לא רק שהכל בסדר, יכול להיות שמבחינתו זה בסדר אבל אני רוצה לדעת מזה(דוגמא: לפני החתונה הייתי לחוצה וחרדתית מאוד ובעלי לא סיפר לי שהוא גם לחוץ מאוד כי הוא פחד להלחיץ אותי)
עבר עריכה על ידי אנונימי בלנ"ו בתאריך י' בטבת תשפ"ג 00:03
אני בכלל לא רואה איך זה יכול לבוא ממקום של אגו. לדעתי זה בא ממקום של רצון להכיר. שיתוף שמוביל לחיבור והיכרות אמיתית. וזה בכלל לא "להרגיש שהאחר חסר כמוני". אלא זה להרגיש שהאחר רוצה בקשר וגם משתף ומספר על האדם שהוא. מביא את מי שהוא לקשר.
"זה נראלי הגיוני. לא רוצה להרגיש שאני היחיד בקשר שיש לו חסרונות. כשיש לשנינו זה נותן לי להרגיש שווה." בכלל לא התכוונתי לזה. אפילו לא קרוב לזה. לא מצליחה להבין. איך הגעת לזה בכלל? למה זה צריך להגיע ממקום כזה? אי אפשר פשוט לרצות באמת להכיר? על ידי זה שמשתפים?
שבמבחן התוצאה נראה דווקא שאם הגבר כן בוחר לשתף בקשיים שלו, היא מרגישה פחות הערכה אליו.. אולי זה משהו שאתן אומרות מתוך נקודה כזאת של "מה שרואים מכאן לא רואים משם" אתן אומרות את זה, כי ככה אתן מרגישות, אבל אז כשזה קורה, אתן בפועל מרגישות אחרת
זה בכלל לא מובן מאליו, זה מקרב, זה יוצר תחושה של נוחות וביטחון- הוא סומך עליי יותר, הוא מרגיש איתי יותר בנוח, הוא מרגיש שאני יכולה להיות לא שיפוטית ורוצה לנסות ולשתף
כל בת יכולה להגיב לזה בצורה שונה. אני כן חושבת שרוב הבנות ממש יעריכו את זה וזה רק יעשה טוב. יחבר ויקדם את הקשר למקום טוב.
קצת עצוב אם בנות מגיבות כמו שכתבת. זה בטח ממש מתסכל לשתף ולקבל תגובה כזאת. וגורם לרצות לשתף פחות. אני כן רוצה להאמין שזה מיעוט. ושרוב הבנות יקבלו את זה בצורה חיובית וממש יעריכו.
מאחלת לך שתמצא את האחת שתעריך את זה שאתה משתף אותה. שיתוף זה חשוב וטוב תמיד, גם בדייטים וגם בנישואים.
זה חלק מהטבע אני חושב, דברים מתחילים בטבע הרבה לפני שזה מגיע לתפיסה מוסרית רעיונית, במיוחד כשמדברים על זוגיות. תיאורטית זה נשמע לכן נחמד אולי שהוא רוצה לשתף אתכן בקשיים שלו ולשדר קצת חסר אונים מול גורלו המר, אבל בפועל זה רק יגרום לכן לסמוך עליו פחות. להרגיש פחות ביטחון איתו.
אגב, אותן בנות שאומרות את זה זה אותן בנות שאומרות שבנים צריכים להרגיש יותר בנוח לבכות ושזה יכול לשחרר לחצים וזה.. פרקטיקה נשית שלגברים יכולה להיות מאוד הרסנית. עדיין לא פיענחתי למה זה בא ביחד בדרכ. בנתיים יש לי השערה שאני לא בטוח לגביה, אבל אולי זה כי בלי שהן שמות לב הן תופסות אותנו כנשים עם זקן וקול עבה. ואז גם בזוגיות אתן חושבות שאם נשתף אתכן בקשיים, תתרחש אותה כימיה או לפחות כימיה דומה שנוצרת עם חברה, כימיה שיוצרת קרבה. כשלמעשה, זה יוצר משו אחר לגמרי. כי מדובר בגבר. ואי אפשר להשליך מיחסים עם חברה ליחסים עם בן זוג. ולמרות זאת, זה מה שאתן עושות בלי שאתן שמות לב, אני חושב.
אגב, גם לי אני ראיתי שזה לא עשה לי טוב, לי אישית כאדם, לא רק לה, ולקח לי הרבה זמן להתאושש מזה
לא נכון, הטבע הנשי זה לא פחות לסמוך כשלגבר קשההשתדלות !
כשהוא שובר את מעטה השלמות הגברית הזאת,
גבר זה לא דמות חסרת רגשות. כן יותר קשה אולי להראות רגשות כי זה כאילו משדר חולשה או משהו כזה... (גברים יידעו לומר יותר טוב ממני...). אבל יש לו רגשות.
אם אתה משתף או לא זו בחירה שלך אבל כשאתה כבר משתף בקושי או התמודדות זה מאוד מוערך ופותח יותר. וזה לדעתי הדדי באותה צורה לשני הצדדים.
גבר הוא לא חברה וזה יבוא לידי ביטוי בתגובה שלי אליו, למה שהוא שיתף. ואני לא אצפה ממנו לשיחות נפש מטורפות על כל נושא שבאלי כי הוא לא אישה וזה אחרת לגמרי. אבל זה לא סותר את זה שדווקא שיתוף של קושי הוא מה שעוד יותר מקרב.
אה אגב שמתי לב עכשיו לדיוק שלך "לשדר חוסר אונים מול גורלו המר"- זה משהו אחר לגמרי ממה שאני התכוונתי אליו. שיתוף בקושי או התמודדות יכול להראות על עוצמה ,תלוי איך אתה מתמודד איתה. גם אם אני אשתף בקושי שיש לי ואתייחס לזה כאל "זה דפק אותי אני גרועה ונוראית ואין לי מה לעשות עם זה" זה לא ייראה טוב לצד השני. אבל אם אני אתייחס לזה כ"זה הניסיון שד' נתן לי, ואני מתמודדת ומנסה, ומתחזקת מזה בכל המובנים, לומדת על עצמי" אז זה מוערך הרבה יותר. זה מראה גם הסתכלות על החיים, תפיסה
ובאיזשהו מובן, זו האבן במֵכַּה סביבה כמעט יכולנו להסתובב סחור סחור ולא להבין במה אנחנו חולקים.
טופח לעצמי על השכם על הדימוי אגב. אני אוהב דימויים וזה היה אחד טוב.
בכל מקרה, אם בשיתוף קשיים את מתכוונת לשיתוף שהמסקנה ממנו זה שאת תופסת ממנו כאדם יותר עוצמתי, כלומר, וואו, הוא מתמודד עם כאלה קשיים, עם כאלה תחושות, ובכל זאת עומד על הרגליים ומתמודד בלי לוותר, אז אני לא חולק עליך בשום צורה.
הדברים שלך מעוררים מחשבה, אני נוטה לחלוק עליך. בשביל להתחבר למישהו אחר אנחנו צריכים למצוא נקודת הזדהות ומול מישהו "מושלם" אף פעם לא נצליח להזדהות זה לא נראה לי נותן ביטחון מישהו שמשחק אותה מושלם. המקסימום שזה יגרום לי לחשוב, שהוא משחק אותה, כמו רוב הגברים שזה פוזה והדחקה שכלפי חוץ הכל בסדר
וגם אי אפשר להעמיק קשר בלי רגשות קשים, הכאב מביא לחיבורים גדולים ועמוקים יותר כמו היחס של ה' אלינו, עם הגילוי וההסתר. זה לא נראה לי הגיוני שזה שהוא בטוב תמיד יביא לי יותר ביטחון זה יפחיד אותי שהוא לא מספיק קשוב ומודע לעצמו ולרגשות.
אני משתדלת להסתכל ככה על כל אדם כשמשתף אותי בקשיים, רחמים אמתיים לא מאמללים אנשים(;, חלילה.
אבל בטח שהוא לא מושלם ויותר מזה, אני לא בגישה שצריך להיתלות בבעל כאילו הוא אלוקים ושכל דבר שפחות חיובי בו אמור לערער לנו ולהוריד מערכו. (ואפילו יש הרבה נשים שאני מכירה שאומרות שבעל זה כמו עוד ילד|ידפרצוף|. (לא שאני חושבת שזה נכון, אבל אני כן חושבת שלא צריך להיות היררכיה של הערצה שהופכת אותו להכל, אין חברות במעמדות כאלה)
זה מאזן את זה טוב, לשתף בקשיים אבל לא מתוך חולשה וחוסר אונים. ומצד האישה, רחמים לפעמים גרועים יותר מאכזריות. צריך לשים לב, לעודד התגברות על הקושי, כמובן לא כמו מפקד בצבא או מאמן כושר, אלא יותר ברגישות, כמו שאישה יודעת, אבל שהמגמה תהיה אותה מגמה
יוצא עם בחורה מדהימה, כיף לנו ביחד בגדול יש כימיה ומשיכה. ממש תחילת קשר, דייטים בודדים. העניין הוא שמאוד מפריע לי שאני מרגיש שהרבה דברים מובנים לה מאליהם. לצורך העניין אם קונים עכשיו משהו ואני בא לשלם, מאוד חשוב לי שהיא תגיד לי שאולי היא תשלם הפעם או משהו כזה, ואז אני כמובן אסרב ואשלם בעצמי, אבל חשוב לי לדעת שזה לא מובן מאליו. או שמתקפלים וצריך לסחוב דברים או לפנות את הזבל, שלא תחכה שאני אעשה את זה אלא גם תפעל מעצמה ותפנה או תרים, כמובן שביחד, אבל פשוט לא יכול עם התפיסה שאישה היא פרינססה והגבר צריך תמיד לפתוח לה את הדלת וכו. אנחנו רק בהתחלה.
מה עושים עם דבר כזה? זה מוריד לי בקשר קצת תאמת, וזה מבאס כי בלי זה הייתי נראלי בעננים. ומצד שני שייך לדבר איתה על זה? על שותפות כזו בדייטים, שכלום לא מובן מאליו ואנחנו ביחד? לא יודע
אשמח לשמוע מכן/מכם איך אתם רואים את הדברים. אם צריך אפרט יותר.
אני רוצה להגיב כאן על פוסט שרשמתי לפני כן על אכילות לב
קודם כל תודה רבה כאן לכולם על התבונות ועל החוכמה ששיתפתם בהחלט
הדברים עזרו.
אני רוצה אבל לשתף אתכם משהו שאני חושב שיכול לעזור במידה כזאת ואחרת.
בסופו של דבר כל דבר משמעותי שקרה לנו בחיים אנו לומדים ממנו לטוב
ולרע, ובעיקר משברים, אנחנו מכירים את עצמנו טוב הרבה יותר לאחר משברים, ובמקרה שלי
אחרי פרידה משמעותית, אתה לומד את הדברים שהיו ומה גרם לקשר הזה ליפול ובוחר להשתנות
ולהתעלות, אז כן אחרי שקונים מדרגה חדשה באישיות כי למדנו והפקנו לקחים עצמים, מגיע
של צער מסוים, שאומר אם אני הייתי אז במצבי כיום אולי הקשר היה אחר, הדברים היו
אחרים, ופה צריך להביט למעלה לשמיים לה' יתברך, אנחנו אנשים מאמינים ויודעים שהכל בהשגחה
מאת ה', והכל מאתו יתברך אין כאן מקום להאריך בבטחון בשידוכים וזה שה' בפרט בעניין
הזה שם את השגחתו וניהולו בעניין עד שראיתי לרב שמואליביץ' בשיחות מוסר שמבאר על מעשה
בר"י בר' חלפתא והמטרוניטא, שהיא שואלת את ר"י מה עוסק הקב"ה מאז
ששת ימי בראשית היינו במה ה' מגלה את עצמו בעלמו מאז בריאת העולם? והוא עונה לה
בשידוכים! לכן כל שידוך הוא פלאי כל חתונה היא גילוי של ה'.
אדבר עוד נקודה, הזכרונות הטובים החוויות הטובים שחווינו, אני חושב
שיש להם מטרה טובה נכון בסוף הבחורה שהייתה בדייטים בחרה שלא להמשיך ושלא לחזור
בהמשך, אז ככה שהזכרון עולה אז הוא מביא איתו איזה מפח נפש, אני חושב שבסופו של
דבר אפשר להגיד שזה עולה וואלה באמת היה מצחיק באותו דייט ואני יודע שזה יבוא שוב
בעז"ה זה לא נגמר, זה לא כאשר היא בחרה לחתוך אז השמחה הלכה איתה, צריך
להמשיך ולשמוח בחיים, וכמה דנו רבותינו במעלת השמחה ואם זה מצד הייסורין כמה חשוב
לשמוח בייסורין! ולשמוח בה' ולזכור שבסוף המצב איכשהו הוא האידאלי ביותר כי ה' הוא
המנהל (אחרי כמובן ההשתדלות שעשינו כמצוות בוראנו)
אני משתף בעוד עניין שאחרי שכתבתי את זה כאן, היה לי מחשבות רבות אם
לשלוח לה הודעה ולנסות שוב ולבקש ממנה לחזור, כי שוב האני היום אומר שאם הייתי אז
הקשר היה אחרת, אז חשבתי לשלוח הודעה עם הכל ולהגיד לה אני רוצה לחזור, אבל אני הבנתי
א. אני צריך לכבד את המילה שלה שהיא אמרה שהיא לא רוצה אז ולא לחזור אחרי כמה
חודשים ולשלוח שוב ב. אם אני רוצה להיות שלם ובאמת לשמוח אני חושב שזה לא כדאי
עבורי כי אני לא יודע מה הסיכויים שהיא תגיד כן אחרי שהיא כבר אמרה לא לפני כמה חודשים,
ואני מרגיש שאם היא שוב תגיד לא לבקשת חזרה חוזרת זה יקשה עליי לשחרר ולהמשיך הלאה
בחיים כמו שאומרים, ולכן אני בחרתי פשוט לשחרר להגיד תודה לה' ולה שזה קרה ולהמשיך
הלאה בחיים, האם זה אומר בהכרח שאני סגרתי את הדלת לגמרי? לא ממש לא, אם היא תשוב
ביום מן הימים ותגיד לי אני רוצה שנדבר על אפשרות לחזור, אני אשקול את זה בחיוב כי
בסופו של דבר היא הייתה בחורה מדהימה שעשתה לי כל כך טוב בחיים, ולא הייתה בחורה
כמוה, אבל איך אומרים אני לא בונה על זה כי זה לא שייך, אך בהחלט אם היא תבקש
לחזור אני אשקול זאת בחיוב.
ובקיצור כמה נקודות שאני רוצה לכתוב כאן שלמדתי במהלך הזמן:
לאוכלים
את הלב, אחי שחרר, לא הכל תלוי בך.
אל תפחדו להוביל בקשר, לאנשים בעלי
בטחון עצמי נמוך אל תפחדו להוביל בקשר לשלוח הודעה וכו' זה בסדר, כמובן צריך להיות
עם יד על הדופק ולראות מה שייך ולא שייך ואיזה שלב אתם בקשר ולראות שאתם לא
במקומות שונים ואתה עושה משהו שלא מתאים כעת, אך לא לפחד להוביל!
לתת את הזמן יש בחורות ובחורים שלוקח
להם יותר זמן להיפתח ולהיקשר אם אתה בחור שנקשר די מהר תיזהר מלבטא את זה בשלב
מוקדם יש כאלה שנלחצים מזה וגם זה עלול לסנוור את ההחלטה הכל כך חשובה האם להתחתן
איתה
לזכור לקחת את הדברים הטובים ולהמשיך הלאה
בחיים ולסמוך על ה' שבע"ה יהיה טוב ובסדר והכי מדוייק.
בתור שומרי נגיעה, איזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן?פצלשן
במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.
לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?
ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?
תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.
יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.
כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...
על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.
השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.
אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..
חשבתי הרבה מה להגיב לך ודווקא @מוקי_2020טאביאחרונה
נתן לי כיוון.
תראה, יש בזה משהו, לרצות להרגיש רצוי ומושך והכל, אבל זאת חרב עם שתי פיות או יותר... יש הרבה אנשים יפים שמתלוננים שנמשכים אליהם רק בגלל היופי, ולא בגלל מי שהם. והכרתי בנות שממש לא סבלו שהחמיאו להן על המראה החיצוני שלהן (והן באמת היו נאות מאוד), בדיוק מהסיבה הזאת. יש בזה משהו גם קצת יותר גדול, כי כמו ש@מוקי_2020 אמר, יש בנות שהן מושכות ברמה שממש מסובבת את הראש (לא מדבר רק על יופי חיצוני, אלא על כל המכלול - וייב, סגנון, צורת דיבור והתנהגות ואפילו קול), וזה יכול לעוות כל־מיני שיקולים, וגם אם לא, הקשר יכול להיבנות סביב הנושא הזה, שהוא מאוד מסנוור ובולט, ועניינים אחרים נדחקים לפינה. לא אמרו חז"ל "שקר החן והבל היופי" ו"אל תתנו עיניכם ביופי"? (סתם, כתוב תנו עיניכם ביופי. אבל, לפי גרסת הירושלמי, "הכאורות היו אומרות אל תתן עיניך בנוי והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה.").
לדוגמה, הכרתי מישהי שהייתה מושכת ברמה פסיכית. יש לה גם חתיכת אישיות (ומכאן גם רוב המשיכה) אבל בשלב מסוים המשיכה הזאת התחילה ממש לבלבל אותי ולהכניס אותי לתסביכים ודווקא נתנה תחושה שזה מעיב, לפחות לי, על התקשורת, כי זה רעש רקע שכל הזמן נמצא שם, וקשה לי יותר להרגיש משוחרר וטבעי.
ולעומת זאת הכרתי מישהי שמתחילה לא ממש נמשכתי אליה, כאילו, יפה והכל, אבל לא הרגשתי משיכה אקטיבית על־כל־פנים, והיה לי מאוד קל להתחבר אליה בתור חברה, ודווקא ה"דיסטנט" הזה ממש סייע בכך. ואז בוקר בהיר אחד התעוררתי ופתאום התחלתי להימשך אליה, אחרי שנים על־גבי שנים של היכרות.
ועכשיו אני אגיד משהו שאני לא יודע אם הוא נכון, אבל כך אני נוטה להאמין: אי־אפשר לאכול את כל העוגה. נכון לגבי כל הצדדים. זה ממש, ממש קשה למצוא מישהי שמצד אחד היא מושכת ברמות ומצד שני היא גם החברה הכי טובה ומצד שלישי גם האימא הכי טובה וגם הרמה הדתית המדויקת והכל מדויק ומושלם ובדיוק. ונראה לי שגם אני לא הייתי רוצה שכשמישהי תבחר אותי כמישהו שאמור למלא תפקיד של מושלם. כי אפילו נניח שאני הכי מושך בעולם, זה סטנדרט מאוד גבוה! מי יודע אם אהיה כזה גם מחר (או אצל נשים: אחרי שתי לידות?)
קראתי פעם ספר על מיניות שעלתה בו כמה וכמה פעמים הבעיה של זוגות שהתחילו מאוד מאוד חזק עם משיכה בעננים ואז אחרי השנים או אחרי לידה פתאום אין. או שירד לצד אחד החשק המיני (ואז מה עושים? הרי זה היה משהו כל־כך מרכזי עד כה?), או שפתאום העניינים פחות עובדים, או שפתאום נעשינו פחות יפים. ואז יש הרבה אכזבה ותסכול סביב הגעגוע לימים הטובים. לעומת זוגות שאכן יש לחלק הזה המקום שלו, אבל הוא לא כזה דומיננטי, ובינתיים הספיקו לבנות המון רבדים אחרים.
ברור כמובן, שאם זאת מישהי שאתה לא מסוגל לדמיין את עצמך נמשך אליה, אז זה עוול עצום גם לה וגם לך לנסות לבנות על זה משהו. אבל אחרת, יש כל־מיני דרכים למשיכה להתפתח (ולדעוך). יש משיכה שנובעת ממראה חיצוני מיידי, יש משיכה שנבנית עם הזמן, יש משיכה רספונסיבית (זה ממש מונח מסתבר! הכוונה למשיכה שלא נולדת מן האין, אלא מתעוררת כתוצאה ממגע וקרבה פיזית. אין טעם לפרט יותר מדי, אבל זה בהחלט קיים וראיתי את זה קורה בפעולה.)
שוב, אצל כל אדם זה אינדיבידואלי וכמו שאמרו תצטרך לברר את השאלות האלה עם עצמך, לפי איך שאתה מכיר את עצמך.
הכי טוב נראה לי לשאול זאת בפורום נשואים טרייםקעלעברימבאר
הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)
האמת הכי טוב לשאול מאמן לזוגיות עם נסיון את השאלהקעלעברימבאר
אני חןשב שלחלק מהשומרי נגיעה המשיכה יותר מורכבת ופנימית בראש ובראשונה משום שבחיים לא באמת היינו עם בחורה אז כביכול יש קושי מסוים במה לדמיין ואיך זה מרגיש אז זה כביכול לא כל כך מושך. חיבוק היה יותר קל לדמיין אז לכן זה היה יותר "ריאלי".
