כשמתווכחים אצלנו על בנ''ע ואריאל מותר להיות אסור וזה.. (בבית יש לנו גם וגם) אז אבא (לשעבר מדריך בבנ''ע) תמיד אומר שהרב קוק היה בעד בנ''ע כשהריקודים היו מעורבים אז עכשיו כשיחסית נפרד שלא יגידו שאסור..(וההמשך (שלי) זה שהרב קוק חכם בכדי לחשוב על לעשות תנועה נוספת..) חשוב לציין שלא אמרתי שהוא היה בעד ריקודים מעורבים אלה בכללי בעד בנ''ע.

(ווידאוי עצמי אני בבני עקיבא..חח)

שבוע טוב

וגם התמיכה של הרבנים בתנועת בנ"ע הייתה כדי לחזק ידי הנוער שם, ולא שחשבו שזה האידיאל, אלא רצו שזה יהיה באופן המותר הלכתית, וודאי שלא היו מתירים דברים שאסורים הלכתית. לפעמים גם המחשבה לטווח רחוק הייתה שעדיף לא למחות עכשיו ולתת לזמן לעשות את שלו, ורואים שצדקו בזה.

אני אומרת את זה בכזה וודאות כי יש לי שורשים של מקימי בני עקיבא (בה עוד לפני השואה עלו לארץ בזכות סבא רבה שלי שהקים תבני עקיבא הבין החדשים בעולם..) וברור שהרב קוק היה בעד האידאליים של תורה ועבודה.. לא התחיל לי אף פעם חתיכת ספק.. (ותאמינו לי שאבא שלי לא מחרטט סתם דברים אבא שלי קוקניק..)אם אני אצלם לכם תתמונה של הרב קוק שיש לנו בבית אתם תבינו עד כמה.. מה שבכל זאת אבא שלי לא אומר סתם אז גם אם אני לא יודעת איפה כתוב מילה במילה אני יודעת שאבא שלי לא ממציא.. לכן אני סומכת על זה..

(ואין לי כוח להתווכח כי באמת שאין לי מקורות וזה אז מוזמנים לחפש בגוגל..)

אני אישית בבני עקיבא נפרד ואני לא רואה את עצמי הולכת לבנ''ע מעורב.. מה שכן אני גם לא רואה את עצמי הולכת לאריאל.. (: סתםסתם אני לא כזה רעה..) וואלה קטונתי מלדעת מה הרב היה אומר.

אני לא מכירה שום סניף מעורב ברמות של ריקודים מעורבים* כמו בתקופת הרב קוק.

ושוב פעם לא אמרתי שהרב היה בעד הריקודים אבל גם אני לא בעד חב''בים מעורבים ובכל זאת אני בעד בנ''ע ואני בזה.. בקיצור אני בעד בנ''ע ובכל דבר יש חסרונות כמו שבהקמת המדינה היו הרוגים אז לא אמרתי שהרוגים זה טוב אבל מסתכלים על הדברים הטובים.

קצת הארכתי בדברים שלא ממש שאלת אבל מה שכן שתשימו לב שבגלל שעכשיו זה הרבה פחות מעורב מפעם (שוב אני לא מכירה את הרב קוק עד לרמה של לדעת מה הוא היה חושב עכשיו) 

אז אולי לא זה מה שהרב קוק היה אומר אבל אולי הוא היה אומר שכן כי לא הדברים הקטנים האלה הם שיעצרו תמפעל הענק הזה של בני עקיבא שהרב היה בעדו עוד בתקופת הריקודים המעורבים..

*(מכירה כשעושים מוראלים וזה מעורב אבל רשמי להגיד שעושים הרקדה ויש מעגל של כולם ביחד לא שמעתי על סניף כזה בחיים מה בשטוח שזה לא משהו שהתנועה תגיד על עצמה בתור אידיאל..)

פה את כבר מדברת אחרת לגמרי. הגיוני מאוד שהרב קוק יאמר שאע"פ שיש דברים רעים וחסרונות בתנועת בנ"ע, בסופו של דבר היא מוסיפה הרבה טוב וכו'...ויש על זה לימוד זכות וצדדים טובים, ובמבט הכולל יכול להיות שצריך שהתנועה תמשיך לפעול, אבל זה ממש לא האידיאל. (וגם אם התנועה בתור תנועה צריכה להמשיך, אם יש אפשרות להקים אריאל, עדיף....).

מובן מאוד למה מי שנמצא בבנ"ע יהיה "שרוף" על התנועה ויאהב אותה (אם באמת זו הדרך המתאימה, אם הוא יכול להיות באריאל וזה מתאים לו, עדיף שיהיה שם...וגם יש אפשרות להיות אריאלניק בבנ"ע...אבל בכללי זה לא עניין של תנועות, האדם צריך להיות דוס ועובד ה' כמה שיותר, וגם אם הוא בבנ"ע וזה מה שמתאים לו, הוא צריך כמה שיותר להקפיד על הלכה, וכשיש משהו שהוא נגד ההלכה לא לפעול איתו, גם תנועת בנ"ע צריכה להיות שומרת הלכה ובמקרים מסופקים יש להתייעץ עם הרב, צריך לדאוג לרמה רוחנית גבוהה, שיעורי תורה, חיזוקים וכו'...שהשיח יהיה שיח טוב ולא עם לשון הרע ודיבורים לא טובים, ובכללי השיח שיהיה כמה שיותר ברמה וידבר על דברים גבוהים, ולא על זוטות והתלוצצויות....), אבל אין צורך בשביל זה להפוך את זה לאידיאל ולהקטין את הדרכים האחרות.

לא הבנתי מה אמרת על האידאליים...

ואייי מהזה לא.. אמא של חברה שלי שהיא גם מורה באולפנה (באה להגיד שאני מכירה אותה טוב) היא חזרה בתשובה רק בזכות זה שהיא באה לבני עקיבא וברור לכולם אפילו בלי לשמוע תסיפור (מקווה לפחות שאתם מבינים) שזה לא היה קורה באריאל ועדיין לא יודעת מה דעתי אבל חלק מהסיפור שזה קרה בגלל שהסניף היה מעורב.. זה כתבתי ע שאמתר להחליף במקום בנע לאריאל...

וטוב בוא נפסיק להיות חיים בסרט אוקיי לא בנע ולא אריאל מחליטים תרמה התורנית שלי. יש לי יותר מידי דוגמאות לזה יש כאלה שזה פשוט כי ככה עושים אצלם במשפחה ואני מכירה את חברות שלי ועל אמ לא זה מה שיחליט תרמה ולא אומר תרמה..(לא כי חס וחלילה הם לא דוסיות אלה כי פשוט אני רואה שיש לי עוד חברות שהם כם דוסיות והם בבנע..) ומה שאמרת על הדיבורים לשון הרע.. אני איתם בכיתה\שכבה ולא זוכרת אם אמרתי אבל מי שיחפש את זה ימצא את זה מי שלא ימצא מה לעשות.. וואלה יש לי חברות שאם יש משהו לא טוב אז פשוט פותחים מעגל וזה יכול לקרות גם בכיתה..

(ויש לציין הרב קהילה שלנו שהוא הר המור הילדות שלו היו בבנ''ע...

זהו מסקנה ממש זה עצבן אותי שאתה מדבר כאילו זה איזה תנועה של חילונים שלא יודעים מה הם עושים יש רבנים שמוליכים תתנועה וזהו... מקווה שמובן

ואפשר לסכם את זה ככה אולי

בני עקיבא= תנועה של עם ישראל

אריאל= תנועה של דוסים (לרוב יש להם אף גבוה..או שזה רק אח שלי ובן דוד שלי אני לא יודעתחח)

ניתן דוגמא מהמציאות. נגיד לדוגמא רב יישוב מסויים. ביישוב יש סניף מעורב. האם זה שהרב היה הרב של היישוב זה אומר שהוא הצדיק וחשב שזה מותר וטוב? לא. זה שרב לא חושב שכדאי למחות בדבר מסויים כי הוא חושב שאם ימחה זה רק יזיק, ויש בזה גם טוב, זה לא אומר שהוא חושב שזו הדרך הנכונה וכך צריך לנהוג, ואם יבואו לשאול אותו בפרטי, הוא יענה בפה מלא שעדיף לא לשלוח לשם. הרב קוק לעומת כאלו שחשבו שבנ"ע הם רשעים ח"ו, והכל אצלם הרס היהדות וכו' וכו'....הרב קוק אמר, לא לשכוח פרופורציות, התנועה בסה"כ רוצה להוסיף טוב וגם באמת פועלת טוב, וכמו שהבאת דוגמאות יפות, ולכן זה שהרב שמח בטוב שהתנועה עושה, זה לא אומר שהוא חשב שזו הדרך. גם לבית ספר תחכמוני הרב שלח כמה הוא שמח שיש אומנות ולאט לאט הכוחות החומריים של האומה הולכים ונבנים, וגם התרבות מתפתחת, אבל בוודאי שלא חשב שזו הדרך, ועובדה שהוא הקים את ישיבת מרכז הרב וזה היה הדגל והדרך העיקרית מבחינתו, אלא שחשב שגם הדרך השנייה איננה פסולה, אלא טובה ונצרכת, כאשר היא במקום הראוי ולא נגד ההלכה והתורה. ולעומת אנשים שאמרו שהתנועות האלו באו כנגד כל היהדות והתורה, הרב אומר, אותן נפשות אלו נפשות ששייכות לבניין החומרי של עם ישראל, וזה טוב שהן צצות, ויש לנו לשמוח בזה אחרי הגלות, שהגוויה של עם ישראל כביכול, מתחילה לחזור לחיים, בבחינת תחית המתים.

אמרתי לך, הרב קוק תמך במפעל הציוני, שבין היתר היה מאוד חילוני, אע"פ שלא חשב שצריך להיות חילוני ושזו הדרך הטובה. וגם להם יש זכויות, אבל האם זה אומר שהם יותר גדולים? האם זה אומר שזו הדרך? לדוגמא, האם שייך לומר שהגלות היא הדרך האידיאלית, מכיוון שבזכות שבאנו לחו"ל גרמנו לגויים להתגייר, וחלקם אכן גרים אמיתיים שהתקרבו תחת כנפי השכינה? לא, וודאי שהגלות זה המצב הלא טוב וצריך להיות בארץ וזו המצווה והדרך של התורה, ובדיעבד יצא גם טוב שמשום שהיינו שם קרבנו תחת כנפי השכינה גרים. וחוץ מזה, להגיד שמי שהכי גדול זה מי שדואג לרחוקים לחזור בתשובה זה הכי גדול והכי חשוב, זה לא נכון, כי דווקא הצדיקים יותר קשה להם לחזור בתשובה, ויש הרבה דברים שדווקא הדתיים צריכים הרבה יותר הסברה ונתינת מענה. יש מובן שהרבה יותר קל לחזור מאפס למאה, מאשר ממאה למאתיים. אני יכול לפרט בנק' הזאת הרבה, אבל ברור שיש עניין מאוד גדול לדאוג לבני תורה שיתפתחו, ודווקא הפוך, הדאגה לאנשים האלו אני רואה בזה גדלות עצומה, ורואים במציאות איך רוב גדולי התורה התחילו את חייהם בהשפעה על בני ישיבות, ולא על ה"עמך", ויש כאלו שגם כל חייהם נשארו בעיקר בישיבות והשפיעו על בני התורה, ולא על ה"עמך". אז כנראה הם ראו בזה ערך גדול, וגם הרב קוק הקים את מרכז, למד בישיבה, הקים ישיבה ביפו וכו'....(ואמנם מאמרי הראי"ה אלו כתבים שמיועדים לציבור, אך רוב כתביו הייתי אומר, אלו כתבים קשים ועמוקים שמיועדים בעיקר לבני התורה שמבינים, יש אחרים שע"י רבנים שמעבירים שיעורים גם לומדים את ספריו, אך ספריו כפי שהם לא מונגשים לציבור הרחב בחלקם הגדול.....).

לא אמרתי להחליף, אמרתי מלכתחילה להקים אריאל. רגע, אני אשאל אותך, אם נשים בכף המאזניים, מצד אחד אשה אחת שחזרה בתשובה, שזה גדול ועצום, ומצד שני כל הסניף שנמצא במצב לא טוב מבחינה הלכתית ותורנית, את מי להעדיף? יכול להיות שגם הייתה חוזרת בתשובה ממקום אחר. בכל מקרה, לא בגלל שיקולים כאלו עכשיו נבוא ולחיות לא כמו שצריך. המשנה אומרת: "הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע", אם אדם נמצא במצב רוחני מסויים, ואם יתחבר לרשע, לרחוק, זה יקלקל אותו ויוריד אותו, שלא יעשה את זה. לא אמרתי שאין דרך שצריך לרדת אל הנוער, אבל מצד שני אסור לוותר על המצב הרוחני בשביל אותם אנשים, מה לעשות. אם יש אפשרות להקים את זה באופן טוב ומותר הלכתית, והאנשים שם ממילא אנשים כאלו שאינם נמצאים במצב רוחני מעולה, ורואים שבאמת יש פוטנציאל לקרב ע"י כך, אולי יש מקום לזה. אבל גם אז, לא מדובר בדרך האידיאלית, מדובר ב"הוראת שעה" בשביל לקרב.

