מה המקום של כל אחד בקשר עצמו?בנחת.
הכוונה,
כאישה אני צריכה לתת מענה לצרכיים של הגבר.
והגבר, צריך לתת מענה לצרכיים של האישה.

זה ממש מכניס אותי ללחץ, שאני לא יודעת מה המקום שלי.
מה אני צריכה לתת. אין לי ככ נסיון בעניין.
לזהות מה אני צריכה לקבל, זה עוד בסדר. כי זה הרגשה.
אבל איך אדע מה אני צריכה לתת?
מניחה שזה תקשורת כל הזמן ושצריך לדבר את זה אחד עם השני. אבל יש גם דברים שאמורים לבוא טבעית, לא?
פשוט אני חושבת שעל זה בנוי כל הקשר בעצם.
כשכל אחד נותן מענה לצד השני.
אופ זה מלחיץ.
אשמח לשמוע את דעתיכם.
להיות טבעיים וזורמים, אין צורך במשחק תפקידים…אחת מכאן
הטבעיות וההתנהגות החופשית, הם אלו שבונים את הקשר ועונים על הצרכים ההדדיים.
המקום של כל אחד זה המקום הטבעי שנוח לו .נפש חיה.
ההיכרות נועדה להכיר, ולבחון האם לאור כל מה שההתרשמות מביאה איתה
האם אני רוצה, חושב/ת שנכון לי לבוא בקשר נישואין - רצון לחזק את הקשר הקיים לכדי קשר תמידי מחייב.


בתחילת ההיכרות אין צורך בכל זה.
אין צורך ל"הרגיש אישה" ולהתחיל לתת מה שעדיין לא ברור שיקרה.

מה שאת כותבת , את כאישה והוא כגבר-
זה שלב מאד מאוחר (אחרי נישואין) שנדמה לי שאת מקדימה אותו.

קודם כל - ההיכרות באה לתת תמונה מי עומד מולך. סתם, לבדוק אם את נהנית לפגוש אותו בכלל. לבחון אם הוא מעניין אותך, אם את מעניינת אותו ואם אתם בכלל רוצים את הקשר ביניכם (כדי שתוכלי וגם הוא יוכל) תוך כדי מהלך הזמן, לאט לאט לבחון האם את מעוניינת לצרף אותו למסלול החיים שלך
ולחיות איתו כדת משה וישראל ע"י בניית בית נאמן בעזרת ה'...
א. תניחי שמעצם היותך אשה יש לך כבר0x1694
את מה שאת צריכה לתת. סמכי עליו שהוא יקלוט את זה, זה תפקידו...

ב. אם את בעניין של באמת ללמוד את זה ולפעול מתוך (אובר) מודעות, אז יש ספרים כמו גברים ממאדים ונשים מנוגה או סרטונים של מיכל וולשטיין ואחרים שמדברים על זה. רק שאל תקחי גם אותם קשה מדי, אלא רק בתור הצצה לעולם השני ונקודות בוחן בשבילך.

ג. כשלחוצים זה אף פעם לא יוצא טוב.
דווקא לזהות מה את צריכה לקבלהפי
זה הכי קשה ..
גם ללמוד לקבל זה לא דבר פשוט עבור חלק מהבנות.

נתינה נשית בדרך כלל באה לבד :אמפתיה / דאגה / עין טובה/ הכרת הטוב /עדינות.

הקושי בדרך כלל הוא לשחרר - לשאול פחות שאלות, לא לפחד משקט, לתת לו לאפשר לו להתקרב אליך ליזום ע"'י התעניינות מצידו והיפתחות מצידך.
ואי תודה לכםם!בנחת.
רק משקף לי כמה אני לחוצה. איך יוצאים מיזה אנלי מושבנחת.
שאלה טובה. "נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו".חסדי הים
תבואי בגישה פשוטה וטבעית לתת לו מכל הלב שלך מה שאת חושבת שזה נכון, ואל תחשבי בלבך שאת מריעה לו, כי אז זה פוגם באיכות הנתינה.

ברור שבמציאות, יש המון מקרים שנותנים וזה לא מתקבל טוב אצל האחר, אבל לא בגלל זה נמנע מלתת איפה שאנחנו חושבים שזה מועיל.

אני מניח שבין בני זוג זה יהיה הרבה ניסיון וטעייה, עד שמדייקים מה עושה טוב ומועיל לבן זוג השני, אבל יש את כל מהלך הדייטים והחיים ללמוד את זה.
בנחת.advfb
זה בא טבעי בדרך כלל.
ואם זה לא בא טבעי - מדברים על זה, וכל החיים מדברים על תיאום ציפיות וכולי

לפני התרומה שלך כאישה לקשר, קודמת התרומה שלך כבן אנוש לקשר. היחסים האנושיים בין איש לאישה בנויים על גבי יחסים אנושיים רגיל. רק שהם מוסיפים קומה נוספת. סה"כ כמו כל מערכת יחסית, נכנסים לקשר והולכים בו על פי אינטואיציה וניסוי וטעיה
את לא צריכהאוויל מחריש
אין לי כעת איך לדייק מספיק את הרעיון שאומר אז אומר באופן כללי.
קשר בריא בין גבר לאישה מתמקד באישה וצרכיה, העבודה של האישה היא לכוון את הגבר אליה בצורה בונה ולא הורסת.
אממ הרשה לי להסתייג מדברייך הנחרציםאלפיניסטית

ולומר שאני לא מסכימה איתך בכלל

ציפיתי לתגובה כזואוויל מחריש
אולי מה שמפריע לך בגישה שהצגתי זה בצורה נחרצת וטוטאלית, ולא התכוונתי לזה ברמה כזו, אני מניח שהאיזון בפועל נמצא איפשהו בין 70-30 ל 90-10.
אבל כתבו על זה הרבה אולי אוכל למצוא לך מקורות על זה.
איך אבחר את בן הזוג הנכון? | מאמר מאת משה שרון
יש פה התייחסות לזה, ממנו שמעתי לאחרונה בהרחבה על הנושא.
ואו.בנחת.
קראתי חלק והדברים שם פשוט ריתקו אותי.
תודה ששלחת! מניחה שכשאמשיך לקרוא יהיה לי עוד הרבה מה להגיד.
הרב דיבר שם מהמקום שלו, כגבר.
והוא כתב שהתפקיד של האישה הוא לאפשר לו לתת לה. כי משם היא ממשיכה לתת את זה.וככה היא נותנת.
זה מעניין, לא יודעת עדיין מה אני חושבת על זה לגמריי.
מצד אחד זה מדהים בטירוופ ומסקרן אותי, מצד שני, לא יודעת.. בשטחי של זה, זה מוריד. אבל כנראה שבעומק של זה, זה חזק הרבה יותר ממה שחושבים.
שוב תודה ששלחת!
למה זה מוריד?אוויל מחריש
התרבות היום מטשטשת את הגבולות בין גברים לנשים ככה שזה מרגיש לא נכון…

אבל בואי נבחן את השיטה ההפוכה, מה כבר תוכלי להעניק לגבר?
בוא נבחן את השיטה הישרה, מה כבר תוכל העניק לאישה?אלפיניסטית

כסף? דירה? זה לא קנטור, אני שואלת ברצינות. 

 

אגב, אני מאמינה שיש הבדל בין הדורות שלנו לדורות הקודמים. אני לא רואה בזה חסרון, לדעתי בעבר לרוב היה חסר את המרכיב החברי בקשר בין גבר לאישה . אולי אני טועה, לא יודעת. אבל גם אם אתה טוען שהשינוי הוא רע בסופו של דבר הוא משפיע על כולנו. כי לא נראה לי שתוכל למצוא בפורום נישואים טריים גרסת מאה שנה לפנה"ס שרשורים על בעלים שכואבים את העובדה שהאישה לא מספיק חכמה ואיך זה מפריע.

 

והתשובה שלי:

העובדה שכל אחד ממלא בשני צורך אחר לא אומרת שזו לא הענקה.

ולא, אני לא מתכוונת לפלפול של 'תתני לגבר לתת לך וזה יהיה הנתינה' (הגם שאני לא לא מסכימה עם זה בכל מצב, אני רק חושבת שזה וייס ורסה, ביחסים בין בני אדם באופן כללי, באותה מידה שאדם נותן הוא צריך ללמוד לקבל) 

כמו שאמרו, מעל הכל כל מדובר בקשר בין שני בני אדם, וזה קשר שהמרכיב הכי חשוב בו הוא תקשורת, ופה יש שני צדדים וכל אחד אמור ל'לתת הקשבה' ו'לקבל הקשבה' באותה מידה. כך שאם אתה שואל באופן אישי 'מה אוכל להעניק לגבר' אז בתחום הזה זה מה שאוכל להעניק לאישה - אשת שיחה, מעניינת (אני מקווה), שפתוחה לשמוע דעות של מישהו אחר וגם לנהל עליהן דיון.

מלבד הרבד הזה יש כמובן את העובדה שזה קשר בין גבר ואישה אשר בנויים בצורה שונה ומתמלאים בצורה שונה -

האישה מספקת חום, רכות, הכלה, ושמחה -כמו שנאמר happy wife happy life, (וכאן באמת יש לי ההסכמה בכך שחשוב שהאישה תדע לקבל בצורה נכונה, אבל אני חושבת שגם גבר צריך לדעת לקבל)  והגבר מספק תמיכה יציבות הכלה ומשענת (כמובן כל זוג בהתאם לצרכי נפשות הפועלות)

 

 

אני לא מדבר על רבדים שציינתאוויל מחריש
מה שבאמת אפשר לתת לנשים לדעתי זה השקעה רגשית ונפשית.

בחלק האחרון של דברייך הגבר מעניק לאישה תמיכה, יציבות וכו' לעומת האישה שמעניקה חום ושמחה. את לא חושבת שיש הבדל משמעותי בין מה שהגבר מעניק (אקטיבי) לבין מה שהאישה מעניקה (פאסיבי, בעצם זה שהיא חמה וכו').
זה לא באמת פאסיביהפי
עניין של סמנטיקהאלפיניסטית

הבדל בין פאסיביות ואקטיביות לא אומר ש'קשר בריא בין גבר לאישה מתמקד באישה וצרכיה'

עצם האישה ותכונותיה ממלאים את צרכי הגבר כמו שעצם תכונות הגבר ממלאים את האישה, זה שהוא אקטיבי יותר מטבעו (וגם זה נתון לדיון, סה"כ בדיוק כמו שהאישה כבר חמה אפשר לומר שהגבר כבר יציב) לא אומר שהוא היחיד שמעניק והקשר הוא סביב האישה וצרכיה.

האם העובדה שהמים מעצם היותם פסיביים פחות מרווים כי הם כבר מרווים? 

מצטרףadvfb
מעצבנן אותי הדיכוטמיות בנושא הזה ובכלל.
יש נשים סופר אקטיביות. יש גברים יותר פסיבים. מאמין שיש מודל גברי ונשי אבל הוא צריך להיות ממש רחב כדי לתת את הנקודה המדוייקת. מאמין שיש כזה.
בואי תדגימי לי צורך של גברים שניתן לענות עליואוויל מחריש
מה עשיתי עד עכשיו?אלפיניסטית

בתגובה הזאת בוא נבחן את השיטה הישרה, מה כבר תוכל העניק לאישה? - לקראת נישואין וזוגיות

אני אומרת מה לדעתי כל אחד מספק. בהתאם למה שכל אחד מספק אני מאמינה שזה משלים הצורך של השני (כמובן כתבתי את זה בצורה של הכללה גסה)

 

אני לא טוענת שגבר לא מספק. אני טוענת ששניהם מעניקים ושניהם מקבלים כל אחד בדרכו שלו.

אפשר להחליט שאף אחד לא צריך כלום ואף אחד לא מספק כלום*, כי אחרי הכל אף אחד לא מספק צורך חיוני הישרדותי. אבל זה לא יהיה קשר זוגי בריא, זה יהיה סתם שני אנשים ממורמרים שחיים בבית אחד.

 

*כאן אני גם אשאל שוב, מה אתה חושב שגבר מספק לאישה? בבקשה תדגים לי צורך של אישה שניתן לענות עליו.

אני אתייחס לפי פסקאותאוויל מחריש
הפסקה הראשונה - לא נכונה בהכרח לדעתי, זה שלאישה יש תכונה של חום והכלה לא אומר שתכליתם להיות מופנים לגבר, ייתכן והם אמורים להיות מופנים בעיק לילדים.

הפסקה השנייה - כפי שאמרתי בתגובה אחרת, אם כל אחד מעניק בדרך שמשמעותית מבדילה בין שני סוגי הענקה אז אי אפשר להתייחס לזה בתור עניין שולי. לדוגמה נתינה של הגבר מול איפשור הנתינה זה פער מאוד משמעותי.

דוגמאות למה שהגבר מעניק - פרנסה, התעניינות, דאגה, אהבה, אכפתיות, יציבות, תמיכה, הקשבה.
..אלפיניסטית

ניתן לטעון אותו דבר על כל תכונה בבני הזוג. אני יוצאת מנקודת הנחה שהתכונות הגבריות והנשיות של כל אדם מופנות לטובת בן הזוג והקשר. באותה מידה אפשר לומר שהאסרטיביות היחסית שיש בגבר תכליתה להיות מופנית לעבודה שלו ואין לה השפעה וקשר לאישה שלו, אבל אני מאמינה שכל תכונה של אדם משפיעה עליו בכל התחומים בחיים בלי קשר לסיבה שהקב"ה בחר לחנון אותו בה.

 

אבל פה הפער ההשקפתי ביננו, אני ממש לא מסכימה עם החלוקה של נתינה מול נתינה של אפשור נתינה.

 

הדוגמאות האלו הן גם לצד השני. אתה לא רוצה שאשתך תתמוך בך? שתתעניין בך? תדאג לך?... תאר לעצמך סיטואציה כזו, אתה חוזר מהעבודה אשתך יושבת על הספה (ננית שהיא גם תקפל אז כביסה במיטב המסורת) אתה שואל אותה איך עבר עליה היום ומקשיב לה, אין לך ציפייה שהיא גם תתעניין בך ובאיך עבר עלייך היום? אתה לא צריך את האהבה שלה? 

אני לא חושבת שלשאר הגברים בעולם אין רצון לכל הדברים הנ"ל,

כנראה שהמינון משתנה בין אדם לאדם, אבל סה"כ בבסיס יש רצון לכל הדברים האלו.

יכול להיות באמת שלרוב לגבר יותר חשוב כבוד, אמון מוחלט ביכולות.. אולי קצת עצמאות ומרווח לנשימה..  אבל באותה מידה יש נשים שירצו עצמאות.

ואגב, אני חושבת שנתינת מרווח לנשימה וכד' זה פשוט איך למעשה דאגה ואכפתיות מתבטאת ביום יום בהתאם לצורך המשתנה של הנפשות הפועלות

אני מסכים שמה שאני אומר לא טוטאלי לגמריאוויל מחריש
אני לא בטוח שאנחנו מגדירים תמיכה באותה צורה…
למה שארצה שאשתי תדאג סתם? להתעניין זה משהו אחר כי זה נובע מאכפתיות, אבל זאת וודאי לא נתינה ואף לא שם אחד בעמדת נותן ומקבל, אלא בעמדת שווים…
רק רוצה לומרנפש חיה.
שלא קל %תמיד% להיות בעמדת נתינה/שמחה/רוגע כלפי הבעל שיש לו לחצים משלו ככה שלפעמים צריך בפועל לעשות עבודה נפשית פעילה כדי להגיע לעמדה כזאת.

כמו שאמרו פה (משותף לשני הצדדים)
צריך לדבר בכל שלב, בין במהלך הקשר בין במהלך הנישואין כדי להבין כל אחד מה הצורך שלו ואיך אפשר לתת לו את זה.

אני כן חוויתי (בדייטים) ולפעמים חווה היום בקשר עם בעלי נתינה "פאסיבית" מצידי אף על פי שלא עשיתי פעולה ממשית, שיתפתי במה טוב לי להיות חלק פעיל ובמה אני מעדיפה כן לתת לו את המושכות.
מפתיע מה שאת אומרתאוויל מחריש
אם הייתי הולך לשיטה שנגדי אז דווקא לגבר עם לחצים הייתי רואה אפשר לעזור, לפתור לו את הלחצים. אבל מעניין שאת דווקא אומרת ההפך…
אני רואה את זה בחיים שלי היום פשוט...נפש חיה.
בתכלס
אומרים שלכל אחד יש צד זכר / נקבה שהוא יותר דומיננטי אצלו
ואז אולי בגלל זה יש אישה שהיא תהיה "משופשפת" יותר מאשר עדינה
ויש גבר שיהיה עדין יותר מ"מצ'ואיסט"

נראה לי שכשנותנים לכל אחד את המקום שלו (איזהו חכם? המכיר את מקומו. גם הבחורילה בסתר ליבה רוצה לגלות את המקום הנפשי שרוצה להישען על הגבר ולהעניק לו, וההפך. גם הגבר העדין רוצה ומצפה לגלות את הצד הגברי העדין , מתפקד כלפי רעייתו) מגיעים לאיזון עדין
שמאפשר את ההדדיות , את השמחה של הנתינה/קבלה בקשר.





נ.ב גבר רוצה מהאישה הכלה והענקה.
את הפתרונות הוא יימצא בכוחות עצמו (אשתו סומכת עליו, נותנת לו את הבמה וזאת המתנה הגדולה ביותר כלפיו!) וגם יגלה שהוא נהנה להעניק לה כשמקביל פידבק חיובי ממנה ולא הערות/עיצות/פרצופים...


אישה שרוצה משהו מבעלה
צריכה להסביר לו ברחל בתך הקטנה
למה היא מתכוונת/להסביר בנחת שזה ישמח אותה מאד.
הוא יידאג לשמח אותה ולתת לה
בעצמו.

הגבר יודע שהאחריות לספק לאשתו את מה שצריכה כדי שתהיה לה רווחה ושמחה.
כשהוא מקבל פידבק שלילי ממנה הוא מפרש אותו = לא טוב לאישתי= אני לא ממלא את תפקידי= נכשלתי!

וממילא קצרה הדרך לתקשורת נעימה,מיטיבה וכו' לאורך שנים.
להבנתי את אומרת מה שאמרתי…אוויל מחריש
רק בעניין שגברים צריכים הכלה אני חולק, נראה לי שזה צורך בעיקר של נשים…
אני חושבת שגברים צריכים "הכלה" לא כמו נשיםנפש חיה.
אלא יותר בסגנון של
"תני לי את האמון / תבטחי בי שאני יודע מה אני עושה"


(ואם היא לא בוטחת או קשה לה להאמין לו? אז מדברים על זה.כי זה כנראה אצלה יושב על משהו...)
מעולה, בתור כלל רך ולא נוקשהadvfb
ולפעמים גבר רוצה לבכות ולפרוק ולהראות חולשה, גם אם זה פחות, וזה בסדר גמור והכי לגטימי שבעולם.
ברור!נפש חיה.
זה שהתפתח מודל טיפשי על "גברים חזקים" חסיני רגש,
לא אומר שצריך ונכון לאמץ אותו.



נ.ב
קשר הנישואין מתפתח כל הזמן,
גילוי הרגשות אחד לשני מאפשר רובד עמוק יותר שמחזק מאד את התחושה של "יחד".
ולפי השרשור הזה ועוד רבים אחרים כאןadvfb
אני מזהה נסיון לאמץ אחד כזה ולהלביש אותו על צורת הסתכלות יהודית
לא,למה? חכמה בגויים-תאמין.נפש חיה.
תורה בגויים? אל תאמין.
ברור,advfb
רק החשיבה הדיכוטומית היא מפריעה.
רק יצור נזק לקשר לפי מה ששמעתי…אוויל מחריש
למה ייצור נזק?נפש חיה.
גבר לא צריך שיכירו במעשיו/יעריכו אותו/יפדבקו אותו?
זה דבר טובאוויל מחריש
התייחסתי בנזק לבכי וחולשה וכו'
זה אנושי לבכות ולהביע חולשהadvfb
והמוכנות לכך מעידה על חוסן נפשי
יש לבכות בלוויה ויש לבכות שלא התקבלת לעבודהאוויל מחריש
עם זה קורה בתדירות גבוהה זה מצריך חשיבה…
נזק?אלפיניסטית

האר את עיינינו..

אולי מהטבע אישה יותר מועדת לתנודות רגשיות ובכי, אבל גם בנים בוכים

 

גבר שבוכה על שטויות זה מוריד את הערך שלואוויל מחריש
גם אצל אשתו וגם אצל גברים אחרים.

כמובן אם תגידי לי שהוא בוכה על צער השכינה בתיקון חצות או דברים בסגנון כזה כפי שכתבו פה לפני כמה שבועות אז לא בזה עסקינן…
לא אמרתיאלפיניסטית

אבל לצאת בהכרזה כללית שגברים לא בוכים.. לא אמרתי שיתחיל לבכות אם נגמר הלחם בחנות אבל יש סיטואציות ומינון שזה סבבה.

ואגב גם אישה שבוכה על שטויות זה מעצבן.

שטויות זה מושג סובייקטיבי…אוויל מחריש
אבל זה הכי אנושי לבכות כשקשה!נפש חיה.
בלוויות אין גברים בוכים?
בזמני מצוקה אין התפרקויות רגשיות?


זה לא הגיוני לתת לגברים להיות כמו רובוט ולצפות שיהיו קשוחים כל הזמן.
*חופהאלפיניסטית

זה נורא יפה שבחור בוכה בחופה של עצמו, זה ממש חמוד 😍

נכון (לא בטוחה שזה קרה אצלי....נפש חיה.
אבל הגיוני שאני לא זוכרת כלום פפפ
מה שכן,הוא ממש התרגש... וזה באמת חמוד )
אני כל הזמן מדמה את עצמיחסדי הים
בחופה, ורק מהדמיון שלי אני מלא התרגשות ודמעות.
לא יודע מה יקרה בפועל.
גברים ובכיadvfb
גברים הרבה פעמים לא יראו צרך לבכות. גברים כן יבכו, רק בזמנים הרבה יותר נדירים מאשר נשים. בכי הוא תגובה של לחץ רב שאדם לא יכול להכיל ולכן זה "יוצא מתוכו".
למה הם לא ייראו צורך לבכות? מה הסיבהנפש חיה.



עכשיו אני חושבת גם
שבגלל של אישה יש צורך כזה לשתף במה היא מרגישה או רוצה או חושבת
ושבעלה יסכים איתה (גם אם הוא יודע שהיא טועה🤭)

אז הבכי יוצא לה הרבה יותר בקלות (בלי קשר שהיא רגשנית יותר) ואז הציפייה היא שהוא יבין לבד מה קשה לה , בלי שהיא תצטרך להסביר מה המענה הנכון שהיא זקוקה לו ברגע זה או בכלל.
דוד הגבר שנצח את גלית הואחסדי הים
האדם שהכי בוכה בתנ"ך.
יוסף הגבר ששלט על כל מצרים הוא האדם שהכי בוכה בתורה ולא יכל להתאפק.

בכי פשוט נובע מלב שהוא מרגיש בצורה חזקה את המציאות.
בוא לא נרדד את המעלה שלהם למה שהוזכר פהאוויל מחריש
הבכי שהוזכר פה הוא בכי של חולשה, פחד, לחץ…
יוסף "כי נכמרו רחמיו אלא אחיו"חסדי הים
דוד בוכה כשכאב את מה שקרה לאמנון, במרד אבשלום, כששמע שנהרג אבשלום. דוד אומר בתהלים: "יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה. עששה מכעס עיני עתקה בכל צוררי. סורו ממני כל פעלי און כי שמע ה' קול בכיי".
שוב אתה משווהאוויל מחריש
בין בכי באירועים טרגיים או של צדיקים המעלות עליונות…
בכי של לוויות זה בכי של צעראוויל מחריש
ולא בזה אנחנו עוסקים…
אני חושבת שגם צער הואנפש חיה.
גילוי עמוק של רגש (הזדהות עם כאב של השני, כאב בעצמו, צער , אכפתיות, רגישות לזולת...)
אני מסכיםאוויל מחריש
אבל לעניות דעתי יש הבדל ניכר בין מה שמצער גברים למה שמצער נשים…
לא נכנסתי למהות אלא בכללי...נפש חיה.
או במילים אחרותאוויל מחריש
לאפשר לגבר את המרחב והעצמאות שהוא צריך. אני פשוט רואה שזה עניין שידוע שחוזר אצל הרבה זוגות, בדרך כלל הגבר נוטה לחפש את העצמאות שלו והאישה למנוע את זה ממנו…

זה נראה שזה דיוקים סמנטיים, אבל הדיון הזה הופך לנתינה גברית מול נתינה נשית, הכלה גברית מול הכלה נשית וכו'. נראה לי שהשאיפה היא לרדת לשורש ההבדלים האלה.
נכוןנפש חיה.
מתייחסת לסיפא של ההפסקה הראשונה , הצורך של האישה לתת ולהעניק (הזכירו פה בשרשור תופעה של ילדים ואמא)
לא אומר שהיא צריכה "לדחוף את האף" בכל דבר שהגבר עושה או הולך או עצמאי בו .
זה דבר שהבנתי גברים שונאים, כי הם לא ילדים שזקוקים להשגחה או הכוונה, הם כן רוצים את העצמאות שמבטאת את הכוחות שלהם.

זה לא אומר שאי אפשר ללבן דברים ולהחליט ביחד על פעולות
את לא רואה הבדל מהותיאוויל מחריש
בין עצמאות, שעל פי השמועה זה מהצרכים המהותיים של הגבר,
לבין התעניינות, שזה בין הצרכים המרכזיים של נשים?
יש הבדל שאני רואהנפש חיה.

