כל ברקס כולו עף הצידה.. כל הנסיעה רועד.. וזה עוד בלי לדבר עליי שבקושי מצליחה להחזיק את עצמי וגם את כעגלה שלא תעוףלי. וכן, שמתי מעצור..
אז בנתים אני מחכה בקוצר רוח לאוטו וטעונה על בעלי שחושב שזה כן אפשרי אוטובוס. אז אני אמרתי. שזה לא אפשרי.
היום נסעתי שעה כל כיוון באוטובןס עירוני (לקצה השני של העיר..) שמתי בלם גם של גלגל קדמי. חגרתי בחגןרה של הכיסא גלגלים. התפללתי להשם. שמתי מסביב לראש שמיכה שתגביל את הראש מלעוף מצד לצד.. ןעדיין..... כל טלטול מלחיץ אותי. אני רואה את התינוקי כולו רועד. מרגיש כמו לנסוע על חצץ למשך שעה. לא מבינה איך עושים את זה. באמת.
אה, וזה עוד בלי לדבר על נסיעה בבין עירוני.. שעוד לא עשינו את זה.. כנראה בשבת הקרובה..