שהוא מקיים מה שנוח לו אבל העיקר הוא עם כיפה ובחברה דתית,

או שאותו אדם שומר באדיקות על מה שכתוב (גם אם הוא פחות מבין) 

ממילא הוא נזהר מהרבה מעשים רעים

אז כן וודאי שהוא טוב... או לפחות טוב לחיות לצידו

אם ניכר בוודאות שמישהו שומר חלק מהן, זה אומר בוודאות ולכל הפחות שהנקודות האלו בחייו עומדות לזכותו.

[עריכה במחשבה שניה: אם מעשיו הטובים משמשים כבסיס למעשיו הרעים, צריך עיון.]

להיות יותר מחובר ליהדות ולאלוקים וודאי שכן.
וזה לא תופס רק יהודים.
גם גוים שמחוברים יותר ליהדות ולאלוקים זה עושה אותם יותר טובים. חד משמעית

(וכמובן שחיבור אמתי ואכפתי צריך לרדת למעשה(תומ"צ/7מצוות)
בנאדם לאיכול להגיד 'אני אוהב את ה' ומחזיר לו אהבה בדרך שאני רוצה ולא בדרך שהוא רוצה'
זה לא נקרא חיבור. וזה גם ניתוק מעצמו, כי ה' רוצה את הדרך הזאת כי היא טובה לאדם.
אדם שמחובר לעצמו ולה' יותר הוא יותר טוב.)


והאמת? שזה רק 'יותר טוב' כי כולם טובים
כי לכולם יש נקודה של חיבור
שהם לא רוצים ולא יכולים לנתק אותה.

 

אבל זה לא אומר שלא צריך לנסות להתעלות כל הזמן ולהתקרב לטוב

שחלק מהדרך היא כמובן שמירת המצוות.

איך היית יודע מה זה טוב אם לא התורה?

שכל מי שקיים מאמין באלוהים בצורה זו או אחרת

מגניב

בהנחה שדת היא דבר טוב, להיות יותר דתי זה יותר טוב

יש סוג של טוב שאפשר גם להגזים בו, וזה כבר שאלה איפה נמצאת הדת.

לדוגמה - אוכל מתוק הוא יותר טוב מאוכל מר, אבל יש "מתוק מדי" ואין "טעים מדי"

או אין "מאוזן מדי"

בקיצור, בהנחה שקיבלת את הנחת היסוד "דת היא דבר חיובי",

עדיין יכול להיות שיש מושג "דתי מדי" ויכול להיות שכמה שיותר דתי יותר טוב.

כמובן זה לא הסולם היחיד שבו דברים נמדדים

כמו שאוכל טעים הוא טוב אבל אדם שיושב על מדורה עם אוכל טעים מצבו פחות טוב מאדם שיושב על כא עם אוכל לא טעים

אפשר להניח שלהיות דתי ולהיות טוב זה שני דברים שלא קשורים, או הפוכים.

ואז או שהדת היא עם אפס משמעות, אבל ממש אפס מוחלט מבחינה ערכית (שזה מוזר, כי הדת מגדירה טוב ורע)

או שהדת היא דבר רע, ואז להיות יותר דתי זה פחות טוב

ואולי גם ליראת שמים (כי אם חיים בלי סדר אז אין משמעות ליראה)

זה נכון שזה לא מקנה דעת, אבל השאלה לא היתה אם זה הדבר היחיד שצריך אלא אם זה חשוב וטוב

בכל מקרה אני התייחסתי לשאלת הדתיות ולא להגדרה שלך, ובהקשר הזה אני צודק כנראה גם לשיטתך

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל