@@תות"ח! 

מתייג אותך כי היית מעורב חזק בדיון 

מוזמן לקרוא את פרק לח ולראות.

שינסו כולם לעלות על ירושלים למלחמה אחרי שעם ישראל יחזרו לארצם והקב"ה ישמיד את כל החבר'ה האלה...

הכל טוב.  

גם בנביא זכריה פרק יד. 

תקרא תקרא.. תחכים

הוא סתם מסית ומדיח. תדווח עליו פשוט...

שידע לפחות מה מחכה לו לפני שהוא נכנס למלחמה הזאת

יפה מאוד, יישר כוח!

וודאי שהאדם חסר משמעות ולא היה קיים לולי רצון הבורא לקיים אותו.

אבל, ניתן להגדיר את האדם כנפרד, משום שה' החליט לברוא בריאה שהיא לא הוא. כמובן, בסוף אם ה' יחליט לבטל את הקיום אכן לא נהיה קיימים, אבל כיוון שמחליט כן לקיים אותנו, ונותן לנו אור עצמי, אז כן ניתן לדבר על נפרדות.

שמעתי על זה משל. כמו קרן אור מהמדורה וניצוץ. קרן האור כל תקפה מהמדורה, וכשיש חציצה בין הקרן למדורה, הקרן כבה ואיננה. לעומת זאת הניצוץ, אמנם הוא יותר קטן, אבל כשמפרידים בינו ובין המדורה, הוא ממשיך לדלוק. וזה משל למלאכים ולבני-אדם, המלאכים הם כמו קרן האור, שכל קיומם הוא בגלל השליחות שה' נתן להם, אך אין להם שם משל עצמם, מהות משל עצמם (שם זה מהות- מהר"ל), "למה זה תשאל לשמי והוא פלאי", לעומת זאת בני האדם הם כמו ניצוץ, ה' טבע במציאות שיש עוד מהויות נוספות, כמו שיש ירח וכוכבים, אמנם הירח הוא הכי מאיר, אבל יש גם כוכבים קטנים, עוד אורות קטנים שקיימים לעצמם. וזה גם מה שמפרשים כמדומני על הפסוק: "איומה כנדגלות", ה' עשה את עם ישראל שהוא כמוהו, משפיע על האומות, משפיע על המציאות, וכביכול כמו שה' קיים ומשפיע על המציאות, כך גם אנחנו. וכן הבחירה החופשית, כמו שיש לה' רצון חופשי ויכול לבחור לעשות כרצונו, כך גם לאדם יש את הבחירה החופשית שזה הוא מידמה לה', ולא רק בטל אליו, אלא מידמה אליו ממש. המהר"ל מדבר על זה שהמלאכים נקראים עומדים, לעומת האדם שנקרא מהלך, "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה". המלאכים רק מתבטלים כלפי ה', ביראה וכו'...תסתכלי בברכות ק"ש שאומרים כל בוקר, לא מוזכרת שם מילה של אהבה ביחס למלאכים, וכן בקדושה. (ו"נעם" לא מבטא בהכרח אהבה, שכן אומרים: "נעם יראתך"....). לעומת זאת, העובדה שיש לאדם בחירה חופשית בין טוב לרע היא נותנת את האהבה בעבודת ה', את השמחה בעבודתו, כי זה לא מתוך הכרח, אלא מתוך רצון חופשי ואמיתי, וזה מבטא קשר הרבה יותר עמוק, כמו האהבה של ה' אלינו שהיא גדולה ואינסופית כיוון שהוא ברא אותנו לא מתוך אינטרס, אלא פשוט כי רוצה לעשות טוב. (בזה אני לא מבין, כמובן, זה עניינים עמוקים של סיבת בריאת העולם.....). ועל מדרגת האהבה המהר"ל אומר, ביראה יש אחד, שמישהו כופף עצמו אליו ומתבטל אליו. לעומת זאת, באהבה, יש שניים. כך גם, כביכול במדרגה של בני האדם, אנחנו שותפים במעשי בראשית, אנחנו עושים ותורמים לבריאה, כמו שה' עושה כביכול. כמובן, הוא רוצה שנהיה שותפים, הוא נותן לנו את הכלים בכלל לפעול, אבל בסופו של דבר יש פה משהו עמוק שאנחנו שותפים אליו ממש ומידמים אליו ממש, והמלך רוצה שכולם יראו שגם המלכה יש לה את הכוח והמלוכה לשלוט ולמלוך.

מה שאמרת לגבי "כוליה קמיה דלא חשיב", זו נקודה מסויימת שקשורה למדרגת היראה, אך יש נק' נוספות שקשורות למדרגת האהבה והן כפי שאמרתי. ובכלל, לא בטוח שמה שאני אומר הולך ביחד עם תפיסת החסידות, בכל מקרה אני חושב שזה הולך ביחד עם התפיסה של רב חיים מוולוז'ין, נפש החיים, שהדגיש את החשיבות במעשי האדם וכמה הוא משפיע על העליונים בכוחו, ובזה הוא גדול מהמלאכים....

בהחלט דברים עמוקים וודאי שצריך ענווה בעיסוק בדברים אלו כמו בכל לימוד תורה ובמיוחד בנושאים האלו, רבי נחמן אומר בליקוטי מוהר"ן שיש לכל אחד ואחד לפי רמת שכלו נק' שבה אסור לו להרהר בא-לוקות יותר, וזה קשור לשם ש-ד-י, "שיש די בא-לוקותו לכל בריה ובריה". בזה במיוחד גם חז"ל הזהירו על הרהור בא-לוקות שעלול להגיע לדברים לא טובים, אך מנגד אי אפשר לא לעסוק בזה בכלל, וזה התכלית של כל המציאות, דעת ה', והשורש לכל הנפילות וכו'...זה חוסר הבהירות בתפיסת הא-לוקות בעולם. (ע"פ הרב זצ"ל בזרעונים....). חזק וברוך על הדברים, מקווי שתראי את זה....

תודה רבה לך שבזכותך התחדדו לי הדברים, באמת.

כן, היה לי על זה דיון עם מישהו, וודאי שהרמב"ם לא חולק בזה על הרמב"ן ושניהם מסכימים שה' יכול להשגיח ולשנות הכל, והוא מגלגל את הכל בכל מה שאפשר מבלי ליטול את הבחירה האנושית, ומה שה' מחייה את העולם, גם הרמב"ם מסכים עם זה, שה' כביכול בחר בחירה אחת ארוכה לברוא את העולם שינבע מאיתו, ולא שהוא כל פעם מחדש ממציא את הטבע מחדש, כמו התפיסה של ה"מדברים" שטענו שהזמן הוא לא רציף אלא כל רגע ורגע ה' בורא מחדש וזה מן רצף תמונות שמתחברות למשהו שנראה לנו כמו מציאות, אלא יש טבע שה' ברא והוא עומד בפני עצמו ויש לו חוקים חכמים שמאפשרים לו להתקיים.

לגבי העץ ואבן, נכון, ב"ה, אני שמח שכתבת את זה, אם כי החסידות יותר מרחיקה לכת מהרמב"ם בכל מיני עניינים ואומרת לדוגמא שיש השגחה על כל עלה ועלה לאיזה כיוון הוא יזוז ברוח, וכדו'....(אמנם, אפשר גם לומר שהרמב"ם בשיטתו גם קיצוני לצד השני, אם בכלל אפשר לומר משהו על הרמב"ם, שאמר שצבע עיניים או שיער זה לא דבר שמגולגל ע"י ה' בהשגחה אלא זה מקרה, ה' המציא את בני האדם וטבע שיהיו כל מיני אפשרויות ולכל אחד יוצאת אחת מהאפשרויות, ההשגחה היא בדברים יותר עליונים.....). לרמב"ם יש גם תפיסה לגבי הרע בעולם, ש"אין רע יורד מן השמים", ומסביר שהרבה מן הרעות האדם גורם לעצמו, וה' לא עשה אותן באופן יזום, אלא ממשיך לקיים חוקיות שבה אם האדם יבחר ברע, הוא יסבול מהתוצאות של זה, וזה טוב מלכתחילה, כי זה יגרום להרבה אנשים להימנע מאותו רע, ומי שחטא זה צודק והוגן שיקבל את זה, אבל לא שה' מלכתחילה בא וגרם לו סבל. אמנם גם הרמב"ם מסכים שיש פעמים שה' נוקט באופן יזום עונש, אבל באופן כללי כך הוא פותר את העניין של החולאים, האסונות וכו'...ואומר שה' ברא טבע כזה שהחסרונות שבו הם שיש כל מיני דברים שיקרו בכך וכך זמן, וזה טוב להמציא את המציאות הזאת על אף החסרונות שבה, אך זה לא משהו עצמי. (ולגבי השאלה מדוע לא עשה את המציאות מושלמת, לפי הרמב"ם ה' כבר יצר את כל המציאויות הרוחניות שיש להשפיע עליהן מטובו, שהטוב האמיתי זה הדביקות בו יתברך, ורצה להשפיע גם למציאות של העולם הזה, ואכמ"ל.....).

