מאוד קשה למדוד את התורה בקנה מידה של מוסר אנושי ברוח הנאורות המערבית ולהגיע לתוצאות משביעות רצון,

או למדוד את התורה בקנה מידה של ספרי רפואה עדכניים ולראות עד כמה התורה מגיע לפריצות דרך,

אם לרדת ליסודות עליהם מושתתת ההגינות של אותו אדם חילוני, לרוב נמצא דברים כמו אהבת אדם, רצון לעשות טוב, תחושה נעימה, רצון להיות חלק מהחברה, מצפון, דברים בסגנון,

היות והאדם הוא חומרי אין ביכולת האדם ליצור שכל אלוקי, כלומר השכל האלוקי הוא לא תוצאה של הערכים האלה,

(אמנם יש בו גם יסוד אלוקי או על־כל־פנים קלי' נוגה, בהתאם לזה הוא יכול לייצר ערכים מסוימים כמו לא תרצח, לא תגנוב, כו')

גם הרש"ר הירש שכותב המון על מוסר ומסביר את כל המצוות באור יפיפה דברים המתקבלים, מצריך מהאדם לבוא עם "ראש פתוח" לאלוקות, להיות מוכן לקבל את הרעיון האלוקי, ואז הוא יכול להבין גם את רוח התורה האלוקית,

היה לי פעם עמית בעבודה חילוני גמור, הוא תמיד הלין על איך שהתורה לא מוסרית ויש בה דברים תמוהים, אז מדי־פעם הייתי מסביר לו את הרעיון, אבל מה לעשות שהדברים נשענים על יסודות רוחניים־אלוקיים, ובסוף המסקנה תמיד אותו דבר, אם הוא לא מוכן לקבל דברים המיוסדים על רוח אלוקית תורה למה לו.

עריכה: סגנון

לא אכנס עכשיו להתפלספויות
אבל בעקרון לכפור או לחשוב שהעולם ברא את עצמו זה יותר הזוי
מלהאמין באלוקים ובתורה

כוונתי היא, אם לשפוט את התורה לפי קנה־מידה של שכל חילוני לא מגיעים רחוק

טעמים למצוות מוסיפים המון רק אחרי שיש את הבסיס של מחויבות לדבר ה'.

סיפורי הפחדות ו\או ניסים למי שקיים את מצווה X, באמת מרחיקים הרבה אנשים בעלי שכל ישר ברעיון הפשוט של "הסיפור הזה מגוחך מכדי להיות אמיתי".

זה לא אומר שדתיים מקיימים מצוות כמו תוכי בלי שום משמעות, אבל המשמעות הזאת היא רק השלב הבא אחרי הבסיס של קבלת העול של המצוות.

אפשר לומר ששבת זה זמן המנוחה והקשר עם ה', נידה מחזקת את הזוגיות, ועל כשרות דווקא יש מחסור גדול של טעמים וסיפורים. יש את ההסבר שמאכלים לא כשרים "מטמטמים את הלב" מה שזה לא אומר, אבל אין הרבה מעבר לזה. לכולם ברור שזה "פשוט ככה צריך לעשות" בלי התחכמויות והתחברויות.

מעניין למה דווקא בתחום הזה זה ככה.

באמת מה הטעם בתורה שטובה רק כשהיא "מאששת" השקפות עולם קודמות, מה הטעם לתת אותה במעמד הר סיני עם קולות וברקים כאילו מדובר בחידוש גדול, אם ערכה נמדד רק לפי כמה היא מתאימה לדעתי האישית?

לא מתחיל שם.
הוא מתחיל ביחס,בקשר ובמהות הקשר בין נברא לבורא.
על זה מתבססים כ-ל המצוות

ברגע שהוא יהיה מחובר, הוא לא יצטרך לרדת לכל פרט ולהגיון שלו

גם אם אפשר לתת לכל פרט הסבר הגיוני, לא זה הסיבה שאנחנו עושים את הדברים בסוף.
הסיבה היא המכלול, המערכת האמונית שאנחנו מאמינים בה.
לעניות דעתי..
 

בתרבויות מסוימות למול תינוק נחשב למעשה פרימיטיבי, אבל במדינת ישראל רק השוליים של השוליים חושבים כך.

אם אני אבוא לכפר נידח בארה"ב הם יכולים לחשוב שזה פרימיטיבי מצידי לקשור רצועות עור מסביב ליד ולראש, אבל במדינת ישראל רוב היהודים לא רואים בכך פרימיטיביות (אלא "מצווה" או "מסורת נחמדה" וכו').

