זה שזה לא אסור הלכתית לא אומר שזה מומלץ. 

לא המלצתי לבנים לשבת ליד בנות ולהפך- רק אמרתי שזה לא אסור.

שלא כל אחד יעשה מה שבא לו בראש.

שלא כל אחד יעשה לו גדרים משל עצמו ויפרסם את זה ברבים כאילו שזה מה שהרבנים אוסרים.

אני אחזור על זה עוד פעם: אין בעיה לבן לשבת ליד בת באוטובוס.

אינני תלמיד חכם, אבל אומר את עניות דעתי

מאמין שזה נכון שיגידו לך לא לשבת ליד אשה לכתחילה, מסתבר מאד אם אפשר אחרת

אבל למה להגיע להפרדה כזאת שנשים מקדימה וגברים מאחורה

אפשר ששני גברים בספסל אחד ושתי נשים ישבו בספסל אחד והכל בא על מקומו בשלום.

(כשהם לא זוג, למה שנפריד בעל ואשתו וכו' במקום שאין הוללות וצחוק אלא סתם יושבים ועסוקים כל אחד בענייניו)

אז קצת בלבלתם אותי עם הדיון

כי הבנתי שהוא יוצא נגד הפרדה כללית ודרך אגב הגענו לישיבה ליד אשה בגלל מה שהגיבו שזה אסור

זה נכון? @nes

או שהדיון הוא גם וגם..

רק באוטובוס

אבל האם התכוונת ששיגעון הוא רק הפרדה כללית שנשים מאחורה וגברים מקדימה

או גם מי שמעדיף לא לשבת ליד בן המין השני

ההפרדה הכללית

"אין איסור לשבת ליד בת".

גם על זה יצאת, לא?

דווקא באוטובוס

אני חושבת שזה נורא ואיום מה שהולך שם. הלוואי היו עושים קרון נשים

זה לא נורא כל ההדחסות הזאת?

באמת אני לא מתחברת כ"כ ללכת בזמנים של עומס בשוק
עושה את זה כשאין ברירה,
כמו שנוסעת ברכבת שאין ברירה
ובכל אופן בשוק אנשים בד"כ בתנועה ולא עומדים במקום ושוב, 
גם יש פער גדול בין מקום פתוח למקום סגור

גם ביטול עשה - "ואהבת לרעך כמוך", וגם איסור "לא תונו" -הונאת דברים (רלוונטי לפחות לגבי הרבה מסוגי ההצקות).

"ואהבת לרעך כמוך" זו מצווה לאהוב את החבר, ומצווה זו נוגעת לרגש האדם, שיאהב אותו, אך אם האדם חופר לחבר שלו לדוגמא, איפה יש פה ביטול עשה? (אני מתכוון מבחינה הלכתית, כמובן....). לגבי הונאת דברים, אם האדם לא גורם לאדם צער של ממש, אלא רק משהו בקטנה שלא גורם לצער, זה לא נכלל באיסור הונאת דברים. (יכול להיות שבחלק הצקות כן יהיה צער, אני בכל אופן התכוונתי להצקה קטנה, לא למשהו שגורם צער....).

יכול להיות שיש פה אולי הרחבה של אותם איסורים כי זה אותו רעיון, אבל גדר הלכתי אני לא יודע אם יש פה....

אבל את "ואהבת לרעך כמוך" מקובל לפרש (לכל הפחות) כ"מאי דסני עלך לחברך לא תעביד".

ולגבי "לא תונו", באמת כתבתי שזה לא לכל סוגי ההצקות, אבל זה עדין על הרבה מהן.

צודק, יישר כוח על החידוד....

ואני דווקא אחד שהכי בעד לשאוף לקדושה ולא לחפף

חיפשתי באינטרנט בשביל לוודא, בינתיים אני רואה שמותר

האם מותר לשבת אחרי אישה או לצדה? הפסק של הגר"ח

האם מותר לגבר לשבת ליד אישה? | שאל את הרב - הידברות

אתה אלוף!

