@@תות"ח! 

מתייג אותך כי היית מעורב חזק בדיון 

מוזמן לקרוא את פרק לח ולראות.

שינסו כולם לעלות על ירושלים למלחמה אחרי שעם ישראל יחזרו לארצם והקב"ה ישמיד את כל החבר'ה האלה...

הכל טוב.  

גם בנביא זכריה פרק יד. 

תקרא תקרא.. תחכים

הוא סתם מסית ומדיח. תדווח עליו פשוט...

שידע לפחות מה מחכה לו לפני שהוא נכנס למלחמה הזאת

יפה מאוד, יישר כוח!

וודאי שהאדם חסר משמעות ולא היה קיים לולי רצון הבורא לקיים אותו.

אבל, ניתן להגדיר את האדם כנפרד, משום שה' החליט לברוא בריאה שהיא לא הוא. כמובן, בסוף אם ה' יחליט לבטל את הקיום אכן לא נהיה קיימים, אבל כיוון שמחליט כן לקיים אותנו, ונותן לנו אור עצמי, אז כן ניתן לדבר על נפרדות.

שמעתי על זה משל. כמו קרן אור מהמדורה וניצוץ. קרן האור כל תקפה מהמדורה, וכשיש חציצה בין הקרן למדורה, הקרן כבה ואיננה. לעומת זאת הניצוץ, אמנם הוא יותר קטן, אבל כשמפרידים בינו ובין המדורה, הוא ממשיך לדלוק. וזה משל למלאכים ולבני-אדם, המלאכים הם כמו קרן האור, שכל קיומם הוא בגלל השליחות שה' נתן להם, אך אין להם שם משל עצמם, מהות משל עצמם (שם זה מהות- מהר"ל), "למה זה תשאל לשמי והוא פלאי", לעומת זאת בני האדם הם כמו ניצוץ, ה' טבע במציאות שיש עוד מהויות נוספות, כמו שיש ירח וכוכבים, אמנם הירח הוא הכי מאיר, אבל יש גם כוכבים קטנים, עוד אורות קטנים שקיימים לעצמם. וזה גם מה שמפרשים כמדומני על הפסוק: "איומה כנדגלות", ה' עשה את עם ישראל שהוא כמוהו, משפיע על האומות, משפיע על המציאות, וכביכול כמו שה' קיים ומשפיע על המציאות, כך גם אנחנו. וכן הבחירה החופשית, כמו שיש לה' רצון חופשי ויכול לבחור לעשות כרצונו, כך גם לאדם יש את הבחירה החופשית שזה הוא מידמה לה', ולא רק בטל אליו, אלא מידמה אליו ממש. המהר"ל מדבר על זה שהמלאכים נקראים עומדים, לעומת האדם שנקרא מהלך, "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה". המלאכים רק מתבטלים כלפי ה', ביראה וכו'...תסתכלי בברכות ק"ש שאומרים כל בוקר, לא מוזכרת שם מילה של אהבה ביחס למלאכים, וכן בקדושה. (ו"נעם" לא מבטא בהכרח אהבה, שכן אומרים: "נעם יראתך"....). לעומת זאת, העובדה שיש לאדם בחירה חופשית בין טוב לרע היא נותנת את האהבה בעבודת ה', את השמחה בעבודתו, כי זה לא מתוך הכרח, אלא מתוך רצון חופשי ואמיתי, וזה מבטא קשר הרבה יותר עמוק, כמו האהבה של ה' אלינו שהיא גדולה ואינסופית כיוון שהוא ברא אותנו לא מתוך אינטרס, אלא פשוט כי רוצה לעשות טוב. (בזה אני לא מבין, כמובן, זה עניינים עמוקים של סיבת בריאת העולם.....). ועל מדרגת האהבה המהר"ל אומר, ביראה יש אחד, שמישהו כופף עצמו אליו ומתבטל אליו. לעומת זאת, באהבה, יש שניים. כך גם, כביכול במדרגה של בני האדם, אנחנו שותפים במעשי בראשית, אנחנו עושים ותורמים לבריאה, כמו שה' עושה כביכול. כמובן, הוא רוצה שנהיה שותפים, הוא נותן לנו את הכלים בכלל לפעול, אבל בסופו של דבר יש פה משהו עמוק שאנחנו שותפים אליו ממש ומידמים אליו ממש, והמלך רוצה שכולם יראו שגם המלכה יש לה את הכוח והמלוכה לשלוט ולמלוך.

מה שאמרת לגבי "כוליה קמיה דלא חשיב", זו נקודה מסויימת שקשורה למדרגת היראה, אך יש נק' נוספות שקשורות למדרגת האהבה והן כפי שאמרתי. ובכלל, לא בטוח שמה שאני אומר הולך ביחד עם תפיסת החסידות, בכל מקרה אני חושב שזה הולך ביחד עם התפיסה של רב חיים מוולוז'ין, נפש החיים, שהדגיש את החשיבות במעשי האדם וכמה הוא משפיע על העליונים בכוחו, ובזה הוא גדול מהמלאכים....

בהחלט דברים עמוקים וודאי שצריך ענווה בעיסוק בדברים אלו כמו בכל לימוד תורה ובמיוחד בנושאים האלו, רבי נחמן אומר בליקוטי מוהר"ן שיש לכל אחד ואחד לפי רמת שכלו נק' שבה אסור לו להרהר בא-לוקות יותר, וזה קשור לשם ש-ד-י, "שיש די בא-לוקותו לכל בריה ובריה". בזה במיוחד גם חז"ל הזהירו על הרהור בא-לוקות שעלול להגיע לדברים לא טובים, אך מנגד אי אפשר לא לעסוק בזה בכלל, וזה התכלית של כל המציאות, דעת ה', והשורש לכל הנפילות וכו'...זה חוסר הבהירות בתפיסת הא-לוקות בעולם. (ע"פ הרב זצ"ל בזרעונים....). חזק וברוך על הדברים, מקווי שתראי את זה....

תודה רבה לך שבזכותך התחדדו לי הדברים, באמת.

כן, היה לי על זה דיון עם מישהו, וודאי שהרמב"ם לא חולק בזה על הרמב"ן ושניהם מסכימים שה' יכול להשגיח ולשנות הכל, והוא מגלגל את הכל בכל מה שאפשר מבלי ליטול את הבחירה האנושית, ומה שה' מחייה את העולם, גם הרמב"ם מסכים עם זה, שה' כביכול בחר בחירה אחת ארוכה לברוא את העולם שינבע מאיתו, ולא שהוא כל פעם מחדש ממציא את הטבע מחדש, כמו התפיסה של ה"מדברים" שטענו שהזמן הוא לא רציף אלא כל רגע ורגע ה' בורא מחדש וזה מן רצף תמונות שמתחברות למשהו שנראה לנו כמו מציאות, אלא יש טבע שה' ברא והוא עומד בפני עצמו ויש לו חוקים חכמים שמאפשרים לו להתקיים.

לגבי העץ ואבן, נכון, ב"ה, אני שמח שכתבת את זה, אם כי החסידות יותר מרחיקה לכת מהרמב"ם בכל מיני עניינים ואומרת לדוגמא שיש השגחה על כל עלה ועלה לאיזה כיוון הוא יזוז ברוח, וכדו'....(אמנם, אפשר גם לומר שהרמב"ם בשיטתו גם קיצוני לצד השני, אם בכלל אפשר לומר משהו על הרמב"ם, שאמר שצבע עיניים או שיער זה לא דבר שמגולגל ע"י ה' בהשגחה אלא זה מקרה, ה' המציא את בני האדם וטבע שיהיו כל מיני אפשרויות ולכל אחד יוצאת אחת מהאפשרויות, ההשגחה היא בדברים יותר עליונים.....). לרמב"ם יש גם תפיסה לגבי הרע בעולם, ש"אין רע יורד מן השמים", ומסביר שהרבה מן הרעות האדם גורם לעצמו, וה' לא עשה אותן באופן יזום, אלא ממשיך לקיים חוקיות שבה אם האדם יבחר ברע, הוא יסבול מהתוצאות של זה, וזה טוב מלכתחילה, כי זה יגרום להרבה אנשים להימנע מאותו רע, ומי שחטא זה צודק והוגן שיקבל את זה, אבל לא שה' מלכתחילה בא וגרם לו סבל. אמנם גם הרמב"ם מסכים שיש פעמים שה' נוקט באופן יזום עונש, אבל באופן כללי כך הוא פותר את העניין של החולאים, האסונות וכו'...ואומר שה' ברא טבע כזה שהחסרונות שבו הם שיש כל מיני דברים שיקרו בכך וכך זמן, וזה טוב להמציא את המציאות הזאת על אף החסרונות שבה, אך זה לא משהו עצמי. (ולגבי השאלה מדוע לא עשה את המציאות מושלמת, לפי הרמב"ם ה' כבר יצר את כל המציאויות הרוחניות שיש להשפיע עליהן מטובו, שהטוב האמיתי זה הדביקות בו יתברך, ורצה להשפיע גם למציאות של העולם הזה, ואכמ"ל.....).

בכללי, הרמב"ם לא בהכרח רואה באבן א-לוקות, אלא כלי בשביל האדם שישכיל וידבק בה' וכו'....לעומת החסידות שאכן רואה ניצוץ א-לוקי בכל דבר. זה בא לידי ביטוי במיוחד במחלוקת מקובלים-רמב"ם לגבי חוש המישוש, האם הוא חרפה לנו, או שלפי המקובלים אין כזה משהו שה' יברא שהוא חרפה וודאי שיש בו אור א-לוקי, והוא יהיה קדוש אם רק יופיעו אותו בצורה הנכונה. (ובצד הטכני, דווקא לפי המקובלים יש יותר הקפדה אם זה ישמש לדברים לא טובים, וזה יגיע לטומאה וכו'...אך הטומאה הזאת נובעת דווקא מהפוטנציאל הגבוה שיש באותו דבר, וידוע שטומאה זה חוסר הופעת חיים, או במקרה שלנו חוסר הופעת אור א-לוקי, ובסופו של דבר גם הטומאות יכולות להיטהר ולהתהפך לטהרה.....)

אני מתלבט אם להזכיר עוד שיטה קבלית שתופס בה אחד מהראשונים, אם תרצי תגידי....

תודה רבה, בהחלט.

בשמחה. ומחילה על האריכות....

צריך לעשות את זה דחוף....😅

בשמחה!

השיטה השנייה היא שיטת רבי חסדאי קרישקש, בעל ספר "אור ה'" ועוד ספרים חשובים, אחד מהראשונים, שאמר שהמציאות דטרמיניסטית, דהיינו, אם נחשבן את כל הנתוני פתיחה שיש לאדם, את הסיטואציה והסביבה וכל המרכיבים של אותה סיטואציה, את היכולות שיש לאדם והטבע שלו, נוכל להגיד מה בדיוק יקרה, וכן אפילו שינויים שיש, כל הרהור תשובה שבא לאדם הוא בא משום שקרה לו כך וכך וגרם לו להשתנות, כל דבר הוא ע"פ דברים מאוד מדוייקים שאפשר לצפות אותם. ולכן, אין סתירה בין הידיעה הא-לוקית לבין בחירת האדם, וכל השפיטה של האדם היא על רצונו, במה הוא שמח ובמה הוא עצוב. אמנם, המציאות היא לא "פיקציה", המציאות היא אכן ממשית, והמשל לזה הוא סרט שמקרינים, השחקנים אמנם עכשיו ממש מציגים את הסרט בשידור חי, אבל הבחירה של כל השחקנים "מכורה מראש", הכל נוהל ע"י במאי שתכנן את האירוע וסידר שכל השחקנים יעשו בדיוק את מה שצריך בשביל הסרט, כך גם בעולם, האדם ע"פ הטבע וכל הנתונים שיש במציאות יבחר בוודאות במשהו מסויים. כמובן, זה מה שנקרא "מצידו יתברך", כי האדם לא יכול לדעת מה בדיוק מתוכנן ומה לא, וכן הוא לא יכול לקחת סיכון שגם יתחבר לזה רגשית וישמח בזה, ולכן האדם צריך להתנהל בצורה "רמב"מיסטית", וכאילו יש רק בחירה, אך הרב זצ"ל (שמאוד אהב את רבי חסדאי והרבה רעיונות שלו מקבילים לרעיונות של רבי חסדאי, ולפי דעת הרב זצ"ל רבי חסדאי על המקובלים ייחשב, והוא טרח בספרו להוכיח כנגד שיטת הרמב"ם, שהחשיבות היא לא השכל, אלא הרגש בעבודת ה', והעבודה לא נמדדת בתוצאה, בכמה האדם השיג את הבורא, אלא בכמה התאמץ ורצה, עיקר המדידה היא בנק' הרצון, ואפשר לראות באורות הקודש כמה הרב זצ"ל החשיב את הרצון וכמה זה היה שורשי אצלו....) אומר שזה אמנם לפני שהאדם ח"ו נכשל, אך אחרי שהאדם נכשל, יחשוב על אותה אמת, שבעצם זה היה מגולגל ע"י ה' וזה לטובה, וכל מה שיש לו להצטער זה כדי לשנות את הרצון שלו, ודווקא לפעמים זה בא כדי שהאדם יתחרט ויותר יהיה בעל ענווה כלפי ה', מה שנקרא שאין ממנים מישהו על הציבור אלא אם כן יש מאחוריו קופה של שרצים, לפעמים כדי שהאדם יגיע לגדולה צריך שתהיה לו ענווה.

כמובן, הרמב"ם חולק על שיטה זו מכל וכל, וסובר שהכל ביד האדם, ויש לאדם בחירה מוחלטת על מעשיו, והוא קובע ומחליט מה יהיה, וה' לוקח את המציאות הנתונה ומגלגל אותה לכיוון שהוא רוצה, משנה מה שביכולתו, שזה דברים טבעיים, או בחירת בעלי חיים, בזה הקב"ה מתערב ומשנה לפי הצורך, מבלי שזה יהיה נגד הטבע, וכן ירידת הגשם, שה' מוריד גשם על ישראל לפי מעשיהם, ולפעמים מעורר רצונות אצל אנשים, מבלי להחליט ולגזור כך, והרבה פעמים האנשים האלו בהחלט זורמים עם אותם רצונות ולא מחליטים אחרת, אבל גם אם יש נק' פתיחה וקשיים לכל אדם ואדם, ויש אדם שיהיה לו יותר קשה כי יש לו טבע שיותר נמשך לתאוות וכדו'...עדיין אם יתאמץ יוכל להתגבר ולהחליט תמיד כנגד יצרו ולא להימשך לתאוותיו, ויש לאדם אחריות מלאה על מעשיו. (גם הרמב"ם מודה כמובן שיש ידיעה א-לוקית, אך סובר שאין סתירה, כי ידיעתו לא כידיעתינו, וזה כמו להגיד שיש סתירה בין שני דברים שהם בכלל לא אותו דבר, וזה רק מושאל. אך באמת "לא נעדר מאיתו דבר", ואנחנו לא מסוגלים לתפוס את המהות של זה....).

יש גם שיטה דומה של בעל "חובות הלבבות", רבינו בחיי, שסובר שיש גזירה (מכתוב) ויש בחירה חופשית, ואנחנו לא יכולים להבין איך זה מסתדר. (אם תרצי שאכתוב מה ההבדל בינו לבין רבי חסדאי/הרמב"ם, תגידי....בכללי הוא מן ממוצע בין השיטות).

באמצע לקרוא: 
בחירה חופשית – ויקיפדיה

רגע, אז בעצם ר' חסדאי סובר שהבחירה היא לא מה לעשות אלא מה להרגיש עם זה? כלומר רק על הרצון ולא על המעשים, ובגלל זה צריך להתנהג ולחשוב כאילו יש לך בחירה על המעשים כדי שתראה ע"י זה מה הרצון שלך? והרב קוק מסכים איתו רק מוסיף שאחרי המעשה צריך לא לחשוב שהמעשה כן היה בידיו והיתה לו בחירה, אלא שזה מה' ומגולגל ע"י ה' לטובה (למשל להביא לו ענווה) ומה שהוא צריך להצטער עליו ולשנות זה רק הרצון? נראלי שלא הבנתי טוב

הרמב"ם מאוד מדגיש כשהוא מדבר על עניין הרעות בעולם שרובם ככולם נובעות מהאדם את העניין של הלקיחת אחריות, כמאמר הפס' "איוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף ליבו"...

וקראתי בספר לדעת להאמין הסבר ממש טוב, עם הרבה קטעים מהרמב"ם, על איך זה הגיוני ש"הכל צפוי והרשות נתונה" ולא צריך להסביר שהבחירה היא רק בנוגע לרצון כדי לתרץ את השאלה הזו. 

וחוץ מזה, אם הגישה הזו מנסה לתרץ את סוגיית הכל צפוי והרשות נתונה- גם אם נאמר שכל בחירות האדם צפויות מראש אז אתה צריך לסבור שגם כל רצונות ורגשות האדם צפויים מראש כי הם מניעים את המעשים שלו ואי אפשר ליצור ניתוק לעניין זה. או לפחות להסביר למה יש כאן הבדל וניתוק בכ"ז

אני אשמח להסבר השיטה של רבינו בחיי, ותודה על הקישור!

האדם בפועל בוחר את הבחירות, אבל מכיוון שזו אשליה שהאדם בוחר כי באמת הכל מוכתב, והבחירה של האדם פשוט נובעת מהאופי שלו, הסביבה בה הוא גדל, הסיטואציה וכו'....ולפי כל הנתונים המאוד מסובכים שרק ה' יודע אותם או נביאים, אפשר לדעת מה האדם יעשה ואין פה באמת בחירה מוחלטת ביד האדם. אלא שאפילו אם נגזר על האדם לדוגמא לעבור עבירה ח"ו, הוא לא מוכרח ברצון שלו לרצות לעבור את העבירה, הוא יכול למאוס בה ולא לרצות בזה, ולכן התשובה של האדם על חטא אינה על מעשה העבר, כי המעשה נקבע מראש, אלא זה בא לשנות את הרצון הרע שהיה באדם, שבזה האדם לא מוכרח.

הרב קוק אומר בסגנון שלי, שזו אמרה מסוכנת שאי אפשר להתנהל לפיה, והאדם לפני שחטא צריך להאמין שהכוח בידו והאחריות המלאה בידו ואם הוא לא ירצה לעבור את העבירה הוא יוכל להתגבר ולא לעבור את העבירה, אך אחרי שהאדם חטא, האדם יכול להסתכל באותה הסתכלות כי זה בכל מקרה מדובר על משהו שהיה בעבר, וכל דבר שכבר קרה ויצא אל הפועל, ששם האדם בכל מקרה כבר לא יכול לשנות אותו, הוא יכול להסתכל בהסתכלות הזאת שזה היה קבוע ומגולגל מראש, וכל התיקון הוא ברובד הרצון.

לא הבנתי למה הרצון חייב להיות קבוע מראש. כל הסיטואציות בעולם נקבעות ע"פ תכנית א-לוקית שה' מגלגל בכל מיני אופנים, אבל נק' הרצון ה' משאיר ביד האדם, "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", והאדם יכול לבחור "להתכחש" לטבע שקבעו לו ולא לרצות בו, נגיד לדוגמא המצרים שנקבע שהם ישעבדו את עם ישראל, המצרים יכלו לעשות את זה בשליחות א-לוקית והם בעצמם לא היו רוצים בזה אבל מכיוון שזה מה שצריך לעשות היו עושים את זה בלית ברירה, אבל מכיוון שהם התאכזרו והתעללו בעם ישראל ודווקא התאים להם לשעבד את עם ישראל, על זה נענשו.

טוב, צריך לישון, אז בלנ"ד בהמשך אכתוב בקצרה הסבר לרבינו בחיי. שכוייח.

אחרי שחשבתי קצת על הדברים הגעתי למסקנה שוודאי אין הדברים כמו שכתבתי, וחוזר אני בחלק מהדברים שכתבתי, כדי שבאמת יוסבר מדוע גם הרצון לא נגזר.

רבי חסדאי קרשקש יודה לרמב"ם שמבחינה מציאותית המציאות אינה מחוייבת, ואפילו אם ימציאו רובוט מאוד משוכלל הוא לא יוכל לחזות את העתיד בצורה מדוייקת, כיוון שעדיין יהיו הרבה משתנים שתלויים בבחירות בני-אדם שהוא לא יוכל לחזות אותן, ובאופן טבעי הן לא ניתנות לחזיון. אלא מה? יש עוד נתון שמשחק והוא, הגלגול הא-לוקי. יש מציאות נתונה טבעית שיכולה לבוא בכל מיני אופנים, והרצון של האדם לגמרי נתון לו האם להיות צדיק או רשע, אלא שה' לא נותן לאף דבר לצאת אל הפועל במציאות כשהוא נגד התכנית הא-לוקית. דהיינו, דבר שאין בו אף נקודת אמת, ומנותק לגמרי מן הא-לוקות, לא תהיה לו אחיזה במציאות כלל ולא יצא אל הפועל, "לשקר אין רגליים".

אדם שבנקודת הרצון שלו רשע, ה' לא ייתן לו להוציא אל הפועל דברים שהם רעים בעצם והם נגד התכנית הא-לוקית, וכל דבר שהוא יעשה יעזור לתכנית הא-לוקית ויקדם את הגאולה. ואפילו יכולים להיות מצבים קיצוניים שבו ה' גם ממש יגרום לאדם רשע לעשות משהו שכביכול לא קשור לרצון שלו, ופתאום תתעורר לו נק' רצון מהנשמה שלו שה' העיר אותה ותגרום לו לעשות משהו טוב. ומצינו כבר אנשים רשעים שפתאום הרהרו תשובה וחזרו בתשובה. לכאורה, אם הם נמצאים בנק' הרצון שלהם עמוק ברע, איך פתאום הם יכולים להגיע לנקודה הופכית שלא קשורה אליהם כביכול? אלא וודאי שה' עורר להם נק' רצון, "אתערותא דלעילא", "תשובה פתאומית" בלשונו של הרב קוק, איזה מן הבזק כזה שפתאום מרים את האדם למקום אחר, לעולם אחר (שבאמת הוא לא מנותק ממנו לגמרי אלא שייך בנק' פנימית לשם....), וגורם לו להרהר בתשובה. וכן יכולים להיות צדיקים שבמקרים קיצוניים יעשו משהו כנגד טבעם הטוב, כמו מה שכתוב במדרש שמלאך הממונה על התאווה הוא שגרם ליהודה להיות עם תמר, וזה כי היה צריך לגלגל את הולדת המשיח. הדוגמאות הקיצוניות האלו מראות לנו שכל דבר שיוצא אל הפועל במציאות, בין טוב ובין רע, בסופו של דבר, "כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד", הכל בשביל התכנית הא-לוקית והופעת שם ה' בעולם בצורה שלימה, ובשביל זה צריך גם שיהיו כוחות שונים במציאות שיגרמו לטוב לא להירדם ולהיות הרבה יותר מחודד ובהיר, ולא לשכוח ולהזניח את תפקידו.

כתוב: "ה' מגלגל זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב". אדם שעכשיו עשה מעשה רע, על מה הוא נענש? לפי רבי חסדאי, לא ניתן להעניש אותו על המעשה, שהרי המעשה הוא מעשה שמגולגל ע"י ה', והוא בוודאי טוב ומקדם את הגאולה, ולכן לא יכול להיות שעל המעשה הוא נענש, אלא וודאי הוא נענש על נק' הרצון, שמכיוון שבנק' הרצון הוא רשע, אז גם גרמו לו להוציא אל הפועל דווקא מעשה כזה ולא מעשה אחר. (ולא קשה ממה שכתוב שמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, שאמנם הענישה היא על הרצון של האדם, אך הסיבה שבגללה אפשר לחייב אותו היא המעשה שהוא עשה, וזה מה שהוא נתפס עליו ובגללו אפשר לחייב אותו על הרצון. וכמו בסוגיית זה נהנה וזה לא חסר, במקרה שנגיד אדם שעזב את ביתו ולא שוהה בו, וגם לא תכנן להשכיר אותו בזמן הזה, ואז בא אדם אחר ובמקום לשלם על מלון דר באותו בית, שהאדם פטור, אלא אם כן חיסר משהו ואפילו פרוטה, שאז חייב על כל ההנאה, שזה לפחות דמי המקום המינימלי שהיה חוסך לו. החיוב הוא על ההנאה, שאם החיוב היה על ההיזק, הוא היה משלם רק פרוטה ולא את תשלום כל ההנאה, אך הסיבה שאפשר לתפוס אותו ולחייב אותו על אותה הנאה מבלי שזה יהיה מידת סדום, זה רק כשחיסר. או שנאמר שרק רצון גדול היה יוצא אל הפועל....).

וכמו שאמרנו את הדוגמא מיהודה, רואים שיכול להיות מעשה שהוא רע, אך וודאי שיהודה לא חייב עליו, כיוון שפה בנק' הרצון שלו הוא לא היה שם, הוא לא רצה לחטוא, ובעל כרחו נגרם לו הדבר משום שהמעשה היה נצרך בשביל הופעת הגאולה, וכן מעשה טוב שהרשע עשה, לא שהוא יקבל שכר על זה, כיוון שלא השתנה בנק' הרצון שלו, אלא רק היה כלי ביד ה' כדי לעשות מעשה מסויים. רואים שהנק' היא לא המעשה שהוא מגולגל אלא הרצון ששם נמצאת נק' הבחירה של האדם.

וזה גם קשור לסוגייה של הכבדת לב פרעה שמופיעה בפרשה שעברה. פרעה מצידו היה רשע ולא רצה לשחרר את עם ישראל, ועל זה הוא נענש, ואע"פ שהגלות נגזרה בידי ה', "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע-מאות שנה", ויש הרבה הסברים למה גלות מצרים נצרכת ומה היא באה לתקן בעם ישראל (מומלץ ממש לשמוע את השיעור של הרב ראובן ששון על הפרשה שעברה, הוא מסביר ממש מדהים את הכל, פשוט להתמוגג....), אבל זה לא משנה, לפי רבי חסדאי הענישה היא לא במעשה, אלא ברצון, והמצרים היו רשעים כ"כ שלכן התגלגל על ידם לשעבד את עם ישראל, וגם אם לא הייתה להם בחירה בדבר ונגזר כבר שהם יעשו את זה ולא יכולים לשנות את הגזירה שדווקא הם ישעבדו ולא אחרים, היו יכולים לעשות את זה נגד רצונם, אך נהנו מסבל ישראל ורצו לשעבדם ברשעותם, ולכן נענשו.

האמת שיש לי שאלות על זה

אבל קצת אין לי זמן ופניות מחשבתית לנסח אותן עכשיו... מקווה שבהמשך אצליח

"ובאופן טבעי הן לא ניתנות לחזיון"- ה' יכול לחזות אותן בלי שזה יפגע בבחירה כי הוא מעל הזמן ו המושגים לפני ואחרי לא שייכים אצלו. וכך כביכול הבחירה לא פוגעת ב'תכנית האלוקית'
וגם אחרי מה שדייקת (התכוונת לדייק שלפי רב חסדאי זה לא מוכרח שתמיד אין השפעה לרצון האדם על מעשיו אלא במקרה שזה סותר את התכנית האלוקית?) , עדיין אנחנו כמו שחקנים בתסריט מוכתב מראש ואין באמת בחירה על המעשים...
ומי שעשה מצווה אבל התכוון לרע, מקבל שכר? ובכלל, אם המעשים לא באמת מעידים על הרצון הפנימי של האדם כולנו תמיד בגדר אנוסים...
כל הקטע שמעשי האדם מראים מה סדרי העדיפויות של הרצון שלו ומבטאים אותו, לא?
לכאורה הרצון הוא המניע למעשים. הדוגמאות שהבאת למשל עם יהודה מראות מצב בו האדם רוצה טוב אבל ה' שתל בו רצון חזק יותר מזה שגרם לו לעשות מעשה המנוגד לרצון שטבוע בו בדרך כלל, ולפי זה לא הייתה בחירה לאדם מה לרצות. לפי הפירוש הזה באותה נקודה ה' החליט שישתלט עליו רצון חזק יותר מהרצון לטוב. ועדיין הרצון מוביל את המעשים ולא מנותק מהם.
הדוגמא עם המצרים היא דוגמא לחוסר בחירה חופשית, ונכון שלפעמים שה' לוקח לאדם את הבחירה אבל מדברי רבי חסדאי משתמע שכשיש בחירה חופשית היא רק מה להרגיש ולא מה לעשות

יצא קצת מבולגן, מקווה שמובן

ראיתי את התניא ורציתי לשלוח אותו בשרשור הזה, חיפשתי אותו, ופתאום אני קולט שכבר שלחת את התניא....

מרוב שכתבת אחרי זה שכחת את ההודעה הפותחת חחח 

זה טבעי שאת תחזירי באותו המטבע- ברצון להוכיח אחרת. ואין בזה שום בעיה, אלא אם לא נוח לך עם זה, או אם זה גורם לענות תשובות שמבחינתך הן לא ישרות\לא אמת ברורה.

התשובה היא קודם כל להבין שאת לא שגרירה של אף אחד, את מייצגת את המחשבות שלך בלבד, ומותר לך לא לדעת ולטעות לפעמים. כמובן שאת לא חייבת לייצג נושא שאת לא עד הסוף מבינה אותו. (ולא תמיד יוצא מהויכוחים האלה דוקא דברים טובים.)

הייתי ממליץ לענות על השאלות האלה קודם כל לעצמך. לחקור ולהעמיק בנושא הזה לפני שאת מפיצה את אמונתך הלאה.

חוץ מזה מועיל מאוד להביא מקורות! אפשר לקשר את בן\בת השיח למקור כתוב או לפודקאסט שמדבר על זה, ולתמצת את הרעיון הכללי, ולומר שהתחברת לנקודות שהוא העלה וכו'. זה גם מועיל לעניין ההתנשאות, וגם את פותחת לו\ה פתח להעמיק יותר ולחקור בצורה יסודית יותר את הסוגיות האלה.

מי שמאמין בהחלט משתדל לברר וללמוד, אבל זה צריך להיות בירור רציני. נסיון לתת תשובות כאלו בשיחה של ספסל בגינה, דומה לנסיון ללמוד את כל התורה על רגל אחת.

אינני יודע כעת את התשובה, אך מכיוון שהשאלה נשמעת גדולה וחשובה - בוודאי כבר דיברו עליה חכמי ישראל במהלך הדורות.

אעיין, אשאל, אברר, ואענה לכם בהקדם.

היא מגיעה מתפיסה ילדותית מאוד של אלוקים.

שוב, הוא לא סנטה קלאוס נחמד שאוהב ללא תנאי. הוא כרת ברית עם עם ישראל, ובהחלט מצפה ודורש שנשמור את המצוות שהוא נתן לנו ושלא נבגוד בו, אחרת יגיעו עונשים חמורם. זה כתוב בצורה ברורה מאוד שוב ושוב בכל התורה ובנביאים, וראינו את זה קורה בחורבן הבית ובגלות.

(גם בנצרות, שמאוד אוהבת את הגישה של "אלוקים אוהב אותך גם עם כל החטאים", אם אדם לא מאמין בישו באמונה שלמה, הוא נשרף לנצח בגהינום. )

מספיק להתייחס לדת, ליהדות בפרט, בתור איזה עניין רגשני של "ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב". 

לא. אם אדם עובר עברות הוא בהחלט ראוי לעונש לפי כל חומרת מידת הדין, ברוך ה' ריבונו של עולם הוא רחמן ומאריך אף ונותן הזדמנות לחזור בתשובה, אבל זה לא אומר שלא מדובר במערכת רצינית עם השלכות קשות וממש לא עניין של "מרגיש לי" ו"התחברתי".

ולגבי "אם במגזר הדתי יש רוע למה לשים כיפה" זה לא קשור לבעיות שיש במגזר, כי כולנו בני אדם, ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אבל עדיין, השאלה היא אם אדם ממצהיר על עצמו שהוא ממליך עליו את ה' ושייך לציבור שזאת המטרה שלו, גם אם יש בו אנשים שלא עומדים בזה.

מי שלא מאמין לא שואל.

כי אם אני לא נותן אמון במערכת אמונות מסויימת, היא לא תעניין אותי. 

עצם זה שאני שואל, זה סימן שחשוב לי, זה סימן שאני נותן צ'אנס ומעניין אותי לדעת ביחס לעניין בו אני נותן אמון.

ולגבי תשובות -

לא חייבים לדעת הכל. ובאמת אין צורך להיות "עורך דין" של הדתיים או של הקב"ה.

גם להגיד אני לא יודע זה בסדר.

קצת מגוחך לחשוב שאם אני לא יודע אז הכל לא נכון.

וכן, אף אחד מאיתנו לא פועל בצורה של שכל טהור. ככה לא בונים אמון. אמון מבוססים על הכרה שיש משהו מעבר למידע שקיים עבורי.

וכן, אפשר לתת אמון על בסיס עניינים רציונלים, גם בלי להתהיימר לדעת הכל. רק הקב"ה יודע הכל.

ומה שלא נדע עכשיו - אולי נדע מחר.

אולי תהיה שאלה מאוד טובה שטוב שנשמע אותה ונשתדל לפתור אותה.. אך כדאי להזהר מהקרזיס סביב זה. להיות בלחץ על זה, זה לא רציונלי.

אדבר על מחשבה שאני עושה עם עצמי בתקווה שאולי זה יוכל להיות גם שייך אליך במידה כזו או אחרת

על מה הצער שלי?

שציערתי את ה' יתברך?

זה באמת צער גדול.

אך יש לך אפשרות לשמח את אבא! יש לך אפשרות לתקן ולהגיע למדרגה יותר גדולה!

ואתה יודע מה - ה' יתברך שמח על הצער הזה! חח כן זה יכול להשמע קצת מוזר אבל זה נכון.

אולי בכלל הצער הוא על זה שאני לא כזה צדיק כמו שחשבתי שאני כזה.

אם כך - זה לא כזה צער חיובי שה' שמח בו.

ולכן המחשבה על הצער והתיקון לא בהכרח יעזרו במצב הזה..

אז מה כן יעזור? המחשבה שהצער הזה הוא לא כזה אמיתי ונכון.

ממה אני מצטער שאני לא כזה צדיק. נו שויין. 

אני במדרגה בה הקב"ה שם אותי בה ומשם הוא רוצה שאני אעבוד אותו!

אין לי מה להצטער על זה שאני במדרגה נמוכה ממה שחשבתי כי מה שמעניין את ה' יתברך זה לא באיזו מדרגה אני, אלא איך שאני עובד אותו לפי כל הכוחות שיש לי במצב הנתון.

י"ר שנזכה לרחמי שמיים גדולים ונעלה מעלה מעלה במעלות היראה והאהבה

בתחילת הנישואין @יעל מהדרום הכינה לי מעיין יצירה עם הפסקה הזו ותלינו אותה בסלון, אני לא יודע לאן היא נעלמה.

ככל שיש יותר צער, יש יותר בהירות מה לא טוב וזה ממש מוביל לבהירות מה כן טוב.

ממליץ לך בחום לעלעל מדי פעם ב"אורות התשובה", זה ייתן לך עוד יותר אור ועוד יותר אור.

בהצלחה חבר יקר!!!

מקורות נוספים (ואולי גם מיקוד פרקים באורות התשובה) מידיעתכם וניסיונכם

בדגש על אותו תת נושא בתוך התשובה של הצער על העבר.

הזמן שבו הצער עולה בטבעיות (זה לא יקרה לנצח) הוא גם הזמן הטוב ביותר לתרגם את התחושה הזו להחלטות נכונות וריאליות לשיפור והתקדמות, שהוא השלב החשוב בתשובה הנקרא "קבלה לעתיד". מה אעשה שלא יקרה שוב, איפה צריך גדרות ובד"כ גם הוספה בלימוד תורה...

שעם הזמן זה נהיה פחות כואב...

אולי מתבגרים

אולי התשובה עולה קומה

אולי יש פחות זמן...

בכל אופן לי היו לילות בלי אוויר!!! על דברים שעכשיו עוברים כמו גל...

כשטוב לך, במה תרצה לפנק את ה' יתברך?

לתרום צדקה?

להוסיף לימוד תורה?

באמת קצת באסה קשר שהוא תלותי והוא רק קשור בדברים חומריים.

אילו דברים משמחים אתה חושב שתוכל להוסיף לקשר?

ישר כוח על השאלה יש לך מודעות מדהימה.

זה יפה שאתה בקשר צמוד עם ה', וזה מראה שאתה מאמין בהשגחה פרטית עליך. אבל מצד שני נראה שצריך לעשות איזשהי הפרדה בין מה שקורה להשגחה. הקב"ה תמיד, תמיד תמיד בצד של הטובה. אבל זה לא עובד בצורה של רע-עונש, טוב- פרס. זה כן יכול לבוא בצורה של רווחה רוחנית והרגשה שהנשמה במקום הנכון, אבל לאו דווקא מצב גשמי. גם כי אחרת לא היתה בחירה, וגם כי מתן שכרן של צדיקים לעולם הבא.

תחשוב על הצדיקים מתחילת ההיסטוריה עד היום- יעקב אבינו, יוסף, דוד... עברו קשיים צרות ונסיונות... זה יעזור לך להיזכר שמכה משמיים אינה עונש או סימן שה' נגדך.

צריך גם להרים את המבט מהמציאות האישית שלי. החשבונות של ה' עמוקים מיני ים. שווה לשמוע סיפורים על כך שממחישים כמה התברר שהקב"ה צדיק ורחמן גם כשלא היה נראה כך.

ולנסות לעבוד את הקב"ה מהמניעים הנכונים. להעמיק בזה... זה לא יקרה ביום. תלמד, תשאף, תתפלל. 

ליראת שמיים ואהבת ה', בגלל האמת.. 

הינוקא אומר שהעולם שוכח שאנחנו פה לעבוד את ה' וחושבים שהוא עובד אצלנו... גם התפילה שהיא עבודה שבלב הפכנו אותה לכלי עבורנו, כאילו הקב"ה כספומט למילוי בקשותינו. אבל זו לא אמונה.

וזה בסדר שזה לא טבעי לך... אני מזדהה עם השאלה שלך, חושבת שאנחנו דור מורכב שעובר דברים ובעיקר שטיפת מוח ובלבול ויש בורות תורנית בגלל כל הריחוק והמסכים. ה' יודע איפה אנחנו מונחים, ולפום צערא אגרא. לדעתי הכי חשוב להקפיד על מידת האמת. קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. 

חזק ואמץ!

שאתה מגיע עם הרבה עוצמה לעבודת ה', עוצמה רגשית חזקה שגורמת לחיבור שלך לבורא להתבטא בהחזקת תחושות הכנעה וחיבור בכוח, אבל רגש כזה אי אפשר להחזיק לאורך זמן. בפרט אם העבר שלך היה מורכב וקשה מסתמא אתה מגיע עם כל זה לעבודת ה' - וזה יכול לקרות.

הרצון לחיבור חזק ומורגש הוא חשוב, לא כל אחד זוכה לזה, הרצון הזה צריך להחזיק אותנו מלמטה כמו השמן שמאפשר לנר לדלוק כל עוד הוא למטה, אבל צריך להיזהר לא להביא את כולו לכיוון הפתילה. זכור לי שהרב דסלר במכתב מאליהו (לצערי לא זוכר איפה) כותב שהרצון והכמיהה צריכים להיות גדולים יותר מהמעשים, ושזה ידחוף אותנו, אבל ההתקדמות המעשית צריכה לבוא בנחת.

מבחינה מעשית צריך לנהל את ההתקרבות לבורא בהיגיון, לוודא שההתקרבות הזו כוללת לימוד תורה ממצה שמוציא ממך את מה שאתה מסוגל, ואם חסר לך כלים לזה כדאי להשלים אותם בעודך צעיר. וכמובן עוד הרבה חלקים חשובים בתורה שכל אחד יודע את המקום בו הוא צריך חיזוק. בהדרגה. 

אין שום עניין לתלות הצלחה או אי הצלחה בעסקים וכו' בדברים האלה הקירבה לה' צריכה להיות בסיס יציב. לפעמים ה' מנסה בן אדם ומונע ממנו הצלחה, לפעמים ה' מנסה בן אדם ונותן לו הצלחה, ולפעמים ההצלחה היא לטובתנו ולפעמים לרעתנו. 

שתמיד תצליח.

לא קראתי עדיין מה כתבו הקודמים לי. בכל מקרה מתפללת ומייחלת שהדברים שיעלו דרכי יהיו מכוונים ויתיישבו על הלב.

אני זוכרת שלפני הרבה מאוד שנים, קראתי באחד מספרי התהילים שהיו אצלנו בבית מאמרי חיזוק שקשורים לדור האחרון. אחת הכותרות שתפסה אותי שם, והולכת איתי הרבה מאוד שנים, היא שהניסיון של הדור האחרון הוא ניסיון האמונה.

ואני חושבת על זה, שבעומק העניין האמונה היא השורש והיסוד לכל הבחירות ומהלך חיינו בעבודת ה'. ואולי בגלל זה, כשמגיעים קרוב קרוב כל כך לנקודת תיקון העולם, הנקודות שהכי יצופו בהתמודדויות שלנו יגעו באותה נקודת שורש שמבקשת את ריפוי העומק הזה. זה כמו צמח שמבקשים להחיות ולהבריא אותו, ורוצים לעקוב אחרי החלקים הבריאים ולהיכן מחוברים, ולהגיע עד השורשים. ואז אפשר לעשות עבודה - לשחרר את החלקים שאינם בריאים, לנקות את הדורש ניקוי ולהזין את הצמח בחומרים מיטיבים ומבריאים, כדי שיוכל לצמוח נכון מחדש.

אפשר ללמוד מכאן גם לעבודת ה'.

עצם זה שאתה מודע לכך שיש פה עניין שדורש עבודה, זה המון, איתרת את החלק שדורש הבראה וחידוש.  

בשורש העניין, עכשיו אתה יודע שהניסיון הזה שאתה עומד בו, הוא ככל הנראה אחד הניסיונות הכי גדולים שקיימים, אם זה הניסיון שבו אנחנו, כולנו, מתנסים בו ערב הגאולה.

אני לא יודעת אם זה מדבר אליך, אבל רק תחשוב שכל רגע שאתה מצליח להחזיק באמונה שהכל, בלי קשר לאיך נתפס בעיניך ואם הצלחת לראות את הטוב המוחלט שגלום בו או שזה עדיין סמוי מהעין לעת עתה, פשוט הכל מגיע מהקב''ה, זו עמידה בניסיון גדול.

כל חיבור שלך לקב''ה בתודעה הפנימית ובמחשבות שלך, בדיבור הפנימי שלך עם עצמך ועם אחרים, באיך אתה בוחר לגשת לדברים ולעשות אותם, מתוך איזו תפיסה פנימית אתה עושה אותם, הוא עמידה בניסיון בלבחור בחיים של אמונה.

ההפנמה של הידיעה הזו, שכל התנועות שלי בעולם, כל המחשבות, הרעיונות, המאמצים שהשקעתי והתוצאות של דיבוריי ומעשיי הם כולם נפעלים ונעשים מהכוח, החכמה, התנאים וכדו' שה' נתן לי בחיים, הם הבסיס היציב והקרקע המבריאה ממנה אפשר לצמוח באמונה.

אם לא האדמה המתאימה, זרעים אולי יכולים לנבוט, אבל להצליח להחזיק מעמד לאורך זמן ביציבות, ולזכות לממש את אפשרויות החיים הגלומות בהם ואף להביא פירות, זה יהיה כמעט בלתי אפשרי.

אחרי שיש את האדמה, אפשר להתחיל לדשן ולהזין את המערכת בחומרים מצמיחים מבריאים ומחדשי מערכות חיים. אפשר להרחיב רבות על הדברים שאכתוב פה, מה שכן אני אנסה להתמקד, ובעיקר להניח פה נקודות שתוכל להרחיב ולהתבונן בהן בקצב שלך ובמקומות שליבך מתחבר אליהם:

הודיה.

להתמיד בהודיה על כל פרט קטן, ובהתחלה במיוחד על מה שלפעמים מובן לנו מאליו, אבל אין ספק שזה מתרחש ומתנהל בחסד גמור בלי תלות בבחירה וברצון שלנו. למשל, על הגוף שמתפקד, על נשימה, על ראייה ושמיעה, על היכולת ליהנות מריח ומאכל, להזיז את הגוף, לחשוב, הלב פועם..

לא עשיתי דבר כדי שזה יקרה. אבל זה קורה בטבעיות, נכון?

זה לא מובן מאליו.

כשמתחברים לנקודה של הודיה על הקיים וזוכרים כמה שום דבר לא מובן מאליו, וה' עושה איתנו בחסד גמור, זה עוזר להתחבר להבנה הזו גם בדברים ששם לבחירות שלנו ולשותפות שלנו עם הקב''ה בעולם, יש ביטוי יותר גדול.

לפתח תודעת אני שותף.

לא יודעת אם יצא לך להיתקל בתפיסה הזו, אבל אני חושבת שיש בה כדי לחזק אותנו באותה נקודת ענווה שאתה מבקש להתחבר אליה. הקב''ה ברא את העולם, והוא הניח אותי פה בגוף הזה עם הכוחות, הכישרונות וכל המתנות שנתן לי ועם העבודה שבאחריותי לבצע, כדי שאהיה שותף איתו בבניין עולם ובתיקון עולם. תמצא דרך לחזק בתוכך את ההבנה ולתזכר את עצמך כל הזמן, שאתה שותף של ה', וכמו שהוא הכתובת עבורך לפנייה אישית ודיבור ובקשה כשדברים לא הולכים ואתה צריך עזרה וסיוע, תעשה שהוא יהיה הכתובת להודות לו על מה שנותן ומאפשר, ו''לחלוק'' את השמחה גם בהצלחות וב''רווחים'', בין הגשמיים ובין הרוחניים.

מה הכוונה? יש רווח גשמי, לתרום, לתת צדקה, לעשות חסד בקניינים שנתן לך. יש רווח רוחני, לשתף אותו הלאה, להאיר לעוד אנשים את ההשגחה האלוקית עליך, את החסד שה' עושה איתך, ששמע לתפילות גם אם בדרך אחרת משציפית, אבל הן בוודאי לטובתך, לשמוח על הזכות להיות שותף עם מי שנאמן לעולם ותמיד מבקש ועושה טובתך... וכדו'.

