פעם אחת, הייתה בעולם צעירה. היא לא הייתה נסיכה, וגם לא מלכה. בחורה פשוטה וטובה, חיה את חייה בניסיון לממש אותם בצורה הטובה ביותר. לכאורה הכל טוב אבל היא מצאה שהיא מתקשה למצוא חצי לחיים. היא הלכה וחיפשה ושאלה בחכמות, במאמנות, ביועצות ובמנחות. אחת אמרה לה שהיא פשוט לא מרגישה בשלה לחתונה. אז איך זה שהחלפתי עבודה ולימודים בשביל זמן פנוי לדייטים? עברתי אפילו דירה? עזבתי חברה? ואני בכלל מרגישה שעוד מעט, עוד קצת והבשלות תירקב? היא תהתה ומייד הושקטה שזה מנגנון הגנה, מהסוג הגבוה ביותר והיא לא באמת חושבת מה שהיא חושבת שהיא חושבת אלא זה מיסטר איד שלא נותן לדוקטור אגו לדבר. אבל אם תתחייב לעשר פגישות ותתן אלפייה כפולה-היא תוכיח לה שזה נכון!כיצד היא מבינה במהלכיו של פרויד כשלא למדה דבר במדעי ההתנהגות, היא חשבה לה ואם זה נכון-אז איפה הדרך לפתרון, אחרי שעברו כבר 3 פגישות ועוד לא נגעו..אך לא אמרה דבר.. ועזבה.
אחת אחרת אמרה-את בשלה, את פשוט לא רוצה. איך לא רוצה? הלוא השארתי סכום יפה לשדכנית ולשדכן, הלכתי לשבת ולטיול ולסדנא בתוספת מפגש מביך מזמן, היטלטלתי לשבתות ולסעודות של רווקים, השארתי פרטים באפליקציה ובאתר.. זה לא אומר דבר? החלפתי סגנון לבוש וגם שיער, הצטלמתי ונועצתי כיצד לעמוד, גם הוספתי תפילה וגם דמעה ועוד סגולות.. והנה אני מולך, לאחר זה לא מראה על רצון לכלולות? נו באמת, אמרה לה בסלחנות הגברת-אם זה לא קורה, זה סימן שאצלך יש קארמה אחרת. ואת יודעת למה את לא מגיעה לחתונה? כי אלוהים אמר את דברו, חשבה בליבה אבל מייד נשמעה הקביעה-זה פשוט כי את עוצרת אותה. לו תרצי באמת, הקארמה בוא תבוא ובח"לך כפי שאת רוצה, בוא יבוא וירצה אותך. היא חשה מבולבלת, אפילו מעט כפירה ואחרי פגישה שתיים עזבה במהרה.
השלישית הסבירה לה במתק שפתיים, את פשוט לא מבינה שאהבה זה לשניים. מה הכוונה? את יודעת לדבר עם כל העולם, עם מבוגרים ועם חברות, עם ילדים ועם מתבגרים אבל את גבירתי, פשוט לא יודעת לדבר עם גברים. וכך ישבה והסבירה לה שבחור הוא לא בחורה וגם לא חברה, והצעירה לעצמה אמרה-הכל טוב ויפה, אבל אין שום בחור ליישם עליו את זה. חוץ מזה, היא אמרה לאותה חכמה- היו לי קשרים קודמים שכן נמשכו והצלחנו לדבר ללא כל עורמה. הפטירה זו לעומתה-נו, אם לא יודעים כיצד מדברים, ברור שיש קשרים-שהם לא רציניים! עובדה שהם יסתיימו ואת כאן לפניי. תני כבוד למי שמבינה ודי. ואל תשכחי להשאיר את המזומן! נאנחה הצעירה ושילמה עבור פגישה של דברים שיודעת כבר מזמן.
הזמן חולף, נדוניה הולכת ואוזלת. יום אחד הבינה שהיא הולכת במידותיו של מקום, שהוא זן ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי קינים. כך גם היא מפרנסת מנחים ומאמנים. הראשונים עושים רצונו ויודעים תפקידם.. והאחרונים ספק דואגים לה אך בוודאי לעצמם. עד כמה תשכנע את עצמה שיש מניעים פנימיים, שהיא זו שאשמה ותחפש בעיות במקום להבין שהצעות הן שצריכות להיות. שיש צורך לדפוק על שכמם של קרובים וחברות, לבקש עזרה, ולו בתפילה, פשוט להגיע להצעה אחת פשוטה. לא צריך הרבה, מספיק לה רק אחד. אדם שיהיה בשל, וירצה ויקבל את העובדה שהיא אישה ולא גבר, שגם אם הלשונות שונים הוא יקבל וזה יהיה בסדר. שירצה להקים בית אמוני, שיקבל אותה כפי שתקבל אותו. והחשוב מכל-תהיה בו המחויבות והרצון למשפחה וילדים, ולא ייאלצו להיות סתם צמד מזדקנים בודדים. אך על פני השטח, לא היה שום שכל וחוכמה כיצד תצא מצרה זו.
איך מצאה את החצי לא סיפרה. ובסוף מצאה.
שתמיד עלתה לו בחילה מהשירים האלה ותמיד שמע בעיקר לועזי ולא ירד לפשוטי העם 