בכללי, הרמב"ם לא בהכרח רואה באבן א-לוקות, אלא כלי בשביל האדם שישכיל וידבק בה' וכו'....לעומת החסידות שאכן רואה ניצוץ א-לוקי בכל דבר. זה בא לידי ביטוי במיוחד במחלוקת מקובלים-רמב"ם לגבי חוש המישוש, האם הוא חרפה לנו, או שלפי המקובלים אין כזה משהו שה' יברא שהוא חרפה וודאי שיש בו אור א-לוקי, והוא יהיה קדוש אם רק יופיעו אותו בצורה הנכונה. (ובצד הטכני, דווקא לפי המקובלים יש יותר הקפדה אם זה ישמש לדברים לא טובים, וזה יגיע לטומאה וכו'...אך הטומאה הזאת נובעת דווקא מהפוטנציאל הגבוה שיש באותו דבר, וידוע שטומאה זה חוסר הופעת חיים, או במקרה שלנו חוסר הופעת אור א-לוקי, ובסופו של דבר גם הטומאות יכולות להיטהר ולהתהפך לטהרה.....)

אני מתלבט אם להזכיר עוד שיטה קבלית שתופס בה אחד מהראשונים, אם תרצי תגידי....

תודה רבה, בהחלט.

בשמחה. ומחילה על האריכות....

צריך לעשות את זה דחוף....😅

בשמחה!

השיטה השנייה היא שיטת רבי חסדאי קרישקש, בעל ספר "אור ה'" ועוד ספרים חשובים, אחד מהראשונים, שאמר שהמציאות דטרמיניסטית, דהיינו, אם נחשבן את כל הנתוני פתיחה שיש לאדם, את הסיטואציה והסביבה וכל המרכיבים של אותה סיטואציה, את היכולות שיש לאדם והטבע שלו, נוכל להגיד מה בדיוק יקרה, וכן אפילו שינויים שיש, כל הרהור תשובה שבא לאדם הוא בא משום שקרה לו כך וכך וגרם לו להשתנות, כל דבר הוא ע"פ דברים מאוד מדוייקים שאפשר לצפות אותם. ולכן, אין סתירה בין הידיעה הא-לוקית לבין בחירת האדם, וכל השפיטה של האדם היא על רצונו, במה הוא שמח ובמה הוא עצוב. אמנם, המציאות היא לא "פיקציה", המציאות היא אכן ממשית, והמשל לזה הוא סרט שמקרינים, השחקנים אמנם עכשיו ממש מציגים את הסרט בשידור חי, אבל הבחירה של כל השחקנים "מכורה מראש", הכל נוהל ע"י במאי שתכנן את האירוע וסידר שכל השחקנים יעשו בדיוק את מה שצריך בשביל הסרט, כך גם בעולם, האדם ע"פ הטבע וכל הנתונים שיש במציאות יבחר בוודאות במשהו מסויים. כמובן, זה מה שנקרא "מצידו יתברך", כי האדם לא יכול לדעת מה בדיוק מתוכנן ומה לא, וכן הוא לא יכול לקחת סיכון שגם יתחבר לזה רגשית וישמח בזה, ולכן האדם צריך להתנהל בצורה "רמב"מיסטית", וכאילו יש רק בחירה, אך הרב זצ"ל (שמאוד אהב את רבי חסדאי והרבה רעיונות שלו מקבילים לרעיונות של רבי חסדאי, ולפי דעת הרב זצ"ל רבי חסדאי על המקובלים ייחשב, והוא טרח בספרו להוכיח כנגד שיטת הרמב"ם, שהחשיבות היא לא השכל, אלא הרגש בעבודת ה', והעבודה לא נמדדת בתוצאה, בכמה האדם השיג את הבורא, אלא בכמה התאמץ ורצה, עיקר המדידה היא בנק' הרצון, ואפשר לראות באורות הקודש כמה הרב זצ"ל החשיב את הרצון וכמה זה היה שורשי אצלו....) אומר שזה אמנם לפני שהאדם ח"ו נכשל, אך אחרי שהאדם נכשל, יחשוב על אותה אמת, שבעצם זה היה מגולגל ע"י ה' וזה לטובה, וכל מה שיש לו להצטער זה כדי לשנות את הרצון שלו, ודווקא לפעמים זה בא כדי שהאדם יתחרט ויותר יהיה בעל ענווה כלפי ה', מה שנקרא שאין ממנים מישהו על הציבור אלא אם כן יש מאחוריו קופה של שרצים, לפעמים כדי שהאדם יגיע לגדולה צריך שתהיה לו ענווה.