נראלי גם אישה וגם גבר צריכים
התעניינות / עצמאות

אני חושבת שההבדל הוא במינון כלפי כל אחד.

ממה נובע ההבדל במינון הזה?אוויל מחריש
לאידעת... נראה לי זה הטבעים השונים, לא?נפש חיה.
אכן, השאלה מה עיקר ההבדלאוויל מחריש
לכל בנאדם יש לחצים, גם אם הוא גברadvfb
לפעמים אנשים יושפעו מהלחצים ויהיה צריך להתייחס אליהם בהתאם. זאת תכונה מאוד אנושית.
במהלך החיים תמיד יש לחצים/קשייםנפש חיה.
רק הדרך להתמודד איתם,
שונה ויש הבדל בין נשים לגברים.
נכון ו...advfb
המינימום זה להיות אמפתי ביחס לחסרונות של כל אחד ואחת
זה שמישהו לפעמים לחוץאוויל מחריש
זה לא אומר שזה משהו מהותי אצלו. אפילו אם מישהו לחוף באופן כללי זה לא רלוונטי.
פה אנחנו מדברים על עניינים שמטבעם הנזקקות בהם חיובית.
היא יכולה לתת לנו אוכל טוב 😂חסדי הים
יש את הגישה של של ספרא דצניעותא דיעקב שהוא כתב לפני 400 שנה שכאשר מתחתנים האיש והאשה הופכים להיות שווים, גם מבחינת הסוד וגם בחיי היומיום וכל אחד מעניק לאחר.
חחח באמת זו הסברה היחידה שעלתה ליאוויל מחריש
אבל מצד שני זה משהו שלא ייחודי לקבל בזוגיות…
גם האוכל נהיה חלק רומנטי בזוגיות. רואיםחסדי הים
את זה ממחשבת אמנון בשמואל ב יג, ומהביטוי שם 'לבב'ות.



[בטוח יבינו את התגובה הזאת לא נכון. לא מתכוון למעשה שקרה אחר כך, אלא זה שיונדב ואמנון רצו שיהיה בדרך של אהבה.]
נזכרתי בציטוט מוכראוויל מחריש
הדרך לליבו של גבר היא דרך קיבתו…
אל תשכח גם שטיפת כלים וכביסותאלפיניסטית

יפה ממש! 

מעניין מה תשובתו של @אוויל מחריש על מובאה זו. או באופן כללי על תגובתי...

את זה יותר קל לפתור מאשר אוכל…אוויל מחריש
את מסכימה איתוהפי
כי זה מה שכתבת בהמשך ..
כל אחד נותן את מה שהוא יודע וזה נכון
לא ממשאלפיניסטית

כי טענתו היא - כל שהאישה מעניקה זה את הקבלה. ואני לא מסכימה עם זה. אני חושבת שהיא מעניקה הרבה דברים אחרים כמו שכתבתי בהמשך

את כתבת דבריםהפי
שאישה מביאה באופן טבעי "האישה מספקת חום, רכות, הכלה, ושמחה -כמו שנאמר happy wife happy life"

וגם נגעת בעניין של הדיבור שברור שכדי שתהיה תקשורת צריך 2 צדדים.

יש גישות שונות ממה שכתבתם של גברים / נשים שלא מוכנים לחלוקה הזאת .. ולהודות בכך
ולא מוכנים להודות שאישה מטבעה מביאה באופן הרבה יותר קליל .
ואם היא לא כך כנראה שהיא קצת פחות מחוברת לצד הנשי שלה.

נניח אישה שדואגת לתינוק שלה .. לבדוק שההוא נקי שהוא בטוב..
צריך לחנך אישה לדבר כזה? פחות

כל אחד יודע שיש לנשים כוח מטורף של נתינה
ומי שמתכחש לזה כנראה לא נחשף לדמות נורמטיבית של אמא ממוצעת ..

יותר מכוונים את הגבר לנתניה כדי שאיכשהו יהיה שיוויון , שיראו גם את האישה , כי בדרך כלל האישה רואה מאוד את הבעל ואת הילדים .. לפעמים גם הרבה יותר מאת עצמה .

אצל גברים לא תמיד רואה את אשתו ואז את עצמו.
ואם כן זה לא משהו שבא לו בטבעי
אני ממש לא חושבת שאין הבדל בין גבר ואישהאלפיניסטית

(אם כי אני מסכימה עם adfgbsh על  גמישות המודל בין גבר לאישה כי בכל זאת יש הבדלי אישיות בין אדם לאדם)

אבל לומר שיש הבדל ביניהם זה ממש אחרת מלומר שהגבר הוא מעניק וכל הקשר מתמקד באישה וצרכיה, אני הרבה יותר מתחברת לכיוון שלך בעניין באמת. ואני גם רואה את זה בפועל, נשים נותנות המון ומושקעות מאוד בבעליהן

לאןר כמה נקודות מפה אני רואה שהגענואוויל מחריש
לשורש המחלוקת שאילו ציפיתי שנגיע, אבל אני אכנס לחלק הזה המשך.
adfgbshadvfb
חחחח
מה לעשות,אלפיניסטית

אם רצית שזה ייכנס לי לראש היית צריך לבחור שם יותר קליט

מה זה מייצג בכלל?

כן אני גם מתחברת לרוב מה שכתבתהפי
יפה שלקחת רעיון שמתנגד לשיטתךאוויל מחריש
ואת מבינה אותו כמסייע לשיטתך.

הנתינה של האישה לילדים אינה ממקום של זוגיות ולכן אין מקום להשוות בזה, אישה שנותנת לבעלה כמו לילדיה הופכת אותו לילד.

זה נכון מה שאמרת שזה לא טבעי לגברים. לשיטתך, אם זה לא טבעי לגברים אז מה הנתינה לגבר תועיל? זה עלול רק להזין את התכונה שאמרת..
ואי זה כל-כך לא מה שכתבתיהפי
או התכוונתי
הכל בנחתנחמד מאוד
זה מגיע לאט לאט לא צריך לבוא עם ציפיות
וכמובן פתיחות תדברו על זה וזה יפתור את כל הלחצים
לדעתי את צריכה לתת מה שיש לך לתתפאי תפוחים

ואם קשר כלשהו מכניס אותך למקום שבו את לא מוצאת את הנתינה שלך כנצרכת -

זה סימן ברור בעיני שזה לא שלך. יכול להיות שזאת סיבת הלחץ. קשר בריא ומדויק עבורך לא צריך להלחיץ..

בהצלחה
 

התיישבו לי הדברים בצורה מסודרת יותראוויל מחריש
@אלפיניסטית @נפש חיה. @הפי @בנחת. @advfb
אז אנסה להסביר מכיוון שונה כיוון שדייקתי לעצמי דברים שונים ולמען הנוחות אני מתייג אתכם פה.

מדוע לדעתכם יש קונצנזוס שהגברים קונים לנשים כיבוד בפגישות, וכן שהגברים קונים מתנות, בגדים, תכשיטים, פרחים וכו'?


אין לך מה לחפורהפי
אני מסכימה עם הדעה שלך גם
מעניין, עוד לא כתבתי את הדעה שלי במלואה ;)אוויל מחריש
אענה מחר בעזרת ה'. כל טוב ! דיון מעניין חייבת לומרנפש חיה.
כנראה לא תשיר לאשתך 'אשת חיל' כי זה מדגישחסדי הים
את האקטיביות של האשה.
"גמלתהו טוב וכו' כל המזמור אקטיביות בשביל בעלה והבית.
ח"ו, אפשר לגמול חסד גם לא ממקום של נזקקותאוויל מחריש
עבר עריכה על ידי אוויל מחריש בתאריך כ"ח באדר תשפ"ג 00:00
על חסד נאמר בין לעשירים בין לעניים.

עריכה: נזכרתי שהזכרתי מוקדם יותר את העניין של אקטיביות, זה מניסיונות להעביר את המסר העיקרי…
אשת חיל נאמר על דונה גרציהחדשכאן
אשת עסקים מצליחה
אם ניתן לתנ"ך לפרש את עצמו, זה נאמר על רות.חסדי הים
מזה אומר שתנ"ך מפרש את עצמו?חדשכאן
כי היחידה שיודעים בפירוש שקוראים לה 'אשתחסדי הים
חיל' זאת רות.
שאלה מעניינתבנחת.
לא יודעת לענות עליה בעומק של זה
שווה באמת ללמוד את זה יותר ולהתייעץהיום הוא היום
....אילת השחר
התחלתי לקרוא דברים שכתבו לך, וזה מעניין ממש הכיוונים שעלו פה, ממש מרחיבים ופותחי מחשבה.

אני רוצה להוסיף קצת מנקודת המבט שלי.
אני רוצה להפריד בין השאלה שבכותרת לשאלות שהצגת בגוף השאלה שלך.
השאלה מה המקום של כל אחד בקשר עצמו היא יותר אישית וסובייקטיבית, ומשתנה מקשר לקשר בהתאם למה שכל אחד מביא מול האדם הספציפי שמולו. וזה גם יכול להשתנות מיום ליום ומתקופה לתקופה בהתאם לשינויים שאנחנו עוברים בתוכנו, להתפתחות שלנו ולדינמיקה שנוצרת שם. בעצמך את יכולה לבחון האם בכל הקשרים היית בדיוק אותו דבר? האם בכל מפגש מילאת את אותו תפקיד בדיוק או שזה השתנה בהתאם לסיטואציה או לתקופה? ... מאמינה שתראי שהיו שינויים כאלו ואחרים.

השאלה שנוגעת למה הצרכים של הגבר שאישה צריכה לענות עליהם ומה הצרכים של אישה שגבר צריך לענות עליהם, זו שאלה כללית יותר. לכן, תשובה עליה שתינתן מאי מי בעולם גם תהיה כזו, כללית. זה לא משנה כמה נכונה ואמיתית היא תהיה, היא עדיין תהיה תשובה כללית, שצריך ללמוד איך היא מתבטאת בפועל, ואיך מורידים אותה למציאות בכלים הפרטיים האישיים שלנו. שם חשובה המודעות לכך שיכולים להיות משתנים (בין אדם לאדם ואף בין האדם לעצמו בזמנים שונים), שבשורה התחתונה משפיעים על השאלה הראשונה שנוגעת לפן האישי, הפרטי.

כשיש מעצמנו איזו ציפייה עמוקה ופנימית לדעת ישר ובטבעיות איך להתנהל עם משהו חיצוני לנו, זה עלול להכניס ללחץ הזה שאת מתארת. כי זו ציפייה לא מציאותית קצת.
אם אפילו בדברים שהם רק בינינו לבין עצמנו, בתוכנו, אנחנו לא תמיד יודעים איך להתנהל ולהתמודד בטבעיות מול סיטואציות מסויימות, ואנחנו צריכים ללמוד איך וגם אחרי שלמדנו צריך לתרגל ולהתאמן עד שזה הופך לטבעי לנו, אז מה נגיד על קשר עם אדם אחר? ועוד יותר על קשר עם בן המין השני? ולא התחלנו לדבר על הפערים המובנים ועל הצורך לגשר, וללמוד (וללמד) שפה, גישה והשקפה שונות משלנו...
אז מאיפה הציפייה שדברים יגיעו באופן טבעי ישר על ההתחלה? גם אם היינו בקשרים בעבר, זה לא דומה הקשר הנוכחי למה שהיה בעבר. זו למידה מתחדשת.
ויש מצב שדווקא מה שאולי היה טבעי בקשר אחד בקשר אחר ידרוש עבודה, וההפך.
וכמו שאמרת הכי משמעותי בבנייה של הקשר זה התקשורת.
כשהיא פתוחה, כנה, בריאה ואמיתית היא מאפשרת לכל אחד ללמוד את הצרכים של השני וללמד את שלו בזמן אמת, לתת ולקבל מענה. ובמה שכל אחד באמת זקוק לו באותו רגע, ולא במה שאנחנו או תיאוריות גדולות מאיתנו על נשיות וגבריות אומרות שכל אחד צריך להיות או לתת.

מה שמבקשים ממך זה להיות את.
לתת ולקבל ממה שבכוחות שלך, מהפלא שאת ובך.
מקווה שזה יתן לך קצת רוגע ונחת;)
אנסה לכתוב בצורה מסודרת מה דעתי בנושא.אוויל מחריש
להבנתי יש בזוגיות מרכיבים שונים והם:
מעשיים מחויבים - מעשים שיש חובה לעשותם. שזה בעיקר הבעל כלפי האישה, לדוגמה שארה, כסותה ועונתה.
מעשים ראויים - בכללי כל מה שמרבה שלום בית ואווירה טובה. לדוגמה תקשורת טובה, התעניינות, חום, תמיכה, אהבה. שזה שייך בשני הצדדים.
מעשים טובים - מעשים להיטיב עם השני שיוצאים מהשגרה. לדוגמה להפתיע עם מתנה בלי שום סיבה. שזה בפועל קורה בעיקר מצד הגבר.

לפי איך שאני רואה את המציאות, מה ששמעתי על זוגיות ומסיפורים של זוגות נושאים לאישה יש צורך משמעותי בכל אחד מהם הרבה יותר מאשר לגבר. לדעתי יש להרבה נשים הסתייגות מהאמירה הזו בגלל טעות נפוצה שזה אומר שהן אנוכיות, בפועל זה דווקא להיפך.
מעבר לזה אני מאמין בגישת הרב דסלר שדרישת דרישות מהצד השני רק מפסידה אושר. ביחס לאמור לעיל הצורך עצמו של האישה אינו דרישה. אדגיש שוב שמבחינתי הדיון הוא על הצורך עצמו ולא על מה משמח וטוב וכאלה.
כל זה כמובן המצב האידיאלי והטוב שעליו נאמר אשרי מי שבניו זכרים, אבל בדור הזה וכו'…

@אלפיניסטית @advfb @הפי @נפש חיה. @חסדי הים @בנחת.
אוי לו למי שבניו נקבותנפש חיה.
בדיוק דיברנו על עניין המתנות לחג
המחשבה שלי בנושא-
יש צד של מימד בנפש האישה להרגיש חג, להרגיש התחדשות, להרגיש חשיבות
ואת זה המתנה באה להשלים. אז יש פה מימד של אוכל לנשמה. כפשוטו. כדי שהאישה תרגיש חביבה על בעלה ורצויה בעיניו.

בהמשך אני שאלתי למה "חייב אדם לשמח את אשתו ובני ביתו ברגל" דווקא? הרי כל השנה כדאי וצריך אהבה אחווה שלום ורעות.
אז בא לי לראש מחשבה
שהרגל (גם מלשון הֵרגל) נותן מימד נוסף לזוגיות וכדאי להרגיש את ההתחדשות, המימד הנוסף הזה של שמחה אחד בשנייה = שיקוף של שמחה של עמ"י בקב"ה מצד "אנוכי אשמח בה' "

וגם בעמישראל מעניקים "מתנה" שלא חייבת להיות גשמית דווקא אלא משהו משמח אחר שאומר "אכפת לי ממך, אני רוצה לשמוח איתך! אני רוצה לשמח אותך כי אני אוהב אותךָ בלי שום תנאי"

סיכמנו
שלי אין ציפייה לקבל
אבל ברור לו הוא מצידו יעשה השתדלות לשמח אותי ולתת לי מה שאני רוצה. (אבל- ממילא אין בסיס של חובת/הרגשת מחוייבות מצד בעלי לתת לי, אא"כ הוא מאוד רוצה להפתיע שזה כבר לא קשור לחובה וכו')

העיקרון של שמחה ביחד, שמחת החג
צריך להיות מוסכם על שני בני הזוג
כי כל אחד חווה את השמחה בדרך שונה
כמו שהילדים שמחים בממתקים (קליות ואגוזים)

לאיודעת כמה זה ענה לך על מה שרצית....
את שמה לב מה אמרת?אוויל מחריש
"סיכמנו
שלי אין ציפייה לקבל
אבל ברור לו הוא מצידו יעשה השתדלות לשמח אותי ולתת לי מה שאני רוצה."

למה לא סיכמתם שאת תעשי בשבילו? למה נקודת המוצא שלך זה שהוא עושה בשבילך?
נראה שברוך ה' את בזוגיות טובה והצרכים שלך נענים אז אולי את פחות מודעת, חשוב להעריך את זה. ראיתי זוגות שבהם זה לא היה ככה ואז המצב מסתבך…

ד"א השבת פורסם מאמר די ארוך בעלון קרוב אליך שעוסק בעניין הזה אם את רוצה להעמיק.
אשמח לקרוא את המאמר (אין באיזור שלי את העלון)נפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ד' בניסן תשפ"ג 05:59
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ד' בניסן תשפ"ג 05:58
לגבי שאלותיך

אנחנו משתדלים להתנהל בצורה כזאת
פתוחה , גלויה
בה כל אחד משתף את מה שהוא רוצה /צריך מבה"ז. לכן אם בעלי רוצה ממני או צריך ממני משהו, הוא אומר. ולהפך.

אולי לא פירטתי מספיק
, אבל בעיקרון
זה מה שעשיתי/כך אנו מתנהלים.

בכללי נראלי
כשהכל "על השולחן"
אין ציפיות/אכזבות.

ולא פירטתי לגבי מצבי הזוגי
זה לא אומר שאין אתגרים
ממש לא הכל תותים.
הנה הקישור, זה בעמוד 27 נראה ליאוויל מחריש
ארכיון עלונים

על שאר מה שהגבת אין לי מה לענות, אחרי שתקראי אשמח לשמוע את מסקנותייך.
תודה על הקישורנפש חיה.אחרונה
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ז' בניסן תשפ"ג 03:01
בגדול
נשמע לי שהיא די צודקת ...


יכול להיות שעבודה אישית (עצמית) , היא יכולה להיות הכנה לרוב העבודה הזוגית (המשותפת)
דייט בטרמפיאדה לגיטימי?נתקה

ככה...

השבוע נתקעתי עם מישהי דוסה באיזה טרמפיאדת חור

בצפון השומרון.. אני חושב חיכינו שם איזה 20 דקות

והיא הייתה שם עוד לפני

עכשיו הייתי מאוד עייף.. מאוד..

מה שקצט מנע ממני לפעול..

כלאחר מעשה..

לגיטימי לדעתכם לדבר עם בחורה בטרמפיאדה

ולהחליף אח"כ מספר או פרטים וכו, אם..

ממה שהיא משדרת היא מעוניינת לדבר איתך?

כ"כ.. בהנחה והתשובה היא כן..

האם לדעתכם שיחה כזו יכולה להלחיץ?

מה הדרך הנכונה חפתוח שיחה כזו?

האם זה אומר עליה שאולי היא מתלבשת כמו דוסה אבל היא לא דוסה באמת?

האם בכלל כל התפיסה הזו זה חוסר אמונה בה' שיישלח לך עד אליך את המיועדת?

על המשפט האחרוןעיונית

הוא שלח עד אליך את המיועדת ותקע אתכם חצי שעה בטרמפיאדה שוממת, מה אתה עוד צריך? שהיא תכרע ברך בפניך?

הכוונה, לא מחייב שזו באמת היא, אבל אתה לא יודע איך או מתי כלתך תופיע, והרבה שליחים למקום...

אז את חושבת שמותר לפרוץ את מחסום הבושה גם אםנתקה

לא נעים או מביך..

וכן ברור שזה מרגיש פיספוס נדיר..

אבל מאמין בקב"ה שלא מקפח שכר כל בריה..

אם היא רוצה להקים בית נאמן בישראל היא לא דוסית?חושבת בקופסא

יש בנות שמתאים להם שמתחילים איתן ברחוב ומביעות עניין ויש כאלו שזה לא מתאים להן. יש מתאם מסויים ביחס לציבור שאליו היא משתייכת ועד כמה דברים כאלו מקובלים והיא רגילה אליהם, אבל זה לא אומר שום דבר על יראת השמיים לכאן או לכאן.

אבל למרות שיש הבדל בין שיוך לנורמות חברתיות מסוימות ליראת שמיים, עוד לא פגשתי מישהי שלובשת חצאית ארוכה עד הרצפה, חולצת בסיס חנוקה סביב כל פינה בצוואר, ושיער אסוף בקפידה בצמה (אחרי החתונה- מגדל בבל ענק על הראש) שהיא לא קווניקית/ גבעוניסטית/ איפשהו בטווח בין לבין.

יעני, מה שרוב האנשים יגדירו דוסית או דוסית טרור. (יש עוד דרכים להתלבש צנוע, אבל הסגנון הזה מאפיין את הציבורים האלו).

שוב, לא בטוח שסגנון היכרות כזה יתאים לבחורה כזו, אבל אנשים הם לא תבנית מדויקת של הנורמות החברתיות שלהם. עדיין סביר שבחורה כזו תעדיף היכרות דרך צד שלישי כלשהו. אבל היא זורמת שניכם הרווחתם.

בהצלחה.

תודה חחנתקה

הגזמת זה נפוץ מכירה הרבההפי

שהכירו ככה

אין ספק שלא כל מי שהולכת עם חצאית ארוכה דתייה אבל הגיוני מאוד שהרוב כן

זה לגיטמי וכל השאר סרטיםadvfbאחרונה

באמת שמתחילים עם בחורה לא יודעים איך היא תקבל את זה. נכון, זה חלק מהפורמט.

בכל זאת- כל עוד זה בטקט וברגישות - מותר ואולי אף מצווה להתחיל עם בחורה אם ראית לנכון

כללי, ספציפיטאבי

מחשבה שעלתה לי בעקבות שרשור שהיה כאן.

מה דעתכם על התמקדות, כלומר לחפש מישהו/י "מדויק/ת", שתתאים לא' ב' ג', עונה על קריטריונים מסוימים כו', או לאו דווקא ברמת האדם עצמו, אלא ברמת מה שמחפשים בקשר, שייראה כך ולא אחרת וכן הלאה,

לעומת לא להציב (כמעט) שום פילטרים מההתחלה, ולתת לדברים לזרום ולראות מה הולך?

חושבני שככל שה"אני", עולם הרגש והמציאות נתפשים כיותר מוצקים ומוגדרים, ממילא הצורך שדברים לא יבלטו מבעד למסגרתם.

אבל ככל שאני חושב על זה, הרי אין לנו שום מושג לאן הזוגיות תתפתח, איך אנחנו והמציאות ישתנו, ואם לצאת מנקודת ההנחה האחרונה, הרי שאין שום משמעות לחיפוש דברים ספציפיים.

שאלו אותי פעם "מה אני מחפש" או "איזה סגנון אתה מחפש", well, מאיפה אני, או מישהו בכלל, אמורים לדעת? התחברתי לאנשים שקטים להפליא ורועשים להפליא, עדינים ורגישים וגם מחוספסים ועוצמתיים, אנשי רוח ואנשי חומר, פדנטיים ומבולגנים, וחוץ מזה, מאיפה אני יודע מה אני צריך?

בסך הכולל נראה שאנשים מחפשים או משהו נורא, נורא מדויק וספציפי, או "מחפשים" משהו כל־כך כללי ובנאלי שבזבוז זמן בכלל לבטא אותו ("מחפשת בחור דתי נחמד ששואף להקים בית נחמד". "שלום שדכן, אני במקרה גם מחפש בחורה נחמדה להקים בית נחמד." "ביררתי עם הצד השני, אבל זה לא נראה להם מתאים. אין לי כרגע רעיונות נוספים." ...........................), או שאין להם מושג.

מה אתם חושבים? דונו ונמקו את דעתכם.

לדעתי מאוד תלוי גיל - ככל שמצליחים להכיר ולמצואפ.א.

זוגיות ולהתחתן מאוד צעירים, ככל שיש פחות "כוויות" ואכזבות מניסיונות חיים "שמשאירים סימנים" - כך יש פחות דרישות והגדרות ורשימת מאפיינים שהצד השני צריך להתאים אליהם, והרבה יותר פשוט וקל להכיל, לקבל שונות, להתחבר לאופי שונה …

קודם כלפצל"פ

יש עניין של התאמה כלשהי בערכים ובכיוון של הבית שרוצים לבנות

אחרי זה, זה באמת מאוד תלוי אדם נראלי

אתה אדם שנצליח להתחבר להרבה סוגים

יש אנשים שלא יצליחו להתחבר לסוג מסוים של אנשים או לאנשים עם תכונה מסוימת

לא חושב שזה צורך בהתאמה מדויקת כמו גם ניסיון חיים ההיכרות עם עצמך

ברו יודע אנגליתכְּקֶדֶם

ברוטאבי

דברים שלדעתי חשוביםמילה בסלע

גיל

רמה דתית באיזור טווח רחב, לדוגמא אני לא אחפש לצאת עם מסורתית כי זה ממש עולם אחר.

יש עוד כמה דברים שכדאי לדעת לפני שנפגשים כמו תמונה (אף בחורה לא מגיע לה להרגיש בדייט ראשון עם מישהו שאיך שהוא ראה אותה הוא נכבה)

אבל בגדול צריך לבוא פתוח ואני מסכים עם בסיס הדברים.

יש דברים שמאוד חשובים אבל אי אפשר לדעת עד שבאמת מכירים.

לי למשל חשוב כנות, יושרה ואחריות אבל זה משהו שצריך להכיר כדי לדעת.

"מחפש בחורה עם כנות, יושרה ואחריות"טאבי

"אה, בעצם אני קלפטומנית שקרנית פתולוגית שאוהבת להמציא גוזמאות לרוב, נראה לי שפחות יתאים"

כאילו...

התכוונתי שזה בהכרות לעומק...מילה בסלע

בגדול מסכים איתךadvfbאחרונה

ובכל זאת, יש פעמים שדברים מסויימים מושכים לבנאדם את העין, או עוזרים לו לממש את עולם הערכים שלו ולכן בנאדם בוחר בהם. זה הגיוני לגמרי.

בן עשרים ומשו+ יצא לי להימשך באמת רק לשלושה בחורותכְּקֶדֶם

אחת מהן היא ניקית כאן מי שיודעת יודעת

השניה זו האקסית של פעם

וההכי הכי זו האקסית האחרונה

היו לי הרבה יותר ידידות טובות מאשר חברים

והרבה מהקשרים שהייתי הכנסתי את רובן לפרנדזון

כל בחורה שאני מכיר אנחנו הופכים להיות חברים טובים וזהו

וזה כיף אבל מתסכל. מה יהיה טעטע

שלוש בחורים, שלושה בחורותטאבי

מה לדעתך בעצם גורם זה?

האופי שליכְּקֶדֶם

מה בו?טאבי

בכל־מקרה, על־סמך הכתוב בשרשור זה, התחושה שלי היא שיש לך מנגנון שתפקידו לעצור את המשיכה מלהתפתח בתוך קשר של ידידות. אולי זה עניין דתי (צניעות?) או פסיכולוגי (לא לחרבש את החברוּת?) ש"מכבה" משהו שהוא לא יכול להכיל כרגע, וממילא זה לא מתפתח.

אנימה

ואם לא היית הופך את הקשרים לידידוּת יכול להיות שזה היה אחרת?

זה בעל כרחי זורם לשםכְּקֶדֶם

היי מה קורה?הרמוניה

תשמע... בעיניי, הפיתרון הוא לשמור מרחק מבנות.

תפנה אליהן ביראת כבוד. תראה שתוכל להימשך להרבה בנות.

אני שומרת עיניים יחסית (וצניעות) וגבר זה דבר מיוחד בשבילי... לא בקטע שאני אתרגש מכל גבר שאני רואה, אבל יש לי יראת כבוד למין השני כי הוא רחוק, שונה, לא רגיל.

זה הכיף בצניעות, זה התוצאה שזוכים לה כשהולכים עם מצוות ה' עד הסוף.

(*אני כן רואה הרבה בנים בעבודה אבל לא שמה לב לזה כי זה במקום הענייני ופחות האישי כמו "עסוק במלאכתו")

דעתי האישית- מה שאתה מתאר הוא סימפטום ולא הבעיה ולכן לא כדאי להתמקד בו.

חושבת שכדאי לך לשאוף למחויבות ורצינות בחיים, לקחת את עצמך בידיים כזה והכל יתיישר לאט לאט בעז"ה.

אתה צודק שעיקר הקשר הוא באמת החברות, ואין סיבה שהדברים לא יבואו ביחד... אני חושבת שהנקודה היא המחוייבות שברגע שתשדר רצינות הקשרים גם יראו ככה, ויהיו יותר ממוקדים.

הכל בשמחה כמובן, בך אני לא חושדת שתהיה כבד...חח

הרבה בהצלחה ובאמונה בע"ה🙏

אני שומרכְּקֶדֶם

אופ כולכם כאן חןשבים שאני פלרטטן ויצא לי שם של לא רציני . אני פשוט חמוד ורוב הזמן אני שקט בחיים האמיתיים

כמו שאני מכיר חברים אני מכיר גם חברות בישבילי אין ככ הבדל (אני יודע זה נשמע דפוק) אבל פשוט מי שמתחבר אליי מתחבר ועם בנות כמו עם בנים יש לי שילוב של שטוטניקיות ועןמק

ברוא שמלכתחילה יש לי משיכה מסוימת לבנות אבל המחשבות שלי הן שונות

ומעניין, לאיזה סימפתום את מתכוונת?

איזה כיף לקרוא הודעה כזו 🙂בחור עצוב

תתחיל להתפקסהפי

ואגב אם זה מנחם אותך גם אני לא נמשכתי לחלק מהגברים שיצאתי איתם..

אולי שווה לך לבחון איזו דינמיקה אתה מייצר עם נשים.

אצלי שמתי לב למשל שקשה להימשך לגבר שמתנהג כמו נסיכה. זה לוקח את הקשר למקום ידידותי ולא רומנטי ושם אותי במקום הגברי בקשר.

ואני בן גרוע ביותר 😂

בכל מקרה אני משתדלת לא להסתכל לגברים בעיניים .. קשה לי לשמור על מבט לאורך זמן נראה לי לא מתאים .. אולי אם תשמור על זה ה' ישמור עליך.

זהו זה הענייןכְּקֶדֶם

הדינמיקה.

בדרכ בנות שאני אוהב אני אוהב אותן כמו אחיות שלי וגם אני כמו אח שהן הכי יכולות לסמוך עליו בעולם. ורק עם 2 הדינימיקה הייתה שונה בתכלית.

מעניין הקטע שהזכרת עם העיניים. באמת עם כל האלה שהיו כמו ידידות בישבילי לא היה לי בעיה להסתכל להן עמוק בתוך העיניים, ודווקא אלו שכן היה משהו שונה אז היה לי הרבה יותר קשה להסתכל

יופי עכשיו תעבוד על דנמיקה אחרתהפי

תוכלי להרחיב בזה?ישי2

לדעת

וואלה לא לימדו אותי את זה..

מה תפקיד בלהסתכל תוך כדי דייט ומה לא

אשמח ממש להרחבה בנושא

בהצלחה רבה!advfb

אם אתה בוחר להכיר רק בצורה "טבעית" זה הגיוני

תודה שמרגיע אחכְּקֶדֶם

אבל תתפלא אחת מהשלושה הנ"ל הכרתי דרך שידוך אאאאאר

אין מטרה להרגיע דווקא, אלא גם שתרגיש טוב וגם תפעלadvfbאחרונה

אבל זה הגינוי אם אתה לא פונה לשדכנים מיזמים ודברים כאלה

גם הצעות מזדמנות זה משהו שהגיונית הוא לאו דווקא מביא דייטים רבים.

לדעתי כדאי להוריד את המיקודעַלְמָה

בחיפושים מ "בחורה שאני נמשך אליה"

ל "בחורה שאני רוצה לבנות איתה בית"

ואל תדאג כשתסיר את המיקוד מהבדיקה האינטנסיבית אם יש משיכה - היא תתעצם

מבין מאת אומרת אבלכְּקֶדֶם

היה לי קשר אחד של חצי שנה והבחורה כבר רצתה לסגור וזה.. ומבחינתי על הנייר הכל טוב. בחורה נאה טובה רגישה חכמה, רצינית תורנית יש דיבור והכל. אבלל משיכה לא הייתה לי כמעט בכלל היא הייתה כבר עמוק בפרנדזון אצלי וכעסתי עלעצמי..

בכולופן היום ב"ה היא כבר נשואה והכל

ברור שזה לא מחייב שתתפתח משיכהעַלְמָה

אבל אם יש בסיס של משיכה

זה יאפשר לה לצמוח טוב יותר אם תתמקד בלברר את שאר הדברים שחשובים לך

את אומרת לו את זה בתור בחורה ..הפי

אנחנו לא חושבות על זה כמו שהם ..

זה לא נכון לגבי גברים אם אתה לא נמשך אתה גם לא תימשך בדייט מאה

אצל נשים זה שונה מאוד

לא נכון מניסיוןטאבי

וגם לגבי נשים מהיכרות עם נשים יש ויש

תראה אם הוא ראה אותההפי

פעמיים שלוש ולא התחבר זה בעייתי

התכוונתי לכתוב את זהעַלְמָה

ספציפית לכקדם ולא לכל גברי העולם

וגם לו, לא אמרתי להתעלם לגמרי מהמשיכה, רק להוריד משקל

יוצא לכם להרגיש גזענות בשידוכים?פתית שלג

ישהפי

לי בעצמי יצא לשדך מישהי.. הבחור מאוד רצה אותה התלהב מהפרטים מהתמונה גם בחורה יפיפיה .. באמת זכיה בפיס.

הבחורה גם אמרה כן ..

אחרי שעה רושם לי רגע שכחתי לשאול היא אשכנזיה?

אמרתי לו האמת שלא יודעת מה העדה ..אבל אם התלהבת מהפרטים והיופי שלה מזה משנה?

אבל אבדוק בקיצור אמרה לי שהיא לא .. ואז הוא רשם שהוא מחפש רק אשכנזיה.

כל-כך כעסתי עליו שהוא לא אמר לפני ..

התקשרתי בדמעות לבחורה שבסוף הוא לא רוצה באמת חורבן בית מבחינתי .

לבחור אמרתי אתה ומשפחה שלא יתקשרו אלי יותר בחיים חתיכת גזענים .

ואם אתה קורא פה אתה חתיכת עלוב

( כן נתקלתי שבחורים אמרו מעדיף ככה וככה אבל לא יפסלו .. או מאוד חשוב לי מישהי שמתפללת עדות המזרח .. אבל לא להגיד מראש כאילו זה משהו כל-כך בסיסי .. ולהתנהג ככה גועל פשוט איכס)

יש בהחלט עוד מקרים כאלה

אבל איך אני אומרת ככל שהמשפחה יותר סטיגמטית וגזענית ככה היא גם יותר מסכנה)

האמת ורק האמת גם אם היא כואבתשנונימי

ערב השואה אחוז היהודים האשכנזים היה 92% (ורבים מהם היגרו לאמריקה לפני המלחמה),

לעומת 8% מזרחים (כמיליון 1 במספר סה"כ וחצי מהם מרוקאים).

האשכנזים היוו את המרכז הרוחני בתקופה זו ואירופה מאוד הושפעה מכך.

(שווה מאוד להסתכל על התפתחות אוכלוסיית מדינות ערב מאז שהוקמה מדינת ישראל בהשוואה לאירופה).

מסיבה זו התגלות ה' הייתה דווקא שם, ב"ברב עם הדרת מלך" והבעל שם טוב עשה מופתים רבים,

ולאחר מכן גם תורתו תלמידיו וזרעו הוא רבי נחמן מברסלב.

בכלליות האשכנזים זכו יותר, יותר תורה, ספרים, צדיקים ויותר חכמה ולב.

אך, על הבעש"ט ועל רבי נחמן הייתה התנגדות קשה מאוד, ונגרמה לנו גם השואה הנוראה.

כשאנחנו מסתכלים בכלליות אכן לספרדים יש חיסרון.

אך לפרט אנו רואים הרבה בני עדות המזרח שזכו להתקרב לה' ולתורה באמת,

ולעומתם גם בני עדות אשכנז שלא זכו ואפילו נפלו לטעויות גדולות רחמנא ליצלן.

ובנוסף לכך עדויות רבות מספרי חסידים משנת 1700 ואילך,

רבים מחסידי הבעל שם טוב נשאו נשים ספרדיות, ולהפך.

ולרוב חצי חצי תמיד נמשכו אחרי הצד האשכנזי כי הוא הרוב המכריע.

בתקופת הראשונים זה הפוך - עיקר המרכז בספרד ולאקעלעברימבאר

באשכנז (וגם פרובנס יותר קשורה לספרד מאשכנז). ועובדהש כל אשכנזי לומר קודם את השו"ע ורק אחר כך את המפה של הרמ"א.

נכון שבתקופת האחרונים עיקר מרכז העם היהודי נדד מספרד לאשכנזים, אבל עדיין הספרדים יותר שימרו את הארצישראליות, ולא במקרה בארץ ישראל כיום (איפה שכלל ישראל האמיתי נספר כי יהודים בחו"ל לא קובעים את כלל ישראל) זה חצי על חצי וייתכן רוב לספרדים.

אצל הספרדים לא היה צריך תנועת חסידות כי הקבלה היתה נוכחת בחיים והת"חים לא היו מנותקים מהעם , בעיות שהחסידות התמודדה איתם. מצד שני זה גרם לכך שהספרדים לא זכו לייתרונות של החסידות. כך שכל עדה והייתרונות שלה.

ערב השואה לא מייצג דבר, כי מאה שנה לפני השואה מספר האשכנזים והספרדים היה שווה, פשוט באירופה היה יותר רפואה ופחות תמותת תינוקות אז הם התרבו תוך 100 שנה פי 5, בעוד שבארצות המזרח לא היתה מערכת בריאות. אם שיעור ההתבוללות כיום ימשיך בארהב - תוך 100 שנה יהודי העולם יהיו חצי ספרדים חצי אשכנזים.

אומרים שכשהבעשט הגיע לאיסטנבול הוא אמר שראה אצל היהודים הספרדים שם נשמות של תנאים

מי שפוסל רק על פי צבע שיער או דעות קדומותשנונימי

זה הפסד שלו.

ואם אין שכל לחפש מעבר לזה...

אז שה' יתן שכל - וגם לנו.

לא בא להצדיק את ההתנהלות שלורודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 19:36

אך באופן כללי זה שאדם שכח לברר מראש לגבי פרט שחשוב לו מאד, זה דבר שיכול לקרות. ואם זה תנאי סף מבחינתו, עדיף שלא יתחיל לצאת איתה מאשר שיצא לפגישה אחת ויחתוך.

ממש לא מתרגש מזהבחור עצוב

אגב, יותר נתקל בזה אצל בנות מבנים. בד"כ כי לא רוצות לשנות את המנהגים שלהן יותר מדי.

