זה כי יש איזשהו פוטנציאל, תקווה, שמתוך הקשר הזה יצמח משהו מאוד גדול.

אם יש מישהו שזה לא מזיז לו כלום,

אז הוא כנראה לא ראה פונציאל בכלל בקשר הזה, ולמה הוא בכלל יצא?!

לכן בעיניי אין מה לקנא בהם.

לצערינו, רוב הקשרים נגמרים מהר, ואפילו מהר מאוד.

אבל כשמישהו חותך אותי, במיוחד אחר פגישה\שתיים, אני מבינה שזה לא מעיד עליי, על האישיות שלי, על מי שאני - כי מה הוא כבר הספיק להכיר?

אני חושבת שהטעות שלך היא לצפות שקשר קצר טווח יעניק לך תחושה של הערכה והכלה. למה שמישהי שלא מכירה אותך תעריך ותכיל אותך? הרי לא הגעתם לשלב כזה של קשר...

ואני חושבת שחשוב שיהיו לך קשרים אחרים (כרגע) שיתנו לך את התמיכה שצריך בשביל המסע הזה.

כאשר מראיינים מישהו לתפקיד מסוים בעבודה, מחפשים רשימת כישורים ספציפית, שמכניסה אותו לתבנית אחת מסוימת. (האם יש לו ידע בתוכנה X, האם הוא יודע להפעיל מכשיר Y).

בראיון עבודה, בודקים את היכולת שלך להתאים למקום, ושהם יפיקו תועלת כלכלית ממך. ככל שהתפקיד הוא בכיר יותר ודורש אחריות, יהיו יותר שלבי ראיונות, והחברה תשקיע זמן בבירורי רקע עליך. בנוסף, בעבודה אתה מתחרה מול עוד אנשים - ויכול להיות שמתראיין מישהו שעונה בול על ההגדרות שהם מחפשים.

אפשר לכמת את ההתאמה בין מועמד לתפקיד באמצעות הגדרות מאוד ברורה.

במקרה של חיפוש בן זוג, בכל פעם אנחנו מתמקדים רק באדם אחד פוטנציאלי, ואין לנו קופסה מסוימת אחת שהוא צריך להיכנס אליה. אין תבנית אחת ברורה - מצחיק אותי שאנשים כותבים משהו כמו, אני מחפש מישהי שאני ארגיש בנוח לידה - איך אני אמורה לדעת אם תרגיש בנוח לידי? במילים אחרות, קל לי לומר שיש לי תואר ב-X ולכן אני מתאימה לעבוד בחברה, קשה לי לומר שלמדתי במוסד X ולכן מתאים לי לצאת איתך. הדברים האלה פחות מדידים ופחות תבניתיים, אין הגדרה ברורה למה בדיוק יתאים לי, מדדים חיצוניים שיקבעו את הזוגיות שנצליח לתחזק.

אשריך אם אתה חושב שאחרי חמש שעות אתה מצליח לפענח אדם לעומק. בעיניי זה אפילו לא קצה הקרחון.

אני יותד מדיימנת את זה כמו קניית בגדים.

מצאתי שמלה מהממת בחנות, אבל היא לא במידה שלי.

האם זה אומר שהשמלה כבר לא מהממת?

היא רק לא רלוונטית לי, אבל למישהי שכן במידה זה יתאים יופי.

האם אני נעלבת שאין בחנות את המידה הזאת של השמלה? נעלבת זה לא בטוח המינוח הנכון - מתבאסת, כי חשבתי שהיא מאוד יפה. אני עדיין מלאת הערכה לשמלה, היא עדין מאוד יפה, רק לא בשבילי.

אז גם מישהו שיצאתי איתו, יכול להיות מאוד יפה (פנימית) אחרי חמש פגישות, אבל לא מתאים לשאיפות ולחלומות שלי.

זה יכול להיות גם נעליים.

או תיק.

או מחשב.

או דבר אחר שאתה קונה ויש לו פרמטרים של התאמה...