כמובן, הרמב"ם חולק על שיטה זו מכל וכל, וסובר שהכל ביד האדם, ויש לאדם בחירה מוחלטת על מעשיו, והוא קובע ומחליט מה יהיה, וה' לוקח את המציאות הנתונה ומגלגל אותה לכיוון שהוא רוצה, משנה מה שביכולתו, שזה דברים טבעיים, או בחירת בעלי חיים, בזה הקב"ה מתערב ומשנה לפי הצורך, מבלי שזה יהיה נגד הטבע, וכן ירידת הגשם, שה' מוריד גשם על ישראל לפי מעשיהם, ולפעמים מעורר רצונות אצל אנשים, מבלי להחליט ולגזור כך, והרבה פעמים האנשים האלו בהחלט זורמים עם אותם רצונות ולא מחליטים אחרת, אבל גם אם יש נק' פתיחה וקשיים לכל אדם ואדם, ויש אדם שיהיה לו יותר קשה כי יש לו טבע שיותר נמשך לתאוות וכדו'...עדיין אם יתאמץ יוכל להתגבר ולהחליט תמיד כנגד יצרו ולא להימשך לתאוותיו, ויש לאדם אחריות מלאה על מעשיו. (גם הרמב"ם מודה כמובן שיש ידיעה א-לוקית, אך סובר שאין סתירה, כי ידיעתו לא כידיעתינו, וזה כמו להגיד שיש סתירה בין שני דברים שהם בכלל לא אותו דבר, וזה רק מושאל. אך באמת "לא נעדר מאיתו דבר", ואנחנו לא מסוגלים לתפוס את המהות של זה....).

יש גם שיטה דומה של בעל "חובות הלבבות", רבינו בחיי, שסובר שיש גזירה (מכתוב) ויש בחירה חופשית, ואנחנו לא יכולים להבין איך זה מסתדר. (אם תרצי שאכתוב מה ההבדל בינו לבין רבי חסדאי/הרמב"ם, תגידי....בכללי הוא מן ממוצע בין השיטות).

באמצע לקרוא: 
בחירה חופשית – ויקיפדיה

רגע, אז בעצם ר' חסדאי סובר שהבחירה היא לא מה לעשות אלא מה להרגיש עם זה? כלומר רק על הרצון ולא על המעשים, ובגלל זה צריך להתנהג ולחשוב כאילו יש לך בחירה על המעשים כדי שתראה ע"י זה מה הרצון שלך? והרב קוק מסכים איתו רק מוסיף שאחרי המעשה צריך לא לחשוב שהמעשה כן היה בידיו והיתה לו בחירה, אלא שזה מה' ומגולגל ע"י ה' לטובה (למשל להביא לו ענווה) ומה שהוא צריך להצטער עליו ולשנות זה רק הרצון? נראלי שלא הבנתי טוב

הרמב"ם מאוד מדגיש כשהוא מדבר על עניין הרעות בעולם שרובם ככולם נובעות מהאדם את העניין של הלקיחת אחריות, כמאמר הפס' "איוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף ליבו"...

וקראתי בספר לדעת להאמין הסבר ממש טוב, עם הרבה קטעים מהרמב"ם, על איך זה הגיוני ש"הכל צפוי והרשות נתונה" ולא צריך להסביר שהבחירה היא רק בנוגע לרצון כדי לתרץ את השאלה הזו. 

וחוץ מזה, אם הגישה הזו מנסה לתרץ את סוגיית הכל צפוי והרשות נתונה- גם אם נאמר שכל בחירות האדם צפויות מראש אז אתה צריך לסבור שגם כל רצונות ורגשות האדם צפויים מראש כי הם מניעים את המעשים שלו ואי אפשר ליצור ניתוק לעניין זה. או לפחות להסביר למה יש כאן הבדל וניתוק בכ"ז

אני אשמח להסבר השיטה של רבינו בחיי, ותודה על הקישור!

האדם בפועל בוחר את הבחירות, אבל מכיוון שזו אשליה שהאדם בוחר כי באמת הכל מוכתב, והבחירה של האדם פשוט נובעת מהאופי שלו, הסביבה בה הוא גדל, הסיטואציה וכו'....ולפי כל הנתונים המאוד מסובכים שרק ה' יודע אותם או נביאים, אפשר לדעת מה האדם יעשה ואין פה באמת בחירה מוחלטת ביד האדם. אלא שאפילו אם נגזר על האדם לדוגמא לעבור עבירה ח"ו, הוא לא מוכרח ברצון שלו לרצות לעבור את העבירה, הוא יכול למאוס בה ולא לרצות בזה, ולכן התשובה של האדם על חטא אינה על מעשה העבר, כי המעשה נקבע מראש, אלא זה בא לשנות את הרצון הרע שהיה באדם, שבזה האדם לא מוכרח.

