שעבד בהכנת מצות לפסח בהכשר רבנות..

לא שטפו את המערוך גם אחרי 18 רגעים אפילו שהיה עליו בצק. כשהוא שאל איך זה - אמרו לו שמסתמכים על זה שחמץ שהתערבב באוכל לפני הפסח מתבטל בשישים

את כותבת ש"גם בכשרויות מעולות יש כאלה שמזייפים מדי פעם אז קל וחומר ברבנות" - למה זה קל וחומר? בעיני זה קשור לאדם, פחות לאיפה שהוא מועסק.

ולאור הדברים שאת כותבת, אבא שלך אוכל מחוץ לבית?

למה צריך לזייף אם קל יותר?

הרבה יותר הגיוני שמישהו יעשה קיצור דרך במרתון מאשר בריצה של מאה מטר...

ובהרבה רבנויות גוש קטיף זה חובה לכשרות רבנות

הבסיס הבעייתי הוא מינמליות.

הרבנות, מסיבות מובנות, הגיוניות ולגיטימיות, רוצה לאפשר מסחר כמה שיותר חופשי, ולהוציא על זה כמה שפחות תקציבים. ולכן הרבנות דורשת את המינימום שחייבים לדרוש כדי שיהיה לגיטימי לשים חותמת כשרות. (לא באמת את המינימום, ולכל עיר יש את הרבנות שלה וכו', אבל המגמה הכללית היא בהחלט מגמה שחותרת להתיר כמה שיותר ולצמצם צורך במשאבי אנוש.)

ומזה נובעות שתי בעיות:

א'- רמת הכשרות הנדרשת. בכשרות, כמו בהרבה דינים, יש הרבה מחלוקות ושאלות ותחומים אפורים. כשאתה אחראי על כל השוק (לפחות של העיר או האזור שלך), אז בהחלט אתה יכול להסתמך על היתרים של שעת הדחק בשביל להתיר דברים שלעצמך היית מעדיף להחמיר. כמו שיש בתחומים אחרים ביהדות היתרים של שעת הדחק ושל דיעבד.

עכשיו מגיעה השאלה- האם אני, הצרכן הדתי, רוצה לאכול כל דבר שהתירו למכור אותו משום שעת הדחק (ושיתכן אפילו שאם השוק היה דתי אז בכלל זה לא היה שעת דחק)? אני רוצה לחיות לפי סטנדרטים גבוהים יותר.

זה כמו שאם ינסו למכור לי מוצר של חברה לא מוכרת, שיש לו אישור של מכון התקנים, הגיוני מאד שאני בכל זאת אעדיף לקנות מחברה שהמוצרים שלה נחשבים קצת יותר איכותיים.

ואני אוסיף ואציין, שיש גם דברים שהם באמת בעייתיים, אבל הרבנות מתירה, כי יש על מה לסמוך וזה מספיק כשהדרישות שלך הן מינימליות, אבל לא כשזה משהו שחשוב לך.

ב'- משאבים. הרבנות היא גוף ממשלתי עם תקציב מוגבל, והיא מחוייבת לספק שירותים לכל דורש. לכן היא חייבת לתת את התקציב המינימלי והדרישות המינימליות. ממילא אפשרות הבידוק והאכיפה מצומצמת יותר.

זה קצת כמו ההבדל בין שימוש ברפואה הציבורית לבין רופא פרטי. 

הבד"צים לעומת זאת, הם גוף עצמאי, שלא נועד כלל לשרת את בעלי העסקים אלא אותנו- הצרכנים הדתיים שרוצים רמת כשרות רצינית, או אפילו רמת כשרות גבוהה (בשני המובנים- התרחקות מתחומים אפורים, ואכיפה רצינית). כמובן, יש לזה מחיר, כמו שלרופא פרטי יש מחיר, וכמו שלפלאפון ברמה גבוהה יש מחיר.

לא הייתי אומר בביטחון שזה כשר. כמובן, יש הרבה מקרים שכן, ושהבד"צים באמת מחמירים ותבוא עליהם ברכה, אבל יש מקרים שהבעיות רציניות יותר.

כשיש בעיות רציניות אז המשמעות של חותמת הכשרות היא במקרה הטוב שמותר לאכול את זה, ובמקרה הפחות טוב- שמי שאוכל יש לו על מי/מה שיסמוך.

פירוט: במקרה הטוב מדובר רק בחשש קל שזה לא כשר, ומבחינה הלכתית אנחנו לא חייבים להתחשב בכל חשש. לחילופין - יש דעות שמכשירות ודעות שמטריפות, והדעות המכשירות הן מספיק חזקות בשביל שלא תהיה בעיה להסתמך עליהן, אבל עדין במקרים רבים ראוי להתחשב גם בדעות המחמירות. (וכמובן, כל סוגיה נידונת לגופה, לפעמים זה יהיה רק לחומרא בעלמא, ולפעמים זה בסיסי יותר)

במקרה הפחות טוב מדובר בחשש משמעותי שזה לא כשר, או לחילופין הסתמכות על דעת מיעוט שמכשירה את זה. ועדין לפעמים החשש הוא כזה שמבחינה הלכתית אפשר להכשיר את זה כי הסברא להתיר היא חזקה מספיק כדי שמי שרוצה להקל יתירו לו.

אני מניח שהמציאות של ספקות ומחלוקות בהלכה לא חדשה לך. ולכן אתה מבין שלא על כל דבר אפשר להגיד בוודאות "כשר" או "לא כשר". ולכן לפעמים מכריעים בתוך אי וודאות. השאלה היא כמה אני מעוניין להיכנס לספקות ולחששות הללו.

וכמובן, מי שאוכל מהבד"צים בד"כ מרוויח גם מעבר, שההתרחקות מהחששות היא לא רק ממה שהוא ממש בעייתי אלא אפילו מדברים שרק קצת נכנסים בתחום האפור.

וגם בשאלה עד כמה דעה מסוימת מקובלת בפוסקים יש ציר.

וזה שאי אפשר להגיד על משהו שהוא לא כשר, לא בהכרח אומר שאפשר להגיד עליו שהוא כן כשר.

באופן כללי, סוגיית המחלוקות (וכן הספקות) בהלכה היא סוגיה מורכבת מאד. אם כל כך ברור לך שהתפיסה שלי לגבי כשר ולא כשר היא לא נכונה, ואתה חושב שיש לך תפיסה מסודרת ומדוייקת יותר משלי אשמח לשמוע. אם זה רק נדמה לך באופן כללי ומרגיש לך לא סביר מה שאני אומר- אז אתה כמובן מוזמן לשתף (ואשמח לקרוא את דבריך), אבל אני כנראה אקח קצת פחות ברצינות, במחילה.

מה שכתבתי הוא שאם יש לו טיעונים רציונאליים אשמח לשמוע, וכמובן אתייחס ברצינות.

ואם מה שמפריע לו זה תחושת בטן- אז אני אשמח לשמוע, אבל כנראה אקח את זה פחות ברצינות...

אותך לא מרגיז כשאתה מרגיש שמסלפים את דבריך?

אני לא יודע אם ההסבר שלי (או הניסוחים שבחרתי) היה כ"כ גרוע או שבגלל שזה נושא רגיש החשדנות שלכם גרמה לכם לפרש אותי בצורה כזו.

בכל מקרה- 

אם מישהו הבין מדבריי

ואולי אני אנסה להסביר את עצמי קצת יותר טוב, בתקווה להבנה.

ראשית, צריך לחלק בין חפצא לגברא, יכול להיות שהחפצא הוא מאכל אסור, ולגברא מותר לאכול אותו, למשל חתיכה של נבלה שנתערבה בין שתי חתיכות של שחוטה.

כמובן, לא לזה התכוונתי כשאמרתי שיתכן מצב שאפשר להגיד על מאכל שהוא מותר לאכילה אבל אי אפשר להגיד בביטחון שהוא כשר, כי זה יהיה סתם התחכמות סמנטית מיותרת. אבל הנקודה הזו היא פתיחה להבנה שיש הבדל בין לומר על משהו שהוא כשר/לא כשר לבין לומר שמותר לאכול אותו ולתת לו חותמת כשרות.

חילוק נוסף שחשוב כאן, זה ההבחנה בין מצב שבו ההלכה אומרת בבירור שמשהו הוא מותר, לבין מצב שההלכה לא אומרת אמירה ברורה, אבל מורה ההלכה מורה להיתר או לאיסור. דוג' טובה שמצאתי להראות על מצב כזה היא למשל במקרה של שני שבילין אחד טמא ואחד טהור (מסכת פסחים דף י' ע"א), שם אם שניהם שואלים בו זמנית - אנחנו מטמאים את שניהם, ואם כל אחד שואל בנפרד- אנחנו מטהרים את שניהם. כלומר- ההלכה לא קובעת האם השביל המסוים הוא מותר או אסור בספק הזה. אבל מורה ההלכה אמור להקל או להחמיר בהתאם לסיטואציה.

בתחום הכשרות, יש סוגים שונים של היתרים. לפעמים באמת ברור שהחפצא הוא של היתר. אבל לפעמים זה לא ברור. ויש מקרים שבהם גם ההלכה עצמה לא ברורה. בין אם בגלל ספק במציאות, בין אם בגלל ספק או מחלוקת הלכתית. ואני אנסה להסביר את הבעייתיות שאני רואה כאן.

