אממ מעניינת.

מרגישים יותר תלות ב"ה.

זו תקופה שיכולה ממש להיות מנוף לעבודת ה' אבל גם להפך.

לא הרבה זמן בשידוכים אבל תפילה זה הפתרון שנראה לי.

תודה רבה

יש לי יותר זמן להקדיש לעבודת ה' שלי מרעיה ומאם נשואה.

אני מספיקה להתפלל יותר, ללמוד יותר וכו'.

אבל כמות הזמן לא מעידה על האיכות, וזה תלוי בכל אחד ואחת באופן אישי, לא משנה מה הסטטוס הזוגי.

אם את מאמינה בהשגחה אלוקית, איך את יכולה להאמין שיש שכחה מלפניו?!

ולכן לא רואה עקרונית סיבות להיות דוס או לא להיות דוס בגלל הסטטוס...

יש עניין של מענה חברתי הולם ביחס לרווקים שהגיעו לגיל מסויים שזקוקים לו.

יש עניין של איך שהחברה הדתית מתייחסת לרווקים וכולי

יש הרבה אסונות במציאות ויש הרבה דברים לא נעימים. הקב"ה לא חותם חוזה שהכל יהיה מושלם מצידנו ושמשאלות ליבנו יתגשמו איך שנרצה. מה לעשות, יש גם רע ולא טוב בחיים הללו וזה חלק מהמשחק.

מסתבר שיש תוספת בזוגיות טובה בחיים בכללם וגם בעבודת ה'. יכול לדמיין את זה.

באמת צריך להבין את הכוונה האמיתית והעמוקה שחז"ל אומרים ששרוי ללא תורה וללא כל הדברים שכתוב. אולי אפשר לדייק שזה דווקא "שרוי". אדם יכול להיות בשמחה, אבל הוא לא יכול להיות שורי בשמחה שתקיף אותו מכל הצדדים שממש כמו מים מישהו הכניס אותו לתוך השמחה וטבל אותו בה. ככה גם אולי בתוך תורה. בודאי שחשוב וצריך וחובה לקיים וללמוד תורה גם בלא אישה. אך מי שאינו נשוי אינו שרוי בתורה, שזאת מעלה נוספת.

ואף הוספתי בסוף שאני יכול לדמיין שיש הבדל

לאיזה חלק מדברי הגבת "האמת שכן"?

הוא דיבר על השאלה שלו

אפילו לא קלטתי לפני ההערה של @איןליכוח שהניסוח אפשר הסבר אחר מרוב עייפות 🙈

בטח אחד כזה שרווק שנים זה קושי 

שאדם מתפלל ומתפלל ומתפלל ומתפלל והכל תקוע אצלו..

אז לא טוב לו .. שלאדם קשה מאוד מאוד הוא מיואש שהוא זועק לשמיים שוב ושוב ולא מקבל מענה

כואב לו

שכואב לו הוא לפעמים מתרחק .. נחלש וכו 

דווקא השאלה של הכוכבת הזאת מעולה ועל פניו טבעית..

לשאול בחורה בת 37 איך היא כלכך דוסה וכלכך מאמינה בה' שהוא איתה אוהב אותה וכו.. זה לא שאלה כלכך מוזרה

חשוכי בנים שלא נפקדים מתרחקים מהקבה? 

אני באמת שואל. זו תופעה נרחבת שאני מנסה להבין. 

אני אומרת שלאדם ממש קשה והוא מקבל לא שוב ושוב מה' הוא לפעמים מתרחק לצערנו

אני באמת שואל. יש כל כך הרבה התמודדויות בגילאים האלו. פשוט לא מבין למה דווקא זו מובילה לתוצאה הנ"ל. 

יש אחד שיפול מדבר אחד ויש אחד שיפול מדבר אחר. לכל אחד יש נקודות תורפה אישיות שלו שאם הן נחבטות מספיק הוא נשבר או עלול להשבר. אז נכון הקב"ה אותו קב"ה והתורה אותה תורה, זה היה נכון כשהיינו בני שלוש וזה נכון גם עכשיו, אבל ההבדל בין אז לעכשיו הוא למעשה אנחנו, אנחנו מתפתחים ולא נשארים אותו הדבר. וכמו שמאורעות החיים משנות את דעתך בנוגע לחיים כי אתה צובר נסיון, ככה זה גם משנה את דעתך בנוגע לתורה ולקב"ה, וטוב שכך.

אנחנו אכן אמורים ויכולים להשתנות. מה זה קשור לאמת? האם בגלל שנשברתי זה אומר ש1+1 כבר לא שווים 2?

אבל זו נקודה צדדית. עיקר שאלתי היא מה גורם דווקא בקושי הזה להתרחק. אני כותב זאת גם משדכניות שאומרות שיש נפילה אחרי גיל 30 (בערך) וגם מניסיון אישי - בחורות סופר תורניות שפגשתי שוב אחרי כמה שנים וזה כמעט היה לפגוש מישהי אחרת לחלוטין. וחבל.

(זה מצטרף לסיבה המקורית שבגללה התחלתי לכתוב בפורום - איפה מוצאים את הקומץ שעוד נותרו? אני בטוח שגם הן מחפשות בחור תורני מהקומץ שנשאר וגם הן לא מוצאות).

ויש את איך שאתה תופס אותה. ותורה והקב"ה עם כל הכבוד זה לא כמו 1+1=2. הידיעה ש1+1=2 לא משתנה בין אם אתה בן 12, בין אם אתה בן 20 ובין אם אתה בן 35. הקב"ה והתורה, כפי שהם מצטיירים בראש שלך, דווקא כן משתנים, לטוב ולרע. אם אתה מבין את זה, בנקל תבין גם למה חתונה זה פקטור ממש רציני בדבר. 

ועדיין לא ענית מה שונה חתונה מכל מכשול אחר. הבאתי באחת התגובות חשוכי בנים. זה לא מכשול גדול מספיק?

על ההתניה שאולי חלקם עושים מראש באופן לא מודע שאם יתחתנו זה כנראה אומר שהוא שומע לתפילות/משגיח/אכפת לו/ קיים. זה עניין זניח ולכן גם ההגדרה של הנושא כהתמודדות/מכשול/מבחן/נסיון היא שטחית מדי. היא אמנם לוקחת בחשבון שיש לאדם בחירה, אבל לא לוקחת בחשבון שיש לאדם את האפשרות לשנות את דעתו לגבי כל דבר. בדרך כלל מה שמשפיע על דעתו של אדם זה המסלול חיים שהוא עובר, ואם מדברים על אם יש זוגיות או אין זוגיות, אין ספק שזה משפיע מאוד על האדם הרבה מעבר לדת. השינוי שראיתי על חברים שלי כשהתחתנו הרבה יותר משמעותי משנולדו להם ילדים. העניין אם כן זה לא ההתמודדות והקושי, אלא מה ההבדל בין מי שאתה כאדם רווק, לבין מי שאתה כאדם נשוי. אני די בטוח שהייתי רואה את העולם הרבה הרבה אחרת אם הייתי מתחתן לפני ארבע שנים נגיד. במילים אחרות, הכיוון אליו אדם מתפתח תלוי מאוד בעניין הזה, ושלא נדבר על למי הוא נשוי ואיזה מן זוגיות יש לו. יכול להיות גם שאולי בעצם הירידה הרוחנית שרואים אצל רבים ברווקות המאוחרת, רק מעידה עד כמה נישואין תורמים לקומה הרוחנית, ועד כמה זה הכרחי ולא המלצה.

אחשוב על זה. למרות שלא בטוח שמסכים עד הסוף בנקודה הזו.

"דאמר [=שאמר] רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה אתא [=בא] משה אמר (דברים י, יז) האל הגדול הגבור והנורא אתא [=בא] ירמיה ואמר נכרים מקרקרין בהיכלו איה נוראותיו לא אמר נורא אתא [=בא] דניאל אמר נכרים משתעבדים בבניו איה גבורותיו לא אמר גבור אתו אינהו [=באו הם] ואמרו אדרבה זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו שנותן ארך אפים לרשעים ואלו הן נוראותיו שאלמלא מוראו של הקב"ה היאך [=איך] אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות ורבנן היכי עבדי הכי [=איך עשו כך] ועקרי תקנתא דתקין [=ועקרו תקנה שתיקן] משה אמר רבי אלעזר מתוך שיודעין בהקב"ה שאמתי הוא לפיכך לא כיזבו בו:" (גמרא בבלי מסכת יומא דף סט עמוד ב, התרגום עם סוגריים מרובעים וסימן שווה שלי)

לחזק  את עצמי שכרגע התפקיד שלי הוא לתקן את עצמי ע'' עצמי ועדיין לא עם עוד בן אדם.. 

אותי זה ממש מחזק. הקבה מחליט כרגע שהתיקון שלי בעולם הוא עוד לא יחד.. 

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.