אני לא חי בסרט ולא נעליים, ואפשר לראות, מה לעשות, שמי שנמצא פה ומי שנמצא אלו סוגי אנשים שונים. יכול להיות אנשים מסויימים שיהיו בבנ"ע כי כל הכיתה שם, או לא יודע, כל סיבה אחרת, בכל מקרה, זה לא משנה את העובדות. אני מכיר גם אחד שכל הזמן מדבר על בנות וכו'...והוא באריאל. (ספציפית כי ההורים שלו ראו שהוא כזה אז העבירו אותו מבנ"ע לאריאל....). בכל מקרה, זה לא משנה את העובדות ואת הנתונים בשטח.

הדיבורים זה לא העניין המרכזי, מסכים, אבל גם אם עוברים על איסור פעם אחת, זה לא מתיר לעבור עליו עוד פעם. ואם זה גורם, אז זה גורם. אבל עזבי, לא משנה, זה לא העניין.

אני בטוח שהרב שלך לא חושב שהאידיאל זה בנ"ע, ואם כן, הוא לא הר-המורניק, מה לעשות. הרבה פעמים הילדים לא הולכים בדיוק בדרך של ההורים, לא חסרות דוגמאות לצערינו.

יש גם רבנים שנמצאים בגרעינים תורניים במקומות מסויימים. זה אומר שזה האידיאל? מה הקשר? לא אמרתי שהם חילונים, איפה ראית את זה בדבריי? את יכולה להקצין את דבריי ולהגחיך אותם, לא טענתי את זה לרגע. אמרתי את המציאות, זה הכל, ושלא תחשבי שזה האידיאל. מה לעשות, המצב שם לא מזהיר. ואת לא יכולה לספר לי כאילו אני לא יודע, לפני שהייתי באריאל, היה רק בנ"ע (הייתי בהתחלה שהקימו את אריאל איפה שאני גר...), והייתי שם, אני יודע מה הולך שם. ושוב, אבהיר, לא חושב שהם חילונים, רק אמרתי שזה לא האידיאל בכלל, והרבה פעמים לא שומרים ומקפידים על ההלכה, ובכללי העיסוק העיקרי הוא לא עבודת ה' והתרוממות בחבורה, אלא בעיקר דברי חולין. כך לפחות היה הרושם שלי.

זה פשוט ממש מגעיל מה שכתבת עכשיו. ברגע זה את הוצאת מהכלל ומעם ישראל את מי שלא חושב כמוך, וחשבת שהוא מוזר תמהוני. אני ממש מצטער על הדברים שאת כותבת פה. זה קורה הרבה פעמים לצערי בציבור הדתי-לאומי, יותר מדי מסנגרים על החילונים ועל התרבות שלהם, אבל לסנגר על החרדים, על הרבנים, על החרדלי"ם, על הדוסים, לא. הם בכלל לא עם ישראל. לאיפה הגענו? שאריאל לא עם ישראל?

חבל לרדת לרמה רדודה ולבזות את הצד השני, אפשר להשמיע טענות ודברים שאת חושבת, אבל זה פשוט קיצוני ומרחיק לכת להוציא את השני מהגדר, ולהגיד, הוא לא איתי. אני חושב שזה אמור להיות הפוך, ולדוגמא הרבנים, הם צריכים להיות ההשראה והדוגמא שלנו. כך גם אריאל, היא תנועת הדגל מבחינתי, והיא הדרך הטובה, גם אם גם בה יש חסרונות וצריך ללמוד מאחרים ולא לשכוח שגם הם טובים ומעם ישראל, וגם יש מה ללמוד מהם בעבודת ה'. הידברות. אבל ממש לא מה שאמרת.

תנועה של דוסים- תודה על המחמאה! דוס מבחינתי זה הדבר הכי טוב, ובסוף כל עם ישראל אמור להיות "דוס", וללמד את אומות העולם תורה ודרך ה', וכל אחד ילמד עשרה גויים. "ורעו זרים צאנכם...ואתם כהני ה' תקראו".

גם אני יכול להגיד תיאוריות, רק שזה לא ענייני. אני לא יודע מה קרובי משפחה שלך, האריאלניקים שאני מכיר ממש לא עם אף גבוה. ואם יש כאלו, אני חושב שאכן זו בעיה והם צריכים ענווה. אבל לא בגלל זה צריך לעבור לבנ"ע. (חובות הלבבות אומר שאכן בעבירה קלה מי שעבר את העבירה הקלה ייחשב וייקרא יותר גדול מהצדיק, כי הצדיק לא יהיה בענווה כמו אותו אחד שעבר עבירה ועכשיו הוא מתחרט ומצטער כל הזמן, וכל הזמן מתבטל לה'. אבל זה רק בדיעבד, ורק בעבירה קלה....). ואני חושב שמה שניסית להקטין את תנועת אריאל ולהוציא אותם מהכלל, בזה הוכחת שדווקא שמי שבבנ"ע חושב שהוא האידיאל והכי טוב. (או שזה רק מי שבפורומים, לא יודע....). בכל אופן, זה שאת נמצאת בדרך מסויימת, לא אומר שצריך להקטין את הדרך השנייה ולבזות אותה.

מחילה אם כתבתי חריף, מקווה שהדברים הובנו כראוי.

אני מאמין שאבא שלך מאוד בטוח בעצמו וגם יכול להיות שהוא בטוח מאוד ומשוכנע שהרב קוק חשב כמוהו, אבל אין זו דעת הרב קוק....כל מי שקורה קצת הרב קוק יודע שגם העלאת הניצוצות וכו'...מדובר על עבודת ייחודים גדולה שמצריכה טהרה רוחנית גבוהה, ובשביל להגיע לאהבת העולם הזה באמת ולקידוש החומר צריך לשנוא את העולם הזה ואת הרע, וכל התעוררות הרע בחוצפתו וודאי שאין זו הצורה האידיאלית, והרב זצ"ל אומר באורות התחיה פסקה מ"ג שבמצב המתוקן השמרים שהם סמל לרשעים ולהתעוררות החוצפה צריכים להיות בתחתית החבית, במקומם הראוי להם, אלא שבתור לימוד זכות הוא אומר שהתעוררות השמרים זה מראה שחזר הכוח החומרי של עם ישראל וזה תהליך ארוך שעתיד להביא בסופו של דבר לתחית האומה מכל צדדיה, עד שכל הכוחות יופיעו בצורתם הראויה להם, ולא שהרע שמתעורר הוא נובע משפלות וקטנות, אלא הוא חלק מתהליך של בניית הקומה הלאומית החומרית של עם ישראל, שצריכה לעבור גם דרך גללים ופסולת כדי להגיע לטוב, אך הדור הוא: "טב מלגו וביש מלבר". נראה כלפי חוץ שהדור הוא רע, אך בתוך תוכו הוא טוב ואידיאלי. והרב אומר, הדור רע מבחוץ, זה לא המצב המתוקן, המצב המתוקן הוא שיהיה טוב גם מבפנים וגם מבחוץ, אלא שמה שנראה כלפי חוץ כרוע גמור, זה נובע ממשהו טוב פנימי, שעתיד גם במציאות להופיע כמשהו טוב בעז"ה.

חבל לי מאוד שאנשים מתבלבלים בזה, ועוד טופלים את דעתם לרב קוק. חבל. סתם שתדעי, כדי לשבר את האוזן, הרב קוק לא ראה דמות אשה מגיל תשע (מלבד אמו ואשתו). אז אם את חושבת שהוא היה בעד בני עקיבא וחשב שזה אידיאלי, מצאת את הרב הלא נכון, מצטער. (כמו כן מסופר שישב עם הרב זונינפלד באירוע של הבריטים אני חושב, וכשעלתה זמרת לשיר הרב זצ"ל רץ כל עוד נפשו בו, בעוד הרב זונינפלד הסתפק בסתימת אזנים, כי רצה לכבד את המלכות או משהו כזה....). יש עוד מלא סיפורי קדושה על הרב זצ"ל, אבל לחשוב שהוא היה בעד תנועה מעורבת וראה בה אידיאל זה פשוט לעשות צחוק. (או כל רב אחר גדול....לא סתם המילים של הרב קוק הן ההמנון של תנועת אריאל, מה מתאים יותר מזה....).

"אין לי כוח להתווכח כי באמת שאין לי מקורות וזה אז מוזמנים לחפש בגוגל". לא הבנתי, את מניחה את המבוקש שזה האידיאל מבלי אף מקור, ולא רק זה, אלא פוטרת אותנו בלחפש בגוגל? אם את רוצה להוכיח את דברייך, עלייך מוטל לחפש בגוגל, אני לא צריך לחפש בגוגל, כי יש לי כבר מקורות ודברים שעליהם אני נסמך, אז איך את כ"כ בטוחה בדברייך? את יודעת, גם אם אבא אומר משהו, זה לא אומר שהוא צודק, אפשר לחקור ולבדוק בעצמך, שאולי יש סיכוי קטן שאבא שלך טועה.

להגיד שבזכות בני עקיבא עלו בתור הצדקה לבני עקיבא זה לא רציני, גם למפעל הציונות החילונית של הקיבוצים וכו'....יש הרבה זכויות בהצלת יהודים ובהעלאתם לארץ, אך אין זה אומר שצריך להיות חילוני בגלל זה, ושזו הדרך האידיאלית. מה ההוכחה בזה?

נ.ב. תורה ועבודה שמוזכרת במשנה הכוונה היא לתורה ולעבודת בית המקדש, ולא לתורה וחול. החול מקבל משמעות רק אם הוא מחובר לקודש, ולא חלילה ליצור נתק  בין העולמות. מה שכן כתוב ש"אם אין דרך ארץ אין תורה", וגם זה הכוונה היא למידות טובות, אך גם אם מדובר על בניין אב לכל "חיי השעה" של העולם הזה, מופיע באותו משפט ממש, "אם אין תורה אין דרך ארץ", הדרך ארץ חסרת משמעות בלי התורה הנצחית, והתורה היא זו שצריכה להיות נר לראשינו בכל החיים ולהאיר את דרכינו, עבודת ה' זה לא רק בבית כנסת ובבית מדרש, זה צריך להאיר את כל החיים, "בכל דרכיך דעהו".

אמרתי היה בעד בנ''ע כשהריקודים היו מעורבים לא בזכות כמו שגם אמרתי חשוב לציין שלא אמרתי שהוא היה בעד ריקודים מעורבים אלה בכללי בעד בנ''ע.

וכשאמרתי ש יחסית נפרד שלא יגידו שאסור..​​​​​​​ התכוונתי לכל האחים של/ חברות שכשמתווכחים איתם אז יש תמשפטים האלה של המה זה משנה ש.. ההלכה לא תסכים וכו'.. אז התשובה שלי זה עובדה הרב קוק היה בעד למרות שהיה ריקודים מעורבים לא בזכות אלה למרות..

וכתבו לך שהרב קוק לא היה בכלל בעד ריקודים מעורבים, ולמעשה מסתבר שחשב (כל עוד לא חשב אחרת, ההלכה מול עינינו ומסתבר שהסכים איתה...) שריקודים מעורבים אינם מותרים הלכתית, אף אם לא מחה בהם. (כיוון שחשב שטקטית לא יועיל למחות בריקודים המעורבים....). וגם תמיכתו איננה הוכחה לאף סיטואציה שאיננה לפי ההלכה, כיוון שגם אם סניף מעורב, ניתן לקיים אותו באופן ששומר על ההלכה, וזה מה שהרב קוק זצ"ל ניסה שיהיה כמה שיותר, ולכן תמך בכללי ואין באמירתו אף היתר כזה או אחר שלא אמר בפירוש. ב. תמיכתו בכלל לא אומרת שהוא בעד הדבר בכל הדברים שהוא עושה, לדוגמא, הרב קוק תמך במפעל הציוני, אף שלא תמך בדרך החיים החילונית שהרבה פעמים תאמה את דרך חייהם של העולים (הקיבוצים וכו'....), מכיוון שתמך בעלייה, ולא תמך בדברים אחרים שהעולים עשו. לכן, זה שתומך בבנ"ע זה אומר שתמך במפעל של בנ"ע לקרב אנשים, או בישיבות שהקימו וכדו'...מוסדות וכו'...אבל אין זה אומר שתמך בכל הדברים שנעשו שם. ולעומת מי שדחה אותם לגמרי וחשב שהם הרס היהדות, הרב קוק ראה לנכון לתמוך כנגד ולהגיד שזה מפעל חשוב ואפילו שיש חסרונות, "גדול קידוש ה' יותר מחילול ה'", והוא מקדם דברים טובים. אך לא אמר באף מקום שהתיר את כל הדברים שם.

נ.ב. אם את רוצה להביא הוכחה או היתר הלכתי כלשהו, את צריכה או להביא ראיות הלכתיות מפוסקים וכדו'...או ראיות מהוראות רבנים הלכה למעשה. להוכיח מאיזו תמיכה כללית בתנועת בנ"ע שהרב קוק התיר כל מיני סיטואציות וחשב שזה אידיאל, זה פשוט לא נכון.

שבוע שעבר המורה שלי אמרה שהיה להם על זה וויכוח..

היא אמרה שהרב קוק ראה עתידית (ועכשוית) שזה יעזור לעמ''י אז גם אם הוא לא היה בעד ריקודים  הוא היה בעד בנ''ע.. כמו שנאמר...

ואין לי כוח להמשיך תווכוח כי באמת שאני לא ממש יודעת מעבר כי לי זה מספיק אם יהיה לי עוד שאלות אני יכולה למצוא את מי לשאול וזהו..

