זה כי יש איזשהו פוטנציאל, תקווה, שמתוך הקשר הזה יצמח משהו מאוד גדול.
אם יש מישהו שזה לא מזיז לו כלום,
אז הוא כנראה לא ראה פונציאל בכלל בקשר הזה, ולמה הוא בכלל יצא?!
לכן בעיניי אין מה לקנא בהם.
לצערינו, רוב הקשרים נגמרים מהר, ואפילו מהר מאוד.
אבל כשמישהו חותך אותי, במיוחד אחר פגישה\שתיים, אני מבינה שזה לא מעיד עליי, על האישיות שלי, על מי שאני - כי מה הוא כבר הספיק להכיר?
אני חושבת שהטעות שלך היא לצפות שקשר קצר טווח יעניק לך תחושה של הערכה והכלה. למה שמישהי שלא מכירה אותך תעריך ותכיל אותך? הרי לא הגעתם לשלב כזה של קשר...
ואני חושבת שחשוב שיהיו לך קשרים אחרים (כרגע) שיתנו לך את התמיכה שצריך בשביל המסע הזה.
כאשר מראיינים מישהו לתפקיד מסוים בעבודה, מחפשים רשימת כישורים ספציפית, שמכניסה אותו לתבנית אחת מסוימת. (האם יש לו ידע בתוכנה X, האם הוא יודע להפעיל מכשיר Y).
בראיון עבודה, בודקים את היכולת שלך להתאים למקום, ושהם יפיקו תועלת כלכלית ממך. ככל שהתפקיד הוא בכיר יותר ודורש אחריות, יהיו יותר שלבי ראיונות, והחברה תשקיע זמן בבירורי רקע עליך. בנוסף, בעבודה אתה מתחרה מול עוד אנשים - ויכול להיות שמתראיין מישהו שעונה בול על ההגדרות שהם מחפשים.
אפשר לכמת את ההתאמה בין מועמד לתפקיד באמצעות הגדרות מאוד ברורה.
במקרה של חיפוש בן זוג, בכל פעם אנחנו מתמקדים רק באדם אחד פוטנציאלי, ואין לנו קופסה מסוימת אחת שהוא צריך להיכנס אליה. אין תבנית אחת ברורה - מצחיק אותי שאנשים כותבים משהו כמו, אני מחפש מישהי שאני ארגיש בנוח לידה - איך אני אמורה לדעת אם תרגיש בנוח לידי? במילים אחרות, קל לי לומר שיש לי תואר ב-X ולכן אני מתאימה לעבוד בחברה, קשה לי לומר שלמדתי במוסד X ולכן מתאים לי לצאת איתך. הדברים האלה פחות מדידים ופחות תבניתיים, אין הגדרה ברורה למה בדיוק יתאים לי, מדדים חיצוניים שיקבעו את הזוגיות שנצליח לתחזק.
אשריך אם אתה חושב שאחרי חמש שעות אתה מצליח לפענח אדם לעומק. בעיניי זה אפילו לא קצה הקרחון.
אני יותד מדיימנת את זה כמו קניית בגדים.
מצאתי שמלה מהממת בחנות, אבל היא לא במידה שלי.
האם זה אומר שהשמלה כבר לא מהממת?
היא רק לא רלוונטית לי, אבל למישהי שכן במידה זה יתאים יופי.
האם אני נעלבת שאין בחנות את המידה הזאת של השמלה? נעלבת זה לא בטוח המינוח הנכון - מתבאסת, כי חשבתי שהיא מאוד יפה. אני עדיין מלאת הערכה לשמלה, היא עדין מאוד יפה, רק לא בשבילי.
אז גם מישהו שיצאתי איתו, יכול להיות מאוד יפה (פנימית) אחרי חמש פגישות, אבל לא מתאים לשאיפות ולחלומות שלי.
זה יכול להיות גם נעליים.
או תיק.
או מחשב.
או דבר אחר שאתה קונה ויש לו פרמטרים של התאמה...
כשבוחנים אדם כמו שבוחנים בגד
זו תחושה לא נעימה
בכללי מגיע לכל אדם קבלה ללא תנאים, מעצם היותו אדם
והמבחן הזה יוצר מצב
שהקבלה תלויה בA B C
ודאי שזה מכורח המציאות, אבל זו תחושה לא נעימה
שנעמדת על השולחן לדעתי בעיקר בבחירת בן זוג
כי זה חיפוש אחר 'אהבה'
וברור שיש נקודה של אמת בזה שמגיע לי אהבה ללא תנאים
אז זה יותר מורכב
לדעתי ישלזה פתרונות יותר טובים ומדוגמא הזאת
למשל פחות להתעסק ב"מבחן" שעושים לי
ובמה השני יחליט. זה לא נראה לי מה שיעזור
יותר חשוב לנכוח ולחוות את הרגש הפשוט שלי
ולא לנסות לבחון את השמלה.
