טו בשבט
שורשיו של טו בשבט נטועים בעם ישראל כבר מכך שלא אומרים תחנון,עובר דרך מנהג עריכת שולחן הפירות בטו בשבט, ודרך שיטת המקובלים לתיקון חטא אדם הראשון והמעלה של אכילת הפירות בעת ובעונה הזו, ועד ימינו אנו שאפשר להגיד שהתנועה הציונית דחפה וחידשה את היום הזה ליום של מטרה לאומית,נטיעת עצים וכיוצ"ב. ובימינו חדשים מקרוב באו,לא שיערום אנחנו ואבותינו ואנשי ביתנו- ישנם כאלה שרוצים ליטוע בטו בשבט נדבך נוסף 'אקולוגיה' היינו ערכים שהם אמורים להיות אונברסליים.

ואותם אלו ,מכניסים דבריהם בקול רעש גדול ,חרב פיפיות בידם, אך האם רוממות אל בגרונם? בנוסף,מי שדוחף לאותם ערכים כאלו לרוב גם לא יתחבר באופן טבעי לפן האחר שניסו מקדם לטעת בטו בשבט הלאומיות ,נטיעות קק"ל וכיו"ב,ויסר את אופני הקודש ואת אופן מרכבות חמורו של משיח וינהגהו בכבדות.

ואנחנו לא נדע מה נעשה,כי אליך עיננו-והם, לא עלינו תלונתיהם כי על ה'?

בפסקה המפורסמת באורות התחיה (יח) מסביר הרב קוק כי "שלשה כחות מתאבקים כעת במחנינו, המלחמה ביניהם נכרת היא ביותר בארץ ישראל, אבל פעולתם היא פעולה נמשכת מחיי האומה בכלל, ושרשיהם קבועים הם בתוך ההכרה החודרת במרחבי רוח האדם. אומללים נהיה אם את שלשת הכחות הללו, - שהם מוכרחים להאחד אצלנו, לסייע כ"א את חברו ולשכללו, שיבצר כל אחד מהם את הקצוניות שחברו יוכל להביא בצורה מקולקלת, כשלא יסויג דרכו, - נניח בפזורם, במרידתם זה על זה, ובהחלקם כל אחד למחנה מיוחד, העומדת כצר למחנה השניה. הקודש, האומה, האנושיות"

ישנם שלושה כוחות גם בט"ו בשבט. הקודש-המנהגים הקדושים המיוסדים על אדני פז בהלכה ובתורה,אכילת פירות,תפילה על האתרוג ,אי אמירת תחנון וכו'. האומה- הצד הלאומי שננטע בטו בשבט, היינו נטיעות קק"ל הפרחת שממת א"י,יישוב הארץ,הקמת מדינה וכו'. האנושיות-הערך שחדש מקרוב בא 'אקולוגיה' ,שבא מאנשים שדוגלים באנושיות,היינו אונברסליות. 

אך מה תפקיד כל שלושת הכוחות? :"אמנם עצם הקודש העליון הרי הוא הנושא הכללי, שהצמצום הזה עצמו אף הוא מכלל עבודתו כמו כל העבודות הבאות לשכלול העולם והחיים בכל המובנים, שכולם הלא את ברכתם מקודש הם נושאים"

כמו שאת תפקידה של הלאומיות,איך היא משרתת את הקודש העליון ,בירר דורנו והדור שבתקופת הרב קוק וכו' ו'הכניס' את הלאומיות לכך כדי שהיא תהיה "שדה אשר ברכו ה' "(שם,יא), כמו שהצלחנו להגיד תפילה לשלום המדינה בתפילה והלל ביום העצמאות (לא מובן מאליו) ,כך גם צריך לברר את מקומם של הערכים האונברסליים השונים (האקולוגיה כדגומא) ולראות/האם/כמה/למה/איך הם משרתים את הקודש העליון,ואת תהליכי הגאולה בארצנו? איך אנו לוקחים את האונברסליות לא למקום של מחיקת גבולות,לאום ומסורת ח"ו אלא ל'כי מציון תצא תורה (לעולם) ודבר ה' מירושלים' ולממלכת כהנים וגוי קדוש לעולם כולו?

היכולת לקחת את התהליכים ולנווט אותם אל הקודש ,כדי שיצמיחו פירות טובים ולא באושים,לעזוק ולסקל את הכרם עוד לפני צמיחת הפירות ,כדי שהגפן תעלה ניצה ויפריחו אשכלותיה ענבים- יכולת זו יכולה להתבטא בטו בשבט ,שבו  "כבר עבר רוב ימות הגשמים שהוא זמן רביעה ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטין מעתה" (ר"ה יד. רש"י ד"ה הואיל) .

 בטו בשבט עדיין לא קורה כלום.עדיין לא צמחו פירות.עדיין לא צמחו פירות טובים. אך מתחת לגזע ולאדמה מתרחשים תהליכים :עברו רוב ימות גשמים,והשרף היינו הכוח הפנימי של העץ,מתחיל לעלות . אם נקח את התהליכים האלו ,ונבררם ונכוון אותם לקדושה,נזכה למצוא את הפירות חונטים מעתה,ונזכה שכל פירותינו ומעשינו יהיו בבחינת "כל פריו קודש הילולים לה' ".
 

לט אבות מלאכה שאסורות בשבת נעשו לצורך בניית המשכן.

לשם מה נצטרכו בבניית המשכן למלאכות של הכנת הלחם?

זורע, חורש, קוצר, מעמר, דש, זורה, טוחן, מרקד, לש, אופה?

שאלה ממש בסיסית.

לפעמים אני רואה בקבוצות שו"ת בווצאפ שאלות על קיום מצוות שילוח הקן ואני מבין שניתן לקיימה גם בימינו.

טשמח להבין האם זה אומר שהשואל בהכרח מעונין לאכול את הביצים שבקן?

""נאסוף יחד לשלשת ציפורים, נערבב אותה עם מעט שלג וניתן לתינוק", הציעה האישה.

אסתר נחרדה. "שאני אתן דבר כזה לתינוק שלי?!".

אך האישה השיבה בתקיפות: "אם לא תעשי זאת – הוא ימות".

באין פתרון אחר קיבלה אסתר את הצעתה של האישה. הם הכינו את התערובת ונתנו אותה לתינוק. חלפו עשרים ודקות ומול עיניהם הנדהמות חל בתינוק שינוי דרמטי.

התינוק התרוקן, והצבע שב ללחייו. שלום הפעוט ניצל".

https://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=22484&CategoryID=5140

הנס הוא שהאישה הגיעה משום מקום ונעלמה כלעומת שבאה (אליהו הנביא? אתמהה)? הנס הוא שעצה הכה מקורית שלה עזרה? שהתינוק אכל לשלשת והבריא במקום להקיא ולמות מהרעלה?

זוכר אני כמה פעמים בתשעה באב, שהיה לי נורא קשה להזדהות עם עניין האבלות, וברור לי שזה לא רק אני. הרי יש לנו כיום מדינה חזקה ומשגשגת, ברוך ה'. ותיאורי הזוועות של מגילת איכה והקינות הם עניין של העבר, וקשה להתחבר לכך שהאבלות רלוונטית ואקטואלית. אז נכון, בית מקדשנו טרם נבנה, וחסרות המלכות והנבואה, הסנהדרין והטהרה - אך כל העת מרגיש שמתקדמים קמעא קמעא במסלול הגאולה.

ואז נפל לי האסימון - האבלות שלנו הוא על החטאים -

כמתואר בעזרא:

"וַיָּ֣קׇם עֶזְרָ֗א מִלִּפְנֵי֙ בֵּ֣ית הָֽאֱלֹקים וַיֵּ֕לֶךְ אֶל־לִשְׁכַּ֖ת יְהוֹחָנָ֣ן בֶּן־אֶלְיָשִׁ֑יב וַיֵּ֣לֶךְ שָׁ֗ם לֶ֤חֶם לֹֽא־אָכַל֙ וּמַ֣יִם לֹֽא־שָׁתָ֔ה כִּ֥י מִתְאַבֵּ֖ל עַל־מַ֥עַל הַגּוֹלָֽה׃"

בעצם עיקר הצער והאבלות כיום, (ואולי גם בעבר) - הוא לא על צרות הכלל, שמרגיש שהם בעיקר נחלת העבר, (מבלי לשכוח לרגע את אסונות המלחמה, ופיגועים, אך זה לא אותו דבר) אלא על עוונות בית ישראל - על חילולי השבת, הפריצות האיומה, על מליוני ילדים יהודים שמתחנכים לחיים שלא על פי התורה, על אי שמירת טהרת המשפחה, על ההתבוללת הנוראית - (ממש כמו שעזרא התאבל).

ואולי צריך להתאבל עוד יותר דווקא על עוונותם של מי שהתחנכו לשמירת מצוות, דתיים ודתל"שים, עבירות שפחות שייך לגביהם לימוד הזכות הגדול של 'תינוקות שנשבו'.

מאז שעלתה בי תובנה זו - אני מצליח מאד להתחבר לאבלות ולעבודת ה' של בין המיצרים. אני מבין שזה רלוונטי מאד - גם כיום בדור תחיית אומתנו.

אשמח לשמוע אם מישהו מסכים/ חולק עלי - בעיניי זו אמת פשוטה וברורה.

שנזכה להימנות על "הָאֲנָשִׁ֗ים הַנֶּֽאֱנָחִים֙ וְהַנֶּ֣אֱנָקִ֔ים עַ֚ל כׇּל־הַתּ֣וֹעֵב֔וֹת הַֽנַּעֲשׂ֖וֹת".

*

נספח - דרשה שלי לרגל יז בתמוז וחטא העגל

עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ׃

עַל־זֶה - כמו שנאמר -  "אַ֗ף כִּֽי־עָשׂ֤וּ לָהֶם֙ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ זֶ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הֶעֶלְךָ֖ מִמִּצְרָ֑יִם וַֽיַּעֲשׂ֔וּ נֶאָצ֖וֹת גְּדֹלֽוֹת׃"

עַל־אֵ֖לֶּה - כמו שנאמר - וַיִּקַּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתוֹ֙ בַּחֶ֔רֶט וַֽיַּעֲשֵׂ֖הוּ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃"

"עַל־אֵ֣לֶּה ׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤י ׀ עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם"

צום מועיל ורצוי לה'