שעבד בהכנת מצות לפסח בהכשר רבנות..

לא שטפו את המערוך גם אחרי 18 רגעים אפילו שהיה עליו בצק. כשהוא שאל איך זה - אמרו לו שמסתמכים על זה שחמץ שהתערבב באוכל לפני הפסח מתבטל בשישים

את כותבת ש"גם בכשרויות מעולות יש כאלה שמזייפים מדי פעם אז קל וחומר ברבנות" - למה זה קל וחומר? בעיני זה קשור לאדם, פחות לאיפה שהוא מועסק.

ולאור הדברים שאת כותבת, אבא שלך אוכל מחוץ לבית?

למה צריך לזייף אם קל יותר?

הרבה יותר הגיוני שמישהו יעשה קיצור דרך במרתון מאשר בריצה של מאה מטר...

ובהרבה רבנויות גוש קטיף זה חובה לכשרות רבנות

הבסיס הבעייתי הוא מינמליות.

הרבנות, מסיבות מובנות, הגיוניות ולגיטימיות, רוצה לאפשר מסחר כמה שיותר חופשי, ולהוציא על זה כמה שפחות תקציבים. ולכן הרבנות דורשת את המינימום שחייבים לדרוש כדי שיהיה לגיטימי לשים חותמת כשרות. (לא באמת את המינימום, ולכל עיר יש את הרבנות שלה וכו', אבל המגמה הכללית היא בהחלט מגמה שחותרת להתיר כמה שיותר ולצמצם צורך במשאבי אנוש.)

ומזה נובעות שתי בעיות:

א'- רמת הכשרות הנדרשת. בכשרות, כמו בהרבה דינים, יש הרבה מחלוקות ושאלות ותחומים אפורים. כשאתה אחראי על כל השוק (לפחות של העיר או האזור שלך), אז בהחלט אתה יכול להסתמך על היתרים של שעת הדחק בשביל להתיר דברים שלעצמך היית מעדיף להחמיר. כמו שיש בתחומים אחרים ביהדות היתרים של שעת הדחק ושל דיעבד.

עכשיו מגיעה השאלה- האם אני, הצרכן הדתי, רוצה לאכול כל דבר שהתירו למכור אותו משום שעת הדחק (ושיתכן אפילו שאם השוק היה דתי אז בכלל זה לא היה שעת דחק)? אני רוצה לחיות לפי סטנדרטים גבוהים יותר.

זה כמו שאם ינסו למכור לי מוצר של חברה לא מוכרת, שיש לו אישור של מכון התקנים, הגיוני מאד שאני בכל זאת אעדיף לקנות מחברה שהמוצרים שלה נחשבים קצת יותר איכותיים.

ואני אוסיף ואציין, שיש גם דברים שהם באמת בעייתיים, אבל הרבנות מתירה, כי יש על מה לסמוך וזה מספיק כשהדרישות שלך הן מינימליות, אבל לא כשזה משהו שחשוב לך.

ב'- משאבים. הרבנות היא גוף ממשלתי עם תקציב מוגבל, והיא מחוייבת לספק שירותים לכל דורש. לכן היא חייבת לתת את התקציב המינימלי והדרישות המינימליות. ממילא אפשרות הבידוק והאכיפה מצומצמת יותר.

זה קצת כמו ההבדל בין שימוש ברפואה הציבורית לבין רופא פרטי. 

הבד"צים לעומת זאת, הם גוף עצמאי, שלא נועד כלל לשרת את בעלי העסקים אלא אותנו- הצרכנים הדתיים שרוצים רמת כשרות רצינית, או אפילו רמת כשרות גבוהה (בשני המובנים- התרחקות מתחומים אפורים, ואכיפה רצינית). כמובן, יש לזה מחיר, כמו שלרופא פרטי יש מחיר, וכמו שלפלאפון ברמה גבוהה יש מחיר.

לא הייתי אומר בביטחון שזה כשר. כמובן, יש הרבה מקרים שכן, ושהבד"צים באמת מחמירים ותבוא עליהם ברכה, אבל יש מקרים שהבעיות רציניות יותר.

כשיש בעיות רציניות אז המשמעות של חותמת הכשרות היא במקרה הטוב שמותר לאכול את זה, ובמקרה הפחות טוב- שמי שאוכל יש לו על מי/מה שיסמוך.

פירוט: במקרה הטוב מדובר רק בחשש קל שזה לא כשר, ומבחינה הלכתית אנחנו לא חייבים להתחשב בכל חשש. לחילופין - יש דעות שמכשירות ודעות שמטריפות, והדעות המכשירות הן מספיק חזקות בשביל שלא תהיה בעיה להסתמך עליהן, אבל עדין במקרים רבים ראוי להתחשב גם בדעות המחמירות. (וכמובן, כל סוגיה נידונת לגופה, לפעמים זה יהיה רק לחומרא בעלמא, ולפעמים זה בסיסי יותר)

במקרה הפחות טוב מדובר בחשש משמעותי שזה לא כשר, או לחילופין הסתמכות על דעת מיעוט שמכשירה את זה. ועדין לפעמים החשש הוא כזה שמבחינה הלכתית אפשר להכשיר את זה כי הסברא להתיר היא חזקה מספיק כדי שמי שרוצה להקל יתירו לו.

אני מניח שהמציאות של ספקות ומחלוקות בהלכה לא חדשה לך. ולכן אתה מבין שלא על כל דבר אפשר להגיד בוודאות "כשר" או "לא כשר". ולכן לפעמים מכריעים בתוך אי וודאות. השאלה היא כמה אני מעוניין להיכנס לספקות ולחששות הללו.

וכמובן, מי שאוכל מהבד"צים בד"כ מרוויח גם מעבר, שההתרחקות מהחששות היא לא רק ממה שהוא ממש בעייתי אלא אפילו מדברים שרק קצת נכנסים בתחום האפור.

וגם בשאלה עד כמה דעה מסוימת מקובלת בפוסקים יש ציר.

וזה שאי אפשר להגיד על משהו שהוא לא כשר, לא בהכרח אומר שאפשר להגיד עליו שהוא כן כשר.

באופן כללי, סוגיית המחלוקות (וכן הספקות) בהלכה היא סוגיה מורכבת מאד. אם כל כך ברור לך שהתפיסה שלי לגבי כשר ולא כשר היא לא נכונה, ואתה חושב שיש לך תפיסה מסודרת ומדוייקת יותר משלי אשמח לשמוע. אם זה רק נדמה לך באופן כללי ומרגיש לך לא סביר מה שאני אומר- אז אתה כמובן מוזמן לשתף (ואשמח לקרוא את דבריך), אבל אני כנראה אקח קצת פחות ברצינות, במחילה.

מה שכתבתי הוא שאם יש לו טיעונים רציונאליים אשמח לשמוע, וכמובן אתייחס ברצינות.

ואם מה שמפריע לו זה תחושת בטן- אז אני אשמח לשמוע, אבל כנראה אקח את זה פחות ברצינות...

אותך לא מרגיז כשאתה מרגיש שמסלפים את דבריך?

אני לא יודע אם ההסבר שלי (או הניסוחים שבחרתי) היה כ"כ גרוע או שבגלל שזה נושא רגיש החשדנות שלכם גרמה לכם לפרש אותי בצורה כזו.

בכל מקרה- 

אם מישהו הבין מדבריי

ואולי אני אנסה להסביר את עצמי קצת יותר טוב, בתקווה להבנה.

ראשית, צריך לחלק בין חפצא לגברא, יכול להיות שהחפצא הוא מאכל אסור, ולגברא מותר לאכול אותו, למשל חתיכה של נבלה שנתערבה בין שתי חתיכות של שחוטה.

כמובן, לא לזה התכוונתי כשאמרתי שיתכן מצב שאפשר להגיד על מאכל שהוא מותר לאכילה אבל אי אפשר להגיד בביטחון שהוא כשר, כי זה יהיה סתם התחכמות סמנטית מיותרת. אבל הנקודה הזו היא פתיחה להבנה שיש הבדל בין לומר על משהו שהוא כשר/לא כשר לבין לומר שמותר לאכול אותו ולתת לו חותמת כשרות.

חילוק נוסף שחשוב כאן, זה ההבחנה בין מצב שבו ההלכה אומרת בבירור שמשהו הוא מותר, לבין מצב שההלכה לא אומרת אמירה ברורה, אבל מורה ההלכה מורה להיתר או לאיסור. דוג' טובה שמצאתי להראות על מצב כזה היא למשל במקרה של שני שבילין אחד טמא ואחד טהור (מסכת פסחים דף י' ע"א), שם אם שניהם שואלים בו זמנית - אנחנו מטמאים את שניהם, ואם כל אחד שואל בנפרד- אנחנו מטהרים את שניהם. כלומר- ההלכה לא קובעת האם השביל המסוים הוא מותר או אסור בספק הזה. אבל מורה ההלכה אמור להקל או להחמיר בהתאם לסיטואציה.

בתחום הכשרות, יש סוגים שונים של היתרים. לפעמים באמת ברור שהחפצא הוא של היתר. אבל לפעמים זה לא ברור. ויש מקרים שבהם גם ההלכה עצמה לא ברורה. בין אם בגלל ספק במציאות, בין אם בגלל ספק או מחלוקת הלכתית. ואני אנסה להסביר את הבעייתיות שאני רואה כאן.

לענ"ד, אף שיש מי שיתווכח על כך, אם אדם מקל כקולי בית הלל וכקולי בית שמאי בתום לב, פשוט כי הוא כל פעם שואל את הרב שהכי זמין לו ויש סתירות, אז זה בגבול הלגיטימי. למרות שאם היה עושה את זה במזיד אז הגמרא מכנה אדם כזה רשע.

האם בגלל שזה בגבול הלגיטימי זה אומר שזה מותר וראוי לכתחילה? להבנתי הדלה התשובה שלילית. זה טוב בדיעבד ומחוסר ידיעה, אבל לכתחילה ראוי לא להתנהל כך. לכן בפועל, אם אדם סומך במוצרים מחיפה על הקולות של הרב של חיפה, ובמוצרים מטבריה על הקולות של הרב של טבריה, אז יש כאן בעייתיות.

ובאופן כללי, זה שאדם סומך על קולות של רב אקראי שאין לו שום קשר יכולה להיות בזה בעייתיות במימד ההלכתי. יש מחלוקות כמה זה תקין.

כמו כן, יש קולות שהן לא מעיקר הדין, אבל אפשר לסמוך עליהן. כבר בגמרא מצינו - כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק. האם זה אומר שהלכה כרבי שמעון? לא. האם זה אומר שאפשר לסמוך עליו ולהקל בשעת צורך? כן. לכן למורה ההוראה ישנה האפשרות והסמכות להחליט שהוא מקל, אבל זה עדין לא אומר שזה לכתחילה, ויתכן בהחלט שראוי שאדם שאכפת לו יקפיד ולא יקל בזה.

(ואגב, גם רבנים אומרים לפעמים בעצמם דברים כגון זה - שעדיף לא לעשות, אבל מי שעושה יש לו על מה שיסמוך)

לכן לענ"ד יש יתרון משמעותי לבד"צים שמשתדלים למעט את התחומים האפורים - אלה שבהם ההלכה אינה ברורה דיה וכדי להתיר צריך "לסמוך על".

נכון שכתבתי שזה ספק, או שיש חשש, וכדו'. אבל לא כתבתי שזה לא כשר. הטענה שנמצאת לאורך כל הדברים שלי היא שיש תחומים אפורים, שההלכה עשויה להתיר, אבל זה לא אומר שראוי לסמוך על ההיתר.

אני לא אומר שזה לא כשר. אני כן אומר שיש דברים בתחום האפור, משמעות התחום האפור היא שיש ערפול שגורם שאי אפשר לומר בבירור ובוודאות- המוצר הזה כשר.

בתוך התחום האפור יש למורי ההוראה סמכות להקל ולהתיר דברים רבים, אבל הוראתם אינה מוציאה את המוצר מגדר התחום האפור, אלא נותנת למקבלי תורתם את הרשות להקל.

יש כאן קצת בעיה סמנטית, אני מתייחס ל"כשר" כמשהו אובייקטיבי יותר, ולא רק לפי השאלה האם מותר לי לאכול או לא. יש דברים שיש ספק אם הם כשרים, אבל מותר לאכול אותם.

אם היית מתעקש לקרוא כשר לדברים שההלכה מתירה לכתחילה בלי שום פקפוק, כמו למשל חתיכה של נבילה שנתערבה בחתיכות של שחוטה, אז לא הייתי עושה מזה ענין, כי מה שחשוב לי זה לא הסמנטיקה.

אבל כשמדובר בדברים שבמסגרת ההלכה עצמה לא ברור שהם מותרים, אז זה כן מפריע לי שאתה מציג את זה ככשר באופן חד-משמעי. חלילה לי מלומר על דבר שיש רבנים המתירים אותו שהוא לא כשר, אבל זה עדין לא אומר שהוא כן כשר. מדובר בדבר שהוא ספק כשר או נתון במחלוקת אם הוא כשר, וחלק מהרבנים (לפעמים רובם, לפעמים מיעוטם) מתירים אותו (לפעמים לכתחילה, לפעמים בשעת הדחק). ובאופן הזה אני חושב שגם צריך להציג את הדברים, עם המורכבות שבהם. לא כדברים פשוטים, כי הם לא. 

זה סתם דוג' שקפצה לי בגלל פסח. אבל זה דוג' מעולה למוצר מאד בעייתי מבחינת כשרות.

והנקודה היא דוקא זה שאני לא יודע לשפוך לך דוגמאות. דוקא העובדה שאין לי הרבה ידע בתחום, אבל אני כן יודע שהמגמה הכללית היא כזו שהרבנות מקלים יותר, ואני אפילו לא יודע במה (כלומר - אני אפילו לא יודע על איזה קולות אני סומך כשאני אוכל רבנות), ולאור העובדה שבכשרות יש מאות מחלוקות, אני אעדיף ללכת על משהו מהודר יותר, ולא רק בתור בונוס נחמד.

אני אוסיף כאן גם את הדוג' של היתר מכירה, וזה לא עקרוני כרגע האם אתה חושב שהקולא הזו היא הכי לגיטימית ונצרכת וחשובה בעולם- היא עדין קולא משמעותית (ורואים בפירוש שאפילו הרב קוק התייחס אליה כך). אני מביא את זה רק כדוג', כהמחשה למגמה הכללית, כמה נמנעים מהתחומים האפורים, ולא אכפת לי למה.

אפשר להוסיף גם את הדוג' של חלב נכרי.

אני לא אומר שלבד"צים אין אף קולא, אבל ממה ששמעתי יש בהחלט פחות. (בין בתחום הבשרים, בין בתחומים אחרים.) דבר שלהבנתי נובע בין השאר מכך שהרבנות משרתת את הציבור הכללי (מתוקף היותה גוף מדיני), והבד"צים משרתים את הצרכנים הדוסים שאכפת להם מכשרות ברמה גבוהה...

