קורה לכן שהחמות או הגיסות כועסותהבוקר יעלה
או צועקות על הילדים? בגלל שהם מרעישים וכזה?
לצערי קורה לי הרבה ובגלל זה אנחנו ממעטים לבוא, בערך פעם בחודשיים...
אבל עכשיו היה חג והיינו שם והיה לי קשה ממש.
המנטליות שלנו כ"כ שונה. זה בית שאוהב שקט ואם מישהו ישן צריך לעמוד דום ולא להרעיש.
אחת האחיות של בעלי, מתמודדת עם רווקות מאוחרת, כעסה על הילדה שלי וצעקה עליה כי היא הרעישה. והיא אוהבת את הילדים ממש. ולא אמרתי לה כלום כי לא רציתי להיגרר ויכוח מיותר אבל לצערי זה לא פעם ראשונה שזה קורה.
גם חמותי כועסת כשמרעישים וזה מתסכל ממש כי אלו ילדים! שלא יצאו יום שלם כי היה גשם..
אשמח לדעתכן מה הייתן עושות, ואם זה קיים גם אצלכן.
נשמע לי לא שייך האמתהמקורית
שהן כועסות ככה.
מי שמארחת משפחות עם ילדים במזג אוויר חורפי צריכה לקחת בחשבון ששקט לא יהיה לה בבית..
מצד שני, כמובן להשתדל עד כמה שניתן לא להפריע אם זו שעת מנוחה. אבל זה ילדים.. מה לעשות??
לא ככ ברור לי למה להעמיד עתכם במצב לא נעים

אשרייך שלא הגבת.
תודה רבההבוקר יעלה
היה לי קשה ממש לא להגיב. פתחתי את הפה וסגרתי.
בעיקר כי עם אותה גיסה יש הרבה עניינים. היא טעונה תמידית. ואנחנו מנסים להכיל ובאמת הולכים על ביצים אבל זה קשה. אי אפשר לדבר על רווקות מאוחרת או הבאת ילדים בגיל מאוחר כי זה נושא טעון אצלה. והכל נפיץ.
יואווווו עצביםגוגי גוגי
ממש ממשהבוקר יעלה
פשוט חוזרת כל שבת משם מבואסת
אצלי המצב טיפה שונהאני זה א
אנחנו גרים בחצר משותפת ויוצא שגיסתי או חמותי מעירות לילדים או צועקות עליהם.
אז בפועל כשזה קורה לוקחת את הילדים ומסבירה להם בצד שצריך להתחשב ולהקשיב לסבתא /דודה ולכבד ושסבתא מבוגרת וקשה לה וכו..
ובאמת לא נותנת להם להיכנס אליהם הרבה וכשרוצים לעשות שישי יחד מזמינה אלי שיבלגנו וירעישו אצלי ובנוסף לא מסתירה מחמותי שאנחנו לא נכנסים הרב ץה כדי לא להכביד זה כן עוזר וגורם לה קצת להתאמץ ולהעיר פחות.
כבר קרה שהיו אצלנו שבתהבוקר יעלה
וחמותי העירה על שקט *אצלנו *
זו כבר ממש חוצפה. זה הבית של הילדים,דיאט ספרייט
מותר להם להרעיש בו. והגינה היא חלק מהבית.
מילא סבתא שהיא אולי מבוגרת אבל גיסה?
גם הן יכולות להביע מעט איפוק וסובלנות. בדיוק כמו שאתן מצידכם יכולים לעשות מאמצים.
כן הייתי בהלם כשזה קרההבוקר יעלה
למה באת, אצלי אין שקט וטוב שכך
זה תלוי איך הן צעקו...אביול
קורה שאני מרימה את הקול קצת אם מפריעים לי... אבל אם זה קורה הרבה פעמים ובצורה לא נעימה זה באמת לא נעים...
פשוט זה קורההבוקר יעלה
על פעם שאנחנו שם, שזה לכתחילה לא הרבה
אנחנו יודעים שחמותי לא בנויה לנכדים, זה קשה לה, היא עסוקה ברעש במקום להנות.
אז לא תמיד זה בצעקות, אבל לא נעים לשמוע כל היום שקט..
מהצד השניאני10
יוצא לי לבקש מאחיינים שקט, או מההורים שלהם שישקיטו אותם.
בעיניי זה בעיקר תלוי כמה רעש הם עושים. אף אחד לא מצפה שילדים יתנהלו בדממה אבל יש ילדים שדרך הדיבור שלהם היא צרחות וזה פשוט בלתי נסבל שהם בסביבה.
לא רואה שום סיבה שילד יצרח ברמות האלה..
ולא, ההורים שלהם לא שומעים את הצעקות, כי הם רגילים וזה נשמע להם נורמלי.
או ילד שמסוגל לחזור במשך חמש דקות על אותה מילה או אותו צליל..
כמו שצריך להיות נעים להם כאורחים, צריך להיות נעים גם ליושבי הבית או האורחים האחרים.
ברור שצריך להעיר בצורה נעימה והכל, אבל כל עוד הציפיה היא לרעש סביר והבקשה נעימה (בפעם הראשונה. בפעם העשירית מבינה גם כעס) נשמע לי הכי לגיטימי
אם אנחנו מגיעים באמת פעם בהבוקר יעלה
וגשום בחוץ ואי אפשר לצאת והם משועממים
לא סביר בעיני..
לאמוד את הרעש אני לא יכולה כי זה סובייקטיבי בעיני זה רעש סביר..
ממש ממש לא!אהבתחינם
ילדים עושים רעש וזה המחיר בלהזמין אותכם חג ושבת
במיוחד שיש מזג אויר חורפי.
אז שלא יזמינו
אבל לצעוק? לא מסכימה בשום פנים ואופן!
זה באמת מתסכלהבוקר יעלה
לא יודעת מה לעשות חוץ מלא להגיע.
תכלס אי אפשר לשנות אותם אבל שנינו מתוסכלים מהעניין.
ומההבנה שלצערנו הילדים יראו פחות את סבא וסבתא מהצד הזה.
או שהם יבואואהבתחינם
או שבעלך ידבר איתם שאתם תעשו השתדלות אבל לקחת בחשבון שלא תמיד יהיה שקט
ויש אעש וזה ילדים!
אבל לצעוק זה קו אדום. מבחינתי זה ברמה שלא להגיע.
נכוןהבוקר יעלה
בעלי איתי באותו ראש ב"ה
הוא גם מתוסכל ומבחינתו לא לבוא
אצלנופרצוף כרית
זה לא בא מצד הנשים, אלא יותר מצד גבר מסוים במשפחה
אני חושבת שזה לא אישי כלפייך,ואת ממש צודקת שזה לא נעים שהן צועקות,
אבל זה פשוט נובע מזה שהן רוצות שקט וקשה להן הרעש,באמת, כי הן רגילות לשקט

והן לא מספיק מבינות/ זוכרות מה זה ילדים- שלפעמים בלתי אפשרי להרגיע אותם ולבקש מהם להיות בשקט וכו'
אז פשוט תביני שסיטואציות עם משפחה לפעמים מכילות ניגודים - מצד אחד שמחה גדולה שיש קשר ונפגשים בחגים, ומצד שני לפעמים הרעש הוא 'יותר מדי' וזה קשה ומכביד
חיבוק לך
את מתארת משהובשורות משמחות
של רוטינה אצלם..
הייתי באופן קבוע מראש מביאה לילדים במה להתעסק כדי שלא ירעישו הרבה.
במיוחד שאני מתארחת בבית שלהם זה מובן ממש שצריך להשתדל לכבד אותם.
אם היה להפך שהם מתארחים אצלכם אז הגיוני להעיר להם על זה.
אני מביאההבוקר יעלה
משחקים שהם אוהבים
למרות שיש שם עוד משחקים, אני תמיד מביאה עוד
מסכימה שזה לא נעים אבל מבינה אותםבשבילך..
גם אצל ההורים שלי הילדים פחות משחוררים כי קשה שם עם רעש.. אבל מה לעשות ההורים כבר לא צעירים וילדים משתוללים באמת יכולים להוציא אותם מדעתם..

חוץ מזה למי שאין ילדים קטנים באמת הרעש שלהם יכול לחרפן! זה בטוח נוגע בנקודות רגישות אצל הרווקה המאוחרת שעם רווקות מאוחרת חייבים לנהוג בסופר רגישות! היא גם ככה מתמודדת כל פעם שרואה אתכם גם אם לא תעשו כלום..


כשאני רואה שהילדים מתחילים להשתולל בצורה מוגזמת אבל מנסה להעסיק אותם בתעסוקה רגועה.. יושבת ומקריאה להם סיפור, משחקת איתם במשהו, רותמת אותם לעזור לי איכשהו..
יש מה לעשות הם לא חייבים להשתולל ולצעוק..

בהצלחה זה באמת מאתגר ועבודה בשבילכם
לא נעים לי להעיד על ילדייהבוקר יעלה
אבל ביחס לאחרים בסביבה שלי הם באמת יחסית רגועים
וברור שתמיד יש מצב של בכי או משהו כזה, אבל לא מאוד משתוללים. שוב, היינו שם חג שלם, זה טבעי
במקרה הנל גיסתי צרחה כי הילדה בכתה שלקחו לה משהו.
זה לא לגיטימי בעיני. הם באמת היו בסדר. אם לא, לא הייתי כותבת על זה..
אולי דווקא להתאפקאחינועמית
זה פחות נכון.
כלומר צריך כמובן להגיד בצורה נעימה ככל האפשר, ולדאוג עד כמה שאפשר שלא ירעישו, אבל כן להגיד - הם ילדים, הם משועממים, היינו רוצים לצאת בשמחה לצאת אבל אי אפשר, מצטערת שאי אפשר לשים על מיוט ..

להראות שגם הרעש שלהם נורמלי.
עם כל ההבנה והכבוד, הם צריכים לדעת שאם מזמינים אתכם אתם מגיעים עם הרעש שלכם וזה מה יש.
יש רגישות לרעש, יש כזה דבר, אבל יש גבול מה את יכולה לעשות.
ילדים מפטפטים, בוכים לפעמים, צועקים לפעמים, וזה בסדר.
בטח ובטח אם זה בבית שלכם!!
צודקת, יכול להיותהבוקר יעלה
שזה מה שאעשה פעם הבאה.
אבל אותה גיסה, כל דבר מקפיץ אותה..
ואיך הגבתבשורות משמחות
כשהדודה צרחה על הילדה?
לא הגבתיהבוקר יעלה
לצערי
העדפתי להימנע מויכוחים איתה
אז פהבשורות משמחות
דווקא הייתי מגיבה לילדה ואומרת לה 'בבית של סבתא אנחנו שומרים על השקט ולא צורחים'
וגם בפעמים הבאות אל תחכי שיקרה קרייסס, איך שנכנסים אליהם לבית תגידי לילדים ליד הסבתא 'עכשיו אנחנו בבית של סבא וסבתא, לא מרעישים ולא רבים פה, אם צריך מבקשים משהו מאמא ואבא'
ותחפרי להם כל הזמן שאתם מתארחים שם את המשפטים האלה, ותנועות של ששש... כמובן בעדינות ולא בעצבים של וואי לא אתם לא קולטים מה אני ביקשתי ממכם אלא כמו שעושים להם בגן אולי באיזה דקלום.
ברור שיהיו פעמים של צרחות אבל זה ימגר לפחות הרבה מקרים כאלו וגם את מחנכת את הילדים שלך שיבינו שאנשים מבוגרים צריכים שקט ויכבדו מלכתחילה.
וזה אפילו שהם מאוד קטנטנים זה מתחיל בנו.
אני יכולה ממש להבין את הדודה שצועקת והסבתא גם כשהייתי ילדה היה ככה אצל בבית של הסבתא שלי ממש בדיוק ככה.
תראי את זה ככה שאת נכנסת לטריטוריה שלהם לכמה שעות הם מצפים מכם להתנהג באופן שמכבד אותם.
את יכולה במקביל לומר לדודה, סבתא לא לצעוק עליהם ושאת מטפלת בזה ככה שהיא לא תתערב בחינוך שלך וגם לא תיצור אווירה לא טובה עם צעקות, אבל מראש אל תגידי לעצמך 'למה הם לא מבינים את הילדים שלי..' כי זה ממש לא רלוונטי בכלל.
אהבתי את מה שכתבת.קמה ש.
בס״ד

ילדים זה חיים וזה גם רעש ואני מקווה על עצמי שאדע להיות סבתא זורמת לגבי זה. אבל בינתיים זה לא סותר ללמד את הילדים לכבד את הצרכים של שאר בני הבית. זה דווקא לימוד ממש חשוב לחיים וזה בע״ה יעשה אותם אנשים מתחשבים יותר 🤍


ועכשיו אני קוראת את מה שהפותחת כתבה על כך שהגיסה צרחה על הילדה אחרי שהיא בכתה כי לקחו לה משהו 😔... @הבוקר יעלה, אני מסכימה איתך ואי אפשר לצפות מילדים להיות בשקט מוחלט, זאת דרישה לגמרי לא אנושית. ממש חיבוק על הסיטואציה.

אני קצת חולקתמתחדשת11
הפותחת כתבה שהילדים שלה רגועים ושקטים באופן כללי
להגיד להם להשתתק כשמגיעים לסבתא זה א. לא ריאלי
ב. יגרום להם לריחוק מסבתא
ברור שילדים צריכים גבולות, וברור שצריך לכבד כל אדם
אבל ילדים ושקט מוחלט אלו קוים מקבילים
בדיוק כמו לומר שילדים זה מחייב סדר כמו מוזיאון. אין מצב בחיים
לומר לילדים להשתתק יגרום לה להיות בדריכות גבוהה יותר, ואולי יוביל לכעסים גדולים יותר כלפיהם כי זה לא בר השגה
אנחנו מאוד מכבדים את המנטליות של סבא וסבתא
אבל כשזה נוגע לשקט מוגזם, זו דרישה שאינה ברת השגה מילדים
ואני גם לא אעמיד אותם במקום הזה
זו הבריאות הנפשית שלהם וחלק מההתפתחות הטבעית שלהם


אבל היא לא כתבה לשמור על שקט מוחלט או מוגזםקמה ש.
בס״ד

פשוט ללמד אותם לאט לאט ובנועם לא לצעוק אצל סבא וסבתא. כמו שאנחנו מלמדים את הילדים שלנו איך להתנהג בבית הכנסת או בכל מיני מקומות. נראה לי שמילת המפתח כאן צריכה להיות איזון בין כל הצדדים.

ואגב אם הסבתא או הגיסה צועקים על הילדים זה גם גורם לריחוק... אז צריך איזשהם פתרונות ואפשר שילוב של כל מיני דברים: לרווח את המפגשים, לישון בבית אחר, לקפוץ יותר בימות השבוע, לוותר על שבתות וחגים כשגשום, לעשות סיור מוחות עם הסבתא וכן, גם לחנך את הילדים בנועם...
הכותבת כתבה שהילדים שלה רגועים יחסיתמתחדשת11
ושהם לא מאוד משתוללים. אז איזה עוד שקט צריך לדרוש מהם?
לא מדובר בחיילים בצבא

הילדה בכתה כי לקחו לה משהו ולכן קיבלה צעקות, באיזה מקום זה נחשב לגיטימי?
לי נשמע שזה בכלל לא עניין של רעש כזה או אחר
אלא עבודת המידות
תמיד אפשר לומר שהילדים אשמים
אבל להתפרץ עליהם כשהם סך הכל מתנהגים בסדר, זה מוגזם
מוקד ההתייחסות הוא בכלל לא הילדים פה
זה לגמרי לא מתאים מצד הגיסה והחמה (אם ככה כותבים..)
בשרשור מובאים שלל רעיונות ואני מקווהקמה ש.
בס״ד

שזה יעזור לפותחת בעתיד.

אפשר להחליט שהחמה והגיסה בעייתיות ממש. אם זה המקרה, אישית הייתי מרחיקה את ילדיי כמה שיותר מהן, על מנת להגן עליהם.

אפשר להחליט שיש פער במנטליות (מה שהפותחת כתבה בהודעת הפתיחה) ואם זה המקרה אני בעד לנסות לגשר על הפער הזה, כמה שניתן ולמצוא דרכים כדי להקל על השהייה המשותפת. אז יש כאן סבתא וגיסה לא מושלמות, אבל עדיין אפשר להיות בקשר ולנסות לעבוד על פתרונות.

אני גם כתבתי כמה פעמים שזה לא הגיוני לצפות מילדים לשמור על שקט מוחלט.

אבל בהנחה שמדובר באנשים סה״כ נורמטיביים, אוהבים וטובים (הפותחת כתבה לדוגמה שהגיסה מאד אוהבת את האחיינים שלה), שקשה להם עם העניין של הרעש - ולא במפלצות שצועקות בלי הבחנה על כל מה שזז או משמיע קול, אפשר לנסות להתחשב וללמד את הילדים כמה דברים. לא בהיסטריה, לא בעצבים. לאט לאט, בנועם ובידיעה שזה תהליך ארוך... ועם תפיסה שיש בזה גם זכות, לבקר את סבתא, להתנהג בצורה שמכבדת אותם...

(כבר כתבתי שהסיפור של הגיסה והילדה שבכתה כי חטפו לו משחק היא דוגמה של משהו שלא ריאלי לצפות לו. ילד שקורה לו משהו כזה בוכה. אבל חוץ מהדוגמה המוגזמת הזאת, נשמע שיש עניין כללי סביב הרעש. ולזה אני מתייחסת).
תודה רבההבוקר יעלה
הבנת אותי לגמרי, זה אכן המצב. אי אפשר לצפות מילדים להתנהג כמו חיילים..
♥️מתחדשת11
מבינה אותך לגמרי יקרה, הייתי שם.. מקווה שיסתדר לכם לטובה♥️
אני ממש לא מסכימה עם זהבשורות משמחות
א. להגיד שהילדים בעיני הוריהם (כן?!) הם מאוד שקטים ונינוחים זו אמירה סובייקטיבית.
ב. חינוך במקומות מסויימים זו בריאות נפשית מקסמלית עבור הילד, ילד שיגדל בידיעה שמותר לו להתנהג ככה בכל מקום שירצה אז... גם את אשתו הוא לא יכבד כשהיא תבקש ממנו שקט!
לחנך להתחשבות זה פלוס גדול לחיים.
יש מקומות שאנחנו בהחלט יכולים לאפשר להם להיות בחופשיות ויש מקומות שמה לעשות... לא!
נראה לך הגיוני לחכות בתור בקופ'ח, בבנק וכו' ולראות ילד שצורח כי לקחו לו משהו? זה רפיסות חינוך של ההורים.
ג. כתבתי כבר שאמנם זה לא יוריד לגמרי את מקרי הרעש אבל בהחלט ימגר את הרוב.
לא נכוןמתחדשת11
לי , ולעוד הורים, אין שום בעיה לומר אם הילד שלהם מרעיש יותר מהרגיל או פחות.
ובהתאם - להתנהל
אבל להגיד להם מראש תהיו בשקט אצל סבתא ולהשתיק אותם ממש לא מתאים בעיניי


זה לא סותר התחשבות.


מי שרועש יתר המידה- אז מה שאת אומרת הוא נכון
אם ככלל הם רגועים ושקטים לא הייתי אומרת כלום
הילדים שלי לא צריכים לספוג ממני כעסים וביקורות על משהו שאמור להיות טבעי ונכון להם מבחינה נפשית והתפתחותית
את לא צריכהבשורות משמחות
להיות ביקורתית וכעוסה כשאת מחנכת ילדים.. פה זה בדיוק הבעיה
מה בדיוק הבעיה?מתחדשת11
אני מחנכצ את ילדיי בשמחה. מי שקשה לו עם רעש אפילו קטן של ילדים ואני אתבקש להשתיק אותם זה יגרום בדיוק לזה.. ולכן זה לא נכון בעיניי
זה לגמרי תלוי בגילoo
הבן שלי בגיל 3 עדין יכול לצרוח כשלוקחים לו משהו. ילד בגיל 3 שאוסרים עליו לצרוח הוא ילד שיכול לגדול עם בעיות רגשיות, כי זה לא תואם גיל.

בגיל גדול יותר בהחלט מצופה שילד לא יצעק ויתחשב.

אני צמצמתי מפגשים למינימום כי אבא שלי היה גוער בבן שלי שדילג בין הספות, לא זוכרת גיל מדויק, אולי 4, היה לבן שלי מאד קשה ליישם. אל דאגה, היום הוא בן 12 ולא מעלה בדעתו לקפוץ על ספות כשמתארח.
הילדים שלי לא מושלמיםהבוקר יעלה
אבל ביחס לילדים אחרים הם רגועים. ויש רגועים מהם.
אני מסתכלת על הסביבה, אחיינים, ילדים של חברות, ורואה איך הם ביחס לאחרים.
אין לי שום עניין להוציא אותם טוב בעיני הפורום..
ושוב, אני מחנכת אותם. אבל לא מצפה בשבת אצל סבתא להשתיק אותם כל הזמן, אסור גם לקפוץ או לגרור כסאות וכו.
במקומות ציבוריים - כן
עדייןבשורות משמחות
אני חושבת שאת מגזימה בתגובה
ובכלל לא הבנת את דבריי כראוי
תראי. אני לא אחת שעוצמת עינייםהבוקר יעלה
אם זה היה צרחות סתם לשם הנאה הייתי עוצרת את זה ואני בהחלט מעירה על דברים
אבל הילדה בכתה כי אחותה לקחה לה משהו. זה בכי לגיטימי בעיני! אני לא הרגשתי צורך להשתיק ולא מרגישה, אנחנו לא בספריה!
מצטערת אבל לא מתחברת לתגובתך, אני לא אשתיק ילדים שבת שלמה כי קשה להם עם הרעש
המצב כזה כבר אשאר בבית ויהיה לי הרבה יותר טוב
אני שזה קורה מבקשת מהם -פרח לשימוח🌷
שישאירו לי להיות הbed guy
)אם ככה כותבים)
ושאני יעיר ולא הם
הרבה פעמים זה עובד

אבל זה ממש מעצבן שמעירים על רעש כאילו מה אתם מצפים מילדים קטנים שלא יוצאים מהבית
אבל לא רציתי להעירהבוקר יעלה
כי זה לגיטימי בעיני רעש
כי הציפיה שלהם מוגזמת מילדים. אני כן מעירה על דברים אחרים, ממש לא עוצמת עיניים
נשמע קשהתהילה 3>
קודם כל שבת בחודשיים זה אולי הרבה בתנאים האלה, ושווה לשקול שוב אם המינון מתאים לכם כשזאת החוויה.

לגבי הדודה הרווקה זה באמת כואב וקשה. ובפרט בחג כמו פסח זה דבר שמציף.
אולי יש אפשרות להשיג דירה לידם ולישון שם ויהיה יותר מאוורר?
יכול להיות ששווה לתפוס שיחה עם חמותך ולשאול מה אפשר לעשות בנושא... או להמנע מלבוא בזמנים שגשום ואין אפשרות להתאוורר גם בחוץ, זה משמעותי מאד.
להבא לא נבוא כשגשוםהבוקר יעלה
וכנראה המינון באמת גבוה
והיינו שם לבד, הכוונה היא מארחת כל הזמן זוג נשוי אחד כי קשה לה שניים ויותר, ואז הילדים משועממים וההתנהגות בהתאם. בקיצור לא פיקניק שם
לצערי אין אפשרות לדירה. ולגבי לדבר איתה אין כ"כ עם מי, ניסינו וזה האופי..
טוב שלא אמרת כלום ולא הגבת רק הרווחתרויטל.

תדעי לך יש המון משפחות כאלה ולא קשור בכלל לילדים שלך,

בעזרת השם הילדים יגדלו והכל יהיה הכי טוב,זה שלא הגבת

כל הכבוד לך.

תודה רבה!הבוקר יעלה
כל הכבוד שהתאפקת! נשמע כמו שבת מתישה ממש...קמה ש.
עבר עריכה על ידי קמה ש. בתאריך כ"ג בניסן תשפ"ג 10:55
בס״ד

מפגשים משפחתיים הרבה פעמים מגיעים עם מורכבות, כמו ש@פרצוף כרית כתבה. מצד אחד השמחה להיות ביחד והחיבור עם הסבים, הדודים והבני דודים. מצד שני, כל אחד עם האופי וההרגלים שלו וזה הרבה פעמים לא כזה הולך חלק. יעידו על עך ריבוי השרשורים כאן בנושאים האלה 🙂

אני ב״ה לא צעקתי על האחיינים שלי בגלל רעש אבל אני ״מהצד השני״ ורעש בווליום גבוה במשך יממה שלמה זה דבר שיכול להיות מאד לא פשוט לי. בעיקר מוקדם בבוקר, מאוחר בלילה וכשאני מהסה להשכיב תינוק לשנת צהריים. לא תמיד אבל יש פעמים שזה ממש סבל בשבילי. ואני צעירה ועם ילדים משלי! זאת פשוט רגישות גבוהה לרעש. אז יכולה להבין משהי מבוגרת יותר, שכבר לא רגילה לילדים קטנים ושכבר לא עם כל הכוחות וכל הסבלנות שהיו לה פעם. או משהי שעדיין לא זכתה להקים בית משלה ולא יכולה להבין עד הסוף מה זה לגדל ילדים קטנים. (היא גרה אצל ההורים של בעלך? אם כן זה יכול גם להוסיף לקושי כי זה גם הבית שלה למעשה, מבחינה מסוימת).

בעיניי זה חבל שהן מגיעות ליחס כזה. בסוף זה הפסד של כולם כי זה פוגע בקשר איתכם ועם הנכדים. ואני חושבת שאתם עושים חכם שאתם הולכים לשם רק פעם ב, וככה שומרים על עצמיכם. זה חבל שזה ככה, אבל בגדול, אלה הנתונים...

ואני רוצה לנסות להוסיף משהו לגבי הגיסה. אני מבינה שיש כאן מכלול שלם ושזה לא הדבר היחיד שלא קל איתה. שזה לא כיף כי הרבה יותר נחמד כשהכל זורם כמובן. אבל לדעתי צריך לנסות להפריד בין הדברים. הרגישות והתגובות לרעש, זה דבר אחד. נושאי השיחה שלא כדאי להעלות מולה, זה דבר אחר. ובעיניי, גם אם היא לא הייתה טעונה על ענייני רווקות ופוריות, זה היה נכון לא ליזום שיחות סביב הנושאים האלה בנוכחותה, סתם כי זה עלול להכאיב ויש עוד כל-כך הרבה נושאי שיחה בעולם שחבל להתעכב דווקא על אלה. לצורך העניין יש לי גם גיסה שעדיין לא נשואה ואלה נושאים שלא זכור לי אי פעם שמישהו העלה בשולחן שבת... לא מתוך איזושהי דריכות יתר אפילו. פשוט דיברנו על דברים אחרים.


חיבוק על השבת! אחרי סיטואציות כאלה אני ממש זקוקה להתאוששות 🤍🤍🤍


נב: ופרקטית הכיוון ש@תהילה 3> הציעה על האפשרות לישון בדירה אחרת הוא כיוון ממש טוב. הלוואי ויש אפשרות כזאת. לי, בתור משהי ״מהצד השני״, שתרגישה לרעש, הרבה יותר טוב כשאנחנו ישנים אצל השכנים ולא בבית איפה שכל ההמולה. זה מאפשר לי לישון נורמלי ולהתחיל את היום עם הרבה יותר כוחות.

ומסכימה גם שאולי אפשר להוריד מהתדירות של השבתות האלה. ואולי לנסות לקפוץ בימי השבוע מידי פעם. אם הם בעיר אחרת אפילו עוד פעם בחודש-חודשיים-שלושה, כשיש יום חופש במוסדות החינוך לדוגמה. העיקר לשמור על הקשר אבל בצורה שהיא טובה יותר לכולכם. שבתות מדי פעם ובשאר בזמן מפגשים יותר קצרים.
תודה רבה על התגובה שלךהבוקר יעלה
אסביר כמה דברים
הרעש הוא רעש רגיל של ילדים, לא משהו יוצא דופן. הם רגישים כי ככה הרגילו אותם, גם בעלי ככה והיום מאוד מאוד קשה לו עם זה.
לגבי הגיסה, נתתי את הנושאים האלה כדוגמאות, אבל היא במצב נפיץ. אין לי שום עניין לפתוח בנושא הזה דווקא אבל לפעמים קורה שמדברים על מישהו, בטעות שהתחתן מאוחר ואז נזכרנו שהיא איתנו והיא נכנסת למגננה וקוטלת אותנו בערך.. זה ממש לא בכוונה תחילה..
לגבי לבוא פעם ב, אנחנו גרים רחוק, זה יכול לצאת אולי בחופש הגדול, יום אחד..
כמו תמיד את כותבת מהמם,נתרמתי גםפרצוף כרית
ואגב תודה שהזכרת אותי, ואת המשפט הזה על המשפחה שמכילה מורכבות=ניגודים - הוא לא שלי,לקחתי מאחד השרשורים האחרונים,לא זוכרת מי כתבה
והאמת לקחתי אותו כמשפט לחיים....
קרה לי, לא מתאים בעיניי בכללמתחדשת11
אלו ילדים. וכל עוד זה בגבול הסביר להעיר זה ממש לא לעניין
מנגד אם היא רווקה ועוד בגיל מבוגר כנראה שזה סוג של תסכול שיוצא על הילדים
לא שאתם אשמים!! סתם מנסה להראות לך עוד זוית הסתכלות
נכון, תודה רבההבוקר יעלה
אצלנו זה קורה חופשי! אמא שלי תמיד מתעצבנת אם הילדיסטטית
לא יושבים כמו בובות.
מתעצבנת שהם רוצים לצאת למרפסת, כי אז הדלת נפתחת-נסגרת. מתעצבנת אם הם בוכים, אם הם נוגעים בפה בזמן הסעודה, אם זורקים טיטול לפח ועוד.. אני דורכת שם על ביצים ולכן מפחיתים ביקורים לפעמיים בשנה או אם יש ארועים מיוחדים
אני ממש בלחץ לפני שאנחנו מגיעים לשם, ומנסה לדבר עם הגדולים וזה מעיב, אבל נוסעת כדי לרצות את אבא שלי ששמח מאוד בבואנו
בקיצור, לא נעים ומבינה אותך מאוד!
תודה רבההבוקר יעלה
שכתבת. אכן כל משפחה והמורכבות שלה
המשפחה שלי שונה 180 מעלות ולכן כ"כ קשה לי
אפילו אני צועקת כשהגבול עוברלאחדשה
אז בטח ובטח ילדים שלא שלי...
כמובן פרופורציה,
האם ניסית לדאוג שלא יצעקו? הערת.?
הטם צעקו קצת או צרחו בשיגעון?
קצץ קשה להבין מהודעה קצרה...
כתבתי באחת התגובות שלאהבוקר יעלהאחרונה
הערתי
זה לא היה חמור, וליבי יצא אליהם שהיו לבד בלי עוד ילדים ולא היו בחוץ.
הם באמת רגישים לרעש בצורה בלתי נסבלת.
אם זה היה צרחות של ממש הייתי מעירה, זה לא היה שם
כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

יפה הבנתי,דיאט ספרייט

התנהלות בריאה וחכמה.

אנסה לאמץ

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9אחרונה

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמהאחרונה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

אני עוד שניה מביאה לך סטירהשאלה גנים

נגמרה לי כל הסבלנות אלייך!!

כמה זה נורא (ממאה עד מאה ואחת 😜) שאמרתי את זה?

זה קרה אחרי ערב מלאאא מלא מלא סבלנות מצידי,

נחת, הכלה ושחרור

באמת!

אבל הילד גמור מעייפות וכאילו אין עם מי לדבר

פשוט הרגשתי שזה המשפט היחיד והאחרוו שנשאר לי לאמר

כדי שהוא באמת ילך לישון...

(בן 10)

תיכנסו בי חופשי

אוכלת את הלב מאז שזה קרה...

אני כותבת לך שזה לא נוראדיאט ספרייט

כי זה מה שאני אומרת לעצמי שכזה קורה לי (ולצערי זה קורה לי לא מעט).

לא יודעת אם עזרתי.

ברור שעזרת, זה תמיד מנחם לדעת ❤️שאלה גנים

אוף באסה שזה קורהעל הנס

אבל זה נורמלי לגמרי.

ילד צריך גם לדעת שלאמא יש גבול.

נכון שזה לא נעים אבל זה גם מלמד אותו על גבולות.

אני בכנות חושבת שילדים לא נולדים למלאכים הם נולדים להורים,אנשים בשר ודם שיש קצה לגבולות היכולת שלהם בשביל שילמדו לחיות בעולם עם אנשים רגילים ולא בעולם של מלאכים.

וזה ברוך השם קורה לכולנו ולא מעיד עלייך כאמא כלום חוץ מיזה שהוא עבר את הגבול ומתח את קצה גבול היכולת שלך🫶

גלוי נאות,גם אני אתמול התפוצצתי על בת ה10 שלי שעברה כל גבול אפשרי....

תודה על התגובה ❤️ וחיבוק גם לך 😉שאלה גנים

אין לי ניסיון בזהרקאני

כי הילדים שלי עדיין קטנים

אבל נשמע לי הגיוני שקורה כזה דבר

שאמא מגיעה לקצה

אני חושבת שאפשר להתנצל

ולהבהיר שההתנהגות הייתה קשה והביאה לקצה

"אתה זוכר מה אמרתי לך אתמול אחרי שעשית כך וכך?

אז תדע שאמא ממש לא התכוונה ולא רצתה לדבר ככה

אני אוהבת אותך ולא רוצה אף פעם לתת לך סטירה, היה לי כבר ממש קשה איך שהתנהגת

אבל עדיין אני מבקשת סליחה כי לא רציתי לדבר ככה"

משהו בסגנון

צודקת לגמרי, אני צריכה לדבר איתו על זהשאלה גנים

תודה שהזכרת לי. התנצלות היא דבר חשוב למרות שממש קשה לי לעשות את זה (כי נו הוא היה פשוט בלתי!)

בתקשורת מקרבתאמאשוני

יש התייחסות שלמה לצרכים של שני הצדדים בדינמיקה,

וזה מה שאני ממש אוהבת בדרך הזו.

כשמנהלים את הסיטואציה בצורה מאוזנת שמתייחסת לצרכים של שני הצדדים אז לא מגיעים לקצה יכולת השליטה העצמית.

נכון שלפעמים מגיעים אליה כדי ללמוד את עצמנו,

אבל זה מתוך מסגור של להכיר את עצמנו, ולא מתוך נסיון לעשות משהו שאנחנו לא יכולים (להתאפק יתר על המידה)

המשפט הזה אכן נוראי, אבל לא נפלתי ממנו, ילד בן 10 עשוי לחוות דברים יותר נוראיים.

מה שבעיני חבל, זה דווקא עלייך.

כ"כ התאמצת להיות בהכלה כל היום, ובסוף בגלל משפט אחד, את מרגישה ממש רע.

את אמא מהממת, ולא מגיע לך להרגיש ככה.

לכן ללמוד להיות קשובה לעצמך בדרך שתוביל לפתרון אידיאלי גם לך וגם לילד זו מתנה בעיני ❤️

ממליצה ממש ללמוד תקשורת מקרבת, לי זה שינה הרבה בחיים לטובה ב"ה.

תודה, אני אוהבת שאת כותבת על זהשאלה גנים

למרות שספציפית פה לא חושבת שזה היה קצה גבול היכולת כמו - טוב, אין שום אופציה אחרת, כלום לא עוזר, זה הדבר היחיד שנשאר לי לעשות כדי להזיז אותו לישון (לא מצדיק בכלל את מה שאמרתי רק אומרת שזה פשוט לא ממש היה מתוך זהו נגמרו לי הכוחות כמו מן חוסר ברירה מעוות כזה)

יש לך המלצה ספציפית איפה אפשר ללמוד את זה?טרכיאדה

יש קורסים חינמיים?

אני אוהבת את הפודקאסט של דני מקוריאמאשוני

אבל הוא לא בדגש של הורות.

דווקא חושבת שזה יתרון. קודם להבין ממקום נקי את הרעיון. אבל זה לא ישר יישומי,

זה להבין את התאוריה וזה יכול לעזור בהקשרים אחרים.

מול ילדים זה טיפה שונה, כי אם בדינמיקה מול שכנה,

כל אחת אחראית על הצד שלה,

מול ילד ההורה אחראי גם על הבנת צד הילד (לילד יש יכולת מוגבלת להסביר. למשל ילד שמתחצף לא יודע להגיד "קשה לי")

וגם על קבלת ההחלטות בסוף (אפשר לשאול את הילד לדעתו, אבל אם הורה החליט, הילד סר למרותו בכל מקרה)

יש את הקורס של הבית להורות מקרבת, אבל הוא לא חינמי.

יש הרבה מאמרים ברשת שיכולים לספק הצצה, אני גם אוהבת את התכנים של לריסה גינת.

לדעתי ללמוד תקשורת מקרבת פותח את הראש ועושה סדר בקשר של הורה וילד.

🙏שאלה גניםאחרונה

האישוoo

הוא לא המקרה הספציפי

אלא המחשבה שזה פתרון למשהו

לאיים בסטירה/ אולי גם לתת

אם יודעים שזה לא פתרון

גם בזמני מצוקה וחוסר אונים

לא חושבים ככה ולא מדברים ככה

אם את רוצה שזה לא יקרה שוב

את צריכה לשנות אמונה

ואז גם במקרים שאין לך פתרון אחר

זה לא יצוץ כאופציה לאמירה

תודה! את צודקת לגמרישאלה גנים

למרות שזה באמת לא אופציה מבחינתי... בשום מצב לא נותנת לו סטירות

(פעם לגמרי הייתי עושה את זה, כיום זה ממש לא אופציה)

אולי סתם נשאר לי מפעם התחושה שזה מה שמאיים הכי טוב 🙈🙈🙈

זה גרוע, אבל לפעמים קורא לי גםטארקו

אני חושבת שהילדים יודעים להפריד מתי זה "אם הייתי יכולה אז, כי הגזמת ברמות"

ומתי זה באמת סכנה שהם הולכים לחטוף

וואלה זה אנושי לאבד את זה

האם זה סבבה? ממש ממש לא

אבל זה קורא.

תודה רבה, מעודד לשמוע ❤️שאלה גנים

לא נעיםשנהב

להרגיש את החוסר אונים הזה שבאמת אין שליטה עליו.

אין לי ילדים בגיל אז אולי קל לי לדבר (ואולי בגלל זה אני מדברת עדיין מהמקום של הילד), אבל בעיני שווה לדבר על זה איתו. הוא כנראה יודע שגם הוא הגזים.

להגיד לו אני אוהבת אותך, אני לא רוצה לדבר אליך ככה, אתמול באמת נגמרה לי הסבלנות.

צודקת לגמרי! צריכה לדבר איתו באמתשאלה גנים

אני בזמנים כאלו לפעמים אומרת לילד מה אניפרח חדש

מרגישה

שאני עצמי כבר עייפה

וקשה לי כי נגמרת לי הסבלנות

עוזר לי לשחרר את העצבים בצורה כזאת

זה נכון לגמרי - הבעיה שעשיתי את זה!!שאלה גנים

זה בדיוק העניין,

הרגשתי שהערב היה מושלם מבחינתי

דיברנו בכיף, הסברתי לו בפשטות

מה אני צריכה עכשיו / מבקשת ממנו ש...

הייתי סופר סבלנית והסברתי שוב שאני צריכה עכשיו עזרה וכו' וכו'

והוא המשיך לשחק כאילו כלום...

ונשארתי רגועה הרבה זמן עד שהרגשתי שזהו זה, זה פשוט לא מוביל לשום מקום 😪

אז קודם כל זה מצויין כי בטאת את הרגשות שלךפרח חדש

והוא מבין מה הוביל אותך לזה

פעם אחרת

מה יקרה אם פשוט תלכי לחדר שלך והוא ימשיך בשלו?

ולא להשכיב אותו לישון?שאלה גנים

אני לא אלך לחדר כי יש לי כל-כך הרבה מה לעשות בבית בנתיים.

והוא פשוט ישכב על הספה ויקרא ספר עד אמצע הלילה, אין לו בעיה (אל תשאלי איך אני יודעת 😂)

קראתי בספרים של לייף סנטריראת גאולה

שלא להיות סופר סבלנית כשאת כבר מתחילה לאבד את הסבלנות, אלא לומר את זה.

להגיד שאני תיכף מאבדת את הסבלנות זה אנושי ובסדר גמור.

מה שהכי מתסכל זה כשאנחנו מתאמצות להיות סבלניות, ואין תגובה. ואז פתאום בום נגמרה הסבלנות ויוצאת המפלצת.

אז עדיף וטוב לומר שאני תיכף מאבדת את הסבלנות. ולעשות את זה רגע לפני.

וואלה צודקת, זה נשמע טוב, שומרת לי ❤️שאלה גנים

זה תמיד ככה אחרי הכלה מוגזמתל666

כשאנחנו יותר מדי מכילים ומוותרים , הרגש השלילי שלנו עולה עולה עד מתפרץ בלי שליטה.

בדיוק קראתי איזה פוסט בפייסבוק של מנחת הורים. היא כותבת שההורים מודרניים מכילים, מכילים , רצים לטיפולים, קונים. ואחרי שכל זה מתפוצץ להם בפנים , כבר אין להם כוח להגיב נכון ולהכיל ולהציב גבולות , הם פשוט מתמלאים במרירות ומתרחקים.

וואי אמאל'ה זה כזה נכון!!! קשה למצוא את הגבול...שאלה גנים

שזה לא נוראבשורות משמחות

וכדי ללמוד את האיזון של עצמי... צריך להיות בקיצוניות

זו עבודת המידות הרמב"ם

עכשיו להבא תדעי מה יותר נכון לך ולו בהתנהלות מולו ומול עצמך

להבטיח שזה לא יקרה שוב? לא..

אבל כשזה כבר במודעות, וכל צעד קטן שתעשי לטובת שניכם יקדם אותך זה לא העניין להגיע להישג מלהיות אמא מושלמת.

זה להנות מהדרך ומההצלחות הקטנות שהצלחתי להיות מה שאני באמת רוצה להיות.

תודה רבה 🥰שאלה גנים

כמה אחוזי מניעה יש לדיאפרגמה? חייבת למנוע בגללדיאפרגמה

סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?

