לרב סולוביצ'יק יש מאמר שנקרא "שמחת פורים", ובו הוא אומר משהו כזה:

יש מצווה לשמוח בפורים - וגם במועדים נוספים, בשלושת הרגלים. אבל בשלושת הרגלים אין חיוב לשתות לשוכרה (ולפי הרמב"ם יש איסור).

בשלושת הרגלים השמחה היא שקולה, מהולה בכובד ראש, כמו שכתוב בפסוקים - לפני ה'. יש מצווה של לעלות לרגל, להיות קרובים לה' - ומתוך כך מגיעה השמחה. אנו נמצאים במקום של מודעות לכך שיש לקיום האנושי תכלית, יש משמעות לחיים.

יש שמחה שנובעת מתוך חוויה פנימית, והיא לא בהכרח מתבטאת בשירה ובריקודים. לפעמים דווקא שמחה מוחצנת יכולה להיות רק כיבוי לתחשוות של ספק ואי בטחון. בפורים השמחה היא מתוך עליצות וששון, לא מתוך חוויה פנימית עמוקה - אני פועל כאילו אני שמח. אנחנו מעמידים פנים כאילו אנחנו שמחים, בעזרת שעשועים וקלות דעת של צחוק מתוך טוב לב ושל עליצות בלתי מוגבלת (וההלכה מתירה דברים שבימים רגילים אסור לעשות, כמו בתחפושות).

בפורים אין את השמחה לפני ה'. הנס של פורים לא היה נס מושלם - באותה מידה אחשוורוש יכל להרוג גם את מרדכי ואסתר, ולמנות המן חדש, הוא אדם לא יציב. בשלושת הרגלים אנחנו חוגגים משהו נצחי, משהו ששינה את העם לדורות. שום גלות ושום אחשוורוש לא יכולים לבטל את מה שאירע. אבל מה שקרה בפורים הוא לא בעל אופי נצחי.

הגמרא אומרת שצריך לקרוא את המגילה בלילה ולשנותה ביום, ומוכיחה את זה דווקא באמצעות הפסוק "אלוהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי" - פסוק שמעיד על תפילה שמגיעה ממעמקים, מאדם הנתון בייאוש. המגילה היא לא רק סיפור של נצחון; היא ספר של ייאוש, של חוסר הבטחון האנושי, ובמיוחד חוסר הביטחון וחוסר היציבות של היהודים.

הניצחון של פורים הוא לא סופי, ההצלחה אינה מוחלטת, ההיסטוריה עשויה לחזור על עצמה (ואכן עשתה זאת) - ולכן השמחה היא שונה, לא שמחה שנובעת מתוך חוויה פנימית של לפני ה', אלא יותר עליצות של לחגוג את הרגע, בלי לדעת מה מחכה מעבר לפינה.

אז אני מאחלת לך שבפסח תזכי לשמחה מתוך חוויה פנימית, אמיתית, עמוקה, לפני ה'.

לקרוא ישירות את דבריו, ואז להגיב - הדברים הובאו מתוך הספר על התשועות (ויש שם עוד כמה מאמרים קשורים).

ספציפית המאמר הזה בא לדון בדברי הרמב"ם בהלכות מגילה ב, טו, שם הוא אומר שחובת הסעודת בפורים היא "שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו". הרמב"ם לא מחלק בין אנשים בדרגות שונות, ואומר שיש חיוב להשתכר.

לעומת זאת, בהלכות יום טוב הוא כותב: "כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשוך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר שכל מי שמוסיף בזה ירבה במצוות שמחה, שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל, שנאמר "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל". הא למדת שהעבודה בשמחה, ואי אפשר לעבוד את השם לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות". (ו, כ).

הרב סולוביצ'יק היה מאוד רגיש ללשונו של הרמב"ם, ולכן הוא בא לפרש את הסתירה בין שתי ההלכות הללו.

(ועל המסירות נפש אפשר לראות מאמר אחר באותו הספר, שנקרא ימים קבועים: פורים וחנוכה.)

מה שרשמת בסוף מאוד צורם לי - שקשה להיות מחוברים למהות של העם שלנו ללא זוגיות. למה בעיניך זה סותר? האם דין רווק כדין אלמן לעניין הזה?

(אני יודעת שלא צריך לשרשר דווקא להודעה הזו, אבל היה נראה לי יותא מתאים מאשר לשבור את הרצף).

יש אנשים נשואים שהם אנשים מאוד פרטיים.

נישואין הם לא בהכרח חיבור לכלל.

יש אנשים רווקים שהם מאוד כלליים. יש שהם מאוד פרטיים.

האם בהכרח אדם נשוי מחובר יותר לכלל מאשר אדם רווק - לא. האם יש לו פוטנציאל יותר גדול? אין לי מושג. אבל בהחלט המציאות מראה שלא כולם מממשים את הפוטנציאל הזה, לא משנה מה גודלו.

מה שמשפיע יותר בעיניי על החיבור לכלל הוא התפיסה הרוחנית שלך - לא דומה תפיסה 'קוקנית' לתפיסות אחרות של היהדות.

אתה אומר לי שדבר מסוים נתון, ושואל אותי אם זה מוצדק.

בעיניי זה לא נתון...

האם כל חייל הוא 'כללי', ורואה בשירות שלו מחויבות כלפי כלל ישראל?

לא.

האם יכול להיות שחייל רואה בצבא פלטפורמה שתקדם אותם בחיים האישיים שלו (ע"ע 8200), בלי שום רצון להיטיב עם הכלל?

כן

האם יכול להיות חייל שרואה ערך רוחני שהוא משיג דרך הצבא?

כן.

האם היחס של החברה לאדם נשוי הוא חיובי?

כן.

האם היחס של החברה לאדם רווק הוא שלילי?

לא.

האם היחס של החברה להורה הוא חיובי?

תלוי מי החברה.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.