זוכרים את הדיון מה זה "אני"? תראו מה קראתימבקש אמונה

בתניא ליקוטי אמרים כט

 

אך עוד אחת צריך לשית עצות בנפשו' הבינונים אשר לפעמים ועתים רבים יש להם טמטום הלב שנעשה כאבן ולא יכול לפתוח לבו בשום אופן לעבודה שבלב זו תפלה. וגם לפעמים לא יוכל להלחם עם היצר לקדש עצמו במותר לו מפני כבדות שבלבו וזאת היא עצה היעוצה בזהר הקדוש דאמר רב מתיבתא בגן עדן אעא דלא סליק ביה נהורא מבטשין ליה כו'. גופא דלא סליק ביה נהורא דנשמתא מבטשין ליה כו' פי' נהורא דנשמתא שאור הנשמה והשכל אינו מאיר כל כך למשול על חומריות שבגוף. ואף שמבין ומתבונן בשכלו בגדולת ה' אינו נתפס ונדבק במוחו כל כך שיוכל למשול על חומריו' הלב מחמת חומריותן וגסותן והסיבה היא גסות הקליפה שמגביה עצמה על אור קדושת נפש האלהית ומסתרת ומחשיכה אורה. ולזאת צריך לבטשה ולהשפילה לעפר דהיינו לקבוע עתים להשפיל עצמו להיות נבזה בעיניו נמאס ככתוב ולב נשבר רוח נשברה היא הס"א שהיא היא האדם עצמו בבינונים שנפש החיונית המחיה הגוף היא בתקפה כתולדתה בלבו נמצא היא היא האדם עצמו. ועל נפש האלהית שבו נאמר נשמה שנתת בי טהורה היא שנתת בי דייקא מכלל שהאדם עצמו איננו הנשמה הטהורה כי אם בצדיקים שבהם הוא להפך שנשמה הטהורה שהיא נפש האלהית הוא האדם וגופם נקרא בשר אדם. וכמאמר הלל הזקן לתלמידיו כשהיה הולך לאכול היה אומר שהוא הולך לגמול חסד עם העלובה ועניה הוא גופו כי כמו זר נחשב אצלו ולכן אמר שהוא גומל חסד עמו במה שמאכילו כי הוא עצמו אינו רק נפש האלהית לבד כי היא לבדה מחיה גופו ובשרו שהרע שהיה בנפש החיונית המלובשת בדמו ובשרו נתהפך לטוב ונכלל בקדושת נפש האלהית ממש בצדיקים. אבל בבינוני מאחר שמהותה ועצמותה של נפש החיונית הבהמית שמס"א המלובשת בדמו ובשרו לא נהפך לטוב הרי היא היא האדם עצמו. 

 

(מישהו העלה את זה ב"פורום לתורה")

 

 

...מבקש אמונה

"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"

את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.

השאלה הזו שמנקרת,

ההרגשה הנוראית שעוטפת

שוב

ושוב

ושוב

 

ההרגשה הזו שהכל סוגר

שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.

וכאב.

הו הו כמה כאב כמה!!!

 

כאב לאנשים שיקרים לך

וכאב לעוד אנשים שיקרים לך

וכאב לעצמך

וכאב לעם שלך

וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים

וכאב בכל מעגל שהוא

חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...

 

כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!

 

ואת כבר בהצפה.

הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.

פשוט הצפה.

 

תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.

נגמר המלאי.

אין.

פשוט אין.

 

ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף

ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף

ועוד

ועוד

 

ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!

 

אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!

לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.

פיזית.

פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה

למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,

להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא

ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.

ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.

 

לעצום עיניים.

לשים את עצמך במקום שקט.

שקט שקט.

גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.

ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.

ומה עובר עלייך?

 ועם מה את מתמודדת?

ומה חשוך לך ובך כעת?

ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,

שזה פשוטו טו מאץ'!

יותר מדי!

זה יותר מדי לך, לכולם!

 

ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך

לעצור

ולקחת עוד קצת זמן לעצמך

אפילו אם מועט,

להסדיר נשימה

לסדר מחשבות

לנשום

להתמלא

לשתות

אולי תה חם ומתוק

מקלחת נעימה וחמה

כל פינוק שבא לך

פינוק קטן של אוכל

תפילה לקב"ה שישלח כוחות

שיתוף

חיבוק

וכמובן - שינה!

שיר מעודד

מוזיקה בכללי

פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ

להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,

לצאת לשאוף אוויר בחוץ

הליכה קצרה

וכל הטענת מצברים אחרת!

וכל מה שיכול לעשות לך טוב!

 

ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך! 

אי אפשר יקרה!

את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...

אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.

 

האיתותים הללו של הגוף שלך החכם

ושל הנפש החכמה

אומרים לך -

היי יקרה! עד כאן!

אנחנו חייבים מילוי!

בואי תדאגי לנו למילוי

ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים

 

אבל קודם המעגל שלך.

את.

עצמך.

מתמלאת.

נושמת.

מתחזקת.

שמחה.

 

ואח"כ כמובן אישך והילדים

ואז המשפחה המורחבת

והחברה היקרה

ושאר המעגלים

לאט לאט.

אי אפשר הכל בבת אחת.

 את רק בן אדם אחד.

מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.

עם גבולות יכולת

עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...

ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.

ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.

 

אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.

וזהו.

לשחרר.

אי אפשר לעזור לכולם.

את רק בן אדם.

אחד.

יחיד ומיוחד.

ואחד.

 

וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!

ועוזרת!

ותומכת

ומאירה

ומחדדת

וכמה אכפתיות נובעת ממך

כ"כ כ"כ אכפת לך!

ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!

 

ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!

 

שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!

שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!

את מה את כן יכולה

ומה את לא

את מה עושה לך טוב וממלא

ומה מרוקן

את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך

ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך

ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...

 לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,

אבל בסופו של דבר גדלים!

וגם מכל הרע שבעולם -

נכון.

הוא קיים.

אבל הטוב קיים שבעתיים!

 

"ברגע קטון עזבתיך

ורחמים גדולים אקבצך"

 

הרע הוא כמו רגע קטון!

והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!

 

ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"

ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך

 

אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"

וכולנו "אור איתן"

ולא רק בשיר ילדים חמוד

אלא באמת באמת

 

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!

לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו

במעגלים שלו

ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד

ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה

 

כי חיוך אחד שלך לילדה,

שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,

שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,

וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,

 

או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,

שהצלת

ועודדת

והרמת

ותמכת

ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,

שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,

ואותם אנשים שפגשו גם 

 

ואין לדבר סוף! 

כן כן

ל***טוב*** אין באמת סוף!

הוא באמת אינסופי!!!

 

אז את יקרה מוסיפה אור

ותוסיפי אור

וקצת פחות תחשבי על החושך.

כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט

ומספיק אפילו אור קטן

ואפילו יחיד

בכדי לגרש חושך גדול גודל

 

ויש לנו את בורא עולם

שהכל שלו

והכל מאיתו

הטוב והרע

ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה

ולימדנו שהכל לטובה!

כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה

ולהתחזק באמונה

בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה

והוא אחראי על הכל

ולפעמים התפקיד שלנו הוא

"הרפו.

הרפו ודעו כי טוב השם!"

 

ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.

לא כל העולם על כתפייך היקרות

ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.

 

ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*

באנשים טובים

בנפלאות הבורא

בילדים שיש

במשפחה

בחיוכים

באוכל הטעים

בשפע

במיטה הנוחה

בגוף שמתפקד

ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע

ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו

לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו

אלא להיפך - להנכיח אותו

לראות אותו

להעצים אותו

להודות עליו

ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!

 

להתפלל במילים שלך

את כל הכאב

והקושי

והתקוות

הכל הכל הכל

לקב"ה

ולהודות לו על מה שכן יש

ולבקש על מה שעוד לא

והוא שומע הכל

והוא כל יכול

 

ותמשיכי להתחזק 

להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום

להתקרב למה שעושה לך טוב

להתרחק ממה שעושה לך רע

ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה

 

והדברים ב"ה עוד יתבהרו

כולם

לאט לאט

את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!

ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת

ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים

השבויים שכבר חזרו

החולים שנרפאו

העקרות שנפקדו

הרווקות שהתחתנו

הזוגיות שהתחזקה

הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה

הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם

הערבות ההדדית

האחדות

החסד

העזרה

השמחה

הצחוק

החיוכים

רגעי האושר

והשפע

והטוב.

הטוב.

שקיים!

ושילך ויגדל ב"ה 

ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!

 

ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך

ותני לטוב שבך לגדול ❤

בסדר, כבר כתוב בנביא יחזקאל מה יהיה בסוףמבקש אמונה

מוזמן לקרוא את פרק לח ולראות.

שינסו כולם לעלות על ירושלים למלחמה אחרי שעם ישראל יחזרו לארצם והקב"ה ישמיד את כל החבר'ה האלה...

הכל טוב.  

 

גם בנביא זכריה פרק יד. 

תקרא תקרא.. תחכים

אל תנסה לענות לו....תות"ח!

הוא סתם מסית ומדיח. תדווח עליו פשוט...

נשמע שזה איזה מוסלמי שונא ישראלמבקש אמונהאחרונה

שידע לפחות מה מחכה לו לפני שהוא נכנס למלחמה הזאת

וואו, חזק...!תות"ח!

יפה מאוד, יישר כוח!

תודה על זה!👍שימולבאלהנשמה
אם כבר הייתי צריכה להכנס לפורום לצורך כלשהו אז רוצה לומר משהו-
לפי מה שהבנתי הרב בספר דיבר על עצמאות מוחלטת, אני כיחידה עצמית מוחלטת, וזה- לא קיים.
המקורות מהרבנים שהובאו השתמשו במילה "אני" כל אחד כדי להגדיר ולדבר על מושג קצת אחר ששונה ממה שהרב סופר התכוון אליו כשהוא משתמש במילה הזו, ובכל מקרה דיברו על מכלול. וגם אלו שדיברו על הנקודה העצמית ולא מכלול לא אמרו שהנקודה הזו לא תלויה בה'.
כביכול הבחירה היא הנקודה הכי עצמית של האדם (כמו שאפשר לראות ממה שכתוב בתניא- האדם בוחר מה הוא ומה מגדיר אותו.) ולכן ה' מעניש ונותן שכר כי יש בחירה ואז נראה שיש נפרדות בין הנברא לבורא. אבל גם יכולת הבחירה מוגבלת ובכל מקרה תלויה בזה שה' נותן לנו אותה בכל רגע ורגע מחדש. (יש מקרים כמו אצל פרעה שה' לוקח את יכולת זו).
כל האדם וכל העולם קיים כי ה' מחייה אותו כל הזמן ובכל העולם יש ניצוצות אלוקיים שמחיים אותו ולכן אין לשום דבר קיום עצמי משלו
ובכל מקרה מול גדולת הבורא כל העולם לא נחשב כלל וכלל
אז גם הנקודה הזו היא "כולה קמיה כלא חשיב" (מקווה שציטטתי נכון...) ונחשבת כלא קיימת ובטלה באינסוף ולכן "אני" נחשב כ"אין" ו"אין עוד מלבדו". ועוד נימוקים לכך הוזכרו במאמר שהבאתי בשרשור
ויש עוד הרבה מה להרחיב אבל נראלי שזה לא המקום ובכלל אני לא ברמה של לדון בנושאים המאוד גבוהים האלה
הפואנטה שלי בשרשור הייתה היא שכמה ענווה צריך
@תות"ח!, מה דעתך?
....תות"ח!