חייבת להגידציונה.

שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..

הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.

אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..

בהצלחה בהחלטה!

אני חששתי מאוד גםפרח חדש

עברתי לזה בלית ברירה

הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים

זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי

זה אופציה די טובהשימושית

אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)

ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.

להימנע בימים מסויימים בעיני זה כבר ממשפרח חדש

להשתמש במניעה לשווא

כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז

נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן

אבל אין לזה סוף ככה

צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)

בד"כ את צודקת, ועדיין אם הצורך הרפואי הוא מוחלטשימושית

ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)

אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...

אז לא צריך דיאפרגמה.. סתם מיותרפרח חדש

לא נכוןשימושית

יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.

אין הבדל כמעטפרח חדש

הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה

כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים

אם להימנע כי יש חשש

אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.

ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה

אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש

אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.

לא יודעת, זה מה שהרופא אמר לי בפעם שהיה סיכון ממשישימושית

להיכנס להריון.

ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס

זה מסוג הדברים שבעיני רופאים הם לא הכתובתפרח חדש

הם מתעלמים מהעובדות בשטח

ומתייחסים רק ליום הביוץ

כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ

בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).

ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה

טובים מאוד מנסיוני, אם מקפידים להשתמשהמקורית

עם קוטל

אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו

עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות

בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.

המתאמת שלי ספרה שבמדינות עולם שלישיפרח חדש

מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום

אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם

ממש מוכנות לכל תרחיש😅המקורית

האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום

אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל

אני מזהה ביוץ ונכנסתי להריון איתה עם הגל והכלהריון ולידה

לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד

אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים

אני בטוחה שזה קרה ויקרה לעודפרח חדש

וגם עם התקן זה קרה ויקרה

וכנל עם גלולות וטבעת

בקיצור

זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות

זה מה שהפותחת שאלההריון ולידה

והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו

צודקתפרח חדש

אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%

אני לא כתבתי ככההמקורית

גם אניזריחה123אחרונה

נכנסתי אתה

האמת בלי ג'ל

ואולי זה בגלל פערים במשקל.. לא יודעת

על כל השאר מאוד הקפדתי.

היה קשוח, אבל היום הילד גדול והוא מאתגר אבל מדהים וברור שאי אפשר בלעדיו.

עדיין אני בטוחה שאחזור עכשיו לדיאפרגמה (לפני הלידה הנוכחית היא מנעה יפה) כי שאר האמצעים פשוט לא באים בחשבון מבחינתי מניסיון העבר

האחוזים של מניעה עם דיאפרגמהoo

נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד

זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר

והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה

זו הגנה גבוהה

אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר

אני יכולה לנצלש לשאלה?אחת כמוני

דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?

אני התאמתי את שלי אצל פזיוטרפיסטית רצפת אגןפרח חדש

אז היא בודקת גם את זה

שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם

לי עובד נהדר112233445566

ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות

התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.

נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....

אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין

אני כבר עשור עם זה ומרוצה מאד!שאלתהריון

צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.

מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)

בשימוש נכון ועם קוטל זרע עד 95 אחוזרק לרגע 1

כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות

גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת

התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא

טוב, אז גם אני בשאלת קשיי השכבה...מתואמת

לא מדברת על הגדולים (מגיל 7 ומעלה), שזה סיפור אחר,

ואפילו לא על הילדונת בת הארבע וחצי, שאצלה מצאנו את הנוסחה (סיפור ושירים עד שהיא נרדמת, לפעמים אם היא מאוד עייפה מספיק לומר לה לחכות לנו במיטה עד שנבוא לספר לה ולשיר לה, והיא כבר נרדמת לפני).

מדברת על הקטנה, בת שנתיים וחודשיים.

היא פשוט בלתי רדימה בעליל!

מכניסים אותה למיטה - תוך רגע היא בחוץ.

סיפורים לא מעניינים אותה, שירים מרגיעים אותה רק אם היא ממש-ממש עייפה (ומכיוון שהיא ישנה צהריים, זה קורה רק בשעה מאוחר מדי).

גם מהעגלה היא למדה להשתחרר.

הדרך היחידה שלפעמים עובדת היא להפעיל לה סרט - ככה לפחות היא נשארת במקום. אבל גם זה לא תמיד מרדים אותה בסוף. והלילה למשל היא אמנם נרדמה ככה (בעגלה) אבל באמצע הלילה התעוררה והתחילה להסתובב ולעשות שטויות, ואנחנו היינו גמורים...

אתמול התחלנו להרכיב לה "כלוב" מסביב למיטה בעזרת רשת פלסטיק כזו. לפני שנים עשינו את זה לתאומים כשהיו בגיל הזה (כי גם הם כל הזמן היו יוצאים מהמיטה) וזה עבד מצוין. הם היו משתוללים שם יחד אבל לפחות לא מחריבים את הבית...

אלא שהמתוקה הזו, עם כל השובבות שלה, רגישה מאוד, והיא ממש נבהלה כשראתה את זה, אז ויתרנו על הרעיון...

בקיצור, טיפים אחרים להורים עייפים ולבית שאיכשהו צריך להישאר שלם?

תודה!מתואמת

מכיוון שבארץ מלטונין הוא במרשם רופא, אנחנו לא ניתן את זה בלי אישור מרופא. (לילדה האחרת שהזכרתי בשרשור כאן אנחנו מתכוונים לתת מלטונין, אחרי שקיבלנו אישור מרופא)

אם המצב לא ישתפר בקרוב אז נפנה לרופא לקבלת עצה, ואולי נעלה את הרעיון של מלטונין.

תודה רבה על החיזוקים!

מה עושים עםכנה שנטעה

בן שנתיים מתוק שהיה ישן את רוב לילות השבוע בשלמותם מסביבות 1930 עד 06-0630 ולאחרונה כמעט כל לילה מחליט בסביבות 3-4 שהגיע בוקר ובא לו לאכול/לשחק/לזמר/סיפור?

לא רוצה להמשיך לישון ובוכה שרוצה לצאת (ישן בלול), יכול גם שעה כל לילה... לא נעים לי גם מהשכנים🙊.. ולא מבינה מאיפה זה בא לו, זה לא שהרגלי העירות והשינה שלו במהלך היום השתנו. הכל כרגיל..

אולי להשכיב יותר מאוחר?דיאן ד.

הוא ישן במהלך היום?

ישן פעם אחת במהלך היוםכנה שנטעה

בין 12-14 בערך. ב19 כבר הוא אומר שהוא עייף ונרדם בקלות ב''ה

יצא לנו שהלך לישון כמה פעמים מאוחר, אפילו 21 ו22, ועדיין קם מוקדם

אולי קר לו?ריבוזום

הלילות נעשים קרים יותר. אולי כדאי פיג'מה יותר עבה / עוד שכבה (/שמיכה יותר חמה אם יש סיכוי שתישאר עליו)

כיוון מעניין אבל לא חושבת שזו הנקודהכנה שנטעה

אנחנו גרים באזור שעוד חם, והוא עם פיג'מה ארוכה וגם זורק מעליו את השמיכה. הוא גם לא מתלונן שקר לו, חושבת שהיה יודע לומר אם כך היה

נסי לכסות אותו לפני שאת הולכת לישוןרק טוב!

אני לא גרה במקום קר, אבל את שני הקטנים (4 שנים, 5 חודשים) כבר מלבישה עם פוטר בלילה. בן ה4 ובת ה7 כבר עם שמיכת פוך.

ומה עם להציע לו לישון אתכם? מצד שני יכול להתחיל הרגל לא טוב...

אבל הייתי מנסה להסביר לו שעכשיו לילה וכולם ישנים. להראו לו שחושך בחוץ. לעבור בין המיטות של בני הבית ולהראות לו שהם ישנים. ולהזכיר לו שגם הוא צריך לישון עד שיהיה אור בחלון ורק אז אפשר לקום.

זהו אנחנו מנסים שלא יישן איתנוכנה שנטעה

לכן לא מביאים אותו אלינו למיטה. אז אני עושה בדיוק מה שאת אומרת, מראה לו שחשוך ושזה לילה וצריך להמשיך לישון עד שהשמש תקום.. והוא ממשיך לקום כל לילה מחדש ולוקח איזה שעה עד שהוא חוזר לישון😐

אפשר לנצלש?כבת שבעיםאחרונה

מה עושים עם ילדי גן שקמים ב4 וחצי? לא חוזרים לישון כמובן...

אמנם הם משחקים לבד אבל לפעמים עושים רעש ומעירים את כולם וגם פדיחות מהשכנים 🙈

להשכיב מאוחר יותר לא תמיד עוזר והם כם עייפים מוקדם.

כולם אצלי ישנים מוקדם וקמים מוקדם. אבל 2 אחה הגזימו ממש...

בהמשך לשרשור השכבות, הילד לא אוכל בא. ערבטוט

אני יושבת לידו בארוחה, משדלת לאכול. לא תמיד בהצלחה.

ברגע שנכנסים למיטה מתחיל לבכות שהוא רעב מאוד.

אני נוטה להגיד לו שהיה זמן של ארוחה, ואם הוא רעב שיחכה לבוקר. אבל תוהה אולי זאת טעות והוא עוד לא בגיל של הסקת מסקנות.

הוא בן 4, ילד נבון.

מה אומרות

בעיני תגובה מעולהמקקה

גם אני עושה בדיוק כך. וגם בזמן האוכל מזכירה שאחר כך המטבח סגור

יש לו מסוגלות להביןהגלה

מצד שני אין ספק שקשה לשים את הגבול הזה

לבן שלי סביב הגיל הזה גם היה קטע קבוע של להזיכר בהשכבה שהוא רעב

בהתחלה אפשרתי

וברגע שזה נהיה קבוע

הייתי מטרימה לו כבר בארוחת ערב

אתה בטוח שבע?

אתה זוכר שאחרי המקלחת וצחצוח שיניים אנחנו לא אוכלים?

אם אחרי המקלחת וצחצוח שיניים נזכר שהוא רעב אני מזכירה לו שמי שהתקלח וצחצח שיניים לא אוכל ובבוקר הוא יוכל לאכול

ברגע שהתמדתי בעקביות גם עם התזכורת בארוחה וגם עם הגבול אחרי המקלחת לאט לאט זה הפסיק

תודה, חיזקתן שפועלת נכוןטוט

לי כשיהיה לי כח היתי מאפשרת משהו בריא ולא הכי טעיםאונמר

היו מבקשים במיטה, אני אומרת מי שרעב ממש אפשר גזר מקלות.

אם הוא ממש רעב הוא יקח, וזה לא מלכלך ומרגיך לאכול ירקות ויש פה יתרונות על החסרונות.

למיטה הבאתי לו. אכל סיים כל טוב.

היום גם זה לא כי הם כן יותר מצליחים להתרכז בארוחה לאכול יפה.

אבל אומרת את זה רק מהמקום שלך כאמור שתרגישי אם נכון לך...

כשזה היה קורה אצלנורק לרגע9

אני מרשה פרי או ירק במיטה. משהו לא מלכלך כמו תפוח או מלפפון.

אני לא רוצה למנוע מילד רעב לאכול, מצד שני באמת הם צריכים ללמוד שיש את הזמן של האוכל ואחכ אי אפשר, אז מבחינתי זה מעביר את המסר.

באמת זה עובר להם מאוד מהר אחרי פעם-פעמיים כאלה.

^^^ לא למנוע לגמרי אוכליערת דבש

אצלנו מי שרעב אחרי הארוחה יכול לאכול לחםהריון ולידה

בלי כלום.

לא מונעת אוכל ולא פותחת מטבח ולא מביאה אוכל שמעודד להמשיך בהתנהלות.

בארוחת ערב מזכירה - שבעת? אחר כך יש רק לחם בלי כלום

תגובה קצת אחרתטארקו

מתי אתם אוכלים ארוחת ערב וכמה זמן לוקח מאז עד שהוא הולך לישון(ונזכר שהוא רעב)?

בכללי אני חושבת שאת פועלת נכון. הייתי מאפשרת אולי משהו כמו מלפפון או לחם בלי כלום אבל ממש לא לפתוח מחדש ארוחה

אבל אם קבוע הוא לא רעב בארוחת ערב ןכן אחכ, הייתי עושה קצת חושבים, אולי ארוחת ערב יוצאת קצת מוקדמת לו ביחס לארוחה הקודמת שלו, והוא באמת עדיין לא רעב שם(נניח אם הוא בצהרון לפעמים אוכלים פרי לקראת 4)

ואחרי שעה+ ומקלחת והכל הוא כן רעב

ןאז אולי כדאי לשקול לאחר לו קבוע את זמן הארוחה, להחליף עם מקלחת או משו דומה..

אני מאפשרת אם אומרים שרעביםשקדי מרק

תפוח או מלפפון.

אצל הקטנה נהיה התניה כזאת כשנכנסת למיטה מבקשת לאכול אז כבר לא בטוחה שזה מוצלח איתה..

אצלי בגיל הזה גםילד בכור

היא פשוט רעבה יותר מאוחר

אז קודם מקלחת ואז ארוחת ערב

מי שרעב כשנכנסו למיטה יודע שאפשר מלפפון או תפוח

שאז זה לא נורא מבחינת צחצוח שיניים וכן משביע רעב קטן ולא פותחים עכשיו ארוחה

הם אוכלים את זה במיטה

הבן שלי בן 6 יותר עושה את זה עוד מאז שהיה קטן.. כשהוא מבקש אני יודעת שזה באמת מרעב ולפעמים הוא אוכל גם 3 מלפפונים ונרדם תוך שנייה

התבלבלתי.רק אמונההה

מאפשרת חתיכת תפוח או מלפפון. מביאה למיטהמנגואית

אני קוראת תגובות ורואה שאני לא מיוחדת ;)מנגואית

לגמרי נכון!מתיכון ועד מעון

זה בהחלט גיל שהוא יכול להבין סיבה ותוצאה.

הייתי מזכירה בזמן הארוחה שכשיורדים מהשולחן האוכל נגמר ולא יקבל יותר, אז שירד רק שהוא בטוח שהוא שבע

מאפשרת לחם עם ממרח לא מתוקחרותאחרונה