יום אחד אני וחברותיי החלטנו לצאת להנות,
מפה לשם קבענו ללכת ללונה פארק.
בקיצר הכל טוב ונחמד והכל מתנהל מצויין ועלינו על הרבה מתקנים וזה, עד שהיה דיבור על לעלות לאנקונדה (הרכבת הרים בלונה פארק).
בקיצור אני אחת שמאוד מפחדת מהדברים האלה
, והתעקשו איתי ולבסוף זרמתי.אוקיי חיכינו בתור והגיע התור שלנו, ויאללה עלינו
.היינו 5 בנות ויצא שנפלתי בקרון הכי אחורי לבדי🥲,
ויאללה יצאנו לדרך!
כפי שאתם מכירים את אופן הנסיעה שלה היא לאט לאט עולה ועוצרת כמה שניות ואז עפה (ככה הלוך וחזור).
בקיצור ספרנו את הכמה שניות והרכבת עפה בטיל והלב שלי על 180 ואני רועדת מהפחד וכולי מתנערת🥲,
ותנחשו מי החליט להצטרף למסיבה??
הכיסוי ראש שלי קולולו.
תוך כדי הנסיעה הוא מתחיל להשתחרר לי וחצי מהקרקפת מתגלית לה (כנראה בגלל שעשיתי החלקה בתחילת שבוע הוא החליק בקלות😢), ואני קולטת את זה ומנסה להצמיד את הראש לכסא בשביל לתפוס אותו שלא יעוף למרות כל הניעורים (איזו מסורה הייתי באמת
).בקיצור הגיעה העצירה השנייה, אז הרשתי לעצמי להרים את הראש ל2 שניות מהכסא בשביל לסדר את הכיסוי בחזרה לראש,
ובעודני מסדרת אותו כשהוא חצי משוחרר, פתאום באה הנסיעה חזרה מבלי שהייתי מוכנה לכך....
ו3...2...1... צא!
הרכבת טסה לה והכיסוי עכשיו עף לי לגמרי אל מחוץ לקרון ונותרתי עם שיער גלוי ולב על 180...ובנוסף לכך בתחילת אותו שבוע עשיתי החלקה, אז ספציפית באותו שבוע אספתי את השיער בליפוף עדין כזה עם קליפס בחפיף (אתן יודעות בגלל שהשיער טרי שלא ישאר סימן של גומייה), ואז תוך כדי הנסיעה השנייה, עקב איסוף הקליל של השיער... (כל מה שהיה עד עכשיו לא הספיק מסתבר...)
הרוח העוצמית מתחילה לפרום לי את הליפוף, והשיער מתחיל להיות רפוי ולעוף לי קדימה על הפרצוף(הנסיעה ברוורס כפי שידוע לכן...) תוך כדי שהקליפס נלחם על נפשו, ולבסוף הקליפס פרק עול ושיחרר לי את השיער לחופשי אבל מה זה לחופשייייי.
ומכיסוי מלא, נותרתי עם שיער שמתעופף לי ברכבת הרים ואני צורחת וחברות שלי לא יודעות מה יש לי
,ואני לא יודעת איפה לקבור את עצמי באותו הרגע.
טוב נגמרה החוויה הכל כך "כיפית",ואני יורדת מהקרון וחברות שלי רואות אותי עם שיער פזור מאחת שהייתה עם כיסוי מלא עד לפני 3 דקות (ייאי כמה נחמד לי), והן נשארו בפה פעור ובשוק של החיים
.בקיצור הלכתי לנסות למצוא את הכיסוי בעודני עם שיער מתנופף✨ (ואני לא אשקר היו לעברי הרבה מבטים מבדרך כלל חחחח, החזיר אותי כמה שנים אחורה באמת).
ואחרי כחצי שעה של חיפושים ללא הצלחה ועם רצון לקבור את עצמי, התייאשתי.
לא רציתי להשאר ככה ורציתי לחתוך לבית, אבל חברות שלי התחננו אליי שאשאר ושאמצא תחליף, וכרגיל... השתכנעתי.
ולאחר מכן נמשכתי ככה עוד שעה בחיפוש אחר התחליף המהולל, ובתקווה שלא אראה מישהו שאני מכירה בטעות כי רק זה היה חסר לי.
בקיצור מצאתי שם איזה דוכן עם כובעי שמש, אז קניתי משם איזה כובע פשוט, כי היה עדיף את זה מאשר כלום (כי הכובע לא מכסה הכל ואני אחת ששמה כיסוי מלא...) אז שאלתי את חברות שלי "איך זה בשביל לכסות את הראש...?" ואיזה אחד שמע בצד וצעק לי "אשרייך!" אני לא אשקר נשברתי מצחוק, ואז נשארתי ככה עוד כמה שעות ועם משקפי שמש בשביל שלא יזהו אותי, ועם הרגשה מוזרה קצת כי הראש לא היה מכוסה במלואו, אבל נשארתי ככה רק בשביל חברות שלי ועשינו כיף חיים בסופו של דבר, ולא אשקר... הייתה הרגשה של שחרור אדיר.
אין אין רק לי זה יכול לקרות


תגובה נפלאה
❤️