ניצחתי את שיטת שפררינת 23
בת הארבע שלי בכתה היום חצי שעה שהיא רוצה לאכול בצלחת האדומה (הבשרית... האוכל חלבי כמובן)
יפה לך. חחח. אהבתי את העקשנות שלה. מתוקהאחתפלוס
חחמדברה כעדן.
אבל מה זה קשור לשפר?
זו דוגמא קלאסית בקורסרינת 23
לכך שאם יש גבולות ברורים וחד משמעיים אז הילדים מקבלים אותם בהבנה ובקלות. בעצם הרבה מאד תלוי בתודעה של ההורים.
אה חחמדברה כעדן.
שמעתי את הרעיון הזה מהרבנית זיוה מאיר. היא גם בגישת שפר?
אני חושבת שכןקמה ש.
כן בהחלטטארקו
אני בכלל לא מבינה את הטענה הזאתבארץ אהבתי
הבן שלי לפעמים בוכה על דברים שאי אפשר בכלל לשנות במציאות, שהוא רוצה להחזיר את הזמן אחורה... (נגיד אם הוא אמר שהוא לא רוצה את העוגיה, והתחלתי לאכול ממנה, ואז הוא החליט שבעצם הוא כן רוצה אותה, אבל דווקא שלמה, ודווקא אותה...).
אין שום ספק שבתודעה שלי אין אפשרות לקבל את הבקשה שלו, כי אין לי אפשרות כזאת במציאות. ועדיין זה לא ימנע ממנו לבכות על זה...
אפשר לבטאמדברה כעדן.
קושי בבכי.
האמירה שאני שמעתי מהרבנית זיוה מאיר היא על העמידה שלי מול כללים של הבית. למשל- לא קמים באמצע הארוחה או לא יוצאים מהמטבח עם האוכל... כמו שאכילה בכשרות היא ברורה לנו ואין שם התלבטות וייסורי מצפון, אותו כנל בכללים שאנחנו בוחרים בבית.
זה נכון, השאלה אם בהכרח הילד יסכים מיד לדברינויעל מהדרום
יש הבדל בין יסכיםמדברה כעדן.
לבין שיבטא את הקושי שלו עם המציאות/כלל הזה.
אני לא למדתי שפרבארץ אהבתי
אז לא יודעת לדייק מה בדיוק הטענה.
ממה שהבנתי מרינת, הטענה היא שכשמספיק ברור לי שאני לא יכולה 'להתקפל' ולעשות מה שהילד רוצה, אז הוא ירגיש שהעמדה שלי מוחלטת ויקבל את זה בלי למחות.
אז אם זו הטענה - אז אני אומרת שיש פעמים שילדים בוכים ומוחים גם על משהו שמציאותית אני לא יכולה 'להתקפל' ולעשות את מה שהם רצו, כך שברור שאין מה לדון לגבי האם העמדה שלי מספיק מוחלטת.
אבל אולי לא הבנתי נכון, ואז מה שכתבתי לא רלוונטי...

בכל מקרה, מה שאת כתבת נשמע הגיוני. שאני צריכה להרגיש שלמה עם עצמי בכללים שאני מחליטה שיהיו בבית, בלי להרגיש עם זה ייסורי מצפון (כל עוד אני שמה לב שהכללים לא מידי נוקשים ולא מאפשרים לילדים שחרור. צריך להיזהר עם זה...).
אבל בהחלט יש מקום שילד יבכה וימחה על הכללים, או גם על דברים אחרים שלא עובדים לפי מה שהוא רוצה. והשלב הזה של הבכי הוא דווקא חשוב וטוב, על פי הגישה של ניופלד (ההיקשרותית-התפתחותית) - זה מה שמאפשר לילד לעבור תהליך הסתגלות בריא. ומה שחשוב בזמן הזה של הבכי הוא שהבכי לא יערער אותי, ואני לא אנסה לעשות הכל כדי שהבכי יפסיק, אלא אני אבין את החשיבות שלו ואתן לו מקום, באמפתיה ובסבלנות, עד שהילד יבין שאין אפשרות לשנות את המציאות, ויסתגל למציאות שלו תואמת את מה שהוא רצה.
בטח הילדים של הניופלד הזה לא צרחו כמו הבת שלייעל מהדרום
לק"י

לגמרי... גם הבן שלי ככה...מתואמת
נגמר החלב. הוא רוצה חלב *עכשיו*, ואפילו לא לחכות עד שמישהו ילך לקנות.
מישהו השתמש בקרטון שהוא רצה ליצור ממנו משהו. הוא יבכה שהוא רוצה את הקרטון הזה בדיוק, ובדיוק איך שהוא היה לפני ש"הרסו" אותו.
שבת אחת הוא בכה כמעט עד הסעודה (הפסיק רק כי נרדם מרוב בכי...) כיוון שלא הוא כיבה את הגפרור שהשתמשתי בו להדלקת נרות... והוא לא הסכים שאף אחד אחר ידליק גפרור אחר כדי שיוכל לכבות אותו - ואני כמובן כבר לא יכולתי להדליק עוד גפרור...

אולי יש ילדים ששיטת שפר עובדת עליהם. אבל ברור לי שיש לא מעט ילדים שלא...
אולי להוגת השיטה היו ילדים רציונלייםיעל מהדרום
לק"י

ולפיהם היא בנתה את השיטה.
כנראה...מתואמת
אם כי לזיוה מאיר ולגלית גלבוע, ששתיהן עובדות לפי שיטת שפר כמדומני, יש הרבה ילדים, וקצת לא הגיוני לחשוב שכל ילדיהן יצאו "רציונליים" כאלה... אבל אולי 🤷‍♀️
או שלא הבנו נכון את הגישה🤨בארץ אהבתי
אולי הן שינו אותה קצת. לא בקיאה בזהיעל מהדרום
לק"י

מה שכן, באמת קשה לי עם שיטות לחינוך ילדים. כאילו שיש משהו אחד שעובד על כולם.
יש ילדים שונים שצריכים דברים שונים.
אין משהו אחד שעובד על כולםמדברה כעדן.
יש אותי, סתם כדוגמא, שיושבת בהרצאה/סדנא/שיחה אישית. המוח שלי מעבד את המידע שאני קולטת בסדנא. ואז אני מעבדת את זה עוד יחד עם בעלי, יחד עם מחשבות על הילד הספציפי שעליו מתכווננים... ואז מתקבלת "שיטה" מותאמת למקרה הספציפית. הכל עם דיוקים שמתאימים לו.

