מאוד קשה למדוד את התורה בקנה מידה של מוסר אנושי ברוח הנאורות המערבית ולהגיע לתוצאות משביעות רצון,
או למדוד את התורה בקנה מידה של ספרי רפואה עדכניים ולראות עד כמה התורה מגיע לפריצות דרך,
אם לרדת ליסודות עליהם מושתתת ההגינות של אותו אדם חילוני, לרוב נמצא דברים כמו אהבת אדם, רצון לעשות טוב, תחושה נעימה, רצון להיות חלק מהחברה, מצפון, דברים בסגנון,
היות והאדם הוא חומרי אין ביכולת האדם ליצור שכל אלוקי, כלומר השכל האלוקי הוא לא תוצאה של הערכים האלה,
(אמנם יש בו גם יסוד אלוקי או על־כל־פנים קלי' נוגה, בהתאם לזה הוא יכול לייצר ערכים מסוימים כמו לא תרצח, לא תגנוב, כו')
גם הרש"ר הירש שכותב המון על מוסר ומסביר את כל המצוות באור יפיפה דברים המתקבלים, מצריך מהאדם לבוא עם "ראש פתוח" לאלוקות, להיות מוכן לקבל את הרעיון האלוקי, ואז הוא יכול להבין גם את רוח התורה האלוקית,
היה לי פעם עמית בעבודה חילוני גמור, הוא תמיד הלין על איך שהתורה לא מוסרית ויש בה דברים תמוהים, אז מדי־פעם הייתי מסביר לו את הרעיון, אבל מה לעשות שהדברים נשענים על יסודות רוחניים־אלוקיים, ובסוף המסקנה תמיד אותו דבר, אם הוא לא מוכן לקבל דברים המיוסדים על רוח אלוקית תורה למה לו.
עריכה: סגנון
לא אכנס עכשיו להתפלספויות
אבל בעקרון לכפור או לחשוב שהעולם ברא את עצמו זה יותר הזוי
מלהאמין באלוקים ובתורה
כוונתי היא, אם לשפוט את התורה לפי קנה־מידה של שכל חילוני לא מגיעים רחוק
טעמים למצוות מוסיפים המון רק אחרי שיש את הבסיס של מחויבות לדבר ה'.
סיפורי הפחדות ו\או ניסים למי שקיים את מצווה X, באמת מרחיקים הרבה אנשים בעלי שכל ישר ברעיון הפשוט של "הסיפור הזה מגוחך מכדי להיות אמיתי".
זה לא אומר שדתיים מקיימים מצוות כמו תוכי בלי שום משמעות, אבל המשמעות הזאת היא רק השלב הבא אחרי הבסיס של קבלת העול של המצוות.
אפשר לומר ששבת זה זמן המנוחה והקשר עם ה', נידה מחזקת את הזוגיות, ועל כשרות דווקא יש מחסור גדול של טעמים וסיפורים. יש את ההסבר שמאכלים לא כשרים "מטמטמים את הלב" מה שזה לא אומר, אבל אין הרבה מעבר לזה. לכולם ברור שזה "פשוט ככה צריך לעשות" בלי התחכמויות והתחברויות.
מעניין למה דווקא בתחום הזה זה ככה.
באמת מה הטעם בתורה שטובה רק כשהיא "מאששת" השקפות עולם קודמות, מה הטעם לתת אותה במעמד הר סיני עם קולות וברקים כאילו מדובר בחידוש גדול, אם ערכה נמדד רק לפי כמה היא מתאימה לדעתי האישית?
לא מתחיל שם.
הוא מתחיל ביחס,בקשר ובמהות הקשר בין נברא לבורא.
על זה מתבססים כ-ל המצוות
ברגע שהוא יהיה מחובר, הוא לא יצטרך לרדת לכל פרט ולהגיון שלו
גם אם אפשר לתת לכל פרט הסבר הגיוני, לא זה הסיבה שאנחנו עושים את הדברים בסוף.
הסיבה היא המכלול, המערכת האמונית שאנחנו מאמינים בה.
לעניות דעתי..
בתרבויות מסוימות למול תינוק נחשב למעשה פרימיטיבי, אבל במדינת ישראל רק השוליים של השוליים חושבים כך.
אם אני אבוא לכפר נידח בארה"ב הם יכולים לחשוב שזה פרימיטיבי מצידי לקשור רצועות עור מסביב ליד ולראש, אבל במדינת ישראל רוב היהודים לא רואים בכך פרימיטיביות (אלא "מצווה" או "מסורת נחמדה" וכו').
הרעיון היהודי כמכלול, נכנס ודאי לחוקי ההגיון והמוסר
גם בני הדור הזה.
כשמקבלים אותו אז מקבלים את כל הפרטים, וגם את זה שיש בו כאלה שלא מובנים.
זה א'.
ב'. רוב ככול הדור הזה גאים באמונה שלהם באלוקים.
משם זה לא כזה מסובך
ג. אני לא חושבת שכלל השיח היום מושתת על הגיון ומוסר.
ואני לא רוצה לכתוב "הלוואי שהיה כך" כי גם זה לא לגמרי האידאל.
אני חושב שזה אפשרי ברוב ככל המצוות, אבל לא נכון לדעתי לעשות את זה על ידי הורדת הדברים לרמה שלו.
עולם הערכים של התורה מתוקן יותר מעולם הערכים החילוני, והרבה פעמים זר לעולם החילוני.
לדעתי (ומניסיוני) לא צריך "לכפות" עליו את האמונה שלך. אל תנסה לשכנע אותו.
הדרך הנכונה היא להגיד לו- התורה מאמינה בהשקפת עולם שבה ... ומזה נגזרות מצוות ....
אם הוא שומע על השקפה הגיונית, אז הוא מכבד את זה, גם היא שונה מההשקפה שלו.
לגבי השבת זה טיפה מורכב אבל לא כי הטעם שלה לא ברור, אלא להיפך, כי יש לה כמה טעמים, שכולם מפורשים בתורה, וכולם גם קשורים אחד לשני. באופן פשטני אני חושב שאפשר לומר שהשבת היא החג שבו אנחנו זוכרים שה' ברא את העולם, וברא אותו לתכלית מסויימת. המנוחה, השביתה ממלאכה, גם מסמלים את העובדה שהמלאכה היא רק אמצעי, וגם מאפשרים לנו לעסוק באופן ישיר בתכלית - בתורה ובערכים. כמו כן, יש צד שדומה לשמיטה, שה' נתן לנו לנהל את העולם, אבל יום אחד בשבוע אנחנו מרפים מהשליטה שלנו על העולם ומסתכלים בגדולת ה' והבריאה (אני אישית מרגיש שהטעם הזה מתיישב לי יותר על הלב).
אגב, הסיבה לחומרה של מצוות שבת, היא בגלל שזה מצווה שהיא עדות על בריאת העולם על ידי ה', ולכן זה ממש מיסודות הדת.
לגבי כשרות ונידה, אלה שני תחומים ששייכים לקטגוריה של טומאה וטהרה שהיא יחסית יותר בעייתית שבאמת ההסברים שם קצת יותר עמומים, במיוחד כשנכנסים לפרטים. (בהנחה שהמדובר על כשרות של בעלי חיים. הלכות הכשרות בדברים מן הצומח הגיוניות מאד.)
אני מכיר כל מיני הסברים על טומאה וטהרה, רובם חלקיים ולא עונים לי על כל השאלות, במיוחד בתחום המאכלות האסורות. חלק מהם כן נשמעים לי הגיוניים ונכונים, אבל זה עדין מורכב ואין כאן המקום לפרט.
בגדול ההסבר הכללי שכן מתיישב על הלב (באופן כללי) הוא שהדברים הטמאים הם דברים שמערערים משהו בתודעה האנושית, בדרך כלל עם קשר למוות ו/או תחושת דחייה פנימית עמוקה. וכמו ששבועת שקר היא חמורה מאד כי אתה לוקח את שם ה' שהוא קדוש ומערער את היחס אליו, ככה התעסקות בקודשים בטומאה מחללת ומוזילה את הקודשים.
רוב הטומאות נוגעות אך ורק לענין של מקדש וקודשיו ומתנות כהונה מסויימות שיש בהן קדושה. אבל יש כמה טומאות חריגות: חיות טמאות אסורות באכילה (אגב, מפורש בתורה שזה משום קדושתם של ישראל), נדה אסורה ביחסי אישות, בעל קרי היה אסור במתן תורה ועזרא גזר על לימוד תורה ועל תפילה, מצורע טעון הסגר וכן יש דינים מיוחדים לצרעת הבגד והבית, כהן ונזיר אסורים להיטמא למת. ואני לא מצליח להיזכר בעוד טומאות עם דינים חריגים.
השאלה שעליה יש לי תשובות חלקיות בלבד היא מה החילוק בין חיות טמאות לטהורות. יש לזה הסברים, אבל אני לא שלם איתם. אבל אני מאמין שיש הסבר הגיוני גם אם אני לא יודע אותו.
ואני לא מרגיש מבוכה לומר לחילונים שאין לי הסבר להכל. אני אומר להם שהתורה היא גדולה, ושככל שאני זוכה להעמיק בה יותר, ככה אני מרגיש שאני מבין יותר, ושיש לי אמון גדול בה' ובתורתו, ושמכל מה שלמדתי עד היום רק מצאתי בתורה חכמה מופלאה.
