איזו הצפה של רגשות לא פשוטים, וכל זה אחרי לידה ראשונה שהגיעה אחרי מספר שנים וכמיהה רבה. מציאות שבקושי מצליחים למצוא את עצמינו בתוך בליל השינויים והקשיים הגופניים והנפשיים שעוברים עלינו... ולהוסיף לכל זה גם ריחוק זוגי או קושי מול בן הזוג שלנו שאנו רוצות ומייחלות כ"כ שיהיה העוגן שלנו... זה מצב מאוד לא פשוט ובאמת קשה מנשוא
ואת כותבת שאת מוצאת עצמך בוכה שעות, מבולבלת מאוד, מיואשת. וואו.
חיבוק גדול גדול גדול יקרה
אני רוצה לכתוב לך קודם דברים שכתבתי בכלליות על זוגיות לאחר לידה, ובהמשך אולי לצרף לך עוד כמה תגובות בהרחבה גם על משברים בנישואין וגם על התקופה שאחרי הלידה - שאולי תוכלי למצוא בהן עוד מענה או קצת כוחות, הלוואי וב"ה 🙏
זוגיות אחרי לידה
מזל טוב!
אתם הורים!
אולי לילד הראשון, אולי לילד השני או יותר
קודם כל ולפני הכל חשוב להבין את מקומה של האישה במצב של אחרי לידה
האישה היא יולדת!
חז"ל אומרים שאישה נקראת יולדת ואיבריה מתפקקים אפילו 24 חודש אחרי הלידה,
ואם את נמצאת בזמן קצר מזה – אז קל וחומר שדרושה כאן הבנה והכלה למצב החדש שלך ושל הבית כולו.
במציאות של אחרי לידה אנו צריכים קודם כל לנשום.
להבין.
האישה נמצאת ממש אחרי לידה,
הגוף עבר טראומה רצינית
הוא כואב
הנפש גם עברה טלטלה
השינוי העצום מאישה - לאישה שהיא גם אמא – (ואח"כ לאישה שהיא גם אמא ל2 והלאה) - הוא באמת עצום וצריך זמן לעכל אותו ולראות איך מתנהלים במציאות החדשה!
לידה מטלטלת את כל הבית,
מפירה את כל האיזונים
לידה היא שינוי מאוד מבורך – אך יחד עם זאת גם מאוד מורכב ומאתגר.
לכן כה חשוב לעצור רגע ולהבין מה קורה כאן בעצם?
פעמים רבות אחרי הלידה גם האיש ואגם האישה נמצאים במצב בו שניהם נמצאים במצוקה בו זמנית.
וכאשר שני בני הזוג נמצאים במצוקה בו זמנית - הם לא מסוגלים לראות כרגע אצת הכאב של האחר!
זה לא שהם לא רוצים, אלא הם לא יכולים!
זה לא שלא אכפת לך מבעלך - אלא שאת מרוכזת בכאב שלך!
זה לא שלבעלך לא היה אכפת מהפגיעה ומהכאב שלך - זה שהוא היה מרוכז בכאב שלו!
אפילו לעצמכם אין יכולת לעזור כאשר אתם בתוך הכאב עצמו - אז קל וחומר שלאחר.
במצב כזה צריך לחכות שיהיו כוחות.
לחכות שהמצוקה לאט לאט תפחת ותיעלם.
זה הזמן להיעזר ברשת תמיכה סביבתית רחבה - כמו אחות, חברה, אמא, שכנה, בייביסיטר, אמבטיה, סדרה מצחיקה, הליכה לטבע, כוס תה, ספורט, כוס מים, מוזיקה, פעילות גופנית וכו' וכו' - כל דבר שיכול להקל מהמצוקה.
בלי לצפות מהשני כרגע - כי גם הוא במצוקה בדיוק עכשיו.
כמובן שבמצב שלא שני בני הזוג במצוקה בו זמנית יהיה יותר פתיר וקל...
- נקודה נוספת ומשמעותית היא עד כמה *ההבנה* אחד של השנייה קריטית כאן -
ואחרי ההבנה צריך לתקשר את הקושי האחד לשנייה.
נזכור כי נפילות הן חלק בלתי נפרד מהחיים.
וקורות לכולם.
הן לא אומרות שום דבר רע עליכם או על הזוגיות שלכם -
אלא רק אומרות שאתם אנושיים!
ושיש לכם מדי פעם כמו לכולם קשיים ונפילות!
ודווקא מהנפילות אפשר כאמור ללמוד לעומק על עצמנו ועל בן זוגנו יותר,
להבין מה היה כאן,
להבין את עצמי,
להבין אותו/ה
לזהות את ה"במפרים" הללו
ובפעם הבאה - לנטרל את כל אותם הבמפרים מראש!
לעשות בפועל את מה שלמדנו מכל משבר!
כי תמיד שיש משבר -
אם נטאטא אותו מתחת לשטיח – המצב רק יחמיר ולא יועיל בכלום.
אבל אם נשכיל להבין לעומק מה היה כאן
נשאל את עצמנו מה היה שם בעצם?
מה הקווים האדומים שלו?
מה קשה לי?
מה חשוב לי?
על מה זה דרך לי?
וכל זה לבן זוגי?
ההבנה הזו, הלמידה העמוקה הזו והעשייה של הלקחים הללו בפועל בפעם הבאה – הם הם אלו שיעמיקו את הקשר ואת האהבה ויגרמו לכך שדווקא מתוך המשברים נצמח עוד יותר!
שיש קצר בתקשורת
צריך קודם כל להבין שזה קורה.
קשיים/משברים/פיצוצים/קצרים בתקשורת הם חלק *בלתי נפרד* מהחיים - הם קורים *לכולם*, לכל הזוגות באשר הם ולכל האנשים באשר הם.
אז קודם כל - לא להיבהל!
זה אנושי וטבעי שזה קורה!
ובתוך הסיטואציה עצמה של הקצר בתקשורת רואים כמה דברים עקרוניים ומהותיים לשניכם - שלולא זה היה קורה - לא הייתם יכולים ללמוד על עצמכם ואחד על השנייה בעוצמה הזו!
לכן,
הקשיים והמשברים הם גם *דרך מצוינת* ללמוד את עצמנו לעומק יותר, לראות יותר לעומק מה מפריע לנו? מה הקווים האדומים שלנו?
מהם "הכפתורים" הרגשיים שלנו, מהם הטריגרים שמדליקים אותנו - ולמה?
מה חשוב לנו?
וגם מלמדים אותנו את כל אלה גם *על בן/בת הזוג שלנו*!
אפשר לנסות ולהגיע להבנה ההדדית הכה חשובה הזו למשל דרך "החלפת תפקידים" -
שאת ממש נכנסת לראש וללב ולנעליים של בעלך
ואומרת כאילו מתוך גרונו מה הכי קשה לך?
מה בעצם הכי היית רוצה שיקרה?
אם תהיי לשנייה בעלך וישאלו אותך (את משחקת את בעלך כאמור):
איך היה לך המעבר להיות אבא?
ואבא ל2?
ואיך אתה מסתדר בכולל ועם 2 עבודות?
ומה קשה לך?
ואיך המצב רוח שלך? השינה שלך? התיאבון? שמחת החיים?
ואיך בזוגיות?
ואז שואלים אותך:
איך היה לך המעבר להיות אמא?
ואמא ל2?
ואיך הייתה לך הלידה?
והאם את מספיקה לישון כמו שצריך?
לאכול כמו שצריך?
להתאושש?
להתאוורר?
לקבל עזרה ותמיכה?
ואיך המצב הכלכלי?
ומה עוד קשה לך?
ולנסות לאט לאט להבין רגע את השני,
להסתכל על השני ולא רק על הקושי שלנו עצמנו -
בעלך יסתכל מעבר לקושי שלו ויראה שאת אישה אחרי לידה, בבית לבד רוב היום עם 2 פצפונים, מאכילה, אולי גם מניקה, מבשלת מנקה מסדרת, מחפשת אולי במקביל עבודה או חושבת על החזרה לעבודה הקיימת וכן הלאה - ואת פשוט קורסת! ועייפה! ותשושה! וגמורה!
הוא בעיקר יבין את כל הנ"ל ע"י תקשורת טובה ואוהבת ביניכם,
תקשורת בה את תספרי לו מה את צריכה,
מה קשה לך,
בלי להטיח בו האשמות של "אתה לא" וכו'
אלא -"אני"!
לי קשה ש____
אני צריכה ש___
הייתי שמחה אם ___
נסו להביט בעיניים בשיחה הזו,
לראות אחד את הקושי של השני, את הנשמה של השני, את הכאב של השני, לצאת קצת מעצמנו,
כמובן שהשיחה תהיה בזמן שבו הילדים ישנים ואתם אכלתם שתיתם ונחתם, וכמובן לכבות טלפונים וכו' ולתת לה זמן בנחת ובפניות!
ואז לספר לו מה את מרגישה עד הסוף. והוא רק שומע.
ואז הוא מספר לך כל מה שהוא מרגיש וחווה ואת כל הכאב שלו ואת רק שומעת.
ואז משקפת לו מה שאמר, נותנת לדברים שלו משקל והזדהות (והוא לך)
ואז תגיע *ההבנה*
ההבנה אחד של השני.
ומתוכה יוכלו להגיע גם פתרונות פרקטיים:
מה אפשר לעשות כאן כדי ש*לשנינו* יהיה טוב?
הרי מטרת העל שלנו היא הבית המשותף שלנו, שיהיה לנו טוב ושמח יחד עד 120,
אז מה אנחנו יכולים כדי לקרב את עצמנו למטרה הזו?
ומה אנו צריכים להיזהר מלעשות כדי לא להרחיק עצמנו מהמטרה הזו?
ומה אני יכולה לעשות למען בעלי ואיפה אני יכולה לבוא לקראתו?
ומה אני יכול לעשות למען אשתי ואיפה אני יכול לבוא לקראתה?
ומה עוד יכול לקרות כאן כדי ששנינו נהיה מרוצים?
ולהמשיך ולפתוח את הראש ולחשוב על דרכים יצירתיות, דרך שלישית שטובה לשניכם ועונה גם על הצרכים שלך וגם על הצרכים שלו!
לרוב זה פועל כמו קסם! אחרי ההבנה - פתאום הפתרונות מגיעים!
למשל:
אם המצב הכלכלי מאפשר אל תחפשי עכשיו עבודה, אלא תנוחי לפחות חצי שנה.
או אם במקרה שיש איתך בבית עוד ילדים - למצוא מסגרת לגדולים, אפילו חלקית.
למשל לקבל עזרה מאמא/אחות/חברה/שכנה/בייביסיטר
להוריד סטנדרטים
להביא מנקה
אוכל מוכן
מדיח, מייבש, כלים חד"פ,
אולי לחשוב על לעצור במירוץ הזה ולקבל כלים גם של הדרכת הורים וגם של יעוץ זוגי כדי לא להגיע למצבי קצה, כדי להתמלא ולראות איך למקסם את הזוגיות והחיים שלנו ולהגיע לאושר והרמוניה ביננו ובבית כולו.
ולא לשפוט
ולא לכעוס
אלא להבין.
ואז מתוך ההבנה לחשוב על פתרונות
למשל. "בעלי שכח לעשות משהו שהבטיח שיעשה" – במקום לכעוס אוכל לשאול אותו:
מה יכול לעזור לך לזכור?
אולי שעון מעורר?
אולי פתק?
לשים שיר ברקע ולסדר?
משהו אחר?
איפה כן אפשר להרגיש שאנחנו באיזון?
שיש לי זמן לעצמי ואני לא קורסת ויש לי עזרה?
ושלך יש זמן לעצמך ואתה לא קורס ויש לך תמיכה?
וזמן גם לזוגיות ולביחד שלנו?
איך אפשר לגרום לזה לקרות?
מתן מענה לשאלות הללו ומיקוד בראייה הרחבה הזו שרואה גם את הקושי שלנו וגם את הקושי של בן/בת זוגנו – יכולה לפתוח לנו צוהר גדול ומשמעותי להצלחת הדרך המשותפת שלנו, גם במציאות של אחרי לידה.
-------------------
מצרפת כאן עוד תגובה שכתבתי בעבר על מציאות של אחרי לידה:
שלום יקרה - הריון ולידה
------------------
גדילה מתוך משבר בזוגיות:
זוג חזק
זוג חזק הוא לא זוג שהכל הולך לו מושלם תמיד.
זוג חזק הוא לא זוג שאין ביניהם ריבים / חילוקי דעות / קונפליקטים.
זוג חזק הוא לא זוג שתמיד הכל ורוד אצלם והם עם לבבות תמידיים בעיניים.
זוג חזק הוא זוג שעובר אתגרים בדרך - ומצליח לקום מהם.
זוג חזק הוא זוג שנופל - וקם.
זוג חזק הוא זוג ש*בוחר* אחד בשני/ה כל יום מחדש.
זוג חזק הוא זוג ש*בוחר* לעבוד להשקיע, בוחר בביחד שלהם.
זוג חזק הוא זוג שכבר עבר משברים, ואולי נמצא אפילו עכשיו בעיצומו של אחד כזה - וממשיך לעבוד, להשקיע, לרצות, לבחור, לאהוב.
דווקא עכשיו, אחרי החגים שמציפים אצל המון משפחות הרבה מאוד "אין" - חשוב להתחזק בכך.
- להתחזק בכך קודם כל בפני הדבר הזה עצמו - שאנחנו אוהבים אחד את השנייה.
שאנחנו בוחרים אחד בשנייה.
שיש לנו רצון להיות יחד.
שהבסיס שלנו חזק ואוהב וזה משמעותי מאוד גם לצליחת כל האתגרים בחיים, שהגיעו או שיגיעו בעתיד.
- ולהתחזק בכך גם במימד של ההשוואות.
כולנו יודעים כבר שלכל אדם באשר הוא יש את "החבילה" שלו - שק הצרות והקשיים איתו הוא מתמודד בעולם הזה.
אבל לפעמים, רק לפעמים, אנשים נוטים לשכוח את זה,
ואט אט האדם מוצא את עצמו בתוך מציאות של השוואות בלתי פוסקות:
"למה היא ככה וככה ואני לא?
למה הוא מוצלח יותר ממני?
למה לה יש כבר ילדים?
למה לו יש כבר זוגיות?
למה להם יש שלום בית מדהים?
למה לה יש פרנסה ועבודה מספקת ומכניסה בקלות?
למה הוא יותר יפה ממני?
למה לה יש גנים טובים יותר משלי?
במה הוא יותר טוב ממני שהוא כן זכה לכלה? להצלחה? לאושר?"
ועוד אלפי דוגמאות ברוח הזו.
כאשר אנו חיים במציאות של השוואות, מתגנב לליבנו, בין אם נרצה או לא, רגש הקנאה.
ההשוואות והקנאה הינם הרסניים.
שום דבר טוב לא יכול לעלות כאשר אנו עושים השוואות.
גם החיים הכי מושלמים, מספקים וטובים יראו לנו כפחות ונתחיל להיות מבואסים אם נשים את עצמנו למבחן ההשוואות עם כל אחד אחר.
דווקא בתקופת החגים,
שבה הכל מתעצם,
כל מה שיש לנו
ובעיקר מה שעדיין אין
דווקא אז חשוב לזכור ולהזכיר
אנחנו מי שאנחנו.
החיים שקיבלנו תפורים בדיוקי דיוק בדיוק לנו.
כל מי שאנו מקנאים בו גם הוא עובר קשיים.
גם לו יש חבילה משלו.
לעולם לא נוכל לדעת ולנחש עם מה מושא קנאתנו/השוואותנו מתמודד
לעולם לא נוכל לנחש עם מה הוא התמודד בעבר, גם אם עכשיו לכאורה הכל נראה מושלם בחייו.
לעולם לא נוכל לנחש עם מה הוא עוד עתיד להתמודד בעתיד.
מי יודע כמה שנים קצובות לו?
מה יקרה מחר?
מה יקרה ליקרים לו מחר?
מה עוד העולם מזמן לו?
איך יתמודד עם הקשיים שיבואו לו בעתיד?
האם קיים אדם עלי אדמות שבכל תחומי החיים מושלם ולא חווה אף קושי בהתמודדות בעבר בהווה ובעתיד?
סביר להניח שלא.
ואם הוא קיים - מה לנו לקנא בו
הוא לא אנחנו. לו אין את האישיות שלנו. את דרך ההתמודדות שלנו. את כל הטוב שלנו יש.
הוא זה הוא
אני הוא אני.
והחיים יצבעו מחדש באור הרבה יותר בהיר אם יפסקו ההשוואות. אם תיפסק הקנאה.
אם הכוחות יופנו לאיך מתמודדים עם החבילה שלנו בצורה הטובה ביותר, ואיך זוכרים כל הזמן לראות גם את הטוב הרב שכן יש לנו, לשמוח בו, להדות עליו ולהעצים אותו.
- ולהתחזק בכך עם אמונה בקב"ה, אמונה בעצמינו, אמונה בזוג שאנחנו
אמונה באשתי
אמונה בבעלי
אמונה ותקווה גם לעתיד
ומצרפת משהו שכתבתי בעבר על הנקודה הזו:
אשתי, תודה שחיכית.
היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.
זה משהו לחגוג יום הולדת 80.
לא בא ברגל...
וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.
ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?
המחשבה עלייך.
המחשבה על כך שחיכית לי.
את חיכית.
חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.
וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!
חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו
או לא להאמין.
לבחור
אם להישאר
או להיפרד
אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",
או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.
ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.
את בחרת בנו.
כל פעם מחדש.
את בחרת לחכות.
את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,
את ידעת מבפנים, שזה יגיע,
שאנחנו נעבור את זה.
וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,
שאמר לך להילחם
שאמר לך לחכות.
זמן.
כמה כמה שהוא משאב חשוב.
ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת
כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול
כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול
כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול
כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,
שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?
ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?
ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?
ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?
ומה היה קורה אם היינו נפרדים?
בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?
אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.
על מה הייתי יכול לפספס
על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי
על המשפחה המדהימה שבנינו
על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות
ושרים לנו שירים
ומחברים לנו ברכות
וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!
אתם!
אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?
אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל
ושוב נפל
ושוב קם
ושוב
ושוב
אנחנו מודל להערצה!
ממנו שואבים!
והאמת? אני מבין אותם.
תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!
תראי כמה אהבה יש בינינו
כמה עוצמות
כמה חוויות
כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.
כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.
ואיזה מזל שחיכית לי
ואיזה מזל שהאמנת בי
ואיזה מזל שלא וויתרת
ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר
ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך
ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,
ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -
אנחנו עדיין בדרך!
וכמה בהמשכה השמים צלולים
והשמש מאירה
והחיים מחייכים
וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה,
במורד הגבעה,
בהמשך הדרך הזו.
ואת, שחיכית,
וידעת
והאמנת
ובחרת
ואהבת
ללא תנאים
לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.
תודה.
את לא יודעת עד כמה תודה.
תודה שחיכית.
רוצה לחזק עוד את המקום של הזוג החזק, ואת המקום של הצמיחה והגדילה דווקא מתוך משבר בזוגיות:
ביהדות יש ארבעה תנאים בסיסיים המהווים את הבסיס היציב לקיום חיי אישות בין בני הזוג, שהם מעיקר הדין:
א. אשתו – לאחר חופה וקידושין
ב. בטהרה – לאחר טבילה כדין במקווה
ג. בחדרי חדרים – שרק שני בני הזוג נמצאים שם
ד. ברצון שניהם – ששני בני הזוג רוצים להיות יחד ורוצים כל דבר ודבר שקורה בביחד הזה שלהם.
ויצא לי לחשוב היום שהכללים הללו מאוד נכונים גם לזוגיות עצמה.
