אבל התשובה מאד פשוטה - אין שום היתר, זה מאד חמור (יותר חמור מלאכול חלב אחרי בשר, יותר חמור מלאכול חלב עם בשר...)

קשה לשמור, זאת בדיוק הסיבה שזה אסור

שה' יראה את המאמץ שלך ובתמורה יאיר לך את הדרך

בערך הכי מפורסם, כאילו דה!

הelo שלו הכי גבוה שהיה אי פעם, כולל פישר אלכין קספרוב ולסקר, קיצער הבנאדם גאון בתחומו!

אם לומדים את המשמעות של שמירת נגיעה, השכל עובד מאשר הרגש, מגלים את גודל החשיבות שבדבר(ולא רק זה שעושים את רצון ה')

נגיעה קטנה גורמת לנגיעה גדולה וסחף אחר הרגש, וקשה מאוד לעצור את זה ובמיוחד שהשכל פחות מתפקד(הנגיעה מעלימה את ההיגיון והשכל למשל האם הוא באמת מתאים לי,הוא כעסן אבל מבחינת רגש ונגיעה נעים לי יותר)

בנוסף תחשבי שכמו שאת שומרת על עצמך, כך בעלך ב"ה שומר כרגע על עצמו

בזכות הצניעות שלך תזכי לבחור ירא שמים, כפי שמובא בגמרא במסכת סוטה דף ב.
ועוד שהבטיחו חז"ל שמזווגים לאדם אשה לפי מעשיו , צנועה לצדיק ופרוצה לרשע.
לא לחינם הבטיח דהע"ה: "כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים" (תהילים קכה' , ג')

ברובד הכי פשוט, חשוב לי לשמור נגיעה כי זו ההלכה.

אני לא עומדת מול הלכות, מדרגת אותם, ומחליטה מה בא לי או לא בא לי לשמור. או מה חשוב יותר ומה חשוב פחות.

ההלכה אסרה עליי כל סוג של מגע, אז אסור וזהו.

כמו שההלכה אסרה עליי לאכול צ'יזבורגר. ושלא תטעי - אני בטוחה שצ'יזבורגר הוא מאוד טעים (אחרת למה כ"כ הרבה אנשים ברחבי העולם אוכלים אותו? ועוד מבשר חזיר!)

כלומר, זה לא שההלכה אומרת שלהחזיק ידיים זה לא נחמד. או לא מקרב. ההלכה פשוט אומרת שאסור.

אפשר לדבר על רבדים יותר עמוקים, על למה זה נאסר וכו' - אבל מבחינתי זה רק קומה נוספת מעבר לבסיס - אני שומרת הלכה, אז אני מקפידה על איסור נגיעה.

לא אכפת לי כל כך איך הולך לאחרים - יש לי את ההתמודדיות שלי עם שמירת ההלכה. ואם זה קשה, לא עושים?

להציג משהו כ"לא נורא" בזמן שיש דעה שזה חמור מאין כמוהו, זאת גם בעיה.

הפתרון הוא להביר שגם אם חוטאים במשהו חמור מאין כמוהו זה לא סוף העולם אלא צריך לחזור בתשובה על החטא ולהתנהג נכון מעכשיו והלאה, ואז אין הכשר לחטא מצד אחד (האמת שגם חטא "קל" מדרבנן הוא אסור בתכלית האיסור....) והחטא לא גורם לאדם להתייאש מהתשובה מצד שני.

נכון שקשה לחנך לאיזון, אבל חינוך להקלה בחטא הוא לא בהכרח הפתרון לחינוך לא מאוזן 

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.