הטעמים הללו הם בהחלט הגיוניים ורציונאליים, רק שהם לא מנסים להיכנס למיטת סדום של עולם האמונה והערכים החילוני. אני לא חושב שהתורה היא ספר רפואות וגם לא ספר עצות טובות לחיים. אבל אני כן חושב ש"תורת ה' תמימה משיבת נפש... מצוות ה' ברה מאירת עיניים".
אני גם לא בא לומר שדווקא ההסברים שנתתי הם הנכונים, או שהם מקיפים את הכל, אבל אני כן חושב שהם חלק מהענין.
ואני אציין כאן משהו נוסף (שקשור גם לדברים שכתבתי כאן)- שאני רואה חשיבות גדולה בכך שהתורה תהיה בשבילנו "דרך חיים", שאנחנו נרגיש שהיא משתלבת בחיים שלנו, מתקנת, מכוונת, ומקדשת אותם. לא שהיא סתם כל מיני טקסים חסרי הסבר שצריך לקיים כי ככה א-להים גזר.
האם חילוני שישמע את הדברים האלה ירוץ לקיים את המצוות? כנראה שלא. אבל הוא יבין שהתורה היא חכמה ושהיא עולם ערכי ותרבותי עמוק של קשר עם א-להים. לגבי עצם הקשר עם ה', אני מן הסתם לא צריך להגיד לך שבתחום הזה בהחלט יש הסברה...
נכון יש חלוקה כזו למצוות שמעיות וכו אבל מצד האמת יש טעם מאוד גדול לפרה אדומה שאנחנו פשוט כרגע לא ממש מחוברים לעצמנו והטבע לא מזוקק מספיק כדי שנחיה את זה באופן כזה שטומאה וטהרה (לדוגמא) ברורות כמו לא תרצח.
יש צורך במצוות שמעיות, כי יש צורך לקיים מערכת של מצוות ולא רק מה שמבינים. אם מקיימים רק מה שמבינים "בקצב שלי", זה אומר שאתה לא שומר מצוות אלא לוקח את התנ"ך כמקור השראה. זה אומר שאין לך מחויבות, ולכן במצב של קונפליקט כנראה תתיר לעצמך גם את הדברים שבאופן בסיסי אתה חושב שאסורים
למה העונש על שבת חמור יותר מעונש על בין אדם לחברו - מהרבה סיבות
1 זה בינך לבינו, תסתדרו ביניכם
2 אתה הרי שומר על הכסף שלך גם ככה, אז יש הרתעה. לשבת אין מי שיגן עליה
3 שבת היא יסוד אמונה, היא לא סתם מצוה. היא עדות על בריאת העולם
4 שבת בונה מסגרת חיים ושגרת חיים, ולכן היא שונה מאירועים שקורים במהלך היום
5 שבת היא דבר לא מובן ולכן צריך להפיד אותך כדי שתשמור בכל זאת...
בקיצור, אם אתה רוצה להסביר כל מצוה באופן פרטי - כנראה תגיע בסוף לכמה מצוות שלא תצליח להסביר.
אבל העקרון של מצוות שמעיות הוא עקרון חשוב.
והאמת היא שמנקודת מבט דתית ומבחינת ערכים דתיים, אז המצוות האלה לא ממש שמעיות. הלכות שקשורות להגבלה של הקשר בין איש לאשה ואפילו לאשתו, הן מאד מובנות אם יש צורך שאדם ירגיש שיש מה לעדן ולטהר ם בתחום הזה. כנ"ל בהגבלות על האכילה. לכן הרמב"ם שם את ההלכות האלה בספר קדושה - כי זה הדבר שמקדש אותך, בזה שאתה נוהג איסור בדברים ואתה לא עושה מה שבא לך.
נכון, יש כמה ערכים שקיימים בעולם הערכים הדתי ואילו החילוני לא מבין מה ערכי בזה.
אבל זאת סתם סגירות מצידו שהוא לא מסוגל לראות עולם ערכים טיפה שונה ממה שחינכו אותו
הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?
אמרתי לו אוקי מה…
אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.
קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה
עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄
מצווה שניה.
סתם שאלה שעלתה לי הרגע.
טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼♂️
חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …
🤡
אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח
שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום
כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,
למרות שהוא לא קרוב משפחה,
ולא חבר קרוב,
ולא בוס,
אלא ''רק'' מנחה ומנטור.
מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,
ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.
נוחי בשלום,
פרופסור עדה יונת.
אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...
היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.
היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.
יהי זכרה ברוך.
לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית
בפועל היתה רק אחת
לא היו גונבים ממנה את הגילוי
אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים
מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב
החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.
בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.
אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.
הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל
קטן מידי.
תעבור למצב מחשב
ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה
החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.
עכשיו הכל מובן.
