כשמתווכחים אצלנו על בנ''ע ואריאל מותר להיות אסור וזה.. (בבית יש לנו גם וגם) אז אבא (לשעבר מדריך בבנ''ע) תמיד אומר שהרב קוק היה בעד בנ''ע כשהריקודים היו מעורבים אז עכשיו כשיחסית נפרד שלא יגידו שאסור..(וההמשך (שלי) זה שהרב קוק חכם בכדי לחשוב על לעשות תנועה נוספת..) חשוב לציין שלא אמרתי שהוא היה בעד ריקודים מעורבים אלה בכללי בעד בנ''ע.

(ווידאוי עצמי אני בבני עקיבא..חח)

שבוע טוב

וגם התמיכה של הרבנים בתנועת בנ"ע הייתה כדי לחזק ידי הנוער שם, ולא שחשבו שזה האידיאל, אלא רצו שזה יהיה באופן המותר הלכתית, וודאי שלא היו מתירים דברים שאסורים הלכתית. לפעמים גם המחשבה לטווח רחוק הייתה שעדיף לא למחות עכשיו ולתת לזמן לעשות את שלו, ורואים שצדקו בזה.

אני אומרת את זה בכזה וודאות כי יש לי שורשים של מקימי בני עקיבא (בה עוד לפני השואה עלו לארץ בזכות סבא רבה שלי שהקים תבני עקיבא הבין החדשים בעולם..) וברור שהרב קוק היה בעד האידאליים של תורה ועבודה.. לא התחיל לי אף פעם חתיכת ספק.. (ותאמינו לי שאבא שלי לא מחרטט סתם דברים אבא שלי קוקניק..)אם אני אצלם לכם תתמונה של הרב קוק שיש לנו בבית אתם תבינו עד כמה.. מה שבכל זאת אבא שלי לא אומר סתם אז גם אם אני לא יודעת איפה כתוב מילה במילה אני יודעת שאבא שלי לא ממציא.. לכן אני סומכת על זה..

(ואין לי כוח להתווכח כי באמת שאין לי מקורות וזה אז מוזמנים לחפש בגוגל..)

אני אישית בבני עקיבא נפרד ואני לא רואה את עצמי הולכת לבנ''ע מעורב.. מה שכן אני גם לא רואה את עצמי הולכת לאריאל.. (: סתםסתם אני לא כזה רעה..) וואלה קטונתי מלדעת מה הרב היה אומר.

אני לא מכירה שום סניף מעורב ברמות של ריקודים מעורבים* כמו בתקופת הרב קוק.

ושוב פעם לא אמרתי שהרב היה בעד הריקודים אבל גם אני לא בעד חב''בים מעורבים ובכל זאת אני בעד בנ''ע ואני בזה.. בקיצור אני בעד בנ''ע ובכל דבר יש חסרונות כמו שבהקמת המדינה היו הרוגים אז לא אמרתי שהרוגים זה טוב אבל מסתכלים על הדברים הטובים.

קצת הארכתי בדברים שלא ממש שאלת אבל מה שכן שתשימו לב שבגלל שעכשיו זה הרבה פחות מעורב מפעם (שוב אני לא מכירה את הרב קוק עד לרמה של לדעת מה הוא היה חושב עכשיו) 

אז אולי לא זה מה שהרב קוק היה אומר אבל אולי הוא היה אומר שכן כי לא הדברים הקטנים האלה הם שיעצרו תמפעל הענק הזה של בני עקיבא שהרב היה בעדו עוד בתקופת הריקודים המעורבים..

*(מכירה כשעושים מוראלים וזה מעורב אבל רשמי להגיד שעושים הרקדה ויש מעגל של כולם ביחד לא שמעתי על סניף כזה בחיים מה בשטוח שזה לא משהו שהתנועה תגיד על עצמה בתור אידיאל..)

פה את כבר מדברת אחרת לגמרי. הגיוני מאוד שהרב קוק יאמר שאע"פ שיש דברים רעים וחסרונות בתנועת בנ"ע, בסופו של דבר היא מוסיפה הרבה טוב וכו'...ויש על זה לימוד זכות וצדדים טובים, ובמבט הכולל יכול להיות שצריך שהתנועה תמשיך לפעול, אבל זה ממש לא האידיאל. (וגם אם התנועה בתור תנועה צריכה להמשיך, אם יש אפשרות להקים אריאל, עדיף....).

מובן מאוד למה מי שנמצא בבנ"ע יהיה "שרוף" על התנועה ויאהב אותה (אם באמת זו הדרך המתאימה, אם הוא יכול להיות באריאל וזה מתאים לו, עדיף שיהיה שם...וגם יש אפשרות להיות אריאלניק בבנ"ע...אבל בכללי זה לא עניין של תנועות, האדם צריך להיות דוס ועובד ה' כמה שיותר, וגם אם הוא בבנ"ע וזה מה שמתאים לו, הוא צריך כמה שיותר להקפיד על הלכה, וכשיש משהו שהוא נגד ההלכה לא לפעול איתו, גם תנועת בנ"ע צריכה להיות שומרת הלכה ובמקרים מסופקים יש להתייעץ עם הרב, צריך לדאוג לרמה רוחנית גבוהה, שיעורי תורה, חיזוקים וכו'...שהשיח יהיה שיח טוב ולא עם לשון הרע ודיבורים לא טובים, ובכללי השיח שיהיה כמה שיותר ברמה וידבר על דברים גבוהים, ולא על זוטות והתלוצצויות....), אבל אין צורך בשביל זה להפוך את זה לאידיאל ולהקטין את הדרכים האחרות.

"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"

את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.

