מצבי רוח קיצוניים וחרדותאנונימים לפעמים

אני מוכרת מפה, פשוט לא רוצה שיזהו אותי, אז כותבת  מניק אחר.

 

אני סובלת כבר יותר משנה ממצבי רוח קיצוניים מאוד ומתגובות חסרות פרופורציה לכל דבר קטן.

זה בעיקר מתבטא מול בעלי (אבל ממש לא רק), שכל רמז הכי קטן מצידו למשהו, גורם אצלי להתפרצויות חסרות פרופורציה, לצעקות חזקות, היסתגרות בחדר, מחשבות על להתגרש ממנו, וכבר פעמיים הרגשתי שאני קרובה לאלימות כלפיו, אני קצת מאבדת שליטה על עצמי ואומרת לו מילים פוגעות מאוד, שאני מאוד מתחרטת עליהם אחר כך.

ובאופן כללי, מספיק טריגר הכי קטן כדי שארגיש שאין לי תיקווה, שכל החיים שלי לא טובים ושהכל רע לי. וכשאני במצב רוח טוב, אז הכל שמח ואני מרגישה ברת מזל על החיים שמדהימים והמושלמים שיש לי.
והשינויים האלו מאוד קיצוניים ומהירים ואני מרגישה חוסר יציבות תמידית.

בנוסף גם כל פעם קורה משהו בארץ או בעולם, כמו פיגועים רעידות תאונות וכו, זה משפיע עלי ממש קשה, גורם לי לחרדות, ומפריע לי להמשיך בחיים השיגרתיים.

 

אני מרגישה שאני כבר לא יכולה ליסבול את זה וחייבת לטפל בעצמי.

חשבתי לפנות לרופא מישפחה לבקש להתחיל לקחת כדורים להרגעה במינון נמוך, ורציתי לישאול אם מיהי שחוותה משהו כמוני תוכל להמליץ לי על שם מסויים של כדורים שעבדו לה, ככה אוכל לבקש דווקא אותם.
או אם יש לכם משהו אחר שעזר בצורה מהירה, כמו רפואה הומיאופתית או כל מיני דברים אלטרנטיבים.

 

אומרת מראש , אני כרגע לא מעוניינת ללכת לטיפול פסיכולוגי או ריגשי, אני חייבת פיתרון מהיר.

תודה מראש לכל מי שתענה!

 

 

רק שאלההמקורית
את מונעת עם הורמונים?
לאאנונימים לפעמים

אני חושבת שיש לי נטיה גנטית מסויימת לבעיות נפשיות.

היה לי בעבר דיכאון, שלא טופל ולא אובחן, ועבר לבד אחרי בערך שנה וחצי.

הבנתיהמקורית
חיבוק קודם כל על התחושות ❤️❤️
אם את רוצה להתחיל בטבעי - אז ויטמין די (לרוב האנשים חסר וזה מקושר לדכאון וחרדה) ובי12, שמש ופעילות גופנית מתונה

יש לך זמן לעצמך מדי פעם? את ישנה טוב? כי חיחם לחוצים ועייפות הם גם טריגר לקושי.
מעבר לזה, לא מכירה דברים אחרים
תודה על החיבוק!אנונימים לפעמים

ותודה על ההמלצות. יש לי בבית ויטמין D וגם B12 שקניתי פעם, אז אני אנסה.

ואני רוצה להוסיף עוד משהוהמקורית
אם הטריגרים עולים בעיקר מול בעלך -
צריך לבדוק איפה זה נוגע
אולי את מרגישה ונותנת באמת יותר מכוחותייך ויכולתך בקשר, ואז כשהתגובה מקררת - את מאבדת את זה ייתכן וזה טריגר רציני להתפרצות בנוסף לתלות רגשית בו.
ז"א, ייתכן ושינוי טוב בעניין יגיע רק אחרי טיפול אישי רגשי שלך מול הקשר שלך איתו ולגבי תפיסותייך על זוגיות. (לא רצית המלצה כזו אני יודעת, אבלאולי ההתפרצות וההצפה הרגשית היא בעצם סימפטום לקושי שיש לך מול העניין וליכולת לנהל כעסים)

לא חותמת על זה כמובן, ויכול להיות שמדובר במשו אחר, כי ציינת עוד דברים כמובן, אבל את יודעת מה טיב מערכת היחסים ביניכם ואיפה זה נוגע בך..
ובכל זאת, בגלל שכתבת על עוד דברים, בוודאי שייתכן שיש בעיה כימית בהפרשה או ספיגה של הורמונים מסוימים שכדורים יוכלו לפתור.

בהצלחה יקרה ❤️❤️❤️
הטריגראנונימים לפעמים

להתפרצויות זעם מצידי ולאיבוד שליטה ברמה של צעקות, הוא תמיד רק מול בעלי.

אבל כל השאר, השינויים הקיצוניים במצבי רוח והחרדות הם לחלוטין בלי קשר אליו.

די בטוח שיש לי באמת קושי בניהול כעסים כמו שכתבת, אני ממש מאבדת שליטה מכל טריגר הכי קטן, והכי גרוע הוא שאני תמיד מרגישה שאני צודקת ושבעלי אשם.

 

תודה רבה על כל העיצות!

את מהממת על הכנות הפנימית הזו!המקורית
ואני באמת מקווה בשבילך שהפתח שפתחת לעזרה יוביל אותך לשליחים טובים ולחיים טובים ורגועים ושלווים יותר
רק טוב יקרה ❤️❤️❤️
אמן. תודה רבה על המחשבה והעיצות ❤אנונימים לפעמים


מאחלת לך בהצלחה רבהלהשתמח
חיבוק גדול! נשמע לא פשוט. ישר כוח שאת מתחילה לטפל בזה!
תודה רבה! המילים שלך ממש מחממות ומחזקותאנונימים לפעמים


אין פתרון מהיר לנפש.מוריה
גם כדורים זה לא מהיר בד"כ.
עד שהוא משפיע. ועד שמוצאים את המינון המדוייק.


אם את גרה באיזור טעון ביטחונית, תבדקי אם יש לכם מרכז חוסן.
הם מתמחים בחרדות.
אני לא גרה באיזור טעוןאנונימים לפעמים

אני חושבת שגם התאמה של מינונים לוקחת פחות זמן מטיפול נפשי, מה גם שאני לא מרגישה חזקה מספיק נפשית כרגע כדי ליפתוח דברים מהעבר (ויש הרבה מה ליפתוח), אולי אחרי שאתחזק קצת, ארגיש שהנפש שלי מסוגלת יותר להתמודד מול זה.

 

הבנתי שיש סוגים של תרופות שהם יותר פשוטות ולא דורשות הרבה התאמות,כמו ציפרלקס שקראתי שהרבה אנשים לוקחים, אבל אני לא יודעת אם היא עוזרת גם למה שאני תיארתי.

לפי מה שהבנתי,מוריה
אפשר לבקש היום תרופות פשוטות מהרופא משפחה.
אם יש לך אחד טוב כזה, נסי להתייעץ איתו.

שבע"ה ה' יאיר לך את הדרך, ותצליחי לקום ולהתמודד.
נכון גמני מכירה שרופא משפחה נותן תרופות כאלההמקורית
רק רוצה להגידרק רגע קט
טיפול בכלל לא מחייב לפתוח דברים מהעבר.
טיפול ממש יכול להתמקד במציאת כלים להתמודדות עם הקשיים ביום יום.
הרבה פעמים לומדים בטיפול לזהות טריגרים להתפרצויות, ואז להשתמש בכל מיני כלים להתמודד.
את יכולה להגדיר את המטרה מראש - ללמוד איך להתמודד עם הקשיים בלי לפתוח דברים מהעבר.
בדרך כלל הנפש שלנו מעלה לפני השטח דברים טעונים רק כשהיא מוכנה וחזקה מספיק.
נכון, מסכימההמקורית
אז זה נישמע ממש טיפול שהייתי רוצהאנונימים לפעמים

את מתכוונת לטיפול CBT, כמו ש@אמאשוני כתבה?

לא בהכרחרק רגע קט
אני לא מכירה מנסיון טיפול cbt, אז אני לא יכולה להעיד.
אני נמצאת בטיפול אצל עו"סית קלינית כבר תקופה. לפעמים הגדרתי את המטרה של הטיפול בתור קבלת כלים לניהול היום יום, ולפעמים אני בוחרת לפתוח דברים עמוקים יותר.
קחי בחשבון שבציפרלקס נניח יש תקופה של החמרה בהתחלהרחלי:)

לפחות מההיכרות שלי..
לא קראתי את רוב התגובות ויכול להיות שכבר אמרו לך אבל לגבי טיפול, חשוב שתשימי לעצמך בראש את הטיפול כיעד, הגיוני באמת שאחרי שתחווי רגיעה תהיי חזקה יותר כדי לעבור תהליך טיפולי.
לפעמים מהשמחה של השיחרור וההקלה אחרי שלוקחים כדורים דוחים את המחשבה ללכת לטפל, והנפש שלנו צריכה ככ את המענה הפנימי לצורך שלה ולא רק אקמולים זמניים
שוב מההיכרות שלי, ציפרלקס עוזרת אבל בהעדר טיפול נפשי וכלים נכונים להקל על הנפש חווים התפרצויות ועליות וירידות לא נעימות בכלל כשהשורש לא מטופל.

כל הכבוד לך על המודעות והרצון לעזור לעצמך- אהבת ישראל זה קודם כל אנחנו מול הנפש והגוף שהקב"ה הפקיד בידים שלנו, חיבוק על ההתמודדות ❤️
אשמח לישמוע יותר על ההיכרות שלך עם ציפרלקסאנונימים לפעמים

איך הוא משפיע, והאם יש לו תופעות לוואי.

את צודקת לגבי כל מה שכתבת על טיפול. לא יודעת למה, אבל אני פשוט לא רואה את עצמי הולכת לטיפול כרגע.

 

תודה רבה על החיבוק ❤

כותבת לך בפרטירחלי:)
חיבוק 🫶🏻נעמי28
נשמע לא קל.

זה משהו חדש לך? קרה משהו שגרם לזה להתפרץ ולהחמיר? משהו באורח חיים שלך השתנה?

מניסיון אישי שלי, לא כדאי לרוץ לכדורים, בטח לא לפני טיפול אישי אצל פסיכולוגית.

הנפש לפעמים מאותת לנו שמשהו לא טוב לה, חסר.
וזה הזמן לטפל בה ולא להשתיק אותה עם כדורים.

ואני הכי לא נגד כדורים, רק לא כפיתרון ראשוני.

חיבוק ובהצלחה🙏🏼❤️
תמיד היה לי נטיה למצבי רוח קיצוניים ולחרדותאנונימים לפעמים

וכמו שכתבתי, סבלת גם מדיכאון במשך תקופה ארוכה.

 

עד עכשיו הצלחתי להתמודד לבד עם המצבי רוח, והחרדות, וגם הצלחתי להסתיר מהילדים, אבל רק בשנה האחרונה התחלתי לצאת מפרופורציה ולהגיע להתפרצויות זעם ולאיבוד שליטה ופה אני לא מוכנה להמשיך ככה, כי בעלי ניפגע, ובעיקר, הילדים שלי ניפגעים 😥

כי עכשיו אני גם גוזלת להם את היציבות, כי רגע אחד ההורים שלהם שמחים ואוהבים, ובשניה אחת אמא שלהם מתעצבנת ומתחילה ליצעוק וליפגוע באבא שלהם.

אני לא מוכנה שיראו אותי יותר במצב הזה.

וחשבתי שאני מסוגלת להתמודד עם זה לבד, וניסיתי לעבוד על עצמי, וכמה שאני יודעת שזה פוגע בהם, אני לא מצליחה לישלוט בעצמי.

 

ובשביל הילדים שלי, אני לא יכולה לקחת את הזמן ולהתפנק על טיפול. אני חייבת משהו מהיר. חייבת להחזיר את החיים הרגועים שהיו להם.

איזו מודעות מרשימהאפונה
אני מסכימה עם האחרות שבמצב כזה לא נכון לוותר על טיפול פסיכולוגי.
לגבי הילדים, אני חושבת שכדאי לדבר איתם ולהסביר להם (כל אחד ברמתו) שבטח הם שמו לב שבתקופה האחרונה את לא מרגישה טוב, הלב שלך לא רגוע והסבלנות שלך קטנה, ולכן את מתרגזת בקלות כועסת ואפילו אומרת דברים שאחר כך את מתחרטת עליהם. *וזה לא בגללם! זה גם לא בגלל אבא* זה קשור לנפש שלך שלא מרגישה טוב, ואת תלכי לרופא נפש (=פסיכולוג) לטפל בעצמך כדי שתחזרי להיות אמא שמחה ורגועה.
אני גם מתמודדת עם מצבי רוח🫶🏻נעמי28
נשמע שיש בך הרבה אשמה כלפי עצמך.
על האמא או האישה שאת בגלל זה.

הדבר הראשון הראשון

תאמיני שאת אמא ואישה טובה שרוצה שיהיה לכולם טוב.

את לא רעה ! פשוט רע לך.

יש בך ילדה קטנה שבדיוק ברגע הזה צריכה חיבוק ענק, שיגידו לה שאוהבים אותה גם ככה.
והדבר האחרון שהיא צריכה זה הלקאה עצמית ואשמה.

(אני כותבת דברים שאני עוברת, אולי לא רלוונטי)

זה גלגל שלא נגמר.

אני נותנת לאחרים יותר מידי, לא מקשיבה לצרכים שלי, שמה את עצמי במקום אחרון ——במקום לתת לעצמי מקום, לפנק ולפרגן לעצמי, אני לא נעימה ומתפרצת בלי פרופורציה ——אני נרגעת ומבינה שעשיתי נזק לכולם —-מרגישה אשמה, אמא נוראית וחוסר נעימות מבעלי —-עוד יותר נותנת לאחרים ומדחיקה את הצרכים שלי—-מחזיקה קצת מעמד ושוב דוחקת את עצמי לצד עד לפיצוץ הבא.

גם אצלי זה יוצא בעיקר מול בעלי מהסיבה הפשוטה שאני יותר בנח איתו מכל אדם אחר בעולם.


זה למידה של לדעת לדאוג לעצמך.
לדעת לחבק את עצמך, לזכור שההתפרצות הזאת זאת הילדה הקטנה שבך שמנסה לשרוד ולאותת לעזרה.

ואז לשאול את עצמך מה יכול לעזור לך בכזה מצב.

השורות האחרונות נשמעות פשוטות אבל לקח לי זמן והרבה טיפולים להפנים אותן.

וואו, תודה רבה על התגובה הזאת!!אנונימים לפעמים

פשוט היה לי דמעות בעינים.

עשה לי כל כך טוב בלב ליקרוא אותך ❤

 

לגבי כדורים וטיפול נפשישלומית.

הפתרון המוכח ביותר הוא של כדורים בשילוב טיפול פסיכולוגי. זה מה שנותן את רמת האפקטיביות הגבוהה ביותר.

ממש ממליצה, במקביל לחיפוש אחרי הכדור שמתאים לך, לחפש גם טיפול נפשי.

זה מעלה את יעילות הטיפול בעשרות מונים

אם יש לך אפשרות, ממליצה בחום לפנות לפסיכיאטרמצפה88
רופאי משפחה יכולים גם לתת מרשם לתרופות לדיכאון וחרדה, אבל המומחים לכך הם פסיכיאטריים וחשוב להתאים את הטיפול ככל האפשר.
כל אחת היא שונה ומגיבה אחרת לטיפול תרופתי, לכן חושבת שפחות משנות המלצות מהסביבה ויותר קריטי להגיע לרופא טוב.
קראתי את השרשור ויכולה להבין למה את מעדיפה שלא לפנות כרגע לטיפול רגשי, את צודקת שלפעמים צריך דווקא להתחיל מטיפול תרופתי אבל אחרי שתמצאי טיפול כזה כדאי לשקול בהמשך גם טיפול רגשי (נשמע שאת מאוד מודעת לעצמך וליתרונות ולחסרונות של האפשרויות).
מחזקת אותך בהחלטה לטפל במצב והמון בהצלחה
תודה רבה לך על החיזוקים.אנונימים לפעמים

רציתי בינתים כן להתחיל במשהו קטן דרך הרופא מישפחה, ורק אם לא עובד אז להמשיך לכיוונים האלו.

למה את חושבת שכדורים יפתרו לך את הבעיה?פשיטא
את מתארת קושי רגשי, התנהגותי. התמודדות מאוד מאוד גדולה וכואבת וקשה!
ונניח תקחי כדורים.
ונניח תסתגלי אליהם בקלות.
ונניח הם יעזרו לך מאוד מאוד.
מה יקרה כשתרצי להפסיק? תקחי אותם כל החיים?
קושי נפשי לא נפתר עם כדורים, הוא מושתק.
בגדול המטרה של הכדורים היא להשתיק ולהרגיע את הנפש כדי שתהיה פניות לטפל בשורש שלה.
קושי נפשי לא עובר לבד. הנפש שלנו הרבה הרבה יותר מתוחכמת מהשכל שלנו וזה לצערי לא עובד עליה, הנסיונות לקיצור דרך.
להיפך.
אם רק משתיקים אותה בלי לפתוח ולרפא אותה מבפנים, היא צוברת וצוברת וזה רק ילך ויחמיר עם הזמן, בלי קשר לכמות הכדורים...

את באמת חושבת שיש דרך קיצור לפתור קושי כל כך עמוק וגדול?

חיבוק. בהצלחה!!
מאחלת לך הרבה שלווה פנימית ושמחה!
כל מילהחצילוש
נשמע שהיא מחפשת כרגע את השקט הזהאמאשוני
כדי להצליח לעשות טיפול ולא כפתרון לכל החיים.
לפחות ממה שהיא כתבהפשיטא
היא מחפשת את השקט כי אין לה כוח וזמן לטיפול עמוק שפותח את הפצעים...
לפחות על בסיס זה כתבתי..
בכל מקרה, זו דעתי וזה האני מאמין שלי ולכן אני כותבת את זה בשרשורים כאלו, בין שאר התגובות שסוברות אחרת...
אני באמת מחפשת קודם כל שקט ולהירגעאנונימים לפעמים

אבל אני לא יודעת אם אחרי שארע, אוכל באמת להתחיל טיפול.

מה שהיה בעבר, כבר ניגמר, וטוב שכך.

אז למה לחזור לשם?

כי מה שהיה אולי צריך עוד התייחסותפשיטא
אולי לא נתת לו מספיק מקום ביחס למה שהוא מבקש, אז הוא לא נעלם, הוא מחכה עד שתתני לו מקום, ומבקש את זה בדרכים שלו...
מסכימה מאודיערת דבש
אין קיצורי דרך
גם בגוף קל וחומר בנפש
את כניראה צודקת.אנונימים לפעמים

אבל אני באמת רוצה קיצורי דרך.

אני לא רואה את עצמי מתחילה עכשיו טיפול, שאין לי מושג איך הוא יגמר ומתי.

מכירה מישהי שהתחילה טיפול על רקע דיכאון, ובעיקבות כל ה"חזרה לעבר" שהיו במהלך טיפול, התחילו לה גם חרדות קשות, שלא עוברות לה גם עם תרופות שהתאימו לה פסיכיאטריים.

אני מפחדת להגיע למקום הזה.

 

ואני מאמינה שאם הנפש שלי עושה את כל המאמצים לא להיזכר בעבר - כניראה שיש לה סיבה. כניראה שאני לא מסוגלת לזה.

תראיפשיטא
אני מאוד מבינה לליבך, מאוד. זה פשוט קשה כל הסיפור הזה. זאת התמודדות קשה ושואבת.

לגבי מה שכתבת על החברה שהטיפול עשה לה רע.
וואלה, יש מצב שיש מקרים כאלה. טיפול לפעמים מציף מאוד מאוד. (אני גם חוויתי על בשרי משהו דומה, שלא אפתח פה בפורום הזה. אבל אני יודעת שזו תופעה מוכרת בתחילת טיפול)
אם המטפל טוב, הוא יודע להציף בצורה מבוקרת ועדינה ולאסוף את כל ההצפה בסוף הטיפול בצורה שתתן לנפש יכולת להתמודד עם מה שנפתח.

מבינה מאוד את הפחד, במיוחד שזאת מישהי שקרובה אלייך. אבל תזכרי שהיא לא היחידה בעולם שהלכה לטיפול דינמי, ורבים וטובים חוו הקלה משמעותית והצלת חיים כפשוטו.

לגבי מה שכתבת שהנפש שלך עושה את כל המאמצים כדי לא להיזכר בעבר-
נעים להכיר, מנגנון הדחקה.
הנפש שלך כל כך חכמה. והיא כל כך בעדך, ששנים היא לא רצתה להכאיב לך, וכל עוד הכלי שלך בתוכך היה פנוי, היא מילאה אותו והדחיקה והדחיקה.
לאט לאט הכלי התמלא, והנפש החכמה הזאת יודעת בדיוק מה היכולת שלך להכיל ועדיין להמשיך לחיות בטוב, והיא הגיעה למכסה שלה, ועכשיו היא מלאה והיא חייבת להתרוקן כדי לאפשר לך חיים שמחים וטובים💚
ולאט לאט היא מתחילה לאותת, בנחת, בהתחלה זה יכול להיות בכעס, בעצבנות, בדכדוך, בבכי, אם לא מקשיבים לה היא ממשיכה הלאה, היא חדורת מטרה והיא תעשה הכל עד שהיא תגיע אליה-
אם לא עובד לה ברמה הנפשית, היא עוברת לרמה הפיזית..
עייפות, כאבים, בעיות עיכול, בעיות רפואיות, מחלות מסויימות, כל הדרכים כשרות אצלה..
ולרוב מה שקורה, שהיא מתחילה בקטן, ואם הקול שלה לא נשמע, היא מגבירה ומגבירה, עד שבאמת כבר אי אפשר להתעלם..

מה עושות התרופות?
הן מקלות על הצעקות של הנפש.נותנות אפשרות לחיות את החיים בלי הצעקות האלה,
אבל זה לא מרוקן את הכלי שהתמלא וכבר לא יכול עוד!!
הנפש זועקת לריפוי, לא לשיכוך כאבים.

כשיש זיהום בגוף,והוא כואב, יש אנשים שזקוקים גם למשככי כאבים ויש שיסתדרו בלעדיהם, אבל כולם יזדקקו לאנטיביוטיקה.
אם אדם שיש לו זיהום בגוף ייקח רק משככי כאבים, יכול להיות שהזיהום יעבור לבד, אבל רוב הסיכויים שהזיהום יתגבר ויחמיר עד שאפילו המשככי כאבים לא יעזרו.


ויש לפעמים שאחרי שהזיהום עובר נשארים כאבים, שאריות.. ועדיין צריך משככי כאבים.. אבל בזכות האנטיביוטיקה כבר אין חיידק בגוף שממשיך לזהם...


חפרתי.
כתבתי כי באמת זה בדם ליבי.
וכתבתי לך ולכל מי שמתמודדת עם משהו בנושא הזה...

אני באמת מאחלת לך בהצלחה גדולה, ותבחרי בדרך שטובה לך!
והלואי שתזכי לשקט נפשי ושלווה גדולה.
💓💓💓
קראתי אותך והמחשבות שלי הן...תיתי2
אינני רופאה, ולא ממליצה דבר,
ממה שאני קראתי, מסכימה איתך שכדאי לנסות טיפול תרופתי, קודם כל כדי להקל עלייך.
רופא משפחה יכול לתת לך מרשם, לתרופות מהסוג של ציפרלקס. בדומה לגלולות, כל אחת והחוויה שלה... צריך לנסות ולמצוא התאמה (לרוב זה מסתדר בקלות).

מציעה לך להבטיח לעצמך, שבמקביל לטיפול תרופתי את מחפשת לעצמך טיפול מתאים.
כי את מבינה שיש במה לגעת בתוך הנפש שלך, ושטיפול תרופתי כרגע הוא כמו פלסתר. ופלסתר לא יכול להחזיק מעמד בפצעים עמוקים יותר, בוודאי לא לאורך זמן.
תאמיני, בכוחות הריפוי שלך, באפשרות שחייך יהיו טובים ושמחים בעקבות טיפול נפשי.
שהשינויים שתעשי צעד צעד בעמל, בתוכך ובחייך, יהיו משתלמים מאוד ויביאו אותך לאושר פנימי אמיתי.
גם אם זה יקח זמן, וידרוש מאמץ.
חבל שתוותרי על עצמך...

אני קוראת אותך מלאת שיפוט כלפי עצמך, וזה כל כך כואב שאת במקום הזה. אם תגיעי לרבדים פנימיים יותר של עצמך, תביני את עצמך ותוכלי להתבונן בעיניים יותר אוהבות ומקבלות, ופחות תחושות אשמה. רק ההתבוננות הזו בכוחה להביא שינוי ליום יום שלך בבית, בהורות ובזוגיות.
בטיפול לא חייבים להכנס לכל ההסטוריה כאן ועכשיו, מיד. כל דבר בזמן שלו. נראה לי שכבר עכשיו, בשגרה שלך, טיפול יכול לתת לך הבנה וקבלה שיחזקו אותך.
ואחרי תקופת התחזקות, תמשיכי עוד רובד פנימה, לגעת בעוד כאב מבעבע, כדי להחלים עוד. (ולפעמים לוקחים הפסקה, ומפסיקים טיפול, וחוזרים כששוב החרדות מציפות והנפש מסמנת שיש משהו לא פתור עדיין).
תמצאי מטפלת שעושה לך טוב. הכוונה - שהמגע יחד איתה בכואב ובמורכב, מביא להקלה מסויימת, ולחוויה של צמיחה.
ואם לא מתאים עם מטפלת אחת? לנסות אחרת. לפעמים טיפול הוא כמו שידוך... לפעמים מה שנכון לך עכשיו, הוא לא מה שיהיה נכון לך בעוד שנה.


יש שיעור של עידית שלו ביוטיוב על חרדות ודכאון. ממש ממש ממש ממליצה לשמוע אותו. ממש ממליצה.
היא מביאה שם את ההתבוננות של ימימה ע"ה על המשמעות של הירידות במצב הרוח. בשביל מה הן באות לנו, ואיך להתייחס אליהן.

שולחת לך חום ואמון בכוחות החיים שלך שמחפשים ריפוי!
תודה רבה לך על התגובה הזאת!אנונימים לפעמים

ניסחת בצורה ממש מחושבת ועדינה את המצב כפי שהוא.

אני מנסה ממש להאמין. ויש לי במה להיאחז, כי היו לי תקופות יפות מאוד בחיים, אם כי אני מרגישה שתמיד אני חיה בצל מסויים של דיכאון. למרות שמיזמן כבר יצאתי מהדיכאון שהייתי.

 

 

אני אחפש ביוטיוב את השיעור שכתבת.

תודה! ❤

חיבוק ..פרצוף כרית
חיבוק ענק על המצב הלא נעים....
את עובדת? עבודה עוזרת להעסיק את הראש..
חשבת על להפגש יותר עם חברות? צריך קשר עם אנשים טובים לדעתי כדי להיות שמחים,וכמובן שמי שטוב לה לבד עם עצמה גם בסדר, אבל בעקרון הרוב זקוקים לחברה
אולי תרשמי לחוג התעמלות או משהו?
תודה על החיבוק ❤אנונימים לפעמים

נתת לי ממש כיוונים נכונים, לדבי העבודה וההתעמלות.

אנסה יראות איך אפשר לשפר את זה אצלי.

❤️❤️❤️פרצוף כרית
אני חוויתיoo
בעבר דיכאון שכלל שינויים חדים במצב רוח ותגובות חסרות פרופורציה.
לא ניסיתי ללכת לטיפול.

הרגשתי שהמצב שלי מושפע מהקצב המהיר של החיים ומהקשיים שמציפים.

אז האטתי את החיים, פחות עשיה, פחות רצונות, פחות התחייבויות. במקביל שיניתי את העיסוק בחיים מעשית מטלות אינסופית לעשיה לעצמי, לנפש ולגוף, למדתי להקדיש לעצמי את הזמן שאני זקוקה לו, באופן יומיומי ותעדפתי אותו על פני על דבר אחר.

ההאטה והקדשת הזמן לעצמי, שפרה מאד את מצבי ואז התפנתי לעשות תהליכים עם עצמי והסובבים אותי, כדי לצמצם אפשרות שהדיכאון יחזור.
את ידעת בוודאות שבאמת היה מדובר בדיכאון?אנונימים לפעמים

הבעיה היא שאי אפשר באמת להאט את החיים כשיש בעל וילדים.

איך עושים את זה?

אחרי שהאטת את קצת החיים, תוך כמה זמן הרגשת שאת כבר עולה על מסלול טוב ושהנפש שלך חוזרת לעצמה?

לא אובחנתי באופן מקצועיoo
אבל אבחנתי את עצמי גם בעזרת הסרטון הזה:



אצלי אין אי אפשר, הכל אפשרי רק צריך למצוא את הדרך.

עשיתי האטה בחיים בבת אחת, במקום כל הזמן לחשוב מה צריך לעשות עכשיו, הזזתי את כל המשימות הצידה. הפסקתי לעשות את כל העבודות בבית, הפסקתי לאפשר לילדים לנהל אותי.

ההפסקה הזו עשתה לי טוב במיידי, לקח לי זמן לבנות לו״ז חדש לחיים שלי ולקח זמן לבעלי והילדים להתרגל, אבל ההקלה הראשונית היתה מיידית.
וואו... בתור מתמודדת בעצמי , ריגשת ממשעייפה מאושרת

סרטון מדהים והלוואי שניישם

הייתי מאוד רוצה לעשות עצירה כזאתאנונימים לפעמים

אבל אם אני אעצור הכל בבית, אני אהיה במצב עוד יותר גרוע.

דבר ראשון, כי אני בעצמי ארגיש רע עם עצמי שאני לא מצליחה לעשות הכל ולתפקד כמו כל אישה נורמלית. וגם כי בעלי לא יפסיק לבקר אותי ולתת לי תחושה רעה על זה שאני לא עושה כלום, והביקורות שלו, זה משהו שהכי יכול ליגמור אותי נפשית.

אני איתך בתחושהעייפה מאושרת

גם אני "מתפקדת" כרגיל, והבית מתקתק , ויש אוכל וכביסות והכל "פיקס" ובפנים תחושות קשות כמו שלך , ורצון באמת לעשות פאוז ולשים דגש על הבפנים.. ואי אפשר. כי המצפון ישחק וכי לא מסוגלת...

 

תנסי לשים פאוז איפה שכן אפשר, ושם כן למצוא את מה שיעשה לך טוב, ינקה אותך ויתן לך כוחות מחודשים ורענון לנפש.

חיבוק גדול

המצפון לא כזה מפריע ליאנונימים לפעמים

זה בעיקר בעלי.

הלוואי שבעלי היה רוצה לעשות כל מאמץ כדי שיהיה לי טוב, ושירצה מעצמו שאני אפסיק לעשות הכל בבית כדי לאפשר לי להרגיש טוב יותר.

אבל הוא לא שם ביכלל...

הוא יותר במקום שמבקר על מה שלא מספיק טוב ומושלם.

 

תודה רבה על ההזדהות!!

מקווה שגם את תרגישי טוב יותר! ❤

מי שצריכה לדאוג לעצמההמקורית

היא את 

זה לא בעלך שצריך לעשות מאמץ כדי שיהיה לך טוב ותפסיקי לעשות דברים בבית 

ההתעסקות הבלתי נגמרת ב- מה שהוא עושה למעני

ואיך הכל תלוי רק בו / האושר שלי אצלו היא לא נכונה ולדעתי היא הגורם מס 1 לדכדוך

כי את תלויה בו 

ואת לא אמורה

והביקורת שלו מגיעה מהמקום הזה - שאת תלויה באישור שלו. זה כמו מראה

 

ברגע שאת תדאגי לעצמך, תעצרי את עצמך מתי שאת מרגישה שזה כבר יותר מדי, ותשמחי בזה ותהיי שלמה עם זה שלא הכל מושלם - אולי בהתחלה ייראה לו מוזר

בסוף - הוא ישלים עם זה

 

אבל אם הוא כל הזמן יבקר אותי על מה שאני לא עושהאנונימים לפעמים

אז אני לא ארוויח כלום.

כי כל ביקורת שלו הורסת אותי, וממש מוציאה אותי מפרופורציה.

אז דווקא הדאגה שלי לעצמי, היא כן להמשיך לתפקד כרגיל.

 

אני גם חושבת שזה נוראי שאני כל כך תלויה בו, וכל מילה שלו כל כך הורסת אותי. אבל אני לא מצליחה לשנות את זה.

אז בשביל זה יש טיפול נשמההמקורית

אני גם בלי טיפול האמת הבנתי שביקורת היא אל טובה לי

ופשוט הדפתי אותה

ודחיתי אותה 

ואמרתי שדי, זה לא מקדם אותי , זה רעל בשבילי

וזהו.

אבל מודה שאחרי שקיבלתי כלים בטיפול היה לי הרבה יותר קל להשתפר ולהתרומם כי למדתי לחזק את הערך העצמי שלי

ולהפסיק להיות תלויה, לא רק בביקורת שמפילה אותי , אלא גם בכל מחמאה שתרומם אותי

היום הרבה יותר קל לי לשמוע ביקורת - לרוב לא אתייחס אליה בכלל. 

אבל אז, גם לשמוע היה קשה, כי זה נגע בי וגרם לי להרגיש לא טובה

 

 

תסבירי לו בפשטותoo
זה עושה לי רע לעשות הרבה, זה מדכא אותי, אני צריכה לנוח, אני צריכה זמן לעצמי, גם אם אתה חושב אחרת תשמור את זה לעצמך כי זה יותר מדכא אותי, מעליב ופוגע.
אין שום צורך להיות בבית כל היום בהכרחהמקורית

העצירה היא יותר מנטלית. אפשר שתעשה תוך כדי הליכה בחוץ 

אפשר כתיבה

אפשר טיפול

אבל העיקר הוא שזה זמן שאת אמורה להקדיש לעצמך כדי להיות קשובה למה שעושה לך טוב ולמה שפחות. וכן, לפעמים זה באמת דבר שצריך עבורו זמן ופניות. תלוי איך זה אצלך..

 

ואני חושבת שההלקאה העצמית והביקורת שלך על עצמך היא גורם גדול בכל העניין. גם עם בעלך

זה דבר ראשון שלדעתי כדאי לך להתחיל איתו 

הרבה שניםoo
חשבתי שאני עצלנית, בגלל שהעשיה עשתה לי רע.

עם הזמן ראיתי את רוב הנשים סביבי ממהרות ממקום למקום, מתלוננות ועיפות בלי סוף.

ורק אני נוסעת וחוזרת מהעבודה בנחת, עובדת בנחת, חוזרת לבית אוכלת בנחת, יושבת על הספה מדברת עם הילדים בנחת, הולכת לנוח ובעלי שומר, יוצאת להליכה/ נוסעת לשחות. מרגישה רוב הזמן טוב עם עצמי.

אז חשבתי שאולי אני לא עצלנית ואולי זה לא כזה נורמלי לעשות מה שמצופה מכל אישה.

גם בעלי היה אומר הרבה שנים שנשים נורמליות עושות הרבה יותר, גם היום הוא לפעמים חושב ככה, אבל מעדיף אישה שמחה שעושה מה שהיא חושבת, על פני אישה מדוכאת.

היום יש לי משרה ומשכורת טובים, אני עושה יותר בבית ועושה עם הילדים תהליכים שבעלי מעריך. אני מרגישה הרבה יותר מנורמלית ואני יודעת שלאורך הדרך עשיתי את הכי טוב שיכלתי.
מה שלי עזראמאשוני
זה טיפול CBT שבכלל נעשה כשלקחתי את הבת שלי לטיפול, אבל כמה עקרונות חדרו ועזרו לי אישית.
טיפול CBT הוא לא טיפול עומק שפותחים שם דברים, אלא זה סוג של ללמוד שליטה על מחשבות, איך לצאת מהספירלה וניתוב שלהם, וכמובן שליטה ברגשות.

