אתה רואה שהוא לא אומר עליה "חס ושלום" אלא שהיא ראויה לדרגה מסויימת

וכן הוא כותב בפרק קניית הזהירות

שיש התבוננות לשלמי הדעת, לפחותים מהם, ולהמון העם

וכך הוא אומר שם בקיצור

יש אדם בדרגה שהוא בורח מעבירות בגלל יראת הרוממות - זה אדם שלם בדעתו.

מי שלא אוחז שם, אולי המחשבה שהוא יהיה פחות בעולם הבא תועיל לו..

אבל אם אדם רואה בעצמו שהוא לא מספיק חושש מעבירות כנראה שהוא עדיין המון העם וישתמש ביראת העונש

הוא רק אומר שראוי שתהיה יראה מעולה יותר

אבל זה ממש לא שולל את יראת העונש, וידוע על רבנים גדולים שדיברו על יראת העונש ואימת הדין, וקשה לי להאמין שמסתובב כאן בפורום צדיק נסתר שגדול מכל יראי החטא שבכל הדורות.

אין יראת העונש, אין יראה, אין עונש, אין מצוות, אין תורה

אם אנחנו לא יכולים להשתמש בשפה שבה השתמשו חז"ל וכל רבותינו במשך כל הדורות, אין שום משמעות ללימוד תורה. פשוט "יש אמת והיא נכונה" וזהו

כמו שמובא בר' עובדיה מברטנורא על המשנה באבות

ויהי מורא שמים עליכם - אע"פ שאתה עובד מאהבה עבוד ג"כ מיראה. שהעובד מאהבה זריז במצות עשה, והעובד מיראה נזהר ממצות לא תעשה, ונמצאת דעבודתו שלימה.

וכן אמרו חז"ל, עבוד מאהבה עבוד מיראה. עבוד מאהבה, שאם באת לשנוא דע שאתה אוהב ואין אוהב שונא. עבוד מיראה, שאם באת לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא בועט:

צריך לאהוב את ה'. חז"ל בשום מקום לא דיברו על אהבת שמים.

למה יראת שמיים כן - שאלה טובה

(אגב יש מי שמעיר גם על "בסייעתא דשמיא" שזה לא בסדר, כי זה "סייעתא מן שמיא" - עזרה מהשמיים אבל לא עזרת השמיים) 

ש"חכמתו מתקיימת" הכוונה שכשאדם ניגש ללמוד מתוך רצון להגיע ליראת שמים

החכמה שהוא לומד תביא אותו לשם.  וזה כנראה גם עונה על השאלה שלך

יש עוד דבר שזכור לי שכותב ר' נחמן מברסלב על "חכמתו מתקיימת"

שאם מחזקים אדם אחר ואין יראת שמים אז הוא ישכח מהר את הדברים

לעומת זאת אם המוכיח אמר את הדברים מתוך יראת שמים אז חכמתו מתקיימת אצל השני

זה יכול להיות סדר עדיפות, כמו "עשה קודם את לא תעשה" בירושלמי, שמקביל ל"עשה דוחה את לא תעשה" בבבלי

ולעצם השאלה - יראת חטא או יראת שמיים היא שינוי פנימי בנפש ובמגמות.

חכמה היא הידע וההבנה שיכולים להיות עצמאיים (כמו "חכם להרע") או מתלווים לתוכן פנימי (כל ה"חכמים" שבספר משלי. אם אינני טועה מלבי"ם מסביר את זה).

המשנה בעצם אומרת שהתוכן הפנימי והיראת חטא שמלווים את התוכן הכמותי חייבים להיות בעלי משמעות ("קודמים") יותר מאשר הידע עצמו

יש פה הרבה כסף באירוע יותר מכל טיעון ענייני.

אבל למה להניח ששם זה פחות מהOU למשל? (הבאתי אותם לדוגמא בשל כמות ההכשר שהם נותנים מלמד על פריסה מאוד רחבה היכן המשגיח נמצא)

מנכ"ל הרבנות הראשית כנראה איננו נמנה על הזרם הליברלי, לכאורה במתן האישור עבורם לתת הכשר הוא וידא שהם עומדים בתקן בסיסי ותפקיד הרבנות כמו כל גוף רגולטורי יהיה לוודא שהם יעמדו בתקנים שהרבנות תקבע.

או שאתה לא סומך על הרבנות שתעשה את עבודתה כפיקוח?

ואם אתה לא סומך עליהם, איך אתה אוכל דברים מיובאים באישור הרבנות ששם אתה גם מסתמך על הפיקוח של הרבנות.

חקיקת כשרות צוהר בפוליטיקה. עצם ההדים שנעשו יכולים להשפיע

מחטף וניצול סמכויות של הרגע האחרון זה טריק פוליטי ידוע.

אני לא מסכים עם הקטע של כשרות צוהר בכללי

בגדול אני סומך על החלטות שהתקבלו ע"י הרבנים הראשיים או הממונים מטעמם. המנכ"ל עוזב כעת אחרי מחלוקת ארוכה עם הרבנים, בעצם מאז הכנסם לתפקיד, ממילא מוזר לי לטעון שמי שלא סומך על מהלך שלו, שלא תואם עם הרבנים הראשיים או עם מועצת הרבנות הראשית, מוגדר "לא סומך על הרבנות".

אבל בהחלט, מומחי כשרות רבים, מהרבנות ומחוצה לה, מעידים שהכשרות הכי חלשה בארץ - עדיפה על הכשרויות הנחשבות ביותר בחו"ל.

ou מקלים בחדש בחוץ לארץ,

כך שאם זה חדש ואתה מקפיד על כך כדעת רבים מהראשונים אז לא.

הou מקלים בחלב סתם כדעת הרב פיינשטיין, החזון איש והרב יוסף משאש , הרבנות מחמירה בכך יותר כדעת הרב צבי פסח פרנק שרק אבקת חלב סתם מותרת.

לעומת זאת, ביחס לג'לטין, הou הקפיד על ג'לטין מחיות כשרות עוד לפני הרבנות שמקפידים על כך גם.

ביחס לשאר הדברים אני לא יודע.

אבל מצד האמון, אני סומך על הou שאם הם כותבים כשר הם עומדים מאחורי זה, פשוט לא מקל בחדש אבל כן מקל בחלב סתם.

דביר עמר עשה כאן בערוץ פרודקאסט עם הרב חנן ברנד לא מזמן, שעסק גם בזה. מסביר שם על ההבדלים, כדאי להיות מודע.

אישית, הייתי רוצה שכל כשרות תהיה מאוד שקופה על מה מקפידים ועל מה לא כדי שאדע מתי להעדיף גוף כשרות זה או אחר ועל מה חשוב שאקפיד בהינתן ההקפדות שלי.

אבל גם מצד רמת היכולת לפקח. למפעל בארץ חשוב שתהיה כשרות ולכן היכולת לפקח עליו ולדרוש ממנו רף של פיקוח - הרבה יותר גבוהה, ממה שנאלצים להסתמך עליו בחו"ל, כשלמפעלי ענק, יש הרבה יותר לקוחות שלא מעניין אותם כשרות.

אנשים טוענים שכשרות צוהר מקפידה יותר מהרבה רבנויות. אני משער שלפחות בשנים הראשונות הם חייבים "לעשות קולות" של עבודה רצינית גם אם אחר כך יהיה להם אומץ לשחרר. ולו משיקולי תדמית.

בייניש אחד נכנס לאכול שרימפס במסעדה, רואה אותו רבו אוכל, ניגש אליו ואומר לו "איך אתה מסוגל לאכול טרף?"

אמר לו התלמיד "ראית אותי ממש אוכל מהתחלה ועד הסוף?"

ענה לו הרב "ראיתי במו עיני אותך אוכל את כל השרימפס, ממש השגחתי על צעדיך ועל כל מעשה שעשית במסעדה!".

"נו אז מה הבעיה?" אומר לו התלמיד, "יוצא שאכלתי בהשגחת הרבנות!" 

ציפיתי לטקט מול הצרות שאירעו את אבותינו ביום הזה,

וטקט מול בית ה' החרב

שהבעיה היחידה בו זה שהוא ממכר.

אה וגם שאין הקלטות.

זה מרגיש כמעט כמו וואטסאפ

@משה

אני זוכר נכון?

כלומר,  הש"א לא תומכת בזה. אבל אם המכשיר תומך בזה אז הש"א יודעת להציג.

אולי פעם יהיה לי כח להתמיך את הזוועה הזו. אם זה יקרה, זה יקרה עם תמלול מובנה.

מחילה, זה לא אישי, אבל באמת חושב שחלק גדול מהשרשורים שאתה פותח, לפני עשור היו נשלחים לנסיו"פ.

וכאן יש הודאת בעל דין:

המדור הוא תוכן סאטירי ואין לייחס לו כל אמירה רצינת - צעירים מעל עשרים

וגם כי האוכלוסיה השתנתה.

ועוד כמה סיבות.

בדיוק אתמול חשבתי על זה שכבר אין מפגשי פורום יותר.

ולמי כבר יש כח לאידיאלים (ופורומם במקומם מונח)

אז נותר מקום רק לדאחקות.

אני טמא אני טהור

אני טמא

בפורום - רשע

לא הבבא סאלי, לא איזה נוח'בה.

יצא לי לקרוא הרבה על שבטים קניבליים / ימי הביניים / מדינות כמו אפגניסטן וכיו"ב, ונראה לי שבהשוואה למה שהולך שם אנחנו די בסדר לא?

הנה אני כאן בקליפות של האינטרנט .

זה חתיכת מינוס...

אם כי לעומת שוטטות במקומות אחרים... הלוואי יבלה אדם כל היום כולו בערוץ 7

בִשְׁבִיל זֶה מַנִּיחַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיִּתְפַּשֵּׁט כָּל כָּךְ עַל הָאָדָם וּבְיוֹתֵר עַל מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אַף עַל פִּי שֶׁעַל יְדֵי הִתְפַּשְּׁטוּתוֹ וְהִתְגָּרוּתוֹ כָּל כָּךְ הוּא מֵבִיא אֶת הָאָדָם לְמַה שֶּׁמֵּבִיא לְכַמָּה עֲווֹנוֹת וּפְגָמִים גְּדוֹלִים. אַף עַל פִּי כֵן הַכּל כְּדַאי אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁבִיל הַתְּנוּעָה טוֹבָה מַה שֶּׁבְּתֹקֶף הִתְגַּבְּרוּתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע מִתְגַּבֵּר עָלָיו הָאָדָם בְּאֵיזֶה תְּנוּעָה וּבוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּה יָקָר אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר מֵאִלּוּ עָבַד אוֹתוֹ אֶלֶף שָׁנִים בְּלִי יֵצֶר הָרָע