הרעיון היהודי כמכלול, נכנס ודאי לחוקי ההגיון והמוסר
גם בני הדור הזה.
כשמקבלים אותו אז מקבלים את כל הפרטים, וגם את זה שיש בו כאלה שלא מובנים.
זה א'.

ב'. רוב ככול הדור הזה גאים באמונה שלהם באלוקים.
משם זה לא כזה מסובך

ג. אני לא חושבת שכלל השיח היום מושתת על הגיון ומוסר.
ואני לא רוצה לכתוב "הלוואי שהיה כך" כי גם זה לא לגמרי האידאל.





 

אני חושב שזה אפשרי ברוב ככל המצוות, אבל לא נכון לדעתי לעשות את זה על ידי הורדת הדברים לרמה שלו.

עולם הערכים של התורה מתוקן יותר מעולם הערכים החילוני, והרבה פעמים זר לעולם החילוני.

לדעתי (ומניסיוני) לא צריך "לכפות" עליו את האמונה שלך. אל תנסה לשכנע אותו.

הדרך הנכונה היא להגיד לו- התורה מאמינה בהשקפת עולם שבה ... ומזה נגזרות מצוות ....

אם הוא שומע על השקפה הגיונית, אז הוא מכבד את זה, גם היא שונה מההשקפה שלו.

לגבי השבת זה טיפה מורכב אבל לא כי הטעם שלה לא ברור, אלא להיפך, כי יש לה כמה טעמים, שכולם מפורשים בתורה, וכולם גם קשורים אחד לשני. באופן פשטני אני חושב שאפשר לומר שהשבת היא החג שבו אנחנו זוכרים שה' ברא את העולם, וברא אותו לתכלית מסויימת. המנוחה, השביתה ממלאכה, גם מסמלים את העובדה שהמלאכה היא רק אמצעי, וגם מאפשרים לנו לעסוק באופן ישיר בתכלית - בתורה ובערכים. כמו כן, יש צד שדומה לשמיטה, שה' נתן לנו לנהל את העולם, אבל יום אחד בשבוע אנחנו מרפים מהשליטה שלנו על העולם ומסתכלים בגדולת ה' והבריאה (אני אישית מרגיש שהטעם הזה מתיישב לי יותר על הלב).

אגב, הסיבה לחומרה של מצוות שבת, היא בגלל שזה מצווה שהיא עדות על בריאת העולם על ידי ה', ולכן זה ממש מיסודות הדת.

לגבי כשרות ונידה, אלה שני תחומים ששייכים לקטגוריה של טומאה וטהרה שהיא יחסית יותר בעייתית שבאמת ההסברים שם קצת יותר עמומים, במיוחד כשנכנסים לפרטים. (בהנחה שהמדובר על כשרות של בעלי חיים. הלכות הכשרות בדברים מן הצומח הגיוניות מאד.)

אני מכיר כל מיני הסברים על טומאה וטהרה, רובם חלקיים ולא עונים לי על כל השאלות, במיוחד בתחום המאכלות האסורות. חלק מהם כן נשמעים לי הגיוניים ונכונים, אבל זה עדין מורכב ואין כאן המקום לפרט.

בגדול ההסבר הכללי שכן מתיישב על הלב (באופן כללי) הוא שהדברים הטמאים הם דברים שמערערים משהו בתודעה האנושית, בדרך כלל עם קשר למוות ו/או תחושת דחייה פנימית עמוקה. וכמו ששבועת שקר היא חמורה מאד כי אתה לוקח את שם ה' שהוא קדוש ומערער את היחס אליו, ככה התעסקות בקודשים בטומאה מחללת ומוזילה את הקודשים. 

רוב הטומאות נוגעות אך ורק לענין של מקדש וקודשיו ומתנות כהונה מסויימות שיש בהן קדושה. אבל יש כמה טומאות חריגות: חיות טמאות אסורות באכילה (אגב, מפורש בתורה שזה משום קדושתם של ישראל), נדה אסורה ביחסי אישות, בעל קרי היה אסור במתן תורה ועזרא גזר על לימוד תורה ועל תפילה, מצורע טעון הסגר וכן יש דינים מיוחדים לצרעת הבגד והבית, כהן ונזיר אסורים להיטמא למת. ואני לא מצליח להיזכר בעוד טומאות עם דינים חריגים.

השאלה שעליה יש לי תשובות חלקיות בלבד היא מה החילוק בין חיות טמאות לטהורות. יש לזה הסברים, אבל אני לא שלם איתם. אבל אני מאמין שיש הסבר הגיוני גם אם אני לא יודע אותו.

