...nes

האם זה נכון שבעבר היו ריקודים מעורבים בבני עקיבא?

...החיים מאושרים

כשמתווכחים אצלנו על בנ''ע ואריאל מותר להיות אסור וזה.. (בבית יש לנו גם וגם) אז אבא (לשעבר מדריך בבנ''ע) תמיד אומר שהרב קוק היה בעד בנ''ע כשהריקודים היו מעורבים אז עכשיו כשיחסית נפרד שלא יגידו שאסור..(וההמשך (שלי) זה שהרב קוק חכם בכדי לחשוב על לעשות תנועה נוספת..) חשוב לציין שלא אמרתי שהוא היה בעד ריקודים מעורבים אלה בכללי בעד בנ''ע.

(ווידאוי עצמי אני בבני עקיבא..חח)

שבוע טוב

אבא שלך לא דייק.. יש תחלופת מכתבים על זהכלי פשוט
בין הראיה קוק לרב משה צבי נריה... מופיע במאמרי הראי"ה ובספרים של הרב נריה על הרב קוק, ליקוטי הראיה או משהו כזה.
הרב קוק בפירוש לא התכוון שיהיו ריקודים מעורבים
כןתות"ח!

וגם התמיכה של הרבנים בתנועת בנ"ע הייתה כדי לחזק ידי הנוער שם, ולא שחשבו שזה האידיאל, אלא רצו שזה יהיה באופן המותר הלכתית, וודאי שלא היו מתירים דברים שאסורים הלכתית. לפעמים גם המחשבה לטווח רחוק הייתה שעדיף לא למחות עכשיו ולתת לזמן לעשות את שלו, ורואים שצדקו בזה.

בטח שזה האידאלייםהחיים מאושרים

אני אומרת את זה בכזה וודאות כי יש לי שורשים של מקימי בני עקיבא (בה עוד לפני השואה עלו לארץ בזכות סבא רבה שלי שהקים תבני עקיבא הבין החדשים בעולם..) וברור שהרב קוק היה בעד האידאליים של תורה ועבודה.. לא התחיל לי אף פעם חתיכת ספק.. (ותאמינו לי שאבא שלי לא מחרטט סתם דברים אבא שלי קוקניק..)אם אני אצלם לכם תתמונה של הרב קוק שיש לנו בבית אתם תבינו עד כמה.. מה שבכל זאת אבא שלי לא אומר סתם אז גם אם אני לא יודעת איפה כתוב מילה במילה אני יודעת שאבא שלי לא ממציא.. לכן אני סומכת על זה..

(ואין לי כוח להתווכח כי באמת שאין לי מקורות וזה אז מוזמנים לחפש בגוגל..)

מה את מתכוונת לומר בזה?ברגוע
את חושבת שאם מישהו היה שואל היום את הרב זצ"ל אם ללכת לבנ"ע מעורב או לאריאל נפרד הוא היה אומר בנ"ע?
..החיים מאושרים

אני אישית בבני עקיבא נפרד ואני לא רואה את עצמי הולכת לבנ''ע מעורב.. מה שכן אני גם לא רואה את עצמי הולכת לאריאל.. (: סתםסתם אני לא כזה רעה..) וואלה קטונתי מלדעת מה הרב היה אומר.

אני לא מכירה שום סניף מעורב ברמות של ריקודים מעורבים* כמו בתקופת הרב קוק.

ושוב פעם לא אמרתי שהרב היה בעד הריקודים אבל גם אני לא בעד חב''בים מעורבים ובכל זאת אני בעד בנ''ע ואני בזה.. בקיצור אני בעד בנ''ע ובכל דבר יש חסרונות כמו שבהקמת המדינה היו הרוגים אז לא אמרתי שהרוגים זה טוב אבל מסתכלים על הדברים הטובים.

קצת הארכתי בדברים שלא ממש שאלת אבל מה שכן שתשימו לב שבגלל שעכשיו זה הרבה פחות מעורב מפעם (שוב אני לא מכירה את הרב קוק עד לרמה של לדעת מה הוא היה חושב עכשיו) 

אז אולי לא זה מה שהרב קוק היה אומר אבל אולי הוא היה אומר שכן כי לא הדברים הקטנים האלה הם שיעצרו תמפעל הענק הזה של בני עקיבא שהרב היה בעדו עוד בתקופת הריקודים המעורבים..

 

*(מכירה כשעושים מוראלים וזה מעורב אבל רשמי להגיד שעושים הרקדה ויש מעגל של כולם ביחד לא שמעתי על סניף כזה בחיים מה בשטוח שזה לא משהו שהתנועה תגיד על עצמה בתור אידיאל..)

 

טוב...תות"ח!

פה את כבר מדברת אחרת לגמרי. הגיוני מאוד שהרב קוק יאמר שאע"פ שיש דברים רעים וחסרונות בתנועת בנ"ע, בסופו של דבר היא מוסיפה הרבה טוב וכו'...ויש על זה לימוד זכות וצדדים טובים, ובמבט הכולל יכול להיות שצריך שהתנועה תמשיך לפעול, אבל זה ממש לא האידיאל. (וגם אם התנועה בתור תנועה צריכה להמשיך, אם יש אפשרות להקים אריאל, עדיף....).

 

מובן מאוד למה מי שנמצא בבנ"ע יהיה "שרוף" על התנועה ויאהב אותה (אם באמת זו הדרך המתאימה, אם הוא יכול להיות באריאל וזה מתאים לו, עדיף שיהיה שם...וגם יש אפשרות להיות אריאלניק בבנ"ע...אבל בכללי זה לא עניין של תנועות, האדם צריך להיות דוס ועובד ה' כמה שיותר, וגם אם הוא בבנ"ע וזה מה שמתאים לו, הוא צריך כמה שיותר להקפיד על הלכה, וכשיש משהו שהוא נגד ההלכה לא לפעול איתו, גם תנועת בנ"ע צריכה להיות שומרת הלכה ובמקרים מסופקים יש להתייעץ עם הרב, צריך לדאוג לרמה רוחנית גבוהה, שיעורי תורה, חיזוקים וכו'...שהשיח יהיה שיח טוב ולא עם לשון הרע ודיבורים לא טובים, ובכללי השיח שיהיה כמה שיותר ברמה וידבר על דברים גבוהים, ולא על זוטות והתלוצצויות....), אבל אין צורך בשביל זה להפוך את זה לאידיאל ולהקטין את הדרכים האחרות.

...החיים מאושרים

"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"

את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.

השאלה הזו שמנקרת,

ההרגשה הנוראית שעוטפת

שוב

ושוב

ושוב

 

ההרגשה הזו שהכל סוגר

שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.

וכאב.

הו הו כמה כאב כמה!!!

 

כאב לאנשים שיקרים לך

וכאב לעוד אנשים שיקרים לך

וכאב לעצמך

וכאב לעם שלך

וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים

וכאב בכל מעגל שהוא

חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...

 

כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!

 

ואת כבר בהצפה.

הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.

פשוט הצפה.

 

תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.

נגמר המלאי.

אין.

פשוט אין.

 

ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף

ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף

ועוד

ועוד

 

ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!

 

אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!

לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.

פיזית.

פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה

למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,

להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא

ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.

ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.

 

לעצום עיניים.

לשים את עצמך במקום שקט.

שקט שקט.

גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.

ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.

ומה עובר עלייך?

 ועם מה את מתמודדת?

ומה חשוך לך ובך כעת?

ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,

שזה פשוטו טו מאץ'!

יותר מדי!

זה יותר מדי לך, לכולם!

 

ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך

לעצור

ולקחת עוד קצת זמן לעצמך

אפילו אם מועט,

להסדיר נשימה

לסדר מחשבות

לנשום

להתמלא

לשתות

אולי תה חם ומתוק

מקלחת נעימה וחמה

כל פינוק שבא לך

פינוק קטן של אוכל

תפילה לקב"ה שישלח כוחות

שיתוף

חיבוק

וכמובן - שינה!

שיר מעודד

מוזיקה בכללי

פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ

להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,

לצאת לשאוף אוויר בחוץ

הליכה קצרה

וכל הטענת מצברים אחרת!

וכל מה שיכול לעשות לך טוב!

 

ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך! 

אי אפשר יקרה!

את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...

אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.

 

האיתותים הללו של הגוף שלך החכם

ושל הנפש החכמה

אומרים לך -

היי יקרה! עד כאן!

אנחנו חייבים מילוי!

בואי תדאגי לנו למילוי

ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים

 

אבל קודם המעגל שלך.

את.

עצמך.

מתמלאת.

נושמת.

מתחזקת.

שמחה.

 

ואח"כ כמובן אישך והילדים

ואז המשפחה המורחבת

והחברה היקרה

ושאר המעגלים

לאט לאט.

אי אפשר הכל בבת אחת.

 את רק בן אדם אחד.

מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.

עם גבולות יכולת

עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...

ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.

ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.

 

אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.

וזהו.

לשחרר.

אי אפשר לעזור לכולם.

את רק בן אדם.

אחד.

יחיד ומיוחד.

ואחד.

 

וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!

ועוזרת!

ותומכת

ומאירה

ומחדדת

וכמה אכפתיות נובעת ממך

כ"כ כ"כ אכפת לך!

ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!

 

ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!

 

שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!

שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!

את מה את כן יכולה

ומה את לא

את מה עושה לך טוב וממלא

ומה מרוקן

את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך

ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך

ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...

 לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,

אבל בסופו של דבר גדלים!

וגם מכל הרע שבעולם -

נכון.

הוא קיים.

אבל הטוב קיים שבעתיים!

 

"ברגע קטון עזבתיך

ורחמים גדולים אקבצך"

 

הרע הוא כמו רגע קטון!

והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!

 

ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"

ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך

 

אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"

וכולנו "אור איתן"

ולא רק בשיר ילדים חמוד

אלא באמת באמת

 

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!

לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו

במעגלים שלו

ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד

ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה

 

כי חיוך אחד שלך לילדה,

שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,

שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,

וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,

 

או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,

שהצלת

ועודדת

והרמת

ותמכת

ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,

שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,

ואותם אנשים שפגשו גם 

 

ואין לדבר סוף! 

כן כן

ל***טוב*** אין באמת סוף!

הוא באמת אינסופי!!!

 

אז את יקרה מוסיפה אור

ותוסיפי אור

וקצת פחות תחשבי על החושך.

כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט

ומספיק אפילו אור קטן

ואפילו יחיד

בכדי לגרש חושך גדול גודל

 

ויש לנו את בורא עולם

שהכל שלו

והכל מאיתו

הטוב והרע

ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה

ולימדנו שהכל לטובה!

כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה

ולהתחזק באמונה

בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה

והוא אחראי על הכל

ולפעמים התפקיד שלנו הוא

"הרפו.

הרפו ודעו כי טוב השם!"

 

ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.

לא כל העולם על כתפייך היקרות

ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.

 

ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*

באנשים טובים

בנפלאות הבורא

בילדים שיש

במשפחה

בחיוכים

באוכל הטעים

בשפע

במיטה הנוחה

בגוף שמתפקד

ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע

ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו

לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו

אלא להיפך - להנכיח אותו

לראות אותו

להעצים אותו

להודות עליו

ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!

 

להתפלל במילים שלך

את כל הכאב

והקושי

והתקוות

הכל הכל הכל

לקב"ה

ולהודות לו על מה שכן יש

ולבקש על מה שעוד לא

והוא שומע הכל

והוא כל יכול

 

ותמשיכי להתחזק 

להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום

להתקרב למה שעושה לך טוב

להתרחק ממה שעושה לך רע

ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה

 

והדברים ב"ה עוד יתבהרו

כולם

לאט לאט

את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!

ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת

ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים

השבויים שכבר חזרו

החולים שנרפאו

העקרות שנפקדו

הרווקות שהתחתנו

הזוגיות שהתחזקה

הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה

הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם

הערבות ההדדית

האחדות

החסד

העזרה

השמחה

הצחוק

החיוכים

רגעי האושר

והשפע

והטוב.

הטוב.

שקיים!

ושילך ויגדל ב"ה 

ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!

 

ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך

ותני לטוב שבך לגדול ❤

פשוט...תות"ח!

ניתן דוגמא מהמציאות. נגיד לדוגמא רב יישוב מסויים. ביישוב יש סניף מעורב. האם זה שהרב היה הרב של היישוב זה אומר שהוא הצדיק וחשב שזה מותר וטוב? לא. זה שרב לא חושב שכדאי למחות בדבר מסויים כי הוא חושב שאם ימחה זה רק יזיק, ויש בזה גם טוב, זה לא אומר שהוא חושב שזו הדרך הנכונה וכך צריך לנהוג, ואם יבואו לשאול אותו בפרטי, הוא יענה בפה מלא שעדיף לא לשלוח לשם. הרב קוק לעומת כאלו שחשבו שבנ"ע הם רשעים ח"ו, והכל אצלם הרס היהדות וכו' וכו'....הרב קוק אמר, לא לשכוח פרופורציות, התנועה בסה"כ רוצה להוסיף טוב וגם באמת פועלת טוב, וכמו שהבאת דוגמאות יפות, ולכן זה שהרב שמח בטוב שהתנועה עושה, זה לא אומר שהוא חשב שזו הדרך. גם לבית ספר תחכמוני הרב שלח כמה הוא שמח שיש אומנות ולאט לאט הכוחות החומריים של האומה הולכים ונבנים, וגם התרבות מתפתחת, אבל בוודאי שלא חשב שזו הדרך, ועובדה שהוא הקים את ישיבת מרכז הרב וזה היה הדגל והדרך העיקרית מבחינתו, אלא שחשב שגם הדרך השנייה איננה פסולה, אלא טובה ונצרכת, כאשר היא במקום הראוי ולא נגד ההלכה והתורה. ולעומת אנשים שאמרו שהתנועות האלו באו כנגד כל היהדות והתורה, הרב אומר, אותן נפשות אלו נפשות ששייכות לבניין החומרי של עם ישראל, וזה טוב שהן צצות, ויש לנו לשמוח בזה אחרי הגלות, שהגוויה של עם ישראל כביכול, מתחילה לחזור לחיים, בבחינת תחית המתים.

 

אמרתי לך, הרב קוק תמך במפעל הציוני, שבין היתר היה מאוד חילוני, אע"פ שלא חשב שצריך להיות חילוני ושזו הדרך הטובה. וגם להם יש זכויות, אבל האם זה אומר שהם יותר גדולים? האם זה אומר שזו הדרך? לדוגמא, האם שייך לומר שהגלות היא הדרך האידיאלית, מכיוון שבזכות שבאנו לחו"ל גרמנו לגויים להתגייר, וחלקם אכן גרים אמיתיים שהתקרבו תחת כנפי השכינה? לא, וודאי שהגלות זה המצב הלא טוב וצריך להיות בארץ וזו המצווה והדרך של התורה, ובדיעבד יצא גם טוב שמשום שהיינו שם קרבנו תחת כנפי השכינה גרים. וחוץ מזה, להגיד שמי שהכי גדול זה מי שדואג לרחוקים לחזור בתשובה זה הכי גדול והכי חשוב, זה לא נכון, כי דווקא הצדיקים יותר קשה להם לחזור בתשובה, ויש הרבה דברים שדווקא הדתיים צריכים הרבה יותר הסברה ונתינת מענה. יש מובן שהרבה יותר קל לחזור מאפס למאה, מאשר ממאה למאתיים. אני יכול לפרט בנק' הזאת הרבה, אבל ברור שיש עניין מאוד גדול לדאוג לבני תורה שיתפתחו, ודווקא הפוך, הדאגה לאנשים האלו אני רואה בזה גדלות עצומה, ורואים במציאות איך רוב גדולי התורה התחילו את חייהם בהשפעה על בני ישיבות, ולא על ה"עמך", ויש כאלו שגם כל חייהם נשארו בעיקר בישיבות והשפיעו על בני התורה, ולא על ה"עמך". אז כנראה הם ראו בזה ערך גדול, וגם הרב קוק הקים את מרכז, למד בישיבה, הקים ישיבה ביפו וכו'....(ואמנם מאמרי הראי"ה אלו כתבים שמיועדים לציבור, אך רוב כתביו הייתי אומר, אלו כתבים קשים ועמוקים שמיועדים בעיקר לבני התורה שמבינים, יש אחרים שע"י רבנים שמעבירים שיעורים גם לומדים את ספריו, אך ספריו כפי שהם לא מונגשים לציבור הרחב בחלקם הגדול.....).

לא אמרתי להחליף, אמרתי מלכתחילה להקים אריאל. רגע, אני אשאל אותך, אם נשים בכף המאזניים, מצד אחד אשה אחת שחזרה בתשובה, שזה גדול ועצום, ומצד שני כל הסניף שנמצא במצב לא טוב מבחינה הלכתית ותורנית, את מי להעדיף? יכול להיות שגם הייתה חוזרת בתשובה ממקום אחר. בכל מקרה, לא בגלל שיקולים כאלו עכשיו נבוא ולחיות לא כמו שצריך. המשנה אומרת: "הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע", אם אדם נמצא במצב רוחני מסויים, ואם יתחבר לרשע, לרחוק, זה יקלקל אותו ויוריד אותו, שלא יעשה את זה. לא אמרתי שאין דרך שצריך לרדת אל הנוער, אבל מצד שני אסור לוותר על המצב הרוחני בשביל אותם אנשים, מה לעשות. אם יש אפשרות להקים את זה באופן טוב ומותר הלכתית, והאנשים שם ממילא אנשים כאלו שאינם נמצאים במצב רוחני מעולה, ורואים שבאמת יש פוטנציאל לקרב ע"י כך, אולי יש מקום לזה. אבל גם אז, לא מדובר בדרך האידיאלית, מדובר ב"הוראת שעה" בשביל לקרב.

 

אני לא חי בסרט ולא נעליים, ואפשר לראות, מה לעשות, שמי שנמצא פה ומי שנמצא אלו סוגי אנשים שונים. יכול להיות אנשים מסויימים שיהיו בבנ"ע כי כל הכיתה שם, או לא יודע, כל סיבה אחרת, בכל מקרה, זה לא משנה את העובדות. אני מכיר גם אחד שכל הזמן מדבר על בנות וכו'...והוא באריאל. (ספציפית כי ההורים שלו ראו שהוא כזה אז העבירו אותו מבנ"ע לאריאל....). בכל מקרה, זה לא משנה את העובדות ואת הנתונים בשטח.

הדיבורים זה לא העניין המרכזי, מסכים, אבל גם אם עוברים על איסור פעם אחת, זה לא מתיר לעבור עליו עוד פעם. ואם זה גורם, אז זה גורם. אבל עזבי, לא משנה, זה לא העניין.

אני בטוח שהרב שלך לא חושב שהאידיאל זה בנ"ע, ואם כן, הוא לא הר-המורניק, מה לעשות. הרבה פעמים הילדים לא הולכים בדיוק בדרך של ההורים, לא חסרות דוגמאות לצערינו.

 

יש גם רבנים שנמצאים בגרעינים תורניים במקומות מסויימים. זה אומר שזה האידיאל? מה הקשר? לא אמרתי שהם חילונים, איפה ראית את זה בדבריי? את יכולה להקצין את דבריי ולהגחיך אותם, לא טענתי את זה לרגע. אמרתי את המציאות, זה הכל, ושלא תחשבי שזה האידיאל. מה לעשות, המצב שם לא מזהיר. ואת לא יכולה לספר לי כאילו אני לא יודע, לפני שהייתי באריאל, היה רק בנ"ע (הייתי בהתחלה שהקימו את אריאל איפה שאני גר...), והייתי שם, אני יודע מה הולך שם. ושוב, אבהיר, לא חושב שהם חילונים, רק אמרתי שזה לא האידיאל בכלל, והרבה פעמים לא שומרים ומקפידים על ההלכה, ובכללי העיסוק העיקרי הוא לא עבודת ה' והתרוממות בחבורה, אלא בעיקר דברי חולין. כך לפחות היה הרושם שלי.

 

זה פשוט ממש מגעיל מה שכתבת עכשיו. ברגע זה את הוצאת מהכלל ומעם ישראל את מי שלא חושב כמוך, וחשבת שהוא מוזר תמהוני. אני ממש מצטער על הדברים שאת כותבת פה. זה קורה הרבה פעמים לצערי בציבור הדתי-לאומי, יותר מדי מסנגרים על החילונים ועל התרבות שלהם, אבל לסנגר על החרדים, על הרבנים, על החרדלי"ם, על הדוסים, לא. הם בכלל לא עם ישראל. לאיפה הגענו? שאריאל לא עם ישראל?

חבל לרדת לרמה רדודה ולבזות את הצד השני, אפשר להשמיע טענות ודברים שאת חושבת, אבל זה פשוט קיצוני ומרחיק לכת להוציא את השני מהגדר, ולהגיד, הוא לא איתי. אני חושב שזה אמור להיות הפוך, ולדוגמא הרבנים, הם צריכים להיות ההשראה והדוגמא שלנו. כך גם אריאל, היא תנועת הדגל מבחינתי, והיא הדרך הטובה, גם אם גם בה יש חסרונות וצריך ללמוד מאחרים ולא לשכוח שגם הם טובים ומעם ישראל, וגם יש מה ללמוד מהם בעבודת ה'. הידברות. אבל ממש לא מה שאמרת.

תנועה של דוסים- תודה על המחמאה! דוס מבחינתי זה הדבר הכי טוב, ובסוף כל עם ישראל אמור להיות "דוס", וללמד את אומות העולם תורה ודרך ה', וכל אחד ילמד עשרה גויים. "ורעו זרים צאנכם...ואתם כהני ה' תקראו".

 

גם אני יכול להגיד תיאוריות, רק שזה לא ענייני. אני לא יודע מה קרובי משפחה שלך, האריאלניקים שאני מכיר ממש לא עם אף גבוה. ואם יש כאלו, אני חושב שאכן זו בעיה והם צריכים ענווה. אבל לא בגלל זה צריך לעבור לבנ"ע. (חובות הלבבות אומר שאכן בעבירה קלה מי שעבר את העבירה הקלה ייחשב וייקרא יותר גדול מהצדיק, כי הצדיק לא יהיה בענווה כמו אותו אחד שעבר עבירה ועכשיו הוא מתחרט ומצטער כל הזמן, וכל הזמן מתבטל לה'. אבל זה רק בדיעבד, ורק בעבירה קלה....). ואני חושב שמה שניסית להקטין את תנועת אריאל ולהוציא אותם מהכלל, בזה הוכחת שדווקא שמי שבבנ"ע חושב שהוא האידיאל והכי טוב. (או שזה רק מי שבפורומים, לא יודע....). בכל אופן, זה שאת נמצאת בדרך מסויימת, לא אומר שצריך להקטין את הדרך השנייה ולבזות אותה.

 

מחילה אם כתבתי חריף, מקווה שהדברים הובנו כראוי.

....תות"ח!

אני מאמין שאבא שלך מאוד בטוח בעצמו וגם יכול להיות שהוא בטוח מאוד ומשוכנע שהרב קוק חשב כמוהו, אבל אין זו דעת הרב קוק....כל מי שקורה קצת הרב קוק יודע שגם העלאת הניצוצות וכו'...מדובר על עבודת ייחודים גדולה שמצריכה טהרה רוחנית גבוהה, ובשביל להגיע לאהבת העולם הזה באמת ולקידוש החומר צריך לשנוא את העולם הזה ואת הרע, וכל התעוררות הרע בחוצפתו וודאי שאין זו הצורה האידיאלית, והרב זצ"ל אומר באורות התחיה פסקה מ"ג שבמצב המתוקן השמרים שהם סמל לרשעים ולהתעוררות החוצפה צריכים להיות בתחתית החבית, במקומם הראוי להם, אלא שבתור לימוד זכות הוא אומר שהתעוררות השמרים זה מראה שחזר הכוח החומרי של עם ישראל וזה תהליך ארוך שעתיד להביא בסופו של דבר לתחית האומה מכל צדדיה, עד שכל הכוחות יופיעו בצורתם הראויה להם, ולא שהרע שמתעורר הוא נובע משפלות וקטנות, אלא הוא חלק מתהליך של בניית הקומה הלאומית החומרית של עם ישראל, שצריכה לעבור גם דרך גללים ופסולת כדי להגיע לטוב, אך הדור הוא: "טב מלגו וביש מלבר". נראה כלפי חוץ שהדור הוא רע, אך בתוך תוכו הוא טוב ואידיאלי. והרב אומר, הדור רע מבחוץ, זה לא המצב המתוקן, המצב המתוקן הוא שיהיה טוב גם מבפנים וגם מבחוץ, אלא שמה שנראה כלפי חוץ כרוע גמור, זה נובע ממשהו טוב פנימי, שעתיד גם במציאות להופיע כמשהו טוב בעז"ה.

 

חבל לי מאוד שאנשים מתבלבלים בזה, ועוד טופלים את דעתם לרב קוק. חבל. סתם שתדעי, כדי לשבר את האוזן, הרב קוק לא ראה דמות אשה מגיל תשע (מלבד אמו ואשתו). אז אם את חושבת שהוא היה בעד בני עקיבא וחשב שזה אידיאלי, מצאת את הרב הלא נכון, מצטער. (כמו כן מסופר שישב עם הרב זונינפלד באירוע של הבריטים אני חושב, וכשעלתה זמרת לשיר הרב זצ"ל רץ כל עוד נפשו בו, בעוד הרב זונינפלד הסתפק בסתימת אזנים, כי רצה לכבד את המלכות או משהו כזה....). יש עוד מלא סיפורי קדושה על הרב זצ"ל, אבל לחשוב שהוא היה בעד תנועה מעורבת וראה בה אידיאל זה פשוט לעשות צחוק. (או כל רב אחר גדול....לא סתם המילים של הרב קוק הן ההמנון של תנועת אריאל, מה מתאים יותר מזה....).

 

"אין לי כוח להתווכח כי באמת שאין לי מקורות וזה אז מוזמנים לחפש בגוגל". לא הבנתי, את מניחה את המבוקש שזה האידיאל מבלי אף מקור, ולא רק זה, אלא פוטרת אותנו בלחפש בגוגל? אם את רוצה להוכיח את דברייך, עלייך מוטל לחפש בגוגל, אני לא צריך לחפש בגוגל, כי יש לי כבר מקורות ודברים שעליהם אני נסמך, אז איך את כ"כ בטוחה בדברייך? את יודעת, גם אם אבא אומר משהו, זה לא אומר שהוא צודק, אפשר לחקור ולבדוק בעצמך, שאולי יש סיכוי קטן שאבא שלך טועה.

 

להגיד שבזכות בני עקיבא עלו בתור הצדקה לבני עקיבא זה לא רציני, גם למפעל הציונות החילונית של הקיבוצים וכו'....יש הרבה זכויות בהצלת יהודים ובהעלאתם לארץ, אך אין זה אומר שצריך להיות חילוני בגלל זה, ושזו הדרך האידיאלית. מה ההוכחה בזה?

 

נ.ב. תורה ועבודה שמוזכרת במשנה הכוונה היא לתורה ולעבודת בית המקדש, ולא לתורה וחול. החול מקבל משמעות רק אם הוא מחובר לקודש, ולא חלילה ליצור נתק  בין העולמות. מה שכן כתוב ש"אם אין דרך ארץ אין תורה", וגם זה הכוונה היא למידות טובות, אך גם אם מדובר על בניין אב לכל "חיי השעה" של העולם הזה, מופיע באותו משפט ממש, "אם אין תורה אין דרך ארץ", הדרך ארץ חסרת משמעות בלי התורה הנצחית, והתורה היא זו שצריכה להיות נר לראשינו בכל החיים ולהאיר את דרכינו, עבודת ה' זה לא רק בבית כנסת ובבית מדרש, זה צריך להאיר את כל החיים, "בכל דרכיך דעהו".

...החיים מאושרים

אמרתי היה בעד בנ''ע כשהריקודים היו מעורבים לא בזכות כמו שגם אמרתי חשוב לציין שלא אמרתי שהוא היה בעד ריקודים מעורבים אלה בכללי בעד בנ''ע.

 

וכשאמרתי ש יחסית נפרד שלא יגידו שאסור..​​​​​​​ התכוונתי לכל האחים של/ חברות שכשמתווכחים איתם אז יש תמשפטים האלה של המה זה משנה ש.. ההלכה לא תסכים וכו'.. אז התשובה שלי זה עובדה הרב קוק היה בעד למרות שהיה ריקודים מעורבים לא בזכות אלה למרות..

 

...תות"ח!

וכתבו לך שהרב קוק לא היה בכלל בעד ריקודים מעורבים, ולמעשה מסתבר שחשב (כל עוד לא חשב אחרת, ההלכה מול עינינו ומסתבר שהסכים איתה...) שריקודים מעורבים אינם מותרים הלכתית, אף אם לא מחה בהם. (כיוון שחשב שטקטית לא יועיל למחות בריקודים המעורבים....). וגם תמיכתו איננה הוכחה לאף סיטואציה שאיננה לפי ההלכה, כיוון שגם אם סניף מעורב, ניתן לקיים אותו באופן ששומר על ההלכה, וזה מה שהרב קוק זצ"ל ניסה שיהיה כמה שיותר, ולכן תמך בכללי ואין באמירתו אף היתר כזה או אחר שלא אמר בפירוש. ב. תמיכתו בכלל לא אומרת שהוא בעד הדבר בכל הדברים שהוא עושה, לדוגמא, הרב קוק תמך במפעל הציוני, אף שלא תמך בדרך החיים החילונית שהרבה פעמים תאמה את דרך חייהם של העולים (הקיבוצים וכו'....), מכיוון שתמך בעלייה, ולא תמך בדברים אחרים שהעולים עשו. לכן, זה שתומך בבנ"ע זה אומר שתמך במפעל של בנ"ע לקרב אנשים, או בישיבות שהקימו וכדו'...מוסדות וכו'...אבל אין זה אומר שתמך בכל הדברים שנעשו שם. ולעומת מי שדחה אותם לגמרי וחשב שהם הרס היהדות, הרב קוק ראה לנכון לתמוך כנגד ולהגיד שזה מפעל חשוב ואפילו שיש חסרונות, "גדול קידוש ה' יותר מחילול ה'", והוא מקדם דברים טובים. אך לא אמר באף מקום שהתיר את כל הדברים שם.

 

נ.ב. אם את רוצה להביא הוכחה או היתר הלכתי כלשהו, את צריכה או להביא ראיות הלכתיות מפוסקים וכדו'...או ראיות מהוראות רבנים הלכה למעשה. להוכיח מאיזו תמיכה כללית בתנועת בנ"ע שהרב קוק התיר כל מיני סיטואציות וחשב שזה אידיאל, זה פשוט לא נכון.

...החיים מאושרים

"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"

את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.

השאלה הזו שמנקרת,

ההרגשה הנוראית שעוטפת

שוב

ושוב

ושוב

 

ההרגשה הזו שהכל סוגר

שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.

וכאב.

הו הו כמה כאב כמה!!!

 

כאב לאנשים שיקרים לך

וכאב לעוד אנשים שיקרים לך

וכאב לעצמך

וכאב לעם שלך

וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים

וכאב בכל מעגל שהוא

חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...

 

כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!

 

ואת כבר בהצפה.

הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.

פשוט הצפה.

 

תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.

נגמר המלאי.

אין.

פשוט אין.

 

ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף

ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף

ועוד

ועוד

 

ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!

 

אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!

לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.

פיזית.

פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה

למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,

להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא

ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.

ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.

 

לעצום עיניים.

לשים את עצמך במקום שקט.

שקט שקט.

גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.

ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.

ומה עובר עלייך?

 ועם מה את מתמודדת?

ומה חשוך לך ובך כעת?

ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,

שזה פשוטו טו מאץ'!

יותר מדי!

זה יותר מדי לך, לכולם!

 

ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך

לעצור

ולקחת עוד קצת זמן לעצמך

אפילו אם מועט,

להסדיר נשימה

לסדר מחשבות

לנשום

להתמלא

לשתות

אולי תה חם ומתוק

מקלחת נעימה וחמה

כל פינוק שבא לך

פינוק קטן של אוכל

תפילה לקב"ה שישלח כוחות

שיתוף

חיבוק

וכמובן - שינה!

שיר מעודד

מוזיקה בכללי

פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ

להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,

לצאת לשאוף אוויר בחוץ

הליכה קצרה

וכל הטענת מצברים אחרת!

וכל מה שיכול לעשות לך טוב!

 

ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך! 

אי אפשר יקרה!

את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...

אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.

 

האיתותים הללו של הגוף שלך החכם

ושל הנפש החכמה

אומרים לך -

היי יקרה! עד כאן!

אנחנו חייבים מילוי!

בואי תדאגי לנו למילוי

ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים

 

אבל קודם המעגל שלך.

את.

עצמך.

מתמלאת.

נושמת.

מתחזקת.

שמחה.

 

ואח"כ כמובן אישך והילדים

ואז המשפחה המורחבת

והחברה היקרה

ושאר המעגלים

לאט לאט.

אי אפשר הכל בבת אחת.

 את רק בן אדם אחד.

מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.

עם גבולות יכולת

עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...

ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.

ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.

 

אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.

וזהו.

לשחרר.

אי אפשר לעזור לכולם.

את רק בן אדם.

אחד.

יחיד ומיוחד.

ואחד.

 

וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!

ועוזרת!

ותומכת

ומאירה

ומחדדת

וכמה אכפתיות נובעת ממך

כ"כ כ"כ אכפת לך!

ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!

 

ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!

 

שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!

שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!

את מה את כן יכולה

ומה את לא

את מה עושה לך טוב וממלא

ומה מרוקן

את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך

ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך

ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...

 לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,

אבל בסופו של דבר גדלים!

וגם מכל הרע שבעולם -

נכון.

הוא קיים.

אבל הטוב קיים שבעתיים!

 

"ברגע קטון עזבתיך

ורחמים גדולים אקבצך"

 

הרע הוא כמו רגע קטון!

והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!

 

ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"

ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך

 

אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"

וכולנו "אור איתן"

ולא רק בשיר ילדים חמוד

אלא באמת באמת

 

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!

לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו

במעגלים שלו

ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד

ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה

 

כי חיוך אחד שלך לילדה,

שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,

שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,

וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,

 

או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,

שהצלת

ועודדת

והרמת

ותמכת

ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,

שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,

ואותם אנשים שפגשו גם 

 

ואין לדבר סוף! 

כן כן

ל***טוב*** אין באמת סוף!

הוא באמת אינסופי!!!

 

אז את יקרה מוסיפה אור

ותוסיפי אור

וקצת פחות תחשבי על החושך.

כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט

ומספיק אפילו אור קטן

ואפילו יחיד

בכדי לגרש חושך גדול גודל

 

ויש לנו את בורא עולם

שהכל שלו

והכל מאיתו

הטוב והרע

ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה

ולימדנו שהכל לטובה!

כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה

ולהתחזק באמונה

בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה

והוא אחראי על הכל

ולפעמים התפקיד שלנו הוא

"הרפו.

הרפו ודעו כי טוב השם!"

 

ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.

לא כל העולם על כתפייך היקרות

ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.

 

ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*

באנשים טובים

בנפלאות הבורא

בילדים שיש

במשפחה

בחיוכים

באוכל הטעים

בשפע

במיטה הנוחה

בגוף שמתפקד

ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע

ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו

לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו

אלא להיפך - להנכיח אותו

לראות אותו

להעצים אותו

להודות עליו

ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!

 

להתפלל במילים שלך

את כל הכאב

והקושי

והתקוות

הכל הכל הכל

לקב"ה

ולהודות לו על מה שכן יש

ולבקש על מה שעוד לא

והוא שומע הכל

והוא כל יכול

 

ותמשיכי להתחזק 

להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום

להתקרב למה שעושה לך טוב

להתרחק ממה שעושה לך רע

ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה

 

והדברים ב"ה עוד יתבהרו

כולם

לאט לאט

את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!

ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת

ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים

השבויים שכבר חזרו

החולים שנרפאו

העקרות שנפקדו

הרווקות שהתחתנו

הזוגיות שהתחזקה

הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה

הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם

הערבות ההדדית

האחדות

החסד

העזרה

השמחה

הצחוק

החיוכים

רגעי האושר

והשפע

והטוב.

הטוב.

שקיים!

ושילך ויגדל ב"ה 

ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!

 

ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך

ותני לטוב שבך לגדול ❤

...תות"ח!אחרונה

עין טובה זה וודאי טוב, וכבר כתבתי שהסיבה שהרב קוק תמך זה משום שלא ראה בזה רק רע, אלא ראה את העין הטובה ואת הטוב שיש פה, אך עין טובה זה אומר שלמרות שיש חצי כוס ריקה, מסתכלים על חצי הכוס המלאה. אך לא לשכוח שצריך לשאוף למלא את הכוס לגמרי, ולשאוף לאידיאל.

להסתכל בעין טובה זה וודאי לא יזיק, ואפילו הייתי אומר מצווה וחובה, וזה דבר בסיסי, אבל אם האדם שוכח את חוש הביקורת, את האמת, את האידיאל, זה בהחלט יכול להזיק ולגרום לאדם להישאר איפה שהוא ולחשוב שהוא באידיאל, כמו שהיה החשש שהאדם יקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם, הוא יקבע את מציאות החטא ויישאר איתה לנצח, המטרה היא להתקדם ולהתעלות כמה שיותר לאידיאל.

שבוע טוב ובשורות טובות, בעז"ה. שנזכה לאחדות שלימה בין כל חלקי העם בצורה אמיתית.

התמיכה לא היתה הסכמההסטורי
הספרים לא לפני, אבל הרב נריה מתאר זאת באריכות. ההבנה היתה שנער או נערה שהולכים לבני עקיבא, לפחות עולה הסיכוי שהם ישמרו שבת וכשרות, אז תמכו בחיזוק הטוב.

בשום מקום הרב לא תמך במשהו מעורב.
מצאתי את הספרהסטורי
בספר 'בשדה הראיה' עמ' 556-581*, הרב נריה עוסק באריכות בייחס המורכב של מרן הרב קוק זצ"ל (ושלו עצמו, על אף היותו חבר, מדריך, מרכז וכו' בתנועה!) לבני עקיבא.

הוא מתאר את החיבה והאהבה של הרב, לפעילות החיובית שבעצם מצילה את הנוער מלזרוק הכל, יחד עם הסלידה מהפעילות המעורבת וק"ו הריקודים המעורבים. להגיד שהרב תמך, או אפילו הסכים באיזשהי צורה לתנועה מעורבת, זה עיוות חמור.

*מהדורת תשנ"א, יתכן שיש מהדורה חדשה
שכוייח!תות"ח!

תודה על הבהרת הדברים.....

בעזה אני ישתדל לקרוא מתישהו..החיים מאושרים


אאל"ט125690
הרב קוק תמך בתנועה מעורבת כדי שלנוער יהיה חיבור לתורה, לא כערך בפני עצמו. אם מישהו דתי היה שואל אותו אם ללכת לפעולות כנראה שהוא היה אומר שלא, החשיבות של התנועה המעורבת היא לחניכים החילונים (ולמדריכים הדתיים). ראיתי את מה שכתבת בהמשך השרשור על זה שהיום כבר אין ריקודים מעורבים ודברים כאלה, זה לא נכון בכל המקומות.
וגם אם כןadvfb
מה זה אומר?
בנות (דוסיות) דעתכן על הדיבור על לימוד תורה לנשים?דורש טוב לעמי

איפה זה פוגש אתכן?

האם זה ריאלי לצפות מחלק גדול מהבנות להקדיש זמן ללימוד תנ"ך + אמונה + הלכה באופן שתקיפנה פחות או יותר את החלקים היסודיים והמעשיים וירכשו את הידע הבסיסי נניח עד גיל 20 או אפילו 30?

בכלל קיימת תחושה שצריך לכוון לשם?

מהם הדברים שמניאים נשים/נערות מללמוד תורה?

(ובפרט - הלכה)

עצם הלימוד הוא כעיקרון מתוק עבורכן, כמו אצל בנים ביינישים?

(מתכוון בעיקר לתנ"ך והלכה, ופחות לענייני מחשבה ואגדה 'המושכים את הלב').

האם העובדה שיותר ויותר רבנים מדריכים בפירוש לנשים להשקיע בלימוד תורה יוצר תחושת עול או תופעות אחרות שגוררות 'נזק' כלשהו?

מעלה את הנושא בעקבות הטורים האחרונים של הרב אליעזר מלמד

אהה וגם בנים כמובן מוזמנים להגיב. 😅

מצוות תלמוד תורה - גם לנשים

לימוד גמרא ועיון לנשים

קודם צריך להבין שיש הבדל בין גיל 20 ל30 אצל נשיםמרגול

אני לא דוסית, אבל אגיד באופן כללי:

עד גיל 20, הגיוני בעיניי לצפות הרבה דברים.

אבל העשור שבין 20 ל30, להתייחס אליו אצל דוסיות כאל זמן נוסף שתספקנה לצבור ידע- זה קצת רחוק מהמציאות. תחשוב על הדוסיות החביבות סביבך, בעשור הזה הן כנראה גם למדו גם הביאו וגידלו ילדים וגם פרנסו לפחות חלקית את הבית (לפעמים כמעט לגמרי, כשהגבר אברך). זה עמוס ברמה מטורפת.

אישה במצב כזה שמספיקה להתפלל שחרית וללמוד פרשת שבוע שעה בשבוע- כבר יפה מאוד.

עם זאת, עד הולדת הילדים, ובוודאי עד החתונה, ראוי בעיניי לפחות לתת עתים לתורה גם כאשה.

ולכן מדרשות, או תכניות העשרה של בית מדרש באולפנות, זה דבר מבורך.

לא נכנסת לדיון של כן גמרא לא גמרא. מתייחסת בכללי לתורה.

ובאופן כללי בהבדל- הפער הוא גם במסגרות (בחור דוס צריך לעשות צעד אקטיבי בשביל לא ללמוד בהיקף רחב, בחורה דוסית הפוך), וגם שהחינוך שונה. למשל בלימוד גמרא- בנים כן וכמה שיותר, בנות אסור (מלמדה תפלות). בחורה שאומרת שרוצה ללמוד עוד ועוד, יגידו לה "למה לך להידמות לגבר? חסרות מצוות לנשים? את מקיימת את כל המצוות כרגע? כולל לשון הרע?"

בקיצור, צריך להבין את המציאות ואילוציה, ולאחר מכן לחשוב מה עושים בהינתן המצב.

תלוי באופיאשר ברא

מכירה הרבה דוסיות מבית שזה בכלל לא הייתה הנקודה שלהן, לשבת ולהתחיל ללמוד.

אני אישית בעד לא ללכת אחרי מה שהן למדו בבית ובאולפנה, בלי יותר מיד להעמיק.

אצל הדוסיות בגיל 20 יש לחץ של לימודים, חתונה ועבודה.. לא בטוחה שזה בראש סדר העדיפויות שלהן.

ולהפך יש בנות שכן למדניות יותר מהשורש שלהן, לפה ולשם לא הייתי שמה את זה תחת זכוכית מגדלת- בכל ציבור אנשחם הם גם פרטיים ומה שמתאים לאחת (ובהתאם גם הזמן שיש לה), לא תואם את האחרת.

אני חושבת שזה שלא מלמדים בנות ברצינות זה פשע חמורחושבת בקופסא

גם אם הן לא חייבות במצוות לימוד התורה עצמה, השדר שנותנים לה כאילו הם צריכות להיות מנותקות מהבסיס של היהדות ולהסתפק בוורטים עלובים ו"איך זה גורם לך להרגיש"- יוצר אצלן חור גדול בהבנה של מה זה בכלל תורה והמצוות. גם בפן ההלכתי וגם בפן המחשבתי.

ניהול הזמן יכול באמת להיות מכשול, אבל אפילו בשנת מדרשה או מדרשת ערב או ערב לימוד לנשים או כל מסגרת זמנית וחלקית שאמורה להביא איזה מענה לבעיה הזו, מאכילים אותן בברבורים המיותרים האלו. חלק אפילו מגדילים לעשות וקוראים לזה "תורה נשית". כאילו הקב"ה התגלה בהר סיני לגברים בלבד ונשים קבלו פטור לא רק ממצות עשה שהזמן גרמן אלא גם מלהפעיל את השכל שעוד איכשהו נשאר להן.

כשנשים גם ככה לא משכילות באף תחום זה עוד איכשהו יכול לעבוד, אבל בחורה שעושה תואר, עובדת בעבודה מכובדת, דוסית ורצינית, אבל אין לה מושג בדיני החזרה על הפלטה או מה ההבדל הכוזרי למשנה תורה, זה אמור להיות מביך.

יצא שאחרי החתונה עברתי לגור ממש קרוב לאיפה שהייתה מדרשת שילוב שילוב שלי, אז יצא לקפוץ מידי פעם, אבל ככל שהתקדם הזמן הבנתי איזה בזבוז זמן כל השיעורים שם.

שיעור זוגיות, שיעור מסל"ש שבו הרבנית מקריאה אולי חצי פסקה וכל שאר השיעור הוא דוגמאות מהחיים על גידול הילדים שלה, שיעור אחרון ב10 בלילה של שו"ת כי לרב אין זמן/ כח להכין משהו, וכל השאלות הן בסגנון "איך עובדים את ה' למרות שלא הכל הולך" ואיזה רעיון כאילו-עמוק ששולפים מהמותן בשנייה.

השיעור היחיד שהיה רציני היה שיעור הלכות שבת, ושם הרב אפילו הביא- שומו שמיים- קטעים קצרים מהגמרא כדי להבין את השתלשלות הבסיסית ביחד עם קצת ראשונים ואחרונים.

אולי זה כי בעלי קלקל אותי, הוא הציע לי לראות שיעורי תנ"ך מוקלטים מהישיבה שלו באתר.

מה אני אגיד, שמיים וארץ. זה לא היה גמרא עיון, אבל מסתבר שאת הביינישים אשכרה מלמדים אשכרה את הכתוב עם פרשנים ומקורות, ולא את סיפור חייו של הרבנית, ואפילו אפשר להבין ולהתעניין ומסתבר "לא בשמיים היא".

לנשים אין מחויבות הלכתית לנצל כל רגע ללימוד תורה, אבל אני חושבת שבשביל להיות יהודי מאמין ומקיים צריך שיהיה לך בסיס בדבר הכל כך בסיסי הזה. לא רק שורות תחתונות וקצת וורטים שכולם פן אישי. ובגלל זה אני חושבת שיש עניין גם לדעת להסתדר עם גמרא בקיאות. (אני לומדת בעלי מסכת מגילה) לא "להכעיס" ולא כלום, פשוט בשביל להבין מי בדיוק היו חז"ל, מה הייתה צורת החשיבה שלהם ומה היה עיקר עיסוקם, ומתוך זה על מבוססת כל התורה שאנחנו מקיימים היום. מסתבר להפתעתן של הרבה בנות, שוב דוסיות ורציניות, שהתורה היא לא קטעים מרגשים לתלייה על הקיר, אלא התעסקות ופירוש דקדקני בדבר ה' ויישום שלו בשטח.

לדעתי גם חלק מלהבין מה באמת הקב"ה ציווה אותנו זה לפעמים ללמוד משהו על מנת לסיים גם כשאין הרבה חשק או "התחברות".

יש צדיקות אבל...שנונימיאחרונה

כיום התורה משמשת בעיקר קרדום לחפור בה,

לשררה, ממשלה, כסף, כבוד, גאווה.

לומדים בשביל התואר תלמיד חכם ועניבה - אבל כשמגיע הרגע לקיים זה לא בשבילם.

ראיתי נשים מעטות מאוד שיש להם קצת מסירות נפש ומחפשות אמת, וכולן הושפעו מאוד מבעליהן.

נשים לא יודעות מה זה בדידות או ללכת לבד נגד הזרם, האדם נברא והיה לבד.

חייה של אישה הם חיי קהילה משפחה בית היא תמיד מוקפת באנשים סביבה מטבעה.

מלחמה זה לא בשביל נשים.

הלוואיי שילמדו ויקיימו.

בינתיים העולם מתקיים על פי חוקי הנצרות.

מאבד עולמו בשעה אחת?צמר-ארד

שאלה...

לפעמים יש את הספקות הללו

אדם עושה עבודה גדולה עם עצמו

באמת לא בכאילו מתאמץ יוצא מאיזור הנוחות

מתמודד עם החיים על הטוב שבהם ועל הפחות נעים שבהם

ואז מגיע משבר

גדול או...

אפילו סתם משבר בינוני שהוא חוזר אחורה

ומגיע לאיזור הנוחות וכיף לו שם

לא שהוא חוטא אלא שהוא בבחינת מתפנק קצט על החיים

האם בעיניכם זה אומר שהוא מתחיל מחדש?

האם ההנאה הזו שהוא באמת נהנה באמת נח לו וכיף לו באיזור הנוחות

האם יש כאן בבחינת שמשלמים לו את שכרו בעולם הזה?

גם אם הוא חוזר לאחר מכן לשדה הקרב שנית?

🤷‍♂️🤷‍♂️🤷‍♂️

אני לא חושבת שיש אופציה אחרתעַלְמָהאחרונה

להתקדם בלי לסגת בכלל אחורה... זה נראה לי חלק שחייבים בתהליך

להורדה חינם: הספר קיצור הלכות שבתעיתים לתורה

להורדה חינם: הספר "קיצור הלכות שבת" (113 עמודים) – עם שיעור מוקלט לכל פרק

20261018005719.pdf

שלום לכולם,

הספר "קיצור הלכות שבת" מאת הרב ירון אליה זמין עכשיו להורדה חינם, והקובץ המלא מצורף כאן להודעה. זהו ספר של 113 עמודים, ובו 43 פרקים.

הספר מרכז את הלכות השבת שפוגשים בכל שבוע – מהדלקת נרות וקידוש, דרך מוקצה, בישול וחימום אוכל, ועד מלאכות שבת ורפואה בשבת – כמנהגי הספרדים והאשכנזים, בלשון בהירה ותמציתית.

מה תמצאו בו

  • סדר ברור לפי נושאים – קל למצוא את התשובה בדיוק כשהשאלה עולה.

  • מקורות לכל הלכה – בגוף הטקסט, למי שרוצה לבדוק ולהעמיק.

  • שיעור מוקלט לכל פרק – ליד כל כותרת יש שני ברקודים: אחד לשיעור קצר למעשה, ואחד לשיעור מורחב מהמקורות. סורקים בטלפון ושומעים את השיעור על אותו נושא בדיוק.

איך להפיק ממנו את המרב: שמרו את הקובץ בטלפון או הדפיסו אותו. כשעולה שאלה – פותחים את הפרק, ומי שרוצה להבין את ההלכה לעומק סורק את הברקוד ושומע את השיעור.

אם הספר הועיל לכם – נשמח שתעבירו אותו הלאה, לחברים, למשפחה ולבית הכנסת.

שבת שלום ומבורכת!

צוות עיתים לתורה

תוכן העניינים

כל כותרת כאן מקשרת לפרק המלא באתר "עיתים לתורה", כך שאפשר לקרוא כל פרק גם אונליין:

כבוד ועונג השבת

הלכות מוקצה

בישול, שהייה והטמנה בשבת

הנאה ממעשה שבת

מלאכות שבת

רפואה בשבת

להמשך לימוד

חסידות ארצישראליתאביעד מילוא

הייתי בשמח תורה בחצר חסידית מסוימת, שוחחתי שם עם יהודי אברך צעיר שאמר לי בהתלהבות שהוא לומד את תורת הרב קוק וקצת התוועדנו על זה.

מה דעתם על התופעה? והאם לדעתם יש מצב שתיווצר בקרוב הבנה חדשה בתורת הרב מאותם חסידים וחרדים שלומדים את התורה שלו (על דרך "העבודה")

הבנות חדשות כן. בקרוב? לא.נקדימון

וכל זרם מהציונות הדתיות ימשיך לראות בעצמו את המוסמך היחידי לביאור כתבי הרב.

אם אנשי הציונות הדתית לומדים תורת חב"דאריק מהדרום

למה שחסידויות אחרות לא ילמדו הרב קוק?

לא רק שזה "בקרוב", זה תמיד היה ברמה כזו או אחרתמתוך סקרנות

יש קרובי משפחה של הראי"ה במגזר החרדי, כדוגמת הרב חיים קוק ראש ישיבת תורת רפאל למי שמכיר, גם הרב דוב קוק כנראה וכיוצא בזה.

הם ודומיהם, תמיד שדרו קשר מסוים לתורת הרב קוק, כמובן ללא מרכיב הציונות, שלענ"ד גם ככה לא באמת משמעותי כל כך בהגותו כמו שהציג את זה בנו...

איך הוגים נונסנס כזה?צדיק יסוד עלום

קראת פסקאות של הרב קוק? איך תולים את האספקט הציוני-רדיקלי של הרב קוק ברצי"ה, כשזה מופיע בצורה מאלפת ישירות בכתביו?

כנגד כל קטע על ארץ ישראל וכו' יש 3 קטעים על היחידמתוך סקרנות

ועולמו, אלו הם נתונים מחקריים שקראתי בעבר במקור ראשון דווקא אם אני זוכר נכון...

אף אחד לא אמר שאין אצלו אספקט ציוני, אבל הוא לא האספקט היחיד שלו, ונראה שהרצי"ה כן יצר אווירה כאילו זה כן...

זה טיעון דביליצדיק יסוד עלום

גם אם היה רק מאמר אחד שלו על הציונות, ובו הוא היה כותב "הציונות היא העיקר, והנפש חשובה אבל היא מקום שני" אז כל המאמרים הפי 3 שתיארת היו שניים במדרגה לעומת הכתיבה על היחיד.

הרב היה ציוני רדיקלי, ועל מה שהוא ראה בשנים בהן היה חי (נפטר כ15 שנה לפני קום המדינה) הוא כתב את הדברים הכי פומפוזיים וחד משמעיים.

לרוב אלה טיעונים פופוליסטיים שנאמרים על ידי אנשים שלא למדו את כתבי הרב קוק ולכן טועים ומטעים בססמאות לא רלוונטיות

תרשה לי לחלוק עליך ולהסתייג מדבריךמתוך סקרנות

בכל הצניעות, בעבר קראתי המון מכל כתביו, ולא חושב שברור מאליו שאורות לדוגמה יותר חשוב מאורות הקודש ואורות התורה, והאנשים שאני מדבר עליהם שהיו קרובי משפחתו ותלמידיו בוודאי קראו והכירו הרבה יותר ממני וממך.

לתפיסתם, הרב כאדם עם תורה רוחנית מקורית, ראה גם ניצוצות קדושה בציונות, אבל זה לא אומר ש"זה הוא", ורק זה, אכן היה לו מרכיב כזה וכנראה משמעותי, אבל לא היחיד.

אבל גם החלוקה הזו מלאכותיתצדיק יסוד עלום

היא מלאכותית משתי פנים:

  1. להגיד שאורות זה פרויקט של הרצי"ה שממוקד ומאדיר את האספקט הציוני בתורת הרב, בעוד שאורות הקודש והמאמרים מכילים תוכן רוחני הפונה לאדם היחיד זו חלוקה מלאכותית. באורות ישנם מאמרים שאינם עוסקים בציונות (זרעונים, שהם מאמרי יסוד במשנת הראי"ה), ובאורות הקודש יש המון פסקאות שעוסקות בציונות ובא"י

  1. נניח והחלוקה לעיל היתה נכונה - הניסיון לעשות שסעים במשנת הראי"ה זה הפך אופי כתיבתו והגותו של הראי"ה. מי שמתחבר יותר לצד של עבודת ה' הפרטית בכתבי הרב קוק - שיבושם לו, אבל לא ניתן לטעון שעבודת ה' של האדם הפרטי במשנת הראי"ה היא ענף נפרד מהענף הציוני. הרב ראה בציונות את מה שנתן כוח ערך ומשמעות לשינויים הדרמטיים שבנשמת הדור וממילא בעבודת ה' של האדם הפרטי.

מתנצל על הלשון החריפה בה ניסחתי את הודעותיי הקודמות

באמת שעברו הרבה שנים מאז הימים הטובים בהםמתוך סקרנות

נהגתי לבלות לילות בספריית "מרכז" בחרישת כתביו ויכול להיות שאני לא מדייק.

אבל לענ"ד, לא חושב שבהכרח רק הציונות נותנת ערך ומשמעות לכל תורתו הרוחנית, הצורה בה הגותו "פגשה אותי", הייתה בעיקר בתפיסה הכללית של הרמוניה, באופטימיות ובניצוצות הקדושה בכל מקום, שלאט לאט מתבררים עד הנאולה השלמה (מה שאגב יונק הרבה מהחסידות לכאורה), ו*גם* בציונות.

להגיד שהכול זה רק מזה, נשמע לי לא מוכרח.

לשבר את האוזן, שמעתי פעם שבהכללה 3 תלמידיו לקחו כל אחד דגש אחר מתורתו, הרב הנזיר את הדגש האוניברסלי, הרצי"ה את הציוני, והרב חרל"פ את עבודת ה' הפרטית.

חלק מהחרדים שינקו מתורת הרב, אכן הלכו יותר על הקוטב שמייצג הרב חרל"פ לפי חלוקה זו, אבל אם נטען שזה מצומצם מדי, אפשר להתחבר גם לקוטב של הרב הנזיר.

תודה על ההתנצלות.

יהודיברוך הגב

הרב צבי יהודה עסק בזה הרבה כי זה היה נושא מחודש מאד והיה צריך להחדירו לתודעת התלמידים והציבור, יחד עם זה הרצי"ה בעצמו ערך את אורות התשובה ואורות התורה מוסר אביך לפני שהוציא את אורות בשלמותו. ובמקביל לעבודתו נמסרו הכתבים לדי הרב הנזיר שערך את אורות הקדש. כך שאינו נכון לטעון שהיה ניסיון לצמצם את תורת הרב לתחום מסוים. כמו שזה שטות לטעון שהרב הנזיר לא לא היה קשור לפן הציוני של הרב קוק ולכן ערך את אורות הקדש, כי מי שהכיר ידע שהוא התרגש ממדי צבא ונשק צהלי לעיתים יותר מהרב צב"י.

הציונות לא היתה מרכיב משמעותי כל כך בתורת הרב קוק?רודף מצוות

זה נכון שהרב קוק זצ"ל כתב הרבה מאד. ולא בכל פסקה שלו הוא הזכיר את ארץ ישראל או את הגאולה המתמששת לאיטהּ. אך מי שלמד מספיק את כתבי הרב קוק יודע בבירור שנושא הציונות היה משמעותי ומרכזי מאד מאד בהגותו. לא נכון להציג זאת בתור איזה עניין שולי וצדדי שהרב צבי יהודה זצ"ל הוציא מפרופורציות והעלה על נס לאחר פטירת אביו הגדול.

נ.ב. אולי פשוט לא הבנתי אותך, וכשאתה כותב ציונות אתה מתכוון ל'תמיכה בשלטון הכופרים' כפי שאוהבים להגדיר אותה כל מיני גורמים חרדים אנטי-ציוניים שאוהבים לייחס בחוסר הגינות, (בלשון המעטה) לכל הדתיים לאומיים כל מיני תפיסות מעוותות?

מרכיב משמעותי אבל לא היחידמתוך סקרנות

זה חלק מתפיסה רוחנית כוללת ומקיפה הרבה יותר.

מה שכתבת בהערה גם כן חשוב מאוד, הרב קוק ראה ניצוצות רוחניים בתחייה הלאומית כמו שראה ניצוצות בכל דבר.

אבל מכאן ועד לקידוש "מוסדות" המדינה מעצם שייכותם למדינה, התחברות לרשעים כדרך "לכתחילה", וכיוצא בזה, זאת גם עוד דרך שלא בהכרח הרב קוק הסכים אתה (יש קטע שלו בעין איה בו די אומר להיפך, שהדרך של "בירור הניצוצות" מתוך הרע היא לא דרך לכולם)...

יהודי מהמרכז במלעיל ובמילרעברוך הגב

התופעה בודאי התרחבה וחרגה ממסגרת משפחת קוק.

אפשר לעשוק בתחומים שונים בתורתו של הרב קוק שלא בהכרח מחייבים לעשוק בתפיסתו ביחס לציונות. אבל זה יהיה עיסוק חלקי. אבל להגיד שזה נושא לא משמעותי בתורתו זה לא רציני. ובדרך כלל מי שעוסק בתורתו גם ממשפחת קוק קרובים לגישה העקרונית החיובית למדינה, ורואים בהקמת המדינה ובחזרה לארץ תהליך חיובי וטוב של התקרבות לגאולה וגם על היחס לחילונים זה משפיע באיזו מידה, וכל זה בדומה לגישה של הציונות הדתית. כמובן בפרטים יש חילוקים כמו גיוס בחורי ישיבות וגיוס בכלל לתוך הצבא במצבו הרוחני הנוכחי, איך להשקיע בחינוך ללימוד תורה יחס ללימוד אקדמי ועוד שלל נושאים פרטיים שבאמת לא ברור אם הגיעו לציבור הדתי לאומי מתורת הרב קוק או מחולשות דתיות וכל נושא צריך לדון לגופו.

ויש כאלו שדוקא בגלל קרבתם לתורת הרב ומנגד הצורך להיות חרדי אומרים דברים תמוהים ומוזרים לכל אוזן של לומד ישר, ועליהם נאמר עושר השמור לבעליו לרעתו.

לא כל מי שרואה תהליך רוחני (בואכה קבלי) בהקמת המדימתוך סקרנותאחרונה

המדינה זה חייב להשפיע גם על יחסו הריאלי לחילונים.

מעולם לא אמרתי שהציונות אינה מרכיב משמעותי בהגות של הראי"ה, אמרתי שאפשר לקבל ממנו הרבה, גם בלי לאמץ את גישתו הספציפית לציונות, ושם ללכת פחות רחוק קצת ממה שהוא הלך (וודאי פחות רחוק ממה שממשיכי דרכו הלכו, מהרצי"ה ואילך, כפי שגם אתה פירטת)...

נראה שההבחנה כאן חשובה: אפשר להעריך מאוד את הגותוaibrainora

נראה שההבחנה כאן חשובה: אפשר להעריך מאוד את הגותו של הראי"ה ולקבל ממנה הרבה, בלי לראות בכל מרכיב בגישתו לציונות וביחס לחילונים עמדה מחייבת. דווקא ההפרדה בין העקרונות לבין היישום ההיסטורי מאפשרת דיון יותר מדויק.

יש כאן הבחנה מעניינת בין היכולת ללמוד מהגות של הרבaibrainora

יש כאן הבחנה מעניינת בין היכולת ללמוד מהגות של הרב קוק לבין אימוץ מלא של כל תפיסתו הציונית. אפשר בהחלט לדון בכל רעיון לגופו ולבחון איך הוא מתיישב עם המציאות וההשקפות של ימינו, כולל היחס לחילונים.

לתת לגיטימציה לאתגרים בהלכהמנגו מיובש

ברצוני להעלות לדיון ציבורי וזהיר סוגיה שעולה מדי פעם

העניין הוא כזה: לפעמים ניתן פתחון פה או לגיטימציה מסוימת לתחושות של קושי או אתגר מול ההלכה (ויש בזה משהו הגיוני סך הכל, אבל לא זה הנושא), כאשר ישנם אנשים הבוחרים להסביר את דרכם או את עיסוקם באופן שמתכתב (לדעתם) עם עבודת השם (מה שלא כך בהכרח)

השאלה המרכזית היא: היכן עובר הגבול שבין פתיחות והבנה למציאות האנושית המורכבת, לבין שמירה על חוסנה של ההלכה ללא פשרות? ואיך נכון להתייחס בדיון ציבורי לאתגרים שחווים אנשים ספציפיים מול התורה?

אשמח לשמוע מה דעתכם

אני חושב שההלכה היא הבסיסלא המשוגע היחידי

צריך להיות פתוח ולהכיל מורכבויות, וגם להבין שזה לא תמיד קל ופשוט לעשות את ההלכה גם אם חייבים,

אבל להבין שזה העיקר ולזה אנחנו שואפים (ומעלה) גם אם לא מצליחים תמיד.

"לא להפוך חולשות לאידיאולוגיה", וכמובן שלפי זה אנחנו גם נפרש את המציאות בעיניים הלכתיות ונדע תמיד לאיפה לחזור כשיש שאלה מורכבת במציאות.

לגבי השאלה השניה, זה מאוד תלוי באיזה מקרה כמובן,

בכלליות צריך להבין את האדם שחווה את האתגר, אבל לא להפוך את זה למציאות הנורמלית, אלא בתור קושי שצריך להבין איך עובדים איתו וחווים אותו,

ואיך מגיעים למצב שבו לא עוברים על ההלכה (בתקווה שזה קיים).

מאז ומתמיד ההלכה הושפעה במידה כזו או אחרת מצרכיGini

הזמן והשעה.

ואין סיבה שגם בדור שלנו ההלכה לא תושפע ולא תתן מענה לחידושים, לדברים שהשתנו.

רק עכשיו בחגי תשרי היו שני דברים גדולים מאוד שההלכה שינתה בעבר - תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת, ונטילת לולב ביום טוב שחל בשבת.

ויש כיום הרבה דיבורים, מאמרים, ניסיונות להחזיר את ההלכה המקורית לתוקפה - תקיעת שופר ונטילת לולב.

או עניין אחר, שהוא גם בלב המחלוקת בין הציבור הדתי לאומי לציבור החרדי, וברור שיש לו השלכות הלכתיות - היחס לארץ ישראל, מצוות התלויות בארץ, שמיטה.

גם לא ירחק היום ורוב העם היהודי, מבחינה מספרית אבסולוטית, יהיה בארץ ישראל.

הכלל ההלכתי של "רוב יושביה עליה" (התקף כאשר רוב עם ישראל מתגורר בארץ ישראל) מהווה תנאי יסוד להחלת מצוות רבות מדאורייתא (מהתורה). כיום, רוב המצוות התלויות בארץ מתקיימות מדרבנן (מתקנת חכמים), מכיוון שעדיין איננו במצב זה. 

כאשר יתממש המצב שבו רוב יהודי העולם יתגוררו בארץ ישראל, יחולו שינויים דרמטיים בחיוב ההלכתי של מצוות שונות: 

1. מצוות התלויות בארץ: מעבר מדרבנן לדאורייתא

תרומות ומעשרות: החיוב להפריש תרומה גדולה, מעשר ראשון, מעשר שני ומעשר עני מתוצרת חקלאית יהפוך לחיוב מן התורה ממש (כפי שנלמד מהפסוק "בבואכם" – ביאת כולכם). לכך יש נפקא מינה לגבי ספקות (ספק דאורייתא לחומרא) ודיני ביטול ברוב. 

חלה: הפרשת חלה מעיסה תחזור להיות מצווה דאורייתא. 

שמיטת קרקעות ושמיטת כספים: איסור עבודת האדמה בשנה השביעית ושמיטת חובות יחזרו להיות מן התורה (לפי חלק מכריע של הפוסקים). 

2. מצוות היובל וחלוקת הארץ

מצוות היובל (השנה ה-50) כוללת חזרת קרקעות לבעליהן המקוריים, שחרור עבדים ושביתת האדמה. לגבי היובל קיימת מורכבות הלכתית נוספת:

תנאי נוסף – "יושבים כתיקונם": כדי לחדש את היובל מדאורייתא, הרמב"ם ופוסקים נוספים קובעים שלא די ב"רוב יושביה עליה", אלא נדרש שעם ישראל ישב בארץ "כתיקונו" – כלומר שכל שבט ישב בנחלתו המקורית בארץ. 

חזרת היובל: ברגע שיתקיימו התנאים (לפי חלק מהדעות בעזרת בירור שבטים או סמכות בית דין הגדול), תחזור הנהגת היובל לפעול למעשה. 

3. הלכות הנהגה ומשפט עברי

סמיכת זקנים וסנהדרין: קיומו של רוב העם בארץ ישראל מעניק משקל הלכתי ומעמד מיוחד לכלל חכמי ארץ ישראל. מעמד זה הוא תנאי חיוני לחידוש הסמיכה המקורית (איש מפי איש עד משה רבנו) והקמת הסנהדרין לפי חלק משיטות הראשונים (כמו הרמב"ם).

