אולי גם היא נדושה
וגם לדעתי עדיף לחסוך אותה
אני לא מאמינה בהצהרות שמצהירים סביב הנושא הזה
ואני גם לא מאמינה שנכון לשאול את השאלה הזאת באופן ציבורי.

אני קצת יקצין ויחצין אבל זה כמו שבנאדם ישאל
"אם לא טעים לי טחינה, אני אמשיך לאכול עד שאתרגל?"
חיבור למראה זה עניין של טעם. ורק אתה תדע לענות לעצמך
וגם אם אתה בכל זאת מחליט להתייעץ על זה
כדי לברר מה בדיוק מפריע ואם זה בר שינוי
אז תעשה את זה עם מישהו ספציפי באופן ספציפי
שיעזור לך לענות לעצמך.
בהצלחה

שאנשים יתייעצו פה,
לא אמרתי שלא, אבל תלוי על מה.

על דברים של טעם וריח,
מה יעזור שייעצו לך?

בא נראה מה יהיה בסוף
אבל לעניות דעתי
לא משנה איזה דעות יביאו לך עכשיו
מה שאתה מרגיש כרגע שאתה צריך לעשות, רק יתחזק.

אם הדעה תחזק את מה שאתה מרגיש, אתה תקבל אותה בברכה
אם הדעה תתנגד למה שאתה מרגיש, זה יחזק אותה בעקיפין
כי תמצא סיבות להתנגד לה יותר.
ככה זה בעניינים של טעם.

פעם מישהו חכם אמר לי:
"כל אדם הוא הכי דתי ומחמיר בדת שהוא ייסד לעצמו"
ושוב, אם היית שואל שאלה יותר אובייקטיבית הייתי מגיבה אחרת.

 

א. הדגש בעיני הוא על קשר איכותי ולא רק כמותי. 

כלומר - קשר של חודשיים עם מפגש פעם בשבוע כנראה יהיה פחות משמעותי 

מקשר של שלושה שבועות שהזוג נפגש 3 פעמים בשבוע. 

ב. אחרי קשר של דייט - שתיים.. 
ברור שלא נכון לפרוס את כל מה שמרגישים 

ובטח שלא נכון לדבר על נראות בשלב זה בצורה בוטה 

ג. גם אחרי קשר קצר תמיד יש נקודות שמפריעות חוץ ממראה ( אם זה הטריגר..) 

ובנינו- כאשר לא אומרים סיבה או אומרים משהו מחורטט הצד השני מבין לגמרי שזה הסיבה שנאמר הלא. 

ד. בקשר ארוך איכותית שבד"כ זה בא גם כמותית חשוב מאוד לתת סיבה (בשלב כזה גם המקום של החיבור בד"כ עולה בעדינות..)  כדי לאפשר לצד השני להמשיך הלאה בלב, להוציא את הקשר ואת התקווה שהקשר יכול לחזור. 

בעיני זו הצלת חיים וראיתי הרבה קשרים שזה לא קרה ואנשים סוחבים איתם בין במודע ובין אם לא פגיעות ותקווה מקשרי עבר. 

שזה דבר שאפשר להגיד,
בצורה מסויימת עם מילים מסויימות והרבה רגישות
וכן צריך גם לחשוב יותר לעומק
אם זה נכון לאדם הספציפי שרוצים להגיד לו
(במקרים מסויימים זה כן יכול להזיק
אם נגיד אני לא מוצא דרך להגיד את זה בצורה נכונה
וגם אם האדם במצב או בתקופה שלא נכון לו לשמוע את הדברים)

ובכל זאת, אני חושבת שזה לא נושא שנכון לדון עליו בפומבי
גם כי לא יעיל, וגם כי עלול להזיק.

אפשר להפעיל שכל ישר איפה זה פוגש את הצד השני והאם זה אולי טריגר שפוגש אותו פעמים רבות. . 

למשל - אם הצד השני העלה פגיעות בנושא בוודאי שלא נשתמש בנשק הזה מולו חזרה. 

תסכימי אבל שזו מחשבה נכונה מאוד שידועה לכל בחור ובחורה

אבל זו מחשבה שקשה להתמודד איתה בשלב בחירת בן/ת זוג. ( וגם לא בטוחה שצריך להתמודד איתה..) בתחילת הדרך כשצעירים? 

בצעירותו הוא למד בישיבת לייקווד. שידכו לו מישהי, וישר אחרי הפגישה הראשונה הוא רץ לספר לראש הישיבה על המעלות הרוחניות של הבחורה: מקפידה על קלה כבחמורה, מתלבשת בצניעות, לא מדברת לשון הרע וכו' וכו'.

ראש הישיבה קטע אותו: "ראשית כול, אתה נמשך אליה או לא?"

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.