נשמע שעבר עליו משהו היום (או אתמול או בתקופה האחרונה) ולא סתם הוא הגיע לכדי המעשים הללו. בפרט שאת מציינת שבד"כ הוא רחוק שנות אור מהתנהגות כגון זו.
הייתי קודם כל נותנת לו חיבוק גדול כשיחזור
עם עוגיות/פרי/ שתייה חמה מפנקת, שקודם ירגע כמה דקות מכל היום. יאכל קצת, ישתה קצת, אם צריך להתפנות.
ואז מנסה לשאול אותו איך הרגיש היום ומה עבר.
מעבירה לו גם מה שהמורה אמרה, ומבקשת לשמוע גם את הגירסא שלו או איך הוא ראה את הדברים.
ולבסוף מסיימת גם בנתינת מקום לקושי שעבר עליו, וגם בנתינת כלים *איך כן* אפשר לנהוג להבא אם מרגישים מתוסכלים/קושי אחר.
אבל זה ממש תלוי במה הוא יספר.
לא דומה סיפור שישתף שילד מסוים הציק והציק לו ללא הרף ושום דבר לא עזר והמורה לא עשתה כלום לכן "נאלץ" להגן על עצמו כך ולהפסיק את הבריונות,
לסיפור למשל שהיה עייף פשוט.
אבל השמיעה שלו ונתינת המקום למה שעבר חשובה מאוד.
כמו גם נתינת הכלים ושלל האפשרויות איך כן אפשר לנהוג בפעם הבאה, בלי שזה יפגע באחרים.
וכמובן עוד הבהרה שדרך זו לא לגיטימית. אבל שהוא עדיין אהוב כ"כ גם עכשיו וזה לא שינה כלום בכהוא זה, אלא זו רק הזדמנות עבורנו ללמוד שכולנו אנושיים (גם אבא ואמא וכולם) ויכולים לטעות והגדולה שלנו זה לדעת ללמוד מהנפילות ולקום מהם.
ואז גם הלימוד על החזרה בתשובה,
על התיקון,
ועל הקימה עצמה
יש כאן הרבה מאוד הזדמנויות ללימוד מאוד חשוב לכל החיים.
ולזכור בדיוק את כל מה שכתבת - שהוא ילד אהוב ומדהים *וזה* מה שמגדיר אותו באמת.
ושילד הוא ילד ומותר לו לטעות
העיקר לתקן אח"כ 
ב"הצלחה רבה יקרה!
ואיזו מדהימה את שאת שואלת ככה, נשמע שאת כ"כ אוהבת אותו ורק רוצה שיהיה טוב, אמא מדהימה ומסורה ❤
וחיבוק גם לך כאמא ששמעת מהמורה את כל זה.
זה בטח לא היה פשוט ושם אותך ממש בהלם.
תזכרי באמת שכולנו בני אדם, ובתור ילדים אפילו עוד יותר, זה הזמן שלנו לטעות ולגדול וללמוד 