קידוש החודש על פי הראייה: סמכות קידוש החודשים ועיבור השנים על פי עדים ובית דין תלויה במרכז ההלכתי ובקיומו של רוב העם בארץ ישראל. 

4. מצוות יישוב הארץ וכיבושה

מצוות עשה מן התורה: מצוות יישוב ארץ ישראל (לשיטת הרמב"ן ופוסקים רבים) מקבלת תוקף מלא ושלם של קיום לאומי. 

גבולות הארץ: הגדרת גבולות הארץ לעניין מצוות התלויות בארץ מתרחבת מגבולות "עולי בבל" (שהחזיקו בארץ בימי בית שני) בחזרה לגבולות "עולי מצרים" הרחבים יותר, שכן קדושת הארץ המקורית חוזרת לתוקפה הזמן-מדאורייתא.

תלוי מה המקום ממנו מדברים ומי המדברלאחדשה

פסיקת הלכה- זה רק לרבנים מקובלים פוסקי הלכה ויראי שמים.

אם השאלה היא רק אני באמת רוצה לעשות הכי טוב ונכון אבל תוהה על עצם העניין כי א,ב,גם, זה משהו אחד

אם זה מישהו שמנסה להתיר שרץ ולהפוך קושי בהתמודדות לאידיאל זה משהו אחר

מדוע ההכרה בכוח עליון מחייבת נצחיותה של תורת אמתNachman Wilhelmאחרונה

מעבר לבינת אנוש: מדוע ההכרה בכוח עליון מחייבת את נצחיותה של תורת אמת

אני שותף מלא להכרה שלך בקיומו של כוח עליון – בורא אינסופי המנהיג את היקום. אך דווקא מתוך נקודת המוצא הזו, ההפרדה שאתה מבצע בין הבורא לבין התורה (בהגדרתך כ"דת שהיא יצירה אנושית") אינה עומדת במבחן ההיגיון.

ברגע שבן אדם מגיע למסקנה העמוקה שישנו כוח עליון, בעל כושר שיפוט מוחלט, הנמצא מאחורי כל נקודה ורובד ביקום האינסופי, הוא חייב להכיר גם במגבלות השכל האנושי. כפי שכתב שלמה המלך, החכם מכל אדם:

"כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים." (קהלת ה', א')

מתוך הבנה זו, ההיגיון מוביל באופן ישיר למסקנות הבאות:

  • חוקי הנשמה מול חוקי הגוף: בדיוק כפי שהבורא טבע ביקום חוקי טבע פיזיקליים ברורים כדי לקיים את חיי הגוף ובריאותו, כך הוא טבע חוקים רוחניים מוחלטים כדי לקיים את חיי הנשמה ולקשור אותה עם הנצחיות שלו.

  • חוסר היכולת להמציא מוסר עצמי: היות ואנו, בני האדם, מוגבלים לחלוטין בהבנת החוכמה האינסופית, לא ייתכן שנחליט בעצמנו מהם החוקים הרוחניים. אם האדם ימציא את המוסר או את דרך העבודה הרוחנית, הוא תמיד יתאים אותם לנוחיות האישית וליצרים שלו. מוסר אנושי הוא יחסי ומשתנה, בעוד שחוקי הבורא הם מוחלטים ונצחיים, כפי שנאמר:

"כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי, נְאֻם ה'. כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ – כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם." (ישעיהו נ"ה, ח'-ט')

  • התורה כהוראות יצרן אלוקיות: מכיוון שהאדם אינו יכול להבין את הבורא בכוחות עצמו, היה הכרח שהבורא יתגלה ויושיט לנו את "ספר ההוראות". זוהי התורה שניתנה מלמעלה, יחד עם הפירוש שלה – התורה שבעל פה. אלו אינם "חוקים אנושיים", אלא חוקים רוחניים עליונים שהורדו לעולם.

  • שרשרת המסירה ההיסטורית: חוקים אלו אינם המצאה של אדם יחיד. הם הועברו, נלמדו ונשמרו באדיקות פנומנלית על ידי עשרות מיליוני חכמי ישראל לאורך כל הדורות – החל משלמה המלך ועד לדורנו אנו. זו שרשרת מסירה רציפה ואמינה המוכיחה שלא מדובר בקונספירציה אנושית, אלא באמת היסטורית:

"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר; שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ." (דברים ל"ב, ז')

לסיכום, התורה אינה מנכסת לעצמה את הבורא, אלא מהווה את הדרך היחידה שבה האדם המוגבל יכול להתחבר אל הבורא האינסופי. היא אינה "המצאה אנושית" כדי לשלוט, אלא כלי אלוקי שניתן לנו כדי שנחיה על פי האמת המוחלטת ולא על פי הנוחיות הרגעית שלנו.

חג שמח!

חוברת לזיכוי הרבים ללימוד הלכות חגי תשריעיתים לתורה

ערב טוב,

מצורף לזיכוי הרבים חוברת להורדה של כל ההלכות לחגי תשרי כולל הלכות ראש השנה, יום הכיפורים, ארבעת המינים, סוכות, יום טוב וחול המועד שנככתבו על ידי הרב ירון אליה.

ניתן להוריד את החוברת כאן 20260906224238.pdf

כמו כן מצורפים קישורים לקריאת כל ההלכות אונליין.

כתיבה וחתימה טובה לכולם!

קיצור הלכות ראש השנה

  1. ערב ראש השנה

  2. תפילת ערבית

  3. הסימנים וסעודת הלילה • הסימנים לשנה טובה • סעודת הלילה • הנהגות יום ראש השנה

  4. תקיעת שופר • הכנות לתוקע • סדר התקיעות • תקלות בתקיעות

  5. תשליך

  6. קידוש וסעודה בליל יו"ט שני

  7. דגשים לראש השנה שחל בשבת • ערב החג • סדר היום • לקראת ערב שני

קיצור הלכות יום הכיפורים

  1. ערב יום הכיפורים

  2. התארגנות לצום

  3. איסורי יום הכיפורים • איסור רחצה • איסור סיכה • נעילת הסנדלר • אישות

  4. קטן בתענית

  5. מעוברות ומניקות וחולים בתענית • נטילת תרופות • אכילה ושתיה ל"שיעורים"

  6. התפילות ביום הכיפורים

  7. סוף הצום

קיצור הלכות ארבעת המינים

  1. הלכות לולב

  2. הלכות הדס

  3. הלכות ערבה

  4. הלכות אתרוג

  5. כללי הפסול בארבעת המינים

קיצור הלכות סוכה

  1. בניית הסוכה

  2. דפנות הסוכה

  3. סכך הסוכה

  4. סוכה בפרגולה

  5. ליל יו"ט ראשון של סוכות

  6. מצוות ישיבה בסוכה • חיוב ישיבה בסוכה • ברכת לישב בסוכה    ◦ מנהג ספרד באכילת שאר דברים    ◦ מנהג אשכנז באכילת שאר דברים    ◦ מנהג תימן

קיצור הלכות יום טוב

  1. מבוא להלכות יום טוב • מלאכות שהותרו לצורך אוכל נפש • מלאכות שנאסרו אפילו לצורך אוכל נפש • היתרי מלאכה שלא לצורך אוכל נפש • הלכות נוספות הקשורות לצרכי יום טוב

  2. מוקצה ביום טוב

  3. בעלי חיים ביום טוב

  4. הכנה מיום טוב ליום אחר

  5. טוחן ביום טוב

  6. מכשירי אוכל נפש

  7. בורר ביום טוב

  8. רחצה ביום טוב • טיפול בשיער ביום טוב

  9. הדלקת אש ביום טוב

  10. כיבוי אש וגרם כיבוי ביום טוב • כיבוי אש ביום טוב • גרם כיבוי ביום טוב

  11. 'על האש' ביום טוב

  12. הדלקת הנרות

  13. הוצאה ביום טוב

  14. בונה ביום טוב

  15. ערוב תבשילין

  16. שמחת יום טוב • הכנות ליום טוב • שמחת החג

קיצור הלכות חול המועד

  1. מבוא וכללי המלאכות

  2. שמחת המועד

  3. אוכל נפש

  4. מכשירי אוכל נפש

  5. צרכי הגוף

  6. תיקון רכב

  7. תספורת גילוח וציפורניים

  8. בגדים – תיקון וכביסה

  9. צורך המועד

  10. כתיבה

  11. מסחר במועד

  12. דבר האבד

  13. צרכי מצווה

תהלות הים קטוחסדי הים

אעבוד אותך ה' בכל כוחי, תהילת אלוהי שגורה בפי.

ענייני העולם גבהו ממני, נחשכו ונסתמו ארובות עיני.

אשליך עליך כל יהבי, אשים בך האל כל מבטחי.

מחשבת חרוץ אך למותר, הרהורי תורתך חפצתי במוֹהַר.

אקריב לך כקרבן את נפשי, אנסה לתת לך לבי ומחשבתי.

הסר ממני מחשבת גאוות תועבה, תטע בקרבי שמחה ואורה.

עזרני לקיים מצוותך באהבה, עזרני לבטוח בך ברוב חיבה.

הרחב פי ותמלאהו מתורתך, תמלא מוחי ממעיין חכמתך.

הסר ממני כל מחשבת דאגה, כל מחשבת  צער יגון ואנחה.

הסר מכתיבת תורתי מרמה, כל שקר עיוות טעות שגגה.

אעבוד אותך בלב תמים טהור, תמלא את קרבי מלא אור.

 

לימוד על עבודת ה' מתוך ספר מובנהאביעד מילוא

אני מחפש ספר חסידי (לא חב"ד או ברסלב) שנותן הדרכה מעשית בעבודת ה' מתוך החסידות הפולישער'ס דווקא

חובת התלמידים/הכשרת האברכים?פצל"פאחרונה