הרב קוק אומר בסגנון שלי, שזו אמרה מסוכנת שאי אפשר להתנהל לפיה, והאדם לפני שחטא צריך להאמין שהכוח בידו והאחריות המלאה בידו ואם הוא לא ירצה לעבור את העבירה הוא יוכל להתגבר ולא לעבור את העבירה, אך אחרי שהאדם חטא, האדם יכול להסתכל באותה הסתכלות כי זה בכל מקרה מדובר על משהו שהיה בעבר, וכל דבר שכבר קרה ויצא אל הפועל, ששם האדם בכל מקרה כבר לא יכול לשנות אותו, הוא יכול להסתכל בהסתכלות הזאת שזה היה קבוע ומגולגל מראש, וכל התיקון הוא ברובד הרצון.

לא הבנתי למה הרצון חייב להיות קבוע מראש. כל הסיטואציות בעולם נקבעות ע"פ תכנית א-לוקית שה' מגלגל בכל מיני אופנים, אבל נק' הרצון ה' משאיר ביד האדם, "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", והאדם יכול לבחור "להתכחש" לטבע שקבעו לו ולא לרצות בו, נגיד לדוגמא המצרים שנקבע שהם ישעבדו את עם ישראל, המצרים יכלו לעשות את זה בשליחות א-לוקית והם בעצמם לא היו רוצים בזה אבל מכיוון שזה מה שצריך לעשות היו עושים את זה בלית ברירה, אבל מכיוון שהם התאכזרו והתעללו בעם ישראל ודווקא התאים להם לשעבד את עם ישראל, על זה נענשו.

טוב, צריך לישון, אז בלנ"ד בהמשך אכתוב בקצרה הסבר לרבינו בחיי. שכוייח.

אחרי שחשבתי קצת על הדברים הגעתי למסקנה שוודאי אין הדברים כמו שכתבתי, וחוזר אני בחלק מהדברים שכתבתי, כדי שבאמת יוסבר מדוע גם הרצון לא נגזר.

רבי חסדאי קרשקש יודה לרמב"ם שמבחינה מציאותית המציאות אינה מחוייבת, ואפילו אם ימציאו רובוט מאוד משוכלל הוא לא יוכל לחזות את העתיד בצורה מדוייקת, כיוון שעדיין יהיו הרבה משתנים שתלויים בבחירות בני-אדם שהוא לא יוכל לחזות אותן, ובאופן טבעי הן לא ניתנות לחזיון. אלא מה? יש עוד נתון שמשחק והוא, הגלגול הא-לוקי. יש מציאות נתונה טבעית שיכולה לבוא בכל מיני אופנים, והרצון של האדם לגמרי נתון לו האם להיות צדיק או רשע, אלא שה' לא נותן לאף דבר לצאת אל הפועל במציאות כשהוא נגד התכנית הא-לוקית. דהיינו, דבר שאין בו אף נקודת אמת, ומנותק לגמרי מן הא-לוקות, לא תהיה לו אחיזה במציאות כלל ולא יצא אל הפועל, "לשקר אין רגליים".

אדם שבנקודת הרצון שלו רשע, ה' לא ייתן לו להוציא אל הפועל דברים שהם רעים בעצם והם נגד התכנית הא-לוקית, וכל דבר שהוא יעשה יעזור לתכנית הא-לוקית ויקדם את הגאולה. ואפילו יכולים להיות מצבים קיצוניים שבו ה' גם ממש יגרום לאדם רשע לעשות משהו שכביכול לא קשור לרצון שלו, ופתאום תתעורר לו נק' רצון מהנשמה שלו שה' העיר אותה ותגרום לו לעשות משהו טוב. ומצינו כבר אנשים רשעים שפתאום הרהרו תשובה וחזרו בתשובה. לכאורה, אם הם נמצאים בנק' הרצון שלהם עמוק ברע, איך פתאום הם יכולים להגיע לנקודה הופכית שלא קשורה אליהם כביכול? אלא וודאי שה' עורר להם נק' רצון, "אתערותא דלעילא", "תשובה פתאומית" בלשונו של הרב קוק, איזה מן הבזק כזה שפתאום מרים את האדם למקום אחר, לעולם אחר (שבאמת הוא לא מנותק ממנו לגמרי אלא שייך בנק' פנימית לשם....), וגורם לו להרהר בתשובה. וכן יכולים להיות צדיקים שבמקרים קיצוניים יעשו משהו כנגד טבעם הטוב, כמו מה שכתוב במדרש שמלאך הממונה על התאווה הוא שגרם ליהודה להיות עם תמר, וזה כי היה צריך לגלגל את הולדת המשיח. הדוגמאות הקיצוניות האלו מראות לנו שכל דבר שיוצא אל הפועל במציאות, בין טוב ובין רע, בסופו של דבר, "כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד", הכל בשביל התכנית הא-לוקית והופעת שם ה' בעולם בצורה שלימה, ובשביל זה צריך גם שיהיו כוחות שונים במציאות שיגרמו לטוב לא להירדם ולהיות הרבה יותר מחודד ובהיר, ולא לשכוח ולהזניח את תפקידו.

כתוב: "ה' מגלגל זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב". אדם שעכשיו עשה מעשה רע, על מה הוא נענש? לפי רבי חסדאי, לא ניתן להעניש אותו על המעשה, שהרי המעשה הוא מעשה שמגולגל ע"י ה', והוא בוודאי טוב ומקדם את הגאולה, ולכן לא יכול להיות שעל המעשה הוא נענש, אלא וודאי הוא נענש על נק' הרצון, שמכיוון שבנק' הרצון הוא רשע, אז גם גרמו לו להוציא אל הפועל דווקא מעשה כזה ולא מעשה אחר. (ולא קשה ממה שכתוב שמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, שאמנם הענישה היא על הרצון של האדם, אך הסיבה שבגללה אפשר לחייב אותו היא המעשה שהוא עשה, וזה מה שהוא נתפס עליו ובגללו אפשר לחייב אותו על הרצון. וכמו בסוגיית זה נהנה וזה לא חסר, במקרה שנגיד אדם שעזב את ביתו ולא שוהה בו, וגם לא תכנן להשכיר אותו בזמן הזה, ואז בא אדם אחר ובמקום לשלם על מלון דר באותו בית, שהאדם פטור, אלא אם כן חיסר משהו ואפילו פרוטה, שאז חייב על כל ההנאה, שזה לפחות דמי המקום המינימלי שהיה חוסך לו. החיוב הוא על ההנאה, שאם החיוב היה על ההיזק, הוא היה משלם רק פרוטה ולא את תשלום כל ההנאה, אך הסיבה שאפשר לתפוס אותו ולחייב אותו על אותה הנאה מבלי שזה יהיה מידת סדום, זה רק כשחיסר. או שנאמר שרק רצון גדול היה יוצא אל הפועל....).

וכמו שאמרנו את הדוגמא מיהודה, רואים שיכול להיות מעשה שהוא רע, אך וודאי שיהודה לא חייב עליו, כיוון שפה בנק' הרצון שלו הוא לא היה שם, הוא לא רצה לחטוא, ובעל כרחו נגרם לו הדבר משום שהמעשה היה נצרך בשביל הופעת הגאולה, וכן מעשה טוב שהרשע עשה, לא שהוא יקבל שכר על זה, כיוון שלא השתנה בנק' הרצון שלו, אלא רק היה כלי ביד ה' כדי לעשות מעשה מסויים. רואים שהנק' היא לא המעשה שהוא מגולגל אלא הרצון ששם נמצאת נק' הבחירה של האדם.

וזה גם קשור לסוגייה של הכבדת לב פרעה שמופיעה בפרשה שעברה. פרעה מצידו היה רשע ולא רצה לשחרר את עם ישראל, ועל זה הוא נענש, ואע"פ שהגלות נגזרה בידי ה', "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע-מאות שנה", ויש הרבה הסברים למה גלות מצרים נצרכת ומה היא באה לתקן בעם ישראל (מומלץ ממש לשמוע את השיעור של הרב ראובן ששון על הפרשה שעברה, הוא מסביר ממש מדהים את הכל, פשוט להתמוגג....), אבל זה לא משנה, לפי רבי חסדאי הענישה היא לא במעשה, אלא ברצון, והמצרים היו רשעים כ"כ שלכן התגלגל על ידם לשעבד את עם ישראל, וגם אם לא הייתה להם בחירה בדבר ונגזר כבר שהם יעשו את זה ולא יכולים לשנות את הגזירה שדווקא הם ישעבדו ולא אחרים, היו יכולים לעשות את זה נגד רצונם, אך נהנו מסבל ישראל ורצו לשעבדם ברשעותם, ולכן נענשו.

האמת שיש לי שאלות על זה

אבל קצת אין לי זמן ופניות מחשבתית לנסח אותן עכשיו... מקווה שבהמשך אצליח

"ובאופן טבעי הן לא ניתנות לחזיון"- ה' יכול לחזות אותן בלי שזה יפגע בבחירה כי הוא מעל הזמן ו המושגים לפני ואחרי לא שייכים אצלו. וכך כביכול הבחירה לא פוגעת ב'תכנית האלוקית'
וגם אחרי מה שדייקת (התכוונת לדייק שלפי רב חסדאי זה לא מוכרח שתמיד אין השפעה לרצון האדם על מעשיו אלא במקרה שזה סותר את התכנית האלוקית?) , עדיין אנחנו כמו שחקנים בתסריט מוכתב מראש ואין באמת בחירה על המעשים...
ומי שעשה מצווה אבל התכוון לרע, מקבל שכר? ובכלל, אם המעשים לא באמת מעידים על הרצון הפנימי של האדם כולנו תמיד בגדר אנוסים...
כל הקטע שמעשי האדם מראים מה סדרי העדיפויות של הרצון שלו ומבטאים אותו, לא?
לכאורה הרצון הוא המניע למעשים. הדוגמאות שהבאת למשל עם יהודה מראות מצב בו האדם רוצה טוב אבל ה' שתל בו רצון חזק יותר מזה שגרם לו לעשות מעשה המנוגד לרצון שטבוע בו בדרך כלל, ולפי זה לא הייתה בחירה לאדם מה לרצות. לפי הפירוש הזה באותה נקודה ה' החליט שישתלט עליו רצון חזק יותר מהרצון לטוב. ועדיין הרצון מוביל את המעשים ולא מנותק מהם.
הדוגמא עם המצרים היא דוגמא לחוסר בחירה חופשית, ונכון שלפעמים שה' לוקח לאדם את הבחירה אבל מדברי רבי חסדאי משתמע שכשיש בחירה חופשית היא רק מה להרגיש ולא מה לעשות

יצא קצת מבולגן, מקווה שמובן

ראיתי את התניא ורציתי לשלוח אותו בשרשור הזה, חיפשתי אותו, ופתאום אני קולט שכבר שלחת את התניא....

מרוב שכתבת אחרי זה שכחת את ההודעה הפותחת חחח 

השיעורים שלו מלאי חיות ושמחה בעבודת השם

וגם יש כנס בכל לבבך, שאמור להיות בז' תמוז בירושלים. זה כנס על עבודת השם והתחדשות בה. חפש, אולי שם נמצא האוצר שלך.

יש באדם גוף ונשמה, הגוף שואף למטה והנשמה שואפת למעלה, האמת שלנו היא הלמעלה, הקרבה לה'...

לאנשים לוקח זמן להתקרב, מתחזקים בשבת, כשרות, צניעות, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו, נופלים וקמים...

כן, זה מוזר, לפעמים גם מרתיע לראות מישהי עם מעט בגדים ששרה שה' תמיד אוהב אותה... אבל הבעיה היא לא המעשה-היא מתקרבת, הבעיה היא שאנחנו רואים את זה-אם מישהו פרטי נופל וקם אף אחד לא יודע מזה, אם הוא משתף את זה ברשתות והכל-כולם רואים את זה וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה...

אדם שיצא מהארון ועדיין שר שירים של חיבור להשי"ת בעצם מדבר את הקושי שלו, זה הכי לגיטימי שיהיה קושי כזה, זה גם מוזר שהוא משתף את זה עם כל העולם אבל זה כבר עניין שלו...🤷

בנוסף, יש אנשים שאומרים שהאינטרנט כולו רע, יכול להיות (זו דעתי האישית, כן, אבל....) שהקב"ה מנסה להראות להם שבכל דבר שהוא יצר יש טוב, גם במה שנראה הכי טמא....

בקיצור, לדעתי זו התחזקות אמיתית שבע"ה תקרב את המשיח..... 

מסף ריגוש שעולה כל הזמן

מחפשים חוויות משמעותיות יותר

לדת יש משמעות בשפע

וכשזה מגיע בפאן בלי כפייה

זה מתאים בול לאנשים שצמאים לריגושים למשמעות 

סקר חדש: התעוררות זהותית, יותר מאשר דתית - כתבות - משב - מה שיהודי בישראל

קצת באסוש כי הייתי מאוד עייף ובקושי הצלחתי לצאת מהמיטה.

קצת נחמד כי כן בסוף גררתי את עצמי ללמוד קצת, ועשיתי פיקניק חביב.

אוכל בלי פרופורציות, שינה בשעות לא חוקיות, יותר מדי קינוחים, שיחות משפחתיות שנמשכות לנצח, ותחושת של איך כבר מוצאי חג עכשיו?

דב סרטים

לצערי...
 

יצאתי עם החלטה שאת שאר חגי השבועות אני עושה בביתי / בית הורי...

היתה חסרה לי יותר אווירה של חג.

ולא, זה לא שלא טוב שם.

אני מאד מאד אוהבת להיות שם.

רק פשוט, היה קצת חוסר מזל השנה, וכל האחים שלו היו במקומות אחרים, אז היינו לבד, עם עוד שני אורחים שאינם מהמשפחה.

אני רגילה למשפחה גדולה, רועשת עם מלא גיסות וילדים, וזה היה דיי כיבוי אורות בשבילי...

עבר טוב ב"ה, וזה ככה מאז שהפסקתי להישאר ער בלילה.

במקום חג שסובב שינה לפני כדי להתכונן, שינה אחרי כדי להתאושש, ונימנומים בשיעורים שרירותיים שמהם אני לא זוכר כלום - אני פשוט מתנהג כמו בשבת רגילה. ככה השעות שלי מסודרות, התפילות שלי נראות כמו שצריך, וגם כשאני לומד אז זה אמיתי וערני.

התכתבות מקצועית לא אמורה לגלוש לשום דבר אם לא מערבים רגשות בכלל.
לא נימה של צחוק ולא אימוגים למיניהם...

אם הצד השני קצת נסחף, פשוט לא לזרום לכיוון שלו,

לענות יפה על אותו עניין ולסיים אותו, בלי לפתח נושא חדש, אפילו שהוא מאד מעניין.

כי זה לא "נחמדות" זה היסחפות.

(מי שנסחף זה הגבולות שלנו - למקום שלא חשבנו שהם יגיעו...)

"אם לא מערבים רגשות בכלל"

בסוף יש לי רגשות, אני לא מערבת אותם, הם כבר מעורבים בעצמם.

ואני חושבת שגם לבני אדם אחרים יש רגשות חיוביים אחד כלפי השני שהם לא דווקא רומנטיים.

השאלה מה נכון לבטא ועד כמה?

כי אם לדוגמא אני מחזירה פידבק למישהו "וואו, עבודה מעולה!"

יש פה רגש, של התפעלות/של שמחה על זה שהוא בצוות שלי/ של הקלה שהוא כבר עשה את זה מצויין

אבל אין פה נימה של צחוק ולא אימוג'ים ולא קלילות, ולא שיחות נפש.. אז לפי מה את קובעת מה מתאים ומה לא? 

בניסוח מאופק יותר,
תלוי לפי הרמה שאת נמצאת בה...

את המשפט שנתת כדוגמה הייתי משנה ומורידה את ה"וואו" והסימן קריאה.

"עבודה מעולה", ואפשר לנסח "עבודה טובה מאד"

זה מעביר את אותו מסר, ללא רגש אישי.

אני יכול לצחוק קצת עם לקוחות בנות בטלפון או לשים סמיילי במייל כדי לשדר שאני נותן שירות חמוד אנושי וחביב.

אבל לא מדבר איתן על שום דבר שקשור לחיים אישיים או דברים אישיים בשום צורה. נותן שירות נטו.

ובכללי משדר אווירה של ביזנס עסקים וכסף. באמת מעניין אותי הביזנס, אז איני צריך לזייף.

אם זאת לקוחה קבועה אני יותר נחמד איתה אבל זה יותר קטע של שימור לקוחות ורמת שירות.

לשמור על מרחק מסויים

זה לא סתם כי בא לה

אז הייתי רוצה ליישם את העיקרון הזה גם בדברים שאין בהם הלכה מפורשת (או שיש ואני לא יודעת)

לא רואה בעיה בנחמדות/ נימה אישית/ הומור בהתכתבות מקצועית

אני חושבת ששיח (גם כזה שכתוב) צריך להיות אנושי ונעים

בלי קשר למין הגורם איתו אני מתכתבת

הגבולות נמצאים בכוונה במטרת הקשר

אם כוונת הקשר מקצועית

היא תשאר כזו גם אם ההתכתבות תהיה יותר אישית/ יומיומית 

קשר ממושך, רווי בנימות אישיות והומור, גם אם מטרתו היתה אמורה להיות מקצועית, עלול למצוא את עצמו במקום אחר לגמרי מההתחלה...

מישהו/ מישהי מסיטים אותו לשם

אולי יש אנשים חסרי מודעות

שלא שמים לב למה שהם עושים

(לי יש קשרים כאלה של הרבה שנים

מקצועיים שמשלבים קשר אישי חברי

זה אף פעם לא הלך למקום אחר

לא מצידי

ולא מהצד השני)

מאוד מתחבר לחשיבה על א-להים לפי המחשבה הפילוסופית עליו, שאי יהיה אפשר להבין אותו אף פעם

מי שנות את הכל ומי שנותן את הערך לכל.

חבר, אבא,מלך.

אמונה-הסיבה שאנשים מצליחים לחיות במציאות ההוויה הזו.

תורה-דרך חיים שיכולה להפוך גם את היצור הכי גשמי ונמוך היהלום הכי גדול ונקי...

אך זה שאני מתפלל אליו.