ואגב, גילוי נאות - מלבד דברים מעטים מאד, כשאני מתארח אצל מישהו דתי אני מסתפק בכשרות שלו ואפילו לא שואל. הדברים העיקריים שבהם יוצא לי כן להימנע - ירקות עלים שהחשש לחרקים גבוה (ולצערנו לא כולם יודעים איך צריך לנקות), וחלב נכרי, ולגבי בשר אני משתדל להקפיד על רבנות מהדרין/בד"ץ, אבל זה תלוי גם בחברה/משחטה, יש כאלה שממה שהבנתי טובות יותר ויש כאלה שפחות. (לגבי שמיטה- אני לא קונה היתר מכירה, אבל לא נמנע מלאכול גם אם אני יודע שזה היתר מכירה). אני ממש לא מחרים את הרבנות ולא מנסה לעודד תופעה כזו.

מה שאני יודע זה שיש רבנות ויש בד"ץ.

(רק בבשר ידעתי תמיד שיש רבנות מהדרין)

אין הכי נמי שיכול להיות שרבנות מהדרין דומה לבד"ץ. ועדין אני לא יודע לגבי הפרטים, כי ממה שאני יודע (בעיקר ממה שאני סומך על חברים שכן מבינים בתחום הזה יותר) יש גם הבדלים בין הבד"צים, ויש בד"צים שאני מעדיף, אז לא יודע לגבי רבנות מהדרין.

(ואה"נ שיתכן שזה כבר באמת נכנס לתחום ההידורים שאינם בסיסיים.)

והנקודה מבחינתי בדוג' זה לא רק הדוג' הזו או אחרת, אלא עצם העיקרון. הרבנות נוטה להקל בתחומים שהכשרות בהם לא ברורה יותר בקלות ממה שהבד"צים עושים.

היה על רבנות, לא על רבנות מהדרין. וגם אנכי לא התייחסתי לרבנות מהדרין אלא לרבנות רגיל. עיקר השאלה היה למה בכלל צריך משהו מעבר לחותמת שכתוב עליה כשר ואחראי עליה רב אורתודוכסי כלשהו.

מבחינתי "רבנות מהדרין", זה עוד סוג של בד"ץ, סוג שאני לא מכיר ולא יודע מה הרמה שלו. (שזה באמת תחום שאני מבין בו מעט מאד באופן אישי, ויותר סומך על אחרים שאני מכיר שמבינים בזה, וגם על כושרות וכדו')

ועוד משהו שהתלבטתי ממש עם להעיר עליו. אני אישית, אין לי בעיה עם אף אחד, חלילה לי מלזלזל ברבנות, ומצד שני אין לי גם אידאולוגיה בעד הרבנות או נגד הבד"צים. אני מחפש שירות טוב שמתאים לשאיפות שלי ואורח חיי, זה הכל. בהתחלה חשבתי שכל הדיון כאן הוא טכני, אבל אחרי הרבה תגובות, אני מרגיש שיש לך משהו נגד הבד"צים, או לחילופין (או בנוסף) אידאולוגיה של תמיכה ברבנות. אני לא נכנס כרגע לדיון על זה, אבל זה שיקול שהוא מבחינתי במישור אחר לגמרי, ואני נגד לערבב דיונים אחד בשני. אם אתה רוצה לומר משהו כמו- לבד"צים יש יתרון מסוים, אבל הוא לא שווה את החיסרון האידאולוגי (או את ההשלכות הטכניות שלו), אז זה דיון אחר לגמרי.

שאני מערער על כשרות הרבנות או ח"ו מזלזל בה, אז אני מודיע שלא לכך התכוונתי, וראו זאת כאילו חזרתי בי.

את המכשירים משקרים.. בחו"ל ידוע (גם הילדים יודעים) שלא אוכלים את הכשרות הזאת

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

זה מובנה בחידון שעולים שניים מהממלכתי ושניים מהממד

כמובן בדכ מכבדים ומגיעים עם כיפה. היה אגב גם חילוני שזכה במקום הראשון לפני עשר שנים בתשעז

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

אם הוא הלך לישיבה "לא ציונית" אלא ליטאית קלאסית - זה מראה לי שהוא מעריך את התורה נטו!

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)