זה במקביל לעיסוק אינטנסיבי בספורט. עיסוק שגם עזר לי לייצר חיי חברה חדשים וגם ניקוי ראש והכניס בי אנרגיות חיוביות.
לפעמים הייתי מתחילה את השיעור בזעם על משהו, ותוך כדי השיעור נרגעת ומקבלת פרופורציות ובסוף השיעור אפילו מצליחה לראות את הכוונה הטובה שהייתה מאחורי המעשה שהביא לי עצבים. זאת בנוסף לעליה בביטחון העצמי בעקבות שיפור היכולת הספורטיבית שלי.

בנוסף תזונה נכונה עזרה לי לא להגיע למצבים של חוסר שהיו משגעים אותי. וגם שינה טובה היא חשובה.

אני משתפת במה שלי עזר, לא קיבלתי טיפול תרופתי אז לא יודעת להמליץ מהכיוון הזה.
הטיפול הזה שאת מתארתאנונימים לפעמים

באמת נישמע לי מתאים יותר בשבילי. ממש לא רואה את עצמי כרגע הולכת לטיפול שכולל נבירה בעבר.

וגם הכיוון של הספורט - בהחלט נישמעים לי.

 

תודה רבה על השיתוף ❤

וואו יקרהתהילה 3>
לא קראתי עוד תגובות אבל רק אגיד

שנשמע שהצטברו לך בלב הרבה הרבה תחושות ורגשות וכאבים
שמחפשים מקום, שמחפשים לצאת, שמחפשים שישמעו אותם.
כשאנחנו לא פורקים וקשובים לרגשות שלנו בצורה בריאה,
באופן אוטומטי יש לזה ביטויים בנפש ובגוף.

בנפש- לאט לאט אנחנו הופכות פחות שמחות, פחות מאירות,פחות אוהבות
ולטווח הארוך עלולים להגיע דכאון או חרדות או התפרצויות, או 'רק' דכדוך וחיים כבויים חסרי עניין ושמחה
בהמשך זה עלול גם להגיע למכאובים בגוף וחלילה למחלות משמעותיות בנפש ובגוף.

כל זה, וכל מה שאת מרגישה, זה מנגנון טבעי ובריא שה' ברא בנו שמבקש מאיתנו להתנקות, להתנקות מרעלים שאנחנו נושאות בתוכנו
כדי שנוכל לחיות בלב שמח בריא ונקי...

וכשהכל בפנים כמעט עולה על גדותיו, כל דבר קטן עלול לשנות את המאזן ולהתפרץ ולערער...

תדאגי לעצמך יקרה❤️
יקרה שאתנגמרו לי השמותאחרונה

קראתי אותך עכשיו והלב יוצא אלייך...

כמה את עוברת

כמה את סוחבת בתוכך

כמה פחד, בהלה, תסכול וכאב הולכים ומהלכים אימה על לבך היקר

ממש קשוח להרגיש את כל זה

ולדאוג בתוך כל זה גם לילדים ולבית שצריכים אמא חזקה

כמה את טובה 

ורוצה

ומייחלת

ומנסה

ומחפשת

 

לא הספקתי לקרוא הכל לצערי, אבל ממש שכן הספקתי רוצה להצטרף לכל דברי החוכמה של כל הנשים החכמות מעליי,

ולהוסיף עוד נקודה שעלתה לי מקריאת דברייך - שהיא המקום שלך מול בעלך.

המקום שלך בזוגיות.

כתבת כמה וכמה פעמים שבעלך הוא טריגר רציני למצב,

שאת חווה ביקורת ממנו,

שההתבטאות של הקושי יוצאת בעיקר כלפיו

ובעיקר בגללו

ושבכללי המקום שלך מולו דרוש עיון.

 

לכן *בנוסף* וממש לא במקום כל הדברים החשובים שכתבו על הטיפול האישי עבורך, על מציאת הדרך הכי טובה ונכונה ומרפאה ומיטיבה עבורך,

הייתי מבררת גם כיוון של בירור כל העניין מול בעלך.

כי בנפש שלנו הכל קשור להכל.

המצב האישי משפיע על הזוגיות,

הזוגיות משפיעה על המצב האישי,

ההורות משפיעה על הזוגיות והמצב האישי,

להיפך

וכו' וכו' וכו'

אנחנו אדם אחד שלם.

ונשמע שזה חלק מהותי שגם מבקש את המקום שלו.

לפתוח בצורה מסודרת ועמוקה ולראות בכלל מול מה את ניצבת בתחום הזה.

וכמובן איך להתקדם גם שם.

 

שולחת המון כוחות חיבוקים ותמיכה

וכמובן תפילה כנה שב"ה תמצאי במהרה את השליחים הנכונים והכתובת הכי נכונה עבורך לריפוי הלב ❤❤❤

זה מפוצץ אותי, אז תסלחו לי שלא קשור לפורוםytrewq

מעצבן אותי שכל פעם שיש ביקורת על דברים שהמדינה מסבסדת לאנשים עם הכנסה נמוכה, ישר קופצים ואומרים שהמדינה מעודדת אבטלה.

לדוגמה ראיתי עכשיו בפייסבוק מישהו שהתעצבן על מחיר מלא שהוא משלם במעון כי הוא לא זכאי לדרגה, והתעצבן שהמדינה מעודדת אבטלה וכמובן שרוב התגובות לכלכו על הממשלה וההתנהלות שלה.

עכשיו כמו שכולן יודעות, הלוואי והיה אפשר להישאר בבית ולקבל דרגה במעון. אפילו הארכת חופשת לידה שמגיעה לנו על פי חוק!! אנחנו לא יכולות להינות ממנה כי נשלם דרגה מלאה...

אני בחרתי להרוויח כמה שאני מרוויחה?? כולם חייבים לעבוד בהייטק ולהרוויח 40-50 אשח כדי שלא תבכו למה רק לכם מורידים הרבה מס מהמשכורת? תגידו תודה על מה שנשאר לכם אחרי המיסוי כי אנחנו גם את זה לא מרוויחים.

אתם חושבים שאנחנו מביאים ילדים רק כדי להנות מעוד 400 שקל בחודש של נקודות זיכוי?

לא בחרתי את המקצוע שלי, ולא את כמות הילדים שלי רק בגלל שיקולים של הטבות מהמדינה! כאילו זה בכלל משתלם פחחח...

זהו, שחררתי 😁

אני מנסה לנסחכורסא ירוקה.

חושבת שההבדל המהותי הוא אם זה הטבה מהמעסיק הפרטי שלך ואז זה ענין של מיקוח ומה שתצליחי להשיג זה מבורך, זו החלטה עסקית שלו מהכיס שלו, וברור שלא תבני על זה כשאת מתכננת קריירה. גם מדמחיסט בונה על שכר גבוה אבל לא על תנאים מסוימים כאלה ואחרים, והוא יודע שההטבות האלה משתנות לפי תקופות.

לעומת זה כשזה מעוגן מול הממשלה זה משהו אחר, הרבה יותר קשיח, לרוב ההטבות רק יעלו ולכן ממש אפשר לבנות עליהן, והן יוצאות מהכיס של האזרח ולא של המעסיק (הממשלה) בעצם.

אבל על תנאי העסקה דיברתי בהקשר של איך להשאיר אנשים במערכת הציבורית. מה שאמרתי מוקדם יותר זה שאם הבחירה שלך ללכת לעבוד במקום כזה או אחר מושפעת בין היתר מההטבות שתקבל (לא יודעת כמה ראיונות עם אברכים את רואה אבל מדי פעם קופץ לי אחד כזה שמסביר שהמדינה רוצה שהוא לא ילמד תורה ולכן לא מממנת לו מעון לילד. המדינה הפסיקה לממן לו מעון לילד, כי הוא לא עשה צבא, זה נכון. אם לימוד התורה שלו מותנה במימון הזה אז פה הבעיה, כי הם לא קשורים אחד לשני לא טכנית ולא מהותית) אז במצב כזה זה לא שאתה "מוכן להקריב ולחיות חיי עוני" כי אתה מוכן לעשות את ההקרבה הזאת רק כל עוד מממנים לך הטבות כאלה ואחרות. אז זה לא ממש נקרא הקרבה. גם אני הייתי שמחה להיות סטודנטית לנצח בלי שום יעדים או מבחני חובה ובמקום לשלם שכר לימוד לקבל מלגה, הטבות במעונות ועוד ועוד.

לגבי מה שכתבת למטה על הקרבה או לא הקרבה, כתבתי את זה כי זה מה שהשתמע מדברייך ומעוד כמה, שהעבודה במגזר הציבורי מאפשרת לכן שכר מאד נמוך. אני לא עובדת שם ולא במקצועות האלה ולא יודעת. האמת שכל מי שסביבי מורה או גננת מרוויחות מעולה בעיניי, בטח ביחס לאחוזי המשרה (לא בוחנת את זה מול השעות מהבית, גם אני עושה שעות מהבית, בוחנת נגיד כמה פניות יש לכל אחת מאיתנו להחליט להירשם עכשיו ללימודים בנוסף או דברים בסגנון הזה)

אם אתן מרוויחות טוב אז מעולה, שרק ישתפר

אני מסכימה לחלוטין שלא הכל זה כסף, גם אצלי זה לא השיקול המרכזי וויתרתי על עבודות יותר מכניסות כדי להיות יותר פנויה לבית ולילדים ופחות במירוץ. המשפט שאמרתי על הקרבה היה מהזוית הכלכלית, וזה בסוף נכון, למען שלוות הנפש וההשקעה בבית את מקבלת פחות כסף, אבל לא בהכרח שזה דבר רע. אם יש לכם את הצרכים שלכם מלאים אז זה כנראה טוב ומעולה שאת מתעדפת. זה לא נאמר בביקורת או שיפוטיות, אלא כציון עובדה כלכלית.