אריק מהדרום

העונש של הגזענים שמניחים להם לנפשם, שיתמודדו.

לשמחתי לא מצד העדהאביעד מילוא

אבל כן סוג של "גזענות" או יותר נכון יחס קצת צונן על רקע היותי דוס.

יש הבדל בין העדפה אישית לעדה מסויימת ובין גזענותרודף מצוות

לגיטימי לחלוטין להעדיף בן/ בת זוג מעדה מסויימת. או להחליט שלא לצאת עם בני עדה מסויימת.

פערים עדתיים קיימים גם היום, ובהצטרף לכל מיני פערים אחרים שמתגלים בתחילת קשר או בתחילת הנישואין - הם יכולים להוביל לקשיים משמעותיים.

אני אישית יצאתי רק עם בנות שהן לא מהעדה שלי, ואף התחתנתי עם אחת מהן. אך חששתי מאד מהעניין ובצדק. והיו לי גם הצעות שסירבתי להן בעיקר על הרקע העדתי.

גזענות בין יהודים לעומת זאת, אינה לגיטימית, אך בדרך כלל לא נוגעת לענייני שידוכים.

מנטליות אשכנזית/ספרדיתadvfb

מאוד תופסת מקום בעיני,

גזע, למי אכפת?

לא הייתי קורא לזה גזענות.קעלעברימבאר

יש אנשים מחפשים מישהו גבוה, יש כאלה מחפשים מישהו רק עם אופי ספציפי, ויש כאלה שמחפשים מישה מעדה מסויימת.

זכותם אם זה מה שעושה להם טוב. רק הפסד שלהם אם זה גורם להם לצמצם את האפשרויות. כמובן לעיתים יש דפוסים טבועים בנפש שקשה לשנות ולא תמיד חכם להלחם בהם אבל שווה לנסות. אדם בכל מקרה לא צריך להרגיש רגשי אשמה שנרתע מהצעה מעדה מסוימת

מה?הפי

יש הבדל בין העדפה אישית לבין דעה קדומה.

בחור נמשך לבחורה, מתלהב ממנה ומאוד רוצה להכיר אותה. ברגע ששומע מה העדה שלה, הכול השתנה. מה בדיוק השתנה בה? הרי היא נשארה אותה בחורה.

הוא לא פסל אותה בגלל חוסר משיכה או חוסר התאמה, אלא בגלל המוצא שלה. וזו בדיוק מהותה של דעה קדומה

אף אחד לא חייב לצאת עם אף אחת, אבל העובדה שדפוסים מסוימים טבועים בנו לא הופכת אותם ללגיטימיים.

לפעמים אדם צריך לבחון את הדעות הקדומות שלו במקום להצדיק

אותן..

צודקת.קעלעברימבאר

דיברתי יותר על פסילה על מראה ממשי או על מנטליות ממשית.

פסילה רק על עצם העדה זה שטות גמורה

למה שטות גמורה?רודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ח' בכסלו תשפ"ז 9:33

אם מדובר בבחור שמגלה כעבור חצי שנה שהבחורה איתה יוצא היא אשכנזייה - זו שטות לחתוך.

אך לפסול בשלב ראשוני כשמגלים שהעדה היא לא כמו ההנחה הראשוית - זה הגיוני, (אם כי עלול מאד להיות לא יפה או מנומס).

זה לרוב נובע מחשש אמיתי מאתגרים משמעותיים על רקע פערים עדתיים:

בראש ובראשונה מנטליות שונה (שזה עיקר העניין),

אך גם פערים בנושאים אחרים:

  • ציפיות שונות ביחס לתפקידי הבעל והאשה,

  • נורמות והתנהלויות של ההורים והמשפחה,

  • עניינים שקשורים ליהדות - כמו מנהגים, הלכה, דפוסים שקשורים לעבודת ה', ואפילו הגייה.

  • אפילו פערים קולינריים יכולים לתפוס מקום אצל חלק מהאנשים.

נ.ב. אני ממש לא קורא להימנע מנישואין בין עדות, אני דווקא רואה בכך ערך חשוב, ונשוי בעצמי לאשה שאין לי איתה שום חפיפה עדתית. אך זה לא מתאים לכולם.

חשש בדברים שכתבת, לא ביחס לעדה עצמהadvfb

גם לפי דבריך,

העדה היא סימן - לא סיבה!

סימן שאולי יש מה לחשוש, וסיבה לפערים אפשרייםרודף מצוות

לפחות בחלק מהמקרים העדה היא הסיבה לפערים, אם לפעמים גם שמתגלים פערים העדה היא סימן ולא סיבה.

לא לאadvfb

אתה צודק בזה:

גם אם היסטורית זה שאנשים שונים נולדו להורים ממוצא מסויים

אתה עדיין לא יכול לומר שהסיבה לשלול היא העדה. העדה עצמה לא משנה בשום דבר.

לפעמים שלא מכירים יש חשש.

לכן עדה בתור סיבה, לא בתור חשש - זאת שטות.

לא הבנתי, אתה טוען שאין קשר סיבתירודף מצוות

בין העדה שלי ובין צבע העור שלי, למשל?

או בין העדה שלי ובין הנורמות הנימוסיות של המשפחה שלי?

בוודאי שיש!

זה נכון שלא מדובר בתכונות עצמיות פנים פנימיות שנוגעות לשורש הנשמה, 😅

אך קשר סיבתי כלשהו בוודאי ישנו.

אולי אתה נתפס למשמעות המצומצמת של 'עדה', בתור שאלה היסטורית גרידא שנוגעת למיקום הגיאוגרפי של הסבתא או הסבא רבא רבא, אך רלוונטי הרבה יותר לדבר על 'עדה 'במשמעות הרחבה יותר, של זהויות וקשר למסורות שמשליכים לרוב גם על תכונות מסויימות, של האדם וגם של משפחתו.

טוב, לאחר שקראתי שוב וניסיתי לעמוד על דעתךרודף מצוות

אני לא חושב שיש מחלוקת ביננו. תקן אותי אם אתה חושב שאני טועה.

בסוף שלילת עדה מסויימת נובעת מפעלים יוצאים של ההשתייכות העדתית, ואם היא על בסיס עצם העדה בלבד - היא אכן שטות.

כך או כך, היכרות ראשונית עם בן/בת של עדה אחרת לא בהכרח מפיגה חששות רלוונטיים. אני מעריך שרוב הפערים העדתיים דווקא מתחדדים אחרי החתונה.

בנימה אישית, אני דווקא ציפיתי לאתגרים משמעותיים בנושא אחרי החתונה, אך בפועל ב"ה חששותיי התנדפו, ואני באופן אירוני משוכנע שדווקא היה לי ולאשתי פחות קל לוּ היינו שנינו מאותהּ העדה.

אך אני מעריך שהמקרה שלי לא מייצג מאד, ויודע על זוגות שאצלם ההתמודדות לא היתה פשוטה.

נכון אין מחלוקת בינינוadvfb

חשוב לי היה לנסח שהעדה היא לא סיבה אלא סימן לחשש.

אני מבין עכשיו שכוונתך היא ככל הנראה לטעוןרודף מצוות

שההבדל בין גזענות - שהיא לא לגיטימית ובין

העדפה אישית/ חשש מפערים על רקע עדתי - שזה לגיטימי, הוא שבגזענות העדה היא סיבה ל'התנגדות' אך גשמדובר בהעדפה לגיטימית של עדה מסויימת, העדה היא רק סימן.

לדעתי, העיסוק בשאלה של סימן מול סיבה אינו מאד רלוונטי.

הרי אני מנחש שאם נתחקר אנשים (דתיים לפחות) שאשכרה מחזיקים בדעות גזעניות דוחות ולא לגיטימות כלפי עדות אחרות בעם ישראל, הם ינסו להצדיק את עמדתם על בסיס נימוקיים שלא נוגעים לסיבה.

הם לא יטענו שאתיופים הם נחותים אשכנזים כי הם אתיופים, אלא כי הם פרימיטיביים.

גזענים יטענו שייקים הם חסרי רגישות, או שמרוקאים הם חסרי אינטלגנציה, שפולנים הם אליטיסטים, שמרוקאים הם עצבניים, שכורדים הם חסרי אינטלגנציה, שתימנים הם חסרי תרבות או פקפקו ביהדותם של רוסים רק על בסיס המבטא.

בכל המקרים האלה ושכמותם העמדה הגזענית (הפנים-יהודית) אינה טוענת לנחיתותם העצמית של בני עדה כזו או אחרת, (=סיבה) אלא מייחסים באופן כללי חבני עדות מסויימות תכונות שליליות על בסיס דעות קדומות מקוממות ובזויות (=סימן).

איך שלא יהיה, גזענות כזאת אינה לגיטימית,

אך העדפת עדה מסויימת כשזה מגיע לזוגיות ' בהחלט יכולה להיות לגיטימית.

יכולה להיות לגיטימיתadvfb

שמדובר בחשש לגיטימי ;)

מפה, שכל אחד יקח את זה לעולם הערכים שלו.

הניסוח של סיבה וסימן בעיני משמעותי גם אם גזעניים לא יודו בזה שהמוצא אצלם היא סיבה. סוף סוף, זה הדבר הרע שבגללו הם גזענים.

כן,טאביאחרונה

אני חושב שזה חלק מרעיון חיפוש על כמה שיותר התאמה בפרטים "שטחיים" וקלים להגדרה.

ייתכן שיש אנשים שמוצפים במיליון הצעות וכדי "להתמקד" אז חותכים על דברים שאפשר לדעת עוד לפני שנצרכים להשקעה רגשית כלשהי, גם כשזה לא בהכרח הגיוני או אומר משהו.

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני."

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של אחותי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

אשרייך על מה שכתבתאביעד מילוא

האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"

תודה,נגמרו לי השמות

לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?

אנסה להסביראביעד מילוא

הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

יישר כח יפה מאודצמר-ארד

וואוו זה באמת יפה מאוד !!!

בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה

יישר כח

יש כמה צדדים למסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

בדיוק כתבתי לך בפורום נשו"טנגמרו לי השמות

ורואה שכתבת גם כאן אז אעתיק גם לכאן את התשובה

נכון,

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה על חשבון דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

עכשיו הגבתי לך גם שם משה

אבל הנושא שם אחר מפה.

הטלפון הוא משאבה מטורפת של זמן בין השאר בגלל שיש ממנה תועלת. כל הקבוצות החופרות האיומות זה מקור מידע קריטי כשצריך אותו. אם מוותרים עליהן (ואפשר!) אז שולחים ילד לגן ביום שאין גננת....

אז מה את רוצה?shindov

מכל הרשימה הזו לא ברור מה את רוצה, ולמה צריך כזו רשימה ארוכה.

אני רוצה בעיקר מעצמינגמרו לי השמות

לא מאף אחד אחר - להצליח לנהל את הזמן שלי לפי הערכים שלי ולפי מה שחשוב לי באמת בחיים. ובתוך זה לזכור שהטלפון הוא גזלן זמן והרבה פעמים מתעתע. והרבה פעמים גורם לפיספוס החיים עצמם.

זו הייתה כתיבה אישית עם התבוננות על הנושא הזה כרגע, שרציתי להניח גם במרחב הזה, וכל אחד יכול לקחת או לא מתוך הדברים מה ששייך אליו.

ואפשר גם לא למי שזה לא שייך אליו, פשוט לדלג הלאה ואז לא צריך לסבול קריאה של "כזו רשימה ארוכה"

מותר לך לקבל גם ביקורת את יודעתהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 15:25

בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי

ועוד ביקורת קטנה, אם הלב שלך פתוח לקבל אותה אם את רוצה שרווקים יקראו את הפוסט שלך, עדיף שלא תפתחי אותו בסיפור על הילד שלך. כדאי להתאים את הפתיחה לקהל שאליו את פונה.

אתחיל מהתייחסות דווקא לסוף דברייךנגמרו לי השמות

כי בעיניי זה הדבר הכי חשוב: קודם כל אני מתנצלת אם פגעתי או נקטתי בחוסר רגישות במרחב הזה.

האמת שכאשר כתבתי את ההודעה הפותחת בפורום הזה (כי כתבתי אותה גם בפורום הו"ל וגם בפורום נשו"ט) הדבר הראשון שעשיתי היה לערוך בעיקר מהסוף באמת את ההתייחסות לזוגיות וילדים וכו' (אם תקראי בפורומים הללו את ההודעה תראי בעיקר בסוף הפוסט שינויים שבפורום הזה שיניתי בדיוק בשביל הסיבה הזו, של לא להכאיב חלילה או לכתוב בפורום זה משהו שלא מותאם ואף יכול לצער חלילה).

והקטע הוא שגם את השורה הזו שעליה דיברת בהתחלה מחקתי וניסיתי לערוך כך שידובר למשל בשיחה עם אח או חברה, אבל אז דווקא דיון עם רווקה שאמרה שאותה זה דווקא מעצבן שלא מתייחסים וכאילו "נזהרים מדי" לידה לא לדבר או לא לכתוב על הילד היא זו שפוגעת בה יותר ואז עדיף פשוט לכתוב ככה. אז הדיון הזה היה לי בראש (הוא לא היה אתמול אלא דיון שהלך איתי מהעבר), ובתוספת לזה שחשבתי שאולי אני מכוונת כאן על הילד של כל אחד וכל אחת גם מכאן גם בעתיד, וגם בכיוון על הילד שבנו, בכל אחד ואחת מאיתנו מול ההורה שלו והמסכים, וגם באופן של העברת העיקרון - אז בסופו של דבר בחרתי את המקטע הזה כן להשאיר כך.

ועכשיו כשכתבת הבנתי שכנראה טעיתי. ואולי באמת הייתי צריכה למחוק ולערוך גם אותו. כדי לא להכאיב חלילה.

אז באמת על הדבר הזה אני מצטערת. ובעזרת ה' שזה יהיה רלוונטי ונכון במהרה לכל אחד ואחת כאן בישועה שלמה ובמתיקות ב"ה 🙏

זה לגבי העניין הזה.

ולגבי הכותרת שכתבת "מותר גם לך לקבל ביקורת את יודעת" - כמה דברים:

א. לא ראיתי דווקא ביקורת בהודעה של shindov אליי אלא יותר הבעת תמיהה ושאלה. וגם אם כן הייתה ביקורת, כאן בכנות אני לא רואה סיבה לביקורת כיוון שכל "חטאי" היה לכתוב משהו ארוך מכדי שירצה לקרוא (או אחרים) או משהו שלא מבינים מה רציתי, וכאשר גם הבהרתי מה רציתי להעביר, גם מיקדתי זאת בהתבוננות שלי עצמי, גם הסברתי בנחת הכל וגם בהומור שבאמת לא חייב לקרוא את ההודעות שלי בכלל ואת הארוכות שבהן בפרט אם זה לא שייך ולא מדבר, הכל בסדר גמור.

אבל מעשה פסול בכתיבת ההודעה עצמה לא היה כאן לכן אין שום הצדקה לביקורת על עצם פתיחת השרשור והמסר שרציתי להעביר.

ב. בכללי מתן ביקורת בעיניי לא מקדם ודי סוגר את הצד השני. ודווקא דרך של הבעת מה זה עשה לי (כל אחד עם עצמו) ולהניח רגע את הלב ואת מה שזה עשה לי לקרוא, יכולה יותר לקדם וגם לרתום להבנה ומוטיבציה גם לשינוי בצד השני.

זה בכללי ולא רק על ההודעות האלה כאן.

וכאן דווקא כשכתבת את הסוף שלך (שאליו התייחסתי בהחלה מפאת חשיבותו) זה גרם לי לחשוב שאכן המילים הללו אולי פגעו או הכאיבו למי שעדיין אין לו ילד, ואת צודקת לגמרי בנקודה הזו, וכאן דווקא הלהבין מה השני מרגיש יותר מקדם כאן מאשר ביקורת. כי ביקורת לכל אדם כמעט תחווה בצורה שלילית ולא נעימה, ואף לא תקדם את מה שרצה מעביר הביקורת להשיג בד"כ, אלא להיפך. וכן הנכחת הלב ואיפה זה פגש אותי וכדומה יכולה הרבה יותר לפתוח לבבות ולהביא גם לתוצאה הרצויה של מי שאומר זאת.

ג. ואחרי סעיף ב בוחרת לנסות לומר זאת גם לכותרת שכתבת - המילים "את יודעת" בעיקר, אבל גם כל השורה "מותר לך לקבל ביקורת את יודעת" נחוו אצלי בצורה לא כ"כ נעימה. זה עשה לי להרגיש כיווץ כזה בבטן בהתחלה, כמו מילים שבאו אולי לנגוח או להאשים יותר או לתת הרגשה קצת שלילית. לא אומרת שהתכוונת לכך, אבל המילים ודרך ההתבטאות הספציפית הזו יצרו את ההרגשה הזו אצלי.

את לא חייבת כמובן לעשות עם המידע הזה כלום, ואף אני אישית עברתי דרך ההרגשה הזו וניסיתי אחרי שחוויתי אותה להביט קצת מעבר ואף להגיע לכל ההודעה הארוכה הזו שכתבתי לך בעצם... אז הכל ממש בסדר. באמת 🙏

וגם כן להגיד לך תודה כאן על השורה שכתבת "בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי"

כי זה באמת עזר לי להביט בצורה כוללת יותר ולהבין את המאקרו ומה שניסית בעצם להעביר לי (ולפחות מקווה שהבנתי נכון).

ד. אחרי כל האמור, אם את ועוד גולשים נוספים תרצו שאערוך כאן את השורה הזו שמדברת על הילד - אני פתוחה לשמוע. ושוב לא הייתה שום כוונה חלילה להכאיב, וסליחה אם כן, אלא להיפך כמו שפירטתי ברישא הדברים.

זה בדיוק הקטע ..הפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 23:20

אני מעריכה שהתנצלת,באמת אבל הרגשתי שההתנצלות קצת הלכה לאיבוד בתוך כל ההסברים שבאו אחריה.

לא אמרתי שלא תדברי על הילד שלך, אלא שיש משמעות לבחירת הפתיח. בדיוק כמו שלא הייתי פותחת שרשור בפורום של נשים שמתקשות להרות בסיפור על תינוק מתוק

לי אישית זה לא הכאיב, פשוט ההקשר היה מוזר

צר לי שסגנון הכתיבה שלי לא היה לך נעים, אבל אל תצפי ממני להתנסח ברגישות יתרה כשאני מגיבה למשהו שבעיניי היה לא רגיש מלכתחילה...

ולעתיד, אפשר לבקש סליחה מבלי לסייג אותה עד שהיא מאבדת ממשמעותה.

בכל מקרה שתביני הייתי כותבת את אותה ההודעה גם לאחותי האהובה.לדעתי יש מקום גם לדעה שלי וגם לדעה שלך, ולא חייבות להסכים על הכול כדי להעריך אחת את

השנייה.

זה יותר עניין של דיוק

רק להבהירנגמרו לי השמותאחרונה

לא הייתה שום הסתייגות בבקשה הסליחה.

הסליחה הייתה שלמה ובאה בראש ובראשונה ובשלמות וללא הסתייגות וללא עוררין על כך שאם טעיתי להזכיר את הילד בבמה זו ושזה יכול חלילה להכאיב למישהי/ו אז על זה אני מבקשת סליחה ומצטערת באמת.

שאר ההתייחסויות היו לדברים נוספים ולרבדים נוספים שעלו ולא כתלות או כמחיקה או כהסתייגות לסליחה, אלא עמדו בפני עצמם, בנוסף.

הקשר בין התמונה ששמו בראשי לבין התוכן לא קיים 😅נגמרו לי השמות

אפשר להשתמש בתמונה הזו שיותר קשורה (יצרתי אותה כמובן בעזרת AI):

@משה

אני לא בטוח שעט וניר הוא המתחרה של המכשיר הזהמשה

אבל בסדר

(יש הוראה לא להשתמש בAI לחלק מהדברים).

נכון, הבינה תמיד מציעה משום מה מחברת כברירת מחדלנגמרו לי השמות

אז אמרתי טוב נו יאללה נשתמש בזה... לא שזה בא לבטא תחרות הוגנת בין השניים, אבל אולי כן לבטא את הפניות והשליטה על הזמן שלנו לפחות בנקודה הזו?

(וברור שאם ההוראה לא להשתמש אז לא, רק שמה ששמו בראשי פשוט לא קשור, אבל הכל בסדר)

מרווח ותקשורת בין הדייטים-ראיתי שדשו בכך בעבר,ובכלמחדש נעוריי

זאת, קבלו את התנצלותי

אני די "ירוק" בתחום הדייטים (ומקווה שלא אצטרך להשתפשף מדי).

כעת בקשר נחמד בשלבים התחלתיים יחסית.

נראה ששנינו נהנים מהקשר עצמו ב"ה, אבל מרגיש שההנאה והזרימה הם בעיקר בדייטים עצמם.

יש כמה ימים בין דייט לדייט.

וביניהם, לא סגור על נושא הודעות הווסטאפ /שיחות טלפון, מרגיש שהיא פחות בעניין ושאולי מלחיץ אותה אם שולח לה משהו והיא "צריכה" לקרוא ולהגיב.

אמרה מראש שקצת ביישנית ולוקח לה זמן, אז אולי רק דייטים זה הדרך (לפחות בשלב זה).

מצד שני, אולי בסתר לבבה כן מצפה שאחזר בין לבין...

השאלות הן:

  1. האם פער של 4/5 ימים בין דייט לדייט, זה בסדר בדרך כלל, או שזאת הפסקה גדולה מדי?

  2. מה באמת מצופה בדרך כלל בין דייט לדייט בתקשורת? לשלוח הודעות התעניינות ושיתוף בין לבין כדי "להשאיר את האש דלוקה", או שלא קריטי?

    ניסיתי קצת לשלוח, נראה שכן נענתה והגיבה, אבל לא ברור לי אם נהנית מזה, אולי כדאי לשחרר ולחכות ליוזמה שלה.

אם זה מעבר ל3/4 דייטים, כדאי להתחיל לדבר בטלפון.יהודי שואף לטוב

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

למה לשאול אותנו ולא אותה?פצל"פ

כדאי לשלוח הודעותארץ השוקולד

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

אני חושבת שזה ממש נושא שאפשר לפתוח מולה ישירותקל"ת

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

נחמד, מזכיר ליחושבת בקופסא

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

תודה לכל המגיבים, אני מנסה בהודעותמחדש נעוריי

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

בהצלחה רבהארץ השוקולד

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

זה שהיא לא יוזמת בעצמה - לא אומר כלוםadvfb

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

נכוןהפי

תודה, כנציגת הנשים כאן,אולי תעזרי לי לקבל בהירותמחדש נעוריי

זה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?

מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...

אבל זה מה שיש כנראה...

זה בדרך כלל מה שקורהחושבת בקופסא

אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.

אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.

אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.

תודה, אני גבר, אבל הרעיון יפהמחדש נעוריי

לשאלתך, היא די פמניסטית , אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...

מה הכוונה?הפי

מה אתה מרגיש שאתה לא יודע

( לא נציגה של אף אחת )

בעיקר, מה גורם לנשים לחכות שהגבר יקח על עצמומחדש נעוריי

את כל היזומה בשלבים הראשונים?

ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...

הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?

מה הכוונה הכל?הפי

אני לא מבינה

את אישרת את התוכן של advfb שאמרמחדש נעוריי

שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...

בדרך כלל זו הצפייהחושבת בקופסא

זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.

אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.

בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.

למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).

אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.

בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.

אז אולי אני אהיה נציג הנשים ;)advfb

דווקא נראה לי ששייך לשאול גם גברים, כי בסוף אנחנו מתנהלים מול נשים ומקבלים פידבקים על ההתנהלות הזאת..

אתה יכול גם לשאול עוד חברים שיוצאים.

מסיבות כאלה חשוב למצוא חבר שתיים שאולי קצת יותר גדולים בגיל שאפשר לדבר איתם על זה.

חח התקבלתהפי

ישששadvfb

מרגיש כמעט כמו יו"ר הכנסת.

אני אפעל למען מי שבחר בי וגם מי שלא בחר בי.

תודה תודה.

הישיבה נעולה.

עונהקל"ת

כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.

בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.

מעניין, תודהמחדש נעוריי

זאת בנורמה לרובדרייב

הבחורה יותר פסיבית בהתחלה, זה נובע כנראה מזה שהיא רוצה לראות את היוזמה וההובלה שלך כגבר. גם בהודעות זה קורה תדיר. הרבה פעמים הבחורה לא ממהרת להגיב, יש פה קצת תת מודע של לבדוק האם הבחור חפץ מדי ותלוי בתגובה שלי, או שהוא יודע לחזר אך לא תלותי. גם אם זה מציק ומשגע לא צריך להתרגש. זה תופעה שקורית מלא.

שים לב לנקודה חשובה:

נכון שגכגברים אנחנו היוזמים אבל צריך להיזהר לא לרוץ קדימה מדי, ולשדר התלהבות יתר.. זה עלול לפגוע בהערכה שלה כלפיך יוריד לה את החשק בקשר.

לכן צריך לשמור על המשחקיות, להתקרב אבל גם לא מדי. ואם היא מתרחקת מעט לא ישר לרדוף אחריה. לתת לה מעט זמן להתגעגע ולשדר שאתה מחזיק מעמד גם לבד ויש לך עוד עניינים בחיים. כמובן בצורה עדינה ומתונה, לא סתם לסנן.

