שטובה עכשיו אבל בטווח הארוך לא טובה?

כלומר, מי שמממש את החכמה שלו, סביר להניח שהוא נמצא בחברה של אנשים כמוהו, כך שיש לו עם מי לשוחח במשוואות ונעלמים (או איזה תחום שזה לא יהיה), אז יש מישהו שמספק את הצורך השכלי הזה - ואת החום והקרבה למצוא דווקא בבת זוג.

לכולנו יש הרבה רצונות וצרכים, השאלה היא האם הם צריכים להתממש דווקא במסגרת של זוגיות.

הדוגמאות שלך לא הסבירו לי מה ההבדל בין הטווח הקרוב והרחוק.

בעיניי צריך למצוא מישהי שאתה מעריך אותה, היא מעריכה אותך, יש לכם שאיפות דומות.

אני לא מאמינה ב'הפכים משלימים' או ב'כאילו אנחנו אותו אדם' כמשהו שנכון לכולם. אם אני בלגניסיטית לחלוטין באופי שלי, ומי שאני יוצאת איתו עם OCD, יכול להיות שיהיה לי (ולו) קשה מידי הפער הזה. כלומר זה שיש הפכים, לא אומר בהכרח שהם ישלימו אחד את השני.

כשאני אומרת שדברים לא חייבים להתממש דווקא במסגרת הזוגית - 

נניח שאתה בקטע של אקשן, אדרנלין וכו', ומי שאתה יוצא איתה ממש לא - אז אתה יכול לממש את זה בטיול עם חברים, בהתנדבות ביחידת חילוץ\מדא\מכבי אש וכו'.

שמה שגורם להערכה ולרצון לקרבה - בטווח הקרוב - אלה אותם דברים שיש לחברים שלך.

כמו שאת/ה מתחבר לחברים בצורה מסוימת, כך תתחבר לבן/בת זוג.

נראה לי שיש בזה הגיון ואינדיקציה טובה לדעת מה מתאים לנו. מצד שני, השאלה שעולה היא האם יש מצב שהחברים יהיו בסגנון אחד ובת הזוג תהיה בסגנון אחר או ממש הפוך מהם?

ואם כן, איך אפשר לגשר בין מה שרגילים אליו, מעריכים אותו ונמשכים אליו (כתכונה), לבין הצורך האמיתי, שאמור להתגלם בבת הזוג שתבוא עם תכונות אחרות שפחות מוכרות לי, שפחות התמודדתי איתן מול אנשים אחרים.

ואולי צריך לפתוח על זה דיון נפרד -

מה ההבדל בין בן זוג לחברים?

בעיניי זה המפתח לענות על השאלה.

מבחינתי, ברור שבן זוג הוא לא תחליף לחברות שלי. בעיניי הם עונים על צרכים אחרים, ולכן השאלה שלך לא רלוונטית מבחינתי. 

ואני עדיין לא מבינה למה אתה מכניס את 'הטווח הקרוב'. שיקול הדעת שלי היום בוודאות יהיה שונה משיקול הדעת שלי עוד חמישים שנה. דברים שנראים לי עכשיו קריטיים יראו אחרת לחלוטין. אפילו מבחינה חיצונית, איך שאנחנו נראים בגילאי העשרים שלנו שונה מאיך שנראה בשנות השמונים שלנו - אבל את הבחירה אנחנו עושים לפי מה שיש היום, לא לפי איך הוא יראה בעתיד.

שמת לב איך את נקשרת לאנשים מסויימים?

זה פשוט תחושה שעולה מעצמה. אני לא רוצה להגיד "כימיה" כמושג ערטילאי אבל יש בזה קצת משהו נכון. יש סגנון של אנשים שיותר "עושים לך את זה". 

עכשיו, אם הבנתי אותך נכון, את טוענת שאין שום קשר בין זה לבין איך שיהיה בעלך. אז תסבירי איך בדייטים ראשונים תצליחי להכיל אותו ולקבל אותו ולהעריך אותו אף על פי שהוא לא מתנהל ופועל בדברים שאת רגילה אליהם?

(לא עניתי לשאלות הראשונות כי זה דיון לא קשור, ואני מסכים עם זה שבן זוג הוא לא תחליף לחברים, אבל זה לא מה שרציתי לשאול)

יש לי כל מיני סוגים של חברות. חלקן רעשניות יותר, חלקן שקטות יותר. חלקן מתעניינות בדברים מאוד עמוקים, והשיחות שלי איתן מאוד פילוסופיות, לעומת זאת הקשר שלי עם אחרות הרבה פחות כבד. לא כל החברות של הן מאותו הסגנון מבחינה השקפתית ודתית, ואני חושבת שהעושר הזה לוקח אותי למקום טוב יותר.

כשאני יוצאת לדייטים ראשונים, אני נפגשת עם אדם שהוא זר לי, אבל שיש כאן איזשהי שאיפה להקים קשר ארוך טווח, ולכן זה מעין בדיקה - האם אני מסוגלת להעריך, לקבל, להכיל אותו וכו' - אבל אין משהו שאני רגילה אליו, סגנון אחד בלבד של אנשים שאותו אני מסוגלת להעריך, לקבל, להכיל.

כל אדם בעולם?

ואין שום תכונה שאת יכולה להגיד שהיא לא מתאימה בשבילך אם היא קיימת בבחור? (תכונה ניטרלית כמובן, לא מדובר על גנב או רוצח סידרתי)

נניח שאני נוסעת באוטובוס, ומתיישב לידי מישהו ומתחיל לדבר איתי. הוא מספר לי על החיים שלו, על הדברים שהוא עבר, על הקשיים שהוא מתמודד איתם, על היחסים שלו עם המשפחה שלו - למה שלא אהיה מסוגלת להכיל את הסיפור שלו? להיות אמפתית אליו? להעריך אותו? נכון, זה קשר שייגמר כשנרד מהאוטובוס, אין בו שום מחויבות - וגם זו לא היכרות מעמיקה, כך שמתגלים בו רק צדדים מסוימים ומוגבלים.

משתמע מדבריך שבלתי אפשרי בעינייך להיות אמפתי גם כלפי מישהי עם אופי של קומונרית, וגם כלפי מישהי עם אופי מאוד שקט וביישן, ואני לא מבינה למה אי אפשרי להיות אמפתי כלפי שני הצדדים הללו.

כי בסוף האינדקציה של 'מה יהיה לי טוב לאורך זמן בבן זוג'
אין לך באמת איך לדעת,תקופת הדייטים היא כולה כמו חברות-לטווח קצר

הרעיון שיש דברים שאתה מבין שיהו טובים לך לטווח הארוך, זה לא אמת,
זה תאוריה, כי אף פעם לא בחנת אותם באמת לטווח הארוך
(אלא אם כן אתה גרוש או אלמן, שגם שם יש מקום לספק)

לא תוכל באמת לדעת מה יהיה לך טוב לחיים משותפים כל עוד לא התנסת בהם
ולכן זה הכל תאורתי, זה לא באמת ידיעה שזה מה שיעשה לך טוב

אפשר להסתבך על זה גם עם בן זוג שיהיה לנו מעולה לטווח הארוך
כי אף פעם לא נדע, זה חשש בסיסי בקפיצה לחיי נישואין
 

אנחנו מתנהלים לפי מה שידוע כרגע, ולדעתי כן יש מקום להגדרות של מה יכול להיות מתאים לי.

כשאני מדבר על מה מתאים ונצרך שיהיה בבן הזוג אני יוצא מתוך נקודת הנחה שזה מישהו שהולך איתך חיים שלמים ואז מן הסתם יש ציפייה פנימית ממנו להתנהג בדרכים מסויימות.

לדעתי, אם אתה מקשיב לעצמך וגם מסתכל מסביב אתה יכול לדעת כמעט בדיוק באלו תכונות אתה צריך השלמה, באילו תכונות צריך דחיפה ואיזה דברים הם באמת לא חשובים.

אחרת, לפי מה את בוחרת מי מתאים לך? איך תסנני הצעות, חוץ מאשר גודל הכיפה? ערכים דומים ושאיפות זה חשוב, אבל יש גם קריטריונים נוספים שהם סתם תכונות אישיות שפשוט מסתדרים איתן ולא עם אחרות.

אבל עם זאת, 
יש חשיבות גדולה למשיכה וחיבור
שיכול להתעלות מעל אותם דברים שאתה מדבר עליהם
שיכול גם לתת דחיפות וחיזוקים (כמובן כשיש אהבה ואכפתיות אמתית)
אני חושבת שגרוע לתת מקום לדברים
ש"אני רק חושב שכנראה יתאימו לי לטווח ארוך"
יותר מאשר "אני בטוח שטובים לי ואני אוהב אותם בטווח הקצר"

ברור שיש סינון של ערכים/מידות/מוסריות/רמה דתית
אבל לגבי תכונות אופי,
אני לא חושבת שיש משהו אמתי בגישה של טווח ארוך לשמה
בסוף זה ניחוש, ומה טוב לנו בטווח הקרוב זה וודאי ויותר סביר שיהיה לנו טוב איתו גם בהמשך.

ועוד נקודה, אני מאמינה שהצורה הבריאה היא לא לצפות לבן זוג משלים,
ההשתלמות שלנו אמורה לבוא מעצמנו
אנחנו לא אמורים לבוא לבן הזוג
עם רשימת ציפיות שהוא יקדם אותנו/ישנה אותנו בהם.
הרבה פעמים גישה כזאת מקורה בדימוי עצמי נמוך

מה שכן אפשר לומר, שלא יהיה בן זוג ש'יחליש אותי' בצדדים מסוימים
אבל לא לבקש דחיפות או חיזוקים מראש.

(ויותר מזה, גם ככה יהו הרבה קונפליקטים עם בן הזוג
כי גם התכונות ש'דומות' לך שאתה לכאורה מסתדר איתם, 
אתה תפגוש אותם אצל בן הזוג הרבה פעמים מהצד השלילי שלהן
וגם ככה זה יהיה לכם עבודה, אז חבל להוסיף עוד פערים)


 

אתה אמרת שיש תכונות שאתה רוצה ונמשך ומתחבר אליהם
והם סותרות את אלו שאתה חושב שאתה צריך

אז אמרתי שיש חשיבות גדולה למה שנמשכים אליו
לעומת מה שאנחנו רק "חושבים" שיכול להיות לנו טוב איתו

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!