תודה

תביא מקורות.

אין בזה איסור נגיעה.

איסור נגיעה של בגלל חיבה.

אם אין חיבה- אין איסור.

תודה לך על המקורות הרבים!

https://www.yeshiva.org.il/ask/130612

לדברי כולם האיסור לנגיעה שאינה של חיבה הוא מדברי חכמים. המחלוקת לגבי האם יש איסור דאורייתא בדבר. (ולכן רק כשיש טיפול רפואי וכדו'...וסברות שהוא בעבודתו טרוד וכדו'...רק אז יהיה אפשר וזה יוציא מגדר נגיעה של חיבה, אבל סתם כך האיסור עומד בעינו....)

פה הוא התייחס למקורות שהבאת:

https://www.yeshiva.org.il/ask/132901

מי ישב ויבחן כליות ולב
אם הוא נוגע לחיבה או סתם
ומה כמות ההנאה שלו

נראה לי שעדיף לחסוך את זה ולאסור, לטובת כולם

אולי חומרה
ויש בזה משהו
לטובת האישה, זה מגן עליה וחוסך הטרדות ואי נעימויות
אני מאד שמחה בהפרדה הזאת.

יש בזה חומרה זה מה שיש בזה.

אולי נפריד את המדינה ל-2 חלקים: זה מגן על הבנות וחוסך הטרדות.

אתה באמת לא מבדיל בין לשבת על ספסל של 2 בכלי תחבורה סגור,
שאם אתה מעל גיל 10 בדכ אתה מתכחך עם היושב לצידך
לבין ללכת ברחוב?
השוואה מגוחכת

איפה שמעת על האיסור הזה - בית המדרש


וגם אם לא,אם הוא מדבר  על ההפרדה שנשים פנימה וגברים מקדימה,
יש הרבה מקורות לאיסור להסתכל על אישה
ואין לי בעיה לכבד את מי שמקפיד ומחמיר עם זה
הבעיה בתרבות שלנו בד"כ הפוכה
שאנשים מצדיקים את עצמם והופכים את האסור למותר
זה לא שגעון, זה מבוסס תורנית והלכתית

ומה שבטוח שאי אפשר להשוות את זה בכלל להליכה ברחוב בעלמא.
אתה לא עומד ברחוב באותו מקום צמוד לאישה במשך זמן הנסיעה שלך באוטובוס

ברור שיש מקורות שאסור להסתכל על אישה, זה ידוע

אבל מאיפה הביסוס ההלכתי להפריד אנשים במקומות שסתם יושבים בלי שום קשר בין האנשים

בדרך כלל כמה שידוע לי עושים הפרדה איפה שיש אפשרות שיתחילו לקשקש יחד

אבל אם זה רק בגלל הסתכלות, היינו צריכים להפריד גם ברחוב כי בכל מקום אפשר להסתכל.

מה גם שמפרידים באוטובוסים של אגד שאף אחד כמעט לא רואה את השני כל הנסיעה

ולא עושה כלום, במקום פיצפון שמקסימום בגודל של 2 חדרים

ברחוב אתה בתנועה ועסוק, זה ההבדל.

אלא אם כן אתה גר בכפר ערבי ויושב ובוהה ברחוב בעוברים ושבים עם השבב

ואף אחד לא אמר שזה אסור הלכתית, אבל הפער בין 'לא אסור הלכתית'
ל'שגעון' הוא פער די גדול

אם משהו יתיישב ליידי ברחוב ויבהה בי יותר ממס' דקות,
זה יהיה מאד מאד תמוה בעיניי

(ויש גם יותר על מה להסתכל)

אם מסתכלים על מישהי כשיושבים לידה או מולה ולא עושים כלום היא תשים לב ותבין שהיא האובייקט