לענ"ד, אף שיש מי שיתווכח על כך, אם אדם מקל כקולי בית הלל וכקולי בית שמאי בתום לב, פשוט כי הוא כל פעם שואל את הרב שהכי זמין לו ויש סתירות, אז זה בגבול הלגיטימי. למרות שאם היה עושה את זה במזיד אז הגמרא מכנה אדם כזה רשע.

האם בגלל שזה בגבול הלגיטימי זה אומר שזה מותר וראוי לכתחילה? להבנתי הדלה התשובה שלילית. זה טוב בדיעבד ומחוסר ידיעה, אבל לכתחילה ראוי לא להתנהל כך. לכן בפועל, אם אדם סומך במוצרים מחיפה על הקולות של הרב של חיפה, ובמוצרים מטבריה על הקולות של הרב של טבריה, אז יש כאן בעייתיות.

ובאופן כללי, זה שאדם סומך על קולות של רב אקראי שאין לו שום קשר יכולה להיות בזה בעייתיות במימד ההלכתי. יש מחלוקות כמה זה תקין.

כמו כן, יש קולות שהן לא מעיקר הדין, אבל אפשר לסמוך עליהן. כבר בגמרא מצינו - כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק. האם זה אומר שהלכה כרבי שמעון? לא. האם זה אומר שאפשר לסמוך עליו ולהקל בשעת צורך? כן. לכן למורה ההוראה ישנה האפשרות והסמכות להחליט שהוא מקל, אבל זה עדין לא אומר שזה לכתחילה, ויתכן בהחלט שראוי שאדם שאכפת לו יקפיד ולא יקל בזה.

(ואגב, גם רבנים אומרים לפעמים בעצמם דברים כגון זה - שעדיף לא לעשות, אבל מי שעושה יש לו על מה שיסמוך)

לכן לענ"ד יש יתרון משמעותי לבד"צים שמשתדלים למעט את התחומים האפורים - אלה שבהם ההלכה אינה ברורה דיה וכדי להתיר צריך "לסמוך על".

נכון שכתבתי שזה ספק, או שיש חשש, וכדו'. אבל לא כתבתי שזה לא כשר. הטענה שנמצאת לאורך כל הדברים שלי היא שיש תחומים אפורים, שההלכה עשויה להתיר, אבל זה לא אומר שראוי לסמוך על ההיתר.

אני לא אומר שזה לא כשר. אני כן אומר שיש דברים בתחום האפור, משמעות התחום האפור היא שיש ערפול שגורם שאי אפשר לומר בבירור ובוודאות- המוצר הזה כשר.

בתוך התחום האפור יש למורי ההוראה סמכות להקל ולהתיר דברים רבים, אבל הוראתם אינה מוציאה את המוצר מגדר התחום האפור, אלא נותנת למקבלי תורתם את הרשות להקל.

יש כאן קצת בעיה סמנטית, אני מתייחס ל"כשר" כמשהו אובייקטיבי יותר, ולא רק לפי השאלה האם מותר לי לאכול או לא. יש דברים שיש ספק אם הם כשרים, אבל מותר לאכול אותם.

אם היית מתעקש לקרוא כשר לדברים שההלכה מתירה לכתחילה בלי שום פקפוק, כמו למשל חתיכה של נבילה שנתערבה בחתיכות של שחוטה, אז לא הייתי עושה מזה ענין, כי מה שחשוב לי זה לא הסמנטיקה.

אבל כשמדובר בדברים שבמסגרת ההלכה עצמה לא ברור שהם מותרים, אז זה כן מפריע לי שאתה מציג את זה ככשר באופן חד-משמעי. חלילה לי מלומר על דבר שיש רבנים המתירים אותו שהוא לא כשר, אבל זה עדין לא אומר שהוא כן כשר. מדובר בדבר שהוא ספק כשר או נתון במחלוקת אם הוא כשר, וחלק מהרבנים (לפעמים רובם, לפעמים מיעוטם) מתירים אותו (לפעמים לכתחילה, לפעמים בשעת הדחק). ובאופן הזה אני חושב שגם צריך להציג את הדברים, עם המורכבות שבהם. לא כדברים פשוטים, כי הם לא. 

זה סתם דוג' שקפצה לי בגלל פסח. אבל זה דוג' מעולה למוצר מאד בעייתי מבחינת כשרות.

והנקודה היא דוקא זה שאני לא יודע לשפוך לך דוגמאות. דוקא העובדה שאין לי הרבה ידע בתחום, אבל אני כן יודע שהמגמה הכללית היא כזו שהרבנות מקלים יותר, ואני אפילו לא יודע במה (כלומר - אני אפילו לא יודע על איזה קולות אני סומך כשאני אוכל רבנות), ולאור העובדה שבכשרות יש מאות מחלוקות, אני אעדיף ללכת על משהו מהודר יותר, ולא רק בתור בונוס נחמד.