מוזמנים להמשיך להתווכח בלעדי (נראה לי לא הגיוני כי אני מקור הבעיה..חח) וזהו שיהיה לכם בהצלחה כי אני כבר אבדתי את זה...

ומוזמנים קצת להסתכל בעין טובה על בנ''ע ובכללי על החיים זה לא יזיק בוודאות!!

(היה לנו על זה שיחה ממש לאחרונה והמעביר בוגר משהו של משהו בבנ''ע)

שבוע טוב בשורות טובות!!

עין טובה זה וודאי טוב, וכבר כתבתי שהסיבה שהרב קוק תמך זה משום שלא ראה בזה רק רע, אלא ראה את העין הטובה ואת הטוב שיש פה, אך עין טובה זה אומר שלמרות שיש חצי כוס ריקה, מסתכלים על חצי הכוס המלאה. אך לא לשכוח שצריך לשאוף למלא את הכוס לגמרי, ולשאוף לאידיאל.

להסתכל בעין טובה זה וודאי לא יזיק, ואפילו הייתי אומר מצווה וחובה, וזה דבר בסיסי, אבל אם האדם שוכח את חוש הביקורת, את האמת, את האידיאל, זה בהחלט יכול להזיק ולגרום לאדם להישאר איפה שהוא ולחשוב שהוא באידיאל, כמו שהיה החשש שהאדם יקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם, הוא יקבע את מציאות החטא ויישאר איתה לנצח, המטרה היא להתקדם ולהתעלות כמה שיותר לאידיאל.

שבוע טוב ובשורות טובות, בעז"ה. שנזכה לאחדות שלימה בין כל חלקי העם בצורה אמיתית.

תודה על הבהרת הדברים.....

זה טבעי שאת תחזירי באותו המטבע- ברצון להוכיח אחרת. ואין בזה שום בעיה, אלא אם לא נוח לך עם זה, או אם זה גורם לענות תשובות שמבחינתך הן לא ישרות\לא אמת ברורה.

התשובה היא קודם כל להבין שאת לא שגרירה של אף אחד, את מייצגת את המחשבות שלך בלבד, ומותר לך לא לדעת ולטעות לפעמים. כמובן שאת לא חייבת לייצג נושא שאת לא עד הסוף מבינה אותו. (ולא תמיד יוצא מהויכוחים האלה דוקא דברים טובים.)

הייתי ממליץ לענות על השאלות האלה קודם כל לעצמך. לחקור ולהעמיק בנושא הזה לפני שאת מפיצה את אמונתך הלאה.

חוץ מזה מועיל מאוד להביא מקורות! אפשר לקשר את בן\בת השיח למקור כתוב או לפודקאסט שמדבר על זה, ולתמצת את הרעיון הכללי, ולומר שהתחברת לנקודות שהוא העלה וכו'. זה גם מועיל לעניין ההתנשאות, וגם את פותחת לו\ה פתח להעמיק יותר ולחקור בצורה יסודית יותר את הסוגיות האלה.

מי שמאמין בהחלט משתדל לברר וללמוד, אבל זה צריך להיות בירור רציני. נסיון לתת תשובות כאלו בשיחה של ספסל בגינה, דומה לנסיון ללמוד את כל התורה על רגל אחת.

אינני יודע כעת את התשובה, אך מכיוון שהשאלה נשמעת גדולה וחשובה - בוודאי כבר דיברו עליה חכמי ישראל במהלך הדורות.

אעיין, אשאל, אברר, ואענה לכם בהקדם.

היא מגיעה מתפיסה ילדותית מאוד של אלוקים.

שוב, הוא לא סנטה קלאוס נחמד שאוהב ללא תנאי. הוא כרת ברית עם עם ישראל, ובהחלט מצפה ודורש שנשמור את המצוות שהוא נתן לנו ושלא נבגוד בו, אחרת יגיעו עונשים חמורם. זה כתוב בצורה ברורה מאוד שוב ושוב בכל התורה ובנביאים, וראינו את זה קורה בחורבן הבית ובגלות.

(גם בנצרות, שמאוד אוהבת את הגישה של "אלוקים אוהב אותך גם עם כל החטאים", אם אדם לא מאמין בישו באמונה שלמה, הוא נשרף לנצח בגהינום. )

מספיק להתייחס לדת, ליהדות בפרט, בתור איזה עניין רגשני של "ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב". 

לא. אם אדם עובר עברות הוא בהחלט ראוי לעונש לפי כל חומרת מידת הדין, ברוך ה' ריבונו של עולם הוא רחמן ומאריך אף ונותן הזדמנות לחזור בתשובה, אבל זה לא אומר שלא מדובר במערכת רצינית עם השלכות קשות וממש לא עניין של "מרגיש לי" ו"התחברתי".

ולגבי "אם במגזר הדתי יש רוע למה לשים כיפה" זה לא קשור לבעיות שיש במגזר, כי כולנו בני אדם, ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אבל עדיין, השאלה היא אם אדם ממצהיר על עצמו שהוא ממליך עליו את ה' ושייך לציבור שזאת המטרה שלו, גם אם יש בו אנשים שלא עומדים בזה.

מי שלא מאמין לא שואל.

כי אם אני לא נותן אמון במערכת אמונות מסויימת, היא לא תעניין אותי. 

עצם זה שאני שואל, זה סימן שחשוב לי, זה סימן שאני נותן צ'אנס ומעניין אותי לדעת ביחס לעניין בו אני נותן אמון.

ולגבי תשובות -

לא חייבים לדעת הכל. ובאמת אין צורך להיות "עורך דין" של הדתיים או של הקב"ה.

גם להגיד אני לא יודע זה בסדר.

קצת מגוחך לחשוב שאם אני לא יודע אז הכל לא נכון.

וכן, אף אחד מאיתנו לא פועל בצורה של שכל טהור. ככה לא בונים אמון. אמון מבוססים על הכרה שיש משהו מעבר למידע שקיים עבורי.

וכן, אפשר לתת אמון על בסיס עניינים רציונלים, גם בלי להתהיימר לדעת הכל. רק הקב"ה יודע הכל.

ומה שלא נדע עכשיו - אולי נדע מחר.

אולי תהיה שאלה מאוד טובה שטוב שנשמע אותה ונשתדל לפתור אותה.. אך כדאי להזהר מהקרזיס סביב זה. להיות בלחץ על זה, זה לא רציונלי.

אדבר על מחשבה שאני עושה עם עצמי בתקווה שאולי זה יוכל להיות גם שייך אליך במידה כזו או אחרת

על מה הצער שלי?

שציערתי את ה' יתברך?

זה באמת צער גדול.

אך יש לך אפשרות לשמח את אבא! יש לך אפשרות לתקן ולהגיע למדרגה יותר גדולה!

