התורה לא ניתנה למלאכי השרת, לכאורה אם זה המדד אז אסור להתחתן בכלל עד שלא מגיעים לדרגה של הבבא סאלי זצ"ל,
התורה יוצאת מנקודת הנחה שאנחנו לא מושלמים, אחד יפה יותר, אחד חכם יותר, אחד צדיק יותר, אחד רגשי יותר,
בסוף היום מדוע אנשים נהיים חברים, או מדוע אנשים אוהבים להיות יחדיו (לאו דווקא בהקשר של נישואים), האם שוקלים את היתרונות והחסרונות ואם התוצאה חיובית מתחברים? או שלא היא הנותנת?
השקפת העולם הדתית באמת מודדת אותנו על סמך מעשינו, ואם הולכים לכיוון כבד יותר שאני פחות מתחבר אליו, גם על־סמך תכונותינו (שמונה פרקים לרמב"ם),
אבל השאלה באמת האם אנחנו יכולים לעשות הפרדה בין הערך שלנו (האמיתי או כפי שנראה לנו) לבין הנושא שאנחנו ניגשים אליו, לכאורה איך נמלים מעפנות שכמונו בכלל מעיזות לדבר לפני אדון הכל שאמר והיה העולם ברוך הוא, תשובה, לא זה המדד,
מה בדיוק נותן לנו ערך גבוה, האם זה חכמה, כסף, הבנה רגשית, פרומקייט, לדעתי התשובה היא פרומקייט, אבל איכשהו צריך את כולם בשביל להקים בית, ככלים ולא כעדים על הערך העצמי,
עבודות מסוימות מצריכות תכונה של "מסחריות", מי שאינו "מסחרי" ובכן אין לו הכלים לעבודה הזאת אבל מה עניין לערך העצמי שלו, וגם מה עניין הערך העצמי שלו קרי חכמה רגש פרומקייט לעבודה, אולי קשור אבל לא היא הנותנת,
השאלה היותר עניינית היא האם עם סך התכונות שלי אני יכול לפרנס בית, לזון, להוקיר, לפעול באופן בוגר, אחראי, ואוהב במערכת יחסים,
אם לא אז באמת אנחנו זקוקים לבירור נוסף, ואם כן אז היכן בדיוק הבעיה,
אני לא בטוח אם אני ראוי להרצות על ענייני ביטחון עצמי, וה' הטוב יכפר בעד, מניסיון מדובר בבירור מאוד אישי ועמוק, גם אם אני אגיד לך שאתה הכי חמוד בעולם זה לא הולך לשכנע אותך (אם היינו משתכנעים מכל דבר כל־כך מהר איזה ערך היה בזה), וכן אני יכול לומר שביטחון עצמי נמוך כשהוא לעצמו הוא חסם משמעותי במערכות יחסים / קביעת גבולות כו',
כן רציתי להציע קצת נקודות הסתכלות על הנושא, מקווה שיש בזה מן התועלת, אבל בסוף כמה שלא תיערמנה מילים הבירור הוא הבירור האישי שלך באופן שמתיישב על לבך.
