שטובה עכשיו אבל בטווח הארוך לא טובה?

כלומר, מי שמממש את החכמה שלו, סביר להניח שהוא נמצא בחברה של אנשים כמוהו, כך שיש לו עם מי לשוחח במשוואות ונעלמים (או איזה תחום שזה לא יהיה), אז יש מישהו שמספק את הצורך השכלי הזה - ואת החום והקרבה למצוא דווקא בבת זוג.

לכולנו יש הרבה רצונות וצרכים, השאלה היא האם הם צריכים להתממש דווקא במסגרת של זוגיות.

הדוגמאות שלך לא הסבירו לי מה ההבדל בין הטווח הקרוב והרחוק.

בעיניי צריך למצוא מישהי שאתה מעריך אותה, היא מעריכה אותך, יש לכם שאיפות דומות.

אני לא מאמינה ב'הפכים משלימים' או ב'כאילו אנחנו אותו אדם' כמשהו שנכון לכולם. אם אני בלגניסיטית לחלוטין באופי שלי, ומי שאני יוצאת איתו עם OCD, יכול להיות שיהיה לי (ולו) קשה מידי הפער הזה. כלומר זה שיש הפכים, לא אומר בהכרח שהם ישלימו אחד את השני.

כשאני אומרת שדברים לא חייבים להתממש דווקא במסגרת הזוגית - 

נניח שאתה בקטע של אקשן, אדרנלין וכו', ומי שאתה יוצא איתה ממש לא - אז אתה יכול לממש את זה בטיול עם חברים, בהתנדבות ביחידת חילוץ\מדא\מכבי אש וכו'.

שמה שגורם להערכה ולרצון לקרבה - בטווח הקרוב - אלה אותם דברים שיש לחברים שלך.

כמו שאת/ה מתחבר לחברים בצורה מסוימת, כך תתחבר לבן/בת זוג.

נראה לי שיש בזה הגיון ואינדיקציה טובה לדעת מה מתאים לנו. מצד שני, השאלה שעולה היא האם יש מצב שהחברים יהיו בסגנון אחד ובת הזוג תהיה בסגנון אחר או ממש הפוך מהם?

ואם כן, איך אפשר לגשר בין מה שרגילים אליו, מעריכים אותו ונמשכים אליו (כתכונה), לבין הצורך האמיתי, שאמור להתגלם בבת הזוג שתבוא עם תכונות אחרות שפחות מוכרות לי, שפחות התמודדתי איתן מול אנשים אחרים.

ואולי צריך לפתוח על זה דיון נפרד -

מה ההבדל בין בן זוג לחברים?

בעיניי זה המפתח לענות על השאלה.

מבחינתי, ברור שבן זוג הוא לא תחליף לחברות שלי. בעיניי הם עונים על צרכים אחרים, ולכן השאלה שלך לא רלוונטית מבחינתי. 

ואני עדיין לא מבינה למה אתה מכניס את 'הטווח הקרוב'. שיקול הדעת שלי היום בוודאות יהיה שונה משיקול הדעת שלי עוד חמישים שנה. דברים שנראים לי עכשיו קריטיים יראו אחרת לחלוטין. אפילו מבחינה חיצונית, איך שאנחנו נראים בגילאי העשרים שלנו שונה מאיך שנראה בשנות השמונים שלנו - אבל את הבחירה אנחנו עושים לפי מה שיש היום, לא לפי איך הוא יראה בעתיד.

שמת לב איך את נקשרת לאנשים מסויימים?

זה פשוט תחושה שעולה מעצמה. אני לא רוצה להגיד "כימיה" כמושג ערטילאי אבל יש בזה קצת משהו נכון. יש סגנון של אנשים שיותר "עושים לך את זה". 

עכשיו, אם הבנתי אותך נכון, את טוענת שאין שום קשר בין זה לבין איך שיהיה בעלך. אז תסבירי איך בדייטים ראשונים תצליחי להכיל אותו ולקבל אותו ולהעריך אותו אף על פי שהוא לא מתנהל ופועל בדברים שאת רגילה אליהם?

(לא עניתי לשאלות הראשונות כי זה דיון לא קשור, ואני מסכים עם זה שבן זוג הוא לא תחליף לחברים, אבל זה לא מה שרציתי לשאול)

יש לי כל מיני סוגים של חברות. חלקן רעשניות יותר, חלקן שקטות יותר. חלקן מתעניינות בדברים מאוד עמוקים, והשיחות שלי איתן מאוד פילוסופיות, לעומת זאת הקשר שלי עם אחרות הרבה פחות כבד. לא כל החברות של הן מאותו הסגנון מבחינה השקפתית ודתית, ואני חושבת שהעושר הזה לוקח אותי למקום טוב יותר.

כשאני יוצאת לדייטים ראשונים, אני נפגשת עם אדם שהוא זר לי, אבל שיש כאן איזשהי שאיפה להקים קשר ארוך טווח, ולכן זה מעין בדיקה - האם אני מסוגלת להעריך, לקבל, להכיל אותו וכו' - אבל אין משהו שאני רגילה אליו, סגנון אחד בלבד של אנשים שאותו אני מסוגלת להעריך, לקבל, להכיל.

כל אדם בעולם?

ואין שום תכונה שאת יכולה להגיד שהיא לא מתאימה בשבילך אם היא קיימת בבחור? (תכונה ניטרלית כמובן, לא מדובר על גנב או רוצח סידרתי)

נניח שאני נוסעת באוטובוס, ומתיישב לידי מישהו ומתחיל לדבר איתי. הוא מספר לי על החיים שלו, על הדברים שהוא עבר, על הקשיים שהוא מתמודד איתם, על היחסים שלו עם המשפחה שלו - למה שלא אהיה מסוגלת להכיל את הסיפור שלו? להיות אמפתית אליו? להעריך אותו? נכון, זה קשר שייגמר כשנרד מהאוטובוס, אין בו שום מחויבות - וגם זו לא היכרות מעמיקה, כך שמתגלים בו רק צדדים מסוימים ומוגבלים.

משתמע מדבריך שבלתי אפשרי בעינייך להיות אמפתי גם כלפי מישהי עם אופי של קומונרית, וגם כלפי מישהי עם אופי מאוד שקט וביישן, ואני לא מבינה למה אי אפשרי להיות אמפתי כלפי שני הצדדים הללו.

כי בסוף האינדקציה של 'מה יהיה לי טוב לאורך זמן בבן זוג'
אין לך באמת איך לדעת,תקופת הדייטים היא כולה כמו חברות-לטווח קצר

הרעיון שיש דברים שאתה מבין שיהו טובים לך לטווח הארוך, זה לא אמת,
זה תאוריה, כי אף פעם לא בחנת אותם באמת לטווח הארוך
(אלא אם כן אתה גרוש או אלמן, שגם שם יש מקום לספק)

לא תוכל באמת לדעת מה יהיה לך טוב לחיים משותפים כל עוד לא התנסת בהם
ולכן זה הכל תאורתי, זה לא באמת ידיעה שזה מה שיעשה לך טוב

אפשר להסתבך על זה גם עם בן זוג שיהיה לנו מעולה לטווח הארוך
כי אף פעם לא נדע, זה חשש בסיסי בקפיצה לחיי נישואין
 

אנחנו מתנהלים לפי מה שידוע כרגע, ולדעתי כן יש מקום להגדרות של מה יכול להיות מתאים לי.

כשאני מדבר על מה מתאים ונצרך שיהיה בבן הזוג אני יוצא מתוך נקודת הנחה שזה מישהו שהולך איתך חיים שלמים ואז מן הסתם יש ציפייה פנימית ממנו להתנהג בדרכים מסויימות.

לדעתי, אם אתה מקשיב לעצמך וגם מסתכל מסביב אתה יכול לדעת כמעט בדיוק באלו תכונות אתה צריך השלמה, באילו תכונות צריך דחיפה ואיזה דברים הם באמת לא חשובים.

אחרת, לפי מה את בוחרת מי מתאים לך? איך תסנני הצעות, חוץ מאשר גודל הכיפה? ערכים דומים ושאיפות זה חשוב, אבל יש גם קריטריונים נוספים שהם סתם תכונות אישיות שפשוט מסתדרים איתן ולא עם אחרות.

אבל עם זאת, 
יש חשיבות גדולה למשיכה וחיבור
שיכול להתעלות מעל אותם דברים שאתה מדבר עליהם
שיכול גם לתת דחיפות וחיזוקים (כמובן כשיש אהבה ואכפתיות אמתית)
אני חושבת שגרוע לתת מקום לדברים
ש"אני רק חושב שכנראה יתאימו לי לטווח ארוך"
יותר מאשר "אני בטוח שטובים לי ואני אוהב אותם בטווח הקצר"

ברור שיש סינון של ערכים/מידות/מוסריות/רמה דתית
אבל לגבי תכונות אופי,
אני לא חושבת שיש משהו אמתי בגישה של טווח ארוך לשמה
בסוף זה ניחוש, ומה טוב לנו בטווח הקרוב זה וודאי ויותר סביר שיהיה לנו טוב איתו גם בהמשך.

ועוד נקודה, אני מאמינה שהצורה הבריאה היא לא לצפות לבן זוג משלים,
ההשתלמות שלנו אמורה לבוא מעצמנו
אנחנו לא אמורים לבוא לבן הזוג
עם רשימת ציפיות שהוא יקדם אותנו/ישנה אותנו בהם.
הרבה פעמים גישה כזאת מקורה בדימוי עצמי נמוך

מה שכן אפשר לומר, שלא יהיה בן זוג ש'יחליש אותי' בצדדים מסוימים
אבל לא לבקש דחיפות או חיזוקים מראש.

(ויותר מזה, גם ככה יהו הרבה קונפליקטים עם בן הזוג
כי גם התכונות ש'דומות' לך שאתה לכאורה מסתדר איתם, 
אתה תפגוש אותם אצל בן הזוג הרבה פעמים מהצד השלילי שלהן
וגם ככה זה יהיה לכם עבודה, אז חבל להוסיף עוד פערים)


 

אתה אמרת שיש תכונות שאתה רוצה ונמשך ומתחבר אליהם
והם סותרות את אלו שאתה חושב שאתה צריך

אז אמרתי שיש חשיבות גדולה למה שנמשכים אליו
לעומת מה שאנחנו רק "חושבים" שיכול להיות לנו טוב איתו

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.