השאלה הזו שמנקרת,

ההרגשה הנוראית שעוטפת

שוב

ושוב

ושוב

ההרגשה הזו שהכל סוגר

שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.

וכאב.

הו הו כמה כאב כמה!!!

כאב לאנשים שיקרים לך

וכאב לעוד אנשים שיקרים לך

וכאב לעצמך

וכאב לעם שלך

וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים

וכאב בכל מעגל שהוא

חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...

כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!

ואת כבר בהצפה.

הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.

פשוט הצפה.

תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.

נגמר המלאי.

אין.

פשוט אין.

ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף

ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף

ועוד

ועוד

ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!

אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!

לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.

פיזית.

פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה

למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,

להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא

ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.

ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.

לעצום עיניים.

לשים את עצמך במקום שקט.

שקט שקט.

גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.

ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.

ומה עובר עלייך?

 ועם מה את מתמודדת?

ומה חשוך לך ובך כעת?

ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,

שזה פשוטו טו מאץ'!

יותר מדי!

זה יותר מדי לך, לכולם!

ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך

לעצור

ולקחת עוד קצת זמן לעצמך

אפילו אם מועט,

להסדיר נשימה

לסדר מחשבות

לנשום

להתמלא

לשתות

אולי תה חם ומתוק

מקלחת נעימה וחמה

כל פינוק שבא לך

פינוק קטן של אוכל

תפילה לקב"ה שישלח כוחות

שיתוף

חיבוק

וכמובן - שינה!

שיר מעודד

מוזיקה בכללי

פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ

להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,

לצאת לשאוף אוויר בחוץ

הליכה קצרה

וכל הטענת מצברים אחרת!

וכל מה שיכול לעשות לך טוב!

ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך! 

אי אפשר יקרה!

את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...

אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.

האיתותים הללו של הגוף שלך החכם

ושל הנפש החכמה

אומרים לך -

היי יקרה! עד כאן!

אנחנו חייבים מילוי!

בואי תדאגי לנו למילוי

ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים

אבל קודם המעגל שלך.

את.

עצמך.

מתמלאת.

נושמת.

מתחזקת.

שמחה.

ואח"כ כמובן אישך והילדים

ואז המשפחה המורחבת

והחברה היקרה

ושאר המעגלים

לאט לאט.

אי אפשר הכל בבת אחת.

 את רק בן אדם אחד.

מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.

עם גבולות יכולת

עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...

ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.

ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.

אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.

וזהו.

לשחרר.

אי אפשר לעזור לכולם.

את רק בן אדם.

אחד.

יחיד ומיוחד.

ואחד.

וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!

ועוזרת!

ותומכת

ומאירה

ומחדדת

וכמה אכפתיות נובעת ממך

כ"כ כ"כ אכפת לך!

ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!

ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!

שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!

שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!

את מה את כן יכולה

ומה את לא

את מה עושה לך טוב וממלא

ומה מרוקן

את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך

ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך

ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...

 לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,

אבל בסופו של דבר גדלים!

וגם מכל הרע שבעולם -

נכון.

הוא קיים.

אבל הטוב קיים שבעתיים!

"ברגע קטון עזבתיך

ורחמים גדולים אקבצך"

הרע הוא כמו רגע קטון!

והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!

ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"

ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך

אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"

וכולנו "אור איתן"

ולא רק בשיר ילדים חמוד

אלא באמת באמת

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!

לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו

במעגלים שלו

ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד

ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה

כי חיוך אחד שלך לילדה,

שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,

שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,

וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,

או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,

שהצלת

ועודדת

והרמת

ותמכת

ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,

שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,

ואותם אנשים שפגשו גם 

ואין לדבר סוף! 

כן כן

ל***טוב*** אין באמת סוף!

הוא באמת אינסופי!!!

אז את יקרה מוסיפה אור

ותוסיפי אור

וקצת פחות תחשבי על החושך.

כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט

ומספיק אפילו אור קטן

ואפילו יחיד

בכדי לגרש חושך גדול גודל

ויש לנו את בורא עולם

שהכל שלו

והכל מאיתו

הטוב והרע

ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה

ולימדנו שהכל לטובה!

כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה

ולהתחזק באמונה

בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה

והוא אחראי על הכל

ולפעמים התפקיד שלנו הוא

"הרפו.

הרפו ודעו כי טוב השם!"

ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.

לא כל העולם על כתפייך היקרות

ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.

ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*

באנשים טובים

בנפלאות הבורא

בילדים שיש

במשפחה

בחיוכים

באוכל הטעים

בשפע

במיטה הנוחה

בגוף שמתפקד

ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע

ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו

לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו

אלא להיפך - להנכיח אותו

לראות אותו

להעצים אותו

להודות עליו

ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!

להתפלל במילים שלך

את כל הכאב

והקושי

והתקוות

הכל הכל הכל

לקב"ה

ולהודות לו על מה שכן יש

ולבקש על מה שעוד לא

והוא שומע הכל

והוא כל יכול

ותמשיכי להתחזק 

להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום

להתקרב למה שעושה לך טוב

להתרחק ממה שעושה לך רע

ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה

והדברים ב"ה עוד יתבהרו

כולם

לאט לאט

את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!

ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת

ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים

השבויים שכבר חזרו

החולים שנרפאו

העקרות שנפקדו

הרווקות שהתחתנו

הזוגיות שהתחזקה

הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה

הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם

הערבות ההדדית

האחדות

החסד

העזרה

השמחה

הצחוק

החיוכים

רגעי האושר

והשפע

והטוב.

הטוב.

שקיים!