ואתה יודע מה - ה' יתברך שמח על הצער הזה! חח כן זה יכול להשמע קצת מוזר אבל זה נכון.

אולי בכלל הצער הוא על זה שאני לא כזה צדיק כמו שחשבתי שאני כזה.

אם כך - זה לא כזה צער חיובי שה' שמח בו.

ולכן המחשבה על הצער והתיקון לא בהכרח יעזרו במצב הזה..

אז מה כן יעזור? המחשבה שהצער הזה הוא לא כזה אמיתי ונכון.

ממה אני מצטער שאני לא כזה צדיק. נו שויין. 

אני במדרגה בה הקב"ה שם אותי בה ומשם הוא רוצה שאני אעבוד אותו!

אין לי מה להצטער על זה שאני במדרגה נמוכה ממה שחשבתי כי מה שמעניין את ה' יתברך זה לא באיזו מדרגה אני, אלא איך שאני עובד אותו לפי כל הכוחות שיש לי במצב הנתון.

י"ר שנזכה לרחמי שמיים גדולים ונעלה מעלה מעלה במעלות היראה והאהבה

בתחילת הנישואין @יעל מהדרום הכינה לי מעיין יצירה עם הפסקה הזו ותלינו אותה בסלון, אני לא יודע לאן היא נעלמה.

ככל שיש יותר צער, יש יותר בהירות מה לא טוב וזה ממש מוביל לבהירות מה כן טוב.

ממליץ לך בחום לעלעל מדי פעם ב"אורות התשובה", זה ייתן לך עוד יותר אור ועוד יותר אור.

בהצלחה חבר יקר!!!

מקורות נוספים (ואולי גם מיקוד פרקים באורות התשובה) מידיעתכם וניסיונכם

בדגש על אותו תת נושא בתוך התשובה של הצער על העבר.

הזמן שבו הצער עולה בטבעיות (זה לא יקרה לנצח) הוא גם הזמן הטוב ביותר לתרגם את התחושה הזו להחלטות נכונות וריאליות לשיפור והתקדמות, שהוא השלב החשוב בתשובה הנקרא "קבלה לעתיד". מה אעשה שלא יקרה שוב, איפה צריך גדרות ובד"כ גם הוספה בלימוד תורה...

שעם הזמן זה נהיה פחות כואב...

אולי מתבגרים

אולי התשובה עולה קומה

אולי יש פחות זמן...

בכל אופן לי היו לילות בלי אוויר!!! על דברים שעכשיו עוברים כמו גל...

כשטוב לך, במה תרצה לפנק את ה' יתברך?

לתרום צדקה?

להוסיף לימוד תורה?

באמת קצת באסה קשר שהוא תלותי והוא רק קשור בדברים חומריים.

אילו דברים משמחים אתה חושב שתוכל להוסיף לקשר?

ישר כוח על השאלה יש לך מודעות מדהימה.

זה יפה שאתה בקשר צמוד עם ה', וזה מראה שאתה מאמין בהשגחה פרטית עליך. אבל מצד שני נראה שצריך לעשות איזשהי הפרדה בין מה שקורה להשגחה. הקב"ה תמיד, תמיד תמיד בצד של הטובה. אבל זה לא עובד בצורה של רע-עונש, טוב- פרס. זה כן יכול לבוא בצורה של רווחה רוחנית והרגשה שהנשמה במקום הנכון, אבל לאו דווקא מצב גשמי. גם כי אחרת לא היתה בחירה, וגם כי מתן שכרן של צדיקים לעולם הבא.

תחשוב על הצדיקים מתחילת ההיסטוריה עד היום- יעקב אבינו, יוסף, דוד... עברו קשיים צרות ונסיונות... זה יעזור לך להיזכר שמכה משמיים אינה עונש או סימן שה' נגדך.

צריך גם להרים את המבט מהמציאות האישית שלי. החשבונות של ה' עמוקים מיני ים. שווה לשמוע סיפורים על כך שממחישים כמה התברר שהקב"ה צדיק ורחמן גם כשלא היה נראה כך.

ולנסות לעבוד את הקב"ה מהמניעים הנכונים. להעמיק בזה... זה לא יקרה ביום. תלמד, תשאף, תתפלל. 

ליראת שמיים ואהבת ה', בגלל האמת.. 

הינוקא אומר שהעולם שוכח שאנחנו פה לעבוד את ה' וחושבים שהוא עובד אצלנו... גם התפילה שהיא עבודה שבלב הפכנו אותה לכלי עבורנו, כאילו הקב"ה כספומט למילוי בקשותינו. אבל זו לא אמונה.

וזה בסדר שזה לא טבעי לך... אני מזדהה עם השאלה שלך, חושבת שאנחנו דור מורכב שעובר דברים ובעיקר שטיפת מוח ובלבול ויש בורות תורנית בגלל כל הריחוק והמסכים. ה' יודע איפה אנחנו מונחים, ולפום צערא אגרא. לדעתי הכי חשוב להקפיד על מידת האמת. קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. 

חזק ואמץ!

שאתה מגיע עם הרבה עוצמה לעבודת ה', עוצמה רגשית חזקה שגורמת לחיבור שלך לבורא להתבטא בהחזקת תחושות הכנעה וחיבור בכוח, אבל רגש כזה אי אפשר להחזיק לאורך זמן. בפרט אם העבר שלך היה מורכב וקשה מסתמא אתה מגיע עם כל זה לעבודת ה' - וזה יכול לקרות.

הרצון לחיבור חזק ומורגש הוא חשוב, לא כל אחד זוכה לזה, הרצון הזה צריך להחזיק אותנו מלמטה כמו השמן שמאפשר לנר לדלוק כל עוד הוא למטה, אבל צריך להיזהר לא להביא את כולו לכיוון הפתילה. זכור לי שהרב דסלר במכתב מאליהו (לצערי לא זוכר איפה) כותב שהרצון והכמיהה צריכים להיות גדולים יותר מהמעשים, ושזה ידחוף אותנו, אבל ההתקדמות המעשית צריכה לבוא בנחת.

מבחינה מעשית צריך לנהל את ההתקרבות לבורא בהיגיון, לוודא שההתקרבות הזו כוללת לימוד תורה ממצה שמוציא ממך את מה שאתה מסוגל, ואם חסר לך כלים לזה כדאי להשלים אותם בעודך צעיר. וכמובן עוד הרבה חלקים חשובים בתורה שכל אחד יודע את המקום בו הוא צריך חיזוק. בהדרגה. 

אין שום עניין לתלות הצלחה או אי הצלחה בעסקים וכו' בדברים האלה הקירבה לה' צריכה להיות בסיס יציב. לפעמים ה' מנסה בן אדם ומונע ממנו הצלחה, לפעמים ה' מנסה בן אדם ונותן לו הצלחה, ולפעמים ההצלחה היא לטובתנו ולפעמים לרעתנו. 

