מאוד קשה למדוד את התורה בקנה מידה של מוסר אנושי ברוח הנאורות המערבית ולהגיע לתוצאות משביעות רצון,
או למדוד את התורה בקנה מידה של ספרי רפואה עדכניים ולראות עד כמה התורה מגיע לפריצות דרך,
אם לרדת ליסודות עליהם מושתתת ההגינות של אותו אדם חילוני, לרוב נמצא דברים כמו אהבת אדם, רצון לעשות טוב, תחושה נעימה, רצון להיות חלק מהחברה, מצפון, דברים בסגנון,
היות והאדם הוא חומרי אין ביכולת האדם ליצור שכל אלוקי, כלומר השכל האלוקי הוא לא תוצאה של הערכים האלה,
(אמנם יש בו גם יסוד אלוקי או על־כל־פנים קלי' נוגה, בהתאם לזה הוא יכול לייצר ערכים מסוימים כמו לא תרצח, לא תגנוב, כו')
גם הרש"ר הירש שכותב המון על מוסר ומסביר את כל המצוות באור יפיפה דברים המתקבלים, מצריך מהאדם לבוא עם "ראש פתוח" לאלוקות, להיות מוכן לקבל את הרעיון האלוקי, ואז הוא יכול להבין גם את רוח התורה האלוקית,
היה לי פעם עמית בעבודה חילוני גמור, הוא תמיד הלין על איך שהתורה לא מוסרית ויש בה דברים תמוהים, אז מדי־פעם הייתי מסביר לו את הרעיון, אבל מה לעשות שהדברים נשענים על יסודות רוחניים־אלוקיים, ובסוף המסקנה תמיד אותו דבר, אם הוא לא מוכן לקבל דברים המיוסדים על רוח אלוקית תורה למה לו.
עריכה: סגנון
לא אכנס עכשיו להתפלספויות
אבל בעקרון לכפור או לחשוב שהעולם ברא את עצמו זה יותר הזוי
מלהאמין באלוקים ובתורה
כוונתי היא, אם לשפוט את התורה לפי קנה־מידה של שכל חילוני לא מגיעים רחוק
טעמים למצוות מוסיפים המון רק אחרי שיש את הבסיס של מחויבות לדבר ה'.
סיפורי הפחדות ו\או ניסים למי שקיים את מצווה X, באמת מרחיקים הרבה אנשים בעלי שכל ישר ברעיון הפשוט של "הסיפור הזה מגוחך מכדי להיות אמיתי".
זה לא אומר שדתיים מקיימים מצוות כמו תוכי בלי שום משמעות, אבל המשמעות הזאת היא רק השלב הבא אחרי הבסיס של קבלת העול של המצוות.
אפשר לומר ששבת זה זמן המנוחה והקשר עם ה', נידה מחזקת את הזוגיות, ועל כשרות דווקא יש מחסור גדול של טעמים וסיפורים. יש את ההסבר שמאכלים לא כשרים "מטמטמים את הלב" מה שזה לא אומר, אבל אין הרבה מעבר לזה. לכולם ברור שזה "פשוט ככה צריך לעשות" בלי התחכמויות והתחברויות.
מעניין למה דווקא בתחום הזה זה ככה.
באמת מה הטעם בתורה שטובה רק כשהיא "מאששת" השקפות עולם קודמות, מה הטעם לתת אותה במעמד הר סיני עם קולות וברקים כאילו מדובר בחידוש גדול, אם ערכה נמדד רק לפי כמה היא מתאימה לדעתי האישית?
לא מתחיל שם.
הוא מתחיל ביחס,בקשר ובמהות הקשר בין נברא לבורא.
על זה מתבססים כ-ל המצוות
ברגע שהוא יהיה מחובר, הוא לא יצטרך לרדת לכל פרט ולהגיון שלו
גם אם אפשר לתת לכל פרט הסבר הגיוני, לא זה הסיבה שאנחנו עושים את הדברים בסוף.
הסיבה היא המכלול, המערכת האמונית שאנחנו מאמינים בה.
לעניות דעתי..
בתרבויות מסוימות למול תינוק נחשב למעשה פרימיטיבי, אבל במדינת ישראל רק השוליים של השוליים חושבים כך.
אם אני אבוא לכפר נידח בארה"ב הם יכולים לחשוב שזה פרימיטיבי מצידי לקשור רצועות עור מסביב ליד ולראש, אבל במדינת ישראל רוב היהודים לא רואים בכך פרימיטיביות (אלא "מצווה" או "מסורת נחמדה" וכו').