ושילך ויגדל ב"ה 

ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!

ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך

ותני לטוב שבך לגדול ❤

ניתן דוגמא מהמציאות. נגיד לדוגמא רב יישוב מסויים. ביישוב יש סניף מעורב. האם זה שהרב היה הרב של היישוב זה אומר שהוא הצדיק וחשב שזה מותר וטוב? לא. זה שרב לא חושב שכדאי למחות בדבר מסויים כי הוא חושב שאם ימחה זה רק יזיק, ויש בזה גם טוב, זה לא אומר שהוא חושב שזו הדרך הנכונה וכך צריך לנהוג, ואם יבואו לשאול אותו בפרטי, הוא יענה בפה מלא שעדיף לא לשלוח לשם. הרב קוק לעומת כאלו שחשבו שבנ"ע הם רשעים ח"ו, והכל אצלם הרס היהדות וכו' וכו'....הרב קוק אמר, לא לשכוח פרופורציות, התנועה בסה"כ רוצה להוסיף טוב וגם באמת פועלת טוב, וכמו שהבאת דוגמאות יפות, ולכן זה שהרב שמח בטוב שהתנועה עושה, זה לא אומר שהוא חשב שזו הדרך. גם לבית ספר תחכמוני הרב שלח כמה הוא שמח שיש אומנות ולאט לאט הכוחות החומריים של האומה הולכים ונבנים, וגם התרבות מתפתחת, אבל בוודאי שלא חשב שזו הדרך, ועובדה שהוא הקים את ישיבת מרכז הרב וזה היה הדגל והדרך העיקרית מבחינתו, אלא שחשב שגם הדרך השנייה איננה פסולה, אלא טובה ונצרכת, כאשר היא במקום הראוי ולא נגד ההלכה והתורה. ולעומת אנשים שאמרו שהתנועות האלו באו כנגד כל היהדות והתורה, הרב אומר, אותן נפשות אלו נפשות ששייכות לבניין החומרי של עם ישראל, וזה טוב שהן צצות, ויש לנו לשמוח בזה אחרי הגלות, שהגוויה של עם ישראל כביכול, מתחילה לחזור לחיים, בבחינת תחית המתים.

אמרתי לך, הרב קוק תמך במפעל הציוני, שבין היתר היה מאוד חילוני, אע"פ שלא חשב שצריך להיות חילוני ושזו הדרך הטובה. וגם להם יש זכויות, אבל האם זה אומר שהם יותר גדולים? האם זה אומר שזו הדרך? לדוגמא, האם שייך לומר שהגלות היא הדרך האידיאלית, מכיוון שבזכות שבאנו לחו"ל גרמנו לגויים להתגייר, וחלקם אכן גרים אמיתיים שהתקרבו תחת כנפי השכינה? לא, וודאי שהגלות זה המצב הלא טוב וצריך להיות בארץ וזו המצווה והדרך של התורה, ובדיעבד יצא גם טוב שמשום שהיינו שם קרבנו תחת כנפי השכינה גרים. וחוץ מזה, להגיד שמי שהכי גדול זה מי שדואג לרחוקים לחזור בתשובה זה הכי גדול והכי חשוב, זה לא נכון, כי דווקא הצדיקים יותר קשה להם לחזור בתשובה, ויש הרבה דברים שדווקא הדתיים צריכים הרבה יותר הסברה ונתינת מענה. יש מובן שהרבה יותר קל לחזור מאפס למאה, מאשר ממאה למאתיים. אני יכול לפרט בנק' הזאת הרבה, אבל ברור שיש עניין מאוד גדול לדאוג לבני תורה שיתפתחו, ודווקא הפוך, הדאגה לאנשים האלו אני רואה בזה גדלות עצומה, ורואים במציאות איך רוב גדולי התורה התחילו את חייהם בהשפעה על בני ישיבות, ולא על ה"עמך", ויש כאלו שגם כל חייהם נשארו בעיקר בישיבות והשפיעו על בני התורה, ולא על ה"עמך". אז כנראה הם ראו בזה ערך גדול, וגם הרב קוק הקים את מרכז, למד בישיבה, הקים ישיבה ביפו וכו'....(ואמנם מאמרי הראי"ה אלו כתבים שמיועדים לציבור, אך רוב כתביו הייתי אומר, אלו כתבים קשים ועמוקים שמיועדים בעיקר לבני התורה שמבינים, יש אחרים שע"י רבנים שמעבירים שיעורים גם לומדים את ספריו, אך ספריו כפי שהם לא מונגשים לציבור הרחב בחלקם הגדול.....).

לא אמרתי להחליף, אמרתי מלכתחילה להקים אריאל. רגע, אני אשאל אותך, אם נשים בכף המאזניים, מצד אחד אשה אחת שחזרה בתשובה, שזה גדול ועצום, ומצד שני כל הסניף שנמצא במצב לא טוב מבחינה הלכתית ותורנית, את מי להעדיף? יכול להיות שגם הייתה חוזרת בתשובה ממקום אחר. בכל מקרה, לא בגלל שיקולים כאלו עכשיו נבוא ולחיות לא כמו שצריך. המשנה אומרת: "הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע", אם אדם נמצא במצב רוחני מסויים, ואם יתחבר לרשע, לרחוק, זה יקלקל אותו ויוריד אותו, שלא יעשה את זה. לא אמרתי שאין דרך שצריך לרדת אל הנוער, אבל מצד שני אסור לוותר על המצב הרוחני בשביל אותם אנשים, מה לעשות. אם יש אפשרות להקים את זה באופן טוב ומותר הלכתית, והאנשים שם ממילא אנשים כאלו שאינם נמצאים במצב רוחני מעולה, ורואים שבאמת יש פוטנציאל לקרב ע"י כך, אולי יש מקום לזה. אבל גם אז, לא מדובר בדרך האידיאלית, מדובר ב"הוראת שעה" בשביל לקרב.

אני לא חי בסרט ולא נעליים, ואפשר לראות, מה לעשות, שמי שנמצא פה ומי שנמצא אלו סוגי אנשים שונים. יכול להיות אנשים מסויימים שיהיו בבנ"ע כי כל הכיתה שם, או לא יודע, כל סיבה אחרת, בכל מקרה, זה לא משנה את העובדות. אני מכיר גם אחד שכל הזמן מדבר על בנות וכו'...והוא באריאל. (ספציפית כי ההורים שלו ראו שהוא כזה אז העבירו אותו מבנ"ע לאריאל....). בכל מקרה, זה לא משנה את העובדות ואת הנתונים בשטח.

הדיבורים זה לא העניין המרכזי, מסכים, אבל גם אם עוברים על איסור פעם אחת, זה לא מתיר לעבור עליו עוד פעם. ואם זה גורם, אז זה גורם. אבל עזבי, לא משנה, זה לא העניין.

אני בטוח שהרב שלך לא חושב שהאידיאל זה בנ"ע, ואם כן, הוא לא הר-המורניק, מה לעשות. הרבה פעמים הילדים לא הולכים בדיוק בדרך של ההורים, לא חסרות דוגמאות לצערינו.

יש גם רבנים שנמצאים בגרעינים תורניים במקומות מסויימים. זה אומר שזה האידיאל? מה הקשר? לא אמרתי שהם חילונים, איפה ראית את זה בדבריי? את יכולה להקצין את דבריי ולהגחיך אותם, לא טענתי את זה לרגע. אמרתי את המציאות, זה הכל, ושלא תחשבי שזה האידיאל. מה לעשות, המצב שם לא מזהיר. ואת לא יכולה לספר לי כאילו אני לא יודע, לפני שהייתי באריאל, היה רק בנ"ע (הייתי בהתחלה שהקימו את אריאל איפה שאני גר...), והייתי שם, אני יודע מה הולך שם. ושוב, אבהיר, לא חושב שהם חילונים, רק אמרתי שזה לא האידיאל בכלל, והרבה פעמים לא שומרים ומקפידים על ההלכה, ובכללי העיסוק העיקרי הוא לא עבודת ה' והתרוממות בחבורה, אלא בעיקר דברי חולין. כך לפחות היה הרושם שלי.

זה פשוט ממש מגעיל מה שכתבת עכשיו. ברגע זה את הוצאת מהכלל ומעם ישראל את מי שלא חושב כמוך, וחשבת שהוא מוזר תמהוני. אני ממש מצטער על הדברים שאת כותבת פה. זה קורה הרבה פעמים לצערי בציבור הדתי-לאומי, יותר מדי מסנגרים על החילונים ועל התרבות שלהם, אבל לסנגר על החרדים, על הרבנים, על החרדלי"ם, על הדוסים, לא. הם בכלל לא עם ישראל. לאיפה הגענו? שאריאל לא עם ישראל?

חבל לרדת לרמה רדודה ולבזות את הצד השני, אפשר להשמיע טענות ודברים שאת חושבת, אבל זה פשוט קיצוני ומרחיק לכת להוציא את השני מהגדר, ולהגיד, הוא לא איתי. אני חושב שזה אמור להיות הפוך, ולדוגמא הרבנים, הם צריכים להיות ההשראה והדוגמא שלנו. כך גם אריאל, היא תנועת הדגל מבחינתי, והיא הדרך הטובה, גם אם גם בה יש חסרונות וצריך ללמוד מאחרים ולא לשכוח שגם הם טובים ומעם ישראל, וגם יש מה ללמוד מהם בעבודת ה'. הידברות. אבל ממש לא מה שאמרת.

תנועה של דוסים- תודה על המחמאה! דוס מבחינתי זה הדבר הכי טוב, ובסוף כל עם ישראל אמור להיות "דוס", וללמד את אומות העולם תורה ודרך ה', וכל אחד ילמד עשרה גויים. "ורעו זרים צאנכם...ואתם כהני ה' תקראו".

גם אני יכול להגיד תיאוריות, רק שזה לא ענייני. אני לא יודע מה קרובי משפחה שלך, האריאלניקים שאני מכיר ממש לא עם אף גבוה. ואם יש כאלו, אני חושב שאכן זו בעיה והם צריכים ענווה. אבל לא בגלל זה צריך לעבור לבנ"ע. (חובות הלבבות אומר שאכן בעבירה קלה מי שעבר את העבירה הקלה ייחשב וייקרא יותר גדול מהצדיק, כי הצדיק לא יהיה בענווה כמו אותו אחד שעבר עבירה ועכשיו הוא מתחרט ומצטער כל הזמן, וכל הזמן מתבטל לה'. אבל זה רק בדיעבד, ורק בעבירה קלה....). ואני חושב שמה שניסית להקטין את תנועת אריאל ולהוציא אותם מהכלל, בזה הוכחת שדווקא שמי שבבנ"ע חושב שהוא האידיאל והכי טוב. (או שזה רק מי שבפורומים, לא יודע....). בכל אופן, זה שאת נמצאת בדרך מסויימת, לא אומר שצריך להקטין את הדרך השנייה ולבזות אותה.

מחילה אם כתבתי חריף, מקווה שהדברים הובנו כראוי.

אני מאמין שאבא שלך מאוד בטוח בעצמו וגם יכול להיות שהוא בטוח מאוד ומשוכנע שהרב קוק חשב כמוהו, אבל אין זו דעת הרב קוק....כל מי שקורה קצת הרב קוק יודע שגם העלאת הניצוצות וכו'...מדובר על עבודת ייחודים גדולה שמצריכה טהרה רוחנית גבוהה, ובשביל להגיע לאהבת העולם הזה באמת ולקידוש החומר צריך לשנוא את העולם הזה ואת הרע, וכל התעוררות הרע בחוצפתו וודאי שאין זו הצורה האידיאלית, והרב זצ"ל אומר באורות התחיה פסקה מ"ג שבמצב המתוקן השמרים שהם סמל לרשעים ולהתעוררות החוצפה צריכים להיות בתחתית החבית, במקומם הראוי להם, אלא שבתור לימוד זכות הוא אומר שהתעוררות השמרים זה מראה שחזר הכוח החומרי של עם ישראל וזה תהליך ארוך שעתיד להביא בסופו של דבר לתחית האומה מכל צדדיה, עד שכל הכוחות יופיעו בצורתם הראויה להם, ולא שהרע שמתעורר הוא נובע משפלות וקטנות, אלא הוא חלק מתהליך של בניית הקומה הלאומית החומרית של עם ישראל, שצריכה לעבור גם דרך גללים ופסולת כדי להגיע לטוב, אך הדור הוא: "טב מלגו וביש מלבר". נראה כלפי חוץ שהדור הוא רע, אך בתוך תוכו הוא טוב ואידיאלי. והרב אומר, הדור רע מבחוץ, זה לא המצב המתוקן, המצב המתוקן הוא שיהיה טוב גם מבפנים וגם מבחוץ, אלא שמה שנראה כלפי חוץ כרוע גמור, זה נובע ממשהו טוב פנימי, שעתיד גם במציאות להופיע כמשהו טוב בעז"ה.

חבל לי מאוד שאנשים מתבלבלים בזה, ועוד טופלים את דעתם לרב קוק. חבל. סתם שתדעי, כדי לשבר את האוזן, הרב קוק לא ראה דמות אשה מגיל תשע (מלבד אמו ואשתו). אז אם את חושבת שהוא היה בעד בני עקיבא וחשב שזה אידיאלי, מצאת את הרב הלא נכון, מצטער. (כמו כן מסופר שישב עם הרב זונינפלד באירוע של הבריטים אני חושב, וכשעלתה זמרת לשיר הרב זצ"ל רץ כל עוד נפשו בו, בעוד הרב זונינפלד הסתפק בסתימת אזנים, כי רצה לכבד את המלכות או משהו כזה....). יש עוד מלא סיפורי קדושה על הרב זצ"ל, אבל לחשוב שהוא היה בעד תנועה מעורבת וראה בה אידיאל זה פשוט לעשות צחוק. (או כל רב אחר גדול....לא סתם המילים של הרב קוק הן ההמנון של תנועת אריאל, מה מתאים יותר מזה....).

"אין לי כוח להתווכח כי באמת שאין לי מקורות וזה אז מוזמנים לחפש בגוגל". לא הבנתי, את מניחה את המבוקש שזה האידיאל מבלי אף מקור, ולא רק זה, אלא פוטרת אותנו בלחפש בגוגל? אם את רוצה להוכיח את דברייך, עלייך מוטל לחפש בגוגל, אני לא צריך לחפש בגוגל, כי יש לי כבר מקורות ודברים שעליהם אני נסמך, אז איך את כ"כ בטוחה בדברייך? את יודעת, גם אם אבא אומר משהו, זה לא אומר שהוא צודק, אפשר לחקור ולבדוק בעצמך, שאולי יש סיכוי קטן שאבא שלך טועה.

להגיד שבזכות בני עקיבא עלו בתור הצדקה לבני עקיבא זה לא רציני, גם למפעל הציונות החילונית של הקיבוצים וכו'....יש הרבה זכויות בהצלת יהודים ובהעלאתם לארץ, אך אין זה אומר שצריך להיות חילוני בגלל זה, ושזו הדרך האידיאלית. מה ההוכחה בזה?

נ.ב. תורה ועבודה שמוזכרת במשנה הכוונה היא לתורה ולעבודת בית המקדש, ולא לתורה וחול. החול מקבל משמעות רק אם הוא מחובר לקודש, ולא חלילה ליצור נתק  בין העולמות. מה שכן כתוב ש"אם אין דרך ארץ אין תורה", וגם זה הכוונה היא למידות טובות, אך גם אם מדובר על בניין אב לכל "חיי השעה" של העולם הזה, מופיע באותו משפט ממש, "אם אין תורה אין דרך ארץ", הדרך ארץ חסרת משמעות בלי התורה הנצחית, והתורה היא זו שצריכה להיות נר לראשינו בכל החיים ולהאיר את דרכינו, עבודת ה' זה לא רק בבית כנסת ובבית מדרש, זה צריך להאיר את כל החיים, "בכל דרכיך דעהו".

אמרתי היה בעד בנ''ע כשהריקודים היו מעורבים לא בזכות כמו שגם אמרתי חשוב לציין שלא אמרתי שהוא היה בעד ריקודים מעורבים אלה בכללי בעד בנ''ע.

וכשאמרתי ש יחסית נפרד שלא יגידו שאסור..​​​​​​​ התכוונתי לכל האחים של/ חברות שכשמתווכחים איתם אז יש תמשפטים האלה של המה זה משנה ש.. ההלכה לא תסכים וכו'.. אז התשובה שלי זה עובדה הרב קוק היה בעד למרות שהיה ריקודים מעורבים לא בזכות אלה למרות..