ממש "עיקר הדין" של הזוגיות עצמה – הם הם *העיקר*:
א. אשתו – ו"אישה" (מפיק בה') –
"שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם" – כפי שהשמחה של אדם וחווה הייתה שלמה וגדולה – הם שמחו אחד בשנייה בפשטות, כי הוא *באמת* היה הגבר היחיד בעולם עבורה והיא *באמת* הייתה האישה היחידה בעולם עבורו- כך אם נשכיל להבין ולהפנים שאישי הוא האיש היחיד בעולם עבורי, גם אם יש עוד מילארד גברים אחרים בעולם או "חתנים עתידיים פוטנציאליים" בעולם – לא! הוא אישי. שלי. כרתתי איתו ברית. הוא החצי השני שלי. ואני שלו. ואין עוד אף גבר אחר בעולם מלבדו עבורי.
וגם אם יש עוד מילארד נשים אחרות בעולם, או "כלות עתידיות פוטנציאליות" בעולם – לא! היא אשתי. שלי. כרתתי איתה ברית. היא החצי השני שלי. ואני שלה. ואין עוד אף אישה אחרת בעולם מלבדה עבורי!
הדבקות הזו
הבלעדיות הזו
הנאמנות הזו
הייחודיות הזו
האחדות הזו
שאנו באמת ובתמים רואים ובוחרים האחד בשנייה מתוך מקום שמבין שהוא/היא היחידים בעולם עבורנו ואנחנו עבורם. – המקום הזה בכוחו לחזק ולהעצים עוד ועוד את הזוגיות שלנו ולקחת אותה להמשיך ולגדול גם במצבי קושי.
ב. בטהרה – לאחר טבילה במקווה –
כאשר זוג מכניס את הקב"ה ביניהם, "זכו – שכינה ביניהם" – מכניסים את השכינה לתוך קודש הקודשים שלנו.
ואני מקווה – מקווה ומאמין לטוב יותר גם כאשר קשה. וגם אם אשתי ואני כרגע רחוקים.
ואני מקווה – מקווה ומאמינה לטוב יותר גם כאשר קשה. וגם אם אישי ואני כרגע רחוקים.
ואותה התקווה
ואותה האמונה
ואותה התפילה
ואותו המקום שמנכיח את הקב"ה בתוך הבית שלנו פנימה, את המקדש שלנו שהכי יקר וחשוב לריבונו של עולם – גם המקום הזה בכוחו להגדיל ולהעצים את הזוגיות שלנו.
ג. בחדרי חדרים – שרק שני בני הזוג נמצאים שם –
כאשר אנחנו *בפניות* שלמה האחד לשנייה
כאשר אנחנו "מכבים" את כל רעשי הרקע ומתמקדים רק בנו. הוא בי. אני בו.
מכבים את כל ההשוואות
מכבים את כל המחשבות הזרות
מכבים את כל הפחדים
מכבים את כל ההפרעות
מכבים את כל הטלפונים והמסכים
מכבים את כל מירוץ החיים –
ורגע *נוכחים*
נוכחים בכאן ועכשיו
נוכחים אחד עם השנייה
נפגשים.
פנים אל פנים.
לב אל לב.
בחדרי חדרים.
רק שנינו שם.
זהו עוד מפתח גדול לקירבה הזוגית שלנו.
ד. ברצון שניהם – וואו. הרצון. ממש הבסיס של הכל.
הבסיס של האדם. הבחירי. שיש לו נשמה. שכוח אותה הנשמה מתגלה ובא לידי ביטוי על ידי גילוי הרצון שלנו.
אותו רצון שכה חשוב.
הרצון הזה אם נכוון אותו גם ללהיות אחד עם השנייה.
הרצון להיות יחד.
הרצון לאהוב.
הרצון לרצות.
הרצון להמשיך.
הרצון הזה נותן כל כך הרבה כוח לזוגות, הוא ממש מנוע פנימי עוצמתי מאין כמוהו שיכול לשגר קדימה את הזוגיות ואת הביחד שלנו, גם ממקומות נמוכים.
וגם חיזוק אותו הרצון, גם ביני לבין עצמי – להנכיח אותו בקול רם,
וגם ביני לבין אשתי/בעלי – נותן המון.
--------------
שמחנו בשמחת תורה וסיימנו את כל התורה כולה. ומתחילים אנו מבראשית.
בראשית.
חשוב לזכור שכמו שבספר בראשית מתוארת בריאת העולם, בריאת האדם, הזוגיות הראשונה –
יש שם, בלימוד הזה של הבראשית הרבה מאוד אוצרות.
לפני שיש סדר – יש תוהו ובוהו.
לפני שיש לידה – יש משבר.
אבל אם נסתכל על המשבר בעיניים אמיתיות, נראה שבעצם הוא יכול להיות אפילו חיובי מאוד!
כי המשבר גורם לנו בעצם לעבור מנקודה לנקודה.
הוא מזיז משהו.
מה שהיה עד עכשיו כבר לא נכון. כבר לא מספיק. משהו שם בתוכנו מתחיל לזוז, לבעבע, לרצות אחרת, לרצות יותר.
גם אם יש כעס גדול - הכעס הזה שורש חיובי לו – כעס שאני לא רוצה את המציאות הנוכחית כי היא כבר לא טובה לי – אני רוצה מציאות אחרת, טובה יותר!
ורק מאותו המשבר, מאותה התנועה – נוכל לזוז באמת.
אז נכון זה קשה. מאוד מאוד מאוד.
זה שורף. מאוד מאוד מאוד.
זה משבר.
זה שבר.
ואנחנו הרבה פעמים נשברים בתוכו.
ומרגישים שאנחנו שבורים, שהזוגיות שבורה, שההורות שבורה, שהעולם כולו שבור.
אבל דווקא מתוך התוהו ובבוהו הזה –
נוכל להתחיל *ולסדר מחדש*
לסדר את החיים שלנו טוב יותר
נכון יותר
גדול יותר
נוכל לצמוח.
לצמוח אישית
לצמוח זוגית
לצמוח משפחתית.
נוכל להביא גם ללידה.
כמו אישה שיולדת ונמצאית במשבר של לידה – וכך תינוק חדש, חיים חדשים, באים לעולם.
גם אנו בכוחנו "ללדת" את הזוגיות שלנו. למקום גדול יותר. חי יותר.
להימצא במקום שיכול להכיל עוד ועוד רבדים.
להיות במקום שיש גם יכולת להביע את הפנימיות שלנו אחד בפני השנייה, בלב שיכול לשתף לא רק בטוב אלא גם בכאבים, בקשיים, בכעסים, בפחדים.
וכאשר אנו מצליחים להתייחס לכמה וכמה רבדים בו זמנית, אנחנו כבר לא חיים רק ב"שחור ולבן", אנחנו גדלים, העולם הפנימי שלנו מתרחב. אנחנו מתרחבים.
אנחנו נהיים הגירסא היותר משודרגת ומשופרת של עצמינו.
אנחנו בונים גירסא יותר משופרת ומשודרגת של הזוגיות שלנו.
אנחנו ממש בתהליכי בנייה. צמיחה.
וכמו שיש כאבי גדילה כאשר גדלים בגוף – יש כאבי גדילה שגדלים גם בנפש. וברוח. ובביחד הזוגי שלנו.
אז אם כואב לנו וקשה לנו, בתוך תוך הקושי נזכור – אנחנו עומדים כעת על המשבר. ובמשבר נורא כואב ונורא קשה ונורא חשוך ונורא אבוד ולפעמים אנחנו אפילו נשברים,
אבל אנחנו גם בלידה.
בלידה של משהו חדש וגדול יותר ביננו.
ונזכור –
אחרי התוהו ובבוהו
אפשר לסדר מחדש
אפשר להתחיל
מבראשית
אפשר לגדול
ולהיות יותר טובים
ביחד.
-----------------
ב"הצלחה רבה רבה יקרה, מאחלת לך שתתחזקי ותמצאו את הדרך אחד ללב של השניה גם עכשיו, ובמיוחד עכשיו, ועוד תזכו לראות את הפירות הכי מתוקים דווקא מתוך המשבר הזה, בדיוק כמו שאת חובקת עכשיו בזרועותייך את האוצר החדש שלכם, שהגיע מתוך משבר הלידה ❤
