זה שזה לא אסור הלכתית לא אומר שזה מומלץ. 

לא המלצתי לבנים לשבת ליד בנות ולהפך- רק אמרתי שזה לא אסור.

שלא כל אחד יעשה מה שבא לו בראש.

שלא כל אחד יעשה לו גדרים משל עצמו ויפרסם את זה ברבים כאילו שזה מה שהרבנים אוסרים.

אני אחזור על זה עוד פעם: אין בעיה לבן לשבת ליד בת באוטובוס.

אינני תלמיד חכם, אבל אומר את עניות דעתי

מאמין שזה נכון שיגידו לך לא לשבת ליד אשה לכתחילה, מסתבר מאד אם אפשר אחרת

אבל למה להגיע להפרדה כזאת שנשים מקדימה וגברים מאחורה

אפשר ששני גברים בספסל אחד ושתי נשים ישבו בספסל אחד והכל בא על מקומו בשלום.

(כשהם לא זוג, למה שנפריד בעל ואשתו וכו' במקום שאין הוללות וצחוק אלא סתם יושבים ועסוקים כל אחד בענייניו)

אז קצת בלבלתם אותי עם הדיון

כי הבנתי שהוא יוצא נגד הפרדה כללית ודרך אגב הגענו לישיבה ליד אשה בגלל מה שהגיבו שזה אסור

זה נכון? @nes

או שהדיון הוא גם וגם..

רק באוטובוס

אבל האם התכוונת ששיגעון הוא רק הפרדה כללית שנשים מאחורה וגברים מקדימה

או גם מי שמעדיף לא לשבת ליד בן המין השני

ההפרדה הכללית

"אין איסור לשבת ליד בת".

גם על זה יצאת, לא?

דווקא באוטובוס

אני חושבת שזה נורא ואיום מה שהולך שם. הלוואי היו עושים קרון נשים

זה לא נורא כל ההדחסות הזאת?

באמת אני לא מתחברת כ"כ ללכת בזמנים של עומס בשוק
עושה את זה כשאין ברירה,
כמו שנוסעת ברכבת שאין ברירה
ובכל אופן בשוק אנשים בד"כ בתנועה ולא עומדים במקום ושוב, 
גם יש פער גדול בין מקום פתוח למקום סגור

גם ביטול עשה - "ואהבת לרעך כמוך", וגם איסור "לא תונו" -הונאת דברים (רלוונטי לפחות לגבי הרבה מסוגי ההצקות).

"ואהבת לרעך כמוך" זו מצווה לאהוב את החבר, ומצווה זו נוגעת לרגש האדם, שיאהב אותו, אך אם האדם חופר לחבר שלו לדוגמא, איפה יש פה ביטול עשה? (אני מתכוון מבחינה הלכתית, כמובן....). לגבי הונאת דברים, אם האדם לא גורם לאדם צער של ממש, אלא רק משהו בקטנה שלא גורם לצער, זה לא נכלל באיסור הונאת דברים. (יכול להיות שבחלק הצקות כן יהיה צער, אני בכל אופן התכוונתי להצקה קטנה, לא למשהו שגורם צער....).

יכול להיות שיש פה אולי הרחבה של אותם איסורים כי זה אותו רעיון, אבל גדר הלכתי אני לא יודע אם יש פה....

אבל את "ואהבת לרעך כמוך" מקובל לפרש (לכל הפחות) כ"מאי דסני עלך לחברך לא תעביד".

ולגבי "לא תונו", באמת כתבתי שזה לא לכל סוגי ההצקות, אבל זה עדין על הרבה מהן.

צודק, יישר כוח על החידוד....

ואני דווקא אחד שהכי בעד לשאוף לקדושה ולא לחפף

חיפשתי באינטרנט בשביל לוודא, בינתיים אני רואה שמותר

האם מותר לשבת אחרי אישה או לצדה? הפסק של הגר"ח

האם מותר לגבר לשבת ליד אישה? | שאל את הרב - הידברות

אתה אלוף!

תודה

תביא מקורות.

אין בזה איסור נגיעה.

איסור נגיעה של בגלל חיבה.

אם אין חיבה- אין איסור.

תודה לך על המקורות הרבים!

https://www.yeshiva.org.il/ask/130612

לדברי כולם האיסור לנגיעה שאינה של חיבה הוא מדברי חכמים. המחלוקת לגבי האם יש איסור דאורייתא בדבר. (ולכן רק כשיש טיפול רפואי וכדו'...וסברות שהוא בעבודתו טרוד וכדו'...רק אז יהיה אפשר וזה יוציא מגדר נגיעה של חיבה, אבל סתם כך האיסור עומד בעינו....)

פה הוא התייחס למקורות שהבאת:

https://www.yeshiva.org.il/ask/132901

מי ישב ויבחן כליות ולב
אם הוא נוגע לחיבה או סתם
ומה כמות ההנאה שלו

נראה לי שעדיף לחסוך את זה ולאסור, לטובת כולם

אולי חומרה
ויש בזה משהו
לטובת האישה, זה מגן עליה וחוסך הטרדות ואי נעימויות
אני מאד שמחה בהפרדה הזאת.

יש בזה חומרה זה מה שיש בזה.

אולי נפריד את המדינה ל-2 חלקים: זה מגן על הבנות וחוסך הטרדות.

אתה באמת לא מבדיל בין לשבת על ספסל של 2 בכלי תחבורה סגור,
שאם אתה מעל גיל 10 בדכ אתה מתכחך עם היושב לצידך
לבין ללכת ברחוב?
השוואה מגוחכת

איפה שמעת על האיסור הזה - בית המדרש


וגם אם לא,אם הוא מדבר  על ההפרדה שנשים פנימה וגברים מקדימה,
יש הרבה מקורות לאיסור להסתכל על אישה
ואין לי בעיה לכבד את מי שמקפיד ומחמיר עם זה
הבעיה בתרבות שלנו בד"כ הפוכה
שאנשים מצדיקים את עצמם והופכים את האסור למותר
זה לא שגעון, זה מבוסס תורנית והלכתית

ומה שבטוח שאי אפשר להשוות את זה בכלל להליכה ברחוב בעלמא.
אתה לא עומד ברחוב באותו מקום צמוד לאישה במשך זמן הנסיעה שלך באוטובוס

ברור שיש מקורות שאסור להסתכל על אישה, זה ידוע

אבל מאיפה הביסוס ההלכתי להפריד אנשים במקומות שסתם יושבים בלי שום קשר בין האנשים

בדרך כלל כמה שידוע לי עושים הפרדה איפה שיש אפשרות שיתחילו לקשקש יחד

אבל אם זה רק בגלל הסתכלות, היינו צריכים להפריד גם ברחוב כי בכל מקום אפשר להסתכל.

מה גם שמפרידים באוטובוסים של אגד שאף אחד כמעט לא רואה את השני כל הנסיעה

ולא עושה כלום, במקום פיצפון שמקסימום בגודל של 2 חדרים

ברחוב אתה בתנועה ועסוק, זה ההבדל.

אלא אם כן אתה גר בכפר ערבי ויושב ובוהה ברחוב בעוברים ושבים עם השבב

ואף אחד לא אמר שזה אסור הלכתית, אבל הפער בין 'לא אסור הלכתית'
ל'שגעון' הוא פער די גדול

אם משהו יתיישב ליידי ברחוב ויבהה בי יותר ממס' דקות,
זה יהיה מאד מאד תמוה בעיניי

(ויש גם יותר על מה להסתכל)

אם מסתכלים על מישהי כשיושבים לידה או מולה ולא עושים כלום היא תשים לב ותבין שהיא האובייקט

כשהולכים ברחוב לא קולטים אותך בדרך כלל ולא יודעים על מה הסתכלתי

עובדה. שאם משהו יבהה במישהי ברחוב במשך כמה דקות זה יהיה מאד תמוה
בשונה מתחבוצ

למשך נסיעה שלימה

הוא יכול להסיט את המבט או לעצום עיניים אבל זו פעולה אקטיבית

אולי באמת שם עדיף להחמיר. לא יודע

אבל בדרך כלל יש משענת בין היושבים ואין מה לראות

בטח שבאוטובוס של אגד שהמשענת יותר גבוהה מהראש

בכל אופן
עצם הכריזה של 'נשים פנימה גברים קדימה'
היא לא שיגעון ולא צריך להגזים והיא הגיונית.
גם אם זה לא אסור הלכתית.
וזה שונה מאד מרחוב, זה מה שבאתי להשמיע

שבתחבוצ יש לו פחות על מה להסתכל.
זו בדיוק הבעיה

ואגב, במקרים רבים היא גם באמת לא אובייקט
ואין לה איך לבחון כליות ולב.

היא תבין שאין לו לאן להסתכל אחר, כי הוא פשוט יושב מאחוריה

אין מה לראות בכלל

אין לדעת, פתאום היא מחליטה לעשות צמה,
נעמדת, מתמתחת, מורידה שכביה.

יכול להיות הרבה דברים.
וגם אם זה לא אסור הלכתית, זה לא שגעון

יש הרבה מקומות שבהם עומדים אחד אחרי השני או יושבים קרובים שאפשר להסתכל

תור לקופה בסופר, עמדת המתנה אצל רופא וכו'

לדעתי אין מה לעשות, כל עוד זה לא אירוע חברתי שמעודד דיבור משותף 

אנשים אמורים לחיות את החיים ולהלחם עם היצר. זה העולם 

ואין לך משהו אחר להתעסק בו ואתה בישיבה ולא בתנועה
, בכל מקרה גם במקומות אחרים, שאין אופציה, כמו תור בסופר
מי שיסיט את המבט הוא לא משוגע בעיני.
יותר משוגע מי שיסתכל לשם הנאה

(לא שאני אומרת שכל המסתכלים זה לשם זה
אבל אין לי איך לבחון ולדעת למה הוא מסתכל
ומה זה עושה לו ולכן מי שמסיט את המבט הוא לא משוגע.)

ואם יש אפשרות למנוע את הטריגר הזה כמו שנשים ישבו בפנים וגברים מקדימה
זה לא 'שיגעון'. 
(והאמת שאני לא תמיד מקפידה על זה, לפעמים אני לא מרגישה טוב בנסיעות
וחשוב לי לשבת במקומות מסויימים, אני רק אומרת שיכולה להבין את מי שכן
מה שכן, היו לי כמה נסיעות ש'כל' המקדימה ישבו רק גברים,
אני מעצמי הרגשתי לא בנוח להתיישב שם. בלי שום קשר לאיסור/היתר)
 

[...] ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה ולהרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעה נכונה כדי להנצל מהן ויזהר מן הייחוד שהוא הגורם הגדול גדולי החכמים היו אומרים לתלמידיהם הזהרו בי מפני בתי הזהרו בי מפני כלתי כדי ללמד לתלמידיהם שלא יתביישו מדבר זה ויתרחקו מן הייחוד.

אין "בושה" או "שגעון" בהרחקות האלה, ביחס להפרדה בתחב"צ אכן אין זה עיקר הדין אבל אם עם ישראל רוצה לגדור את עצמם גם בזה קדוש ייאמר לו ובוודאי אם מישהו בוחר במודע לשבת ליד בן במקום לשבת ליד בת קדוש ייאמר לו (גם אם לשבת ליד בת אין איסור כל־כך),

וז"ש רז"ל אדם מקדש עצמו מעט למטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה [...] ופי' והתקדשתם שתעשו עצמכם קדושים כלומר אף שבאמת אינו קדוש ומובדל מס"א.

ודרשו לשבח את ר' מתיא בן חרש שביקש שיסמאו את עיניו ולא יביט באשה אף שבוודאי אין זאת מידת כל אדם, ומזה אפשר להבין את חשיבות ההרחקה מעניינים אלה,

ושוב לא שזה עיקר הדין או שבהכרח צריך לנהוג ככה אבל שיגעון בוודאי זה לא.

לא שכנעתם אותי.

אני עדיין חושב שזה שגעון.

בעצם הנדון הוא חומרות בענייני צניעות והרחקה בין המינים מעבר לדרישות ההלכה.

בין אם זאת חומרה פרטית למשל כלל לא להסתכל על אף־אחד ברחוב מחשש לראיות אסורות,

ובין אם זאת חומרה כללית כמו יצירת הפרדה גורפת יותר בין המינים בתחב"צ / מוסדות / כו'.

במקום "שיגעון" אני מעדיף לקרוא לזה ביקורת כי שיגעון הוא שלילת השכל שבדבר,

אז ננסה להגדיר את הביקורת שיש ביחס לאותן חומרות:

א. "לא דייך במה שאסרה תורה",

כלומר כל מה שלא אסור מדאורייתא או מדרבנן אין צורך להחמיר והמחמיר ידו על התחתונה,

ב. החומרות נובעות מהסתכלות גסה על מיניות ועל נשים בפרט, ומגישה פרנואידית מאוד,

או במילים אחרות תלונת החילונים הידועה, האם האדם עד־כדי־כך מושחת וגס שכשהוא רואה אישה זה מה שהוא חושב, האם האישה מבחינת התורה היא חתיכת בשר שצריך להחביא, האם האדם לא יכול לעבוד על עצמו לשלוט בעצמו,

ג. עיסוק יתר בנושא הצניעות מביא יותר נזק מאשר תועלת,

אם מישהו כל היום לומד הלכות צניעות, הוא רק מדליק את היצר שלו עוד יותר, וככל שמסתכלים על העולם מתוך נקודת המבט הזאת, רק נתקלים ביצר יותר, האסוציאציה המוכנית הופכת להיות שלילית וגסה במקום נייטרלית / חיובית

ד. החומרות הן "מוזרות" (=לא מתאימות לחברה אנושית סבירה) ויכולות ליצור אי־נעימות,

בעיני המתבונן מן הצד יכול להיות שהוא עניין תימה, ואין צורך להיות מן המתמיהין, או להפריע את סדר החיים הרגיל לטובת החומרות

///

זה מה שעולה לי לראש כרגע, יכול להיות שיש "קושיות" נוספות, אבל כעת ליישוב התלונה:

א. מצוות "והתקדשתם" דווקא מורה להחמיר במקום היתר גמור כמו שכבר פירשו ראשונים ואחרונים וגם ידועים דברי בעל התניא בנושא, נביא את דברי הרש"ר הירש בפרשת נשא, כי הם שייכים בפרט לכאן:

כבר ראינו אשמות בספר ויקרא: [...] וכבר עמדנו על הצד השווה של החטאים המתכפרים על ידי אשמות אלה: התנהגות אנוכית כלפי אנשים וחפצים, התנהגות העלולה להביא שממה על האישיות האנוכית.

בדומה למצורע, מביא כאן הנזיר הטמא כבש לאשם. אשם זה הוא תוצאתה הסופית של נזירות הטומאה שנסתיימה זה עתה, [...] אין ספק שהנזיר הטמא לא עבר כל עבירה של ממש כלפי הציבור החברתי. אך נדר הנזירות כשלעצמו נראה כהתנשאות אנטי־חברתית, כיהירותו של הפורש מן הציבור על מנת להתבלט, ורק התכלית שהנזיר שואף אליה – אצילות רוחנית ומוסרית – "מטהרת" את הנדר ממראית־עין מגונה זו. אולם שאיפה זו הופרעה ונמנעה עתה על ידי טומאה; הנזירות שקוימה עד כה לא תשיג את מטרתה, והיא בטלה ומבוטלת: "והימים הראשונים יפלו". נמצא שכל מה שנעשה עד כה, אינו אלא התנשאות אנטי־חברתית, חסרת תכלית ובלתי מוצדקת; כל מה שנותר ממנה הוא הפרישה מן הציבור, וזו טעונה כפרה על ידי כבש לאשם.