דבר שני שאני יכןל לומר לצערי מניביון זה שאם כבר בקשר יחסית מתקדם אתה עדיין עם לבטים וספקות כאלה אז עדיף לא להמשיך כי הבחורה נקשרת יותר ככל שעובר הזמן. ואתה מצידך כמעט כלום לא הישתנה במשיכה (למרות שקיוות שכן)
משיכה זה לווא דווקא לגוף זה יכול להיות מאד גם לסגנון בנאדם ולדברים שאתה מעריך בה ואתה רוצה לבלות יותר זמן איתה ולהיות קרוב. זה גם דגש חשוב
אחי את הרף אתה מציב, אף אחד לא יכול להגיד לך "שמע הרף מגיע ב- x" כי הם לא אתה ויכול להיות שלהם זה עבד אבל לך זה פחות יתאים. התשובות לשאלות האלה בעיניי נמצאות בתוכינו ולהכניס אנשים אחרים למקום הזה ששייך לך זו טעות.
לבנות: כל הסיפור הזה של גבר מוביל אישה מובלת מגניב והכל, אבל בתכל'ס הכי כיף כשיש הדדיות. אם יש משהו שאת אוהבת, פשוט לכי על זה, כגבר זה כיף לפעמים להיות מובל ולהכיר עולם חדש ולהיות בתוך מה שעושה לך כיף במקום לגשש כעיוור באפילה ולנסות להמציא את הכל. מן־הסתם גם עברת קצת בחיים וגם הכרת קצת מקומות ופיתחת העדפות רעיונות חלומות. רוצה להיות חלק מזה! ולא רק לשאוב אותך לתוך העולם שלי. פעם אני אחליט פעם תחליטי את פעם נחליט ביחד אנחנו סומכים אחד על השני שיהיה נחמד ומקסימום למדנו צד חדש.
אם משהו לא נעים לך, את לא רוצה, תגידי. ככה, כשאת אוהבת את מה שיש לי להציע, אני יודע שאת לא מזייפת. בסדר זה לא נעים לרגע אבל אנחנו אנשים בוגרים שלומדים אחד את השני, הכל בסדר. לא נבהלים מכלום.
לבנים: דע גם להרפות. ודע להיות אתה. אז בסדר אתה לא מאצ'ו גברי / בייניש צדיק / batman עם רכב טכנולוגי משוכלל. אבל בסוף אתה אתה וגם אתה וגם אשתך יצטרכו לחיות אחד עם השני לנצח וייתכן שגם לאחר היפרדות הנשמה מהגוף לפי שיטות כאלה ואחרות. בסדר קצת חיזור קצת רושם קצת להיות יותר ממה שאתה ביום־יום אין בעיה אבל אל תמכור מוצר ושירות שאינם קיימים.
ואתה גם לא מכיר "בנות" אלא את מי שנמצאת מולך. אדם אחד מיני שבעה מיליארד. ואף־אחד, אבל אף־אחד, לא דומה לשני. חוץ מהסינים. לבנות יש סגנונות כל־כך שונים והעדפות כל־כך שונות זה לא כזה מופרך שתמצא חן בעיני מישהי גם אם אתה לא בקוביה מסוימת. לא זה לא תירוץ להיות couch potato עם אפס רוח / תחומי עניין / חזון לעתיד / מקצוע / אופי אין מה לעשות זה כן צריך. אבל אפשר לעשות את זה בסגנון שלך ולא יקרה כלום.
וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.
בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.
כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.
אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.
חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה
מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.
אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.
גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.
ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.
ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.
אחרי 2 פגישות שבעלי הגיע אליי, נסעתי אליו. ועודף זמן לא היה לי. הייתי סטודנטית עובדת. אבל עדיין זה חלק מהעניין בעיניי שגם הבחורה תבוא וזה היה אוטובוס ורכבת ועדיין זה קרה ולא היה נראה כמו דרישה לא הגיונית האמת
אגב לא התארגנתי ברמה שונה מההתארגנות ליום יום האמת. גמככה אני מתאפרת, מחליק בשיער כנל, לא חייב בגד מאוד מיוחד.. מי ישמע לאן הולכים חח
לא יודעת אולי הסטנדרטים שלי לא משו אבל אם אין זמן לייבש שיער לא חייב לחפוף אותו בכל מחיר. אפשר להתארגן על השיער אפילו יום לפני בערב אאכ ושיא הקיץ חום אימים ואז למה לייבש אותו בכלל הוא ייהרס תוך רגע
לבנות: אתן חייבות להפנים כל הזמן בתודעה שגבר מרגיש משיכה הכי גדולה כשמתאפשר לו לתת לך ואת מקבלת. וזה בהכל. יכול להיות דבר הכי בנאלי שיש. לרמה של לפתוח לך את התפוז או למלאות לך את הקפה. בייחוד אבל כשהוא מזמין או מכין לך משהו לאכול (כמו כן בנים בדיוק מאותה סיבה אין מצב בעולם שאתה מתחלק איתה בהוצאות על הארוחה) אז חזרה אליכן, כל פעם שהוא שואל ממך משהו
תתרגמי את זה בראש שלך ל"אני רוצה להתחבר אליך יותר תני לי את האפשרות לתת לך ותקבלי" להוציא מהראש את ה "לא לא תודה זה בסדר יש לי כבר או אני לא רעבה אכלתי" תסכימי לקבל!
מעשה שהיה כך היה (אתמול) בזולה של הרב יעקב כשנכנסתי מישהי נתנה לי חיוך חמוד אז התלבטתי לרגע ואז החלטתי לשבת לידה. היה החלפת מבטים וחיוכים ושנינו הסמקנו וכל הבררר ואזזז שלפתי את הנשק הסודי (חטיף אנרג'י) ובאלגנטיות חמודה קירבתי אותו אליה בלי לומר מילה (עם חיוך שובה נפש) והיא הסמיקה אבל סירבה!! בדיוק באותו רגע משו באנרגיה שהייתה בינינו נפל ובייחוד לי. החטיף היה סתם מבחן בישביל הכימיה קיצר הבנתן
לבנים: כשאתם בקשר ראשוני מול מישהי אתם חייבים לשדר ביטחון. ולגרום לה להרגיש שאתה הפרס ולא הפוך.
כי בוא, תכלס מכל האפשרויות שיש לך כרגע מצאת לנכון לתת לה את הצ'אנס, אתה זה שבוחר עם מי להיות. לא בקטע מתנשא של אגו או גאווה. פשוט כי ככה זה. גם אם לך באמת הרבה קשרים עם בנות תשדר את ההרגשה שאתה יכול להיות כזה אם אתה רק מחליט. בחורה אוטומטית מרגישה אם אתה חושב שהיא מעליך ואז זה מוריד לה מאד, או אם אתה מעליה. שוב, לא בקטע שוביניסטי עפעלעצמו אנאערף. פשוט גבר צריך להיות המוביל,זה שקובע זה שמחליט ובחורה חייבת להרגיש את זה.
דבר שני כשאתה מדבר איתה אל תחשוב על מה אם ייגמרו הנושאים לשיחה וכל הפחדים האלה. אם ייגמרו אז שייגמרו . לא סוף העולם אם תהיו בשקט גם. הנקודה שלי היא שאתה לא צריך לדאוג לגבי מה תאמר בדיוק כמו שאין לך את הדאגה הזאת עם חבר טובשך. תגיד את מה שעולה לך לראש (בגבול הטעם הטוב כן? ) ומשם דברים זורמים או שלא וגם זה בסדר
כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).
היו פעמים שהסכמתי.
גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.
ממני -
שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.
אף בחורה לא חייבת לקבל שום דבר מאף בחור (ולהפך)חושבת בקופסא
ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.
ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?
בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.
תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.
לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).
זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.
לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.
לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................
לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.
אני דווקא הוקסמתי כשהבחורה סירבה לעוגיות שהבאתידורש טוב לעמי
האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.
אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.
קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.
כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.
אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.
וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.
יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.
כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.
בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.
"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.
עבר עריכה על ידי advfb בתאריך כ"ו בחשוון תשפ"ז 0:14
דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.
רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.
אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.
אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.
לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.
הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.
אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.
הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.
הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.
אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.
החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.
החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.
אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה
אשמח אם תשתף מאמירותיו
אני ראיתי את זה בספר של הרב שג"ר (חסד או חירות)מתוך סקרנות
ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):
עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';
וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.
שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות
אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל
אגב, אני חדש שם ועוד לא עמדתי על טיבו של המקום, נראה אם אצליח לשרוד
אתמול, איכשהו אני וידיד שפכנו בטעות תה על הרצפה, והייתה שם בחורה שחששנו שהגיע גם אליה, אמרה ש"אם זה עושה לנו טוב, לא אכפת לה שישפך גם ממש עליה", נראה שזאת האווירה, מעניין אם זה אמתי או משחק/בועה...