יחד כל הדרך

עוד נקודה שקשורה לכאן, ומתחברת למה שתיארת מול הקשר ברמת המצוות ועצם הקשר עם ה'. לחפש את המקום והדרך לשמור על היציבות בקשר איתו, בלי תלות במה ''מצב העסקים''. בני אדם שיש להם שותפות אחד עם השני יודעים שהם יעברו מסע ביחד. הם יודעים שיהיו ימים של עליות וימים של ירידות. טבעי שעליות יחברו כי כשיש שמחה החיבור קל יותר וטבעי יותר, אבל כשזה הפוך נכנסים למרחב רגשות שונים שיוצרים 'סערה' שקשה ללכת בתוכה ולראות ברור דרכה. מה שכן מחזיק אותם זו האמונה שהסערה תעבור, ועכשיו צריך לעשות הכל להיאחז בנקודה היציבה בשטח, ואחד בשני, כדי לצלוח את המהמורה הזו ולהצליח לשמור על הטוב. מה אני מכוונת פה? תמצא את הנקודה בקשר מול ה' שאתה יודע שיש בה יציבות עבורך, או שאתה רוצה לייצר בה יציבות, ולהתמיד בזה לא משנה מה המצב בחוץ, אם יש 'שמש' או 'סופת שלגים'.

קטעי/פסוקי חיזוק

אם מדבר אליך, למצוא קטעים בשבח האמונה, פסוקים לשנן שיהיו שגורים על פה, שכל פעם שתבוא לך מחשבה אחרת בסגנון ''תודה ה', הסתדרתי לבד ...", תחשוב ותדבר את המילים שיכניסו ללב - אני בידיים שלך. לכאן או לכאן, ותודה על החסד העצום שאתה עושה איתי עכשיו.

אין עוד מלבדו.

אין מה להוסיף על זה.

ועל זו הדרך אפשר לחשוב ולהעלות עוד רעיונות שמתחברים לך מעולמך.

התחלתי במאמר, ומגלה שיצא לי בעצמי מאמר.

מתפללת שהדברים יביאו אור גדול ויחזקו בדרך.

לא רואה קשר בין אמונה לבין הצלחה בחיים

הצלחה היא תוצאה של

למידה- יישום- התמדה

שום קשר לאמונה או לעשיה דתית

כמובן שאפשר לעבוד/ לשפר את האמונה

לזה הטיפים שלי כנראה פחות יתאימו

(אישית ההצלחות שלי בחיים היו אחרי שעשיתי שינוי גדול דתי

לכיוון הפחות דתי)

 אין סתירה בין מגמה אידאולוגית למימוש עצמי

הנקודה כאן היא אחרת לגמרי - עולם הבא זה השייכות לנצח. היות שהתפקיד של יעקב היה לבנות בית שלם, בית של שנים עשר שבטים - אם אחד מהם היה מת בחייו, אין לו שייכות לעולם הבא, כלומר הוא לא מילא את תפקידו בעולם. לכן גם דווקא על יעקב - מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, למרות שבוודאי פיזית מת. 

אם זה עוזר לממש דברים טובים שיוצאים מהכח אל הפועל.

אם זה נשאר בגדר הרגשה, יכול להיות שזה רק דמיון שווא

אחרי שבת קודש, בזכות שירי שבת, דברי תורה, דיבוק חברים..

מגיע למוצאי שבת ואז יכול להרגיש קצת נפילת מתח. 

החכמה אם העליה שלו עכשיו מבוססת ואז הוא גם מצליח למשוך את החוויה הלאה למעשה.

יותר להתכוונן לימי החול ולפעול בהם מה שצריך לפעול, מתוך העליה הרוחנית שהוא חווה.

או שהוא מרגיש נתק בין החוויה המרוממת לחיי החולין היום יומיים..

הנתק הזה הוא טבעי אך הוא גם מעיד על משהו שלא חלחל עד הסוף.

אם אדם באמת חש קרבת ה', הוא צריך להרגיש רושם מסויים.

הרושם הזה יכול לבוא בצורה שונות מאוד, אבל יש איזה רושם.

הרושם הכי בולט הוא במעשים.

העליה הרוחנית היא לא רק חוויתית ריגשית, ויראת השמיים בא לידי ביטוי יותר חזק במעשים. בדקדוקי מצוות ועשיית חסד וכו'.

עם דבקות מאוד גדולה ותחושת התרוממות.

כדי לבסס אותה, אדם צריך לקבל קבלה טובה מעשית - לקרוא עוד פרק תהילים למשל. לקבל תובנה מסויימת בעבודת ה' שתאיר לו - נניח כל אדם נברא בצלם ולכן להתייחס יפה לקופאית בסופר. 

אם שירי סעודה שלישית נשארים רק בזה שכיף שהיה מרומם, בלי שום צד מעשי לאחר מכן - אולי זה דמיון בעלמא.

ההסבר הוא שחג זה לא מנהרה שצריך לעבור אותה ולהתקדם הלאה,  

אלא אנחנו נכנסים לתוכם. 

זה כמו מסע שרואים וחווים כל מיני דברים בדרך. החג נמצא בדרך ואנחנו מושפעים ממנו, ההשפעה נשארת ומעצבת את המסלול בהמשך המסע.

מצד אחד מזדהה עם דבריך,

מצד שני, מאמין שיש גם עניין סגולי שקיים בלי קשר להתכווננות. 

ההתכוננות נועדה רק לחשוף את התוכן הפנימי, לא ליצור אותו יש מאין.

מה ההבדל בין השתיים?

אם אני רוצה ליצור חוויה שהיא יש מאין - אז אם לא התכווננתי - באמת אין כלום.

אם אני חושף את ההתוכן הפנימי - גם במקרה שאני לא מודע אליו - הוא עדיין קיים.

זה הבדל משמעותי. ברור שיש גם עוד השלכות לשני ההסתכלויות הללו.

לא תמיד מרגישים את זה, אבל כשאנחנו מברכים "אשר קדשנו במצוותיו" אז אנחנו מעיד על כך שאנחנו עומדים להביע את את הקדושה שהקב"ה טבע בנו ואנחנו עומדים להוציא אותה לפועל.

לכן כלל שיותר "מנכיחים" את המצווה ונותנים לה מקום בחיים שלנו אז הקדושה נכנסת.

ככל שאני יותר מכין את המקום בו אני שם את החנוכיה ואיך בדיוק אני שם אותה איזה נרות ואיזה שמן בדיוק להשתמש אני מרגיש שזה יותר נמצא אצלי ועושה רושם, בעת המצווה וגם אח"כ.

חג החנוכה מציין את יותר מכל את מה שנקרא "פרסומי ניסא", פרסום הנס. בדיבור מחשבה ומעשה להתעסק במצווה. לספר בגבורות ה' שהיו איתנו בדורות קודמים עד עכשיו.

לשאלתך - לצורך העניין, אני רואה שאם שנה הבא יותר אשקיע ואקנה שמן זית מבקבוק ואפרגן בנרות שידלקו שעתיים וזהו אלא אשים את מלא הכוס שספיק ל5 שעות, ולא רק אקנה נרונים זה ישדרג את החוויה. ההשקעה בפרטים עצמם גורמת לגלגל הזה של מחשבה- דיבור-מעשה לנוע וממילא המעשה הקטן מקבל מקום בתודעה.