אני אוסיף כאן גם את הדוג' של היתר מכירה, וזה לא עקרוני כרגע האם אתה חושב שהקולא הזו היא הכי לגיטימית ונצרכת וחשובה בעולם- היא עדין קולא משמעותית (ורואים בפירוש שאפילו הרב קוק התייחס אליה כך). אני מביא את זה רק כדוג', כהמחשה למגמה הכללית, כמה נמנעים מהתחומים האפורים, ולא אכפת לי למה.

אפשר להוסיף גם את הדוג' של חלב נכרי.

אני לא אומר שלבד"צים אין אף קולא, אבל ממה ששמעתי יש בהחלט פחות. (בין בתחום הבשרים, בין בתחומים אחרים.) דבר שלהבנתי נובע בין השאר מכך שהרבנות משרתת את הציבור הכללי (מתוקף היותה גוף מדיני), והבד"צים משרתים את הצרכנים הדוסים שאכפת להם מכשרות ברמה גבוהה...

ואגב, גילוי נאות - מלבד דברים מעטים מאד, כשאני מתארח אצל מישהו דתי אני מסתפק בכשרות שלו ואפילו לא שואל. הדברים העיקריים שבהם יוצא לי כן להימנע - ירקות עלים שהחשש לחרקים גבוה (ולצערנו לא כולם יודעים איך צריך לנקות), וחלב נכרי, ולגבי בשר אני משתדל להקפיד על רבנות מהדרין/בד"ץ, אבל זה תלוי גם בחברה/משחטה, יש כאלה שממה שהבנתי טובות יותר ויש כאלה שפחות. (לגבי שמיטה- אני לא קונה היתר מכירה, אבל לא נמנע מלאכול גם אם אני יודע שזה היתר מכירה). אני ממש לא מחרים את הרבנות ולא מנסה לעודד תופעה כזו.

מה שאני יודע זה שיש רבנות ויש בד"ץ.

(רק בבשר ידעתי תמיד שיש רבנות מהדרין)

אין הכי נמי שיכול להיות שרבנות מהדרין דומה לבד"ץ. ועדין אני לא יודע לגבי הפרטים, כי ממה שאני יודע (בעיקר ממה שאני סומך על חברים שכן מבינים בתחום הזה יותר) יש גם הבדלים בין הבד"צים, ויש בד"צים שאני מעדיף, אז לא יודע לגבי רבנות מהדרין.

(ואה"נ שיתכן שזה כבר באמת נכנס לתחום ההידורים שאינם בסיסיים.)

והנקודה מבחינתי בדוג' זה לא רק הדוג' הזו או אחרת, אלא עצם העיקרון. הרבנות נוטה להקל בתחומים שהכשרות בהם לא ברורה יותר בקלות ממה שהבד"צים עושים.

היה על רבנות, לא על רבנות מהדרין. וגם אנכי לא התייחסתי לרבנות מהדרין אלא לרבנות רגיל. עיקר השאלה היה למה בכלל צריך משהו מעבר לחותמת שכתוב עליה כשר ואחראי עליה רב אורתודוכסי כלשהו.

מבחינתי "רבנות מהדרין", זה עוד סוג של בד"ץ, סוג שאני לא מכיר ולא יודע מה הרמה שלו. (שזה באמת תחום שאני מבין בו מעט מאד באופן אישי, ויותר סומך על אחרים שאני מכיר שמבינים בזה, וגם על כושרות וכדו')

ועוד משהו שהתלבטתי ממש עם להעיר עליו. אני אישית, אין לי בעיה עם אף אחד, חלילה לי מלזלזל ברבנות, ומצד שני אין לי גם אידאולוגיה בעד הרבנות או נגד הבד"צים. אני מחפש שירות טוב שמתאים לשאיפות שלי ואורח חיי, זה הכל. בהתחלה חשבתי שכל הדיון כאן הוא טכני, אבל אחרי הרבה תגובות, אני מרגיש שיש לך משהו נגד הבד"צים, או לחילופין (או בנוסף) אידאולוגיה של תמיכה ברבנות. אני לא נכנס כרגע לדיון על זה, אבל זה שיקול שהוא מבחינתי במישור אחר לגמרי, ואני נגד לערבב דיונים אחד בשני. אם אתה רוצה לומר משהו כמו- לבד"צים יש יתרון מסוים, אבל הוא לא שווה את החיסרון האידאולוגי (או את ההשלכות הטכניות שלו), אז זה דיון אחר לגמרי.

שאני מערער על כשרות הרבנות או ח"ו מזלזל בה, אז אני מודיע שלא לכך התכוונתי, וראו זאת כאילו חזרתי בי.

את המכשירים משקרים.. בחו"ל ידוע (גם הילדים יודעים) שלא אוכלים את הכשרות הזאת

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.