שתמיד תצליח.

לא קראתי עדיין מה כתבו הקודמים לי. בכל מקרה מתפללת ומייחלת שהדברים שיעלו דרכי יהיו מכוונים ויתיישבו על הלב.

אני זוכרת שלפני הרבה מאוד שנים, קראתי באחד מספרי התהילים שהיו אצלנו בבית מאמרי חיזוק שקשורים לדור האחרון. אחת הכותרות שתפסה אותי שם, והולכת איתי הרבה מאוד שנים, היא שהניסיון של הדור האחרון הוא ניסיון האמונה.

ואני חושבת על זה, שבעומק העניין האמונה היא השורש והיסוד לכל הבחירות ומהלך חיינו בעבודת ה'. ואולי בגלל זה, כשמגיעים קרוב קרוב כל כך לנקודת תיקון העולם, הנקודות שהכי יצופו בהתמודדויות שלנו יגעו באותה נקודת שורש שמבקשת את ריפוי העומק הזה. זה כמו צמח שמבקשים להחיות ולהבריא אותו, ורוצים לעקוב אחרי החלקים הבריאים ולהיכן מחוברים, ולהגיע עד השורשים. ואז אפשר לעשות עבודה - לשחרר את החלקים שאינם בריאים, לנקות את הדורש ניקוי ולהזין את הצמח בחומרים מיטיבים ומבריאים, כדי שיוכל לצמוח נכון מחדש.

אפשר ללמוד מכאן גם לעבודת ה'.

עצם זה שאתה מודע לכך שיש פה עניין שדורש עבודה, זה המון, איתרת את החלק שדורש הבראה וחידוש.  

בשורש העניין, עכשיו אתה יודע שהניסיון הזה שאתה עומד בו, הוא ככל הנראה אחד הניסיונות הכי גדולים שקיימים, אם זה הניסיון שבו אנחנו, כולנו, מתנסים בו ערב הגאולה.

אני לא יודעת אם זה מדבר אליך, אבל רק תחשוב שכל רגע שאתה מצליח להחזיק באמונה שהכל, בלי קשר לאיך נתפס בעיניך ואם הצלחת לראות את הטוב המוחלט שגלום בו או שזה עדיין סמוי מהעין לעת עתה, פשוט הכל מגיע מהקב''ה, זו עמידה בניסיון גדול.

כל חיבור שלך לקב''ה בתודעה הפנימית ובמחשבות שלך, בדיבור הפנימי שלך עם עצמך ועם אחרים, באיך אתה בוחר לגשת לדברים ולעשות אותם, מתוך איזו תפיסה פנימית אתה עושה אותם, הוא עמידה בניסיון בלבחור בחיים של אמונה.

ההפנמה של הידיעה הזו, שכל התנועות שלי בעולם, כל המחשבות, הרעיונות, המאמצים שהשקעתי והתוצאות של דיבוריי ומעשיי הם כולם נפעלים ונעשים מהכוח, החכמה, התנאים וכדו' שה' נתן לי בחיים, הם הבסיס היציב והקרקע המבריאה ממנה אפשר לצמוח באמונה.

אם לא האדמה המתאימה, זרעים אולי יכולים לנבוט, אבל להצליח להחזיק מעמד לאורך זמן ביציבות, ולזכות לממש את אפשרויות החיים הגלומות בהם ואף להביא פירות, זה יהיה כמעט בלתי אפשרי.

אחרי שיש את האדמה, אפשר להתחיל לדשן ולהזין את המערכת בחומרים מצמיחים מבריאים ומחדשי מערכות חיים. אפשר להרחיב רבות על הדברים שאכתוב פה, מה שכן אני אנסה להתמקד, ובעיקר להניח פה נקודות שתוכל להרחיב ולהתבונן בהן בקצב שלך ובמקומות שליבך מתחבר אליהם:

הודיה.

להתמיד בהודיה על כל פרט קטן, ובהתחלה במיוחד על מה שלפעמים מובן לנו מאליו, אבל אין ספק שזה מתרחש ומתנהל בחסד גמור בלי תלות בבחירה וברצון שלנו. למשל, על הגוף שמתפקד, על נשימה, על ראייה ושמיעה, על היכולת ליהנות מריח ומאכל, להזיז את הגוף, לחשוב, הלב פועם..

לא עשיתי דבר כדי שזה יקרה. אבל זה קורה בטבעיות, נכון?

זה לא מובן מאליו.

כשמתחברים לנקודה של הודיה על הקיים וזוכרים כמה שום דבר לא מובן מאליו, וה' עושה איתנו בחסד גמור, זה עוזר להתחבר להבנה הזו גם בדברים ששם לבחירות שלנו ולשותפות שלנו עם הקב''ה בעולם, יש ביטוי יותר גדול.

לפתח תודעת אני שותף.

לא יודעת אם יצא לך להיתקל בתפיסה הזו, אבל אני חושבת שיש בה כדי לחזק אותנו באותה נקודת ענווה שאתה מבקש להתחבר אליה. הקב''ה ברא את העולם, והוא הניח אותי פה בגוף הזה עם הכוחות, הכישרונות וכל המתנות שנתן לי ועם העבודה שבאחריותי לבצע, כדי שאהיה שותף איתו בבניין עולם ובתיקון עולם. תמצא דרך לחזק בתוכך את ההבנה ולתזכר את עצמך כל הזמן, שאתה שותף של ה', וכמו שהוא הכתובת עבורך לפנייה אישית ודיבור ובקשה כשדברים לא הולכים ואתה צריך עזרה וסיוע, תעשה שהוא יהיה הכתובת להודות לו על מה שנותן ומאפשר, ו''לחלוק'' את השמחה גם בהצלחות וב''רווחים'', בין הגשמיים ובין הרוחניים.

מה הכוונה? יש רווח גשמי, לתרום, לתת צדקה, לעשות חסד בקניינים שנתן לך. יש רווח רוחני, לשתף אותו הלאה, להאיר לעוד אנשים את ההשגחה האלוקית עליך, את החסד שה' עושה איתך, ששמע לתפילות גם אם בדרך אחרת משציפית, אבל הן בוודאי לטובתך, לשמוח על הזכות להיות שותף עם מי שנאמן לעולם ותמיד מבקש ועושה טובתך... וכדו'.

