התחושה הייתה שהבחור דורש צומי. אבל בצורה שכבר מתאימה לגיל של חלק'ה בערך ולא למישהו שנמצא הרבה אחרי השלב הזה. קשה לנהל שיח שאת מרגישה שהוא הופך אותך לאמא שלו.

וכן, הייתה לי תחושה שהוא מזלזל בזמן, וגם במאמץ שלי. אולי זה נראה למישהו שמאוד קל פשוט לעלות לתח"צ ופשוט לשבת עד שמגיעים, אבל בתור מישהי שהייתה בשירות במרחק של כמעט שעתיים וחצי נסיעה מהבית.. זה מתיש ממש. למה להדגיש שנהיגה יותר קשה מטלטול באוטובוס? באמת נראה לך שזה מאמץ מופחת? שלא לדבר על זה שהתחושה היא שאין שום רומנטיות. ברגע שהבהרתי לו שאני לא יכולה להגיע למקום שהוא רצה, הנחמדות ירדה. אפילו ניסיתי לומר לו שאני מרגישה שהוא מאוכזב והוא אמר לי-כן, כי אני צריך לנהוג לשם קצת יותר. אני ואני ואני... באמת, אם ככה זה מתחיל, אני לא יודעת אם בא לי להמשיך. פחות מלהיב אדם שבעיקר עסוק בעצמו.

חוסר המוכנות שלו להתאמץ והעובדה שהוא מדגיש שאם הוא מתאמץ זה ממש מאמץ גדול בשבילו, מעל ומעבר.. גורם לי לתחושה שהוא בעצם בא "לעוד דייט". יש לי חברות שעובדות ונוהגות כמעט שעה לעבודה לכל כיוון, ועדיין לא באות ואומרות-"אוי, חזרתי מיום עבודה וגם נהגתי שעה, זהו אני עייפה ונגמר לי היום". זה פשוט לא ג'נטלמני בכלל.

ות'כלס זה מאוד תומך לשמוע דעות, שמבינים ומקשיבים. היו לי תחושות מאוד קשות, ובמיוחד שאמרו לי "את צריכה להבין..". קשה להיות כל הזמן בצד שמכיל ומכיל, בסוף נגמר לי המקום..

אני יכול להבין אדם שלא רוצה לנהוג יותר מ40 דקות. זה באמת יכול לעייף. מצד שני, לא ברור לי מה הוא חושב שהוא יכול לעשות. אין לו פתרון אחר? הוא עקרונית יוצא רק עם מי שגרה קרוב? אז למה הוא לא סירב מלכתחילה?

לגבי זה שאת לא מאמינה לזמני הנהיגה שלו - אולי זה מהעבודה או משהו דומה, ואז זה יוצא כיוון הפוך?

לגבי הזמנים שלך - ברור, צריך פתרון כלשהו.

תדברו כמו בני אדם על הנושא ותחליטו כמה כל אחד מוכן להשקיע.

"לפנות חצי יום לפגישה ראשונה" - נו נכון. זה חדש? פגישה זה 6 שעות ברוטו

זה אומר שאפילו אם נשב רק לשעה, כבר איבדתי 5 שעות. אז תחשוב כמה זה יהיה בשבילי אם זה יותר? והאוטובוס לא מגיע בול בזמן? וכל זה בשביל שעה פגישה. זה פשוט לא הגיוני וגם לא אפשרי (כשהוא לצורך העניין, באותו מקום ולשעה פגישה השקיע שעתיים ולא יותר). וזה לא שאני לא מאמינה, אני פשוט יודעת את הזמנים של הגעה. הוא עובד בסביבה שלו, וכיון שהוא מתנהל ברכב לכל מקום זה יוצא לו בערך רבע שעה-עשרים דקות גג לכל מקום. וזה נראה שמבחינתו מאוד ברור, שאני אגיע אליו והוא לא אליי.. ואם הוא מגיע-אז שאדע שהוא ממש מתאמץ והוא ממש משקיע (ובין השורות=את לא מתאמצת כמוני. קצת מזלזל ואגוצנטרי באוזן). וכן, ניסיתי לדבר איתו אבל משהו בו לא מקשיב. הוא פשוט עסוק סביב עצמו. 

זה מה שאמרתי, אני הקדשתי הרבה "חצאי ימים" כאלה לדייטים. מוזר לי שזה נראה לך כזה לא הגיוני

יכול להיות שבמקרה הספציפי הזה הוא גם לא מכבד אותך, אבל זה סיפור אחר. עצם העובדה שיש ביניכם מרחק גיאוגרפי ומישהו אמור לעשות אותו, זה לא החלק המפתיע, ועל אף שאני באופן אישי לא מצפה מבחורה לבוא עד אלי, אני יכול להבין מישהו עם סטנדרטים אחרים

בכל קשר, הבחורה צריכה תמיד להציע שהיא תגיע עד הבחור או להפגש באמצע?

בחור תמיד יכול להציע להפגש באמצע?

תעשה ניסוי, תתעקש על זה ונראה תוך כמה זמן ייפתח פה שרשור על בחור שמתעקש להפגש באמצע.

מבחינתו. זה לחלוטין לא אמצע בכלל. זה בערך "קפיצה" מבחינתו ומסע מבחינתי.. יש לציין שאפילו הצעת הקפצה מתחנת אוטובוס לא עלתה (ולא-לא תפקידי לנדב איש. זה מובן). מצאתי את עצמי בעיקר מנסה לא לחשוב שהוא מפונק ואגוצנטרי אבל גם כל "כפות הזכות" שעברו בראשי לא הוציאו אותו טוב יותר. בקיצור רציתי להעביר 3 מסרים ל2 המינים: א. אמפתיה זו לא מילה גסה-גם אם אף רב/נית  לא אמר/ה לכם את זה, צריך להבין שמדובר בהכרות הדדית ולא בהצבת "תנאי עבודה". ב. אם משהו כ"כ חשוב לכם, אל "תעשו טובה". רוצים רק מי שחושב בצורה מסוימת כמוכם? גר רק בסביבה שלכם? מאמין באמונות שלכם? עדיף שתודו בכך מאשר שתצרו לעצמכם שם לא חביב. ג. אתם פגועי דייטים? פיתחתם עור של פיל? אולי כדאי לברר עם עצמכם איך אפשר להחזיר אמון, איפה אתם נופלים ואם צריך-אלי לקחת הפסקה לטובת אימון אישי או משהו בסגנון. הצד השני לא צריך להיות הפסיכולוג הקבוע ובטח שלא תחליף אמא. 

במרחק של עשר דקות נסיעה באוטובוס ועוד המתנתי לו... כי הוא בחר ללכת ברגל . (אממ, לא היה שווה את ההמתנה של חצי שעה נוספת). אולי צריך להבהיר שעם כל העידוד לחתונה, ממש אין חובה לצאת למי שפשוט לא רוצה ומתבייש לומר את זה להוריו המאוכזבים..

ממש חשוב שאת אומרת את זה.

זה באמת מטעה כי לפעמים התנהגות מתפרשת כחוסר עניין או זלזול כשבאמת יש סיבות אחרות לגמרי

הבנאדם התקשר להודיע לי שהוא קצת חשב על העניין והוא הגיע למסקנה שהכי טוב שנקבע ב..חול המועד פסח. אם נהיה פנויים. ואם לא יסתדר, אז אפשר להאריך ליולי אוגוסט כי אז הוא יהיה יותר פנוי ויתאפשר לו לנסוע. זכיתי שמלאכתי נעשתה בידי אחרים 

וכולי מתאפקת לא לצחוק עליו ומתלבטת אם לא להתקשר לרב שלו ולשתף אותו בכל העניין.. שיכפכף אותו קצת בשבילי.

במקומך הייתי מציע לו דייט ראשון בפסח ודייט שני באוגוסט

ואני חייב להודות שנפלתי בפח שעוד נייתי ללמד עליו זכות

גנוב זה

אין לי עניין לקטלג אף אחד בבעיה עד שאני לא יודעת בוודאות. לצערי, הרבה פעמים הבעיות האלו מולדות, כלומר ההורים כאלו גם ואז מבחינתו המציאות שלו היא נורמלית לחלוטין. בטח אם לאורך חייו קיבלו אותו. עכשיו לכי תסבירי לו שזה לא תקין. אבל כן, שוקלת לא מיידית אבל להפנות את תשומת לב רבו שאולי הוא ישכנע אותו לטפל בעצמו..

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.