הרעיון היהודי כמכלול, נכנס ודאי לחוקי ההגיון והמוסר
גם בני הדור הזה.
כשמקבלים אותו אז מקבלים את כל הפרטים, וגם את זה שיש בו כאלה שלא מובנים.
זה א'.
ב'. רוב ככול הדור הזה גאים באמונה שלהם באלוקים.
משם זה לא כזה מסובך
ג. אני לא חושבת שכלל השיח היום מושתת על הגיון ומוסר.
ואני לא רוצה לכתוב "הלוואי שהיה כך" כי גם זה לא לגמרי האידאל.
אני חושב שזה אפשרי ברוב ככל המצוות, אבל לא נכון לדעתי לעשות את זה על ידי הורדת הדברים לרמה שלו.
עולם הערכים של התורה מתוקן יותר מעולם הערכים החילוני, והרבה פעמים זר לעולם החילוני.
לדעתי (ומניסיוני) לא צריך "לכפות" עליו את האמונה שלך. אל תנסה לשכנע אותו.
הדרך הנכונה היא להגיד לו- התורה מאמינה בהשקפת עולם שבה ... ומזה נגזרות מצוות ....
אם הוא שומע על השקפה הגיונית, אז הוא מכבד את זה, גם היא שונה מההשקפה שלו.
לגבי השבת זה טיפה מורכב אבל לא כי הטעם שלה לא ברור, אלא להיפך, כי יש לה כמה טעמים, שכולם מפורשים בתורה, וכולם גם קשורים אחד לשני. באופן פשטני אני חושב שאפשר לומר שהשבת היא החג שבו אנחנו זוכרים שה' ברא את העולם, וברא אותו לתכלית מסויימת. המנוחה, השביתה ממלאכה, גם מסמלים את העובדה שהמלאכה היא רק אמצעי, וגם מאפשרים לנו לעסוק באופן ישיר בתכלית - בתורה ובערכים. כמו כן, יש צד שדומה לשמיטה, שה' נתן לנו לנהל את העולם, אבל יום אחד בשבוע אנחנו מרפים מהשליטה שלנו על העולם ומסתכלים בגדולת ה' והבריאה (אני אישית מרגיש שהטעם הזה מתיישב לי יותר על הלב).
אגב, הסיבה לחומרה של מצוות שבת, היא בגלל שזה מצווה שהיא עדות על בריאת העולם על ידי ה', ולכן זה ממש מיסודות הדת.
לגבי כשרות ונידה, אלה שני תחומים ששייכים לקטגוריה של טומאה וטהרה שהיא יחסית יותר בעייתית שבאמת ההסברים שם קצת יותר עמומים, במיוחד כשנכנסים לפרטים. (בהנחה שהמדובר על כשרות של בעלי חיים. הלכות הכשרות בדברים מן הצומח הגיוניות מאד.)
אני מכיר כל מיני הסברים על טומאה וטהרה, רובם חלקיים ולא עונים לי על כל השאלות, במיוחד בתחום המאכלות האסורות. חלק מהם כן נשמעים לי הגיוניים ונכונים, אבל זה עדין מורכב ואין כאן המקום לפרט.
בגדול ההסבר הכללי שכן מתיישב על הלב (באופן כללי) הוא שהדברים הטמאים הם דברים שמערערים משהו בתודעה האנושית, בדרך כלל עם קשר למוות ו/או תחושת דחייה פנימית עמוקה. וכמו ששבועת שקר היא חמורה מאד כי אתה לוקח את שם ה' שהוא קדוש ומערער את היחס אליו, ככה התעסקות בקודשים בטומאה מחללת ומוזילה את הקודשים.
רוב הטומאות נוגעות אך ורק לענין של מקדש וקודשיו ומתנות כהונה מסויימות שיש בהן קדושה. אבל יש כמה טומאות חריגות: חיות טמאות אסורות באכילה (אגב, מפורש בתורה שזה משום קדושתם של ישראל), נדה אסורה ביחסי אישות, בעל קרי היה אסור במתן תורה ועזרא גזר על לימוד תורה ועל תפילה, מצורע טעון הסגר וכן יש דינים מיוחדים לצרעת הבגד והבית, כהן ונזיר אסורים להיטמא למת. ואני לא מצליח להיזכר בעוד טומאות עם דינים חריגים.
השאלה שעליה יש לי תשובות חלקיות בלבד היא מה החילוק בין חיות טמאות לטהורות. יש לזה הסברים, אבל אני לא שלם איתם. אבל אני מאמין שיש הסבר הגיוני גם אם אני לא יודע אותו.
ואני לא מרגיש מבוכה לומר לחילונים שאין לי הסבר להכל. אני אומר להם שהתורה היא גדולה, ושככל שאני זוכה להעמיק בה יותר, ככה אני מרגיש שאני מבין יותר, ושיש לי אמון גדול בה' ובתורתו, ושמכל מה שלמדתי עד היום רק מצאתי בתורה חכמה מופלאה.
הטעמים הללו הם בהחלט הגיוניים ורציונאליים, רק שהם לא מנסים להיכנס למיטת סדום של עולם האמונה והערכים החילוני. אני לא חושב שהתורה היא ספר רפואות וגם לא ספר עצות טובות לחיים. אבל אני כן חושב ש"תורת ה' תמימה משיבת נפש... מצוות ה' ברה מאירת עיניים".
אני גם לא בא לומר שדווקא ההסברים שנתתי הם הנכונים, או שהם מקיפים את הכל, אבל אני כן חושב שהם חלק מהענין.
ואני אציין כאן משהו נוסף (שקשור גם לדברים שכתבתי כאן)- שאני רואה חשיבות גדולה בכך שהתורה תהיה בשבילנו "דרך חיים", שאנחנו נרגיש שהיא משתלבת בחיים שלנו, מתקנת, מכוונת, ומקדשת אותם. לא שהיא סתם כל מיני טקסים חסרי הסבר שצריך לקיים כי ככה א-להים גזר.
האם חילוני שישמע את הדברים האלה ירוץ לקיים את המצוות? כנראה שלא. אבל הוא יבין שהתורה היא חכמה ושהיא עולם ערכי ותרבותי עמוק של קשר עם א-להים. לגבי עצם הקשר עם ה', אני מן הסתם לא צריך להגיד לך שבתחום הזה בהחלט יש הסברה...
נכון יש חלוקה כזו למצוות שמעיות וכו אבל מצד האמת יש טעם מאוד גדול לפרה אדומה שאנחנו פשוט כרגע לא ממש מחוברים לעצמנו והטבע לא מזוקק מספיק כדי שנחיה את זה באופן כזה שטומאה וטהרה (לדוגמא) ברורות כמו לא תרצח.
יש צורך במצוות שמעיות, כי יש צורך לקיים מערכת של מצוות ולא רק מה שמבינים. אם מקיימים רק מה שמבינים "בקצב שלי", זה אומר שאתה לא שומר מצוות אלא לוקח את התנ"ך כמקור השראה. זה אומר שאין לך מחויבות, ולכן במצב של קונפליקט כנראה תתיר לעצמך גם את הדברים שבאופן בסיסי אתה חושב שאסורים
למה העונש על שבת חמור יותר מעונש על בין אדם לחברו - מהרבה סיבות
1 זה בינך לבינו, תסתדרו ביניכם
2 אתה הרי שומר על הכסף שלך גם ככה, אז יש הרתעה. לשבת אין מי שיגן עליה
3 שבת היא יסוד אמונה, היא לא סתם מצוה. היא עדות על בריאת העולם
4 שבת בונה מסגרת חיים ושגרת חיים, ולכן היא שונה מאירועים שקורים במהלך היום
5 שבת היא דבר לא מובן ולכן צריך להפיד אותך כדי שתשמור בכל זאת...
בקיצור, אם אתה רוצה להסביר כל מצוה באופן פרטי - כנראה תגיע בסוף לכמה מצוות שלא תצליח להסביר.
אבל העקרון של מצוות שמעיות הוא עקרון חשוב.
והאמת היא שמנקודת מבט דתית ומבחינת ערכים דתיים, אז המצוות האלה לא ממש שמעיות. הלכות שקשורות להגבלה של הקשר בין איש לאשה ואפילו לאשתו, הן מאד מובנות אם יש צורך שאדם ירגיש שיש מה לעדן ולטהר ם בתחום הזה. כנ"ל בהגבלות על האכילה. לכן הרמב"ם שם את ההלכות האלה בספר קדושה - כי זה הדבר שמקדש אותך, בזה שאתה נוהג איסור בדברים ואתה לא עושה מה שבא לך.
נכון, יש כמה ערכים שקיימים בעולם הערכים הדתי ואילו החילוני לא מבין מה ערכי בזה.
אבל זאת סתם סגירות מצידו שהוא לא מסוגל לראות עולם ערכים טיפה שונה ממה שחינכו אותו
מכירים את פורום אוצר החכמה? לתורה? ועוד כמה קצת פחות מוצלחים?
יש הרבה פורומים תורניים חרדיים. הראשונים שהזכרתי מוצלחים מאוד בהרבה מובנים, פעילים, ואפשר למצוא בהם דברים מעניינים גם לאחר זמן.
האם יקום פורום תורני דתי לאומי? שיהיה ברמה, פעיל, לגופו של עניין (בדרך כלל כמובן), ומעניין?
תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים
באיזה הקשר זה פורום?
ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.
זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.
מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.
זו פרשנות בלבד.
כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.
חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.
בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.
אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.
לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.
עכשיו יש לי אפס ניסיון אבל אני ממש רוצה לדעת לעבוד עם חומרים לעשות חריטות בעץ לבנות רהיטים וכאלה לא בקטע של מקצוע סתם כתחביב אבל אין לי מושג איך מתחילים וגם איך משלבים הכל עם לימודי תואר 
יש למישהו רעיונות לקורסים או סדנאות או ליודעת מה?
משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...
יש פורום לנו שנועד לזה.
לגופו של עניין, יש מגוון סיבות להחליט שכן או לפסול, לא הייתי מניח שהמראה היה הסיבה.
ו...
בנות הן לא בנים, תחליף דיסקט 🤭
אממ... מניחה שזאת שאלה קצת מצחיקה וילדותית כי זה כמו לשאול למה יש רכב שעולה 50K ולמה פרארי עולה 300K..
ובכל זאת.. אני רוצה לקנות סמארטפון חדש אחרי 5 שנים.. מה היתרונות לקנות ב2000 ולא ב1000/1500 ש"ח? ואולי בכלל כדאי חד"פ להוציא 3000 ש"ח?
לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++.
אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...
נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...
מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.
נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.
הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה
לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.
עלה 7000+
שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש
לעומת זאת.
אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת.
כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.
אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.
זה תלוי למה את משתמשת...
וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות
אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם
אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל
אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק
אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי
מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.
נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה..
שלך באופן שוטף
הכלל לא לכתוב למישהו ברשתות החברתיות אלא אם כן הייתי אומר לו את זה בפנים או שדווקא המרחב נותן לבן-אדם אפשרות להביע את דעתו באמת מה שהוא לא יכל לעשות בפנים של הבן-אדם?
איזה צד עדיף.
זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.
יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.
השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.
קשה להכריע.
ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.
כמה הייתם מוכנים לשלם עבור שעת וידאו, עבור מעבר על כל התוכן וסינון המקומות שבהם יש בעיה של צניעות (נניח שניתן לבחור מידה - עירום, בגדי ים, או גם מקרים גבוליים יותר כמו שמלות לא צנועות וכד') חותך ומסדר את הקובץ הסופי לצפייה? אני מדבר פר שעה (נניח לסרט שאורכו שעה וחצי: אני מוכן לשלם 2 שח).
אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.
בטח לא 2 שקל..
במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.
נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע.
ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..
פ.א.מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.
הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.
סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?
לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.
הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה, כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר. ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.
לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃
מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?
לשם כך יש שיעורים ולימודים.
סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי
יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,
עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית
נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה
שתעביר אותו
או תתיימר לחנך איתו
בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.
זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.
ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.
בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)
בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.
וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה.
סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?
וככה גם מספר טוב.
כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.
אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי
אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות.
הוא קיים בכלל? הוא ברור לכם?
יהיה ברור אי פעם?
איך אחרים רואים את המקום שלכם?
זה למעשה תפקיד? שליחות? כישרון?
רק מי שהבין את השאלה שיענה. תודה 🙂
אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש.
שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.
אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.
אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.
אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.
וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.
אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו.
יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.
היא הדרך, לא המטרה.
מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.
כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.
תוכלי לבאר את כוונתך?
ברור לי מאד
לעשות טוב לעצמי ולאחרים
ללמוד ולהשתפר מיום ליום
אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי
את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם
יעוד של כל מי שרוצה בזה
לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים
בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.
ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?
אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל
