מצבי רוח קיצוניים וחרדותאנונימים לפעמים

אני מוכרת מפה, פשוט לא רוצה שיזהו אותי, אז כותבת  מניק אחר.

 

אני סובלת כבר יותר משנה ממצבי רוח קיצוניים מאוד ומתגובות חסרות פרופורציה לכל דבר קטן.

זה בעיקר מתבטא מול בעלי (אבל ממש לא רק), שכל רמז הכי קטן מצידו למשהו, גורם אצלי להתפרצויות חסרות פרופורציה, לצעקות חזקות, היסתגרות בחדר, מחשבות על להתגרש ממנו, וכבר פעמיים הרגשתי שאני קרובה לאלימות כלפיו, אני קצת מאבדת שליטה על עצמי ואומרת לו מילים פוגעות מאוד, שאני מאוד מתחרטת עליהם אחר כך.

ובאופן כללי, מספיק טריגר הכי קטן כדי שארגיש שאין לי תיקווה, שכל החיים שלי לא טובים ושהכל רע לי. וכשאני במצב רוח טוב, אז הכל שמח ואני מרגישה ברת מזל על החיים שמדהימים והמושלמים שיש לי.
והשינויים האלו מאוד קיצוניים ומהירים ואני מרגישה חוסר יציבות תמידית.

בנוסף גם כל פעם קורה משהו בארץ או בעולם, כמו פיגועים רעידות תאונות וכו, זה משפיע עלי ממש קשה, גורם לי לחרדות, ומפריע לי להמשיך בחיים השיגרתיים.

 

אני מרגישה שאני כבר לא יכולה ליסבול את זה וחייבת לטפל בעצמי.

חשבתי לפנות לרופא מישפחה לבקש להתחיל לקחת כדורים להרגעה במינון נמוך, ורציתי לישאול אם מיהי שחוותה משהו כמוני תוכל להמליץ לי על שם מסויים של כדורים שעבדו לה, ככה אוכל לבקש דווקא אותם.
או אם יש לכם משהו אחר שעזר בצורה מהירה, כמו רפואה הומיאופתית או כל מיני דברים אלטרנטיבים.

 

אומרת מראש , אני כרגע לא מעוניינת ללכת לטיפול פסיכולוגי או ריגשי, אני חייבת פיתרון מהיר.

תודה מראש לכל מי שתענה!

 

 

רק שאלההמקורית
את מונעת עם הורמונים?
לאאנונימים לפעמים

אני חושבת שיש לי נטיה גנטית מסויימת לבעיות נפשיות.

היה לי בעבר דיכאון, שלא טופל ולא אובחן, ועבר לבד אחרי בערך שנה וחצי.

הבנתיהמקורית
חיבוק קודם כל על התחושות ❤️❤️
אם את רוצה להתחיל בטבעי - אז ויטמין די (לרוב האנשים חסר וזה מקושר לדכאון וחרדה) ובי12, שמש ופעילות גופנית מתונה

יש לך זמן לעצמך מדי פעם? את ישנה טוב? כי חיחם לחוצים ועייפות הם גם טריגר לקושי.
מעבר לזה, לא מכירה דברים אחרים
תודה על החיבוק!אנונימים לפעמים

ותודה על ההמלצות. יש לי בבית ויטמין D וגם B12 שקניתי פעם, אז אני אנסה.

ואני רוצה להוסיף עוד משהוהמקורית
אם הטריגרים עולים בעיקר מול בעלך -
צריך לבדוק איפה זה נוגע
אולי את מרגישה ונותנת באמת יותר מכוחותייך ויכולתך בקשר, ואז כשהתגובה מקררת - את מאבדת את זה ייתכן וזה טריגר רציני להתפרצות בנוסף לתלות רגשית בו.
ז"א, ייתכן ושינוי טוב בעניין יגיע רק אחרי טיפול אישי רגשי שלך מול הקשר שלך איתו ולגבי תפיסותייך על זוגיות. (לא רצית המלצה כזו אני יודעת, אבלאולי ההתפרצות וההצפה הרגשית היא בעצם סימפטום לקושי שיש לך מול העניין וליכולת לנהל כעסים)

לא חותמת על זה כמובן, ויכול להיות שמדובר במשו אחר, כי ציינת עוד דברים כמובן, אבל את יודעת מה טיב מערכת היחסים ביניכם ואיפה זה נוגע בך..
ובכל זאת, בגלל שכתבת על עוד דברים, בוודאי שייתכן שיש בעיה כימית בהפרשה או ספיגה של הורמונים מסוימים שכדורים יוכלו לפתור.

בהצלחה יקרה ❤️❤️❤️
הטריגראנונימים לפעמים

להתפרצויות זעם מצידי ולאיבוד שליטה ברמה של צעקות, הוא תמיד רק מול בעלי.

אבל כל השאר, השינויים הקיצוניים במצבי רוח והחרדות הם לחלוטין בלי קשר אליו.

די בטוח שיש לי באמת קושי בניהול כעסים כמו שכתבת, אני ממש מאבדת שליטה מכל טריגר הכי קטן, והכי גרוע הוא שאני תמיד מרגישה שאני צודקת ושבעלי אשם.

 

תודה רבה על כל העיצות!

את מהממת על הכנות הפנימית הזו!המקורית
ואני באמת מקווה בשבילך שהפתח שפתחת לעזרה יוביל אותך לשליחים טובים ולחיים טובים ורגועים ושלווים יותר
רק טוב יקרה ❤️❤️❤️
אמן. תודה רבה על המחשבה והעיצות ❤אנונימים לפעמים


מאחלת לך בהצלחה רבהלהשתמח
חיבוק גדול! נשמע לא פשוט. ישר כוח שאת מתחילה לטפל בזה!
תודה רבה! המילים שלך ממש מחממות ומחזקותאנונימים לפעמים


אין פתרון מהיר לנפש.מוריה
גם כדורים זה לא מהיר בד"כ.
עד שהוא משפיע. ועד שמוצאים את המינון המדוייק.


אם את גרה באיזור טעון ביטחונית, תבדקי אם יש לכם מרכז חוסן.
הם מתמחים בחרדות.
אני לא גרה באיזור טעוןאנונימים לפעמים

אני חושבת שגם התאמה של מינונים לוקחת פחות זמן מטיפול נפשי, מה גם שאני לא מרגישה חזקה מספיק נפשית כרגע כדי ליפתוח דברים מהעבר (ויש הרבה מה ליפתוח), אולי אחרי שאתחזק קצת, ארגיש שהנפש שלי מסוגלת יותר להתמודד מול זה.

 

הבנתי שיש סוגים של תרופות שהם יותר פשוטות ולא דורשות הרבה התאמות,כמו ציפרלקס שקראתי שהרבה אנשים לוקחים, אבל אני לא יודעת אם היא עוזרת גם למה שאני תיארתי.

לפי מה שהבנתי,מוריה
אפשר לבקש היום תרופות פשוטות מהרופא משפחה.
אם יש לך אחד טוב כזה, נסי להתייעץ איתו.

שבע"ה ה' יאיר לך את הדרך, ותצליחי לקום ולהתמודד.
נכון גמני מכירה שרופא משפחה נותן תרופות כאלההמקורית
רק רוצה להגידרק רגע קט
טיפול בכלל לא מחייב לפתוח דברים מהעבר.
טיפול ממש יכול להתמקד במציאת כלים להתמודדות עם הקשיים ביום יום.
הרבה פעמים לומדים בטיפול לזהות טריגרים להתפרצויות, ואז להשתמש בכל מיני כלים להתמודד.
את יכולה להגדיר את המטרה מראש - ללמוד איך להתמודד עם הקשיים בלי לפתוח דברים מהעבר.
בדרך כלל הנפש שלנו מעלה לפני השטח דברים טעונים רק כשהיא מוכנה וחזקה מספיק.
נכון, מסכימההמקורית
אז זה נישמע ממש טיפול שהייתי רוצהאנונימים לפעמים

את מתכוונת לטיפול CBT, כמו ש@אמאשוני כתבה?