לכן גם כשלקחנו ייעוץ שינה, היועצת ממש דייקה מלא דברים לפי תגובת הבת שלנו לדברים...
מסכימה איתךיעל מהדרום
ראי את התגובה שלי למטה...שפר הוא גישה ולא שיטהמיקי מאוס
ובכלל היא לא מתרכזת בילד אלא בהורה ובמקום הנפשי שלו

גם אני סולדת מהוראות הפעלה לילדים
וחששתי מהדרכת הורים

ואני מאוד שמחה על גישת שפר כי הבסיס שלה הוא שההורים *יודעים* מה טוב ונכון, ומוסמכים לגדל את הילד
(כמובן תמיד לומדים ומתיעצים וקשובים וכו אבל הבסיס הוא להאמין גם בעצמנו)

אני רחוקה מהלהצליח ליישם אותה עדיין, ואולי גם יש דברים שלא אקח משם בסוף, מי יודע... אבל לאט לאט, בכל צעד אני מרגישה יותר רוגע ובטחון
השאלה אם מי שמלמד לא מוסיף דברים כשיטהיעל מהדרום
לק"י

אקרא כשאהיה מרוכזת יותר בלי נדר.
יש איזה עניין בגישה- שההורים לא משפיעים על הילדיעל מהדרום
לק"י

אלא הוא בוחר איך להתמודד?
לא הבנתי כל כך מה את שואלתמיקי מאוס
וגם כמובן שאני בלמידה אז בטוח לא מדייקת 🤔

ממה שאני מבינה אולי את מתכוונת שאנחנו לא מנסים לשנות את הילד. בעיקר כי אי אפשר יש לו בחירה חופשית וההתעסקות בעיצוב התנהגות זה חיצוני וזה מתיש

אנחנו מדריכים, אנחנו מורים את הדרך ומבהירים מה מצופה ממנו
ולא נענים להשתייכות מוטעית - ילד שמפעיל אותנו באמצעות התנהגות שמנוגדת לציפיות

אף אחד לא מבטיח שהילד תמיד ישתף פעולה אבל אין לנו תפקיד לגרום לו לשתף פעולה זה כבר בידיים שלו
אלא להדריך ולאפשר (וזה קשה להפנים את זה! אנחנו רגילים לקחת אחריות על ההתנהגות שלהם....)
כי אין לי הסבר כתבה בפורום הו"ל משהו בסגנוןיעל מהדרום
לק"י

ואני יודעת שהיא חובבת של השיטה.

אני לא בטוחה מה אני חושבת לגבי זה, אבל באוזני זה לא נשמע סביר שזה נכון בכל גיל. לא שאני חושבת שהטעויות של ההורים חייבות להשפיע על הילד בצורה קיצונית, אבל לנתק בין המעשים שלנו לבין הילד זה גם קיצוני בעיני.

זו התגובה שלה:
בדיוק - הריון ולידה
לא יודעת למה היא התכוונהמיקי מאוס
אבל הבנתי מה את אומרת...

אני יכולה להגיד מה דעתי, לא בטוחה מה האמירה של גישת שפר בעניין אז אני חייבת לומר שאני לא מוסמכת לייצג אותה

אין ספק שיש להתנהלות של ההורים השפעה עצומה על הילד
כמו שיש לבית הפיזי
לגן
לבית הספר
אבל עדיין יש לילד בחירה מה לקחת ואיך ועובדה שלאותם הורים יש ילדים שונים בתכלית לפעמים

בניגוד לכל מיני שיטות שחושבות שהרוב הוא תוצר של הטראומות ילדות (שמעתי גישות שהטראומות הרגשיות מתעצבות עד גיל שנתיים ושם בערך המקור לרוב הבעיות. זה הזוי וחסר הגיון)

אבל נראה לי הדיוק של שפר הוא לא רק שלא הכל אשמתנו ההורים אלא יותר מזה- ה' נתן לנו את הנשמות האלה כי הוא סמך עלינו שנגדל אותם היטב. מה זה אומר? שניתן להן את הכלים להיות אנשים טובים בעולם הזה. או בלשון חז"ל- מלמדו תורה, אומנות, ומשיאו אישה ויש אומרים גם להשיטו בנהר (בטוח לא דייקתי אבל את מכירה...) ולכן המחויבות שלנו היא לא כלפי הילד שהוא יהיה מרוצה שיהיה לו טוב כי הוא תמיד יכול לבחור לקחת את הרע ולא משנה מה נעשה
אלא המחויבות שלנו היא כלפי שמיים למלא את האחריות שלנו וברגע שעשינו את שלנו חייבים לדעת לשחרר אליו את האחריות לשאר
ואת הסמכות ההורית שלנו אנחנו גם שואבים משם- ה' נתן לנו את הילד אז הוא נתן לנו גם את הסמכות. ושלא ניתן לכל מיני גישות פילוסופיות או אקדמיות לערער לנו את הביטחון העצמי ואת האינטואיציה הבריאה (ראוי ללמוד ולקחת מה שמתאים זה לא העניין לעשות רק מה שיוצא בטבעי, אבל לזכור שיש לנו סמכות ויכולת)
ובאמת כשאנחנו חוששים כל הזמן "רק לא להרוס" זה בעצמו הרסני ומגדל ילדים תלותיים יותר ומעורערים יותר, כהכללה כמובן, שום דבר לא שחור לבן

ועוד דבר - בלי רגשות אשם. כמובן אנחנו טועים לפעמים וגם מתאמצים לעשות את הדבר הנכון וללמוד הלאה, זה לא מסיר מאיתנו את האחריות לנהל את מעשינו בתבונה וברגישות, אבל רגשות אשם לא תורמים כלום. בוודאי שרצינו להיות ההורים הכי טובים לילד (אם לא אז באמת יש פה בעיה) אבל או שלא הצלחנו או שטעינו בשיקול הדעת, כנראה הטעות שלנו היתה חלק מהדרך שהקב"ה ייעד לילד הזה לעולם

ושוב- אני עוד בלמידה, אני לא מדויקת בעצמי ולא מדייקת ובטח לא מייצגת את הגישה
אני לא חובבת את הגישהאין לי הסבר
אני פשוט גדלתי בגישה (אמא מנחת הורים, יועצת זוגית ואישית).
אין לי שום מושג מה העקרונות בחינוך ילדים, אני כותבת את דעתי בלבד🤭
אולי יום אחד אלמד...

אבל אסביר את תגובתי:
זה לא שאין השפעה למה שההורים עושים. אבל זה שהורה חינך בדרך מסויימת, לא מחייב שהילד ילך באותה הדרך כי הילד הוא יצור בעל בחירה חופשית!
קחי משפחה דת''ל סטנדרטית:
ההורים מחנכים ליראת שמיים, לתורה, למצוות, ו''הופ''! יצא ילד שלא הולך בדרכם, ויצא בשאלה.

מה זה אומר על ההורים? שהם לא חינכו טוב?
לא!
זה לא אומר עליהם כלום!
הילד בחר בזה...

ועוד דוגמא:
משפחת מצוקה.
בן אחד- נשאר במעגל הפשע.
בן שני- יצא ממנו והיום מהנדס מכונות בחברה גדולה.
איך?
בחירה.
כן. זכרתי שאמא שלך עוסקת בשיטהיעל מהדרום
לק"י

מסכימה שיש בחירה, ולא הכל תלוי בהורים.
קשה לי עם ההחלטיות החד משמעית שנשמעת ממה שכתבת.

לבן אדם בוגר שסוחב מטענים מההורים בהחלט נשמע לי מומלץ לטפל בזה, ולא להשאר בהאשמה של ההורים.
אבל לילד בן שנתיים שכעסתי עליו שלא בצדק (כי אני עייפה/ עצבנית וכו'), והוא פגוע ובוכה, אני לא אגיד- "יש לך בחירה אם להיעלב או לא".
לא מדברת על טראומות לחיים, כי אני בטוחה שברוב המקרים הטעויות שלנו כהורים הן לא כאלה נוראיות.

וחשבתי שאת כותבת את זה מתוך הגישה הזאת, מבינה שטעיתי?
לדעתי בדוגמא כמו שלך ראוי פשוט להתנצלמיקי מאוסאחרונה
כמובן לחבק ולתת אהבה, אף אחד לא יגיד להתעלם מהפגיעה שלו

לא לאכול את הלב
לא לסחוב את זה עד גיל 20 כשהוא יבטא איזה חסך רגשי שנדמה לנו (בכוונה מקצינה)

אבל בכללי בגישה לא תשמעי מה את צריכה לעשות, אלא יותר מה לא. את הכן כבר תמצאי אצלך באינטואיציה הבריאה שלך
והרבה יותר מתייחסים לדפוסים שחוזרים על עצמם אצל הילד מאשר למקרה כזה או אחר

אישית אם נראה לי שהכעס לא מוצדק אז להתנצל זה גם חינוך מדהים לילד (מה שהוא מצליח לקלוט,גם בגיל שנתיים)
וכמובן שביני לבין עצמי אני לא ארצה שזה יקרה שוב פשוט כי זה דבר לא טוב, לא כי עכשיו שרטתי אותו לשארית חייו

גם נראה לי שעיקר השיח הוא לא סביב מקרה שנעשה עוול (אנושי)
אלא סביב זה שהטיפול בילד לא מושלם ובינינו הוא אף פעם לא יהיה רק סתם אנחנו אכולי אשמות:
איך לא זיהיתי אצלו את בעיית הקשב ודרשתי ממנו רחמנא לצלן יותר מדי
איזה נוראית אני שנתתי אקמול ובסוף הסתבר שזה בכלל היה תולעים

באווירה מסביב נגררים מאוד מהר למקום חושש כזה שחייב לספק לילד את המקסימום והוא במרכז, אז השיח הזה בא לנטרל את זה... הוא יצא חזק. לא שרוט

וזה שלילד יש בחירה לא אומר שלי אין אחריות על הצד שלי באינטראקציה לא לעשות מה ששגוי לפי הערכים שלי
גם יכול להיות...מתואמת
חלק מאוד מהותי בגישה הוא שלילד יש בחירה חופשיתמיקי מאוס
הגישה מתנגדת מאוד ל"עיצוב התנהגות" כי זה פשוט לא עובד, אולי רק לטווח קצר או על פני השטח

ולכן אם מישהו מנסה למכור שאם נהיה יציבים בגבולות שלנו מול הילד כמו בכשרות הוא *בהכרח* יקבל את הגבול- לא הבין את הגישה....
(ובכלל לא אוהבים להשתמש במילה "גבול" בגישה הזו ולא סתם)

הגישה אומרת שצריך להחזיר להורים את הסמכות ההורית. זה לא אומר שתמיד הילדים יצייתו אלא אומר שזה לא מה שיפעיל אותנו ההורים.
אנחנו נמנעים מ"להצטרף" לילד ובכך פותחים לו מרחב שהוא "יצטרף" אלינו

ובפועל - כשאנחנו ההורים בטוחים ויציבים במקום ובסמכות שלנו, ואנחנו מאמינים (מלשון אמון, שזה מילת מפתח בגישה) בילדים שלנו ומוכנים לשחרר אליהם אחריות - אז זה *מאפשר* להם הרבה יותר לשתף איתנו פעולה.
לא *גורם* להם
כי את זה אין אף אחד שיכול לעשות.. לילד יש בחירה חופשית מגיל אפס

יכול להיות שלא בדיוק דייקתי עד הסוף, אני לא סיימתי עדיין ללמוד, אבל רוב ההתיחסויות פה בשרשור ממש רחוקות מהאמת וכואב לי על הדמוניזציה ועל הכשלון של הגישה ביחסי הציבור
לא היו לה ילדים......למיטב ידיעתיתהילה 3>
בדקתי כדי לדייקתהילה 3>
אכן לא היו לה ילדים משלה, אבל היא אימצה שלושה.
חנוך לנער על פי דרכו 😉לפניו ברננה!
בדיוק מתואמת
איזה קטעתהילה 3>
בדיוק העליתי סרטון על זה בקבוצה שלי.

אני חושבת שקודם בוודאי שהעברת הגבול מצידנו על הילד צריכה לעבור קודם אצלנו- בזה שאנחנו שלמים איתו.


ויחד עם זה, בעיני לתת לילד לצרוח זה לא רעיון טוב.
זה נובע ממקום שגוי שרק אם ניתן לילד שלנו את אותו דבר שהוא רצה הוכ יכול להרגע, כשהוא בעצם בכלל צריך משהו אחר.
גם על זה העליתי בדיוק סרטון, אני כבר לא זוכרת אם זה באותו סרטון של הגבולות או אחר🙈
כנררה אני מעלה יותר מדי סרטונים לאחרונה😅
יאאא איזה קבוצה יש לך?מדברה כעדן.
אשמח להצטרף!
יש לי קבוצהתהילה 3>
בפייסבוק שנקראת להיות הכי שאת,
ויש לי קבוצה בווצאפ, מוזמנת
להיות הכי שאת

להיות הכי שאת | Facebook
תודה, בטוחה שאהנה...מדברה כעדן.
💓
איזה כיף😇 בע"התהילה 3>
לא הבנתי.תהילה 4
כתבת שלא צריך לוותר לילד אבל- גם לא לתת לו לצרוח. אני חושבת שהעניין (גם בשפר כמדומני אם כי אני ממש לא מומחית( שהבכי לא יפעיל אותנו.
דהיינו, הילד מתוסכל ובוכה? לגיטימי אבל זה לא אמור להפריע לנו. ובטח שלא לשנות את עצמינו לגבי צלחת חלבית או בשרית או לגבי כל כלל אחר.

לכן, לא הבנתי מה שכתבת שלא טוב לתת לילד לצרוח.
ולעצם העניין- מניסיוני הדל כשילד בוכה הרבה הסיבה היא רק הטריגר. זה יותר סימפטום של עייפות/ חולשה או משהו כזה וה"סיבה" היא הגפרור. אם יותר מה באמת הקושי יותר קל להתמודד.
למשל בחזרה מהמסגרות יש הרבה פעמים נפילת מתח שגוררת הרבה בכי אבל אחרי אוכל וקצת מנוחה זה עובר.
מנסה שובתהילה 3>
1. הצבת גבול נכונה מגיעה כשאנחנו שלמים עם הגבול בתוכנו.
במידה ואנחנו מזהים יותר מדי התנגשות של הילד או לחילופין שפשוט לא שומרים על הגבול שהצבנו,
הכתובת היא בדיקה עצמית, שם לרוב נגלה שאו שהגבול מבחינתנו לא לגמרי לגיטימי (לדוגמא לאסוף משחקים, לחזור הביתה מוקדם לא לאכול ממתק)
זה יכול להיות בגלל חוסר לגיטימציה רעיונית, בגלל חשש מהתגובה כן הלאה.

ולכן אם גבול שהצבנו לילדים לא עבר כראוי אני ממליצה לבדוק את עצמנו ולא אותם, קודם כל.

שנית לגבי ילד שצורח-
המענה לילד שצורח לא צריך להיות דווקא לתת לו מה שהוא ביקש,
אלא יחס לרגשות שלו.
בינתיים נזכרתי שזה באמת 2 סרטונים שונים שהעליתי,אז זה לגבי הצרחות, וכאב בכלל
כמובן שהסיבה יכולה להיות חוסר פיזי של שינה או אוכל, ויכולה להיות חוסר רגשי
לשניהם ננסה לעזור אבל בעיני התעלמות של מלא זמן מצרחות של ילד זה לא דבר בריא
תהילה נחשון on Reels |

אהבתי את מה שכתבתבארץ אהבתי
אני לא יודעת אם מה שכתבת על לא לתת לילד לצרוח היה כתגובה למה שאני כתבתי על זה שהבכי הוא חשוב וטוב וצריך לתת לו מקום כחלק מתהליך ההסתגלות.
בכל מקרה, מה שכתבת על לתת יחס לרגשות שלו זה מה שגם אני התכוונתי. ממש מסכימה איתך שלתת לילד לצרוח ולהתעלם מזה זה לא בריא. להתייחס לרגשות שלו באמפתיה, בלי להיבהל מהבכי, ועם הבנה שמותר לו גם לבכות כחלק מהביטוי של הקושי שלו, זה בעיני הדרך הנכונה להתמודד.

ולא היה ברור לי ממה שכתבת אם את גם מגיעה מתוך גישת שפר וההסבר שלך היה כדי שנבין מה הכוונה האמיתית במה ששפר אומרים בנושא הזה, או שרק כתבת את הגישה שלך בנושא, בלי קשר לשפר..
בכל מקרה מאוד אהבתי את ההסבר שלך.

ואני מסכימה מאוד גם עם @תהילה 4 שהרבה פעמים הבכי מגיע בגלל קושי אחר בכלל (עייפות, מתח בעקבות חזרה למסגרות, לידה של אח וכדו'). אני קוראת לזה 'כי תואנה הוא מבקש' - לא משנה על מה, הוא היה מוצא סיבה לבכות, כי הבכי צריך לצאת...
תודה יקרהתהילה 3>
מסכימה לגמרי ותודה,
אני לא מתוך גישת שפר

בנקודה הספציפית הזאת מבחינה מסויימת אני מסכימה שגבול שנשדר שהוא בלתי עביר יעבור אל הילד,
רק שאני חושבת שהדרך שהוא יהיה כזה מתחילה בתוכנו ממש ולא בהתעקשותשהיא חימונית למה שבתוכנו.

ואכן לגמרי מה שצריך זה לבדוק אם יש איזשהו חוסר, פיזי או רגשי, ובהחלט יש מצבים שילדים עצבניים ובכיניים הרבה יותר כי הם כעוסים ואז גם דבר קטן הופך לפיל
ממש כמונו
תודה לך!בארץ אהבתי
אני מסכימה עם מה שאת כותבת.
ובאמת אצלנו בדרך כלל הבכי על דברים שאי אפשר לשנות במציאות בא בעיקר בזמנים או תקופות של קושי אחר שהילד לא יודע לבטא (עכשיו היה לנו לא מעט כאלו עם הקטן שלי שהפך לאח גדול, ברור לי שזה בעקבות הלידה וההתמודדות שלו עם השינוי, למרות שהוא מאוד אוהב את האחות החדשה...)
בהחלטתהילה 3>
ומזל טוב
מה שעוזר זה לתמלל ולדבר
אז אנחנו ממש מסכימות 🙂תהילה 4
אני רק כן חושבת שכשיש בכי שאני יודעת את ההסבר שלו למשל עייפות אחרי הגן. אני באמת לא אטרח להרגיע אותו. אלא אבין את הקושי, אנסה לקדם את השלב הבא וכיו"ב. להגיד ש"לא טוב שילד בוכה" יכול ממש להפעיל את ההורים ולא נכון.
לדג' : ילד שחוזר עייף מהגן ולכן בוכה הרבה בשעה שאחרי הגן ( קלאסי לגמרי בגיל 3) חוזר הביתה ובוכה אמא שלו נלחצת מהבכי וחוקרת אותו למה הוא בוכה והוא מספר על כמה היה רע בגן- למרות שממש נהנה למה? כי הוא חייב לספק סיבה לבכי. ואני מתארת מקרה אמיתי שהייתי צריכה להסביר לאמא שאין באמת משהו מיוחד אלא שהם יותר מידי תחקרו אותו על הבכי במקום לתת לו לבכות ולהכיל את זה שהוא פשוט עייף.
וואו ממש ממש!!דיליה

צריך לשכפל אותך.

אני לא אומרת שלא טוב שילד בוכהתהילה 3>
אני אומרת שבעיני לא בריא שילד צורח הרבה זמן ומתעלמים מזה...
יש הבדל גדול בין ה2

ואגב גם ילד שרעב מהגן ואומרים לו אוי אני רואה שאתה ממש רעב אני מקווה שנוכל לאכול בהקדם
זה בעיני דבר שכדאי לעשות מפשוט להתעלם

וגם אם הוא עייף וקשה לו אפשר להגיד אוי אני רואה שקשה לך או שעצוב וכן הלאה.
ובנוסף, ממה שאני רואה לרוב אם אין עייפות ממש קיצונית, או רעב ממש קיצוני, צרחות לא ידיעו על רקע זה בלבד.
זה כמובן עלול להגביר כל תחושה אחרת שהייתה עוברת בקלות יותר של משהו שציער אותו... אבל לבד למעט לילדים יוצאי דופן זה לא מגיע לתדרים כאלה.

וכמובן שחלק מההתנהלות צריכה להיות בלי להוציא את הלחץ על הילד.
זה לגיטימי להילחץ, אבל להשליך את זה עליו בהחלט לא ייטיב על אף אחד...
אפשר להרגיע ילד בוכהoo
ע״י חיבוק/ ליטוף, לא חייבים לתשאל אותו כדי להרגיע אותו.
אני חושבת שלפעמים זה טוב שילד בוכה, לדוגמא כשזה שלב בתהליך חינוכי.
ולפעמים זה לא טוב, לדוגמא כשפגוע ממשהו ואז עדיף לעזור לו להרגע.
יש ילדים עם אופי שכלום לא יעזוריעל מהדרום
לק"י

האמת שבלי שום שיטות, אני מרגישה כשאני בטוחה בעצמי, לפעמים באמת הילדים מקשיבים יותר. כנראה מבינים שאין ברירה.
לפעמים זה גם לא עובד. ילדים זה לא מחשבים ולא מוצרים זהים, שמתנהגים בדיוק אותו דבר.
סתם אגב אני המתנגדת הראשית לשפר.דיליה

אני מאמינה שאימא צריכה הרבה פעמים לוותר!!

כן הילד בוכה, ואולי זה מזיז לי קצת.

אני רואה שילד מאוד מצטער שאמרתי לו שאין היום חבר והוא כועס,

אז אני אומרת לו אני רואה שאתה מאוד מצטער, זה כואב לי ממש.

בוא נחשוב מה אפשר לעשות ואולי אני ישנה את דעתי.

ואז לפעמים אני באמת משנה את דעתי.

ואם איימתי שאיום שאני לא מתכוונת לקיים? כמובן נמנעת מזה אבל לפעמים זורקת את זה ומובן שאני לא אקיים את  האיום. ספרה לי אימא שאיימה על ביתה שלא תלך לטיול והרגישה אשמה שאחר כך שלחה אותה כי למה לא עמדה על דעתה!! על זה הרגשיה אשמה? זה לא הזוי? במקום להבין שזה הכי נכון היה בעולם להבין שאין סיכוי שהילד ה מפסידה את הטיול?

לא מכריה כל כך את שיטת שפר ברמה המקצועית אבל כל פעם שאני שומעת משם קטעי דברים אני משתגעת.

גם אני לפעמים מוותרת. אנחנו בני אדם, לא מכונותיעל מהדרום
לק"י

וזה בסדר שילד יראה שגם אמא מתגמשת לפעמים.
לא על הכל, אבל מעדיפה לבחור את המלחמות שלי.
אני גם ממש לא שפריסטית אבל....תהילה 4
מה שאת כותבת, אם הבנתי נכון, גם לא נכון בעיני.
אפשר להיות אמפתיים אפשר להזדהות אם הבאסה של הילד. אבל להזהיר ולא לקיים זה נזק לטווח ארוך.
אם את חושבת שלא תעמדי במה שאת אומרת עדיך שלא תגידי. וברור שאם את מזהירה ילד,זה צריך להיות משהו שניתן לעמוד בו הן בקושי של לקיים אותו והן בזה שבאמת יהיה חינוכי.
יצא לי לא פעם לתת לילד לבחור את ה"עונש" שלו. הוא להחליף משהו שאני אמרתי במשהו שהוא מקבל על עצמו.
לדג'- יחד לא סידר עם כל האחים לשבת והפסיד את ממתק השבת. במקום זה- הוא בחר לפנות לבד את השולחן בכל הסעודות. יש פה דיון יש פה שיח (בשונה משפר). אבל אין סתם ויתור כי הילד בוכה.
מסכימה איתך שוב וממש.דיליה

אני הכי כמוך מתחברת לזה לגמרי.

ומה שאת מתארת לעניות דעתי זה לא שפר אלא בדיוק גישה מכילה לילד. והכוונה היא לא לוותר לילד אלא בדיוק מה שתארת, לעזור לו לתקן את דרכיו בשיח ובהסכמה. 

בשיטת שפר ממה שאני שומעת פה ושם זה לא ממש זה וכל פעם שמעתי דברים שיותר הזויים בעיני. זה שיטה שמתאימה לפנימייה למשל בחוויה שלי. כשאים ברירה וצריך כללים ברורים וחסרי גמישות.

נגיד האימא ששלחה את הילדה לטיול והיה לה מצפון שויתרה זה הטעות, המצפון היה צריך להיות על זה שלא בחרה את המלחמה נכון ואיימה במשהו שהיה ברור לה שלא תקיים.

ולפעמים גם מתגמשים ומוותריםיעל מהדרום
לק"י

לא בכל מצב ולא בכל גיל של הילד.
אבל אם נניח אני נותנת לשמוע סיפור במיטה רק אם הילדים הולכים לישון עד זמן איקס, ויום אחד הם התעכבו והחלטתי לתת להם כן לשמוע סיפור- זה לא סוף העולם.