יחד כל הדרך

עוד נקודה שקשורה לכאן, ומתחברת למה שתיארת מול הקשר ברמת המצוות ועצם הקשר עם ה'. לחפש את המקום והדרך לשמור על היציבות בקשר איתו, בלי תלות במה ''מצב העסקים''. בני אדם שיש להם שותפות אחד עם השני יודעים שהם יעברו מסע ביחד. הם יודעים שיהיו ימים של עליות וימים של ירידות. טבעי שעליות יחברו כי כשיש שמחה החיבור קל יותר וטבעי יותר, אבל כשזה הפוך נכנסים למרחב רגשות שונים שיוצרים 'סערה' שקשה ללכת בתוכה ולראות ברור דרכה. מה שכן מחזיק אותם זו האמונה שהסערה תעבור, ועכשיו צריך לעשות הכל להיאחז בנקודה היציבה בשטח, ואחד בשני, כדי לצלוח את המהמורה הזו ולהצליח לשמור על הטוב. מה אני מכוונת פה? תמצא את הנקודה בקשר מול ה' שאתה יודע שיש בה יציבות עבורך, או שאתה רוצה לייצר בה יציבות, ולהתמיד בזה לא משנה מה המצב בחוץ, אם יש 'שמש' או 'סופת שלגים'.

קטעי/פסוקי חיזוק

אם מדבר אליך, למצוא קטעים בשבח האמונה, פסוקים לשנן שיהיו שגורים על פה, שכל פעם שתבוא לך מחשבה אחרת בסגנון ''תודה ה', הסתדרתי לבד ...", תחשוב ותדבר את המילים שיכניסו ללב - אני בידיים שלך. לכאן או לכאן, ותודה על החסד העצום שאתה עושה איתי עכשיו.

אין עוד מלבדו.

אין מה להוסיף על זה.

ועל זו הדרך אפשר לחשוב ולהעלות עוד רעיונות שמתחברים לך מעולמך.

התחלתי במאמר, ומגלה שיצא לי בעצמי מאמר.

מתפללת שהדברים יביאו אור גדול ויחזקו בדרך.

לא רואה קשר בין אמונה לבין הצלחה בחיים

הצלחה היא תוצאה של

למידה- יישום- התמדה

שום קשר לאמונה או לעשיה דתית

כמובן שאפשר לעבוד/ לשפר את האמונה

לזה הטיפים שלי כנראה פחות יתאימו

(אישית ההצלחות שלי בחיים היו אחרי שעשיתי שינוי גדול דתי

לכיוון הפחות דתי)

 אין סתירה בין מגמה אידאולוגית למימוש עצמי

הנקודה כאן היא אחרת לגמרי - עולם הבא זה השייכות לנצח. היות שהתפקיד של יעקב היה לבנות בית שלם, בית של שנים עשר שבטים - אם אחד מהם היה מת בחייו, אין לו שייכות לעולם הבא, כלומר הוא לא מילא את תפקידו בעולם. לכן גם דווקא על יעקב - מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, למרות שבוודאי פיזית מת. 

אם זה עוזר לממש דברים טובים שיוצאים מהכח אל הפועל.

אם זה נשאר בגדר הרגשה, יכול להיות שזה רק דמיון שווא

אחרי שבת קודש, בזכות שירי שבת, דברי תורה, דיבוק חברים..

מגיע למוצאי שבת ואז יכול להרגיש קצת נפילת מתח. 

החכמה אם העליה שלו עכשיו מבוססת ואז הוא גם מצליח למשוך את החוויה הלאה למעשה.

יותר להתכוונן לימי החול ולפעול בהם מה שצריך לפעול, מתוך העליה הרוחנית שהוא חווה.

או שהוא מרגיש נתק בין החוויה המרוממת לחיי החולין היום יומיים..

הנתק הזה הוא טבעי אך הוא גם מעיד על משהו שלא חלחל עד הסוף.

אם אדם באמת חש קרבת ה', הוא צריך להרגיש רושם מסויים.

הרושם הזה יכול לבוא בצורה שונות מאוד, אבל יש איזה רושם.

הרושם הכי בולט הוא במעשים.

העליה הרוחנית היא לא רק חוויתית ריגשית, ויראת השמיים בא לידי ביטוי יותר חזק במעשים. בדקדוקי מצוות ועשיית חסד וכו'.

עם דבקות מאוד גדולה ותחושת התרוממות.

כדי לבסס אותה, אדם צריך לקבל קבלה טובה מעשית - לקרוא עוד פרק תהילים למשל. לקבל תובנה מסויימת בעבודת ה' שתאיר לו - נניח כל אדם נברא בצלם ולכן להתייחס יפה לקופאית בסופר. 

אם שירי סעודה שלישית נשארים רק בזה שכיף שהיה מרומם, בלי שום צד מעשי לאחר מכן - אולי זה דמיון בעלמא.

ההסבר הוא שחג זה לא מנהרה שצריך לעבור אותה ולהתקדם הלאה,  

אלא אנחנו נכנסים לתוכם. 

זה כמו מסע שרואים וחווים כל מיני דברים בדרך. החג נמצא בדרך ואנחנו מושפעים ממנו, ההשפעה נשארת ומעצבת את המסלול בהמשך המסע.

מצד אחד מזדהה עם דבריך,

מצד שני, מאמין שיש גם עניין סגולי שקיים בלי קשר להתכווננות. 

ההתכוננות נועדה רק לחשוף את התוכן הפנימי, לא ליצור אותו יש מאין.

מה ההבדל בין השתיים?

אם אני רוצה ליצור חוויה שהיא יש מאין - אז אם לא התכווננתי - באמת אין כלום.

אם אני חושף את ההתוכן הפנימי - גם במקרה שאני לא מודע אליו - הוא עדיין קיים.

זה הבדל משמעותי. ברור שיש גם עוד השלכות לשני ההסתכלויות הללו.

לא תמיד מרגישים את זה, אבל כשאנחנו מברכים "אשר קדשנו במצוותיו" אז אנחנו מעיד על כך שאנחנו עומדים להביע את את הקדושה שהקב"ה טבע בנו ואנחנו עומדים להוציא אותה לפועל.

לכן כלל שיותר "מנכיחים" את המצווה ונותנים לה מקום בחיים שלנו אז הקדושה נכנסת.

ככל שאני יותר מכין את המקום בו אני שם את החנוכיה ואיך בדיוק אני שם אותה איזה נרות ואיזה שמן בדיוק להשתמש אני מרגיש שזה יותר נמצא אצלי ועושה רושם, בעת המצווה וגם אח"כ.

חג החנוכה מציין את יותר מכל את מה שנקרא "פרסומי ניסא", פרסום הנס. בדיבור מחשבה ומעשה להתעסק במצווה. לספר בגבורות ה' שהיו איתנו בדורות קודמים עד עכשיו.

לשאלתך - לצורך העניין, אני רואה שאם שנה הבא יותר אשקיע ואקנה שמן זית מבקבוק ואפרגן בנרות שידלקו שעתיים וזהו אלא אשים את מלא הכוס שספיק ל5 שעות, ולא רק אקנה נרונים זה ישדרג את החוויה. ההשקעה בפרטים עצמם גורמת לגלגל הזה של מחשבה- דיבור-מעשה לנוע וממילא המעשה הקטן מקבל מקום בתודעה.