לא מצליחה לעשות גבולות לילדים שלי. קוראת כאן בנות שאומרות משהו והילד מיד מקשיב
חשוב לי שילכו ויחזרו מהמסגרות ברוגע, בנחת
ואני משלמת מחיר על זה.
אספר מה היה היום ששם הגעתי לקצה והבנתי שאני חייבת שינוי מטורף בגישה שלי. וגם אם יהיה קצת בכי אחהצ זה בסדר.
הבת שלי חזרה מהמעון וראתה את השקית שוקולדים מהמשלוחי מנות שתיכננתי להעביר הלאה (אהאהההההההה המשלוחי מנות האלה!!!! ואני לא אחת שלא מסכימה בכלל. להפך, מפרגנת. אבל זה כמויות!!!) והתחילה לבכות.
בשניה שבכתה הרמתי, לא אמרתי לה לא אבל היא קלטה שאני עוד קצת מתייאשת ומביאה לה והמשיכה לעשות לי דרמה.
ובאמת ככה היה
הצעתי פירות,
קציצות ואפונה עם אורז שהכנתי,
מרק ירקות,
לא.
רק את השוקולד
כמובן שהבאתי לה. והרגשתי רע עם עצמי ושהילדים ממש מנהלים אותי כי ישלי פחד שהם יבכו.
בואו תעזרו לי. ילד זקוק לגבולות.
גדלתי בצורה כזאת שמותר הכל והיום שאומרים לי לא אני ממש נפגעת
ולא בא לי שהם יגדלו ככה. רוצה שילמדו שמותר גם לא.
מקווה שהבנתם. רוצה כל טיפ אפשרי🙏🏼



תודה! צודקת 