(כמובן שיש ילדים שצריכים יותר הקפדה כדי שהם לא יזלזלו בכללים, אבל יש ילדים שויתור אחד לא יגרום להם לזלזל לגמרי).
אני גם מסכימהבארץ אהבתי
ובכלל גם חושבת שבפעמים שאנחנו מתגמשים, אנחנו מלמדים את הילדים על האפשרות לחזרה בתשובה.
נכון וגםoo
מלמדים אותם להתגמש, שאפשר לבחור על מה להלחם ועל מה לא, שאפשר לשנות דעה, שאפשר לטעות, שאפשר להתחרט, שאפשר להיות אסרטיבי גם אם מתגמשים.
בדיוק!!דיליה

אימהות כלבבי

מצחיק להתנגד לשיטה כשאת לא מכירה אותהמיקי מאוס
בהנחיות שפר בכלל לא מעודדים לתת מראש עונשים מהסוג הזה או עונשים או פרסים שנועדו לעצב התנהגות

ובכללי שפר היא לא שיטה, אלא גישה.

שההבדל אומר שהם ממש לא מנחים את ההורים מה לעשות אלא איך להתיחס לסיטואציה בנפש ומשם כמובן נגזרת התנהגות הורית שונה

יכול להיות שהיא לא מתאימה לך ובשבילך היא לא טובה גם אם היית מכירה אותה היטב, אני ממש לא חושבת שיש אמת הורית אחת, אבל כדאי להכיר לפני שמעבירים ביקורת
צודקת בקטע שאין מה להתנגד כשלא מכיריםדיליה

אבל כל פעם ששמעתי דברים משם ממש נחרדתי.

כנראה גם לא כל אחד מבין את זה נכון...

זה באמת גישה שלמה שצריך ללמוד באופן מסודרלפניו ברננה!
ובלי רקע.. והבנה של עולם המושגים.. באמת קשה להבין למה הכוונה.
עיקר העניין הוא עבודה על הרגש של האמא.
על ההובלה שלה את הבית.
בהחלט יש מקום לגמישות, אנחנו בני אדם..
(אני לא למדתי שפר בצורה מסודרת. אבל אמא שלי כן..)
כי מתנגדי שפר ממציאים סיפורים/מנפחים אותםאין לי הסבר
אני גדלתי עם אמא מנחה בגישת שפר.
בתור ילדה היו הרבה פעמים שכעסתי על אמא שלי וחשבתי שהיא ''אמא רעה'', או לא מבינה אותי.
היום, בתור אדם בוגר ואמא, אני כל כך מודה לאמא שלי (ולאבא כמובן) על הדרך שבה היא חינכה אותי!
אני מרגישה כיום כמה החינוך שקיבלתי מקדם אותי בחיים, גורם לי להיות אדם עצמאי ולקחת אחריות על החיים שלי.

באמת שאני כ''כ שמחה שזה החינוך שקיבלתי...

חבל שמוציאים שם רע על הגישה בלי להכיר.
מגורים ליד אשדודשירה-

היי אנחנו זוג פלוס 1


כרגע גרים ברעננה

בעלי מתחיל לעבוד באשדוד ואנחנו מחפשים ישובים / קיבוצים / מושבים עם קהילות דתיות- מעורבות פתוחות לא משהו דוסי.  

אנחנו מאד פתוחים בסגנון שלנו.

ושלא יהיה מעל 20 דקות נסיעה לכיוון צריכים מקום מעורב אבל חשוב לנו ממש קהילה צעירה 

לא יודעת מה המרחק וכמה צעירים יש שםיעל מהדרום
לק"י

אבל יש באזור את בני דרום וקבוצת יבנה.

וגם ניר גלים124816
תגובה שקיבלתי בפרטי (מגבר)יעל מהדרוםאחרונה

רוצה להוסיף המלצה על היישוב ניצן, שנמצא מעט דרומית לאשדוד, יישוב דתי לאומי בעל אופי פתוח וליברלי, כמו שהכותבת מחפשת. יש משפחות צעירות, ואוירה קהילתית נחמדה.


ההיכרות שלי עם המקום מתוך 2 קולגות בעבודה (אני עובד בתל אביב) שגרים בניצן.

על אחד מהם אני יודע שאישתו עובדת באשדוד, זוג עם ילדים די קטנים (תאומים…)


אם צריך אני יכול לחבר למידע דרך הקולגות שלי בעבודה.


מחפשת המלצהכל היופי

לפסיכיאטר לצורך אבחון אוטיזם לנערה.

כלומר צריכה פסיכיאטר שזו המומחיות שלו


תודה מראש ❤️ 

בתל אביב עוזר לך?מתואמת

ממליצה על ד"ר ליאור אדלר.

אגב, בשביל לקבל אבחנה מלאה צריך גם אבחון אצל פסיכולוג (זה אפילו נצרך יותר).

אז אם עוד לא עשיתם, ממליצה על דינה זלזניק בירושלים ועל אליעזר סוקניק בבית שמש.

כן, עוזרכל היופי

אנחנו אחרי אבחון פסיכולוגי, מסתבר שיותר קשה למצוא פסיכיאטר מפסיכולוג (לפחות במומחיות הזו)

תודה על ההמלצה, אנסה

נכון... בהצלחה רבה!!מתואמתאחרונה
(ד"ר אדלר לא דתי, אם זה משנה לכם. אבל הוא הצליח להבין את הבן שלי, שחלק מהתסמינים שלו קשורים בפן הדתי.)
אשמח לטיפים איך להרגיל מתבגרים להחזיר את החפצים1112
שהם משתמשים בהם למקום.

גילאי 12-18


תודה רבה רבה 

כשתמצאי תספרי לי🤭מתואמת

אבל כנראה שבשביל באמת להרגיל למשהו צריך להתחיל בגיל צעיר, וכך זה הופך להרגל טמוע...

אני לא עשיתי את זה, ועכשיו אוכלת אותה

גם דוגמה אישית עוזרת. אבל אוחי צריך דוגמה אישית משני ההורים🙈

וחוץ מזה אני חושבת שזה בעיקר אופי...

אנחנו בגיל יותר קטןנירה22אחרונה

עשינו מבצע שנקרא מבצע נעליים על החזרת הנעליים למקום

אבל לא יודעת אם יעבוד בגיל הזה

מוסדות על-תיכונייםפילה
כל מיני מדרשות , ישיבות , מכינות. איך מממנים את זה? ואיך אמורים לחסוך לחתונות במצב כזה? 
חיסכוןמדברה כעדן.