לא בהכרחרק רגע קט
אני לא מכירה מנסיון טיפול cbt, אז אני לא יכולה להעיד.
אני נמצאת בטיפול אצל עו"סית קלינית כבר תקופה. לפעמים הגדרתי את המטרה של הטיפול בתור קבלת כלים לניהול היום יום, ולפעמים אני בוחרת לפתוח דברים עמוקים יותר.
קחי בחשבון שבציפרלקס נניח יש תקופה של החמרה בהתחלהרחלי:)

לפחות מההיכרות שלי..
לא קראתי את רוב התגובות ויכול להיות שכבר אמרו לך אבל לגבי טיפול, חשוב שתשימי לעצמך בראש את הטיפול כיעד, הגיוני באמת שאחרי שתחווי רגיעה תהיי חזקה יותר כדי לעבור תהליך טיפולי.
לפעמים מהשמחה של השיחרור וההקלה אחרי שלוקחים כדורים דוחים את המחשבה ללכת לטפל, והנפש שלנו צריכה ככ את המענה הפנימי לצורך שלה ולא רק אקמולים זמניים
שוב מההיכרות שלי, ציפרלקס עוזרת אבל בהעדר טיפול נפשי וכלים נכונים להקל על הנפש חווים התפרצויות ועליות וירידות לא נעימות בכלל כשהשורש לא מטופל.

כל הכבוד לך על המודעות והרצון לעזור לעצמך- אהבת ישראל זה קודם כל אנחנו מול הנפש והגוף שהקב"ה הפקיד בידים שלנו, חיבוק על ההתמודדות ❤️
אשמח לישמוע יותר על ההיכרות שלך עם ציפרלקסאנונימים לפעמים

איך הוא משפיע, והאם יש לו תופעות לוואי.

את צודקת לגבי כל מה שכתבת על טיפול. לא יודעת למה, אבל אני פשוט לא רואה את עצמי הולכת לטיפול כרגע.

 

תודה רבה על החיבוק ❤

כותבת לך בפרטירחלי:)
חיבוק 🫶🏻נעמי28
נשמע לא קל.

זה משהו חדש לך? קרה משהו שגרם לזה להתפרץ ולהחמיר? משהו באורח חיים שלך השתנה?

מניסיון אישי שלי, לא כדאי לרוץ לכדורים, בטח לא לפני טיפול אישי אצל פסיכולוגית.

הנפש לפעמים מאותת לנו שמשהו לא טוב לה, חסר.
וזה הזמן לטפל בה ולא להשתיק אותה עם כדורים.

ואני הכי לא נגד כדורים, רק לא כפיתרון ראשוני.

חיבוק ובהצלחה🙏🏼❤️
תמיד היה לי נטיה למצבי רוח קיצוניים ולחרדותאנונימים לפעמים

וכמו שכתבתי, סבלת גם מדיכאון במשך תקופה ארוכה.

 

עד עכשיו הצלחתי להתמודד לבד עם המצבי רוח, והחרדות, וגם הצלחתי להסתיר מהילדים, אבל רק בשנה האחרונה התחלתי לצאת מפרופורציה ולהגיע להתפרצויות זעם ולאיבוד שליטה ופה אני לא מוכנה להמשיך ככה, כי בעלי ניפגע, ובעיקר, הילדים שלי ניפגעים 😥

כי עכשיו אני גם גוזלת להם את היציבות, כי רגע אחד ההורים שלהם שמחים ואוהבים, ובשניה אחת אמא שלהם מתעצבנת ומתחילה ליצעוק וליפגוע באבא שלהם.

אני לא מוכנה שיראו אותי יותר במצב הזה.

וחשבתי שאני מסוגלת להתמודד עם זה לבד, וניסיתי לעבוד על עצמי, וכמה שאני יודעת שזה פוגע בהם, אני לא מצליחה לישלוט בעצמי.

 

ובשביל הילדים שלי, אני לא יכולה לקחת את הזמן ולהתפנק על טיפול. אני חייבת משהו מהיר. חייבת להחזיר את החיים הרגועים שהיו להם.

איזו מודעות מרשימהאפונה
אני מסכימה עם האחרות שבמצב כזה לא נכון לוותר על טיפול פסיכולוגי.
לגבי הילדים, אני חושבת שכדאי לדבר איתם ולהסביר להם (כל אחד ברמתו) שבטח הם שמו לב שבתקופה האחרונה את לא מרגישה טוב, הלב שלך לא רגוע והסבלנות שלך קטנה, ולכן את מתרגזת בקלות כועסת ואפילו אומרת דברים שאחר כך את מתחרטת עליהם. *וזה לא בגללם! זה גם לא בגלל אבא* זה קשור לנפש שלך שלא מרגישה טוב, ואת תלכי לרופא נפש (=פסיכולוג) לטפל בעצמך כדי שתחזרי להיות אמא שמחה ורגועה.
אני גם מתמודדת עם מצבי רוח🫶🏻נעמי28
נשמע שיש בך הרבה אשמה כלפי עצמך.
על האמא או האישה שאת בגלל זה.

הדבר הראשון הראשון

תאמיני שאת אמא ואישה טובה שרוצה שיהיה לכולם טוב.

את לא רעה ! פשוט רע לך.

יש בך ילדה קטנה שבדיוק ברגע הזה צריכה חיבוק ענק, שיגידו לה שאוהבים אותה גם ככה.
והדבר האחרון שהיא צריכה זה הלקאה עצמית ואשמה.

(אני כותבת דברים שאני עוברת, אולי לא רלוונטי)

זה גלגל שלא נגמר.

אני נותנת לאחרים יותר מידי, לא מקשיבה לצרכים שלי, שמה את עצמי במקום אחרון ——במקום לתת לעצמי מקום, לפנק ולפרגן לעצמי, אני לא נעימה ומתפרצת בלי פרופורציה ——אני נרגעת ומבינה שעשיתי נזק לכולם —-מרגישה אשמה, אמא נוראית וחוסר נעימות מבעלי —-עוד יותר נותנת לאחרים ומדחיקה את הצרכים שלי—-מחזיקה קצת מעמד ושוב דוחקת את עצמי לצד עד לפיצוץ הבא.

גם אצלי זה יוצא בעיקר מול בעלי מהסיבה הפשוטה שאני יותר בנח איתו מכל אדם אחר בעולם.


זה למידה של לדעת לדאוג לעצמך.
לדעת לחבק את עצמך, לזכור שההתפרצות הזאת זאת הילדה הקטנה שבך שמנסה לשרוד ולאותת לעזרה.

ואז לשאול את עצמך מה יכול לעזור לך בכזה מצב.

השורות האחרונות נשמעות פשוטות אבל לקח לי זמן והרבה טיפולים להפנים אותן.

וואו, תודה רבה על התגובה הזאת!!אנונימים לפעמים

פשוט היה לי דמעות בעינים.

עשה לי כל כך טוב בלב ליקרוא אותך ❤

 

לגבי כדורים וטיפול נפשישלומית.

הפתרון המוכח ביותר הוא של כדורים בשילוב טיפול פסיכולוגי. זה מה שנותן את רמת האפקטיביות הגבוהה ביותר.

ממש ממליצה, במקביל לחיפוש אחרי הכדור שמתאים לך, לחפש גם טיפול נפשי.

זה מעלה את יעילות הטיפול בעשרות מונים

אם יש לך אפשרות, ממליצה בחום לפנות לפסיכיאטרמצפה88
רופאי משפחה יכולים גם לתת מרשם לתרופות לדיכאון וחרדה, אבל המומחים לכך הם פסיכיאטריים וחשוב להתאים את הטיפול ככל האפשר.
כל אחת היא שונה ומגיבה אחרת לטיפול תרופתי, לכן חושבת שפחות משנות המלצות מהסביבה ויותר קריטי להגיע לרופא טוב.
קראתי את השרשור ויכולה להבין למה את מעדיפה שלא לפנות כרגע לטיפול רגשי, את צודקת שלפעמים צריך דווקא להתחיל מטיפול תרופתי אבל אחרי שתמצאי טיפול כזה כדאי לשקול בהמשך גם טיפול רגשי (נשמע שאת מאוד מודעת לעצמך וליתרונות ולחסרונות של האפשרויות).
מחזקת אותך בהחלטה לטפל במצב והמון בהצלחה
תודה רבה לך על החיזוקים.אנונימים לפעמים

רציתי בינתים כן להתחיל במשהו קטן דרך הרופא מישפחה, ורק אם לא עובד אז להמשיך לכיוונים האלו.

למה את חושבת שכדורים יפתרו לך את הבעיה?פשיטא
את מתארת קושי רגשי, התנהגותי. התמודדות מאוד מאוד גדולה וכואבת וקשה!
ונניח תקחי כדורים.
ונניח תסתגלי אליהם בקלות.
ונניח הם יעזרו לך מאוד מאוד.
מה יקרה כשתרצי להפסיק? תקחי אותם כל החיים?
קושי נפשי לא נפתר עם כדורים, הוא מושתק.
בגדול המטרה של הכדורים היא להשתיק ולהרגיע את הנפש כדי שתהיה פניות לטפל בשורש שלה.
קושי נפשי לא עובר לבד. הנפש שלנו הרבה הרבה יותר מתוחכמת מהשכל שלנו וזה לצערי לא עובד עליה, הנסיונות לקיצור דרך.
להיפך.
אם רק משתיקים אותה בלי לפתוח ולרפא אותה מבפנים, היא צוברת וצוברת וזה רק ילך ויחמיר עם הזמן, בלי קשר לכמות הכדורים...

את באמת חושבת שיש דרך קיצור לפתור קושי כל כך עמוק וגדול?

חיבוק. בהצלחה!!
מאחלת לך הרבה שלווה פנימית ושמחה!
כל מילהחצילוש
נשמע שהיא מחפשת כרגע את השקט הזהאמאשוני
כדי להצליח לעשות טיפול ולא כפתרון לכל החיים.
לפחות ממה שהיא כתבהפשיטא
היא מחפשת את השקט כי אין לה כוח וזמן לטיפול עמוק שפותח את הפצעים...
לפחות על בסיס זה כתבתי..
בכל מקרה, זו דעתי וזה האני מאמין שלי ולכן אני כותבת את זה בשרשורים כאלו, בין שאר התגובות שסוברות אחרת...
אני באמת מחפשת קודם כל שקט ולהירגעאנונימים לפעמים

אבל אני לא יודעת אם אחרי שארע, אוכל באמת להתחיל טיפול.

מה שהיה בעבר, כבר ניגמר, וטוב שכך.

אז למה לחזור לשם?

כי מה שהיה אולי צריך עוד התייחסותפשיטא
אולי לא נתת לו מספיק מקום ביחס למה שהוא מבקש, אז הוא לא נעלם, הוא מחכה עד שתתני לו מקום, ומבקש את זה בדרכים שלו...
מסכימה מאודיערת דבש
אין קיצורי דרך
גם בגוף קל וחומר בנפש
את כניראה צודקת.אנונימים לפעמים

אבל אני באמת רוצה קיצורי דרך.

אני לא רואה את עצמי מתחילה עכשיו טיפול, שאין לי מושג איך הוא יגמר ומתי.

מכירה מישהי שהתחילה טיפול על רקע דיכאון, ובעיקבות כל ה"חזרה לעבר" שהיו במהלך טיפול, התחילו לה גם חרדות קשות, שלא עוברות לה גם עם תרופות שהתאימו לה פסיכיאטריים.

אני מפחדת להגיע למקום הזה.

 

ואני מאמינה שאם הנפש שלי עושה את כל המאמצים לא להיזכר בעבר - כניראה שיש לה סיבה. כניראה שאני לא מסוגלת לזה.

תראיפשיטא
אני מאוד מבינה לליבך, מאוד. זה פשוט קשה כל הסיפור הזה. זאת התמודדות קשה ושואבת.

לגבי מה שכתבת על החברה שהטיפול עשה לה רע.
וואלה, יש מצב שיש מקרים כאלה. טיפול לפעמים מציף מאוד מאוד. (אני גם חוויתי על בשרי משהו דומה, שלא אפתח פה בפורום הזה. אבל אני יודעת שזו תופעה מוכרת בתחילת טיפול)
אם המטפל טוב, הוא יודע להציף בצורה מבוקרת ועדינה ולאסוף את כל ההצפה בסוף הטיפול בצורה שתתן לנפש יכולת להתמודד עם מה שנפתח.

מבינה מאוד את הפחד, במיוחד שזאת מישהי שקרובה אלייך. אבל תזכרי שהיא לא היחידה בעולם שהלכה לטיפול דינמי, ורבים וטובים חוו הקלה משמעותית והצלת חיים כפשוטו.

לגבי מה שכתבת שהנפש שלך עושה את כל המאמצים כדי לא להיזכר בעבר-
נעים להכיר, מנגנון הדחקה.
הנפש שלך כל כך חכמה. והיא כל כך בעדך, ששנים היא לא רצתה להכאיב לך, וכל עוד הכלי שלך בתוכך היה פנוי, היא מילאה אותו והדחיקה והדחיקה.
לאט לאט הכלי התמלא, והנפש החכמה הזאת יודעת בדיוק מה היכולת שלך להכיל ועדיין להמשיך לחיות בטוב, והיא הגיעה למכסה שלה, ועכשיו היא מלאה והיא חייבת להתרוקן כדי לאפשר לך חיים שמחים וטובים💚
ולאט לאט היא מתחילה לאותת, בנחת, בהתחלה זה יכול להיות בכעס, בעצבנות, בדכדוך, בבכי, אם לא מקשיבים לה היא ממשיכה הלאה, היא חדורת מטרה והיא תעשה הכל עד שהיא תגיע אליה-
אם לא עובד לה ברמה הנפשית, היא עוברת לרמה הפיזית..
עייפות, כאבים, בעיות עיכול, בעיות רפואיות, מחלות מסויימות, כל הדרכים כשרות אצלה..
ולרוב מה שקורה, שהיא מתחילה בקטן, ואם הקול שלה לא נשמע, היא מגבירה ומגבירה, עד שבאמת כבר אי אפשר להתעלם..

מה עושות התרופות?
הן מקלות על הצעקות של הנפש.נותנות אפשרות לחיות את החיים בלי הצעקות האלה,
אבל זה לא מרוקן את הכלי שהתמלא וכבר לא יכול עוד!!
הנפש זועקת לריפוי, לא לשיכוך כאבים.

כשיש זיהום בגוף,והוא כואב, יש אנשים שזקוקים גם למשככי כאבים ויש שיסתדרו בלעדיהם, אבל כולם יזדקקו לאנטיביוטיקה.
אם אדם שיש לו זיהום בגוף ייקח רק משככי כאבים, יכול להיות שהזיהום יעבור לבד, אבל רוב הסיכויים שהזיהום יתגבר ויחמיר עד שאפילו המשככי כאבים לא יעזרו.


ויש לפעמים שאחרי שהזיהום עובר נשארים כאבים, שאריות.. ועדיין צריך משככי כאבים.. אבל בזכות האנטיביוטיקה כבר אין חיידק בגוף שממשיך לזהם...


חפרתי.
כתבתי כי באמת זה בדם ליבי.
וכתבתי לך ולכל מי שמתמודדת עם משהו בנושא הזה...

אני באמת מאחלת לך בהצלחה גדולה, ותבחרי בדרך שטובה לך!
והלואי שתזכי לשקט נפשי ושלווה גדולה.
💓💓💓
קראתי אותך והמחשבות שלי הן...תיתי2
אינני רופאה, ולא ממליצה דבר,
ממה שאני קראתי, מסכימה איתך שכדאי לנסות טיפול תרופתי, קודם כל כדי להקל עלייך.
רופא משפחה יכול לתת לך מרשם, לתרופות מהסוג של ציפרלקס. בדומה לגלולות, כל אחת והחוויה שלה... צריך לנסות ולמצוא התאמה (לרוב זה מסתדר בקלות).

מציעה לך להבטיח לעצמך, שבמקביל לטיפול תרופתי את מחפשת לעצמך טיפול מתאים.
כי את מבינה שיש במה לגעת בתוך הנפש שלך, ושטיפול תרופתי כרגע הוא כמו פלסתר. ופלסתר לא יכול להחזיק מעמד בפצעים עמוקים יותר, בוודאי לא לאורך זמן.
תאמיני, בכוחות הריפוי שלך, באפשרות שחייך יהיו טובים ושמחים בעקבות טיפול נפשי.
שהשינויים שתעשי צעד צעד בעמל, בתוכך ובחייך, יהיו משתלמים מאוד ויביאו אותך לאושר פנימי אמיתי.
גם אם זה יקח זמן, וידרוש מאמץ.
חבל שתוותרי על עצמך...

אני קוראת אותך מלאת שיפוט כלפי עצמך, וזה כל כך כואב שאת במקום הזה. אם תגיעי לרבדים פנימיים יותר של עצמך, תביני את עצמך ותוכלי להתבונן בעיניים יותר אוהבות ומקבלות, ופחות תחושות אשמה. רק ההתבוננות הזו בכוחה להביא שינוי ליום יום שלך בבית, בהורות ובזוגיות.
בטיפול לא חייבים להכנס לכל ההסטוריה כאן ועכשיו, מיד. כל דבר בזמן שלו. נראה לי שכבר עכשיו, בשגרה שלך, טיפול יכול לתת לך הבנה וקבלה שיחזקו אותך.
ואחרי תקופת התחזקות, תמשיכי עוד רובד פנימה, לגעת בעוד כאב מבעבע, כדי להחלים עוד. (ולפעמים לוקחים הפסקה, ומפסיקים טיפול, וחוזרים כששוב החרדות מציפות והנפש מסמנת שיש משהו לא פתור עדיין).
תמצאי מטפלת שעושה לך טוב. הכוונה - שהמגע יחד איתה בכואב ובמורכב, מביא להקלה מסויימת, ולחוויה של צמיחה.
ואם לא מתאים עם מטפלת אחת? לנסות אחרת. לפעמים טיפול הוא כמו שידוך... לפעמים מה שנכון לך עכשיו, הוא לא מה שיהיה נכון לך בעוד שנה.


יש שיעור של עידית שלו ביוטיוב על חרדות ודכאון. ממש ממש ממש ממליצה לשמוע אותו. ממש ממליצה.
היא מביאה שם את ההתבוננות של ימימה ע"ה על המשמעות של הירידות במצב הרוח. בשביל מה הן באות לנו, ואיך להתייחס אליהן.

שולחת לך חום ואמון בכוחות החיים שלך שמחפשים ריפוי!
תודה רבה לך על התגובה הזאת!אנונימים לפעמים

ניסחת בצורה ממש מחושבת ועדינה את המצב כפי שהוא.

אני מנסה ממש להאמין. ויש לי במה להיאחז, כי היו לי תקופות יפות מאוד בחיים, אם כי אני מרגישה שתמיד אני חיה בצל מסויים של דיכאון. למרות שמיזמן כבר יצאתי מהדיכאון שהייתי.

 

 

אני אחפש ביוטיוב את השיעור שכתבת.

תודה! ❤

חיבוק ..פרצוף כרית
חיבוק ענק על המצב הלא נעים....
את עובדת? עבודה עוזרת להעסיק את הראש..
חשבת על להפגש יותר עם חברות? צריך קשר עם אנשים טובים לדעתי כדי להיות שמחים,וכמובן שמי שטוב לה לבד עם עצמה גם בסדר, אבל בעקרון הרוב זקוקים לחברה
אולי תרשמי לחוג התעמלות או משהו?
תודה על החיבוק ❤אנונימים לפעמים

נתת לי ממש כיוונים נכונים, לדבי העבודה וההתעמלות.

אנסה יראות איך אפשר לשפר את זה אצלי.

❤️❤️❤️פרצוף כרית
אני חוויתיoo
בעבר דיכאון שכלל שינויים חדים במצב רוח ותגובות חסרות פרופורציה.
לא ניסיתי ללכת לטיפול.

הרגשתי שהמצב שלי מושפע מהקצב המהיר של החיים ומהקשיים שמציפים.

אז האטתי את החיים, פחות עשיה, פחות רצונות, פחות התחייבויות. במקביל שיניתי את העיסוק בחיים מעשית מטלות אינסופית לעשיה לעצמי, לנפש ולגוף, למדתי להקדיש לעצמי את הזמן שאני זקוקה לו, באופן יומיומי ותעדפתי אותו על פני על דבר אחר.

ההאטה והקדשת הזמן לעצמי, שפרה מאד את מצבי ואז התפנתי לעשות תהליכים עם עצמי והסובבים אותי, כדי לצמצם אפשרות שהדיכאון יחזור.
את ידעת בוודאות שבאמת היה מדובר בדיכאון?אנונימים לפעמים

הבעיה היא שאי אפשר באמת להאט את החיים כשיש בעל וילדים.

איך עושים את זה?

אחרי שהאטת את קצת החיים, תוך כמה זמן הרגשת שאת כבר עולה על מסלול טוב ושהנפש שלך חוזרת לעצמה?

לא אובחנתי באופן מקצועיoo
אבל אבחנתי את עצמי גם בעזרת הסרטון הזה:



אצלי אין אי אפשר, הכל אפשרי רק צריך למצוא את הדרך.

עשיתי האטה בחיים בבת אחת, במקום כל הזמן לחשוב מה צריך לעשות עכשיו, הזזתי את כל המשימות הצידה. הפסקתי לעשות את כל העבודות בבית, הפסקתי לאפשר לילדים לנהל אותי.

ההפסקה הזו עשתה לי טוב במיידי, לקח לי זמן לבנות לו״ז חדש לחיים שלי ולקח זמן לבעלי והילדים להתרגל, אבל ההקלה הראשונית היתה מיידית.
וואו... בתור מתמודדת בעצמי , ריגשת ממשעייפה מאושרת

סרטון מדהים והלוואי שניישם

הייתי מאוד רוצה לעשות עצירה כזאתאנונימים לפעמים

אבל אם אני אעצור הכל בבית, אני אהיה במצב עוד יותר גרוע.

דבר ראשון, כי אני בעצמי ארגיש רע עם עצמי שאני לא מצליחה לעשות הכל ולתפקד כמו כל אישה נורמלית. וגם כי בעלי לא יפסיק לבקר אותי ולתת לי תחושה רעה על זה שאני לא עושה כלום, והביקורות שלו, זה משהו שהכי יכול ליגמור אותי נפשית.

אני איתך בתחושהעייפה מאושרת

גם אני "מתפקדת" כרגיל, והבית מתקתק , ויש אוכל וכביסות והכל "פיקס" ובפנים תחושות קשות כמו שלך , ורצון באמת לעשות פאוז ולשים דגש על הבפנים.. ואי אפשר. כי המצפון ישחק וכי לא מסוגלת...

 

תנסי לשים פאוז איפה שכן אפשר, ושם כן למצוא את מה שיעשה לך טוב, ינקה אותך ויתן לך כוחות מחודשים ורענון לנפש.

חיבוק גדול

המצפון לא כזה מפריע ליאנונימים לפעמים

זה בעיקר בעלי.

הלוואי שבעלי היה רוצה לעשות כל מאמץ כדי שיהיה לי טוב, ושירצה מעצמו שאני אפסיק לעשות הכל בבית כדי לאפשר לי להרגיש טוב יותר.

אבל הוא לא שם ביכלל...

הוא יותר במקום שמבקר על מה שלא מספיק טוב ומושלם.

 

תודה רבה על ההזדהות!!

מקווה שגם את תרגישי טוב יותר! ❤

מי שצריכה לדאוג לעצמההמקורית

היא את 

זה לא בעלך שצריך לעשות מאמץ כדי שיהיה לך טוב ותפסיקי לעשות דברים בבית 

ההתעסקות הבלתי נגמרת ב- מה שהוא עושה למעני

ואיך הכל תלוי רק בו / האושר שלי אצלו היא לא נכונה ולדעתי היא הגורם מס 1 לדכדוך

כי את תלויה בו 

ואת לא אמורה

והביקורת שלו מגיעה מהמקום הזה - שאת תלויה באישור שלו. זה כמו מראה

 

ברגע שאת תדאגי לעצמך, תעצרי את עצמך מתי שאת מרגישה שזה כבר יותר מדי, ותשמחי בזה ותהיי שלמה עם זה שלא הכל מושלם - אולי בהתחלה ייראה לו מוזר

בסוף - הוא ישלים עם זה

 

אבל אם הוא כל הזמן יבקר אותי על מה שאני לא עושהאנונימים לפעמים

אז אני לא ארוויח כלום.

כי כל ביקורת שלו הורסת אותי, וממש מוציאה אותי מפרופורציה.

אז דווקא הדאגה שלי לעצמי, היא כן להמשיך לתפקד כרגיל.

 

אני גם חושבת שזה נוראי שאני כל כך תלויה בו, וכל מילה שלו כל כך הורסת אותי. אבל אני לא מצליחה לשנות את זה.

אז בשביל זה יש טיפול נשמההמקורית

אני גם בלי טיפול האמת הבנתי שביקורת היא אל טובה לי

ופשוט הדפתי אותה

ודחיתי אותה 

ואמרתי שדי, זה לא מקדם אותי , זה רעל בשבילי

וזהו.

אבל מודה שאחרי שקיבלתי כלים בטיפול היה לי הרבה יותר קל להשתפר ולהתרומם כי למדתי לחזק את הערך העצמי שלי

ולהפסיק להיות תלויה, לא רק בביקורת שמפילה אותי , אלא גם בכל מחמאה שתרומם אותי

היום הרבה יותר קל לי לשמוע ביקורת - לרוב לא אתייחס אליה בכלל. 

אבל אז, גם לשמוע היה קשה, כי זה נגע בי וגרם לי להרגיש לא טובה

 

 

תסבירי לו בפשטותoo
זה עושה לי רע לעשות הרבה, זה מדכא אותי, אני צריכה לנוח, אני צריכה זמן לעצמי, גם אם אתה חושב אחרת תשמור את זה לעצמך כי זה יותר מדכא אותי, מעליב ופוגע.
אין שום צורך להיות בבית כל היום בהכרחהמקורית

העצירה היא יותר מנטלית. אפשר שתעשה תוך כדי הליכה בחוץ 

אפשר כתיבה

אפשר טיפול

אבל העיקר הוא שזה זמן שאת אמורה להקדיש לעצמך כדי להיות קשובה למה שעושה לך טוב ולמה שפחות. וכן, לפעמים זה באמת דבר שצריך עבורו זמן ופניות. תלוי איך זה אצלך..

 

ואני חושבת שההלקאה העצמית והביקורת שלך על עצמך היא גורם גדול בכל העניין. גם עם בעלך

זה דבר ראשון שלדעתי כדאי לך להתחיל איתו 

הרבה שניםoo
חשבתי שאני עצלנית, בגלל שהעשיה עשתה לי רע.

עם הזמן ראיתי את רוב הנשים סביבי ממהרות ממקום למקום, מתלוננות ועיפות בלי סוף.

ורק אני נוסעת וחוזרת מהעבודה בנחת, עובדת בנחת, חוזרת לבית אוכלת בנחת, יושבת על הספה מדברת עם הילדים בנחת, הולכת לנוח ובעלי שומר, יוצאת להליכה/ נוסעת לשחות. מרגישה רוב הזמן טוב עם עצמי.

אז חשבתי שאולי אני לא עצלנית ואולי זה לא כזה נורמלי לעשות מה שמצופה מכל אישה.

גם בעלי היה אומר הרבה שנים שנשים נורמליות עושות הרבה יותר, גם היום הוא לפעמים חושב ככה, אבל מעדיף אישה שמחה שעושה מה שהיא חושבת, על פני אישה מדוכאת.

היום יש לי משרה ומשכורת טובים, אני עושה יותר בבית ועושה עם הילדים תהליכים שבעלי מעריך. אני מרגישה הרבה יותר מנורמלית ואני יודעת שלאורך הדרך עשיתי את הכי טוב שיכלתי.
מה שלי עזראמאשוני
זה טיפול CBT שבכלל נעשה כשלקחתי את הבת שלי לטיפול, אבל כמה עקרונות חדרו ועזרו לי אישית.
טיפול CBT הוא לא טיפול עומק שפותחים שם דברים, אלא זה סוג של ללמוד שליטה על מחשבות, איך לצאת מהספירלה וניתוב שלהם, וכמובן שליטה ברגשות.

זה במקביל לעיסוק אינטנסיבי בספורט. עיסוק שגם עזר לי לייצר חיי חברה חדשים וגם ניקוי ראש והכניס בי אנרגיות חיוביות.
לפעמים הייתי מתחילה את השיעור בזעם על משהו, ותוך כדי השיעור נרגעת ומקבלת פרופורציות ובסוף השיעור אפילו מצליחה לראות את הכוונה הטובה שהייתה מאחורי המעשה שהביא לי עצבים. זאת בנוסף לעליה בביטחון העצמי בעקבות שיפור היכולת הספורטיבית שלי.

בנוסף תזונה נכונה עזרה לי לא להגיע למצבים של חוסר שהיו משגעים אותי. וגם שינה טובה היא חשובה.

אני משתפת במה שלי עזר, לא קיבלתי טיפול תרופתי אז לא יודעת להמליץ מהכיוון הזה.
הטיפול הזה שאת מתארתאנונימים לפעמים

באמת נישמע לי מתאים יותר בשבילי. ממש לא רואה את עצמי כרגע הולכת לטיפול שכולל נבירה בעבר.

וגם הכיוון של הספורט - בהחלט נישמעים לי.

 

תודה רבה על השיתוף ❤

וואו יקרהתהילה 3>
לא קראתי עוד תגובות אבל רק אגיד

שנשמע שהצטברו לך בלב הרבה הרבה תחושות ורגשות וכאבים
שמחפשים מקום, שמחפשים לצאת, שמחפשים שישמעו אותם.
כשאנחנו לא פורקים וקשובים לרגשות שלנו בצורה בריאה,
באופן אוטומטי יש לזה ביטויים בנפש ובגוף.

בנפש- לאט לאט אנחנו הופכות פחות שמחות, פחות מאירות,פחות אוהבות
ולטווח הארוך עלולים להגיע דכאון או חרדות או התפרצויות, או 'רק' דכדוך וחיים כבויים חסרי עניין ושמחה
בהמשך זה עלול גם להגיע למכאובים בגוף וחלילה למחלות משמעותיות בנפש ובגוף.

כל זה, וכל מה שאת מרגישה, זה מנגנון טבעי ובריא שה' ברא בנו שמבקש מאיתנו להתנקות, להתנקות מרעלים שאנחנו נושאות בתוכנו
כדי שנוכל לחיות בלב שמח בריא ונקי...

וכשהכל בפנים כמעט עולה על גדותיו, כל דבר קטן עלול לשנות את המאזן ולהתפרץ ולערער...

תדאגי לעצמך יקרה❤️
יקרה שאתנגמרו לי השמותאחרונה

קראתי אותך עכשיו והלב יוצא אלייך...

כמה את עוברת

כמה את סוחבת בתוכך

כמה פחד, בהלה, תסכול וכאב הולכים ומהלכים אימה על לבך היקר

ממש קשוח להרגיש את כל זה

ולדאוג בתוך כל זה גם לילדים ולבית שצריכים אמא חזקה

כמה את טובה 

ורוצה

ומייחלת

ומנסה

ומחפשת

 

לא הספקתי לקרוא הכל לצערי, אבל ממש שכן הספקתי רוצה להצטרף לכל דברי החוכמה של כל הנשים החכמות מעליי,

ולהוסיף עוד נקודה שעלתה לי מקריאת דברייך - שהיא המקום שלך מול בעלך.

המקום שלך בזוגיות.

כתבת כמה וכמה פעמים שבעלך הוא טריגר רציני למצב,

שאת חווה ביקורת ממנו,

שההתבטאות של הקושי יוצאת בעיקר כלפיו

ובעיקר בגללו

ושבכללי המקום שלך מולו דרוש עיון.

 

לכן *בנוסף* וממש לא במקום כל הדברים החשובים שכתבו על הטיפול האישי עבורך, על מציאת הדרך הכי טובה ונכונה ומרפאה ומיטיבה עבורך,

הייתי מבררת גם כיוון של בירור כל העניין מול בעלך.

כי בנפש שלנו הכל קשור להכל.

המצב האישי משפיע על הזוגיות,

הזוגיות משפיעה על המצב האישי,

ההורות משפיעה על הזוגיות והמצב האישי,

להיפך

וכו' וכו' וכו'

אנחנו אדם אחד שלם.

ונשמע שזה חלק מהותי שגם מבקש את המקום שלו.

לפתוח בצורה מסודרת ועמוקה ולראות בכלל מול מה את ניצבת בתחום הזה.

וכמובן איך להתקדם גם שם.

 

שולחת המון כוחות חיבוקים ותמיכה

וכמובן תפילה כנה שב"ה תמצאי במהרה את השליחים הנכונים והכתובת הכי נכונה עבורך לריפוי הלב ❤❤❤

שחלות פוליציסטיות ונרמול!אהבת חינם1

שלום לכולם

אני בת 22 (עוד מעט 23), נשואה כמעט 10 חודשים לבעל מתוק ומקסים!

ברוך השם אנחנו מאושרים, ומאוד רוצים ילדים!

יש לי שחלות פוליציסטיות שמאובחנות מגיל 18 בערך, מאופיינות במחזורים ארוכים של חודשיים שלושה. בשנה וחצי האחרונות לקחתי מדבקות למניעת הריון כדי להסדיר את המחזור. ב4 חודשים הראשונים של הנישואים מנענו הריון מסיבה אישית. וכרגע מנסים להיכנס להריון ללא הצלחה..

ז"א שאנחנו מנסים בערך 6 חודשים.

קיבלתי מחזור (3 פעמים) בתקופה הזו בערך כל 38-39 יום עד למחזור האחרון שעוד לא הגיע ואני כבר ביום ה55.

ולא, זה לא הריון..

הרופאת נשים בלבלה לי את השכל ואמרה לי לנסות חצי שנה ואז להגיע אליה, ועכשיו פשוט שלחה אותי לרופאת פריון שאני מקווה מאוד מאוד שתעזור.

כולם מסביבי בהריון , גם כאלה שהתחתנו אחרי ובאמת קשה לנו ברמות!

אנחנו כל הזמן מדברים על זה, כל הזמן עצובים וגם מקבלים הערות מההורים על זה מה שמגביר את המתח בינינו ואת הלחץ והעצב סביב הנושא הזה..

אני יודעת שאנחנו נשואים יחסית קצת זמן וניסינו יחסית מעט אבל עדיין הלחץ והמתח סביב הנושא הזה וסביב הדרך שעוד מחכה לנו לא מרפה..

מחפשת עצות טובות של נשים מניסיון, הרגעה, או נרמול שאנחנו בסדר וזה יגיע לנו בקרוב.

יודעת שזה הזמן לפתח את הזוגיות אבל מרגישים ככ מוכנים ורוצים את זה ובטח שמתחילה כנראה טיפולים אצל הרופאת פריון אז זה לא שאפשר פשוט להתעלם מהנושא..

אם יש לכן דברים חכמים להגיד מאוד יעזור ❤️

תודה וחג שמח לכולן!

אין לי משהו חכםניק חדש2

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!


ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

תבררי על שיטת אביבהנפש חיה.
שיטה טבעית של התעמלות שמזרימה דם לאברי הרבייה וגורמת להם לפעול בע"ה , כסדר.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות


@אפונה

בהחלט יעיל מאדאפונה

ממש ממליצה.


במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

לגבי שיטת אביבהאהבת חינם1

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

אני לא יודעת כמה עולה אבלמשתדלתלהיותאני
אני א יודעת כמה עולה אבל בטוח זה יהיה יותר זול מטיפולים
רק מעירה שטיפולים עד ילד שנישמעונה
ממומנים על ידי המדינה... או מסובסדים
זה עולהאפונה

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

אני שילמתי באופן חד פעמי 600₪ עבור ההדרכה הראשוניתנפש חיה.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת


באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

היו לכם רק 3 חודשי ניסיוןעדיין טרייה

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

הצלחנו כמה פעמיםאהבת חינם1
בפעמיים הראשונות הצלחנו לאתר ביוץ עם בדיקות.. והפעם שום בדיקת ביוץ לא יצאה חיובית ועשיתי בדיקת הריון ביתית ולמחרת בדיקת דם ויצא שלילי
בדקת ביוץ לאורך כל התקופה?עדיין טרייה
אפשר גם לנסות לשלב חום השחר שיותר זול לבדוק איתו תקופות ארוכות (למרות שהוא נותן אינדיקציה רק אחרי הביוץ). מתי עשית בדיקת הריון לפני כמה זמן?
בדקתיאהבת חינם1

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

אז יש מצב שפספסתעדיין טרייה
את הזמן שהיה ביוץ או שהוא עוד לא היה. אם תלכי לרופא הוא ידע להגיד לך אם את אחרי ביוץ. בכל מקרה לא הייתי בלחץ מכל כך מעט נסיונות. בהצלחה!
עם שחלות פוליציסטיותנעמי28

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

דבר שנינפש חיה.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

 

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.


 

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!


 

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד


 

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

ממליצה בחום ומניסיון אישי על דיקור סינימצפה88
ואם יש אפשרות גם לעבור לתזונה כמה שיותר מותאמת לשחלות פוליציסטיות (להפחית סוכר ומזון מעובד), עוד יותר טוב
מה הכוונה תזונהאהבת חינם1
האם צריך ממש לחתוך סוכר? אני ממש אוהבת ואין לי כוח עכשיו להישאב לדיאטת כסאח שאולי לא אראה ממנה תוצאות..
ברור שתראי תוצאותאפונה

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

לא דיאטת כסאח אבל תזונה כמה שיותר לא מעובדתמצפה88
ופחות פחמימות פשוטות וסוכרים. כמה שאפשר כמובן
היי יקרהמחכה להריון

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

רק לגבי שיח אברהם- כדאי לשאול את הרוקח לפני כןנפש חיה.

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

לא בטוחה שרוקח הוא הכתובת, אולי הומיאופתהמקורית
אתםשירה_11

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה


כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"


מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה


הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב


אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת


יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

מציעה מלהתחיל לעקוב אחרי הביוץאולי בקרוב

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

הי יקרהכובע לבן

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.


במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

הטיפול הוא "די"פשוטנעמי28

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.


ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.


השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.


ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

כמה דבריםמתיכון ועד מעון

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

רוצה להדגישאהבת חינם1
שהמחזורים של ה38-39 יום זה רק ב3 חודשים אחרי שהפסקתי מניעה.. לפני היה הרבה יותר ארוכים והחודש המחזור כבר חוזר לסורו..
מצטרפת לקודמותיישלומית.

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

עונהנויה12345

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

רק רוצה לשים דגש על משהוהביתמתפורר

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.


ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

בהמשך למה שכתבואפונה

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).


הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.


זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

כשרוצים משהו מאוד קשה להרגיע, ובכל זאתמשתדלתלהיותאני

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.


כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.


ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.


מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.


וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

דיקור סיני עושה פלאיםאנונימית בהו"ל

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים


 

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי


 

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)


 

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.


 

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...


 

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

 

חיבוק 🫂


 

 

אם דיקור אז ממליצה על יניב אברהם, מקבל בכפר חבדאוהבת את השבת
ובצפון
אין לי שחלות פוליציסטיותמקקהאחרונה

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

שאלות על טבעת נוברינג/דיאפרגמהפרח חדש

אני יודעת שזה שני דברים שונים מאוד

אני פשוט בשלב של התלבטויות והסתבכתי עם עצמי


לגבי טבעת-

כמה זה מעצבן ההתעסקות עם ההוצאה והכנסה לבדיקות טהרה וטבילה? אני יודעת שזה רק להפסק ראשון ושביעי וטבילה.


ולגבי הדיאפרגמה

יש פה בנות שהצליחו למנוע אותם ממש רציני? הכוונה לקיים יחסים בזמן ביוץ באמת ולא להיקלט? כי החשש שלי שאצטרך במילא להימנע בימים הפוריים ואז כבר עדיף להישאר בלי כלום.. למרות שזה לא רעיון טוב בכלל

עונה..הריון ולידה

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥


לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

וואו איזה באסה לטבול שוב!רוני 1234
קרה לי גם שטבלתי שוב אבל עוד הייתי במקווה.

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

עם דיאפרגמהoo

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

השאלה אם אין חשש שלא ימנע פיזיתפרח חדש

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

אפשרoo

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו


אני רואה את זה כמניעה בטוחה

דיאפרגמהאנונימית בהו"ל

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

הטבעת לא מעצבנת כל כךרוני 1234

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

עונהשאלה גנים

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה


לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך


לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅


בהצלחה בהחלטות!!

אני עם הדיאפרגמה כבר 3 שנים בערךהמקורית

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

עונה ממה שמכירהאוזן הפיל
טבעת - מוציאה ומכניסה בקלי קלות, אחרי 4 לידות🤷‍♀️, ואני כן מוציאה לכל בדיקה, רק כי יותר נח לי ככה, אפילו שלא צריך. יותר קל וזריז מלסדר את העד על האצבע.

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

דיאפרגמהרק לרגע9
מונעת איתה כבר יותר מעשר שנים. ב"ה אף פעם לא נכנסתי להריון איתה... וכשאני מפסיקה למנוע ב"ה ישר נקלט הריון, אז מניחה שזה עובד טוב. כמובן צריך להקפיד על שימוש נכון, עם קוטל, לא להוציא שש שעות אחרי. למדתי שמפ אז אני לא משתמשת כל החודש, רק בימים הפוריים.
בינתיים החלטתי לנסות חודש אחדפרח חדש

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה


אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

מנענו עם דיאפרגמה בלי קוטל כמה שנים במצטבראוהבת את השבתאחרונה

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

סקר התקן לא הורמונליהריון ולידה

1. איזה התקן שמת?

2. האריך והכביד לך את הווסת?

3. היו לך דימומים/כתמים בין וסתיים? אם כן,קיבלת פסיקה מיוחדת ל7 נקיים?

4. היית מרוצה מהמניעה הזו?


בונוס

אשמח להמלצה לרופא.ה להתקנה במאוחדת באיזור השרון. 

ברור שלא כולן יסבלו מזהעם ישראל חי🇮🇱

אבל חשוב להכיר

ושיתפתי מה אני עברתי כדי שאם מישהי מרגישה משהו דומה, שתדע .

חג שמח

מניעה ואישה מיואשתאנונימית בהו"ל

ניסיתי כמה סוגי גלולות. רגילות, משולבות.

ניסיתי טבעת.

היה גם התקן ואיתו דלקות וסיבוכים.

וזהו, הגעתי לקצה.

אני רוצה את החיים שלי בחזרה.

ההורמונים האלו הרסו אותי. מרגישה שאני פשוט לא אני.

אני עכשיו אחרי דימום שהתחיל עם גלולות, החלטתי להפסיק והודעתי לבעלי שאני לא לוקחת יותר כלום. נמאס לי.

נמאס לי מהעצבים, מהדיכאונות, מניסוי וטעייה, מחוסר חשק.

אבל אני ממש לא רוצה עכשיו הריון והוא בכלל נחרד מהרעיון.

אמרתי לו שלא מעניין אותי.

שייקח על זה הוא אחריות.

לא יודעת איך.

אם גם הוא לא יודע אז לא יהיו יחסים וזהו.

מסכן

אבל נשבר לי

וואי ממש מובן. מציעה:ממתקית

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

רק אומרת שזה חייב להיות הורמונלי אם זה בזרוע...שש וארגמן
שבב שמונע דרך הזרוע בלי הורמוניםאפונה
נשמע טוב בערך כמו לאכול עוגת קצפת בלי להשמין.
זה שבב שמפריש פרוגסטרון,וזה הורמונליעל הנסאחרונה
מבינה אותךבעלת תשובה

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה


דיאפרגמהרוני 1234
דיאפרגמהאפונה
ואם את ממש חרדה אז יחסים רק אחרי ביוץ.
תלמדי מודעות לפוריותהריון ולידה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.


לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

מסכימההמקורית
אני רק חיבוק, מזדהה מאוד מאוד ❤️❤️שאלה גנים
דיאפרגמה. הורמונים זה באמת נוראאוהבת את השבת

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

דיון שהיה לנו ואשמח לשמוע אתכןאנונימית בהו"ל

ראש ממשלה ספרדי, אקדמיות ופרופסורים ודוקטורים ספרדים,מרוקאים, תימנים, פרסים וכו' וכו', משהו שיקרה בטווח זמן הקרוב?

היו כאלו שטענו שכן ויש בשלות לעם

והיו כאלה שטענו שזה עוד רחוק בגלל כל החברה המקיפה..

מרגישה על חברות מוכשרות שלי שככ רוצה שיהיה להן תארים מתקדמים אבל נראה שהכל מוקף באשכנזים/אירופאים כמוני😢 הלוואי ויהיה שינוי! 

אנחנו נאלצות לנעול את השרשוריעל מהדרום
מאחר ואם אין תרבות דיון ויש מחיקה כזו של דעות שונות בצורה לא מכבדת, אין מקום לדיון בפורום.

ואין שום הצדקה לאנונימי.

לאן הולכות לטייל בחול המועד?אוויר לנשימה

בדרך כלל אנחנו מטיילים מלא

עכשיו ממש מתלבטים מה לעשות… 

בדיוקטארקו

זה לא לא מטופל, אבל המציאות פה מורכבת מה לעשות..


וגם, לעצור בצד בזמן אזעקה ולקרוא לחיילים לאבטח, נניח שכן היו מספיק חיילים-אבל זה לסכן אותם מעבר למה שצריך...

(לחיילים יש עמדות שממוגנות חלקית.. ברור שאם יש צורך גם אם יש אזעקה הם בפעילות! אבל צריך לא ליצור צורך כזה סתם(

נסיעה מהמרכז לירושלים במצב הבטחוני הנוכחיאנונימית בהו"ל

הי בנות,

בעלי מאוד רוצה לסוע כולם לירושלים לבקר את המשפחה שלו ואני מפחדת שתתפוס אותנו אזעקה בדרך ורוצה להמנע, הוא אומר שאני מגזימה וכולם נוסעים...

מרגישה רע שאומרת לא אבל באמת מפחדת, מה אתן חושבות? אני מגזימה?

אני נסעתיoo

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים


מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

היום יש כמות גדולה של אזעקות ואני הייתי נמנעתהמקורית

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

אני נסעתי הרבה פעמיםבוקר אור

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

לא הייתי נוסעת, אבל מאפשרת לו אם הוא מרגיש בנוחכורסא ירוקה
נסענו הרבה פעמים בהרכבים שונים..שומשומ
אי אפשר לעצור את החיים ולהיות סגורים בבית כל היום. לדעתי. 
כנללומדת כעת

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

אני נוסעת חופשישלומית.

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

נסענו כמה פעמים...אורי8
האמת, נוסעים לאן שצריך/ רוצים. קרה לנו שהיתה אזעקה בדרך. כבר בהתראה התחלנו לחפש מקום מוגן. בהרבה תחנות דלק יש מרחב מוגן ונכנסו לשם. ( בדרך כלל בתוך החנות של התחנה). אולי אם יש הרבה קטנטנים זה יותר מורכב. מסכימה שיכול להיות בזה סיכון מסוים, אם לא תמצאו מרחב מוגן תצטרכו לעצור , ולצאת מהרכב . היום הינו במעין והיתה אזעקה, לא נעים, ואני בדרך כלל ממש נשמעת להנחיות. ברור שיש פה סיכון מסוים. אבל גם בסתם נסיעה בלי מלחמה יש סיכון מסוים ואנחנו נוסעות. אז כל אחת מנהלת את הסיכונים שלה ... 
אנחנו נוסעיםשומשומונית

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אנחנו נסענורקאני
השאלה מה מרחק הנסיעהחילזון 123

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

נסענו והיה ממש בסדרצוצקהלה

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אני לא הייתי נוסעת.רותי7

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

אני מבינה אותךתקומה

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

אנחנו נוסעיםקפצתי לבקר

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

אנחנו נוסעיםאר
ונסענו כמה פעמים את הדרך הזו
מקווה שלא תפסה אתכם אזעקה בדרךבתאל1אחרונה
כי במרכז היו הרבה היום
לא קשור לפסח, התייעצות קרעים בלידהכנה שנטעה
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך י"ט בניסן תשפ"ו 0:09

לא היה לי רעיון אחר לכותרת חחח

נקרעתי בלידה הראשונה ותפרו אותי כמה תפרים, עד היום אני ממש מרגישה את התפר של החתך ותפר של קרע אחד (שנה וכמעט וחצי אחרי).

הייתי אצל פיזיותרפיסטית והיא נתנה לי תרגילי קיגל (ככה קוראים לזה?) ואמרה לי לעשות עיסוי פרינאום כזה באזור התפרים. את התרגילים אני משתדלת לעשות, לא חשה שיפור (אולי קצת מבחינת רצפת אגן שגם היא לא במצב וואו), אבל את העיסוי אני לא מעיזהההה פשוט לא מסוגלת לעשות לעצמי, לגעת שם. עושה לי חלחלה וצמרמורת ביחד..

עכשיו ב''ה בהריון שני ומלבד חוסר הנוחות הרגיל אני גם די לחוצה שאקרע שוב בלידה וח''ו יהיה כמו אז אם לא גרוע יותר..

אשמח לשמוע מנסיונכן האם נקרעתן שוב בלידות חוזרות? חוויתן כאב שוב בתפרים ישנים? ורצפת אגן חזרה לכן מתישהו לתפקוד נורמלי? ואולי יש לכן טיפים להרגעה של הצלקות מהתפרים שלא יכאבו כבר?

סורי על באריכות תודה לעונות!

אני נקרעתי קצת רק בלידה 1 ב"ה. בשלוש שאחריה לאיעל מהדרום
יואו🤦‍♀️ הוספתי לך בכותרת את המילה "בלידה"יעל מהדרום
לק"י

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

במחילה, את צריכה פזיו אחרתממשיכה לחלום

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

נקרעתי פעמייםהמקורית

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

אצלימקקה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

לי היו תפרים בלידה שלישית שהרגשתי המון זמן אחרישאלה גנים

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.


מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...


בהצלחה ורק בריאות 🥰

היה לי ככה בלידה הראשונהגפן36

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

 

החלטתי לחכות. 

 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.


 

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

האמת הייתי הולכת להתייעץ עם רופאשלומית.

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

לידה ראשונה חתך יזום אבלדיאט ספרייט

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

גם לי היתהשיפור
ממש רתיעה מהמגע בצלקת, הפיזיותרפיסטית עשתה איתי תהליך של התרגלות הדרגתית, אחרי הלידה השניה היה מספיק עם מאמנים, אחרי הלידה השלישית הייתי צריכה עם היד. זה היה לא פשוט, אבל שווה, כשהתמדתי הכאבים עברו לגמרי
חמש לידות,שגרה ברוכה

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה


תרגישי טוב❤️

עונהעם ישראל חי🇮🇱

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

לידה ראשונהאנונימית בהו"ל

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.


*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

זיהום בתפרים נשמע נוראלומדת כעת
הוי,מקלדתי פתח

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

תודה לכולן על התגובות!כנה שנטעה

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

היה לך קרע בדרגהאישהואימא

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

גם אם את הולכת דרך הקופהממשיכה לחלום

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

יש הרבה דרכים למנוע קרעים בלידהגלי מטר

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

חשוב לי להגיב על זהשלומית.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

מסכימה- ילדתי בשכיבה על הגב, לידה אחת עם אפידוראל,יעל מהדרום

לק"י


כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).


גם אניכורסא ירוקה

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

 

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

הפסקה השניה- גם אצלי זה קרה😅יעל מהדרום

לק"י


כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

מצטרפת להמלצות ללכת לפיזיו' אחרתשש וארגמן

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

אמאלה… הייתי נזהרת עם זהרוני 1234
זה לא סתם אזור בגוף ויכולות להיות לזה השלכות רגשיות. אני לא שוללת ב 100% אבל צריך לחשוב על זה טוב טוב…
נכוןשירה_11אחרונה
רק מחחשוב על זה נהיה לי חרדה

אולי יעניין אותך