להנאות מהרגע ולשכוח לרגע מכן בחרו בי לא בחרו בי
כן נהיה זוג לא נהיה זוג.
יותר לבוא להתחבר לבנאדם בפשיטות
(ואז כשנפרדים זה לא שלא כואב,
יש כאב אחר, כאב של הניתוק מאדם שהתחברתי אליו
אבל פחות את הכאב של ה'דחיה'.)
וגם להיות בעמדה של אני מול ה'.
אני בא לעשות השתדלות,
אין 'צד שני', יש רצון ה'
ה' מחליט מי מתאים למי וכנראה ה' החליט שזה פחות מתאים
וגילה לנו את הרצון הזה דרך, דרך זה שהשני לא רצה.
ההשוואה הזאת של חיפוש בן זוג לחיפוש בגד, עושה את זה לדעתי יותר "מבחן"
ויותר מכניסה למוד שמוריד את הביטחון מול זה, ככה אני חושבת.
זה דברים נכונים מה שהיא כתבה
אבל כל המשל וכל התגובה שלה התמקדה בזה שזה מבחן
אולי היא גם נסתה לתת מבט "קליל" יותר למבחן, אבל היא מאד מאד הדגישה והשוותה
בין דייט לכל ראיון עבודה/בחירת שמלה או כל משהו שמעמיד אותנו במבחן
ומעצים את התחושה של "בודקים אותנו"
ולא מקבלים ומכלים אותנו, כמו שאנחנו..
וזו לפי דעתי השורש לתחושת הדחייה שפרק עליה פותח השרשור.
אולי זה דברים שיכולים לשים לו פלסטר אבל זה לא נוגע בשורש הדברים.
ואפילו יכול להעצים, כמו שעובדה שלפחות אחד-שתיים הבינו את המשל בצורה כזאת
כמה אני מסוגל 'להתחבר/לקבל/להכיל את השני'.
זה עדיין מעצים את המבחן. וזה נכון
אבל לדעתי גם בזה לא נכון להתמקד.
זה לא יועיל לשחרר את התחושה של הדחיה
לפחות ככה נראה לי
של לזרום, גם אחרי.
מאמינה שאנחנו מרגישים כשמשהו לא טוב לנו ואם היה כזה
אז הוא יהבב לנו.
אני חושבת שהבירור הזה של ה'אחרי' הפגישה
מונע מהלב להיפתח ומעמיד את הקשר כל היום בספק
וזה פוגע באמון גם שלנו וגם של הצד השני
(כי כמו שנכתב על מה קורה כשמעמדים קשר ב'מבחן')
וזה חוסם את הקשר מלהתקדם.
אני חושבת שמבחני התאמה מבוררים ושכליים עושים לפני.
ברגע שנכנסים לקשר 'מרגשים', נמצאים שם.
הבירורים השכליים האלה לא נותנים לדברים לקרות, גם אם הם אחרי הפגישה.
וגם אם הם על 'איך הרגשתי'
הם מיותרים ומזיקים, ככה אני חושבת.
הפיבכלל כל הקונספט הזה
שאתה צריך להוכיח פה שאתה טוב ונחמד ותקשורתי ונעים ושיש תנאים לקבלה שלך
זה לא נחמד.
גם אם אתה יודע שהסיבה לשלילה הייתה סיבה אחרת,
וגם אפילו אם השלילה היא מצדך
אתה אוכל סרטים איפה לא הייתי טוב ובמה אני לא בסדר
מה צריך להישתנות בי בשביל שיהיה לאנשים נחמד איתי בצורה מינמלית/לי יהיה נחמד עם אנשים.
קל לנו להאשים את עצמנו, תמיד, כי רק על עצמנו אנחנו יכולים לקחת אחריות.
לגמרי מבינה
פתית שלגאחרונהו"לא מתלהבים משטויות"...
לדבר עם בחורה ולברוח?
2 נשים שלוותי השבוע היו מפורקות מבכי עד כדי מצב של חולי.
אם אתם לא מתכוונים לצאת לדייט תגידו את זה מראש
ולא ברור לי איך גבר שמגדיר את עצמו דוס עושה שטויות כאלה.
