זה באמת מתסכל,
גם ירידה קבועה בשמיעה, וגם חור שמניחה שמגביל ומעצבן וממש משפיע ברמה יומיומית.
מובן ממש ממש.
אני תוהה האם באמת דברם התפספסו אז, או שהתפספס מידע שלא הועבר לכם בצורה נכונה.
בקריאה של מה שאת כותבת - נשמע לי שסיכוי טוב שלא הסבירו לכם הכל ויכול להיות שזה הרבה ממה שגורם לתסכול.
בת כמה היא היתה בבדיקות שמיעה הראשונות?
בדיקת שמיעה היא התנהגותית - כלומר בשונה מבדיקות אחרות (כמו רנטגן נניח), היא תלויה בשיתוף פעולה.
ככל שילד יותר קטן - המידע שהבדיקת שמיעה נותן הוא יותר מינימאלי. וככל שהוא גדל, משתף פעולה, יכול להשתתף בבדיקה ארוכה יותר - יהיה לנו יותר מידע.
למשל - ילד שקטן מדי לבדיקה עם אוזניות - בודקים ברמקולים ואז שתי האוזניות נבדקות ביחד. אם התוצאה תקינה - יכול להיות שיש אוזן תקינה ואוזן לא תקינה, ואז האוזן עם הירידה מתפספסת.
אני מעלה השערה,
יכול להיות שהבת שלך היתה צעירה מדי בשביל שימוש באוזניית Bone שזו אוזניה מיוחדת ששמים מאחורי האוזן, והבדיקה איתה, אחרי שבדקו באוזניות רגילות - מאפשרת להבחין בין ירידה הולכתית (למשל נוזלים), ירידה תחושתית עצבית, או ירידה מעורבת - שזה גם וגם.
אם כן - יש מצב שראו בדיקה עם ירידה בשמיעה, פלוס נוזלים משמעותיים באוזניים - וזה מצב שממליצים על כפתורים.
ובהמשך כשהיא גדלה עשו בדיקה מקיפה יותר וראו גם את החלק העצבי.
ואולי אני טועה ובאמת פספסו אצלה בבדיקות הראשונות.
פשוט אצל ילדה צעירה מאד הגיוני שהמידע הזה לא יהיה מייד.
מקווה שלא חפרתי 
זה נושא שמאד מענין אותי