לא רק מלהתחתן,
אלא גם מלא להתחתן.
לא הייתי רוצה להתחתן עם אדם שאין לו פחד, שאין לו חששות. אני רוצה מישהו שיחד נתמודד עם הפחדים הללו.
מפחיד לצעוד אל הלא נודע, מפחיד לצעוד יחד עם אדם שההיכרות איתו קצרה (לעומת הקשרים האחרים שיש לנו בחיים), מפחיד לקחת אחריות כלכלית, מפחיד להתחייב.
אבל הבחירה לא לעשות כלום היא בחירה שעלולה להוביל לפחדים מסוג אחר - פחד להישאר רווקה, פחד מלא להקים משפחה, פחד מלהישאר בודדה.
קשיים יש לכולם בחיים, אבל אלו קשיים מסוגים שונים.
צריך לזכור שנישואין זה לא לחיות באושר ובעושר, לבבות וחדי קרן. נישואין הם תהליך מתמשך. אין זוג שאין לו משברים, אין זוג שאין לו מריבות. כשאת כותבת על החלומות שלך, זה כנראה לא על חבורת זאטוטים חולים, מקיאים, שבדיוק שברו לך את כלי ההגשה שאת הכי אוהבת, ומיליון זכוכיות מפוזרות על הריצפה, ומישהו דופק בדלת, והטלפון מצלצל, ויש חג מחר בערב...
כדי להתחתן אנחנו נדרשים לצאת מאיזור הנוחות שלנו.
הרבה יותר קל להגיד שאני עסוקה, עובדת, לומדת וכו'.
וזה בסדר גמור. לא צריך להתחיל לצאת בגיל 18.
צריך בעיניי להגיע למקום בחיים שאת מוכנה לעשות את הצעד הזה - שהוא צעד גדול ומפחיד.
וזה חלק מתהליך ההתבגרות. לכן, אם את צעירה - הייתי אומרת לך לשחרר כרגע, ולתת לעצמך להבשיל. אבל אם את מבוגרת ואת לא מרגישה שהגעת למקום כזה - לדעתי כדאי לפנות לאשת מקצוע. לדבר על הפחדים והחששות, לתת להם מקום, ולקבל כלים להתמודד איתם. במיוחד לאור מה שכתבת לגבי הקשרים שהיו לך עם חברות - אולי אשת מקצוע תוכל לעזור לך בכלל במערכות יחסים. כמובן שאפשר לפנות גם כשצעירים.
