תמונת מצב:
השעה 18:00.
אמא הצליחה להרים ארוחת ערב מהירה, ונושאת קולה: "ילדים, בואו לאכול!"
השעה 18:05.
שני ילדים בלבד זולגים אל המטבח. "אמא, למה שוב פסטה?" "אמא, שכחת שאני לא אוהב קטשופ?"
השעה 18:10.
ילדה עליזה נכנסת למטבח, מתעלמת מהפסטה, שולפת ביצים מהמקרר, נדחפת כדי לטגן חביתה.
השעה 18:30.
ילד פורץ למטבח בזעקות "אני רעבבבב!" לא מוכן פסטה. לא מוכן גם חביתה. מתפשר בסוף על כריך. אבל רק עם שוקולד.
השעה 19:00.
אמא מכריזה בקול: "ילדים, הגיע הזמן להיכנס למקלחות!" אף אחד לא שומע אותה.
השעה 19:02.
ילד אחד מתעורר בעניין: "אמא, אם איכנס ראשון למקלחת אקבל פרס?" אמא נאנחת, מאשרת בסוף שכן. ילד עליז נכנס למקלחת.
השעה 19:15.
מתבגר עצבני חוזר מהלימודים. "יש משהו לאכול?" הוא נוהם. בסוף הוא נאלץ להסתפק בשאריות פסטה וחביתה עם מלא-מלא קטשופ.
השעה 19:22.
אמא בודקת מה שלום הילד שנכנס להתקלח כבר לפני עשרים דקות על השעון. מגלה שהוא החליט להעניק לעצמו פרס נוסף - ועשה בריכה באמבטיה. הבריכה הרחיבה את גבולותיה גם לרצפה. תינוקת קטנה כבר הספיקה לזחול פנימה, לשכשך ידיים מלוכלכות בקטשופ בבריכה המאולתרת.
השעה 19:36.
סוף סוף הילד הראשון בתור יצא מחדר האמבטיה, מחפש כעת את הפיג'מה שלו (שרק הבוקר הייתה מונחת על הכרית שלו). תינוקת נקייה אחרי מקלחת זריזה בידיה של אמא, ואז מונחת אחר כבוד בבכיות מחאה במיטתה. "ילדים, מי עכשיו באמבטיה?"
השעה 19:57.
מתבגרת עמוסת חוויות חוזרת הביתה, ואמא מנסה לחלק את איברי גופה: אוזן אחת לשמיעת חוויות המתבגרת, אוזן שנייה לשמיעת תלונות הילד שעדיין רעבבבב. יד אחת מנסה לדחוף ילדונת סוררת לאמבטיה, יד שנייה מגששת אחר מוצץ לתקוע דחוף בפה התינוקת. והגרון כבר צרוד מקריאות: "נו, די לשחק עכשיו! לא, אין עכשיו עוד אוכל! נו, קדימה לאמבטיה! רגע, כבר אביא לך את הפרס. כן, מה אמרת, אז ראש האולפנה סיפר?"
השעה 20:17.
המחוגים מתקדמים בקצב לשעה 20:30 הייעודה, לפחות מבחינתה של אמא. מצבת הנתונים עדיין עומדת על שניים וחצי ילדים מקולחים, על חמישה ילדים שעדיין רעבים, ועל עוד כמה ילדים שנזכרו פתאום לשתף את אמא בחוויות היום.
השעה 20:44.
מבטה המיואש של אמא נע בין הילדים במצבי צבירת מים שונים לבין הכיור המלא בכלים מכלים שונים, ממסננת פסטה זרועת קטשופ ועד מחבת מלא בשמן. הרצפה סופגת את הקטשופ והשמן גם יחד בין שלל דברים נוספים, וביניהם זוחלת תינוקת שפעם הייתה מקולחת, שמי בכלל הוציא אותה מהמיטה בלי ששמה לב.
השעה 21:24.
האם אי פעם יהיה פה שקט???
אז מי שמזדהה עם התיאור המאוד ציורי ופסטורלי הזה - שתרים את היד!
ומי ש*פעם* הזדהתה עם התיאור הזה - שתרים שתי ידיים! כי אותך אנחנו צריכות! שתתני לנו טיפים איך אפשר לעבור ממצב כזה - למצב פסטורלי באמת, שבו שעות הערב מתנהלות על מי מנוחות ולפי בקשותיה של אמא, והילדים אוכלים, שבעים, מתקלחים והולכים לישון בזמן היאות...
מוזמנות להוסיף הגיגים, תיאורים משלכן, קצת נגיעות הומור, וטיפים שגם לפעמים עובדים אצלכן.
קדימה, הבה נהפוך את הערב שלנו לאחר!
@מנסה לעזור - השרשור הזה בזכותך
תודה רבה!!!
יודעת שהגדולים שלי עוד מסתובבים בבית וקצת קשה לי עם זה שאין שקט..
ללא שוםקשר למציאות? 🤔
קשה לשמוע שהילד שלנו עובר דברים כאלה...