זה לגיטימיאנונימית בהו"ל

להיות בלחץ מעכשו מתאריך משוער של 3 ימים לפני פסח?😂

לא ולא!!!שמעונה

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

הכל לגיטמיאםאני

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

כן לגיטימי, אבל עדיף להניח לזהדיאן ד.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

חישבתי לפי התאריך הלועזיאנונימית בהו"ל

אז זה כן ערב פסח...

להוסיף ללחץ?קנמון

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצוה בשבת הגדול עוד סבירשיפור

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

תחשבי מהצד של למצוא דירות של שכנים לאירוחקנמון

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

חכי עם הבר מצווהאנונימית בהו"ל

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

הייתי פעם בברית שהיתה בערב חג,קנמון

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

גם אני הייתי בברית בערב פסחעוד מעט פסח

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

וואי לאאא!!יהלומה..

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

טוב זה גם נכוןאנונימית בהו"ל

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

ילדתי פעמיים בפסח😊Doughnut

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

האמת שאני ישמח לשמוע ממך איך היה ללדת בפסחאנונימית בהו"ל

סתם כדי להירגע🙂

יואו זה היה התל"מ שלי. אבל היה כימי בסוף דיליה

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

אני ילדתי בפסחבוקר אור

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

היו לי שתי חוויות שונות לגמריDoughnut

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

ילדתי 3 ימים לפני פסחזריחה123אחרונה

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

באסת חוגים-שאלה מפגרת קצתאובדת חצות

היינו אמורים לקחת לחוג "רובוטיקה" אבל טעינו והגענו לחוג "אלקטרוניקה" והילד אותו אנחנו מייעדים לגדולות (כיתה א') נכנס לזה ואהב (אוהב לחקור ולהבין איך דברים עובדים) ואבא שלו דיי טוען שהילד מתלהב ורוצה, אבל הרובוטיקה יותר עדיף בעיני (יותר נחשב, יותר מתקשר לי עם הייטק ושכר גבוה ופיתוח בעוד שאלקטרוניקה נראה לי מעשי ופחות זוהר כמו איזה איש כפיים בצבא או פחות מכגיס) וגם לרשום לשני חוגים זה טו מאצ'.

סתם יודעת שזו דילמה סופר מטופשת, אבל קצת מבאס, הילד התלהב אבל בעיני זה אפרורי ולא מושך. יודעת שאלוהים גדול וזו רק התחלה.

הוא בכיתה א שקדי מרק

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

מדויקריבוזום

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

וואו... הוא קטנצ'יק! את יודעת עוד כמה פעמים בחייםמתואמת

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

הממ את זוכרת בן כמה הוא נכון? ;)חילזון 123

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

צודקות;) במיוחד האשה של…אובדת חצות

שאלתי את בעלי אחר כך על זהמתואמת

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

הילד התלהב- זה העיקר מבחינתישיפור

רובוטיקה אלקטרוניקה נשמע אותו דברממתקית

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

יעזרו לך עוד תגובות באותו סגנון? 😅ואני שר

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

הכי חשוב שהוא יאהב את זה ואז את תראי

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

אין שום קשר לחוג שהוא יעשה עכשיועדיין טרייה

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

רק אומרת שכר מהנדסי אלקטרוניקה הוא הטופ שבמשקמקרמה

אל דאגה...

תני לילד להנותשלומית.

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

חוג היום לא בהכרח יעיד על תחום עיסוק בהמשך.קנמון

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

אם זה היה קורה ליאפונה

לא הייתי שמה לב לטעות.

🤣יערת דבשאחרונה

מה עושים עם זה שהמטפחת כל הזמן מחליקה?????אנונימית בהו"ל

ניסיתי הכל

כותבת מאנונימי מחשש לאאוטינג כי שאלתי מלא

יש לי שיער יחסית חלק והכל גולש

סרטים, בובו.... הבובו בדרך כלל יש לו גם גבעה מוזרה כזו למעלה וזה מכוער

יש למישהי רעיון???

קיבלתי הצעהמישהי חדשה:)

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

אם השיער שלך בשבילרק רגע קט

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

יש לאביה ששוןשואלת12

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

שמה סיכות שחורות בצדדים ולא זזשירה_11

זז הכי עם סיכות אצליאנונימית בהו"ל

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

ספריי תסרוקותואני שר

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

אני שמה ספוג עם חור על קוקס ומחזקת בסיכןת סבתאבוקר אור

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

גם לי תמיד מחליק, מצאתי סיכות מיוחדות שלא זז איתןכורסא ירוקה.

מהסופר פארם. חזקות מאד

תחפשי כובע או סרט של חברת "גם וגם" נשמרים יפה !נפש חיה.אחרונה

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

מה אתן חושבות על ארוע לבנות..?מחכה עד מאוד

אז היו לי כמה בריתות שכמובן דרשו מוהל קטרינג וכו וכו...

וברור שזאת השקעה כספית ועשינו אותה בשמחה.

השאלה שלי היא כזו-

כמה זאת חובה להשקיע לבנות?

תכף בעזרת ה אלד בת

ואלה לאחיות שלה לא השקעתי

בגלל שיש לי הרבה אחים בנים,אז בחג שאחריי הלידה כגון -פסח ,סוכות, חנוכה -יצא גם עכשיו.

גם ככה כולם נפגשים אצל ההורים.

אז יש לי מניין שמרגישה בנח כי אחים שלי " להגומל" מכינה מאכל כלשהו )תמיד יש גם ככה אוכל.

מספרים על השם של הקטנה וזהו.

תכלס לא מספיק נכון?

מה הייתי רוצה?

הייתה לי אחות שעשתה ארוע כמו ברית אומנם חיכתה הרבה שנים ואני לא אבל זה מיוחד...

קידוש -הבית כנסת רחוק ובעלי לא אוהב להיות במרכז העניינים....

ארוע נשים בבית?יש לי סלון מאוד קטן.

כאילו לא נעים לי שבגלל שזו בת אין ארוע מכבד וגדול ורשמי.

וגם כל האמירות שזה חשוב ממש. לא יודעת.

מה אתן עשיתן לבת?

מה אתן חושבות?

לא עשיתי כלוםDoughnut

בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.

ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.

אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.

תעשי מה שנוח לך ונכון לך.

לא עשינו משהו גדולהשם שלי

לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.

לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.

ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.

אנחנו על הגדולה עשינו שבתחמדמדה

גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)

ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי

וזהו

היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה

בעיניי אין חובהואני שר

יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות

אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי

עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.

אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.

מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.

בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.

נשמע לי לגמרי מספיק!מתואמת

בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה

אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...

(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)

לי נשמע אחלה,שלומית.

רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.

אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.

מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד

הכל עניין של מיתוג… חחחרינת 24

תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה

תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה

תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)

תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו

תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)

קידוש מכובד בבית הכנסת...וזהו.ממתקית

אנחנו עשינו לכל הבנותמתיכון ועד מעוןאחרונה

אירוע בתוך חודש מהלידה

הזמנו את המשפחה הקרובה, לא עשינו קייטרינג ואירוע גדול אבל כן עשינו סעודת הודיה

ילד שנמנע מכתיבההשם שלי

הבן שלי התחיל כיתה ב'.

הוא ילד מאוד חכם, ויש פער גדול בין הידע שלו לבין הביצוע.

הוא מבין ויודע את מה שלומדים בכיתה, אבל מתקשה לעבוד בחברות בכיתה ובבית.

יש לו גם קושי מוטורי, גם קשיי התארגנות וגם קושי לעבוד עצמאית.

בכיתה הוא די נבלע בין הילדים.

הוא לא מפריע בשיעור, והמורים פחות שמים לב שהוא לא מבצע את המשימות.

יוצא שנשאר לו המון לעשות בבית, וגם אז קשה לי לרתום אותו לעשות שיעורי בית. הרבה פעמים הוא עונה תשובות בעל פה, ואני כותבת לו את התשובות (בעיקר בחשבון).

בגלל שהחומר קל לו ולא מאתגר אותו, הוא עוד פחות משתף פעולה.

לקראת סוף שנה שעברה היו מוציאים אותו מהכיתה לעבודה בקבוצה קטנה, יחד עם תלמידים מתקשים. ככה הוא עבד יותר בחוברת.

דיברתי עם המורה שלו, והוא אמר שיבדוק מענה כזה גם השנה.

אבל זה לא באמת מטפל בבעיה.

בתחילת שנה שעברה הוא קיבל סדרת טיפולים של ריפוי בעיסוק. אז פחות עבדו איתו על כתיבה, כי זה היה בשלב שהם רק למדו לכתוב.

המרפאה בעיסוק המליצה לנו לבדוק קשב וריכוז, בגלל קשיי התארגנות.

קצת התעכבנו עם זה, וכרגע אנחנו מחכים לתור לרופא קשב שיהיה אחרי החגים.