ובעצם דוס או לא לא מתנהגים ככה
לא סתם שולחים הודעות בוואצפ לבחורה שהעבירו לך את המספר בשביל שידוך ..ואז בורחים .
איך זה גורם לשדכן גם להרגיש?
ולא סתם קובעים עם בחורה דייט ומבטלים באותו יום
שלא נתחיל לדבר על שגרירים/ שליש/ וחבריו
ששם בכלל פותחים הודעות מדברים ואז יום אחרי נעלמים .
מדוע?
אני תמיד אומרת אף בחורה לא כועסת שלא רוצים אותה בחורה כועסת כי הראו לה שרצו אותה (בואי נקבע דייט )
ובסוף הלכו בלי הסבר בבום
אני כבר התרגלתי לזה שיש כאלה שדיבורים לחוד ומעשים לחוד ..
ואני אומרת את זה בכאב אם אדם בוחר להתנהג ככה או ניצלתי.. עוברת הלאה ..
אבל לא כולן לוקחות את זה ככה
יש בנות שלא רוצות לשמוע על דייטים בזמן הקרוב בגללכם..
באמת קחו אחריות.
גוסטינג זה גועל נפש
אתם גועל נפש
השרשור מופנה לאדם שבורח/ מבטל דקה 90 בלי לזכור שיש צד שני לסיפור.
אדם אשר לא יודע לבטא את רגשותיו ..
נכון לא תמיד אפשר להביע מה אתה מרגיש אבל אפשר שיהיה לך עמוד שדרה . אל תגיד סתם דברים .. מזה??
(אפילו הודעת נימוס יהיה מתאים .. מצטער על הזמן שלך.. בכל זאת אני חושב שלא מתאים .קשה?
אפשרי גם אם לא מסתדר הכל בסדר .מידות יש פה צד שני לעזאזל
דרך ארץ
כנל הפוך!! כלפי גברים
התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה
אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.
היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.
ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.
לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…
נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.
בעולם הקלאסי זה היה הפוך.
הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.
וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.
תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות.
מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).
איך שלא מסובבים את זה,
זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).
עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים. יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.
אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...
אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.
גם לגברים יש רגשות
סופריקה
תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים
קצת יותר רגישות
אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי מפורק מזה שלא התקדם
מי יודע כבר כמה קשרים הלב הזה חווה
וכמה אמרו לך שאתה זוהר ושאתה משהו אחר ושהעולם צריך אותך באמת. ואיך זה שאתה כזה כל כך? והלוואי שהרגע הזה אתה ואני לבד יהיה לתמיד. ושאם היה אפשרי הייתי נשארת איתך לנצח אבל אנלא יכולה להקים איתך בית. ועוד אינספור פתגמים מאינספור שהלב שלי נתן להן להיכנס בלי מעצורים. והן הביטו ברהב ונגעו בקצהו ונחרדו ונעלמו.
ולהבדיל גם קשרים עם חברים טובים מאד שהחליטו שדיי.
אה וגם הוא, שאמר לעולם דיי. גם איתו רציתי להגיע הכי רחוק שיש יותר מהכל וגם אתה מתי שככ התקרבתי אליך טרקת לי את הדלת בפרצוף. כמו כל האחרים.
ואולי אני באמת תמים ונאיבי אולי לא הרגשתם אליי כמו מה שאני הרגשתי ומרגיש אליכם עד היום. אולי באמת ניצלתם כל רגע אתי רק כדי לחוות עוד קצת , כמה שמתאפשר.
אבל הגיע הזמן שלי. שעכשיו אני איעלם.
הגיע הזמן שאומר לעולם - דיי.
התוהו קדם לעולם.
נוגע, לא נוגעעצוב וכואב לשמוע
קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.
שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך
עוד לא הגיע זמנך להיעלם.
הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.
הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.
האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?
אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.
כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.
אבל יש ויהיו רגעי אור.
אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.
אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.
מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.
אחלה כתיבה
הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.
לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.
יש שני צדדים יראה ואהבה.
היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב.
על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.
אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!
אני יודע שהשאלה בכותרת קצת חריפה מדי אז אסביר...
לא יודע אם זה שייך לפה או לאר"מ אז כותב בשניהם.
עברו כמעט חודשיים מאז שהיא חתכה אותי. (לא יצאתי מאז מסיבה טכנית שקצת מנעה ממני להיפגש, ואני מרגיש שאולי זה קצת הזיק לי שאותה גברת ישבה לי במוח כל הזמן הזה ומצד שני גם עלו לי הרבה תובנות לגביה שלא חשבתי עליהם קודם אז אולי כן היתה מזה גם תועלת...לא משנה, זה לא העיקר. וגם סרו המניעות אז בעז"ה ממשיך.).
הנקודה היא שאני מרגיש שאני אולי קצת רגיש מדי. בכללי בחיים. ובדייטים זה מתפרץ במאתיים אחוז. כבר כתבתי על זה פה פעם אבל אז זה היה בהקשר של פרידות. עכשיו אני מתכוון בהקשר של אישיות.
זה היה הקשר הארוך יחסית הראשון שלי. יצאתי עם כמה בחורות לפניה ועם אף אחת לא התקדמתי באמת וגם תכלס לא היה כל כך שייך. כבר שראיתי את הפרטים שלה בהצעה הרגשתי שזה משהו אחר. וזה באמת היה. הבעיה הגדולה היא שלא הצלחתי באמת לקדם את הקשר. בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה. מפה לשם היא הרגישה שאני לא מוביל מספיק ועל זה (לפחות ככה אמרה) חתכה. היתה לנו שיחה ארוכה מאוד לפני שהיא קיבלה את ההחלטה, והמסר העיקרי שקיבלתי שם הוא "אתה באמת אדם טוב. באמת. לא פגשתי הרבה בחורים כאלה וגם אומרים שזה די נדיר אצל גברים. באמת התנהלת מדהים במהלך כל הקשר. הרגשתי שיש מי שרואה אותי ואכפת לו ממני. גם עוד לא פגשתי מישהו שמבין אותי ככה. יש לך לב כל כך טוב, וזאת אחת ה-תכונות החשובות לי. לכן ממש קשה לי לוותר על זה. באמת רציתי שזה יצליח. אתה מה שאני מחפשת. אבל אני מרגישה שזה לא מה שאני צריכה בחיים. אני צריכה מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. ומבחינת הרגישות אני מרגישה שאנחנו קצת דומים מדי. וזה לא מה שאני צריכה לפחות בשלב הזה של החיים...".
מה שאני שמעתי זה "היית יכול ממש להצליח בתור בחורה. אתה לא גברי, אתה לא מסוגל לספק לאישה את מה שהיא צריכה בחיים, אתה רגיש מדי, מי שאמור לבכות בבית זה לא אתה זו אני, אין לך ביטחון עצמי, אתה לא החלטי, ובקיצור- בתור חברות היינו יכולות להסתדר יופי, אבל בתור בעל? תשכח מזה."
וכאן אני שואל כבר חודשיים ולא מצליח לקבל תשובה- למה אני אמור לצפות? מאז שאני זוכר את עצמי זה מי שאני. רגיש, מתחשב, אכפתי, דואג, שמח בלשמח מישהו אחר, מתכלב בשביל שמי שאני אוהב יהיה בנוח, וכו. אני לא מחפש מישהי גברית ושנחליף תפקידים. יש בי את הרצון הגברי הבסיסי הזה של לספק משענת, להוביל, להיות הקול השפוי. אבל בפועל זה לא מתבטא. בפועל היא נפגשת מיד עם הלב הטוב שלי, זה משמח אותה שיש גברים כאלה בעולם, ובזה מסתכמת התועלת שלה מהקשר. ואני? אני רק מאבד עוד את מעט הביטחון העצמי שנשאר לי. מי תוכל לראות אותי מעבר? ומי תוכל לאהוב את התכונות האלה באמת? יש מישהי שתשמח בזה שאני לפעמים לוקח דברים ללב והם משפיעים עלי? שאני חווה את העולם בצורה יותר עמוקה? שהלב שלי לא מסוגל לשמוע מישהו ובמיוחד מישהי שמחמיא לי בלי שיעלו לי דמעות?
זה קצת מייאש כל העסק הזה ובמיוחד הכנות שבה היא אמרה שאני אשכרה מה שהיא מחפשת ולמרות זאת החליטה לסיים את זה...
שבתמונה רואים א' ובמציאות מקבלים ח' הנה, עכשיו אני מבין בגלל מי. אז לא בנות, אל תקשיבו לה, גברים לא סובלים את זה.
ולגבי להפסיק לבקש תמונה-בעד, מסכים שאין צורך בתמונה גם מונע הרבה עוגמת נפש(משני הצדדים), וגם נותן צאנס אמיתי להכיר
אני חייב להתחתן עם אשה שתהיה מוכנה לגדל את גאון הדור הבא.
"יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה".
