שעבד בהכנת מצות לפסח בהכשר רבנות..

לא שטפו את המערוך גם אחרי 18 רגעים אפילו שהיה עליו בצק. כשהוא שאל איך זה - אמרו לו שמסתמכים על זה שחמץ שהתערבב באוכל לפני הפסח מתבטל בשישים

את כותבת ש"גם בכשרויות מעולות יש כאלה שמזייפים מדי פעם אז קל וחומר ברבנות" - למה זה קל וחומר? בעיני זה קשור לאדם, פחות לאיפה שהוא מועסק.

ולאור הדברים שאת כותבת, אבא שלך אוכל מחוץ לבית?

למה צריך לזייף אם קל יותר?

הרבה יותר הגיוני שמישהו יעשה קיצור דרך במרתון מאשר בריצה של מאה מטר...

ובהרבה רבנויות גוש קטיף זה חובה לכשרות רבנות

הבסיס הבעייתי הוא מינמליות.

הרבנות, מסיבות מובנות, הגיוניות ולגיטימיות, רוצה לאפשר מסחר כמה שיותר חופשי, ולהוציא על זה כמה שפחות תקציבים. ולכן הרבנות דורשת את המינימום שחייבים לדרוש כדי שיהיה לגיטימי לשים חותמת כשרות. (לא באמת את המינימום, ולכל עיר יש את הרבנות שלה וכו', אבל המגמה הכללית היא בהחלט מגמה שחותרת להתיר כמה שיותר ולצמצם צורך במשאבי אנוש.)

ומזה נובעות שתי בעיות:

א'- רמת הכשרות הנדרשת. בכשרות, כמו בהרבה דינים, יש הרבה מחלוקות ושאלות ותחומים אפורים. כשאתה אחראי על כל השוק (לפחות של העיר או האזור שלך), אז בהחלט אתה יכול להסתמך על היתרים של שעת הדחק בשביל להתיר דברים שלעצמך היית מעדיף להחמיר. כמו שיש בתחומים אחרים ביהדות היתרים של שעת הדחק ושל דיעבד.

עכשיו מגיעה השאלה- האם אני, הצרכן הדתי, רוצה לאכול כל דבר שהתירו למכור אותו משום שעת הדחק (ושיתכן אפילו שאם השוק היה דתי אז בכלל זה לא היה שעת דחק)? אני רוצה לחיות לפי סטנדרטים גבוהים יותר.

זה כמו שאם ינסו למכור לי מוצר של חברה לא מוכרת, שיש לו אישור של מכון התקנים, הגיוני מאד שאני בכל זאת אעדיף לקנות מחברה שהמוצרים שלה נחשבים קצת יותר איכותיים.

ואני אוסיף ואציין, שיש גם דברים שהם באמת בעייתיים, אבל הרבנות מתירה, כי יש על מה לסמוך וזה מספיק כשהדרישות שלך הן מינימליות, אבל לא כשזה משהו שחשוב לך.

ב'- משאבים. הרבנות היא גוף ממשלתי עם תקציב מוגבל, והיא מחוייבת לספק שירותים לכל דורש. לכן היא חייבת לתת את התקציב המינימלי והדרישות המינימליות. ממילא אפשרות הבידוק והאכיפה מצומצמת יותר.

זה קצת כמו ההבדל בין שימוש ברפואה הציבורית לבין רופא פרטי. 

הבד"צים לעומת זאת, הם גוף עצמאי, שלא נועד כלל לשרת את בעלי העסקים אלא אותנו- הצרכנים הדתיים שרוצים רמת כשרות רצינית, או אפילו רמת כשרות גבוהה (בשני המובנים- התרחקות מתחומים אפורים, ואכיפה רצינית). כמובן, יש לזה מחיר, כמו שלרופא פרטי יש מחיר, וכמו שלפלאפון ברמה גבוהה יש מחיר.

לא הייתי אומר בביטחון שזה כשר. כמובן, יש הרבה מקרים שכן, ושהבד"צים באמת מחמירים ותבוא עליהם ברכה, אבל יש מקרים שהבעיות רציניות יותר.

כשיש בעיות רציניות אז המשמעות של חותמת הכשרות היא במקרה הטוב שמותר לאכול את זה, ובמקרה הפחות טוב- שמי שאוכל יש לו על מי/מה שיסמוך.