אני רוצה גם לפנות שוב להתפתחות הילד שיקבל שוב ריפוי בעיסוק, ולבדוק אם יש דברים נוספים שיוכלו לעזור.

בינתיים אשמח לעצות מניסיון, מה אפשר לעשות?

האם לנסות לעודד אותו לכתוב, אולי באמצעות איזשהו מבצע?

או שדווקא עדיף לאפשר לו להימנע מכתיבה ולעשות יותר בעל פה?

איך אפשר לעזור לו להתאמן בכתיבה בצורה חווייתית ומעניינת?

אם יש פה מרפאות בעיסוק, מורות לגיל הזה, או מישהי שיש לה רעיונות.

יש חוברת "נהנים לכתוב" של חיה קושניר מרפאה בעיסוקנפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ד' בתשרי תשפ"ז 21:50

אז בגדול -

העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.

שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -

מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע

מוסיפה פה צילום של החוברת המדריך להוריםנפש חיה.

לאיתור קשיים וטיפול בהם.

בהצלחה רבה!

מעניין אם זה משהו שיוכל לעזורהשם שלי

אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.

כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.

למדתי אצלה קורסהשם שלי

הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.

הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.

הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.

ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.

אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.

לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.

תראי, מנסיוני ומהרקע שלי נשמע שהוא צריך חיזוק אגבינפש חיה.

מה זה אומר

שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות

למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים

מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה

את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.

(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)

לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.

מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.

בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .

אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃

את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..

זה מה שהוא עשה בריפוי בעיסוק לפני שנההשם שלי

וברור שהוא צריך להמשיך בחיזוק של השרירים.

לי קשה לשבת איתו על הדברים האלה, עם שאר הדברים שיש לי לעשות.

היה הכי טוב אם הוא היה מקבל שעה שבועית של ריפוי בעיסוק דרך בית הספר.

שלא יהיה מוגבל רק לכמות מסוימת של מפגשים, ולא ידרוש ממני לבזבז חצי יום על לקחת ולהחזיר אותו.

אבל בשביל זה הוא צריך אבחון וזכאות.

אם לא נצליח לקבל, אולי אני אקח אותו פרטי.

יש לה חוברת אחרת לתירגול כתב (לא דפוס) בצורה נכונהחילזון 123

אולי צריך לעשות לו אבחון ספציפי לכתיבה?מתואמת

יש לקות שנקראת דיסגרפיה.

הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.

אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...

זה פחות נראה ליהשם שלי

אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.

הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.

זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.

הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.

בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.

נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.

יש המון סוגים של דיסגרפיה, כדאי לבדוקשיפור

אני מניחההשם שלי

כשהוא יקבל ריפוי בעיסוק, ידעו לאבחן או להפנות לאבחון אם יהיה צורך.

נכון, אולי שווה לקחת למפגש פרטי חד פעמישיפור

כדי לקבל עצות לגבי העבודה איתו בבית בינתיים. ואם נראה שיש צורך בהתאמות בשלב הזה.

באמת נשמע יותר קושי מוטורימתואמת

אבל אני ממש לא מומחית בעניין.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...

עם מי אני יכולה להתייעץ?השם שלי

כרגע הוא לא מטופל אצל אף אחד.

נראה לי שהכי מתאים כאן מרפאה בעיסוקמתואמת

אפשר אולי גם פסיכולוגית ילדים שמכירה הרבה תחומים...

פסיכולוגים לרוב לא מתעסקים במוטוריקהשיפור

אבל אולי לפסיכולוג במשרד החינוך תהיה היכרות עם הנושא.

נכון, אבל אפשר לשאול אותו עד כמה נכון ללחוץמתואמת

על הילד לכתוב... זה מהבחינה הרגשית.

הבנתישיפור

אני חושבת שיש גם דיסגרפיה מוטוריתשיפור

בלי ידע מקצועי124816

אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...

בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.

כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.

לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.

כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).

ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).

לא נראה לי שהוא יסכים לתרגל בחוברתהשם שלי

בקושי לכתוב מילה אחת הוא מסכים.

אני אפנה שוב לריפוי בעיסוק.

מחכה שהמורה ימלא שאלון.

הוא יחסית מהקטנים בשנתון (עדיין לא בן 7), אז יותר סיכוי שנספיק.

אני עם הבת שלי בגיל הזה אצל מרפאה בעיסוקבוקר אור

תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת

אני מנסה לחשוב על רעיונותהשם שלי

בינתיים לא הצלחתי למצוא משהו.

ניסיתי לתת לו תמונות שיחבר להן סיפור מתאים.

או שצייר ציור ויכתוב סיפור או משפט מתאים.

זה לא עזר.

היתה פעם שהוא התחיל להכין ספר עם בדיחות, אבל לא המשיך.

מה יכול לעניין ילד בן 7?

בנתיים עד שתמצאע משהו מקצועיבאתי מפעם

לשכנע אותו לכתוב- בסוף כל שורה שכתב מחכה לו שוקולד צ'יפס אחד או משהו חיצוני שמדרבן .

אולי רשימת קניות כדי להכין מאכל שרוצה?שיפור

בפניםאפונה

לשלב את הכתיבה בתוך משחק -

למשל את כותבת התחלה של סיפור, ומקפלת, הוא מוסיף שורה ומקפל וככה יוצא סיפור מצחיק.

הבן שלי מאד אוהב לבשל ולאפות, אז נתתי לו מחברת שירשום בה מתכונים.

אולי יעבודעוד מעט פסח

משימות כתיבה שיש להן משמעות.

נניח שיכתוב פתק נחת לאח שבגן.

או רשימת קניות על המקרר.

או ימלא לעצמו טבלה של מערכת.

העיקר שהכתיבה שלו תועיל במשהו למישהו, ולא תהיה סתם תרגול מעיק.

בלת"ק. יש לי ילד עם בעיה דומהדיליה

התחיל עכשיו כיתה ו' וזה כיתה שיש בה הרבה סיכומים,

שנה שעברה המורה שלו חפר לי שהוא לא יצליח לסכם וללמוד גמרא.

השנה הילד התחיל לכתוב כי לא היה לו ברירה,

והנה הוא מתרגל כתיבה והכתב הולך ומשתפר ללא היכר בתוך חודש.

מצטערת על האנרגיה שהשקעתי כל השנים, (אבל אולי כן הניח לו את הבסיס...)

הבן שלי גם נמנע מכתיבה, ולכן כמעט ולא עובד בכיתהשמשית123אחרונה

והבית להשלים זה מאוד מאוד קשה לו.

מודה שלא לוחצת על זה, רואה שהוא מבין את החומר, וגם כותבת לו לפעמים את התשובות.

בחופש כן ביקשתי ממנו לכתוב שלוש שורות של כל אות כל יום, אבל לא הצלחנו להתמיד.

הוא אוהב לכתוב כדאי מבקשת ממנו לכתוב מה כל אחד רוצה ארוחת ערב, או רשימת קניות .

חוץ מזה, אם אני יושבת לידם ומציירת מספר או סרטון הוא גם נהנה ומתרגל

שאלה על הפניה לאולטרסאונדהשם שלי

שבוע הבא אני אמורה להתחיל מעקב גדילה פעם בשבועיים, בגלל עבר של עוברים קטנים.

זה אולטרסאונד אצל טכנאית.

בפעם האחרונה שהייתי אצל הרופא, הוא אמר שאני אשלח לו פניה באפליקציה והוא יוציא לי הפניה.

שלחתי לו פניה, אבל יש סיכוי שהוא לא יענה לי עד התור.

הוא מקבל בימי ראשון, אבל השבוע היה חג ושבוע הבא זה ערב חג.

בעיקרון הוא עובד גם בימי רביעי במקום אחר, אבל השבוע כתוב שהוא לא יהיה, ושבוע הבא זה כבר יהיה אחרי התור.

לא יודעת אם הוא יענה לפניה בזמן אחר.

יש לי הפניה זהה שכבר השתמשתי בה לפני כמה שבועות.

מישהי יודעת אם אני יכולה להשתמש שוב באותה הפניה (היא עדיין בתוקף), או שאני חייבת הפניה חדשה?

אם אני אדפיס את ההפניה מהאתר, יוכלו לקבל אותה?

אני יודעת שבמעקב זקיקים אפשר לצלם את ההפניה ולהשתמש בה כמה פעמים, אבל לא יודעת איך זה באולטרסאונד אחר.

אם אין אפשר, יש לי דרך להוציא הפניה דרך מוקד הריון ולידה הטלפוני?

בקופת חולים מאוחדת.

אשמח אם מישהי יודעת.

תנסי להתקשר למזכירות של מרכז בריאות האישהבאתי מפעם

רופא משפחה יכול להוציא גםshiran30005

אני ככה עשיתי כמה פעמים

במכבי אפשר עם הפנייה כמה פעמים גם לאולט' אחר שלא מעקב זקיקים. ככה לי היה בכל אופן

רופא משפחה יכול להוציא הפניה לכל אולטרסאונד?השם שלי

אני יודעת שהם יכולים לשליש ראשון, אבל לא יודעת אם גם לבדיקות אחרות.

כן בטחshiran30005

אני בהריונות טופלתי במסגרת מרפאות חוץ של הביהח וקבוע כל ההפניות שלי לבדיקות זה מרופא משפחה

תקבעי תור טלפוני ותבקשי,לא יעשו לך בעיות

אני יכולה לשלוח פניה גם לרופא משפחההשם שלי

השאלה אם יש בזה צורך, או שאני יכולה להשתמש בהפניה שכבר יש לי, למרות שכבר השתמשתי בה.

לדעתי תוציאי הפניה חדשה, שלא יהיהshiran30005

מצב שאת מגיעה לבשיקה ומתברר שההפניה לא תקפה כבר

לכן אני מנסה לברר מראשהשם שלי

אני יכולה לנסותהשם שלי

אני צריכה למצוא זמן לזה בשעות הפעילות.

מקווה שידעו לענות לי.

תנסי במוקד אחיות שיתנו לך הפניהשומשומונית

אם לא, הייתי פונה לאחות במרפאה שתנסה ליצור איתו קשר ולבקש ממנו (או מרופא אחר שנמצא במרפאה). בדכ יש להם את הפלאפון שלו...

האמת שיש לי את הטלפון של הרופאהשם שלי

אבל לא נעים לי לשלוח לו הודעה, אם זה לא משהו קריטי.

אני אנסה מחר להתקשר ולברר.

יש לי ניחוששומשומונית

מי הרופא שלך, ואם כן, הוא גם שלי...

וגם לי יש את המספר שלו.

אבל גם אני הייתי מתפדחת לכתוב לו על זה. שלחתי לו ווטסאפים רק כשביקש וכשהייתי ממש חייבת...

הייתי מנסה אולי דרך האחות שעובדת שם (היא ממש נחמדה).

מעניין אם זה באמת אותו רופאהשם שלי

אין לי מספר של האחות שעובדת איתו.

ואני לא יודעת אם היא נמצאת גם בזמנים אחרים, או רק כשהוא נמצא.

הקטע המעצבן הוע שאני ביקשתי ממנו הפניה בביקור האחרון, והוא אמר לי שזה עוד הרבה זמן ואני אבקש בהמשך הפניה דרך האפליקציה.

אבל עכשיו הוא לא זמין.

לדעתישואלת12אחרונה

תכתבי לו למספר האישי.

בשבילו זה רגע לענות לך ועלייך זה יקל ממש במקום לחפש עכשיו מי יוציא לך הפנייה ואם בכלל צריך

עד כמה שידוע לי הרופא חייב לענות תוך 5 ימים לפנייהאמהלה

והכי פשוט להתקשר לנציגת קשרי לקוחות או למוקד הריון ולידה של הקופה והם ידאגו לך להפניות.

אבל אם הוא פשוט לא נמצא?השם שלי

קרה לי עם רופא אחר שהיה בחופשה, ולא היה מי שיענה לי לפניה.

אני חושבת שכן. יציאה לחופשה זה אולי משהו אחר, אבלאמהלה

יש לזה כללים.

לדעתי הכי פשוט שתפני למוקד אחיות ותבדקי איתם מה לעשות

וואי איך שנאתי את הלחץ הזה להפניותהתלבטות טובה

אני גיליתי שאם הולכת למוקד לא צריך הפניות.

לפחות ככה זה במכבי ובמיוחד אם זה פעם בשבועיים.

עשיתי שם פשוט את המעקבי גדילה שבאמת התחיל פעם בשבועיים והמשיך לפעמים בשבוע..

אבל במוקד זה לוקח פי כמה זמןהשם שלי

במקום להגיע לתור בשעה שקבעתי,

אני אצטרך להכנס לאחות, להסביר מה אני צריכה, לקבל ממנה הפניה, ללכת לאוטרסאונד (כשיכול להיות גם תור), ואז לחזור שוב לאחות ומשם לרופא.

וכשסה יוצא יום עמוס (ובתרופה של החגים יש יותר סיכוי לעומס), זה יכול לקחת שעות.

נכון..התלבטות טובה

זה באמת שעות, בתקופת החגים זה הכי סיוט..

מקווה שתסתדרי!

את חייבת ללכת למקום שיראה אותך רופא אחרי המוניטוראמהלה

והUS. לא יתנו לך להשתחרר בלי זה. (בטוחה שUS מספיק? חושבני שבכזה מצב עושים גם מוניטור, ככה לי היה בכ"א במעקב גדילה)

ממליצה לבדוק מראש איפה את יכולה לעשות את המעקב

בלאומית למשל אפשר לעשות את זה במרכז בריאות האישה, במיוחד בתקופת החגים שיש צמצום בשעות הפעילות.

לא בטוחה שאת צודקתואני שר

אני עשיתי מעקב גדילה במאוחדת, אולטראסאונד אצל טכנאית כל שבועיים שלושה וכשהיה משהו בעייתי שלחה אותי לרופאה שלי.

זה לא מעקב של הריון בסיכון...

אולי זה תלוי בסיבה למעקב. אצלי בהריון של התאומותאמהלה

עשו מעקב גדילה, זרימות ואז מוניטור בכל מעקב

מאיזה שבוע התחלת את המעקב?השם שלי

אם זכור לי נכון משבוע 26. משבוע 31 זה כבר היה כלאמהלה

יומיים/שלושה- עד הלידה בשבוע 35

אז אני עכשיוהשם שלי

בשבוע 23.

בהריון יחיד.

כשבינתיים הכל תקין.

ורק צריכה מעקב כי בהריונות הקודמים היו עוברים קטנים.

בשלב הזה אני לא צריכה מוניטורהשם שלי

רק בהמשך ההריון, אם באמת העובר יהיה קטן.

כרגע רק אולטרסאונד כל שבועיים, כדי שאם תתחיל האטה בגדילה נזהה את זה בזמן.

אני עכשיו בשבוע 23. הבדיקה אמורה להיות בשבוע 24.

קבעתי תור במרכז בריאות האישה שבקרוב אלי, אבל זה אולטרסאונד שאני יכולה לעשות בכל מקום שיש.

טוב אז בינתייםהשם שלי

התקשרתי למוקד הריון ולידה של הקופה, לא ידעו לענות לי ואמרו שהם לא יכולים לתת הפניה.

לא הספקתי להתקשר למרפאה שאליה קבעתי את התור, כי הם פתוחים רק בבוקר והיה לי יום עמוס בעבודה.

ננסה מחר בבוקר.

ניסיתי להתקשר למכון אולטרסאונד בבית אגד, אבל לא היה מענה.

ראיתי שאני יכולה לשלוח פניה באפליקציה גם לרופא נשים אחר, שהייתי אצלו לפני ההריון.

שלחתי אליו פניה, מקווה שהוא יתן לי הפניה.

צום גדליהאנונימית בהו"ל

ב"ה לא צמתי הרבה שנים בעקבות הריון והנקה.

כביכול אין לי סיבה לא לצום השנה, סיימתי להניק לפני חודש ומחכה לראות אם בע"ה נקלטתי להריון.

תינוקי מתקרב לגיל שנה.

אבל גם מרגיש לי מוזר ולא שייך לצום..

לא שואלת בקטע הלכתי, יותר מסקרנות.

אתם צמות? מתי יודעות אם לדחוף את עצמכם לצום או לפחות להתחיל את הצום ומתי לשחרר?

קודם כל ניסיתי לערוך את הניסוחאנונימית לשאלה.
עבר עריכה על ידי אנונימית לשאלה. בתאריך ה' בתשרי תשפ"ז 19:22

לכתוב "מנהג רווח" מול "מנהג פחות רווח" בהלכה.

לא הצליח משום מה לערוך.

בכל מקרה, מרגישה ווייב של כעס/תוקפנות מצידך וחבל, זה לא נעים.

שיקפתי בצורה עניינית את הידע שאני בררתי ובעיניי אין שום מקום לזלזל באף פוסק גם אם את לא הולכת על פיו. מאוד צרם לי איך שהתבטאת כלפי פניני הלכה ומשפט שמתחיל "עם כל הכבוד" הוא כמעט אף פעם לא משקף מתן כבוד אמיתי. כבוד תלמידי חכמים חל גם כלפי מי שלא הולכים לפי פסיקותיו.

בין אם זה מפריע לך לשמוע או לא- רוב הדעות בהלכה אומרות שצריך לצום אם לא מניקה או בהריון. העובדה שיש על מי לסמוך בשיטה המקילה שהם בהחלט גדולי דור כמו הרב עובדיה- לא סותרת שזה עדיין לא רוב הדעות. ואין שום בעיה עם זה... ככה זה בעולם ההלכה. אבל יש אנשים שמעוניינים ללכת על פי דעת הרוב וראיתי לנכון לציין את זה.

ואם לא שמת לב, כתבתי שלא כולן הולכות על פי פניני הלכה, אבל הרבה מהציבור הדת"ל בהחלט כן.

אבל זה בכלל לא הפואנטה.

העניין הוא שכל אחת צריכה לבדוק לפי הפסק שלה. לצורך העניין אני מכירה המון אשכנזיות שלא צמות כי חושבות שזה כלל גורף (כמו שאני חשבתי! עד שבדקתי) לא לצום עד שנתיים אחרי לידה. ברור שיש אשכנזיות עם היתר לכך אבל זה דורש בירור.

אולי יעניין אותך