וכתבו לך שהרב קוק לא היה בכלל בעד ריקודים מעורבים, ולמעשה מסתבר שחשב (כל עוד לא חשב אחרת, ההלכה מול עינינו ומסתבר שהסכים איתה...) שריקודים מעורבים אינם מותרים הלכתית, אף אם לא מחה בהם. (כיוון שחשב שטקטית לא יועיל למחות בריקודים המעורבים....). וגם תמיכתו איננה הוכחה לאף סיטואציה שאיננה לפי ההלכה, כיוון שגם אם סניף מעורב, ניתן לקיים אותו באופן ששומר על ההלכה, וזה מה שהרב קוק זצ"ל ניסה שיהיה כמה שיותר, ולכן תמך בכללי ואין באמירתו אף היתר כזה או אחר שלא אמר בפירוש. ב. תמיכתו בכלל לא אומרת שהוא בעד הדבר בכל הדברים שהוא עושה, לדוגמא, הרב קוק תמך במפעל הציוני, אף שלא תמך בדרך החיים החילונית שהרבה פעמים תאמה את דרך חייהם של העולים (הקיבוצים וכו'....), מכיוון שתמך בעלייה, ולא תמך בדברים אחרים שהעולים עשו. לכן, זה שתומך בבנ"ע זה אומר שתמך במפעל של בנ"ע לקרב אנשים, או בישיבות שהקימו וכדו'...מוסדות וכו'...אבל אין זה אומר שתמך בכל הדברים שנעשו שם. ולעומת מי שדחה אותם לגמרי וחשב שהם הרס היהדות, הרב קוק ראה לנכון לתמוך כנגד ולהגיד שזה מפעל חשוב ואפילו שיש חסרונות, "גדול קידוש ה' יותר מחילול ה'", והוא מקדם דברים טובים. אך לא אמר באף מקום שהתיר את כל הדברים שם.

נ.ב. אם את רוצה להביא הוכחה או היתר הלכתי כלשהו, את צריכה או להביא ראיות הלכתיות מפוסקים וכדו'...או ראיות מהוראות רבנים הלכה למעשה. להוכיח מאיזו תמיכה כללית בתנועת בנ"ע שהרב קוק התיר כל מיני סיטואציות וחשב שזה אידיאל, זה פשוט לא נכון.

"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"

את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.

השאלה הזו שמנקרת,

ההרגשה הנוראית שעוטפת

שוב

ושוב

ושוב

ההרגשה הזו שהכל סוגר

שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.

וכאב.

הו הו כמה כאב כמה!!!

כאב לאנשים שיקרים לך

וכאב לעוד אנשים שיקרים לך

וכאב לעצמך

וכאב לעם שלך

וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים

וכאב בכל מעגל שהוא

חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...

כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!

ואת כבר בהצפה.

הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.

פשוט הצפה.

תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.

נגמר המלאי.

אין.

פשוט אין.

ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף

ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף

ועוד

ועוד

ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!

אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!

לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.

פיזית.

פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה

למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,

להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא

ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.

ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.

לעצום עיניים.

לשים את עצמך במקום שקט.

שקט שקט.

גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.

ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.

ומה עובר עלייך?

 ועם מה את מתמודדת?

ומה חשוך לך ובך כעת?

ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,

שזה פשוטו טו מאץ'!

יותר מדי!

זה יותר מדי לך, לכולם!

ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך

לעצור

ולקחת עוד קצת זמן לעצמך

אפילו אם מועט,

להסדיר נשימה

לסדר מחשבות

לנשום

להתמלא

לשתות

אולי תה חם ומתוק

מקלחת נעימה וחמה

כל פינוק שבא לך

פינוק קטן של אוכל

תפילה לקב"ה שישלח כוחות

שיתוף

חיבוק

וכמובן - שינה!

שיר מעודד

מוזיקה בכללי

פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ

להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,

לצאת לשאוף אוויר בחוץ

הליכה קצרה

וכל הטענת מצברים אחרת!

וכל מה שיכול לעשות לך טוב!

ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך! 

אי אפשר יקרה!

את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...

אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.

האיתותים הללו של הגוף שלך החכם

ושל הנפש החכמה

אומרים לך -

היי יקרה! עד כאן!

אנחנו חייבים מילוי!

בואי תדאגי לנו למילוי

ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים

אבל קודם המעגל שלך.

את.

עצמך.

מתמלאת.

נושמת.

מתחזקת.

שמחה.

ואח"כ כמובן אישך והילדים

ואז המשפחה המורחבת

והחברה היקרה

ושאר המעגלים

לאט לאט.

אי אפשר הכל בבת אחת.

 את רק בן אדם אחד.

מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.

עם גבולות יכולת

עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...

ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.

ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.

אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.

וזהו.

לשחרר.

אי אפשר לעזור לכולם.

את רק בן אדם.

אחד.

יחיד ומיוחד.

ואחד.

וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!

ועוזרת!

ותומכת

ומאירה

ומחדדת

וכמה אכפתיות נובעת ממך

כ"כ כ"כ אכפת לך!

ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!

ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!

שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!

שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!

את מה את כן יכולה

ומה את לא

את מה עושה לך טוב וממלא

ומה מרוקן

את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך

ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך

ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...

 לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,

אבל בסופו של דבר גדלים!

וגם מכל הרע שבעולם -

נכון.

הוא קיים.

אבל הטוב קיים שבעתיים!

"ברגע קטון עזבתיך

ורחמים גדולים אקבצך"

הרע הוא כמו רגע קטון!

והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!

ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"

ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך

אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"

וכולנו "אור איתן"

ולא רק בשיר ילדים חמוד

אלא באמת באמת

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!

לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו

במעגלים שלו

ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד

ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה

כי חיוך אחד שלך לילדה,

שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,

שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,

וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,

או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,

שהצלת

ועודדת

והרמת

ותמכת

ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,

שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,

ואותם אנשים שפגשו גם 

ואין לדבר סוף! 

כן כן

ל***טוב*** אין באמת סוף!

הוא באמת אינסופי!!!

אז את יקרה מוסיפה אור

ותוסיפי אור

וקצת פחות תחשבי על החושך.

כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט

ומספיק אפילו אור קטן

ואפילו יחיד

בכדי לגרש חושך גדול גודל

ויש לנו את בורא עולם

שהכל שלו

והכל מאיתו

הטוב והרע

ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה

ולימדנו שהכל לטובה!

כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה

ולהתחזק באמונה

בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה

והוא אחראי על הכל

ולפעמים התפקיד שלנו הוא

"הרפו.

הרפו ודעו כי טוב השם!"

ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.

לא כל העולם על כתפייך היקרות

ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.

ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*

באנשים טובים

בנפלאות הבורא

בילדים שיש

במשפחה

בחיוכים

באוכל הטעים

בשפע

במיטה הנוחה

בגוף שמתפקד

ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע

ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו

לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו

אלא להיפך - להנכיח אותו

לראות אותו

להעצים אותו

להודות עליו

ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!

להתפלל במילים שלך

את כל הכאב

והקושי

והתקוות

הכל הכל הכל

לקב"ה

ולהודות לו על מה שכן יש

ולבקש על מה שעוד לא

והוא שומע הכל

והוא כל יכול

ותמשיכי להתחזק 

להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום

להתקרב למה שעושה לך טוב

להתרחק ממה שעושה לך רע

ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה

והדברים ב"ה עוד יתבהרו

כולם

לאט לאט

את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!

ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת

ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים

השבויים שכבר חזרו

החולים שנרפאו

העקרות שנפקדו

הרווקות שהתחתנו

הזוגיות שהתחזקה

הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה

הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם

הערבות ההדדית

האחדות

החסד

העזרה

השמחה

הצחוק

החיוכים

רגעי האושר

והשפע

והטוב.

הטוב.

שקיים!

ושילך ויגדל ב"ה 

ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!

ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך

ותני לטוב שבך לגדול ❤

עין טובה זה וודאי טוב, וכבר כתבתי שהסיבה שהרב קוק תמך זה משום שלא ראה בזה רק רע, אלא ראה את העין הטובה ואת הטוב שיש פה, אך עין טובה זה אומר שלמרות שיש חצי כוס ריקה, מסתכלים על חצי הכוס המלאה. אך לא לשכוח שצריך לשאוף למלא את הכוס לגמרי, ולשאוף לאידיאל.

להסתכל בעין טובה זה וודאי לא יזיק, ואפילו הייתי אומר מצווה וחובה, וזה דבר בסיסי, אבל אם האדם שוכח את חוש הביקורת, את האמת, את האידיאל, זה בהחלט יכול להזיק ולגרום לאדם להישאר איפה שהוא ולחשוב שהוא באידיאל, כמו שהיה החשש שהאדם יקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם, הוא יקבע את מציאות החטא ויישאר איתה לנצח, המטרה היא להתקדם ולהתעלות כמה שיותר לאידיאל.

שבוע טוב ובשורות טובות, בעז"ה. שנזכה לאחדות שלימה בין כל חלקי העם בצורה אמיתית.

תודה על הבהרת הדברים.....

אני חשבתי על זה שהעולם לפעמים כואב ככ

והכל בהרגשת חוסר כזאת.. ואלול כאן כדי שאנחנו נתקן את זה

גם כפרטיים וגם כעם

אם נתקן את עצמינו יותר ונאהב אחד תשני אז הגאולה תתקרב יותר

והעולם יהיה שלם

וזהו הלוואי שתגיע הגאולהה

*כתבתי משו יותר יפה, ונמחק לי לפני שהספקתי לשלוח

אז שיחזרתי חלק(:

השיעורים שלו מלאי חיות ושמחה בעבודת השם

וגם יש כנס בכל לבבך, שאמור להיות בז' תמוז בירושלים. זה כנס על עבודת השם והתחדשות בה. חפש, אולי שם נמצא האוצר שלך.

יש באדם גוף ונשמה, הגוף שואף למטה והנשמה שואפת למעלה, האמת שלנו היא הלמעלה, הקרבה לה'...

לאנשים לוקח זמן להתקרב, מתחזקים בשבת, כשרות, צניעות, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו, נופלים וקמים...

כן, זה מוזר, לפעמים גם מרתיע לראות מישהי עם מעט בגדים ששרה שה' תמיד אוהב אותה... אבל הבעיה היא לא המעשה-היא מתקרבת, הבעיה היא שאנחנו רואים את זה-אם מישהו פרטי נופל וקם אף אחד לא יודע מזה, אם הוא משתף את זה ברשתות והכל-כולם רואים את זה וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה...

אדם שיצא מהארון ועדיין שר שירים של חיבור להשי"ת בעצם מדבר את הקושי שלו, זה הכי לגיטימי שיהיה קושי כזה, זה גם מוזר שהוא משתף את זה עם כל העולם אבל זה כבר עניין שלו...🤷

בנוסף, יש אנשים שאומרים שהאינטרנט כולו רע, יכול להיות (זו דעתי האישית, כן, אבל....) שהקב"ה מנסה להראות להם שבכל דבר שהוא יצר יש טוב, גם במה שנראה הכי טמא....

בקיצור, לדעתי זו התחזקות אמיתית שבע"ה תקרב את המשיח..... 

מסף ריגוש שעולה כל הזמן

מחפשים חוויות משמעותיות יותר

לדת יש משמעות בשפע

וכשזה מגיע בפאן בלי כפייה

זה מתאים בול לאנשים שצמאים לריגושים למשמעות 

סקר חדש: התעוררות זהותית, יותר מאשר דתית - כתבות - משב - מה שיהודי בישראל

קצת באסוש כי הייתי מאוד עייף ובקושי הצלחתי לצאת מהמיטה.

קצת נחמד כי כן בסוף גררתי את עצמי ללמוד קצת, ועשיתי פיקניק חביב.

אוכל בלי פרופורציות, שינה בשעות לא חוקיות, יותר מדי קינוחים, שיחות משפחתיות שנמשכות לנצח, ותחושת של איך כבר מוצאי חג עכשיו?

דב סרטים

לצערי...
 

יצאתי עם החלטה שאת שאר חגי השבועות אני עושה בביתי / בית הורי...

היתה חסרה לי יותר אווירה של חג.

ולא, זה לא שלא טוב שם.

אני מאד מאד אוהבת להיות שם.

רק פשוט, היה קצת חוסר מזל השנה, וכל האחים שלו היו במקומות אחרים, אז היינו לבד, עם עוד שני אורחים שאינם מהמשפחה.

אני רגילה למשפחה גדולה, רועשת עם מלא גיסות וילדים, וזה היה דיי כיבוי אורות בשבילי...

עבר טוב ב"ה, וזה ככה מאז שהפסקתי להישאר ער בלילה.

במקום חג שסובב שינה לפני כדי להתכונן, שינה אחרי כדי להתאושש, ונימנומים בשיעורים שרירותיים שמהם אני לא זוכר כלום - אני פשוט מתנהג כמו בשבת רגילה. ככה השעות שלי מסודרות, התפילות שלי נראות כמו שצריך, וגם כשאני לומד אז זה אמיתי וערני.

התכתבות מקצועית לא אמורה לגלוש לשום דבר אם לא מערבים רגשות בכלל.
לא נימה של צחוק ולא אימוגים למיניהם...

אם הצד השני קצת נסחף, פשוט לא לזרום לכיוון שלו,

לענות יפה על אותו עניין ולסיים אותו, בלי לפתח נושא חדש, אפילו שהוא מאד מעניין.

כי זה לא "נחמדות" זה היסחפות.

(מי שנסחף זה הגבולות שלנו - למקום שלא חשבנו שהם יגיעו...)

"אם לא מערבים רגשות בכלל"

בסוף יש לי רגשות, אני לא מערבת אותם, הם כבר מעורבים בעצמם.

ואני חושבת שגם לבני אדם אחרים יש רגשות חיוביים אחד כלפי השני שהם לא דווקא רומנטיים.

השאלה מה נכון לבטא ועד כמה?

כי אם לדוגמא אני מחזירה פידבק למישהו "וואו, עבודה מעולה!"

יש פה רגש, של התפעלות/של שמחה על זה שהוא בצוות שלי/ של הקלה שהוא כבר עשה את זה מצויין

אבל אין פה נימה של צחוק ולא אימוג'ים ולא קלילות, ולא שיחות נפש.. אז לפי מה את קובעת מה מתאים ומה לא? 

בניסוח מאופק יותר,
תלוי לפי הרמה שאת נמצאת בה...

את המשפט שנתת כדוגמה הייתי משנה ומורידה את ה"וואו" והסימן קריאה.

"עבודה מעולה", ואפשר לנסח "עבודה טובה מאד"

זה מעביר את אותו מסר, ללא רגש אישי.

אני יכול לצחוק קצת עם לקוחות בנות בטלפון או לשים סמיילי במייל כדי לשדר שאני נותן שירות חמוד אנושי וחביב.

אבל לא מדבר איתן על שום דבר שקשור לחיים אישיים או דברים אישיים בשום צורה. נותן שירות נטו.

ובכללי משדר אווירה של ביזנס עסקים וכסף. באמת מעניין אותי הביזנס, אז איני צריך לזייף.

אם זאת לקוחה קבועה אני יותר נחמד איתה אבל זה יותר קטע של שימור לקוחות ורמת שירות.

לשמור על מרחק מסויים

זה לא סתם כי בא לה

אז הייתי רוצה ליישם את העיקרון הזה גם בדברים שאין בהם הלכה מפורשת (או שיש ואני לא יודעת)

לא רואה בעיה בנחמדות/ נימה אישית/ הומור בהתכתבות מקצועית

אני חושבת ששיח (גם כזה שכתוב) צריך להיות אנושי ונעים

בלי קשר למין הגורם איתו אני מתכתבת

הגבולות נמצאים בכוונה במטרת הקשר

אם כוונת הקשר מקצועית

היא תשאר כזו גם אם ההתכתבות תהיה יותר אישית/ יומיומית 

קשר ממושך, רווי בנימות אישיות והומור, גם אם מטרתו היתה אמורה להיות מקצועית, עלול למצוא את עצמו במקום אחר לגמרי מההתחלה...

מישהו/ מישהי מסיטים אותו לשם

אולי יש אנשים חסרי מודעות

שלא שמים לב למה שהם עושים

(לי יש קשרים כאלה של הרבה שנים

מקצועיים שמשלבים קשר אישי חברי

זה אף פעם לא הלך למקום אחר

לא מצידי

ולא מהצד השני)