ואני לא מרגיש מבוכה לומר לחילונים שאין לי הסבר להכל. אני אומר להם שהתורה היא גדולה, ושככל שאני זוכה להעמיק בה יותר, ככה אני מרגיש שאני מבין יותר, ושיש לי אמון גדול בה' ובתורתו, ושמכל מה שלמדתי עד היום רק מצאתי בתורה חכמה מופלאה.

הטעמים הללו הם בהחלט הגיוניים ורציונאליים, רק שהם לא מנסים להיכנס למיטת סדום של עולם האמונה והערכים החילוני. אני לא חושב שהתורה היא ספר רפואות וגם לא ספר עצות טובות לחיים. אבל אני כן חושב ש"תורת ה' תמימה משיבת נפש... מצוות ה' ברה מאירת עיניים".

אני גם לא בא לומר שדווקא ההסברים שנתתי הם הנכונים, או שהם מקיפים את הכל, אבל אני כן חושב שהם חלק מהענין.

ואני אציין כאן משהו נוסף (שקשור גם לדברים שכתבתי כאן)- שאני רואה חשיבות גדולה בכך שהתורה תהיה בשבילנו "דרך חיים", שאנחנו נרגיש שהיא משתלבת בחיים שלנו, מתקנת, מכוונת, ומקדשת אותם. לא שהיא סתם כל מיני טקסים חסרי הסבר שצריך לקיים כי ככה א-להים גזר.

האם חילוני שישמע את הדברים האלה ירוץ לקיים את המצוות? כנראה שלא. אבל הוא יבין שהתורה היא חכמה ושהיא עולם ערכי ותרבותי עמוק של קשר עם א-להים. לגבי עצם הקשר עם ה', אני מן הסתם לא צריך להגיד לך שבתחום הזה בהחלט יש הסברה...

נכון יש חלוקה כזו למצוות שמעיות וכו אבל מצד האמת יש טעם מאוד גדול לפרה אדומה שאנחנו פשוט כרגע לא ממש מחוברים לעצמנו והטבע לא מזוקק מספיק כדי שנחיה את זה באופן כזה שטומאה וטהרה (לדוגמא) ברורות כמו לא תרצח.

יש צורך במצוות שמעיות, כי יש צורך לקיים מערכת של מצוות ולא רק מה שמבינים. אם מקיימים רק מה שמבינים "בקצב שלי", זה אומר שאתה לא שומר מצוות אלא לוקח את התנ"ך כמקור השראה. זה אומר שאין לך מחויבות, ולכן במצב של קונפליקט כנראה תתיר לעצמך גם את הדברים שבאופן בסיסי אתה חושב שאסורים

למה העונש על שבת חמור יותר מעונש על בין אדם לחברו - מהרבה סיבות

1 זה בינך לבינו, תסתדרו ביניכם

2 אתה הרי שומר על הכסף שלך גם ככה, אז יש הרתעה. לשבת אין מי שיגן עליה

3 שבת היא יסוד אמונה, היא לא סתם מצוה. היא עדות על בריאת העולם

4 שבת בונה מסגרת חיים ושגרת חיים, ולכן היא שונה מאירועים שקורים במהלך היום

5 שבת היא דבר לא מובן ולכן צריך להפיד אותך כדי שתשמור בכל זאת...

בקיצור, אם אתה רוצה להסביר כל מצוה באופן פרטי - כנראה תגיע בסוף לכמה מצוות שלא תצליח להסביר.

אבל העקרון של מצוות שמעיות הוא עקרון חשוב.

והאמת היא שמנקודת מבט דתית ומבחינת ערכים דתיים, אז המצוות האלה לא ממש שמעיות. הלכות שקשורות להגבלה של הקשר בין איש לאשה ואפילו לאשתו, הן מאד מובנות אם יש צורך שאדם ירגיש שיש מה לעדן ולטהר ם בתחום הזה. כנ"ל בהגבלות על האכילה. לכן הרמב"ם שם את ההלכות האלה בספר קדושה - כי זה הדבר שמקדש אותך, בזה שאתה נוהג איסור בדברים ואתה לא עושה מה שבא לך.

נכון, יש כמה ערכים שקיימים בעולם הערכים הדתי ואילו החילוני לא מבין מה ערכי בזה.

אבל זאת סתם סגירות מצידו שהוא לא מסוגל לראות עולם ערכים טיפה שונה ממה שחינכו אותו

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.