וודאי שהאדם חסר משמעות ולא היה קיים לולי רצון הבורא לקיים אותו.

אבל, ניתן להגדיר את האדם כנפרד, משום שה' החליט לברוא בריאה שהיא לא הוא. כמובן, בסוף אם ה' יחליט לבטל את הקיום אכן לא נהיה קיימים, אבל כיוון שמחליט כן לקיים אותנו, ונותן לנו אור עצמי, אז כן ניתן לדבר על נפרדות.

 

שמעתי על זה משל. כמו קרן אור מהמדורה וניצוץ. קרן האור כל תקפה מהמדורה, וכשיש חציצה בין הקרן למדורה, הקרן כבה ואיננה. לעומת זאת הניצוץ, אמנם הוא יותר קטן, אבל כשמפרידים בינו ובין המדורה, הוא ממשיך לדלוק. וזה משל למלאכים ולבני-אדם, המלאכים הם כמו קרן האור, שכל קיומם הוא בגלל השליחות שה' נתן להם, אך אין להם שם משל עצמם, מהות משל עצמם (שם זה מהות- מהר"ל), "למה זה תשאל לשמי והוא פלאי", לעומת זאת בני האדם הם כמו ניצוץ, ה' טבע במציאות שיש עוד מהויות נוספות, כמו שיש ירח וכוכבים, אמנם הירח הוא הכי מאיר, אבל יש גם כוכבים קטנים, עוד אורות קטנים שקיימים לעצמם. וזה גם מה שמפרשים כמדומני על הפסוק: "איומה כנדגלות", ה' עשה את עם ישראל שהוא כמוהו, משפיע על האומות, משפיע על המציאות, וכביכול כמו שה' קיים ומשפיע על המציאות, כך גם אנחנו. וכן הבחירה החופשית, כמו שיש לה' רצון חופשי ויכול לבחור לעשות כרצונו, כך גם לאדם יש את הבחירה החופשית שזה הוא מידמה לה', ולא רק בטל אליו, אלא מידמה אליו ממש. המהר"ל מדבר על זה שהמלאכים נקראים עומדים, לעומת האדם שנקרא מהלך, "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה". המלאכים רק מתבטלים כלפי ה', ביראה וכו'...תסתכלי בברכות ק"ש שאומרים כל בוקר, לא מוזכרת שם מילה של אהבה ביחס למלאכים, וכן בקדושה. (ו"נעם" לא מבטא בהכרח אהבה, שכן אומרים: "נעם יראתך"....). לעומת זאת, העובדה שיש לאדם בחירה חופשית בין טוב לרע היא נותנת את האהבה בעבודת ה', את השמחה בעבודתו, כי זה לא מתוך הכרח, אלא מתוך רצון חופשי ואמיתי, וזה מבטא קשר הרבה יותר עמוק, כמו האהבה של ה' אלינו שהיא גדולה ואינסופית כיוון שהוא ברא אותנו לא מתוך אינטרס, אלא פשוט כי רוצה לעשות טוב. (בזה אני לא מבין, כמובן, זה עניינים עמוקים של סיבת בריאת העולם.....). ועל מדרגת האהבה המהר"ל אומר, ביראה יש אחד, שמישהו כופף עצמו אליו ומתבטל אליו. לעומת זאת, באהבה, יש שניים. כך גם, כביכול במדרגה של בני האדם, אנחנו שותפים במעשי בראשית, אנחנו עושים ותורמים לבריאה, כמו שה' עושה כביכול. כמובן, הוא רוצה שנהיה שותפים, הוא נותן לנו את הכלים בכלל לפעול, אבל בסופו של דבר יש פה משהו עמוק שאנחנו שותפים אליו ממש ומידמים אליו ממש, והמלך רוצה שכולם יראו שגם המלכה יש לה את הכוח והמלוכה לשלוט ולמלוך.

 

מה שאמרת לגבי "כוליה קמיה דלא חשיב", זו נקודה מסויימת שקשורה למדרגת היראה, אך יש נק' נוספות שקשורות למדרגת האהבה והן כפי שאמרתי. ובכלל, לא בטוח שמה שאני אומר הולך ביחד עם תפיסת החסידות, בכל מקרה אני חושב שזה הולך ביחד עם התפיסה של רב חיים מוולוז'ין, נפש החיים, שהדגיש את החשיבות במעשי האדם וכמה הוא משפיע על העליונים בכוחו, ובזה הוא גדול מהמלאכים....

 

בהחלט דברים עמוקים וודאי שצריך ענווה בעיסוק בדברים אלו כמו בכל לימוד תורה ובמיוחד בנושאים האלו, רבי נחמן אומר בליקוטי מוהר"ן שיש לכל אחד ואחד לפי רמת שכלו נק' שבה אסור לו להרהר בא-לוקות יותר, וזה קשור לשם ש-ד-י, "שיש די בא-לוקותו לכל בריה ובריה". בזה במיוחד גם חז"ל הזהירו על הרהור בא-לוקות שעלול להגיע לדברים לא טובים, אך מנגד אי אפשר לא לעסוק בזה בכלל, וזה התכלית של כל המציאות, דעת ה', והשורש לכל הנפילות וכו'...זה חוסר הבהירות בתפיסת הא-לוקות בעולם. (ע"פ הרב זצ"ל בזרעונים....). חזק וברוך על הדברים, מקווי שתראי את זה....

וואו, שכוייח!שימולבאלהנשמה
כתבת יפה ממש!
יכול להיות שאין באמת סתירה אלא שוני בהגדרה של מהות נפרדת- האם זה יכולת בחירה ורצון עצמאי או נפרדות אבל עדיין יש חיבור, או במובן של חוסר תלות ושהעולם יכול להתקיים גם בלי הבורא
כי גם החסידות לא טוענת שכל עץ ואבן זה אלוקים, אלא שכל העולם מלא באלוקות שמחייה אותו.
זה דיון עמוק וקבלי והוא לחלוטין 'למעלה ממני'
אהבתי מה שכתבת על חקירה בנושא, באמת אם קופצים ומדלגים על שלבים בדרך עלולים ליפול למטה למטה....
תודה רבה על התגובה!
תודה רבה!תות"ח!

תודה רבה לך שבזכותך התחדדו לי הדברים, באמת.

כן, היה לי על זה דיון עם מישהו, וודאי שהרמב"ם לא חולק בזה על הרמב"ן ושניהם מסכימים שה' יכול להשגיח ולשנות הכל, והוא מגלגל את הכל בכל מה שאפשר מבלי ליטול את הבחירה האנושית, ומה שה' מחייה את העולם, גם הרמב"ם מסכים עם זה, שה' כביכול בחר בחירה אחת ארוכה לברוא את העולם שינבע מאיתו, ולא שהוא כל פעם מחדש ממציא את הטבע מחדש, כמו התפיסה של ה"מדברים" שטענו שהזמן הוא לא רציף אלא כל רגע ורגע ה' בורא מחדש וזה מן רצף תמונות שמתחברות למשהו שנראה לנו כמו מציאות, אלא יש טבע שה' ברא והוא עומד בפני עצמו ויש לו חוקים חכמים שמאפשרים לו להתקיים.

לגבי העץ ואבן, נכון, ב"ה, אני שמח שכתבת את זה, אם כי החסידות יותר מרחיקה לכת מהרמב"ם בכל מיני עניינים ואומרת לדוגמא שיש השגחה על כל עלה ועלה לאיזה כיוון הוא יזוז ברוח, וכדו'....(אמנם, אפשר גם לומר שהרמב"ם בשיטתו גם קיצוני לצד השני, אם בכלל אפשר לומר משהו על הרמב"ם, שאמר שצבע עיניים או שיער זה לא דבר שמגולגל ע"י ה' בהשגחה אלא זה מקרה, ה' המציא את בני האדם וטבע שיהיו כל מיני אפשרויות ולכל אחד יוצאת אחת מהאפשרויות, ההשגחה היא בדברים יותר עליונים.....). לרמב"ם יש גם תפיסה לגבי הרע בעולם, ש"אין רע יורד מן השמים", ומסביר שהרבה מן הרעות האדם גורם לעצמו, וה' לא עשה אותן באופן יזום, אלא ממשיך לקיים חוקיות שבה אם האדם יבחר ברע, הוא יסבול מהתוצאות של זה, וזה טוב מלכתחילה, כי זה יגרום להרבה אנשים להימנע מאותו רע, ומי שחטא זה צודק והוגן שיקבל את זה, אבל לא שה' מלכתחילה בא וגרם לו סבל. אמנם גם הרמב"ם מסכים שיש פעמים שה' נוקט באופן יזום עונש, אבל באופן כללי כך הוא פותר את העניין של החולאים, האסונות וכו'...ואומר שה' ברא טבע כזה שהחסרונות שבו הם שיש כל מיני דברים שיקרו בכך וכך זמן, וזה טוב להמציא את המציאות הזאת על אף החסרונות שבה, אך זה לא משהו עצמי. (ולגבי השאלה מדוע לא עשה את המציאות מושלמת, לפי הרמב"ם ה' כבר יצר את כל המציאויות הרוחניות שיש להשפיע עליהן מטובו, שהטוב האמיתי זה הדביקות בו יתברך, ורצה להשפיע גם למציאות של העולם הזה, ואכמ"ל.....).

בכללי, הרמב"ם לא בהכרח רואה באבן א-לוקות, אלא כלי בשביל האדם שישכיל וידבק בה' וכו'....לעומת החסידות שאכן רואה ניצוץ א-לוקי בכל דבר. זה בא לידי ביטוי במיוחד במחלוקת מקובלים-רמב"ם לגבי חוש המישוש, האם הוא חרפה לנו, או שלפי המקובלים אין כזה משהו שה' יברא שהוא חרפה וודאי שיש בו אור א-לוקי, והוא יהיה קדוש אם רק יופיעו אותו בצורה הנכונה. (ובצד הטכני, דווקא לפי המקובלים יש יותר הקפדה אם זה ישמש לדברים לא טובים, וזה יגיע לטומאה וכו'...אך הטומאה הזאת נובעת דווקא מהפוטנציאל הגבוה שיש באותו דבר, וידוע שטומאה זה חוסר הופעת חיים, או במקרה שלנו חוסר הופעת אור א-לוקי, ובסופו של דבר גם הטומאות יכולות להיטהר ולהתהפך לטהרה.....)

אני מתלבט אם להזכיר עוד שיטה קבלית שתופס בה אחד מהראשונים, אם תרצי תגידי....

תודה רבה, בהחלט.

בשמחה. ומחילה על האריכות....

מאוחר מידי שלחתי אנשים להחרים לך את המקלדתמבקש אמונה


תות"ח!

צריך לעשות את זה דחוף....😅

בשמחה רבה🙂שימולבאלהנשמה
אתה חידדת לי הרבה דברים חשובים
מזל שאתה דייקת אותי אז בשרשור אחרת היו יכולות להיווצר טעויות קריטיות ממש... בעיקר בנוגע לנושא הדואליות של בורא נברא וכו'
וואו, תודה רבה!
כל הסוגיה של של השגחה אלוקית זה מעניין ממש
אשמח לשמוע את השיטה הנוספת

אדרבה,אני נהניתי לקרוא. תודה!
ב"ה...תות"ח!
עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך כ"ז בטבת תשפ"ג 15:24

בשמחה!

 

השיטה השנייה היא שיטת רבי חסדאי קרישקש, בעל ספר "אור ה'" ועוד ספרים חשובים, אחד מהראשונים, שאמר שהמציאות דטרמיניסטית, דהיינו, אם נחשבן את כל הנתוני פתיחה שיש לאדם, את הסיטואציה והסביבה וכל המרכיבים של אותה סיטואציה, את היכולות שיש לאדם והטבע שלו, נוכל להגיד מה בדיוק יקרה, וכן אפילו שינויים שיש, כל הרהור תשובה שבא לאדם הוא בא משום שקרה לו כך וכך וגרם לו להשתנות, כל דבר הוא ע"פ דברים מאוד מדוייקים שאפשר לצפות אותם. ולכן, אין סתירה בין הידיעה הא-לוקית לבין בחירת האדם, וכל השפיטה של האדם היא על רצונו, במה הוא שמח ובמה הוא עצוב. אמנם, המציאות היא לא "פיקציה", המציאות היא אכן ממשית, והמשל לזה הוא סרט שמקרינים, השחקנים אמנם עכשיו ממש מציגים את הסרט בשידור חי, אבל הבחירה של כל השחקנים "מכורה מראש", הכל נוהל ע"י במאי שתכנן את האירוע וסידר שכל השחקנים יעשו בדיוק את מה שצריך בשביל הסרט, כך גם בעולם, האדם ע"פ הטבע וכל הנתונים שיש במציאות יבחר בוודאות במשהו מסויים. כמובן, זה מה שנקרא "מצידו יתברך", כי האדם לא יכול לדעת מה בדיוק מתוכנן ומה לא, וכן הוא לא יכול לקחת סיכון שגם יתחבר לזה רגשית וישמח בזה, ולכן האדם צריך להתנהל בצורה "רמב"מיסטית", וכאילו יש רק בחירה, אך הרב זצ"ל (שמאוד אהב את רבי חסדאי והרבה רעיונות שלו מקבילים לרעיונות של רבי חסדאי, ולפי דעת הרב זצ"ל רבי חסדאי על המקובלים ייחשב, והוא טרח בספרו להוכיח כנגד שיטת הרמב"ם, שהחשיבות היא לא השכל, אלא הרגש בעבודת ה', והעבודה לא נמדדת בתוצאה, בכמה האדם השיג את הבורא, אלא בכמה התאמץ ורצה, עיקר המדידה היא בנק' הרצון, ואפשר לראות באורות הקודש כמה הרב זצ"ל החשיב את הרצון וכמה זה היה שורשי אצלו....) אומר שזה אמנם לפני שהאדם ח"ו נכשל, אך אחרי שהאדם נכשל, יחשוב על אותה אמת, שבעצם זה היה מגולגל ע"י ה' וזה לטובה, וכל מה שיש לו להצטער זה כדי לשנות את הרצון שלו, ודווקא לפעמים זה בא כדי שהאדם יתחרט ויותר יהיה בעל ענווה כלפי ה', מה שנקרא שאין ממנים מישהו על הציבור אלא אם כן יש מאחוריו קופה של שרצים, לפעמים כדי שהאדם יגיע לגדולה צריך שתהיה לו ענווה.

כמובן, הרמב"ם חולק על שיטה זו מכל וכל, וסובר שהכל ביד האדם, ויש לאדם בחירה מוחלטת על מעשיו, והוא קובע ומחליט מה יהיה, וה' לוקח את המציאות הנתונה ומגלגל אותה לכיוון שהוא רוצה, משנה מה שביכולתו, שזה דברים טבעיים, או בחירת בעלי חיים, בזה הקב"ה מתערב ומשנה לפי הצורך, מבלי שזה יהיה נגד הטבע, וכן ירידת הגשם, שה' מוריד גשם על ישראל לפי מעשיהם, ולפעמים מעורר רצונות אצל אנשים, מבלי להחליט ולגזור כך, והרבה פעמים האנשים האלו בהחלט זורמים עם אותם רצונות ולא מחליטים אחרת, אבל גם אם יש נק' פתיחה וקשיים לכל אדם ואדם, ויש אדם שיהיה לו יותר קשה כי יש לו טבע שיותר נמשך לתאוות וכדו'...עדיין אם יתאמץ יוכל להתגבר ולהחליט תמיד כנגד יצרו ולא להימשך לתאוותיו, ויש לאדם אחריות מלאה על מעשיו. (גם הרמב"ם מודה כמובן שיש ידיעה א-לוקית, אך סובר שאין סתירה, כי ידיעתו לא כידיעתינו, וזה כמו להגיד שיש סתירה בין שני דברים שהם בכלל לא אותו דבר, וזה רק מושאל. אך באמת "לא נעדר מאיתו דבר", ואנחנו לא מסוגלים לתפוס את המהות של זה....).

 

יש גם שיטה דומה של בעל "חובות הלבבות", רבינו בחיי, שסובר שיש גזירה (מכתוב) ויש בחירה חופשית, ואנחנו לא יכולים להבין איך זה מסתדר. (אם תרצי שאכתוב מה ההבדל בינו לבין רבי חסדאי/הרמב"ם, תגידי....בכללי הוא מן ממוצע בין השיטות).

 

באמצע לקרוא: 
בחירה חופשית – ויקיפדיה

זה ממש נושא מעניין! ועם השלכות מעשיותשימולבאלהנשמה
עבר עריכה על ידי שימולבאלהנשמה בתאריך כ"ט בטבת תשפ"ג 01:03
עבר עריכה על ידי שימולבאלהנשמה בתאריך כ"ט בטבת תשפ"ג 01:02

רגע, אז בעצם ר' חסדאי סובר שהבחירה היא לא מה לעשות אלא מה להרגיש עם זה? כלומר רק על הרצון ולא על המעשים, ובגלל זה צריך להתנהג ולחשוב כאילו יש לך בחירה על המעשים כדי שתראה ע"י זה מה הרצון שלך? והרב קוק מסכים איתו רק מוסיף שאחרי המעשה צריך לא לחשוב שהמעשה כן היה בידיו והיתה לו בחירה, אלא שזה מה' ומגולגל ע"י ה' לטובה (למשל להביא לו ענווה) ומה שהוא צריך להצטער עליו ולשנות זה רק הרצון? נראלי שלא הבנתי טוב

 

הרמב"ם מאוד מדגיש כשהוא מדבר על עניין הרעות בעולם שרובם ככולם נובעות מהאדם את העניין של הלקיחת אחריות, כמאמר הפס' "איוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף ליבו"...

וקראתי בספר לדעת להאמין הסבר ממש טוב, עם הרבה קטעים מהרמב"ם, על איך זה הגיוני ש"הכל צפוי והרשות נתונה" ולא צריך להסביר שהבחירה היא רק בנוגע לרצון כדי לתרץ את השאלה הזו. 

וחוץ מזה, אם הגישה הזו מנסה לתרץ את סוגיית הכל צפוי והרשות נתונה- גם אם נאמר שכל בחירות האדם צפויות מראש אז אתה צריך לסבור שגם כל רצונות ורגשות האדם צפויים מראש כי הם מניעים את המעשים שלו ואי אפשר ליצור ניתוק לעניין זה. או לפחות להסביר למה יש כאן הבדל וניתוק בכ"ז

 

אני אשמח להסבר השיטה של רבינו בחיי, ותודה על הקישור!

 

 

...תות"ח!

האדם בפועל בוחר את הבחירות, אבל מכיוון שזו אשליה שהאדם בוחר כי באמת הכל מוכתב, והבחירה של האדם פשוט נובעת מהאופי שלו, הסביבה בה הוא גדל, הסיטואציה וכו'....ולפי כל הנתונים המאוד מסובכים שרק ה' יודע אותם או נביאים, אפשר לדעת מה האדם יעשה ואין פה באמת בחירה מוחלטת ביד האדם. אלא שאפילו אם נגזר על האדם לדוגמא לעבור עבירה ח"ו, הוא לא מוכרח ברצון שלו לרצות לעבור את העבירה, הוא יכול למאוס בה ולא לרצות בזה, ולכן התשובה של האדם על חטא אינה על מעשה העבר, כי המעשה נקבע מראש, אלא זה בא לשנות את הרצון הרע שהיה באדם, שבזה האדם לא מוכרח.

הרב קוק אומר בסגנון שלי, שזו אמרה מסוכנת שאי אפשר להתנהל לפיה, והאדם לפני שחטא צריך להאמין שהכוח בידו והאחריות המלאה בידו ואם הוא לא ירצה לעבור את העבירה הוא יוכל להתגבר ולא לעבור את העבירה, אך אחרי שהאדם חטא, האדם יכול להסתכל באותה הסתכלות כי זה בכל מקרה מדובר על משהו שהיה בעבר, וכל דבר שכבר קרה ויצא אל הפועל, ששם האדם בכל מקרה כבר לא יכול לשנות אותו, הוא יכול להסתכל בהסתכלות הזאת שזה היה קבוע ומגולגל מראש, וכל התיקון הוא ברובד הרצון.

לא הבנתי למה הרצון חייב להיות קבוע מראש. כל הסיטואציות בעולם נקבעות ע"פ תכנית א-לוקית שה' מגלגל בכל מיני אופנים, אבל נק' הרצון ה' משאיר ביד האדם, "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", והאדם יכול לבחור "להתכחש" לטבע שקבעו לו ולא לרצות בו, נגיד לדוגמא המצרים שנקבע שהם ישעבדו את עם ישראל, המצרים יכלו לעשות את זה בשליחות א-לוקית והם בעצמם לא היו רוצים בזה אבל מכיוון שזה מה שצריך לעשות היו עושים את זה בלית ברירה, אבל מכיוון שהם התאכזרו והתעללו בעם ישראל ודווקא התאים להם לשעבד את עם ישראל, על זה נענשו.

טוב, צריך לישון, אז בלנ"ד בהמשך אכתוב בקצרה הסבר לרבינו בחיי. שכוייח.

....תות"ח!

אחרי שחשבתי קצת על הדברים הגעתי למסקנה שוודאי אין הדברים כמו שכתבתי, וחוזר אני בחלק מהדברים שכתבתי, כדי שבאמת יוסבר מדוע גם הרצון לא נגזר.

רבי חסדאי קרשקש יודה לרמב"ם שמבחינה מציאותית המציאות אינה מחוייבת, ואפילו אם ימציאו רובוט מאוד משוכלל הוא לא יוכל לחזות את העתיד בצורה מדוייקת, כיוון שעדיין יהיו הרבה משתנים שתלויים בבחירות בני-אדם שהוא לא יוכל לחזות אותן, ובאופן טבעי הן לא ניתנות לחזיון. אלא מה? יש עוד נתון שמשחק והוא, הגלגול הא-לוקי. יש מציאות נתונה טבעית שיכולה לבוא בכל מיני אופנים, והרצון של האדם לגמרי נתון לו האם להיות צדיק או רשע, אלא שה' לא נותן לאף דבר לצאת אל הפועל במציאות כשהוא נגד התכנית הא-לוקית. דהיינו, דבר שאין בו אף נקודת אמת, ומנותק לגמרי מן הא-לוקות, לא תהיה לו אחיזה במציאות כלל ולא יצא אל הפועל, "לשקר אין רגליים".

אדם שבנקודת הרצון שלו רשע, ה' לא ייתן לו להוציא אל הפועל דברים שהם רעים בעצם והם נגד התכנית הא-לוקית, וכל דבר שהוא יעשה יעזור לתכנית הא-לוקית ויקדם את הגאולה. ואפילו יכולים להיות מצבים קיצוניים שבו ה' גם ממש יגרום לאדם רשע לעשות משהו שכביכול לא קשור לרצון שלו, ופתאום תתעורר לו נק' רצון מהנשמה שלו שה' העיר אותה ותגרום לו לעשות משהו טוב. ומצינו כבר אנשים רשעים שפתאום הרהרו תשובה וחזרו בתשובה. לכאורה, אם הם נמצאים בנק' הרצון שלהם עמוק ברע, איך פתאום הם יכולים להגיע לנקודה הופכית שלא קשורה אליהם כביכול? אלא וודאי שה' עורר להם נק' רצון, "אתערותא דלעילא", "תשובה פתאומית" בלשונו של הרב קוק, איזה מן הבזק כזה שפתאום מרים את האדם למקום אחר, לעולם אחר (שבאמת הוא לא מנותק ממנו לגמרי אלא שייך בנק' פנימית לשם....), וגורם לו להרהר בתשובה. וכן יכולים להיות צדיקים שבמקרים קיצוניים יעשו משהו כנגד טבעם הטוב, כמו מה שכתוב במדרש שמלאך הממונה על התאווה הוא שגרם ליהודה להיות עם תמר, וזה כי היה צריך לגלגל את הולדת המשיח. הדוגמאות הקיצוניות האלו מראות לנו שכל דבר שיוצא אל הפועל במציאות, בין טוב ובין רע, בסופו של דבר, "כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד", הכל בשביל התכנית הא-לוקית והופעת שם ה' בעולם בצורה שלימה, ובשביל זה צריך גם שיהיו כוחות שונים במציאות שיגרמו לטוב לא להירדם ולהיות הרבה יותר מחודד ובהיר, ולא לשכוח ולהזניח את תפקידו.

כתוב: "ה' מגלגל זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב". אדם שעכשיו עשה מעשה רע, על מה הוא נענש? לפי רבי חסדאי, לא ניתן להעניש אותו על המעשה, שהרי המעשה הוא מעשה שמגולגל ע"י ה', והוא בוודאי טוב ומקדם את הגאולה, ולכן לא יכול להיות שעל המעשה הוא נענש, אלא וודאי הוא נענש על נק' הרצון, שמכיוון שבנק' הרצון הוא רשע, אז גם גרמו לו להוציא אל הפועל דווקא מעשה כזה ולא מעשה אחר. (ולא קשה ממה שכתוב שמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, שאמנם הענישה היא על הרצון של האדם, אך הסיבה שבגללה אפשר לחייב אותו היא המעשה שהוא עשה, וזה מה שהוא נתפס עליו ובגללו אפשר לחייב אותו על הרצון. וכמו בסוגיית זה נהנה וזה לא חסר, במקרה שנגיד אדם שעזב את ביתו ולא שוהה בו, וגם לא תכנן להשכיר אותו בזמן הזה, ואז בא אדם אחר ובמקום לשלם על מלון דר באותו בית, שהאדם פטור, אלא אם כן חיסר משהו ואפילו פרוטה, שאז חייב על כל ההנאה, שזה לפחות דמי המקום המינימלי שהיה חוסך לו. החיוב הוא על ההנאה, שאם החיוב היה על ההיזק, הוא היה משלם רק פרוטה ולא את תשלום כל ההנאה, אך הסיבה שאפשר לתפוס אותו ולחייב אותו על אותה הנאה מבלי שזה יהיה מידת סדום, זה רק כשחיסר. או שנאמר שרק רצון גדול היה יוצא אל הפועל....).

וכמו שאמרנו את הדוגמא מיהודה, רואים שיכול להיות מעשה שהוא רע, אך וודאי שיהודה לא חייב עליו, כיוון שפה בנק' הרצון שלו הוא לא היה שם, הוא לא רצה לחטוא, ובעל כרחו נגרם לו הדבר משום שהמעשה היה נצרך בשביל הופעת הגאולה, וכן מעשה טוב שהרשע עשה, לא שהוא יקבל שכר על זה, כיוון שלא השתנה בנק' הרצון שלו, אלא רק היה כלי ביד ה' כדי לעשות מעשה מסויים. רואים שהנק' היא לא המעשה שהוא מגולגל אלא הרצון ששם נמצאת נק' הבחירה של האדם.

וזה גם קשור לסוגייה של הכבדת לב פרעה שמופיעה בפרשה שעברה. פרעה מצידו היה רשע ולא רצה לשחרר את עם ישראל, ועל זה הוא נענש, ואע"פ שהגלות נגזרה בידי ה', "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע-מאות שנה", ויש הרבה הסברים למה גלות מצרים נצרכת ומה היא באה לתקן בעם ישראל (מומלץ ממש לשמוע את השיעור של הרב ראובן ששון על הפרשה שעברה, הוא מסביר ממש מדהים את הכל, פשוט להתמוגג....), אבל זה לא משנה, לפי רבי חסדאי הענישה היא לא במעשה, אלא ברצון, והמצרים היו רשעים כ"כ שלכן התגלגל על ידם לשעבד את עם ישראל, וגם אם לא הייתה להם בחירה בדבר ונגזר כבר שהם יעשו את זה ולא יכולים לשנות את הגזירה שדווקא הם ישעבדו ולא אחרים, היו יכולים לעשות את זה נגד רצונם, אך נהנו מסבל ישראל ורצו לשעבדם ברשעותם, ולכן נענשו.

וואו, תודה תודה!שימולבאלהנשמה

האמת שיש לי שאלות על זה

אבל קצת אין לי זמן ופניות מחשבתית לנסח אותן עכשיו... מקווה שבהמשך אצליח

....שימולבאלהנשמה
עבר עריכה על ידי שימולבאלהנשמה בתאריך ג' בשבט תשפ"ג 21:40

"ובאופן טבעי הן לא ניתנות לחזיון"- ה' יכול לחזות אותן בלי שזה יפגע בבחירה כי הוא מעל הזמן ו המושגים לפני ואחרי לא שייכים אצלו. וכך כביכול הבחירה לא פוגעת ב'תכנית האלוקית'
וגם אחרי מה שדייקת (התכוונת לדייק שלפי רב חסדאי זה לא מוכרח שתמיד אין השפעה לרצון האדם על מעשיו אלא במקרה שזה סותר את התכנית האלוקית?) , עדיין אנחנו כמו שחקנים בתסריט מוכתב מראש ואין באמת בחירה על המעשים...
ומי שעשה מצווה אבל התכוון לרע, מקבל שכר? ובכלל, אם המעשים לא באמת מעידים על הרצון הפנימי של האדם כולנו תמיד בגדר אנוסים...
כל הקטע שמעשי האדם מראים מה סדרי העדיפויות של הרצון שלו ומבטאים אותו, לא?
לכאורה הרצון הוא המניע למעשים. הדוגמאות שהבאת למשל עם יהודה מראות מצב בו האדם רוצה טוב אבל ה' שתל בו רצון חזק יותר מזה שגרם לו לעשות מעשה המנוגד לרצון שטבוע בו בדרך כלל, ולפי זה לא הייתה בחירה לאדם מה לרצות. לפי הפירוש הזה באותה נקודה ה' החליט שישתלט עליו רצון חזק יותר מהרצון לטוב. ועדיין הרצון מוביל את המעשים ולא מנותק מהם.
הדוגמא עם המצרים היא דוגמא לחוסר בחירה חופשית, ונכון שלפעמים שה' לוקח לאדם את הבחירה אבל מדברי רבי חסדאי משתמע שכשיש בחירה חופשית היא רק מה להרגיש ולא מה לעשות

יצא קצת מבולגן, מקווה שמובן

איזה קטעים....תות"ח!

ראיתי את התניא ורציתי לשלוח אותו בשרשור הזה, חיפשתי אותו, ופתאום אני קולט שכבר שלחת את התניא....

וואלק אתהההמבקש אמונה

"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"

את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.

השאלה הזו שמנקרת,

ההרגשה הנוראית שעוטפת

שוב

ושוב

ושוב

 

ההרגשה הזו שהכל סוגר

שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.

וכאב.

הו הו כמה כאב כמה!!!

 

כאב לאנשים שיקרים לך

וכאב לעוד אנשים שיקרים לך

וכאב לעצמך

וכאב לעם שלך

וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים

וכאב בכל מעגל שהוא

חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...

 

כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!

 

ואת כבר בהצפה.

הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.

פשוט הצפה.

 

תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.

נגמר המלאי.

אין.

פשוט אין.

 

ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף

ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף

ועוד

ועוד

 

ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!

 

אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!

לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.

פיזית.

פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה

למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,

להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא

ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.

ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.

 

לעצום עיניים.

לשים את עצמך במקום שקט.

שקט שקט.

גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.

ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.

ומה עובר עלייך?

 ועם מה את מתמודדת?

ומה חשוך לך ובך כעת?

ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,

שזה פשוטו טו מאץ'!

יותר מדי!

זה יותר מדי לך, לכולם!

 

ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך

לעצור

ולקחת עוד קצת זמן לעצמך

אפילו אם מועט,

להסדיר נשימה

לסדר מחשבות

לנשום

להתמלא

לשתות

אולי תה חם ומתוק

מקלחת נעימה וחמה

כל פינוק שבא לך

פינוק קטן של אוכל

תפילה לקב"ה שישלח כוחות

שיתוף

חיבוק

וכמובן - שינה!

שיר מעודד

מוזיקה בכללי

פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ

להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,

לצאת לשאוף אוויר בחוץ

הליכה קצרה

וכל הטענת מצברים אחרת!

וכל מה שיכול לעשות לך טוב!

 

ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך! 

אי אפשר יקרה!

את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...

אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.

 

האיתותים הללו של הגוף שלך החכם

ושל הנפש החכמה

אומרים לך -

היי יקרה! עד כאן!

אנחנו חייבים מילוי!

בואי תדאגי לנו למילוי

ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים

 

אבל קודם המעגל שלך.

את.

עצמך.

מתמלאת.

נושמת.

מתחזקת.

שמחה.

 

ואח"כ כמובן אישך והילדים

ואז המשפחה המורחבת

והחברה היקרה

ושאר המעגלים

לאט לאט.

אי אפשר הכל בבת אחת.

 את רק בן אדם אחד.

מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.

עם גבולות יכולת

עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...

ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.

ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.

 

אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.

וזהו.

לשחרר.

אי אפשר לעזור לכולם.

את רק בן אדם.

אחד.

יחיד ומיוחד.

ואחד.

 

וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!

ועוזרת!

ותומכת

ומאירה

ומחדדת

וכמה אכפתיות נובעת ממך

כ"כ כ"כ אכפת לך!

ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!

 

ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!

 

שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!

שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!

את מה את כן יכולה

ומה את לא

את מה עושה לך טוב וממלא

ומה מרוקן

את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך

ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך

ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...

 לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,

אבל בסופו של דבר גדלים!

וגם מכל הרע שבעולם -

נכון.

הוא קיים.

אבל הטוב קיים שבעתיים!

 

"ברגע קטון עזבתיך

ורחמים גדולים אקבצך"

 

הרע הוא כמו רגע קטון!

והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!

 

ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"

ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך

 

אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"

וכולנו "אור איתן"

ולא רק בשיר ילדים חמוד

אלא באמת באמת

 

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!

לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו

במעגלים שלו

ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד

ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה

 

כי חיוך אחד שלך לילדה,

שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,

שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,

וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,

 

או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,

שהצלת

ועודדת

והרמת

ותמכת

ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,

שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,

ואותם אנשים שפגשו גם 

 

ואין לדבר סוף! 

כן כן

ל***טוב*** אין באמת סוף!

הוא באמת אינסופי!!!

 

אז את יקרה מוסיפה אור

ותוסיפי אור

וקצת פחות תחשבי על החושך.

כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט

ומספיק אפילו אור קטן

ואפילו יחיד

בכדי לגרש חושך גדול גודל

 

ויש לנו את בורא עולם

שהכל שלו

והכל מאיתו

הטוב והרע

ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה

ולימדנו שהכל לטובה!

כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה

ולהתחזק באמונה

בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה

והוא אחראי על הכל

ולפעמים התפקיד שלנו הוא

"הרפו.

הרפו ודעו כי טוב השם!"

 

ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.

לא כל העולם על כתפייך היקרות

ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.

 

ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*

באנשים טובים

בנפלאות הבורא

בילדים שיש

במשפחה

בחיוכים

באוכל הטעים

בשפע

במיטה הנוחה

בגוף שמתפקד

ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע

ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו

לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו

אלא להיפך - להנכיח אותו

לראות אותו

להעצים אותו

להודות עליו

ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!

 

להתפלל במילים שלך

את כל הכאב

והקושי

והתקוות

הכל הכל הכל

לקב"ה

ולהודות לו על מה שכן יש

ולבקש על מה שעוד לא

והוא שומע הכל

והוא כל יכול

 

ותמשיכי להתחזק 

להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום

להתקרב למה שעושה לך טוב

להתרחק ממה שעושה לך רע

ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה

 

והדברים ב"ה עוד יתבהרו

כולם

לאט לאט

את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!

ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת

ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים

השבויים שכבר חזרו

החולים שנרפאו

העקרות שנפקדו

הרווקות שהתחתנו

הזוגיות שהתחזקה

הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה

הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם

הערבות ההדדית

האחדות

החסד

העזרה

השמחה

הצחוק

החיוכים

רגעי האושר

והשפע

והטוב.

הטוב.

שקיים!

ושילך ויגדל ב"ה 

ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!

 

ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך

ותני לטוב שבך לגדול ❤

בנות (דוסיות) דעתכן על הדיבור על לימוד תורה לנשים?דורש טוב לעמי

איפה זה פוגש אתכן?

האם זה ריאלי לצפות מחלק גדול מהבנות להקדיש זמן ללימוד תנ"ך + אמונה + הלכה באופן שתקיפנה פחות או יותר את החלקים היסודיים והמעשיים וירכשו את הידע הבסיסי נניח עד גיל 20 או אפילו 30?

בכלל קיימת תחושה שצריך לכוון לשם?

מהם הדברים שמניאים נשים/נערות מללמוד תורה?

(ובפרט - הלכה)

עצם הלימוד הוא כעיקרון מתוק עבורכן, כמו אצל בנים ביינישים?

(מתכוון בעיקר לתנ"ך והלכה, ופחות לענייני מחשבה ואגדה 'המושכים את הלב').

האם העובדה שיותר ויותר רבנים מדריכים בפירוש לנשים להשקיע בלימוד תורה יוצר תחושת עול או תופעות אחרות שגוררות 'נזק' כלשהו?

מעלה את הנושא בעקבות הטורים האחרונים של הרב אליעזר מלמד

אהה וגם בנים כמובן מוזמנים להגיב. 😅

מצוות תלמוד תורה - גם לנשים

לימוד גמרא ועיון לנשים

קודם צריך להבין שיש הבדל בין גיל 20 ל30 אצל נשיםמרגול

אני לא דוסית, אבל אגיד באופן כללי:

עד גיל 20, הגיוני בעיניי לצפות הרבה דברים.

אבל העשור שבין 20 ל30, להתייחס אליו אצל דוסיות כאל זמן נוסף שתספקנה לצבור ידע- זה קצת רחוק מהמציאות. תחשוב על הדוסיות החביבות סביבך, בעשור הזה הן כנראה גם למדו גם הביאו וגידלו ילדים וגם פרנסו לפחות חלקית את הבית (לפעמים כמעט לגמרי, כשהגבר אברך). זה עמוס ברמה מטורפת.

אישה במצב כזה שמספיקה להתפלל שחרית וללמוד פרשת שבוע שעה בשבוע- כבר יפה מאוד.

עם זאת, עד הולדת הילדים, ובוודאי עד החתונה, ראוי בעיניי לפחות לתת עתים לתורה גם כאשה.

ולכן מדרשות, או תכניות העשרה של בית מדרש באולפנות, זה דבר מבורך.

לא נכנסת לדיון של כן גמרא לא גמרא. מתייחסת בכללי לתורה.

ובאופן כללי בהבדל- הפער הוא גם במסגרות (בחור דוס צריך לעשות צעד אקטיבי בשביל לא ללמוד בהיקף רחב, בחורה דוסית הפוך), וגם שהחינוך שונה. למשל בלימוד גמרא- בנים כן וכמה שיותר, בנות אסור (מלמדה תפלות). בחורה שאומרת שרוצה ללמוד עוד ועוד, יגידו לה "למה לך להידמות לגבר? חסרות מצוות לנשים? את מקיימת את כל המצוות כרגע? כולל לשון הרע?"

בקיצור, צריך להבין את המציאות ואילוציה, ולאחר מכן לחשוב מה עושים בהינתן המצב.

תלוי באופיאשר ברא

מכירה הרבה דוסיות מבית שזה בכלל לא הייתה הנקודה שלהן, לשבת ולהתחיל ללמוד.

אני אישית בעד לא ללכת אחרי מה שהן למדו בבית ובאולפנה, בלי יותר מיד להעמיק.

אצל הדוסיות בגיל 20 יש לחץ של לימודים, חתונה ועבודה.. לא בטוחה שזה בראש סדר העדיפויות שלהן.

ולהפך יש בנות שכן למדניות יותר מהשורש שלהן, לפה ולשם לא הייתי שמה את זה תחת זכוכית מגדלת- בכל ציבור אנשחם הם גם פרטיים ומה שמתאים לאחת (ובהתאם גם הזמן שיש לה), לא תואם את האחרת.

אני חושבת שזה שלא מלמדים בנות ברצינות זה פשע חמורחושבת בקופסא

גם אם הן לא חייבות במצוות לימוד התורה עצמה, השדר שנותנים לה כאילו הם צריכות להיות מנותקות מהבסיס של היהדות ולהסתפק בוורטים עלובים ו"איך זה גורם לך להרגיש"- יוצר אצלן חור גדול בהבנה של מה זה בכלל תורה והמצוות. גם בפן ההלכתי וגם בפן המחשבתי.

ניהול הזמן יכול באמת להיות מכשול, אבל אפילו בשנת מדרשה או מדרשת ערב או ערב לימוד לנשים או כל מסגרת זמנית וחלקית שאמורה להביא איזה מענה לבעיה הזו, מאכילים אותן בברבורים המיותרים האלו. חלק אפילו מגדילים לעשות וקוראים לזה "תורה נשית". כאילו הקב"ה התגלה בהר סיני לגברים בלבד ונשים קבלו פטור לא רק ממצות עשה שהזמן גרמן אלא גם מלהפעיל את השכל שעוד איכשהו נשאר להן.

כשנשים גם ככה לא משכילות באף תחום זה עוד איכשהו יכול לעבוד, אבל בחורה שעושה תואר, עובדת בעבודה מכובדת, דוסית ורצינית, אבל אין לה מושג בדיני החזרה על הפלטה או מה ההבדל הכוזרי למשנה תורה, זה אמור להיות מביך.

יצא שאחרי החתונה עברתי לגור ממש קרוב לאיפה שהייתה מדרשת שילוב שילוב שלי, אז יצא לקפוץ מידי פעם, אבל ככל שהתקדם הזמן הבנתי איזה בזבוז זמן כל השיעורים שם.

שיעור זוגיות, שיעור מסל"ש שבו הרבנית מקריאה אולי חצי פסקה וכל שאר השיעור הוא דוגמאות מהחיים על גידול הילדים שלה, שיעור אחרון ב10 בלילה של שו"ת כי לרב אין זמן/ כח להכין משהו, וכל השאלות הן בסגנון "איך עובדים את ה' למרות שלא הכל הולך" ואיזה רעיון כאילו-עמוק ששולפים מהמותן בשנייה.

השיעור היחיד שהיה רציני היה שיעור הלכות שבת, ושם הרב אפילו הביא- שומו שמיים- קטעים קצרים מהגמרא כדי להבין את השתלשלות הבסיסית ביחד עם קצת ראשונים ואחרונים.

אולי זה כי בעלי קלקל אותי, הוא הציע לי לראות שיעורי תנ"ך מוקלטים מהישיבה שלו באתר.

מה אני אגיד, שמיים וארץ. זה לא היה גמרא עיון, אבל מסתבר שאת הביינישים אשכרה מלמדים אשכרה את הכתוב עם פרשנים ומקורות, ולא את סיפור חייו של הרבנית, ואפילו אפשר להבין ולהתעניין ומסתבר "לא בשמיים היא".

לנשים אין מחויבות הלכתית לנצל כל רגע ללימוד תורה, אבל אני חושבת שבשביל להיות יהודי מאמין ומקיים צריך שיהיה לך בסיס בדבר הכל כך בסיסי הזה. לא רק שורות תחתונות וקצת וורטים שכולם פן אישי. ובגלל זה אני חושבת שיש עניין גם לדעת להסתדר עם גמרא בקיאות. (אני לומדת בעלי מסכת מגילה) לא "להכעיס" ולא כלום, פשוט בשביל להבין מי בדיוק היו חז"ל, מה הייתה צורת החשיבה שלהם ומה היה עיקר עיסוקם, ומתוך זה על מבוססת כל התורה שאנחנו מקיימים היום. מסתבר להפתעתן של הרבה בנות, שוב דוסיות ורציניות, שהתורה היא לא קטעים מרגשים לתלייה על הקיר, אלא התעסקות ופירוש דקדקני בדבר ה' ויישום שלו בשטח.

לדעתי גם חלק מלהבין מה באמת הקב"ה ציווה אותנו זה לפעמים ללמוד משהו על מנת לסיים גם כשאין הרבה חשק או "התחברות".

יש צדיקות אבל...שנונימיאחרונה

כיום התורה משמשת בעיקר קרדום לחפור בה,

לשררה, ממשלה, כסף, כבוד, גאווה.

לומדים בשביל התואר תלמיד חכם ועניבה - אבל כשמגיע הרגע לקיים זה לא בשבילם.

ראיתי נשים מעטות מאוד שיש להם קצת מסירות נפש ומחפשות אמת, וכולן הושפעו מאוד מבעליהן.

נשים לא יודעות מה זה בדידות או ללכת לבד נגד הזרם, האדם נברא והיה לבד.

חייה של אישה הם חיי קהילה משפחה בית היא תמיד מוקפת באנשים סביבה מטבעה.

מלחמה זה לא בשביל נשים.

הלוואיי שילמדו ויקיימו.

בינתיים העולם מתקיים על פי חוקי הנצרות.

מאבד עולמו בשעה אחת?צמר-ארד

שאלה...

לפעמים יש את הספקות הללו

אדם עושה עבודה גדולה עם עצמו

באמת לא בכאילו מתאמץ יוצא מאיזור הנוחות

מתמודד עם החיים על הטוב שבהם ועל הפחות נעים שבהם

ואז מגיע משבר

גדול או...

אפילו סתם משבר בינוני שהוא חוזר אחורה

ומגיע לאיזור הנוחות וכיף לו שם

לא שהוא חוטא אלא שהוא בבחינת מתפנק קצט על החיים

האם בעיניכם זה אומר שהוא מתחיל מחדש?

האם ההנאה הזו שהוא באמת נהנה באמת נח לו וכיף לו באיזור הנוחות

האם יש כאן בבחינת שמשלמים לו את שכרו בעולם הזה?

גם אם הוא חוזר לאחר מכן לשדה הקרב שנית?

🤷‍♂️🤷‍♂️🤷‍♂️

אני לא חושבת שיש אופציה אחרתעַלְמָהאחרונה

להתקדם בלי לסגת בכלל אחורה... זה נראה לי חלק שחייבים בתהליך

להורדה חינם: הספר קיצור הלכות שבתעיתים לתורה

להורדה חינם: הספר "קיצור הלכות שבת" (113 עמודים) – עם שיעור מוקלט לכל פרק

20261018005719.pdf

שלום לכולם,

הספר "קיצור הלכות שבת" מאת הרב ירון אליה זמין עכשיו להורדה חינם, והקובץ המלא מצורף כאן להודעה. זהו ספר של 113 עמודים, ובו 43 פרקים.

הספר מרכז את הלכות השבת שפוגשים בכל שבוע – מהדלקת נרות וקידוש, דרך מוקצה, בישול וחימום אוכל, ועד מלאכות שבת ורפואה בשבת – כמנהגי הספרדים והאשכנזים, בלשון בהירה ותמציתית.

מה תמצאו בו

  • סדר ברור לפי נושאים – קל למצוא את התשובה בדיוק כשהשאלה עולה.

  • מקורות לכל הלכה – בגוף הטקסט, למי שרוצה לבדוק ולהעמיק.

  • שיעור מוקלט לכל פרק – ליד כל כותרת יש שני ברקודים: אחד לשיעור קצר למעשה, ואחד לשיעור מורחב מהמקורות. סורקים בטלפון ושומעים את השיעור על אותו נושא בדיוק.

איך להפיק ממנו את המרב: שמרו את הקובץ בטלפון או הדפיסו אותו. כשעולה שאלה – פותחים את הפרק, ומי שרוצה להבין את ההלכה לעומק סורק את הברקוד ושומע את השיעור.

אם הספר הועיל לכם – נשמח שתעבירו אותו הלאה, לחברים, למשפחה ולבית הכנסת.

שבת שלום ומבורכת!

צוות עיתים לתורה

תוכן העניינים

כל כותרת כאן מקשרת לפרק המלא באתר "עיתים לתורה", כך שאפשר לקרוא כל פרק גם אונליין:

כבוד ועונג השבת

הלכות מוקצה

בישול, שהייה והטמנה בשבת

הנאה ממעשה שבת

מלאכות שבת

רפואה בשבת

להמשך לימוד

חסידות ארצישראליתאביעד מילוא

הייתי בשמח תורה בחצר חסידית מסוימת, שוחחתי שם עם יהודי אברך צעיר שאמר לי בהתלהבות שהוא לומד את תורת הרב קוק וקצת התוועדנו על זה.

מה דעתם על התופעה? והאם לדעתם יש מצב שתיווצר בקרוב הבנה חדשה בתורת הרב מאותם חסידים וחרדים שלומדים את התורה שלו (על דרך "העבודה")

הבנות חדשות כן. בקרוב? לא.נקדימון

וכל זרם מהציונות הדתיות ימשיך לראות בעצמו את המוסמך היחידי לביאור כתבי הרב.

אם אנשי הציונות הדתית לומדים תורת חב"דאריק מהדרום

למה שחסידויות אחרות לא ילמדו הרב קוק?

לא רק שזה "בקרוב", זה תמיד היה ברמה כזו או אחרתמתוך סקרנות

יש קרובי משפחה של הראי"ה במגזר החרדי, כדוגמת הרב חיים קוק ראש ישיבת תורת רפאל למי שמכיר, גם הרב דוב קוק כנראה וכיוצא בזה.

הם ודומיהם, תמיד שדרו קשר מסוים לתורת הרב קוק, כמובן ללא מרכיב הציונות, שלענ"ד גם ככה לא באמת משמעותי כל כך בהגותו כמו שהציג את זה בנו...

איך הוגים נונסנס כזה?צדיק יסוד עלום

קראת פסקאות של הרב קוק? איך תולים את האספקט הציוני-רדיקלי של הרב קוק ברצי"ה, כשזה מופיע בצורה מאלפת ישירות בכתביו?

כנגד כל קטע על ארץ ישראל וכו' יש 3 קטעים על היחידמתוך סקרנות

ועולמו, אלו הם נתונים מחקריים שקראתי בעבר במקור ראשון דווקא אם אני זוכר נכון...

אף אחד לא אמר שאין אצלו אספקט ציוני, אבל הוא לא האספקט היחיד שלו, ונראה שהרצי"ה כן יצר אווירה כאילו זה כן...

זה טיעון דביליצדיק יסוד עלום

גם אם היה רק מאמר אחד שלו על הציונות, ובו הוא היה כותב "הציונות היא העיקר, והנפש חשובה אבל היא מקום שני" אז כל המאמרים הפי 3 שתיארת היו שניים במדרגה לעומת הכתיבה על היחיד.

הרב היה ציוני רדיקלי, ועל מה שהוא ראה בשנים בהן היה חי (נפטר כ15 שנה לפני קום המדינה) הוא כתב את הדברים הכי פומפוזיים וחד משמעיים.

לרוב אלה טיעונים פופוליסטיים שנאמרים על ידי אנשים שלא למדו את כתבי הרב קוק ולכן טועים ומטעים בססמאות לא רלוונטיות

תרשה לי לחלוק עליך ולהסתייג מדבריךמתוך סקרנות

בכל הצניעות, בעבר קראתי המון מכל כתביו, ולא חושב שברור מאליו שאורות לדוגמה יותר חשוב מאורות הקודש ואורות התורה, והאנשים שאני מדבר עליהם שהיו קרובי משפחתו ותלמידיו בוודאי קראו והכירו הרבה יותר ממני וממך.

לתפיסתם, הרב כאדם עם תורה רוחנית מקורית, ראה גם ניצוצות קדושה בציונות, אבל זה לא אומר ש"זה הוא", ורק זה, אכן היה לו מרכיב כזה וכנראה משמעותי, אבל לא היחיד.

אבל גם החלוקה הזו מלאכותיתצדיק יסוד עלום

היא מלאכותית משתי פנים:

  1. להגיד שאורות זה פרויקט של הרצי"ה שממוקד ומאדיר את האספקט הציוני בתורת הרב, בעוד שאורות הקודש והמאמרים מכילים תוכן רוחני הפונה לאדם היחיד זו חלוקה מלאכותית. באורות ישנם מאמרים שאינם עוסקים בציונות (זרעונים, שהם מאמרי יסוד במשנת הראי"ה), ובאורות הקודש יש המון פסקאות שעוסקות בציונות ובא"י

  1. נניח והחלוקה לעיל היתה נכונה - הניסיון לעשות שסעים במשנת הראי"ה זה הפך אופי כתיבתו והגותו של הראי"ה. מי שמתחבר יותר לצד של עבודת ה' הפרטית בכתבי הרב קוק - שיבושם לו, אבל לא ניתן לטעון שעבודת ה' של האדם הפרטי במשנת הראי"ה היא ענף נפרד מהענף הציוני. הרב ראה בציונות את מה שנתן כוח ערך ומשמעות לשינויים הדרמטיים שבנשמת הדור וממילא בעבודת ה' של האדם הפרטי.

מתנצל על הלשון החריפה בה ניסחתי את הודעותיי הקודמות

באמת שעברו הרבה שנים מאז הימים הטובים בהםמתוך סקרנות

נהגתי לבלות לילות בספריית "מרכז" בחרישת כתביו ויכול להיות שאני לא מדייק.

אבל לענ"ד, לא חושב שבהכרח רק הציונות נותנת ערך ומשמעות לכל תורתו הרוחנית, הצורה בה הגותו "פגשה אותי", הייתה בעיקר בתפיסה הכללית של הרמוניה, באופטימיות ובניצוצות הקדושה בכל מקום, שלאט לאט מתבררים עד הנאולה השלמה (מה שאגב יונק הרבה מהחסידות לכאורה), ו*גם* בציונות.

להגיד שהכול זה רק מזה, נשמע לי לא מוכרח.

לשבר את האוזן, שמעתי פעם שבהכללה 3 תלמידיו לקחו כל אחד דגש אחר מתורתו, הרב הנזיר את הדגש האוניברסלי, הרצי"ה את הציוני, והרב חרל"פ את עבודת ה' הפרטית.

חלק מהחרדים שינקו מתורת הרב, אכן הלכו יותר על הקוטב שמייצג הרב חרל"פ לפי חלוקה זו, אבל אם נטען שזה מצומצם מדי, אפשר להתחבר גם לקוטב של הרב הנזיר.

תודה על ההתנצלות.

יהודיברוך הגב

הרב צבי יהודה עסק בזה הרבה כי זה היה נושא מחודש מאד והיה צריך להחדירו לתודעת התלמידים והציבור, יחד עם זה הרצי"ה בעצמו ערך את אורות התשובה ואורות התורה מוסר אביך לפני שהוציא את אורות בשלמותו. ובמקביל לעבודתו נמסרו הכתבים לדי הרב הנזיר שערך את אורות הקדש. כך שאינו נכון לטעון שהיה ניסיון לצמצם את תורת הרב לתחום מסוים. כמו שזה שטות לטעון שהרב הנזיר לא לא היה קשור לפן הציוני של הרב קוק ולכן ערך את אורות הקדש, כי מי שהכיר ידע שהוא התרגש ממדי צבא ונשק צהלי לעיתים יותר מהרב צב"י.

הציונות לא היתה מרכיב משמעותי כל כך בתורת הרב קוק?רודף מצוות

זה נכון שהרב קוק זצ"ל כתב הרבה מאד. ולא בכל פסקה שלו הוא הזכיר את ארץ ישראל או את הגאולה המתמששת לאיטהּ. אך מי שלמד מספיק את כתבי הרב קוק יודע בבירור שנושא הציונות היה משמעותי ומרכזי מאד מאד בהגותו. לא נכון להציג זאת בתור איזה עניין שולי וצדדי שהרב צבי יהודה זצ"ל הוציא מפרופורציות והעלה על נס לאחר פטירת אביו הגדול.

נ.ב. אולי פשוט לא הבנתי אותך, וכשאתה כותב ציונות אתה מתכוון ל'תמיכה בשלטון הכופרים' כפי שאוהבים להגדיר אותה כל מיני גורמים חרדים אנטי-ציוניים שאוהבים לייחס בחוסר הגינות, (בלשון המעטה) לכל הדתיים לאומיים כל מיני תפיסות מעוותות?

מרכיב משמעותי אבל לא היחידמתוך סקרנות

זה חלק מתפיסה רוחנית כוללת ומקיפה הרבה יותר.

מה שכתבת בהערה גם כן חשוב מאוד, הרב קוק ראה ניצוצות רוחניים בתחייה הלאומית כמו שראה ניצוצות בכל דבר.

אבל מכאן ועד לקידוש "מוסדות" המדינה מעצם שייכותם למדינה, התחברות לרשעים כדרך "לכתחילה", וכיוצא בזה, זאת גם עוד דרך שלא בהכרח הרב קוק הסכים אתה (יש קטע שלו בעין איה בו די אומר להיפך, שהדרך של "בירור הניצוצות" מתוך הרע היא לא דרך לכולם)...

יהודי מהמרכז במלעיל ובמילרעברוך הגב

התופעה בודאי התרחבה וחרגה ממסגרת משפחת קוק.

אפשר לעשוק בתחומים שונים בתורתו של הרב קוק שלא בהכרח מחייבים לעשוק בתפיסתו ביחס לציונות. אבל זה יהיה עיסוק חלקי. אבל להגיד שזה נושא לא משמעותי בתורתו זה לא רציני. ובדרך כלל מי שעוסק בתורתו גם ממשפחת קוק קרובים לגישה העקרונית החיובית למדינה, ורואים בהקמת המדינה ובחזרה לארץ תהליך חיובי וטוב של התקרבות לגאולה וגם על היחס לחילונים זה משפיע באיזו מידה, וכל זה בדומה לגישה של הציונות הדתית. כמובן בפרטים יש חילוקים כמו גיוס בחורי ישיבות וגיוס בכלל לתוך הצבא במצבו הרוחני הנוכחי, איך להשקיע בחינוך ללימוד תורה יחס ללימוד אקדמי ועוד שלל נושאים פרטיים שבאמת לא ברור אם הגיעו לציבור הדתי לאומי מתורת הרב קוק או מחולשות דתיות וכל נושא צריך לדון לגופו.

ויש כאלו שדוקא בגלל קרבתם לתורת הרב ומנגד הצורך להיות חרדי אומרים דברים תמוהים ומוזרים לכל אוזן של לומד ישר, ועליהם נאמר עושר השמור לבעליו לרעתו.

לא כל מי שרואה תהליך רוחני (בואכה קבלי) בהקמת המדימתוך סקרנותאחרונה

המדינה זה חייב להשפיע גם על יחסו הריאלי לחילונים.

מעולם לא אמרתי שהציונות אינה מרכיב משמעותי בהגות של הראי"ה, אמרתי שאפשר לקבל ממנו הרבה, גם בלי לאמץ את גישתו הספציפית לציונות, ושם ללכת פחות רחוק קצת ממה שהוא הלך (וודאי פחות רחוק ממה שממשיכי דרכו הלכו, מהרצי"ה ואילך, כפי שגם אתה פירטת)...

נראה שההבחנה כאן חשובה: אפשר להעריך מאוד את הגותוaibrainora

נראה שההבחנה כאן חשובה: אפשר להעריך מאוד את הגותו של הראי"ה ולקבל ממנה הרבה, בלי לראות בכל מרכיב בגישתו לציונות וביחס לחילונים עמדה מחייבת. דווקא ההפרדה בין העקרונות לבין היישום ההיסטורי מאפשרת דיון יותר מדויק.

יש כאן הבחנה מעניינת בין היכולת ללמוד מהגות של הרבaibrainora

יש כאן הבחנה מעניינת בין היכולת ללמוד מהגות של הרב קוק לבין אימוץ מלא של כל תפיסתו הציונית. אפשר בהחלט לדון בכל רעיון לגופו ולבחון איך הוא מתיישב עם המציאות וההשקפות של ימינו, כולל היחס לחילונים.

לתת לגיטימציה לאתגרים בהלכהמנגו מיובש

ברצוני להעלות לדיון ציבורי וזהיר סוגיה שעולה מדי פעם

העניין הוא כזה: לפעמים ניתן פתחון פה או לגיטימציה מסוימת לתחושות של קושי או אתגר מול ההלכה (ויש בזה משהו הגיוני סך הכל, אבל לא זה הנושא), כאשר ישנם אנשים הבוחרים להסביר את דרכם או את עיסוקם באופן שמתכתב (לדעתם) עם עבודת השם (מה שלא כך בהכרח)

השאלה המרכזית היא: היכן עובר הגבול שבין פתיחות והבנה למציאות האנושית המורכבת, לבין שמירה על חוסנה של ההלכה ללא פשרות? ואיך נכון להתייחס בדיון ציבורי לאתגרים שחווים אנשים ספציפיים מול התורה?

אשמח לשמוע מה דעתכם

אני חושב שההלכה היא הבסיסלא המשוגע היחידי

צריך להיות פתוח ולהכיל מורכבויות, וגם להבין שזה לא תמיד קל ופשוט לעשות את ההלכה גם אם חייבים,

אבל להבין שזה העיקר ולזה אנחנו שואפים (ומעלה) גם אם לא מצליחים תמיד.

"לא להפוך חולשות לאידיאולוגיה", וכמובן שלפי זה אנחנו גם נפרש את המציאות בעיניים הלכתיות ונדע תמיד לאיפה לחזור כשיש שאלה מורכבת במציאות.

לגבי השאלה השניה, זה מאוד תלוי באיזה מקרה כמובן,

בכלליות צריך להבין את האדם שחווה את האתגר, אבל לא להפוך את זה למציאות הנורמלית, אלא בתור קושי שצריך להבין איך עובדים איתו וחווים אותו,

ואיך מגיעים למצב שבו לא עוברים על ההלכה (בתקווה שזה קיים).

מאז ומתמיד ההלכה הושפעה במידה כזו או אחרת מצרכיGini

הזמן והשעה.

ואין סיבה שגם בדור שלנו ההלכה לא תושפע ולא תתן מענה לחידושים, לדברים שהשתנו.

רק עכשיו בחגי תשרי היו שני דברים גדולים מאוד שההלכה שינתה בעבר - תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת, ונטילת לולב ביום טוב שחל בשבת.

ויש כיום הרבה דיבורים, מאמרים, ניסיונות להחזיר את ההלכה המקורית לתוקפה - תקיעת שופר ונטילת לולב.

או עניין אחר, שהוא גם בלב המחלוקת בין הציבור הדתי לאומי לציבור החרדי, וברור שיש לו השלכות הלכתיות - היחס לארץ ישראל, מצוות התלויות בארץ, שמיטה.

גם לא ירחק היום ורוב העם היהודי, מבחינה מספרית אבסולוטית, יהיה בארץ ישראל.

הכלל ההלכתי של "רוב יושביה עליה" (התקף כאשר רוב עם ישראל מתגורר בארץ ישראל) מהווה תנאי יסוד להחלת מצוות רבות מדאורייתא (מהתורה). כיום, רוב המצוות התלויות בארץ מתקיימות מדרבנן (מתקנת חכמים), מכיוון שעדיין איננו במצב זה. 

כאשר יתממש המצב שבו רוב יהודי העולם יתגוררו בארץ ישראל, יחולו שינויים דרמטיים בחיוב ההלכתי של מצוות שונות: 

1. מצוות התלויות בארץ: מעבר מדרבנן לדאורייתא

תרומות ומעשרות: החיוב להפריש תרומה גדולה, מעשר ראשון, מעשר שני ומעשר עני מתוצרת חקלאית יהפוך לחיוב מן התורה ממש (כפי שנלמד מהפסוק "בבואכם" – ביאת כולכם). לכך יש נפקא מינה לגבי ספקות (ספק דאורייתא לחומרא) ודיני ביטול ברוב. 

חלה: הפרשת חלה מעיסה תחזור להיות מצווה דאורייתא. 

שמיטת קרקעות ושמיטת כספים: איסור עבודת האדמה בשנה השביעית ושמיטת חובות יחזרו להיות מן התורה (לפי חלק מכריע של הפוסקים). 

2. מצוות היובל וחלוקת הארץ

מצוות היובל (השנה ה-50) כוללת חזרת קרקעות לבעליהן המקוריים, שחרור עבדים ושביתת האדמה. לגבי היובל קיימת מורכבות הלכתית נוספת:

תנאי נוסף – "יושבים כתיקונם": כדי לחדש את היובל מדאורייתא, הרמב"ם ופוסקים נוספים קובעים שלא די ב"רוב יושביה עליה", אלא נדרש שעם ישראל ישב בארץ "כתיקונו" – כלומר שכל שבט ישב בנחלתו המקורית בארץ. 

חזרת היובל: ברגע שיתקיימו התנאים (לפי חלק מהדעות בעזרת בירור שבטים או סמכות בית דין הגדול), תחזור הנהגת היובל לפעול למעשה. 

3. הלכות הנהגה ומשפט עברי

סמיכת זקנים וסנהדרין: קיומו של רוב העם בארץ ישראל מעניק משקל הלכתי ומעמד מיוחד לכלל חכמי ארץ ישראל. מעמד זה הוא תנאי חיוני לחידוש הסמיכה המקורית (איש מפי איש עד משה רבנו) והקמת הסנהדרין לפי חלק משיטות הראשונים (כמו הרמב"ם).

קידוש החודש על פי הראייה: סמכות קידוש החודשים ועיבור השנים על פי עדים ובית דין תלויה במרכז ההלכתי ובקיומו של רוב העם בארץ ישראל. 

4. מצוות יישוב הארץ וכיבושה

מצוות עשה מן התורה: מצוות יישוב ארץ ישראל (לשיטת הרמב"ן ופוסקים רבים) מקבלת תוקף מלא ושלם של קיום לאומי. 

גבולות הארץ: הגדרת גבולות הארץ לעניין מצוות התלויות בארץ מתרחבת מגבולות "עולי בבל" (שהחזיקו בארץ בימי בית שני) בחזרה לגבולות "עולי מצרים" הרחבים יותר, שכן קדושת הארץ המקורית חוזרת לתוקפה הזמן-מדאורייתא.

תלוי מה המקום ממנו מדברים ומי המדברלאחדשה

פסיקת הלכה- זה רק לרבנים מקובלים פוסקי הלכה ויראי שמים.

אם השאלה היא רק אני באמת רוצה לעשות הכי טוב ונכון אבל תוהה על עצם העניין כי א,ב,גם, זה משהו אחד

אם זה מישהו שמנסה להתיר שרץ ולהפוך קושי בהתמודדות לאידיאל זה משהו אחר

מדוע ההכרה בכוח עליון מחייבת נצחיותה של תורת אמתNachman Wilhelmאחרונה

מעבר לבינת אנוש: מדוע ההכרה בכוח עליון מחייבת את נצחיותה של תורת אמת

אני שותף מלא להכרה שלך בקיומו של כוח עליון – בורא אינסופי המנהיג את היקום. אך דווקא מתוך נקודת המוצא הזו, ההפרדה שאתה מבצע בין הבורא לבין התורה (בהגדרתך כ"דת שהיא יצירה אנושית") אינה עומדת במבחן ההיגיון.

ברגע שבן אדם מגיע למסקנה העמוקה שישנו כוח עליון, בעל כושר שיפוט מוחלט, הנמצא מאחורי כל נקודה ורובד ביקום האינסופי, הוא חייב להכיר גם במגבלות השכל האנושי. כפי שכתב שלמה המלך, החכם מכל אדם:

"כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים." (קהלת ה', א')

מתוך הבנה זו, ההיגיון מוביל באופן ישיר למסקנות הבאות:

  • חוקי הנשמה מול חוקי הגוף: בדיוק כפי שהבורא טבע ביקום חוקי טבע פיזיקליים ברורים כדי לקיים את חיי הגוף ובריאותו, כך הוא טבע חוקים רוחניים מוחלטים כדי לקיים את חיי הנשמה ולקשור אותה עם הנצחיות שלו.

  • חוסר היכולת להמציא מוסר עצמי: היות ואנו, בני האדם, מוגבלים לחלוטין בהבנת החוכמה האינסופית, לא ייתכן שנחליט בעצמנו מהם החוקים הרוחניים. אם האדם ימציא את המוסר או את דרך העבודה הרוחנית, הוא תמיד יתאים אותם לנוחיות האישית וליצרים שלו. מוסר אנושי הוא יחסי ומשתנה, בעוד שחוקי הבורא הם מוחלטים ונצחיים, כפי שנאמר:

"כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי, נְאֻם ה'. כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ – כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם." (ישעיהו נ"ה, ח'-ט')

  • התורה כהוראות יצרן אלוקיות: מכיוון שהאדם אינו יכול להבין את הבורא בכוחות עצמו, היה הכרח שהבורא יתגלה ויושיט לנו את "ספר ההוראות". זוהי התורה שניתנה מלמעלה, יחד עם הפירוש שלה – התורה שבעל פה. אלו אינם "חוקים אנושיים", אלא חוקים רוחניים עליונים שהורדו לעולם.

  • שרשרת המסירה ההיסטורית: חוקים אלו אינם המצאה של אדם יחיד. הם הועברו, נלמדו ונשמרו באדיקות פנומנלית על ידי עשרות מיליוני חכמי ישראל לאורך כל הדורות – החל משלמה המלך ועד לדורנו אנו. זו שרשרת מסירה רציפה ואמינה המוכיחה שלא מדובר בקונספירציה אנושית, אלא באמת היסטורית:

"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר; שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ." (דברים ל"ב, ז')

לסיכום, התורה אינה מנכסת לעצמה את הבורא, אלא מהווה את הדרך היחידה שבה האדם המוגבל יכול להתחבר אל הבורא האינסופי. היא אינה "המצאה אנושית" כדי לשלוט, אלא כלי אלוקי שניתן לנו כדי שנחיה על פי האמת המוחלטת ולא על פי הנוחיות הרגעית שלנו.

חג שמח!

חוברת לזיכוי הרבים ללימוד הלכות חגי תשריעיתים לתורה

ערב טוב,

מצורף לזיכוי הרבים חוברת להורדה של כל ההלכות לחגי תשרי כולל הלכות ראש השנה, יום הכיפורים, ארבעת המינים, סוכות, יום טוב וחול המועד שנככתבו על ידי הרב ירון אליה.

ניתן להוריד את החוברת כאן 20260906224238.pdf

כמו כן מצורפים קישורים לקריאת כל ההלכות אונליין.

כתיבה וחתימה טובה לכולם!

קיצור הלכות ראש השנה

  1. ערב ראש השנה

  2. תפילת ערבית

  3. הסימנים וסעודת הלילה • הסימנים לשנה טובה • סעודת הלילה • הנהגות יום ראש השנה

  4. תקיעת שופר • הכנות לתוקע • סדר התקיעות • תקלות בתקיעות

  5. תשליך

  6. קידוש וסעודה בליל יו"ט שני

  7. דגשים לראש השנה שחל בשבת • ערב החג • סדר היום • לקראת ערב שני

קיצור הלכות יום הכיפורים

  1. ערב יום הכיפורים

  2. התארגנות לצום

  3. איסורי יום הכיפורים • איסור רחצה • איסור סיכה • נעילת הסנדלר • אישות

  4. קטן בתענית

  5. מעוברות ומניקות וחולים בתענית • נטילת תרופות • אכילה ושתיה ל"שיעורים"

  6. התפילות ביום הכיפורים

  7. סוף הצום

קיצור הלכות ארבעת המינים

  1. הלכות לולב

  2. הלכות הדס

  3. הלכות ערבה

  4. הלכות אתרוג

  5. כללי הפסול בארבעת המינים

קיצור הלכות סוכה

  1. בניית הסוכה

  2. דפנות הסוכה

  3. סכך הסוכה

  4. סוכה בפרגולה

  5. ליל יו"ט ראשון של סוכות

  6. מצוות ישיבה בסוכה • חיוב ישיבה בסוכה • ברכת לישב בסוכה    ◦ מנהג ספרד באכילת שאר דברים    ◦ מנהג אשכנז באכילת שאר דברים    ◦ מנהג תימן

קיצור הלכות יום טוב

  1. מבוא להלכות יום טוב • מלאכות שהותרו לצורך אוכל נפש • מלאכות שנאסרו אפילו לצורך אוכל נפש • היתרי מלאכה שלא לצורך אוכל נפש • הלכות נוספות הקשורות לצרכי יום טוב

  2. מוקצה ביום טוב

  3. בעלי חיים ביום טוב

  4. הכנה מיום טוב ליום אחר

  5. טוחן ביום טוב

  6. מכשירי אוכל נפש

  7. בורר ביום טוב

  8. רחצה ביום טוב • טיפול בשיער ביום טוב

  9. הדלקת אש ביום טוב

  10. כיבוי אש וגרם כיבוי ביום טוב • כיבוי אש ביום טוב • גרם כיבוי ביום טוב

  11. 'על האש' ביום טוב

  12. הדלקת הנרות

  13. הוצאה ביום טוב

  14. בונה ביום טוב

  15. ערוב תבשילין

  16. שמחת יום טוב • הכנות ליום טוב • שמחת החג

קיצור הלכות חול המועד

  1. מבוא וכללי המלאכות

  2. שמחת המועד

  3. אוכל נפש

  4. מכשירי אוכל נפש

  5. צרכי הגוף

  6. תיקון רכב

  7. תספורת גילוח וציפורניים

  8. בגדים – תיקון וכביסה

  9. צורך המועד

  10. כתיבה

  11. מסחר במועד

  12. דבר האבד

  13. צרכי מצווה

תהלות הים קטוחסדי הים

אעבוד אותך ה' בכל כוחי, תהילת אלוהי שגורה בפי.

ענייני העולם גבהו ממני, נחשכו ונסתמו ארובות עיני.

אשליך עליך כל יהבי, אשים בך האל כל מבטחי.

מחשבת חרוץ אך למותר, הרהורי תורתך חפצתי במוֹהַר.

אקריב לך כקרבן את נפשי, אנסה לתת לך לבי ומחשבתי.

הסר ממני מחשבת גאוות תועבה, תטע בקרבי שמחה ואורה.

עזרני לקיים מצוותך באהבה, עזרני לבטוח בך ברוב חיבה.

הרחב פי ותמלאהו מתורתך, תמלא מוחי ממעיין חכמתך.

הסר ממני כל מחשבת דאגה, כל מחשבת  צער יגון ואנחה.

הסר מכתיבת תורתי מרמה, כל שקר עיוות טעות שגגה.

אעבוד אותך בלב תמים טהור, תמלא את קרבי מלא אור.

 

לימוד על עבודת ה' מתוך ספר מובנהאביעד מילוא

אני מחפש ספר חסידי (לא חב"ד או ברסלב) שנותן הדרכה מעשית בעבודת ה' מתוך החסידות הפולישער'ס דווקא

חובת התלמידים/הכשרת האברכים?פצל"פאחרונה