וזה ממש יסוד כל ההתקדשות היהודית, לא לאסור הנאות בלי תכלית, לא שק ותענית כתכלית, אלא איסור עם מטרה חינוכית או על־כל־פנים תועלת כלשהי, ובוודאי שזאת הכוונה בכל החומרות של גדרי עריות, שביותר נקרא עליהם עניין הקדושה וההתקדשות,

ב. אותו דבר ניתן לומר ביחס לכל גדרי הצניעות, קודם לרוב מי שאומר את זה בעצמו נכשל בזה, מה שאמרו חז"ל אין אפוטרופוס לעריות, באמת אין אפוטרופוס לעריות, נכון שיש אנשים עם יותר יצר או פחות יצר אבל היצר הזה הוא קיים,

הגם שהיצר הזה לא בהכרח רע, כך שמי שאדיש לחלוטין ביחס לעריות לא בהכרח "טוב" יותר ממי שטבעו חם, אדרבה, בעניין הזיווג דווקא ריבוי התאווה מוליד בנים חכמים, כי מדובר בכוח חיים עם פוטנציאל עצום, ואנחנו לא רוצים לעקור אותו מן העולם, אלא כמו שחז"ל סימאו את עיניו של יצה"ר של עריות, אנחנו רוצים להצניע אותו וזה כולל לדחוק אותו ממקומות וממצבים רבים בחיים, אין מקומו לא ברחוב ולא בראייה ולא במחשבות, כן מקומו בבית ישראל בקדושה ובטהרה, לכן דוחקים הצדה את ההחצנה והגילוי של הכוח הזה,

אז ממש לא מסתכלים על נשים כנתחי בשר ח"ו ולא מתוך כך מחמירים בכל הדברים האלה - אם כן אז זאת בעיה בהשקפה - אלא מתוך ההבנה של חשיבות יצר המין והשמירה עליו (ולא רק מפניו) ומהבנת ערך הצניעות (מידות הראי"ה) שעדיף על ידידות בין המינים עקב חביבותו,

ג. זה בהחלט נכון, לכן השאלה היא האם מתרחקים מתוך פחד אובסיסבי או פרנויה או מתוך הבנת חשיבות וחביבות ערך הצניעות,

מצד אחד יש צד שמפחדים מהעבירה, וזה אחד המניעים, וכאמור חז"ל דווקא שיבחו את זה ואמרו שאסור לאדם להתבייש מפני אחרים שיגידו שהוא כזה גס ותאוותן לכן הוא גודר את עצמו, זה אינו, 

אבל זה לא רק עניין של פרנויה ו"התמכרות" לצניעות אלא קיום המצוות ביתר קדושה וביתר טהרה וחיבוב המידות של טהרה וצניעות,

אני אישית אם יש לי אפשרות לשבת ליד בת או ליד בן, אם זאת בת מאוד יפה כנעמה אחות תובל קין אז אגיד לך את האמת אני מפחד מהיצר שלי, אבל אם זאת סתם אישה מבוגרת אז אני עושה את זה לא כי אני רוצה "להתגבר על איזו סטייה" אלא מתוך חיבוב הצניעות,

וכאמור זאת לא "סטייה" אלא כל חד וחד לפום שיעורא דיליה, אביי מאוד הצטער על הנושא עד שההוא סבא אמר לו כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, ובאמת אין מה לעשות, זה לא "רע" להיות עם יצר כמו שהשקפות זרות מלמדות אותנו,

ד. לכן כל מה שאינו מצד ההלכה עצמה לא שייך כל־כך לכפות בו, ולא שייך לפגוע באנשים או להעליב אותם, אבל גם לא צריך להתבייש מפני המלעיגים, הוי עז כנמר, ברגע שמבינים את חשיבות הנושא אז זה פחות שיקול מה מקובל בחברה כזאת או אחרת,

זה מאוד מצחיק שאנחנו לוקחים כ"נקודת מצב" את התרבות המערבית הפרוצה והמופקרת והמעורבבת, זה ה"רגיל" ואנחנו קצת מחמירים מעבר, אם נניח אמריקה תתאסלם והקונצנזוס העולמי יהיה הפרדה מוחלטת כמו באפגניסטן, האם גם אנחנו נתעקש כל־כך שבנים ישבו ליד בנות, לא נראה לי, השיח יהיה שונה לגמרי, לא שאנחנו צריכים להחמיר כדעת האפגנים הפשטונים פשוט כנקודה למחשבה האם התרבות הכללית היא גורם שמעצב את התודעה שלנו ואת היחס שלנו ביחס לסוגיות מסוימים, ביחס למה נחשב "נורמלי" וסביר,

אתה מדבר על שיגעון אבל הזקן האפגני המסורתי יחשוב שאתה משוגע וחולה שאתה נותן בכלל לנשים לצאת מהבית, מי שמע כזאת מי ראה כאלה, יגיד לך שכתוב בתהילים כל כבודה בת מלך פנימה כפשוטו, אז זה לא עניין של שיגעון או מוזרות, זה לא פשוט לשפוט לפי קנה מידה כזה

שכויח!

פשוט במשנה שצריך לתקוע בשבת, ואנחנו מפספסים זכות אדירה של מצווה חביבה כל שנה שבה ר"ה חל בשבת.

שום וורט חסידי לא ישנה זאת, גם לא אם האדמו"ר הוא הבן איש חי.

מצוות שופר היא כמו כל מצווה אחרת שצריך להשתוקק לקיימה, ומתבטלת מאיתנו באונס גמור, שאין בו רצון כלל, מחמת המצב הרוחני הירוד של עם ישראל. בדומה למצוות המקדש והקרבנות, הארץ והיובל, מצוות התלויות בבית דין סמוכים, מצוות המלוכה, ומצוות התלויות בנביא.

אנחנו נאלצים לבטל אותה מחשש (אמיתי וענייני!) של טלטול של ההמון ברשות הרבים, והיה ראוי לבכות על כך בראש השנה, אלא שכבר לימדונו עזרא ונחמיה: "הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַ-ה' אֱלֹקיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ כִּי בוֹכִים כׇּל הָעָם כְּשׇׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה."

אז לא בוכים על כך, לפחות בעיצומו של יום, אך ההחמצה מלקיים את המצווה לא נותנת ללב מנוחה.

אני לא.

ככה קבעו.

לא צריך לתקוע. אז לא תוקעים.

ולא צריך להצטער יותר מדי.

ביום ראשון תשמע שופר

מהתורה לא מניחים תפילין בשבת.

לפי הירושלמי זה נכון גם על שופר בגבולין. לפי הבבלי מן הדין תוקעים, אלא שגזרו.

לא ברור לי שזו אכן כוונת הירושלמי, שהרי קשה מאד מהמשנה שמפורש שתןקעים ביבנה בשבת, ובכל מקום שיש בית דין, וצריך לדחוק מאד שזו תקנה זכר למקדש כמו לולב בחול המועד. הרבה יותר פשוט לפרש בירושלמי שמדובר בכעין אסמתכא שלא לתקוע בשבת, ולא בדרשה גמורה.

לפי מה שאנו פוסקים כמאן דאמר ש'שבת לאו זמן תפילין', אין כלל מצווה בהנחת תפילין בשבת. כאן בפירוש יש מצווה, רק שחכמים החליטו שעדיף לוותר עליה מחשש שעמי הארצות יעברו על איסורי מלאכה.

אם אתה חושב שהציבור היה עובר על איסור טילטול בשבת בימינו אז אין מה להצטער כי חז"ל מצילים אותנו מעבירה חמורה בעזרת שב ואל תעשה.

אבל אם אתה חושב שבימינו כבר הטעם הזה לא נכון אז יש להצטער מאוד על כך שאנחנו עדיין נושאים את קללת הגלות בה אי אפשר לבטל את דבריהם ואנחנו עדיין חסרים את הסמכות המתאימה. במצב כזה אנחנו "סתם מפספסים" את השופר, ועל זה אפשר בהחלט להצטער.

אני, (לאחר לימוד הלכות עירובין בעיון) משוכנע בהחלט שמדובר בחשש קרוב ואף וודאי. אפילו לפי הדעה הדחוקה והבלתי מסתברת שרשות הרבים היא דווקא מקום שעוברים בו 60 ריבוא אנשים, ברור שאם יורו לתקוע בשופר, אנשים יטלטלו באיסור.

אמנם אף שהגזרה שרירה וגם מציאות ימינו מצדיקה אותה, יש להצטער הרבה גם על חילולי השבת, וגם על כך שנמנעת מאיתנו מצווה כה חשובה ויקרה. בסוף אם כולם (כולל הדתיים) היו שומרים שבת כדין, לא היה מקום לגזור והיינו ללא ספק תוקעים כאשר נצטווינו.

עד שמרוב חיבתם למצוות תקיעת שופר הם עלולים לטלטל בשבת ולעבור איסור.

אם אתה משוכנע בהחלט שבכל שבת שהיא אנשים עוברים על איסור טילטול בגלל המסקנות אליהן הגעת בלימוד עירובין אזי יש להצטער על 52 חילולי שבת כל שבת, ומה לך דווקא שב-ואל-תעשה בשופר? יש צער גדול יותר על עבירה דאורייתא של המון עמך ישראל. הלא כן?

גם של דתיים. אבל זה לא חידוש, ברור שכולם צריכים להצטער על כך. מה שאני טוען הוא שיש להצטער גם על מצוות שופר שמופרת על ידינו. ולגבי זה, (מסיבה שבכלל לא הבנתי) התרשמתי שלא כולם מסכימים איתי

באתי לכתוב עוד עך כך ונמחק לי, אולי אות משמיים. בכל אופן, כדאי ללמוד את ההלכה ואת המציאות בעניין

כיום ברוב המוחלט של הישובים והערים בארץ יש עירוב כשר

שבדקו מאות עירובין בארץ ובעולם ואומרים שעירוב בחזקת פסול עד שייבדק על ידי מומחה (יתוקן) ויימצא כשר.

מה יעזור להצטער, אם אתה מאמין בה' שהוא מסובב הסיבות, הוא זה שהחליט שיגזרו חז"ל,ומה לך עצב

לא חז"ל, אלא עמי הארצות שמחמתם גזרו חז"ל, בצער רב, שלא לתקוע.

לך תקע בשופר מסכן שלי

גם על זה לא צריך להצטער?

הבית נחרב בשל חטאינו, הגזירה נגזרה בשל שגגתנו. בבית תלויות רוב המצוות, הגזירה מבטלת לנו מצווה רק אחת לכמה שנים. פרופורציות.

תיכף תבכה שאתה לא יכול לייבם אלמנה.

שנה טובה

עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).

לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...

שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.

ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע

אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה

זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית

אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו

(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)

הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה

(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)

בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.

חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).

הועברת לדף אחר

בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.

רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...

השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).

נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.

אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.

היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?

אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.

לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.

גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).

אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).

גם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?

"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"

אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח

וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:

נשים בתפקידים ציבוריים - הרב חיים נבון

מהמהדורות הישנות)

באיזה איזור בארץ אתה מחפש?

הלכות שבת, מתוך הספר שמירת שבת כהלכתה בהוצאה החדשה (הבנתי שהספר בהוצאה החדשה כולל בתוכו חלקים א-ב ויש נספח- חלק ג, או שמראי-המקומות וההערות מפורטים יותר, בשונה מהמהדורה הישנה)

ההוצאה החדשה (כלומר מהדורה שלישית) היא רק חלק א' של המהדורה השניה+ הטמעה של הערות ונספחים שהרב נויבירט הוציא בקונטרס נפרד כמה שנים אחרי המהדורה השניה.

את חלק ב' (במהדורה הזאת) הרב נויבירט זצ"ל לא הספיק להוציא בחייו. לאחרונה שמעתי שהוא כן התחיל לעבוד עליה ויש מי שעמלים לסיים, אבל ככל הידוע לי עדיין לא יצא לאור.

לא יודע אם מישהו עובד עליו היום.

לערוך ולהוציא אותה.

למי שמכיר את הסיפור עם שש"כ הראשונה. ביררתי פעם (בכובעי כאוצר החכמה) ומסתבר שהמו"ל (והיום יורשיו) לא מרשים להשתמש בשום עותק שלה לצורך שום שימוש, מאימת הצנזורה הפנימית של העולם החרדי.

את השינויים בחלק א' עשה הרב המחבר זצ"ל, לנוכח הביקורת בתוך הציבור.

צריך להיות חצוף מאד מאד, ולהיות בז לזכר הרב המחבר, כדי לשנות ממש.

אמנם, אנו מכירים תופעות של השמטות (צינזורים), כגון באם הבנים שמחה בהוצאת המשפחה ובדברי החפ"ק בעניין יישוב הארץ, אבל לשנות ממש לא מכיר שהעזו.

עיקר העבודה למהדורה החדשה היא פרויקט המפתחות ועריכה גרפית, ללא התערבות בתוכן.

נקווה שלא יחצו גבולות...

יש הבדלי ניסוח, אין כמעט יותר חומרות. כל מה שכתוב במהדורה הראשונה ב'למעלה', מובלע במהדורה השניה והשלישית בהערות.

(חוץ מקולט שמש, שאכן הרב אוירבאך לא הסכים לקולא וגם המציאות השתנתה לחומרא)

בין כך - כמעט כל הלכות מלאכות שבת, כבר נמצאות בכרך א'. כרך ב' זה דיני הדלקת נרות, קידוש, סעודה, תפילות וכד', ממילא יש שם פחות עניין לחומרות/קולות.

זה הפרקי מבוא והערות נוספות, שבמהדורה השלישית הוטמעו בתוך כרך א. (בחלקים שנוגעים לו, לכרך ב. לא זכינו)

"המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו" (משנה שביעית י' ט')

פרשת השבוע, פרשת ראה, עוסקת בין היתר במצוות שמיטת כספים. לפי מצווה זאת בסוף כל שנה שביעית שומט יהודי את כל חובותיו. לכאורה במצב זה לא ינתנו הלוואות והכלכלה תשותק, לאנשים לא יהיה כל רצון להלוות ביודעם שהכסף שלהם יילך לטמיון. פתחתי בציטוט: המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו. שכן יש לו חשיבות רבה בהבנת המצווה. לכאורה יגיד אדם בן זמננו אז רוח חכמים נוחה הימנו, האם בגלל זה אחזיר חוב שאני פטור מלהחזירו? אולם יש להבין שלמשמעות רוח חכמים היתה בתקופות קדומות משמעות שונה מזו שאנו חשים כלפי רוח חכמים היום.

היום ובצדק איננו סומכים על אף איש גדול בעיניים עצומות, לא על ראש הממשלה , לא על הנשיא, לא על חברי הכנסת והשרים, לא על מערכת המשפט, לא על ראשי הצבא, לא על אנשי הרוח והפרופסורים ואפילו לא על הרבנים והמקובלים למיניהם. כולנו חשים שהם נגועים באינטרסים. בזמנים עברו עדיין הייתה בעם ישראל תחושה שרוב הגדולים עניינם טובת הציבור ולא טובתם הם, התחושה הייתה שהם באמת היו חכמים.

כאשר אומרים שהמחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו פירוש הדבר בתקופות קדומות היה שטוב לו לאדם שיחזיר את חובו מאשר שלא יחזיר למרות שפטור הוא מכך. הכיצד? ברגע שרוח חכמים נוחה הימנו האדם הוא בחזקת אדם ישר וכדאי לעשות עמו עסקים. המצב היום הוא שאנשי עסקים גדולים נמנעים מתשלום חובם בטענה שמערכת המשפט מתירה להם לעשות כן. לא הכל שפיט, יש טוב ורע ואדם הגון יכול לקלוט זאת. אדם הגון לא יסכים שאיש נוכל ששתיים מקבוצות הכדורגל בהן החזיק פשטו רגל יחזיק גם בקבוצת כדורגל שלישית. אם הייתה הנהגה ראויה למדינה אנשי עסקים שלא משלמים את חובם היו מנודים, לא הייתה להם אפשרות להופיע בקהל ובוודאי לא לקבל כבוד מלכים.

המטרה במצוות שמיטת כספים הייתה לאפשר לאביונים שבאמת לא יכלו להחזיר את חובותיהם לפתוח דף חדש ולא לחיות כחייבים כל חייהם. המטרה לא הייתה לאפשר לאדם שיכול היה להחזיר את חובו להימנע מכך. אולם אנשים מצאו "חכמים" שאמרו להם שהכל שפיט ואם התורה מתירה להם שלא להחזיר את חובם הם יכולים שלא להחזירו. בשל מצב זה תיקן הלל את הפרוזבול שלמעשה ביטל את מצוות שמיטת כספים.

אבל אם פסיכולוגית זה עושה לך טוב, אז מומלץ (כותב ברצינות)

זה עובד יפה. פחות בגלל האמונה באדמו"ר שלהם זצ"ל ויותר בגלל המבנה של השיטה שלהם שהופך את זה לעובד פחות או יותר בדרך הטבע.

הדבר הבסיסי שהם עושים זה לכתוב מכתב. אנחנו יודעים ממקומות אחרים שעצם זה שכותבים מכתב ומסדרים לעצמנו בראש את הבעיה זה לבד מספיק הרבה פעמים כדי לפתור אותה באמצעים של השכל.

הרבי דרש בקול (שלא לומר צעק) שלא להימנע מלהצביע מהבחירות

ושזאת החובה הבסיסית של כל אחד

למי? הוא לא אמר

נראה שהציונות הדתית יותר דומה בערכים לרבי מאשר החרדים

אין צורך לחפש תשובות על דברים שהרבי דיבר וביקש עליהם במפורש, ספרים על גבי ספרים, שחור על גבי לבן, ועדיין מחפשים תשובות בכוכבים.

חוץ מזה שאגרות קודש זה מושג של חסידים שוטים, הרבי מעולם לא אמר לחפש שם תשובות או לחפש שם ניסים.

הרבי רק ביקש לאגד בספר אחד תשובות שונות בנושאים שונים, שמי שירצה יוכל להיכנס לראות את דעתו.

חיפוש תשובות בספרי קודש זה מושג קדום, יהודים היו פותחים בתנך או בתהילים עם בקשות וחיפוש כיוון.

חסידים אימצו את זה בלי קשר להוראת הרבי, למי שזה עובד, שיהנה.

… לא להכנס לפוליטיקה?

לא להיכנס לפוליטיקה

זאת אומרת לא להקים מפלגה

מהסיבה שאחת העקרונות שלו היא הקמת חזית דתית מאוחדת ובריבוי מפלגות מאבדים קולות

וכנראה גם כדי למנוע מחלוקות בתוך חבד

אבל להצביע מאז ומתמיד הוא ממש דרש מכולם

אם זה מעניין אותך יש ספרים עם הדעות של הרבי על הפוליטיקה הישראלית ודברים שהוא פעל ודיבר עם ראשי ממשלות לאורך כל תקופתו

היו לו דעות נחרצות מאוד וציוניות מאוד גם בנוגע להתנחלויות והחזרת שטחים וגם בנוגע למדיניות לחימה ובכלל.

זה אחד הנושאים היחדים שהרבי היה הכי הכי נחרץ לגביהם, צעק ואפילו בכה.

שאני מניחה שהרבה דתיים לאומיים יפתעו לשמוע.

אמנם חבד נחשבת ל"אנטיציונית" כי לפני קום המדינה האדמו"רים לקחו חלק עם הדעה האורתודוקסית

אבל הרבי מפריד לגמרי בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה.

א. הרבי כתב במכתבים לאנשים מפורשות להצביע.

ב. זה בכלל לא בסתירה לעמדתו האנטי ציונית

ג. הרבי דיבר מספר פעמים על הסדר של אגרות קודש. דיבר במפורש על כתיבה במכתב. והכנסה לדפי ספר. וגם שפותחים ורואים מה התשובה. איך שעושים היום לא הגיע ממנו ממש. אבל לפועל הדברים עובדים

כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

בקישור ששלחת לגמרי כתוב שזה מנהג חסידים

הרבי מעולם לא הבטיח שיקבלו תשובות בדרך נס דרך אגרות הקודש.

הוא ביקש לכתוב לו פדיון נפש, זה עניין שונה לגמרי

כמו דו"ח שכל חסיד כותב לו על ענינו והתקדמות שלו.

בשנות חייו הוא ענה פיזית לכל מכתב ולאחר הסתלקותו חסידים אימצו מנהגים שונים.

גם אם הוא אמר שימצא דרכים לענות (הוא אמר זאת לפני הסתלקותו) הוא מעולם לא אמר על אגרות הקודש

והרבי מעולם לא דיבר על להכניס דפים לתוך ספר ולצפות לתשובה

תשלח את הקישור ששלחת בעצמך

הוא סותר את כל מה שאמרת

.. בין לפני או בין אחרי קום המדינה. הרבי היה נגד החזרת שטחים שבהשגחה עליונה נכבשו על ידינו כולל שטחים שלא כלולים בגבולות ארץ ישראל. הוא מאוד כעס על בגין והליכוד על החזרת סיני. בתרגיל המסריח אכן הוא חשש שהולכים להחזיר עוד שטחים ולכן הורה לאנשיו בכנסת לטרפד את הצעד. מכוון שבעקבות המשך ממשלתו של שמיר באה עלינו צרת האינטיפדה, צרת הטילים של סדאם שבעקבותיה נולד הרעיון של מלחמת טילים בראשם של אוייבנו הוא כנראה הבין שמעורבות של חסידיו בפוליטיקה לבחור ולהיבחר זה לא היעוד האמיתי של התנועה.

...סיעתא דשמייא לאחר קום המדינה הוא הפריד לגמרי "בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה."

ברגע שעשו הסכם שלום עם מצרים והחזירו את סיני הוא הבין שזה תחילת הירידה במסלול תלול שהביא אותנו עד הלום.

הרבי שליט"א אומר להצביע למפלגה שהכי מקדמת את תורת ישראל עם ישראל וארץ ישראל, כמדומני שזה הביטוי המדויק, ויש מחלוקת בחבד האם ג' או המפדל-הציונות הדתית, בן גביר וכו' בבחירות הקרובות מפלגת 'הקהל' רצה ואפשר לומר הרבה שיש להם הרבה מהמאפיינים האלו.

הרי יש מחלוקות בסיסיות כמו:

עליה להר הבית, אחדות העם מול שלמות הארץ, עניין הציונות מול שלוש השבועות ועוד.

עכשיו אני רואה שרשום המפלגה הכי חרדית, אבל תורף העניין הוא אותו דבר, לא משנה מה עושים כל יהודי צריך לקדם את הגאולה ובשביל זה צריך להצביע למי שהכי מקדם את השם, הרבי לא הכריע כי זה לא משנה בדיוק מי, כל אחד מתעסק במה שהוא יכול לקדם את הגאולה, אם זה בהר הבית או בישיבות, מי שבכללי אכפת לו ממה שהרבי רוצה אפשר לראות וללמוד איזה נושאים העסיקו אותו בחיים ועפ זה להכווין את עצמו גם למי להצביע.

אפשר להסתכל באריכות בחבדפדיה בערך בחירות (לא מצליח להעלות קישור).

שעצם ההצבעה לא הייתה קריטית.

יש סיפור על ר מענדל פוטרפעס נראה לי, שעשה מבצעים מחוץ לבחירות, ושאל שמאלני אחד האם הוא רוצה להניח תפילין, אז הוא אמר לו שאם הוא מצביע עכשיו למרץ הוא מניח ר מענדל לא התבלבל והלך להצביע למרץ כדי שהוא יניח תפילין, כי זו הייתה המפלגה שהכי קדמה את הגאולה, שעוד יהודי יניח תפילין.

יחי המלך!

…. לצערי רוב החבדניקים לא יעשו כדבר וימשיכו לתמוך במפלגות שעל מצחם חקוק החזרת שטחים ופילוג בעם ישראל.

הרב בפרוש לאחר התרגיל המסריח סלד מפוליטיקה ולא בכדי הוא לא חזר לאשר לאף מועמד חסדי להציג מועמדות לכנסת. לעניות דעתי גם לבחור זה כלול אם רוצים להיות עקביים.

אני עדין מנסה למצוא עדות לתמיכתו של הרבי במפלגות שמפרות את שלושת השבועות למשל או מפלגות שמעודדות עליה להר הבית.

ואל תחקור במופלא ממך. בטח שלא להציק לאנשים על מה הם מצביעים.

תעשה את מה שאתה צריך לעשות, ודייך.

היא לא המפלגה עם הזקנים הכי ארוכים ושנקראת בהגדרה מגזרית "חרדית”

חרדית היא מי ששמה את התורה בראש מעייניה (התורה ולא בהכרח לימוד התורה)

לדעת הרבי החזרת שטחים זה פיקוח נפש ממש, הוא עודד התישבות, המדיניות הצבאית הימנית שלו, היא פיקוח נפש ממש.

מפלגה 'חרדית' ככל שתהיה שדוחה פיקוח נפש בשביל לימוד התורה היא לא בהכרח חרדית

לא סתם המון מחבד ורבנים מסוימים הצביעו וימשיכו להצביע לציונות הדתית ולא ל-ג.

לכן הדגשתי שאין הבדל בין המפלגה שדואגת לתורה העם והארץ למפלגה הכי חרדית, צריך לשים לב שהרבי דאג מאד לארץ אבל לא על פני התורה והקדושה.

העיקר לקדם את הגאולה, השמירה על שלמות הארץ היא קריטית כביטחון לעם ישראל והצלת נפשות, ולא כאידאיל עליון.

וכמו שכתבתי בסיפור העיקר צריך להיות תמיד בראש! הדאגה להשם ולתורה ולעם ישראל! דבר ראשון גאולה ומשיח!

משיח נאו

יחי המלך!

גאולה גאולה!

… טוב מאוד למה הכוונה אז כדאי שתחשוב על תשובה רלבנטית. כי המעורבות של חסידי חבד במדינה הציונית ובכל העולם כולו עוד מימי מלחמת ששת הימים היא הדוגמא האמיתית לאהבת עם ישראל . מקרה התרגיל המסריח היה מקח טעות היחידי שיש לו השלכות שליליות עד היום.(הסכם לונדון עם המלך חוסן היה מביא אותנו למצב אחר לגמרי היום).

א. זה לא חוקי להצביע תמורת הבטחה ממישהו.

ב. איך הוא יכול להוכיח מה הוא הצביע.

ג. זה לא היה ליד הקלפי בכפר חבד, לכאורה. אז איך הרב פוטרפס - תושב כפר חב"ד - הצביע שם?

ד. אני לא מאמין שחסיד כלשהו יצביע למפלגה חילונית (ובוודאי לא אנטי-דתית) בתמורה לכל דבר שיהיה - לא משנה אם גשמי או רוחני.

בקיצור: הסיפור כנראה לא היה ולא נברא, ואפילו משל לא היה.

האגרות לא נועדו להחליף את הוראותיו המפורשות של הרבי.

וכפי שהזכירו לעיל - הרבי הורה, ביקש, התחנן, זעק וכו' שלא יילך לאיבוד אפילו קול אחד, אלא שכולם יצביעו "בלי טריקים ובלי שטיקים".

תצביע למה שנראה בעיניך "הכי פחות גרוע", אבל אל תימנע מהצבעה, אם איכפת לך מהרבי.

ראה לדוגמא בחבדפדיה כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

שמביאים (בציטוט השני בפיסקה זו) את דברי הרבי שמסייג את פתיחת הספרים ל"ענין שלא נתפרשה בתורה הוראה לעשות כך או כך".

הפרשנות של המכתבים באגרות קודש - היא מאוד סובייקטיבית.

וזו אחת הסיבות מדוע אין שום היגיון שזה יחליף את ההוראות המפורשות.

ה' יתברך שומע הכל תמיד.

ותבקש אם לעשות ככה או ככה ויאיר דרכך,

גם תשליך עליו תבטח בו שהוא מדריך אותך בדרך הנכונה.

לפעמים לא טוב לנו בגלל עוונותינו -

וזה עיקר התפילה שנזכה לחזור בתשובה שלימה.