זה מעבר להוצאות השוטפות... יש לנו קטגוריה של חיסכון...

וגם אפשר למשכן חלק מהבית אם יש בבעלותכם....(לחתונות)


בעיניי זה לא קשור למדרשות וכו'...

וגם אם אתם יותר חיים על הקשקש אפשר להגיש מלגות וכו'... 

כמו שמממנים ישיבות תיכוניות ואולפנות...אר

באמת לא קל

הציבור שלנו מוציא הון על חינוך

מעצמךהפי
אני חושבת שמי שרוצה ללמוד תורה יש עניין שהוא בעצמו ייממן אם את נתקעת הורה או אדם אחר שיכול לעזור . 
זה באמת הוצאה ממש גדולהgggאחרונה

אם מתקשים לשלם על הכל אז כדאי לבקש הנחות. 

יש אולפנות וישיבות שיש בהם פנימיה שיש להם סבסוד של עליית הנוער להורים שלא מסוגלים לשלם. (יש שם בירור רציני מה רמת השכר וכו', אבל אם מקבלים הנחה היא יכולה להיות מאוד משמעותית)

ישיבות גבוהות או מדרשות ללימוד תורה יש אנשים שמשלמים את זה ממעשר כספים. חוץ מזה בגילאים האלה נראה שכבר אפשר לבקש מהילדים שיעבדו בימי שישי או בבין הזמנים ויעזרו קצת במימון.

כדאי תמיד לחסוך משהו, גם אם לא סכומים גדולים ולהפקיד את זה בתוכנית חיסכון טובה. יש גם את התוכניות חיסכון לכל ילד של הביטוח לאומי. כשהן משתחררות, אפשר להגיד לילדים לשמור אותם לחתונה בעז"ה. 

ויש כאלה שגם משלמים לת"ת...

בהצלחה לכולנו

 

אשמח לעזרתכן בתכנון בת מצווהחולמת להצליח
עבר עריכה על ידי חולמת להצליח בתאריך כ"ז באייר תשפ"ו 18:34

התחלתי לברר מחירים ונראה שהכל ביחד יוצא יותר מהסכום שתיכננו, חשבתי שיעלה 15,000 ש''ח ונראה שיצא יותר.

מדובר באירוע של 100 איש (חברות ומשפחה)

בינתיים סגרתי אולם ב1900

המעצבת בלונים ושולחנות ב1800,

התיכנון גם קייטרינג,

צלם/ צלמת,

דיג'יי,

קייטרינג

איפור לי ולבת מצווה ותסרוקות ל2 בנות,

בגדים ואם צריך גם נעליים,לכל המשפחה.

כמה כל דבר עולה בערך?

קייטרינג חלבי או בשרי?לפניו ברננה!
קייטרינג חלבי או בשרי?לפניו ברננה!
בשרי, הגיוני שיעלה בערך 7000?חולמת להצליח
ואי זה לא ערך לילפניו ברננה!

כתבתי לך עוד דברים בתוך ההודעה..

האמת שאני לא הכי בקיאה במחירים. עשינו ברית השנה אבל ממש לא זוכרת 😅

7000 נשמע לי כן הגיוני ל100 איש.


בכל מקרה הייתי נעזרת בai לעשות את התכנון הזה.


דברים כמו בגדים למשפחה זה תלוי מאוד מה הגילאים ואם זה בנים או בנות, וגם תלוי בתקציב באיזושהי רמה.. ואם יש אפשרות להזמין מחו"ל.


וגם אפשר לחשוב מה את יכולה להעביר אלייך/לקרובות משפחה ולהוזיל ככה עלויות. לדוגמה - קינוחים - לשאול אחיות וגיסות אם יכולות להביא. דוגמה נוספת -  קשת בלונים אפשר להזמין אביזרים משיין ולעשות בעצמך. הבעיה העיקרית שזה לוקח הרבה זמן. אז אולי לשלם לנערות שיעשו את זה? זה עדיין זול משמעותית מהבאת בלונאית.



*אין לי ניסיון בעצמי.. חחח הגדול שלי בן 9...

בדקתי לך.לפניו ברננה!

ההצעות מחיר שקיבלנו לברית נעו בין 60 ל70 למנה בשרית.

אז 7000 לקייטרינג זה הגיוני.

אנחנו הלכנו על הצעה של 60 בלי קינוח, הבאנו אבטיח ומלון ועוד קצת שהכנו בבית.

מאיפה הקייטרינג שלקחת? אשמח לפרטיםחולמת להצליח
כן. לנו לקחו לברית 70 שקלים, כולל חד"פ, לחמניותיעל מהדרום

לק"י


ושתיה.

קייטרינג ידיד מבאר שבע.


מזל טוב!!

כותבת מה שאני מכירה-עוד מעט פסח

מעצבת- לא לקחנו. השתמשנו בגמ''ח אירועים, ויצא מהמם. תרמתי להם 200 ש''ח מיוזמתי (רשמית זה חינם).

קייטרינג- תלוי ממש מה הרמה, כמה מנות, צורת הגשה וכו'. לדעתי עלות סבירה זה 70 עד 120 למנה. וזה טווח רחב מאוד.

אפשר להוזיל עלויות אם למשל לוקחים מגשי אירוח, וקונים בנפרד שתייה וחד''פ.

צלם- סביב ה-1500 ש''ח. אם תרצי, יש לי המלצה לצלם שעשה עבודה מדהימה ב-1200 (כולל מגנטים).

דיג'יי- 2500-3000. שוב, יכול להשתנות אם את רוצה תאורה מיוחדת, ציורי פנים, ג'אסט-דאנס. אביזרים לריקודים...

לדעתי אפשר לוותר פה על הרבה דברים...מתואמת

אצלנו היה רק אולם (קטן) וקייטרינג (חלבי, בבופה). בגד חדש היה רק לבת המצווה (כל השאר לבשו בגדים שנקנו לחתונה של אח שלי שהייתה כמה חודשים לפני).

אח שלי (נגן מקצועי) ניגן - אבל אם לא היה לי אח כזה, היינו פשוט מפעילים מוזיקה במערכת.

תסרוקת לבת המצווה - אחותי עשתה (אם לא היא הייתי משלמת לנערה מוכשרת סכום יחסית נמוך).

צילומים - עשינו בעצמנו...

כן שילמתי יחסית הרבה כסף על חומרים ליצירה (ציור על תופי מרים), אבל אפשר למצוא משהו זול יותר.


מציינת שהחגיגה הייתה בלי חברות - לחברות חגגנו בנפרד בכיתה עם עוד שתי חברות, והבאנו סדנת יצירה חיצונית, שהתשלום עליה התחלק בינינו. אוכל הכנו בעצמנו.


יכול להיות שאצלכם אין מצב לעשות חגיגה פשוטה יותר... אבל אני כן חושבת שאפשר לנסות לחסוך - קייטרינג פשוט יותר ובלי מלצרים (אפשר לשלם לנערות צעירות שיגישו), לעצב בעצמכם את האולם ככל האפשר (גם כאן אפשר לשלם לנערות צעירות), לקחת דיג'יי זולה או באמת להפעיל שירים במערכת שמע, למנות מישהו מהמשפחה שטוב בצילום כדי לצלם, תסרוקת רק לבת המצווה, להתאפר לבד, לבדוק אילו בגדים יש כבר בבית שיכולים להתאים לאירוע, וכו'...

אלו המחיריםאר

לנו כולל הכל עלה 25000 שח

בגדים נעלים איפור תסרוקת

בעיקר לבת מצוה ולי

לילדים האחרים לא לכולם קנינו חדש רק מי שהיה צריך.

בלונים ועיצוב אולם עשינו לבד מהמם.

קיטרינג בשרי 120 שח

אבל מניחה שיש זולים יותר

דיגי זה עוד הוצאה רצינית גם שם בטח אפשר ליסוך


השאלה מה חשוב לכם ומה האפשריות שלכם

לחשוב ולתעדףמדברה כעדן.אחרונה

מה מהדברים שכתבת את יכולה

או לוותר

או להוריד סטנדרטים


דיג'יי - לקחת מישהי מתחילה אלא אם אתם משפחה ממש מוזיקלית וזה דבר חשוב לכם שיהיה הכי איכותי ומדוייק


תסרוקות - למצוא נערה שיודעת לעשות יפה


צלמת- מתחילה...


זרקתי מה שאני יודעת שעושים


יודעת שלי ממש חשוב צילומים איכותיים ולא חושבת שאוותר על מישהי מקצועית.


אבל בטח בתסרוקות אנסה למצוא נערה..

כנל דיג'יי, אחפש מישהי מתחילה, דרך. להוזיל את זה... 

ספרים על התמדה והרגליםאבןישראל

אני מחפשת אם מישהי מכירה ספרים למבוגרים/ ילדים על נושא ההתמדה, על נושא הרגלים וכללים בחינוך ובכלל.

אם אתם מכירות משהו יותר מאשמח לשמוע.

תודה רבה 🙏

'כוחו של הרגל' על הרגליםoo
אחפש עליואבןישראל
תודה רבה 
את ממליצה עליו?אוהבת את השבתאחרונה
הרגלים אטומיים, מצויין ופרקטי.פלספנית
מהמםאבןישראל
תודה רבה 
גם רציתי להמליץ עליועוד מעט פסח

וראיתי שיש גם תמצות שלו בפודקאסט, אם את בעניין

הרגלים אטומיים- ג'יימס קליר

מצוייןאבןישראל
תודה שאמרת🙏
תודה לך ששאלת!גלויה
גם אני צריכה כזה.
מזכרת לאירועאבןישראל

מחפשים רעיון למזכרת לבת מצוה

משהו סמלי / פשוט

לא ברכת המזון או מזמור לתודה

תודה🙏

מגנט עם משפט השראה שהבת אוהבת/קשור לדרשהלפניו ברננה!

מגנט עם תפילה לבניית בית המקדש, עם הברכות לקבלת פני משיח.


סימניה לספר

בשמים להבדלה אם יש דרך לקשר את זה לשם של הבת/התקופה.

מהמםאבןישראל
תודה על הרעיון🙏
כלי קטן להנחת גפרורים להדלקת נרותעל הנס

וליום טוב

מחזיק מפתחות

ברכון ק"ש על המיטה

קש שעל המיטהאבןישראל

גם רעיון שלא חשבנו עליו

תודה!

אם את רוצה לכתוב חודשרק טוב!אחרונה
יוכלו אולי לחפש לך רעיונות מתאימים.

מכירות ספרי שמע חרדיים לנוער צעיר?אנונימית באהב"ה

בשביל ילדה עם דיסקלקציה.

היא אוהבת לשמוע סיפורים מוקלטים, אבל מה שיש בשוק הרגיל כבר לא מתאים לגילה...

ובבית אנחנו קוראים רק ספרות חרדית/דתית תורנית.

לא בדיוק ספריםשופטים

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

מצטרפת!חזקה בעורףאחרונה
הילדים שלי ממש נהנים לשמוע אותו! הוא מספר ממש מרתק!
אולי בפודקאסטים של משפחה יש סיפורים מתאימים לגילהאחתפלוס

יכול להיות שזה יותר לילדים אבל שווה לבדוק

דתי לאומי אבל ממש מומלץדפני11
אמיתי המספר
דתית הולך ?אנוני.מית

יש מלא בספוטיפיי ויוטיוב. תקשיבי שם ותחפשי לה. גם לי יש ילד שלא קורא והתוכן באודיו זה ממש הצלה בשבילו (גם באנגלית).

תודה על התגובות! סליחה שרק עכשיו חוזרת לענותאנונימית באהב"ה

@שופטים איפה אפשר להשיג את הקלטות שלו?

@אחתפלוס הסתכלתי שם והלכתי לאיבוד מרוב מבחר🤭 אולי יש לך או למישהי אחרת המלצה ספציפית?

@דפני11 אמיתי המספר לא מיועד לילדים צעירים?

@אנוני.מית יש לך המלצה ספציפית? (היא לא יודעת אנגלית)

בספוטיאנוני.מית

סיפורי תנ”ך לילדים 

יש עוד מלא. צריך רק לדעת לחפש ואולי שהיא תקשיב לפני אם חשוב לה לבחון תוכן. (יש גם תנך באווירה חילונית וזה לא מתאים לכל משפחה)

שווה להתייעץ איתודפני11
אין לי ילדים בגיל הזה אבל נשמע שזה יכול להתאים לנוער צעיר
אמיתי המספר מתאים גם לילדים גדולים יותריעל מהדרום

לק"י


הבן שלי בן 11 עדיין אוהב. אבל לא יודעת עד איזה גיל זה יתאים.

אולי יעניין אותך