דבר אחרון ובעיניי משמעותי, לא כדאי לפתוח בשיחות על למה את לא עונה וכמה את רוצה שאכתוב וכו'. תקשורת זה מאוד חשוב בזוגיות אבל אתם עדיין לא שם.. יש דינמיקות חברתיות שונות מאליהן, ודיבור עליהם רק מרדד ומקטין. מסר לא מילולי עובד הרבה יותר טוב מאשר מילולי. למשל אם אתה רואה שהיא לא יוזמת מעצמה אתה יכול טיפה להכניס אותה לעניין בצורה עקיפה, ע''י זה שתוריד מעט הילוך. או לרמוז בקטנה בצורה נסתרת. למשל: אני אביא לנו תה, את על העוגיות? פותח לה פתח להביא משהו משלה, ולא רק להסתמך עליך. כך גם תראה עד כמה היא משקיעה, במידה ואפילו עוגיות שהיא טרחה להכין, או שמעט מדי או מוגזם מדי (יכול להיות סוג של ריצוי ולא מתוך שקיפות אמיתית) זה יותר אפקטיבי מאשר לפתוח בשיחה כבדה לומר שרוצה לראות אותה יותר אקטיבית וכו'.

תודה לך ולכולם...מחדש נעוריי

בעיני, כהכללה הבחורות נותנותadvfb

ונותנות לגבר להחליט ולהוביל כי זאת גם העמדה היותר נוחה עבורן.

זה לא דרך שלהם לבחון את הגבר אם הוא גבר.

נוח לה שהוא ישלח הודעה ויקבע מקום, אם היא תעשה זאת בעצמה, לפחות בהתחלה, היא עשויה למצוא את עצמה בעמדה לא נוחה. לא נוחה ריגשית.

מעניין, למה לדעתך זה לא נוח להן?מחדש נעוריי

כי זה מפתח דינמיקה של קשר שהן פחות "נשיות" בה?

כנראה גםחושבת בקופסא

ובאופן כללי בני אדם אוהבים לא לחשוב ולא להתאמץ.

מה היית מעדיף, לקבוע עם חבר שנותן לך זמן ומקום ואתה צריך רק להגיע, או אחד שמפיל עלייך את התכנון?

לפני כל ה"נשיות- גבריות" כדאי לחשוב בסברה אנושית פשוטה מה נחמד וישמח את רוב האנשים. אחר כך תכניסו את כל הנורמות והציפיות האלו.

לקבוע בעצמי!!!!!הפי

ברור שונאת שחברה אומרת לי איפה סליחה?!

זה חייב לעבור בידוק שלי חח

וואלהחושבת בקופסא

אני כבר מזמן וותרתי על לנסות לארגן מפגשים גדולים של 5-6+ חברות באותה קבוצת ווצאפ.

לעלות סקרים של זמנים אפשריים, להציע כל הזמן הצעות שנדחות, ובסוף פונות אליי 1 או 2 בפרטי שכן מתאים להן וקובעות למשל בבית שלהן בלי להסתבך עם מלא התאמות שונות של לו"זים והעדפות שונות.

נראלי צריך פשוט כל דבר בפרופורציהקל"ת

לפעמים כן לתת לצד השני להחליט לפי רצונותיו כדי שירגיש שנותנים לו מקום, ומצד שני כן לפעמים להחליט בעצמך כדי לא ליצור הרושם של אדם שלא יודע לקבל החלטות.

אבל אני מניחה שכל אדם נוטה למזג יותר מסויים. ההחלטי מול הפאסיבי/זורם.

לדעתי אין פה מה ישמח את רוב האנשים. מה שעושה טוב לאחת לא בהכרח עושה טוב לאחרת.

פשוט תיהיה מי שאתה

נכוןהפי

אני ספציפית גם לא אוהבת שגברים אומרים לי איפה להיפגש אני מעדיפה שנדבר ביחד

לכן בדרך כלל הגבר מציע 2-3 מקומותadvfb

וגם מציע אם בא לך ללכת למקום אחר.

זה הכי טוב לא?

ככה הוא גם נותן מקום למחשבה וגם נותן לך להחליט.

כמובן שמדברים "מה בא לנו" וכו'

מסכן הבחורהפי

מזה זה סיוט

מה סיוט? זה כיףadvfbאחרונה

פעם דיברתי עם בחורה פעם ראשונהadvfb

ואיך שהוא יצא שהיא לקחה קצת על עצמה את האחריות של לקבוע איפה נפגשים. והיא נלחצה מזה פיצוצים.

מה זה לקבוע מקום? זה לקחת את האחריות, אם הוא יהיה מקום טוב או לא טוב, מה יקרה שנגיע.

בנות, בכללי, הרבה יותר רגישות לדינמיקה בין אישית ולכן הם מרגישות יותר חזק את מה שקורה בדינמיקה.

גבר, ככלל, פחות מרגיש את הדינמיקה, לפחות לא בצורה כל כך חזקה ולכן פחות דרסטי לו ההשלכות השונות.

הרגישות של דייט ראשון זה שעדיין לא מכירים וצריך לתת אמון בצד השני. אם יש לך רגישות גבוהה אז זה יכול טיפה קשה לנווט את הסיטואציה הזאת ולכן מי שמרגיש טיפה יותר בנוח יכול לעזור בזה וזה יקל על הצד השני.

בדרך כלל, בנות לא חושבות "זה נשי" או "זה לא נשי" שהן עושות או לא עושות משהו. הצורת מחשבה הבסיסית שלהן היא נשית. ברמה כזו או ברמה אחרת, בדרך כזו או בדרך אחרת.

איזה שטויות נוהפי

אם הוא בא לאזור שלו החובה שלה להציע מקום

יכול להיותadvfb

אבל עדיין זה יותר כיף שהגבר מוצא מקום

שבירת לב תגובתי ודברים שרוצה לשתף התלמיד העייף

אני רוצה להגיב כאן על פוסט שרשמתי לפני כן על אכילות לב

קודם כל תודה רבה כאן לכולם על התבונות ועל החוכמה ששיתפתם בהחלט הדברים עזרו.

אני רוצה אבל לשתף אתכם משהו שאני חושב שיכול לעזור במידה כזאת ואחרת.

בסופו של דבר כל דבר משמעותי שקרה לנו בחיים אנו לומדים ממנו לטוב ולרע, ובעיקר משברים, אנחנו מכירים את עצמנו טוב הרבה יותר לאחר משברים, ובמקרה שלי אחרי פרידה משמעותית, אתה לומד את הדברים שהיו ומה גרם לקשר הזה ליפול ובוחר להשתנות ולהתעלות, אז כן אחרי שקונים מדרגה חדשה באישיות כי למדנו והפקנו לקחים עצמים, מגיע של צער מסוים, שאומר אם אני הייתי אז במצבי כיום אולי הקשר היה אחר, הדברים היו אחרים, ופה צריך להביט למעלה לשמיים לה' יתברך, אנחנו אנשים מאמינים ויודעים שהכל בהשגחה מאת ה', והכל מאתו יתברך אין כאן מקום להאריך בבטחון בשידוכים וזה שה' בפרט בעניין הזה שם את השגחתו וניהולו בעניין עד שראיתי לרב שמואליביץ' בשיחות מוסר שמבאר על מעשה בר"י בר' חלפתא והמטרוניטא, שהיא שואלת את ר"י מה עוסק הקב"ה מאז ששת ימי בראשית היינו במה ה' מגלה את עצמו בעלמו מאז בריאת העולם? והוא עונה לה בשידוכים! לכן כל שידוך הוא פלאי כל חתונה היא גילוי של ה'.

אדבר עוד נקודה, הזכרונות הטובים החוויות הטובים שחווינו, אני חושב שיש להם מטרה טובה נכון בסוף הבחורה שהייתה בדייטים בחרה שלא להמשיך ושלא לחזור בהמשך, אז ככה שהזכרון עולה אז הוא מביא איתו איזה מפח נפש, אני חושב שבסופו של דבר אפשר להגיד שזה עולה וואלה באמת היה מצחיק באותו דייט ואני יודע שזה יבוא שוב בעז"ה זה לא נגמר, זה לא כאשר היא בחרה לחתוך אז השמחה הלכה איתה, צריך להמשיך ולשמוח בחיים, וכמה דנו רבותינו במעלת השמחה ואם זה מצד הייסורין כמה חשוב לשמוח בייסורין! ולשמוח בה' ולזכור שבסוף המצב איכשהו הוא האידאלי ביותר כי ה' הוא המנהל (אחרי כמובן ההשתדלות שעשינו כמצוות בוראנו)

אני משתף בעוד עניין שאחרי שכתבתי את זה כאן, היה לי מחשבות רבות אם לשלוח לה הודעה ולנסות שוב ולבקש ממנה לחזור, כי שוב האני היום אומר שאם הייתי אז הקשר היה אחרת, אז חשבתי לשלוח הודעה עם הכל ולהגיד לה אני רוצה לחזור, אבל אני הבנתי א. אני צריך לכבד את המילה שלה שהיא אמרה שהיא לא רוצה אז ולא לחזור אחרי כמה חודשים ולשלוח שוב ב. אם אני רוצה להיות שלם ובאמת לשמוח אני חושב שזה לא כדאי עבורי כי אני לא יודע מה הסיכויים שהיא תגיד כן אחרי שהיא כבר אמרה לא לפני כמה חודשים, ואני מרגיש שאם היא שוב תגיד לא לבקשת חזרה חוזרת זה יקשה עליי לשחרר ולהמשיך הלאה בחיים כמו שאומרים, ולכן אני בחרתי פשוט לשחרר להגיד תודה לה' ולה שזה קרה ולהמשיך הלאה בחיים, האם זה אומר בהכרח שאני סגרתי את הדלת לגמרי? לא ממש לא, אם היא תשוב ביום מן הימים ותגיד לי אני רוצה שנדבר על אפשרות לחזור, אני אשקול את זה בחיוב כי בסופו של דבר היא הייתה בחורה מדהימה שעשתה לי כל כך טוב בחיים, ולא הייתה בחורה כמוה, אבל איך אומרים אני לא בונה על זה כי זה לא שייך, אך בהחלט אם היא תבקש לחזור אני אשקול זאת בחיוב.

ובקיצור כמה נקודות שאני רוצה לכתוב כאן שלמדתי במהלך הזמן:

  לאוכלים את הלב, אחי שחרר, לא הכל תלוי בך.

    אל תפחדו להוביל בקשר, לאנשים בעלי בטחון עצמי נמוך אל תפחדו להוביל בקשר לשלוח הודעה וכו' זה בסדר, כמובן צריך להיות עם יד על הדופק ולראות מה שייך ולא שייך ואיזה שלב אתם בקשר ולראות שאתם לא במקומות שונים ואתה עושה משהו שלא מתאים כעת, אך לא לפחד להוביל!

לתת את הזמן יש בחורות ובחורים שלוקח להם יותר זמן להיפתח ולהיקשר אם אתה בחור שנקשר די מהר תיזהר מלבטא את זה בשלב מוקדם יש כאלה שנלחצים מזה וגם זה עלול לסנוור את ההחלטה הכל כך חשובה האם להתחתן איתה

   לזכור לקחת את הדברים הטובים ולהמשיך הלאה בחיים ולסמוך על ה' שבע"ה יהיה טוב ובסדר והכי מדוייק.

בהצלחה!ברוקולי

אמן לכל מילה שלךניצן*אחרונה

קראתי הכל

ומחזקת אותך על הדרך שאתה עובר על מנת להצליח להשתחרר

ה' איתך והוא יעזור לך גם לצאת מהלופ הזה שהוא מורכב, הייתי במשהו דומה בקטנה ממש ואני יודעת כמה זה מורכב. ולפעמים אנחנו גם עושים צעדים שאין להם השלכה על המציאות, להנכיח את הקול הפנימי , אבל יכולים לעזור להבין שהסיפור הזה סגור

מובן לה מאליו דברים שאני עושהחצלה

לא בטוח שהכותרת נכונה, אבל העניין הוא כזה

יוצא עם בחורה מדהימה, כיף לנו ביחד בגדול יש כימיה ומשיכה. ממש תחילת קשר, דייטים בודדים. העניין הוא שמאוד מפריע לי שאני מרגיש שהרבה דברים מובנים לה מאליהם. לצורך העניין אם קונים עכשיו משהו ואני בא לשלם, מאוד חשוב לי שהיא תגיד לי שאולי היא תשלם הפעם או משהו כזה, ואז אני כמובן אסרב ואשלם בעצמי, אבל חשוב לי לדעת שזה לא מובן מאליו. או שמתקפלים וצריך לסחוב דברים או לפנות את הזבל, שלא תחכה שאני אעשה את זה אלא גם תפעל מעצמה ותפנה או תרים, כמובן שביחד, אבל פשוט לא יכול עם התפיסה שאישה היא פרינססה והגבר צריך תמיד לפתוח לה את הדלת וכו. אנחנו רק בהתחלה.

מה עושים עם דבר כזה? זה מוריד לי בקשר קצת תאמת, וזה מבאס כי בלי זה הייתי נראלי בעננים. ומצד שני שייך לדבר איתה על זה? על שותפות כזו בדייטים, שכלום לא מובן מאליו ואנחנו ביחד? לא יודע

אשמח לשמוע מכן/מכם איך אתם רואים את הדברים. אם צריך אפרט יותר.