כשהולכים ברחוב לא קולטים אותך בדרך כלל ולא יודעים על מה הסתכלתי

עובדה. שאם משהו יבהה במישהי ברחוב במשך כמה דקות זה יהיה מאד תמוה
בשונה מתחבוצ

למשך נסיעה שלימה

הוא יכול להסיט את המבט או לעצום עיניים אבל זו פעולה אקטיבית

אולי באמת שם עדיף להחמיר. לא יודע

אבל בדרך כלל יש משענת בין היושבים ואין מה לראות

בטח שבאוטובוס של אגד שהמשענת יותר גבוהה מהראש

בכל אופן
עצם הכריזה של 'נשים פנימה גברים קדימה'
היא לא שיגעון ולא צריך להגזים והיא הגיונית.
גם אם זה לא אסור הלכתית.
וזה שונה מאד מרחוב, זה מה שבאתי להשמיע

שבתחבוצ יש לו פחות על מה להסתכל.
זו בדיוק הבעיה

ואגב, במקרים רבים היא גם באמת לא אובייקט
ואין לה איך לבחון כליות ולב.

היא תבין שאין לו לאן להסתכל אחר, כי הוא פשוט יושב מאחוריה

אין מה לראות בכלל

אין לדעת, פתאום היא מחליטה לעשות צמה,
נעמדת, מתמתחת, מורידה שכביה.

יכול להיות הרבה דברים.
וגם אם זה לא אסור הלכתית, זה לא שגעון

יש הרבה מקומות שבהם עומדים אחד אחרי השני או יושבים קרובים שאפשר להסתכל

תור לקופה בסופר, עמדת המתנה אצל רופא וכו'

לדעתי אין מה לעשות, כל עוד זה לא אירוע חברתי שמעודד דיבור משותף 

אנשים אמורים לחיות את החיים ולהלחם עם היצר. זה העולם 

ואין לך משהו אחר להתעסק בו ואתה בישיבה ולא בתנועה
, בכל מקרה גם במקומות אחרים, שאין אופציה, כמו תור בסופר
מי שיסיט את המבט הוא לא משוגע בעיני.
יותר משוגע מי שיסתכל לשם הנאה

(לא שאני אומרת שכל המסתכלים זה לשם זה
אבל אין לי איך לבחון ולדעת למה הוא מסתכל
ומה זה עושה לו ולכן מי שמסיט את המבט הוא לא משוגע.)

ואם יש אפשרות למנוע את הטריגר הזה כמו שנשים ישבו בפנים וגברים מקדימה
זה לא 'שיגעון'. 
(והאמת שאני לא תמיד מקפידה על זה, לפעמים אני לא מרגישה טוב בנסיעות
וחשוב לי לשבת במקומות מסויימים, אני רק אומרת שיכולה להבין את מי שכן
מה שכן, היו לי כמה נסיעות ש'כל' המקדימה ישבו רק גברים,
אני מעצמי הרגשתי לא בנוח להתיישב שם. בלי שום קשר לאיסור/היתר)
 

[...] ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה ולהרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעה נכונה כדי להנצל מהן ויזהר מן הייחוד שהוא הגורם הגדול גדולי החכמים היו אומרים לתלמידיהם הזהרו בי מפני בתי הזהרו בי מפני כלתי כדי ללמד לתלמידיהם שלא יתביישו מדבר זה ויתרחקו מן הייחוד.

אין "בושה" או "שגעון" בהרחקות האלה, ביחס להפרדה בתחב"צ אכן אין זה עיקר הדין אבל אם עם ישראל רוצה לגדור את עצמם גם בזה קדוש ייאמר לו ובוודאי אם מישהו בוחר במודע לשבת ליד בן במקום לשבת ליד בת קדוש ייאמר לו (גם אם לשבת ליד בת אין איסור כל־כך),

וז"ש רז"ל אדם מקדש עצמו מעט למטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה [...] ופי' והתקדשתם שתעשו עצמכם קדושים כלומר אף שבאמת אינו קדוש ומובדל מס"א.

ודרשו לשבח את ר' מתיא בן חרש שביקש שיסמאו את עיניו ולא יביט באשה אף שבוודאי אין זאת מידת כל אדם, ומזה אפשר להבין את חשיבות ההרחקה מעניינים אלה,

ושוב לא שזה עיקר הדין או שבהכרח צריך לנהוג ככה אבל שיגעון בוודאי זה לא.

לא שכנעתם אותי.

אני עדיין חושב שזה שגעון.

בעצם הנדון הוא חומרות בענייני צניעות והרחקה בין המינים מעבר לדרישות ההלכה.

בין אם זאת חומרה פרטית למשל כלל לא להסתכל על אף־אחד ברחוב מחשש לראיות אסורות,

ובין אם זאת חומרה כללית כמו יצירת הפרדה גורפת יותר בין המינים בתחב"צ / מוסדות / כו'.

במקום "שיגעון" אני מעדיף לקרוא לזה ביקורת כי שיגעון הוא שלילת השכל שבדבר,

אז ננסה להגדיר את הביקורת שיש ביחס לאותן חומרות:

א. "לא דייך במה שאסרה תורה",

כלומר כל מה שלא אסור מדאורייתא או מדרבנן אין צורך להחמיר והמחמיר ידו על התחתונה,

ב. החומרות נובעות מהסתכלות גסה על מיניות ועל נשים בפרט, ומגישה פרנואידית מאוד,

או במילים אחרות תלונת החילונים הידועה, האם האדם עד־כדי־כך מושחת וגס שכשהוא רואה אישה זה מה שהוא חושב, האם האישה מבחינת התורה היא חתיכת בשר שצריך להחביא, האם האדם לא יכול לעבוד על עצמו לשלוט בעצמו,

ג. עיסוק יתר בנושא הצניעות מביא יותר נזק מאשר תועלת,

אם מישהו כל היום לומד הלכות צניעות, הוא רק מדליק את היצר שלו עוד יותר, וככל שמסתכלים על העולם מתוך נקודת המבט הזאת, רק נתקלים ביצר יותר, האסוציאציה המוכנית הופכת להיות שלילית וגסה במקום נייטרלית / חיובית

ד. החומרות הן "מוזרות" (=לא מתאימות לחברה אנושית סבירה) ויכולות ליצור אי־נעימות,

בעיני המתבונן מן הצד יכול להיות שהוא עניין תימה, ואין צורך להיות מן המתמיהין, או להפריע את סדר החיים הרגיל לטובת החומרות

///

זה מה שעולה לי לראש כרגע, יכול להיות שיש "קושיות" נוספות, אבל כעת ליישוב התלונה:

א. מצוות "והתקדשתם" דווקא מורה להחמיר במקום היתר גמור כמו שכבר פירשו ראשונים ואחרונים וגם ידועים דברי בעל התניא בנושא, נביא את דברי הרש"ר הירש בפרשת נשא, כי הם שייכים בפרט לכאן:

כבר ראינו אשמות בספר ויקרא: [...] וכבר עמדנו על הצד השווה של החטאים המתכפרים על ידי אשמות אלה: התנהגות אנוכית כלפי אנשים וחפצים, התנהגות העלולה להביא שממה על האישיות האנוכית.

בדומה למצורע, מביא כאן הנזיר הטמא כבש לאשם. אשם זה הוא תוצאתה הסופית של נזירות הטומאה שנסתיימה זה עתה, [...] אין ספק שהנזיר הטמא לא עבר כל עבירה של ממש כלפי הציבור החברתי. אך נדר הנזירות כשלעצמו נראה כהתנשאות אנטי־חברתית, כיהירותו של הפורש מן הציבור על מנת להתבלט, ורק התכלית שהנזיר שואף אליה – אצילות רוחנית ומוסרית – "מטהרת" את הנדר ממראית־עין מגונה זו. אולם שאיפה זו הופרעה ונמנעה עתה על ידי טומאה; הנזירות שקוימה עד כה לא תשיג את מטרתה, והיא בטלה ומבוטלת: "והימים הראשונים יפלו". נמצא שכל מה שנעשה עד כה, אינו אלא התנשאות אנטי־חברתית, חסרת תכלית ובלתי מוצדקת; כל מה שנותר ממנה הוא הפרישה מן הציבור, וזו טעונה כפרה על ידי כבש לאשם.

וזה ממש יסוד כל ההתקדשות היהודית, לא לאסור הנאות בלי תכלית, לא שק ותענית כתכלית, אלא איסור עם מטרה חינוכית או על־כל־פנים תועלת כלשהי, ובוודאי שזאת הכוונה בכל החומרות של גדרי עריות, שביותר נקרא עליהם עניין הקדושה וההתקדשות,

ב. אותו דבר ניתן לומר ביחס לכל גדרי הצניעות, קודם לרוב מי שאומר את זה בעצמו נכשל בזה, מה שאמרו חז"ל אין אפוטרופוס לעריות, באמת אין אפוטרופוס לעריות, נכון שיש אנשים עם יותר יצר או פחות יצר אבל היצר הזה הוא קיים,

הגם שהיצר הזה לא בהכרח רע, כך שמי שאדיש לחלוטין ביחס לעריות לא בהכרח "טוב" יותר ממי שטבעו חם, אדרבה, בעניין הזיווג דווקא ריבוי התאווה מוליד בנים חכמים, כי מדובר בכוח חיים עם פוטנציאל עצום, ואנחנו לא רוצים לעקור אותו מן העולם, אלא כמו שחז"ל סימאו את עיניו של יצה"ר של עריות, אנחנו רוצים להצניע אותו וזה כולל לדחוק אותו ממקומות וממצבים רבים בחיים, אין מקומו לא ברחוב ולא בראייה ולא במחשבות, כן מקומו בבית ישראל בקדושה ובטהרה, לכן דוחקים הצדה את ההחצנה והגילוי של הכוח הזה,

אז ממש לא מסתכלים על נשים כנתחי בשר ח"ו ולא מתוך כך מחמירים בכל הדברים האלה - אם כן אז זאת בעיה בהשקפה - אלא מתוך ההבנה של חשיבות יצר המין והשמירה עליו (ולא רק מפניו) ומהבנת ערך הצניעות (מידות הראי"ה) שעדיף על ידידות בין המינים עקב חביבותו,

ג. זה בהחלט נכון, לכן השאלה היא האם מתרחקים מתוך פחד אובסיסבי או פרנויה או מתוך הבנת חשיבות וחביבות ערך הצניעות,

מצד אחד יש צד שמפחדים מהעבירה, וזה אחד המניעים, וכאמור חז"ל דווקא שיבחו את זה ואמרו שאסור לאדם להתבייש מפני אחרים שיגידו שהוא כזה גס ותאוותן לכן הוא גודר את עצמו, זה אינו, 

אבל זה לא רק עניין של פרנויה ו"התמכרות" לצניעות אלא קיום המצוות ביתר קדושה וביתר טהרה וחיבוב המידות של טהרה וצניעות,

אני אישית אם יש לי אפשרות לשבת ליד בת או ליד בן, אם זאת בת מאוד יפה כנעמה אחות תובל קין אז אגיד לך את האמת אני מפחד מהיצר שלי, אבל אם זאת סתם אישה מבוגרת אז אני עושה את זה לא כי אני רוצה "להתגבר על איזו סטייה" אלא מתוך חיבוב הצניעות,

וכאמור זאת לא "סטייה" אלא כל חד וחד לפום שיעורא דיליה, אביי מאוד הצטער על הנושא עד שההוא סבא אמר לו כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, ובאמת אין מה לעשות, זה לא "רע" להיות עם יצר כמו שהשקפות זרות מלמדות אותנו,

ד. לכן כל מה שאינו מצד ההלכה עצמה לא שייך כל־כך לכפות בו, ולא שייך לפגוע באנשים או להעליב אותם, אבל גם לא צריך להתבייש מפני המלעיגים, הוי עז כנמר, ברגע שמבינים את חשיבות הנושא אז זה פחות שיקול מה מקובל בחברה כזאת או אחרת,

זה מאוד מצחיק שאנחנו לוקחים כ"נקודת מצב" את התרבות המערבית הפרוצה והמופקרת והמעורבבת, זה ה"רגיל" ואנחנו קצת מחמירים מעבר, אם נניח אמריקה תתאסלם והקונצנזוס העולמי יהיה הפרדה מוחלטת כמו באפגניסטן, האם גם אנחנו נתעקש כל־כך שבנים ישבו ליד בנות, לא נראה לי, השיח יהיה שונה לגמרי, לא שאנחנו צריכים להחמיר כדעת האפגנים הפשטונים פשוט כנקודה למחשבה האם התרבות הכללית היא גורם שמעצב את התודעה שלנו ואת היחס שלנו ביחס לסוגיות מסוימים, ביחס למה נחשב "נורמלי" וסביר,

אתה מדבר על שיגעון אבל הזקן האפגני המסורתי יחשוב שאתה משוגע וחולה שאתה נותן בכלל לנשים לצאת מהבית, מי שמע כזאת מי ראה כאלה, יגיד לך שכתוב בתהילים כל כבודה בת מלך פנימה כפשוטו, אז זה לא עניין של שיגעון או מוזרות, זה לא פשוט לשפוט לפי קנה מידה כזה

שכויח!

או להתפזר (פיזית או נפשית)

לחם שעונים עליו דברים הרבה – אנחנו רוצים שהמצה שאנחנו אוכלים תהיה ספוגה בסיפור יציאת מצרים

פסח (התשפ"ג) - מצה, מיצוי, התמצאות ומציאות

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.

כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן

(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)

~~

אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא

לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'

התורה: אמרו לכם X, אל תעשו X-1 או X+1

הפרשנות המאוחרת: אפשר לעקור ולעקר את הכתובים, אפשר לעשות טריקים ושטיקים, ולכול זה נקרא בשם 'דעת תורה'.

על־פני בני האור או וואטאבר כת כזאת או אחרת.

מגילת מלחמת בני אור בבני חושך – ויקיפדיה

תאמת חונכתי לחשוב שמוזיאונים זה דבר משעמם אני עדיין לא יודעת מה דעתי האובייקטיבית על מקומות כאלה (כפי שאתה אוהב להגיד חחח)

אם אסור לך לסור ממה שהשופטים יגידו לך אזי המשמעות היא שעליך לשמוע להם גם אם נראה לך שזה צריך להיות הפוך. יש כאן למעשה את הניסוח (הראשון כנראה) של רעיון שלטון החוק. וכמו שהרב מיכי אברהם אומר שמדובר בסמכות פורמלית ולאו דווקא מהותית.

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.

בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).

כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

צריך לבדוק כל עלה מול אור בוהק, אתה לא יודע מה הולך שם.

כל עלה לוקח המון זמן לבדוק זה לא בלתי־אפשרי (אחרת איך חז"ל עשו את זה) אבל זה לוקח המון, המון זמן, ועין מאוד חדה.

החרקים החמודים האלה הם לרוב או חומים או בצבע ירוק בהיר (זהה לחלוטין לחסה, אפשר לזהות רק בקושי לפי העיניים השחורות), קטנטנים אולי בגודל של מילימטר־שניים, ויש לא מעט. הם גם לא יורדים בכזאת קלות במים.

לבבות חסה בד"כ יותר נקיים וקלים לבדיקה.

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.