כשבוחנים אדם כמו שבוחנים בגד
זו תחושה לא נעימה

בכללי מגיע לכל אדם קבלה ללא תנאים, מעצם היותו אדם
והמבחן הזה יוצר מצב
שהקבלה תלויה בA B C

ודאי שזה מכורח המציאות, אבל זו תחושה לא נעימה
שנעמדת על השולחן לדעתי בעיקר בבחירת בן זוג
כי זה חיפוש אחר 'אהבה'
וברור שיש נקודה של אמת בזה שמגיע לי אהבה ללא תנאים
אז זה יותר מורכב

לדעתי ישלזה פתרונות יותר טובים ומדוגמא הזאת
למשל פחות להתעסק ב"מבחן" שעושים לי 
ובמה השני יחליט. זה לא נראה לי מה שיעזור
יותר חשוב לנכוח ולחוות את הרגש הפשוט שלי
ולא לנסות לבחון את השמלה.
להנאות מהרגע ולשכוח לרגע מכן בחרו בי לא בחרו בי
כן נהיה זוג לא נהיה זוג.
יותר לבוא להתחבר לבנאדם בפשיטות
(ואז כשנפרדים זה לא שלא כואב,
יש כאב אחר, כאב של הניתוק מאדם שהתחברתי אליו
אבל פחות את הכאב של ה'דחיה'.)
וגם להיות בעמדה של אני מול ה'.
אני בא לעשות השתדלות,
אין 'צד שני', יש רצון ה'
ה' מחליט מי מתאים למי וכנראה ה' החליט שזה פחות מתאים
וגילה לנו את הרצון הזה דרך, דרך זה שהשני לא רצה. 

ההשוואה הזאת של חיפוש בן זוג לחיפוש בגד, עושה את זה לדעתי יותר "מבחן"
ויותר מכניסה למוד שמוריד את הביטחון מול זה, ככה אני חושבת.
 

זה דברים נכונים מה שהיא כתבה
אבל כל המשל וכל התגובה שלה התמקדה בזה שזה מבחן
אולי היא גם נסתה לתת מבט "קליל" יותר למבחן, אבל היא מאד מאד הדגישה והשוותה
בין דייט לכל ראיון עבודה/בחירת שמלה או כל משהו שמעמיד אותנו במבחן
ומעצים את התחושה של "בודקים אותנו"
ולא מקבלים ומכלים אותנו, כמו שאנחנו..
וזו לפי דעתי השורש לתחושת הדחייה שפרק עליה פותח השרשור.

אולי זה דברים שיכולים לשים לו פלסטר אבל זה לא נוגע בשורש הדברים.
ואפילו יכול להעצים, כמו שעובדה שלפחות אחד-שתיים הבינו את המשל בצורה כזאת
 

כמה אני מסוגל 'להתחבר/לקבל/להכיל את השני'.
זה עדיין מעצים את המבחן. וזה נכון
אבל לדעתי גם בזה לא נכון להתמקד.
זה לא יועיל לשחרר את התחושה של הדחיה

לפחות ככה נראה לי

של לזרום, גם אחרי.

מאמינה שאנחנו מרגישים כשמשהו לא טוב לנו ואם היה כזה
אז הוא יהבב לנו.

אני חושבת שהבירור הזה של ה'אחרי' הפגישה
מונע מהלב להיפתח ומעמיד את הקשר כל היום בספק
וזה פוגע באמון גם שלנו וגם של הצד השני

(כי כמו שנכתב על מה קורה כשמעמדים קשר ב'מבחן')
וזה חוסם את הקשר מלהתקדם.

אני חושבת שמבחני התאמה מבוררים ושכליים עושים לפני.
ברגע שנכנסים לקשר  'מרגשים', נמצאים שם.
הבירורים השכליים האלה לא נותנים לדברים לקרות, גם אם הם אחרי הפגישה.
וגם אם הם על 'איך הרגשתי'
הם מיותרים ומזיקים, ככה אני חושבת.
 

בכלל כל הקונספט הזה
שאתה צריך להוכיח פה שאתה טוב ונחמד ותקשורתי ונעים ושיש תנאים לקבלה שלך
זה לא נחמד.
גם אם אתה יודע שהסיבה לשלילה הייתה סיבה אחרת,
וגם אפילו אם השלילה היא מצדך
אתה אוכל סרטים איפה לא הייתי טוב ובמה אני לא בסדר
מה צריך להישתנות בי בשביל שיהיה לאנשים נחמד איתי בצורה מינמלית/לי יהיה נחמד עם אנשים.

קל לנו להאשים את עצמנו, תמיד, כי רק על עצמנו אנחנו יכולים לקחת אחריות.
לגמרי מבינה

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.