פירוט: במקרה הטוב מדובר רק בחשש קל שזה לא כשר, ומבחינה הלכתית אנחנו לא חייבים להתחשב בכל חשש. לחילופין - יש דעות שמכשירות ודעות שמטריפות, והדעות המכשירות הן מספיק חזקות בשביל שלא תהיה בעיה להסתמך עליהן, אבל עדין במקרים רבים ראוי להתחשב גם בדעות המחמירות. (וכמובן, כל סוגיה נידונת לגופה, לפעמים זה יהיה רק לחומרא בעלמא, ולפעמים זה בסיסי יותר)

במקרה הפחות טוב מדובר בחשש משמעותי שזה לא כשר, או לחילופין הסתמכות על דעת מיעוט שמכשירה את זה. ועדין לפעמים החשש הוא כזה שמבחינה הלכתית אפשר להכשיר את זה כי הסברא להתיר היא חזקה מספיק כדי שמי שרוצה להקל יתירו לו.

אני מניח שהמציאות של ספקות ומחלוקות בהלכה לא חדשה לך. ולכן אתה מבין שלא על כל דבר אפשר להגיד בוודאות "כשר" או "לא כשר". ולכן לפעמים מכריעים בתוך אי וודאות. השאלה היא כמה אני מעוניין להיכנס לספקות ולחששות הללו.

וכמובן, מי שאוכל מהבד"צים בד"כ מרוויח גם מעבר, שההתרחקות מהחששות היא לא רק ממה שהוא ממש בעייתי אלא אפילו מדברים שרק קצת נכנסים בתחום האפור.

וגם בשאלה עד כמה דעה מסוימת מקובלת בפוסקים יש ציר.

וזה שאי אפשר להגיד על משהו שהוא לא כשר, לא בהכרח אומר שאפשר להגיד עליו שהוא כן כשר.

באופן כללי, סוגיית המחלוקות (וכן הספקות) בהלכה היא סוגיה מורכבת מאד. אם כל כך ברור לך שהתפיסה שלי לגבי כשר ולא כשר היא לא נכונה, ואתה חושב שיש לך תפיסה מסודרת ומדוייקת יותר משלי אשמח לשמוע. אם זה רק נדמה לך באופן כללי ומרגיש לך לא סביר מה שאני אומר- אז אתה כמובן מוזמן לשתף (ואשמח לקרוא את דבריך), אבל אני כנראה אקח קצת פחות ברצינות, במחילה.

מה שכתבתי הוא שאם יש לו טיעונים רציונאליים אשמח לשמוע, וכמובן אתייחס ברצינות.

ואם מה שמפריע לו זה תחושת בטן- אז אני אשמח לשמוע, אבל כנראה אקח את זה פחות ברצינות...

אותך לא מרגיז כשאתה מרגיש שמסלפים את דבריך?

אני לא יודע אם ההסבר שלי (או הניסוחים שבחרתי) היה כ"כ גרוע או שבגלל שזה נושא רגיש החשדנות שלכם גרמה לכם לפרש אותי בצורה כזו.

בכל מקרה- 

אם מישהו הבין מדבריי

ואולי אני אנסה להסביר את עצמי קצת יותר טוב, בתקווה להבנה.

ראשית, צריך לחלק בין חפצא לגברא, יכול להיות שהחפצא הוא מאכל אסור, ולגברא מותר לאכול אותו, למשל חתיכה של נבלה שנתערבה בין שתי חתיכות של שחוטה.

כמובן, לא לזה התכוונתי כשאמרתי שיתכן מצב שאפשר להגיד על מאכל שהוא מותר לאכילה אבל אי אפשר להגיד בביטחון שהוא כשר, כי זה יהיה סתם התחכמות סמנטית מיותרת. אבל הנקודה הזו היא פתיחה להבנה שיש הבדל בין לומר על משהו שהוא כשר/לא כשר לבין לומר שמותר לאכול אותו ולתת לו חותמת כשרות.

חילוק נוסף שחשוב כאן, זה ההבחנה בין מצב שבו ההלכה אומרת בבירור שמשהו הוא מותר, לבין מצב שההלכה לא אומרת אמירה ברורה, אבל מורה ההלכה מורה להיתר או לאיסור. דוג' טובה שמצאתי להראות על מצב כזה היא למשל במקרה של שני שבילין אחד טמא ואחד טהור (מסכת פסחים דף י' ע"א), שם אם שניהם שואלים בו זמנית - אנחנו מטמאים את שניהם, ואם כל אחד שואל בנפרד- אנחנו מטהרים את שניהם. כלומר- ההלכה לא קובעת האם השביל המסוים הוא מותר או אסור בספק הזה. אבל מורה ההלכה אמור להקל או להחמיר בהתאם לסיטואציה.

בתחום הכשרות, יש סוגים שונים של היתרים. לפעמים באמת ברור שהחפצא הוא של היתר. אבל לפעמים זה לא ברור. ויש מקרים שבהם גם ההלכה עצמה לא ברורה. בין אם בגלל ספק במציאות, בין אם בגלל ספק או מחלוקת הלכתית. ואני אנסה להסביר את הבעייתיות שאני רואה כאן.

לענ"ד, אף שיש מי שיתווכח על כך, אם אדם מקל כקולי בית הלל וכקולי בית שמאי בתום לב, פשוט כי הוא כל פעם שואל את הרב שהכי זמין לו ויש סתירות, אז זה בגבול הלגיטימי. למרות שאם היה עושה את זה במזיד אז הגמרא מכנה אדם כזה רשע.

האם בגלל שזה בגבול הלגיטימי זה אומר שזה מותר וראוי לכתחילה? להבנתי הדלה התשובה שלילית. זה טוב בדיעבד ומחוסר ידיעה, אבל לכתחילה ראוי לא להתנהל כך. לכן בפועל, אם אדם סומך במוצרים מחיפה על הקולות של הרב של חיפה, ובמוצרים מטבריה על הקולות של הרב של טבריה, אז יש כאן בעייתיות.

ובאופן כללי, זה שאדם סומך על קולות של רב אקראי שאין לו שום קשר יכולה להיות בזה בעייתיות במימד ההלכתי. יש מחלוקות כמה זה תקין.

כמו כן, יש קולות שהן לא מעיקר הדין, אבל אפשר לסמוך עליהן. כבר בגמרא מצינו - כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק. האם זה אומר שהלכה כרבי שמעון? לא. האם זה אומר שאפשר לסמוך עליו ולהקל בשעת צורך? כן. לכן למורה ההוראה ישנה האפשרות והסמכות להחליט שהוא מקל, אבל זה עדין לא אומר שזה לכתחילה, ויתכן בהחלט שראוי שאדם שאכפת לו יקפיד ולא יקל בזה.

(ואגב, גם רבנים אומרים לפעמים בעצמם דברים כגון זה - שעדיף לא לעשות, אבל מי שעושה יש לו על מה שיסמוך)

לכן לענ"ד יש יתרון משמעותי לבד"צים שמשתדלים למעט את התחומים האפורים - אלה שבהם ההלכה אינה ברורה דיה וכדי להתיר צריך "לסמוך על".

נכון שכתבתי שזה ספק, או שיש חשש, וכדו'. אבל לא כתבתי שזה לא כשר. הטענה שנמצאת לאורך כל הדברים שלי היא שיש תחומים אפורים, שההלכה עשויה להתיר, אבל זה לא אומר שראוי לסמוך על ההיתר.

אני לא אומר שזה לא כשר. אני כן אומר שיש דברים בתחום האפור, משמעות התחום האפור היא שיש ערפול שגורם שאי אפשר לומר בבירור ובוודאות- המוצר הזה כשר.

בתוך התחום האפור יש למורי ההוראה סמכות להקל ולהתיר דברים רבים, אבל הוראתם אינה מוציאה את המוצר מגדר התחום האפור, אלא נותנת למקבלי תורתם את הרשות להקל.

יש כאן קצת בעיה סמנטית, אני מתייחס ל"כשר" כמשהו אובייקטיבי יותר, ולא רק לפי השאלה האם מותר לי לאכול או לא. יש דברים שיש ספק אם הם כשרים, אבל מותר לאכול אותם.

אם היית מתעקש לקרוא כשר לדברים שההלכה מתירה לכתחילה בלי שום פקפוק, כמו למשל חתיכה של נבילה שנתערבה בחתיכות של שחוטה, אז לא הייתי עושה מזה ענין, כי מה שחשוב לי זה לא הסמנטיקה.

אבל כשמדובר בדברים שבמסגרת ההלכה עצמה לא ברור שהם מותרים, אז זה כן מפריע לי שאתה מציג את זה ככשר באופן חד-משמעי. חלילה לי מלומר על דבר שיש רבנים המתירים אותו שהוא לא כשר, אבל זה עדין לא אומר שהוא כן כשר. מדובר בדבר שהוא ספק כשר או נתון במחלוקת אם הוא כשר, וחלק מהרבנים (לפעמים רובם, לפעמים מיעוטם) מתירים אותו (לפעמים לכתחילה, לפעמים בשעת הדחק). ובאופן הזה אני חושב שגם צריך להציג את הדברים, עם המורכבות שבהם. לא כדברים פשוטים, כי הם לא. 

זה סתם דוג' שקפצה לי בגלל פסח. אבל זה דוג' מעולה למוצר מאד בעייתי מבחינת כשרות.

והנקודה היא דוקא זה שאני לא יודע לשפוך לך דוגמאות. דוקא העובדה שאין לי הרבה ידע בתחום, אבל אני כן יודע שהמגמה הכללית היא כזו שהרבנות מקלים יותר, ואני אפילו לא יודע במה (כלומר - אני אפילו לא יודע על איזה קולות אני סומך כשאני אוכל רבנות), ולאור העובדה שבכשרות יש מאות מחלוקות, אני אעדיף ללכת על משהו מהודר יותר, ולא רק בתור בונוס נחמד.

אני אוסיף כאן גם את הדוג' של היתר מכירה, וזה לא עקרוני כרגע האם אתה חושב שהקולא הזו היא הכי לגיטימית ונצרכת וחשובה בעולם- היא עדין קולא משמעותית (ורואים בפירוש שאפילו הרב קוק התייחס אליה כך). אני מביא את זה רק כדוג', כהמחשה למגמה הכללית, כמה נמנעים מהתחומים האפורים, ולא אכפת לי למה.

אפשר להוסיף גם את הדוג' של חלב נכרי.

אני לא אומר שלבד"צים אין אף קולא, אבל ממה ששמעתי יש בהחלט פחות. (בין בתחום הבשרים, בין בתחומים אחרים.) דבר שלהבנתי נובע בין השאר מכך שהרבנות משרתת את הציבור הכללי (מתוקף היותה גוף מדיני), והבד"צים משרתים את הצרכנים הדוסים שאכפת להם מכשרות ברמה גבוהה...

ואגב, גילוי נאות - מלבד דברים מעטים מאד, כשאני מתארח אצל מישהו דתי אני מסתפק בכשרות שלו ואפילו לא שואל. הדברים העיקריים שבהם יוצא לי כן להימנע - ירקות עלים שהחשש לחרקים גבוה (ולצערנו לא כולם יודעים איך צריך לנקות), וחלב נכרי, ולגבי בשר אני משתדל להקפיד על רבנות מהדרין/בד"ץ, אבל זה תלוי גם בחברה/משחטה, יש כאלה שממה שהבנתי טובות יותר ויש כאלה שפחות. (לגבי שמיטה- אני לא קונה היתר מכירה, אבל לא נמנע מלאכול גם אם אני יודע שזה היתר מכירה). אני ממש לא מחרים את הרבנות ולא מנסה לעודד תופעה כזו.

מה שאני יודע זה שיש רבנות ויש בד"ץ.

(רק בבשר ידעתי תמיד שיש רבנות מהדרין)

אין הכי נמי שיכול להיות שרבנות מהדרין דומה לבד"ץ. ועדין אני לא יודע לגבי הפרטים, כי ממה שאני יודע (בעיקר ממה שאני סומך על חברים שכן מבינים בתחום הזה יותר) יש גם הבדלים בין הבד"צים, ויש בד"צים שאני מעדיף, אז לא יודע לגבי רבנות מהדרין.

(ואה"נ שיתכן שזה כבר באמת נכנס לתחום ההידורים שאינם בסיסיים.)

והנקודה מבחינתי בדוג' זה לא רק הדוג' הזו או אחרת, אלא עצם העיקרון. הרבנות נוטה להקל בתחומים שהכשרות בהם לא ברורה יותר בקלות ממה שהבד"צים עושים.

היה על רבנות, לא על רבנות מהדרין. וגם אנכי לא התייחסתי לרבנות מהדרין אלא לרבנות רגיל. עיקר השאלה היה למה בכלל צריך משהו מעבר לחותמת שכתוב עליה כשר ואחראי עליה רב אורתודוכסי כלשהו.

מבחינתי "רבנות מהדרין", זה עוד סוג של בד"ץ, סוג שאני לא מכיר ולא יודע מה הרמה שלו. (שזה באמת תחום שאני מבין בו מעט מאד באופן אישי, ויותר סומך על אחרים שאני מכיר שמבינים בזה, וגם על כושרות וכדו')

ועוד משהו שהתלבטתי ממש עם להעיר עליו. אני אישית, אין לי בעיה עם אף אחד, חלילה לי מלזלזל ברבנות, ומצד שני אין לי גם אידאולוגיה בעד הרבנות או נגד הבד"צים. אני מחפש שירות טוב שמתאים לשאיפות שלי ואורח חיי, זה הכל. בהתחלה חשבתי שכל הדיון כאן הוא טכני, אבל אחרי הרבה תגובות, אני מרגיש שיש לך משהו נגד הבד"צים, או לחילופין (או בנוסף) אידאולוגיה של תמיכה ברבנות. אני לא נכנס כרגע לדיון על זה, אבל זה שיקול שהוא מבחינתי במישור אחר לגמרי, ואני נגד לערבב דיונים אחד בשני. אם אתה רוצה לומר משהו כמו- לבד"צים יש יתרון מסוים, אבל הוא לא שווה את החיסרון האידאולוגי (או את ההשלכות הטכניות שלו), אז זה דיון אחר לגמרי.

שאני מערער על כשרות הרבנות או ח"ו מזלזל בה, אז אני מודיע שלא לכך התכוונתי, וראו זאת כאילו חזרתי בי.

את המכשירים משקרים.. בחו"ל ידוע (גם הילדים יודעים) שלא אוכלים את הכשרות הזאת

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

העביר להסטוריה

אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות