התחושה הייתה שהבחור דורש צומי. אבל בצורה שכבר מתאימה לגיל של חלק'ה בערך ולא למישהו שנמצא הרבה אחרי השלב הזה. קשה לנהל שיח שאת מרגישה שהוא הופך אותך לאמא שלו.

וכן, הייתה לי תחושה שהוא מזלזל בזמן, וגם במאמץ שלי. אולי זה נראה למישהו שמאוד קל פשוט לעלות לתח"צ ופשוט לשבת עד שמגיעים, אבל בתור מישהי שהייתה בשירות במרחק של כמעט שעתיים וחצי נסיעה מהבית.. זה מתיש ממש. למה להדגיש שנהיגה יותר קשה מטלטול באוטובוס? באמת נראה לך שזה מאמץ מופחת? שלא לדבר על זה שהתחושה היא שאין שום רומנטיות. ברגע שהבהרתי לו שאני לא יכולה להגיע למקום שהוא רצה, הנחמדות ירדה. אפילו ניסיתי לומר לו שאני מרגישה שהוא מאוכזב והוא אמר לי-כן, כי אני צריך לנהוג לשם קצת יותר. אני ואני ואני... באמת, אם ככה זה מתחיל, אני לא יודעת אם בא לי להמשיך. פחות מלהיב אדם שבעיקר עסוק בעצמו.

חוסר המוכנות שלו להתאמץ והעובדה שהוא מדגיש שאם הוא מתאמץ זה ממש מאמץ גדול בשבילו, מעל ומעבר.. גורם לי לתחושה שהוא בעצם בא "לעוד דייט". יש לי חברות שעובדות ונוהגות כמעט שעה לעבודה לכל כיוון, ועדיין לא באות ואומרות-"אוי, חזרתי מיום עבודה וגם נהגתי שעה, זהו אני עייפה ונגמר לי היום". זה פשוט לא ג'נטלמני בכלל.

ות'כלס זה מאוד תומך לשמוע דעות, שמבינים ומקשיבים. היו לי תחושות מאוד קשות, ובמיוחד שאמרו לי "את צריכה להבין..". קשה להיות כל הזמן בצד שמכיל ומכיל, בסוף נגמר לי המקום..

אני יכול להבין אדם שלא רוצה לנהוג יותר מ40 דקות. זה באמת יכול לעייף. מצד שני, לא ברור לי מה הוא חושב שהוא יכול לעשות. אין לו פתרון אחר? הוא עקרונית יוצא רק עם מי שגרה קרוב? אז למה הוא לא סירב מלכתחילה?

לגבי זה שאת לא מאמינה לזמני הנהיגה שלו - אולי זה מהעבודה או משהו דומה, ואז זה יוצא כיוון הפוך?

לגבי הזמנים שלך - ברור, צריך פתרון כלשהו.

תדברו כמו בני אדם על הנושא ותחליטו כמה כל אחד מוכן להשקיע.

"לפנות חצי יום לפגישה ראשונה" - נו נכון. זה חדש? פגישה זה 6 שעות ברוטו

זה אומר שאפילו אם נשב רק לשעה, כבר איבדתי 5 שעות. אז תחשוב כמה זה יהיה בשבילי אם זה יותר? והאוטובוס לא מגיע בול בזמן? וכל זה בשביל שעה פגישה. זה פשוט לא הגיוני וגם לא אפשרי (כשהוא לצורך העניין, באותו מקום ולשעה פגישה השקיע שעתיים ולא יותר). וזה לא שאני לא מאמינה, אני פשוט יודעת את הזמנים של הגעה. הוא עובד בסביבה שלו, וכיון שהוא מתנהל ברכב לכל מקום זה יוצא לו בערך רבע שעה-עשרים דקות גג לכל מקום. וזה נראה שמבחינתו מאוד ברור, שאני אגיע אליו והוא לא אליי.. ואם הוא מגיע-אז שאדע שהוא ממש מתאמץ והוא ממש משקיע (ובין השורות=את לא מתאמצת כמוני. קצת מזלזל ואגוצנטרי באוזן). וכן, ניסיתי לדבר איתו אבל משהו בו לא מקשיב. הוא פשוט עסוק סביב עצמו. 

זה מה שאמרתי, אני הקדשתי הרבה "חצאי ימים" כאלה לדייטים. מוזר לי שזה נראה לך כזה לא הגיוני

יכול להיות שבמקרה הספציפי הזה הוא גם לא מכבד אותך, אבל זה סיפור אחר. עצם העובדה שיש ביניכם מרחק גיאוגרפי ומישהו אמור לעשות אותו, זה לא החלק המפתיע, ועל אף שאני באופן אישי לא מצפה מבחורה לבוא עד אלי, אני יכול להבין מישהו עם סטנדרטים אחרים

בכל קשר, הבחורה צריכה תמיד להציע שהיא תגיע עד הבחור או להפגש באמצע?

בחור תמיד יכול להציע להפגש באמצע?

תעשה ניסוי, תתעקש על זה ונראה תוך כמה זמן ייפתח פה שרשור על בחור שמתעקש להפגש באמצע.

מבחינתו. זה לחלוטין לא אמצע בכלל. זה בערך "קפיצה" מבחינתו ומסע מבחינתי.. יש לציין שאפילו הצעת הקפצה מתחנת אוטובוס לא עלתה (ולא-לא תפקידי לנדב איש. זה מובן). מצאתי את עצמי בעיקר מנסה לא לחשוב שהוא מפונק ואגוצנטרי אבל גם כל "כפות הזכות" שעברו בראשי לא הוציאו אותו טוב יותר. בקיצור רציתי להעביר 3 מסרים ל2 המינים: א. אמפתיה זו לא מילה גסה-גם אם אף רב/נית  לא אמר/ה לכם את זה, צריך להבין שמדובר בהכרות הדדית ולא בהצבת "תנאי עבודה". ב. אם משהו כ"כ חשוב לכם, אל "תעשו טובה". רוצים רק מי שחושב בצורה מסוימת כמוכם? גר רק בסביבה שלכם? מאמין באמונות שלכם? עדיף שתודו בכך מאשר שתצרו לעצמכם שם לא חביב. ג. אתם פגועי דייטים? פיתחתם עור של פיל? אולי כדאי לברר עם עצמכם איך אפשר להחזיר אמון, איפה אתם נופלים ואם צריך-אלי לקחת הפסקה לטובת אימון אישי או משהו בסגנון. הצד השני לא צריך להיות הפסיכולוג הקבוע ובטח שלא תחליף אמא. 

במרחק של עשר דקות נסיעה באוטובוס ועוד המתנתי לו... כי הוא בחר ללכת ברגל . (אממ, לא היה שווה את ההמתנה של חצי שעה נוספת). אולי צריך להבהיר שעם כל העידוד לחתונה, ממש אין חובה לצאת למי שפשוט לא רוצה ומתבייש לומר את זה להוריו המאוכזבים..

ממש חשוב שאת אומרת את זה.

זה באמת מטעה כי לפעמים התנהגות מתפרשת כחוסר עניין או זלזול כשבאמת יש סיבות אחרות לגמרי

הבנאדם התקשר להודיע לי שהוא קצת חשב על העניין והוא הגיע למסקנה שהכי טוב שנקבע ב..חול המועד פסח. אם נהיה פנויים. ואם לא יסתדר, אז אפשר להאריך ליולי אוגוסט כי אז הוא יהיה יותר פנוי ויתאפשר לו לנסוע. זכיתי שמלאכתי נעשתה בידי אחרים 

וכולי מתאפקת לא לצחוק עליו ומתלבטת אם לא להתקשר לרב שלו ולשתף אותו בכל העניין.. שיכפכף אותו קצת בשבילי.

במקומך הייתי מציע לו דייט ראשון בפסח ודייט שני באוגוסט

ואני חייב להודות שנפלתי בפח שעוד נייתי ללמד עליו זכות

גנוב זה

אין לי עניין לקטלג אף אחד בבעיה עד שאני לא יודעת בוודאות. לצערי, הרבה פעמים הבעיות האלו מולדות, כלומר ההורים כאלו גם ואז מבחינתו המציאות שלו היא נורמלית לחלוטין. בטח אם לאורך חייו קיבלו אותו. עכשיו לכי תסבירי לו שזה לא תקין. אבל כן, שוקלת לא מיידית אבל להפנות את תשומת לב רבו שאולי הוא ישכנע אותו לטפל בעצמו..

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה